אימהות מסביב לעולם: ראיון עם דונה מסקוטלנד

יחד עם סו, שהתראיינה למדור "אימהות מסביב לעולם" בפעם הקודמת, דונה הייתה החברה הכי טובה שלי בזמן שהותי בדרום קוריאה. לכן, כל כך שמחתי שהסכימה להתראיין למדור "אימהות מסביב לעולם", ולחלוק את תובנותיה ומניסיונה לא רק כאמא לשלושה, אלא גם כמלוות נשים לפני ובזמן לידה.

אמהות-מסביב-לעולם---דונה-והמשפחה
אימהות מסביב לעולם: דונה והמשפחה בצילום משפחתי בארמון בסיאול
קצת על דונה:

דונה, גדלה והתחנכה בגלזגו, סקוטלנד, ואת התואר הראשון שלה עשתה במנהל עסקים באוניברסיטה המקומית. את בעלה, פגשה כבר בשבוע הראשון באוניברסיטה, בגיל 18, במפגש לסטודנטים בשנה א'. עם סיום התואר הראשון, חשה כי רוצה לחוות קצת מהעולם, ולכן נסעה ללמוד בקנדה, שם עשתה תואר נוסף בפילוסופיה ובפסיכולוגיה. כאשר חזרה דונה, לסקוטלנד, החזיקה בידה שני תארים ראשונים, אך עדיין לא היה לה ברור מה היא רוצה לעשות בחיים, ולכן נסעה עם החבר שלה דאז, בעלה לעתיד, לפולין, שם הוא לימד אנגלית באוניברסיטה מקומית. המגורים מסביב לעולם, הבהירו לה, ולבעלה, כי זה מה שהיו  רוצים לעשות בעתיד – להכיר מדינות חדשות, תרבויות שונות ולפגוש אנשים מכל קצוות העולם.

אמהות-מסביב-לעולם---דונה-קשת-בענן
אימהות מסביב לעולם: קשת בענן בסקוטלנד לאחר הגשם

 

עם חזרתם ליבשת האנגלית, השתקעו, דונה ובעלה, בלונדון,  בשל מקום עבודתו החדש של בעלה, ודונה עצמה החלה לעבוד בתחום הפיננסים (קודם, בארגונים ללא מטרות רווח ולאחר מכן בסקטור הפרטי).

בתקופת מגוריהם בלונדון, נולדה ביתם הבכורה, ודונה חזרה למקום עבודתה לאחר 4 חודשים, משאירה את ביתה התינוקת, בפעוטון, מהשעה 08:00 בבוקר ועד השעה 18:00 בערב. בגיל שנה, מימשו דונה ובעלה את חלומם להכיר מדינות חדשות, ועברו במסגרת מקום העבודה של בעלה, לסיאול, בירת דרום קוריאה, שם מצאה דונה את ייעודה המקצועי בחיים – מלוות נשים בהיריון ועד הלידה.

אמהות-מסביב-לעולם---דונה-וביתה2
אימהות מסביב לעולם: דונה ובתה הבכורה מטיילות

 

אלו החוויות, התובנות והמחשבות שלה על היריון, לידה וגידול ילדים.

(ושוב תזכורת קטנה לפני שצוללים. כמו בראיון הקודם,  מידי פעם אוסיף תובנות והערות משלי. אלו יצוינו באמצעות ראשי התיבות של הבלוג – PSL).

על חוויות לידה בשתי יבשות שונות:

את לידת ביתי הבכורה, שנולדה בבית חולים בלונדון, אני זוכרת כחוויה שלילית, ממושכת (מעל 24 שעות), אליה הגעתי לא מוכנה בעליל. למרות שחלמתי על לידה טבעית, ללא מכשירים או תרופות, לא הכנתי את עצמי מראש (לא עשיתי קורסים או קראתי ספרים) ורק הנחתי כי אם מיליוני נשים עשו זאת לפניי, גם אני יכולה. אולם, ברגע האמת, המציאות טפחה על פניי. צוות בית החולים, לא הציע שום תמיכה או סיוע במהלך הלידה, ולמרות שהתחלתי את הלידה בג'קוזי, כפי שרציתי, המיילדת החליטה כי הלידה נמשכת זמן רב מידי, הוציאה אותי מהמים ופקעה את המים שלי, על מנת לזרז את הלידה. לאחר הפקיעה, לחצו עליי לדחוף על מנת ללדת, אך אז הסתבר כי ישנה סכנה כי התינוקת תשאף מים מקוניאליים ולכן הזדרזו להוציאה באמצעות מלקחיים.

ללידת בני האמצעי, שכבר התרחשה בזמן שחיינו בדרום קוריאה, ידעתי כי דברים ייראו אחרת. עברתי קורס היפנובירת'ינג, (PSL: קורס בו מלמדים אותך על דרכים להסדרת נשימות ולשמירה על רוגע בעת הלידה), ושכרתי דולה שתלווה אותי במהלך ההיריון ובלידה עצמה. עם התחלת הצירים, נשארתי בבית, רגועה ככל האפשר, נשמתי, עשיתי אמבטיות והלכתי לבית החולים רק שהרגשתי שהזמן ללידה קרב. את בני, ילדתי כשעה וחצי לאחר הגעתי לבית החולים.

אמהות-מסביב-לעולם---דונה-היריון
אימהות מסביב לעולם: דונה בהיריון שלישי במרפסת ביתה בסיאול

את בני השלישי, כבר ילדתי בלידת בית. ידעתי שלאור חוויית הלידה המתוקנת שעברתי עם בני השני, והעובדה כי בשנה ומשהו שקדמה לכך, כבר התחלתי לעבוד כמלוות לידה ודולה, שלידה בבית, מבחינתי, תהיה הכי מרגיעה. בעלי, בתחילה קצת חשש, אך לאחר ששוחחנו על השיקולים לכאן או לכאן של  לידת בית, זרם עם ההחלטה. הלידה עברה כפי שציפיתי, ללא בעיות מיוחדות, בנוכחות מיילדת קוראנית ודולה. בבריטניה, לידות בית, מוכרות במסגרת ביטוח הבריאות הממלכתי, ולכן מכירים בהוצאות על המיילדות אשר מגיעות אליך הביתה ליילד (עם זאת, דולה איננה הוצאה מוכרת). חשוב לציין, שלמרות ההכרה של ממשלת בריטניה, בסוג כזה של לידות, מרביתן המכריע של הלידות עדיין מתרחשות בבתי חולים (היחס הוא 1 ל-50 לידות בי"ח).

למרות ההבדלים שחוויתי בין כל אחת מהלידות, להערכתי, הריונות בבריטניה הן עדיין יותר "טבעיות" בהתייחסות אליהן. כך למשל, עם ביתי הבכורה, עברתי רק שתי בדיקות אולטרסאונד במהלך כל ההיריון (בשבוע 12 ובשבוע 20) ומעולם לא נשקלתי. במקום, בביקורת התקופתית, הייתה האחות מודדת את היקפי הבטן שלי, וככה מעריכה את גודל התינוק. לעומת זאת, כמות בדיקות האולטרסאונד שחוויתי בדרום קוריאה, הייתה גדולה משמעותית (PSL: לקראת סוף ההיריון עם אביגיל, גם אני עברתי בדיקת אולטרסאונד אחת ליומיים לערך) ומדידת המשקל נעשתה בלובי המרפאה, שם כל האחיות והפציינטיות האחרות מסתכלים כמה "השמנת" (PSL: כפי שציינתי בפוסט 5 עובדות על היריון ולידה בדרום קוריאה, עליית משקל סבירה בקוריאה הינה עד 12 ק"ג).

על חופשת לידה בבריטניה:

בבריטניה נהוג לשחרר את האם והתינוק לביתם, לאחר 6 שעות מזמן הלידה, במידה והלידה עברה באופן תקין. עם זאת, ביתי הבכורה, בלעה, כאמור, מים מקוניאליים, ולכן לאחר הלידה הראשונה נשארתי בבית החולים יממה לפני ששוחררתי הביתה. בבריטניה, הציפייה מהאם היא שתחזור לתפקוד מלא תוך מספר שעות מרגע הלידה. אפילו נתקלתי באמהות שחזרו הביתה וניגשו לבשל ארוחת ערב למשפחה, ביום שהן ילדו! הסביבה מצפה מהאם לחזור לשגרת חייה הרגילה ימים ספורים לאחר הלידה, לארח את האורחים ואפילו לאפות עבורם עוגות! אני בהחלט חושבת שיש לבריטים עוד הרבה  מה ללמוד בכל הקשור למנוחה והירגעות לאחר הלידה, מתרבויות אחרות.

בלידת בני האמצעי, בחרתי להישאר שני לילות בבית החולים, אולם רק מטעמי נוחות, שכן ילדתי אותו במהלך יום שבת, והעדפתי להמתין לרופא שיבדוק אותו ביום שני בבוקר, מאשר ללכת הביתה ולחזור במיוחד. את בני השלישי כאמור ילדתי בבית, ולכן, רק הלכנו, למחרת הלידה, לבית חולים מקומי שיעשו לו את הבדיקות הדרושות.

אמהות-מסביב-לעולם---דונה-היריון-טיול-בסין
אימהות מסביב לעולם: דונה בהיריון שלישי מנצלת את הדקות האחרונות לפני הלידה לטיול בסין

חופשת לידה בבריטניה היא כ-52 שבועות אך מתוכם זכאים לדמי לידה בשיעורים משתנים לתקופה של 39 שבועות. עם ביתי הבכורה, ניצלתי כ-16 שבועות מסך חופשת הלידה, לפני שחזרתי למקום עבודתי (המגורים בלונדון יקרים מאוד ומחייבים שני בני זוג עובדים). מתוכם, בעלי לקח שבועיים חופש לפני שחזר הוא למקום העבודה.

במהלך השבועיים הראשונים לאחר הלידה, מקובל בבריטניה, שמיילדת מבקרת אותך בביתך ובודקת אותך ואת התינוק. במידה ואת זקוקה ליועצת הנקה, את רשאית להזמין גם אותה לביתך, במימון המדינה.

כאשר התינוק בן מספר שבועות, ההחלטה בידייך, האם תעדיפי ללכת לקליניקה חיצונית לשם הבדיקות הנחוצות ומעקב משקל, או שתעדיפי שמומחית בריאות תגיע לביתך. קיימות גם קבוצות הנקה שתומכות באמהות, אשר חלקן מופעלות על ידי המדינה וחלקן על ידי האמהות עצמן. מוסד ביטוח הבריאות הממלכתי, גם מכשיר אמהות לתת תמיכה לאמהות אחרות שזקוקות לכך, טלפונית, בביקורי בית או במפגש בקליניקה אזורית.

על חזרה לשוק העבודה:

העובדה כי עברתי עם בעלי וביתי לגור בדרום קוריאה, לא אפשרה לי להמשיך לעבוד בתחום הפיננסי בו עבדתי לפני המעבר. והאמת היא שגם חיפשתי מקצוע אליו אתחבר יותר ושיאזן את חיי המקצועיים עם הבית ויאפשר לי ליהנות מכל העולמות.

אחרי הלידה המדהימה שעברתי עם בני האמצעי, התחלתי לחשוב לעצמי כמה נהדר זה יהיה לעזור לזוגות אחרים לעבור את אותה חוויה קסומה בעת הלידה. עברתי קורס דולות ולאחריו עשיתי סטאז' אצל הדולה שיילדה אותי. בנוסף עברתי קורס מדריכי היפנובירת'ינג וגם קורס מדריכי יוגה למבוגרים ולתינוקות.

למרות האספקטים הלא נעימים, לעיתים, שכרוכים בתפקיד (כגון הקאות, דימומים ואף עשיית צרכים…), אני נהנית ומתרגשת לעבור את זה כל פעם מחדש . אני באמת מאמינה, שכאשר זוג חווה לידה חיובית, החוויה מעצימה אותם כזוג וכפרטים.  אני אוהבת ללמוד להכיר את הזוגות, לעזור להם לפתח טכניקות להרגעה לפני ובזמן הלידה ומקווה שזה יעזור להם גם  להיות הורים רגועים, מה שיוביל לתינוק רגוע ומאושר. הרי בסופו של יום, זו המטרה הסופית של כולנו כהורים.

אמהות-מסביב-לעולם---דונה-מול-הר-נמסן-סיאול
אימהות מסביב לעולם: דונה והילדים מול הר הנמסן בסיאול (ועל גג הבניין בו אני התגוררתי!)

 

על הנוהג של אכילת השילייה:

לאחר לידת בני השלישי, התחלתי לחשוב על השילייה באופן כללי ולאחר שעשיתי קצת מחקר, למדתי על הנוהג לפיו אמהות לאחר לידה, אוכלות את השילייה על מנת לאזן את ההורמונים בגוף, להגביר את קצב ייצור החלב ולתת אנרגיה. העמקתי עוד בנושא, עברתי מספר הדרכות אינטרנטיות ובסופם, התחלתי להציע ללקוחותיי שירות של אנקפסולציה של השילייה בו אני מאדה את שיליית האם, מייבשת אותה וטוחנת אותה לאבקה המוכנסת לגלולות קטנות, אותן נוטלת האם. מרבית האמהות אותן ליוויתי כדולה, חוו לאחר לידתן הראשונה דכאון וחרדה, ולכן קיוו לנטרל תחושות אלו, על ידי אכילת השילייה מתוך האמונה כי זה יחזק אותן. מהניסיון שלי, מרבית האמהות  שאכן עשו זאת, דיווחו על תחושות חיוביות במהלך התקופה לאחר הלידה.

על מערכת החינוך בסקוטלנד:

בסקוטלנד, ילדים זכאים לחינוך ציבורי חינם החל מגיל 3. עם זאת, הזכאות עד גיל 5, הינה לחצי יום לימודים בלבד (09:00-12:00), 5 ימים בשבוע. בגיל 5 זכאים הילדים ליום לימודים שלם (09:00-15:00).

בערים הגדולות, מקובל כי, בתי הספר מציעים גם מועדון ארוחת בוקר וגם צהרונים (בתשלום נוסף) לילדים ששני הוריהם עובדים במשרות מלאות ונאלצים לצאת מוקדם בבוקר לעבודה או לאספם בשעות אחר הצהריים המאוחרות.

אמהות-מסביב-לעולם---דונה-צועדים-בשלג
אימהות מסביב לעולם: דונה והילדים צועדים בשלג

עם זאת, לאחר שחזרנו מסיאול, בחרנו לעבור ולהתגורר באזור כפרי, ושם לא קיימות אופציות שכאלו. לכן, מרבית האמהות מסביבי לא עובדות בכלל, עובדות חצי משרה או נאלצות להסתמך על קרובי משפחה לאיסוף וטיפול בילדים. לצערי, גם אני מוצאת את עצמי בסיטואציה הזו בימים אלו. בעלי, חזר לעבוד במשרה מלאה במקום עבודתו, בלונדון, ונעדר מרבית השבוע מהבית, ובהעדר משפחה קרובה, הטיפול בילדים נופל ברובו עליי. את שירותיי כדולה , נאלצתי להקפיא מאחר ואינני מסוגלת לצאת בהתראה קצרה ללקוחות, במיוחד בלילות, אך אני מעבירה לנשות וילדי האזור שיעורי יוגה ולנשים לפני לידה גם שיעורי היפנוברת'ינג.

על בית הספר בטבע (Forest School):

אחד מהדברים היפים שיש בסקוטלנד הוא Forest School , האופציה לבית ספר שכולו מתקיים בטבע, אליו בני האמצעי הולך פעם בשבוע. הילדים מעבירים את כל היום ביער מקומי, חוקרים את הטבע, מכינים דברים שמצאו ביער, בונים מדורות ולומדים על מה שנמצא מסביבם. אם יורד גשם חזק (מה שמאוד שכיח באזורנו), הם מתכנסים תחת מחסה ביער, אך הוא עדיין חיצוני.

אמהות-מסביב-לעולם---דונה-צועדים-על-חוף-ים
אימהות מסביב לעולם: דונה ובן הזקונים בטיול על חוף הים
על הרגלי אכילה ושינה:

את הארוחה המרכזית שלנו, שהיא ארוחת הערב, אנו אוכלים בשעה 17:00-17:30, והיא בדרך כלל כוללת מנת אורז (החיים בדרום קוריאה הרחיקו אותנו מלחם והילדים שלי מסוגלים לאכול אורז כל יום) או פחמימה אחרת. בשר ודגים אנו אוכלים כפעמיים בשבוע. קינוח אחרי הארוחה יסתכם בפרי או יוגורט ממותק בלבד, וגלידה בסופי שבוע.

את הארוחה המרכזית אנחנו אוכלים יחד ארבעתנו, ללא בעלי שחוזר הביתה מאוחר יותר (או לא חוזר בכלל), ולאחריה הילדים מתקלחים (בסביבות השעה 18:00), משחקים וקוראים סיפורים לפני השינה והולכים לישון כולם ב-19:00 בערב (PSL:!!!). בחדר הילדים הנחתי שעון, והם יודעים כי הם אינם יכולים לצאת מהמיטה, גם אם הם ערים, עד שהשעון מצביע על ציור השמש (07:00). מצאתי ש-12 שעות שינה לשלושת ילדי, הוא מספר השעות האופטימלי לתפקודם אבל גם לתפקודי מאחר ורק בשעות הערב אני מספיקה לעשות את עבודות הבית, לנוח וקצת לעבוד.

על חשיפה דיגיטאלית:

לפעמים כשאני צריכה להספיק לעשות משהו והם עצבניים ועייפים, אתן לילדיי לצפות בטלוויזיה, אך רק בתכנית שאני בחרתי עבורם ולזמן מועט בלבד (20 דקות לערך). מעבר לכך, לילדים אין מכשירים אלקטרוניים משלהם כמו Ipad או סמארטפון, אם כי לפעמים אאשר לבתי, בסופ"ש בזמן שהאחים שלה ישנים, לשחק בטלפון הנייד שלי, אך גם הוא משחק בעל ערך חינוכי בלבד אותו אני אבחר עבורה.

על קצב החיים באזור הכפרי:
אמהות-מסביב-לעולם---חוף-הים-בסקוטלנד

אין ספק שקצב החיים בכפר הוא יותר איטי מאשר קצב החיים אשר הורגלתי אליו בסיאול (PSL: סיאול נחשבת יחד עם עוד מספר ערים בעולם, מגה סיטי, ומאכלסת 12 מיליון תושבים) ואפילו בגלזגו. העבודות פחות לוחצות, פחות תנועה על הכבישים והכל יותר רגוע. גם הילדים משחקים הרבה יותר בחוץ, מאשר ששיחקו אי פעם, למרות מזג האוויר הגשום כמעט באופן תמיד. אבל לילידת עיר כמוני, אני בהחלט מרגישה שהכפר מציע פחות אפשרויות ומבחר לילדים שלי  – מבחינת תרבות, חנויות, סוגי מזון ועוד, ובאופן אישי אשמח לחזור לגור בעיר גדולה ביום מהימים.

אמהות-מסביב-לעולם---דונה-שלג-בסקוטלנד
אימהות מסביב לעולם: עוד קצת שלג בסקוטלנד

 

תודה דונה על הנכונות לשתף, התובנות וההערות שלך! XOXO

ואם גם לכן יש סיפורי לידה מעניינים מהעולם  שתרצו לשתף, אשמח מאוד אם תצרו עימי קשר!

אמהות מסביב לעולם: הכירו את סו (ג'ו-אנג) רייבר מגרמניה וקוריאה

לא מפתיע, כי האורחת הראשונה שלי בפרויקט "אמהות מסביב לעולם", היא חברתי הטובה מימי בקוריאה, סו רייבר.

סו, כפי שיתחוור לכן בהמשך, היא אשת העולם הגלובאלי במלוא מובן המילה. היא נולדה בקוריאה, אך עברה בגיל 7 לגרמניה ושם חייתה עד לאחר שסיימה תואר ראשון במנהל עסקים (ולכן מגדירה את עצמה גרמנייה ולא קוריאנית). את התואר השני במנהל עסקים (MBA), כבר עשתה סו בארה"ב, שם גם פגשה את בעלה לימים. המשבר הכלכלי שפקד את העולם ב-2008, שינה את תכניותיהם להישאר ולעבוד בארה"ב, ולכן החליטו סו ובעלה, קוריאני גם הוא במקור, לחזור למולדתם, דרום קוריאה, ולפתח שם את הקריירה של השניים.

עם חזרתם, בעלה של סו, החל לעבוד באחת מהחברות הקוריאניות הגדולות בקוריאה , בעוד שסו החלה לעבוד כמנהלת שיווק מקומית בחברת מיקרוסופט. אולם, קצת לאחר חזרתם לקוריאה, נכנסה סו להיריון. אחרי לידת בנם, מקס, עזבה סו את מיקרוסופט והחלה לטפל בבנם במשרה מלאה. כשהיה מקס בן שנה וחצי (היום בן 5), נולדה אחותו, אלנה (היום בת 3.5).

אמהות מסביב לעולם - צילום משפחתי

היום, סו ומשפחתה מתגוררים במדריד, ספרד, לשם עברו בחורף האחרון, לאחר שבעלה קיבל הצעת עבודה לרילוקיישן מטעם החברה הקוריאנית בה הוא עובד.

אלו החוויות, התובנות והמחשבות שלה על היריון, לידה וגידול ילדים.

(ורק הערה קטנה לפני שצוללים פנימה – מידי פעם אוסיף תובנות והערות משלי. אלו יצוינו באמצעות ראשי התיבות של הבלוג , PSL). קריאה מהנה!

על מדוע בעלי פספס את לידת בתנו, ואיך זה קשור לטרואמה מלידת בני הבכור

את שני ילדי ילדתי בדרום קוריאה בהפרש של כשנה וחצי. ההריונות של שניהם היו תקינים אם כי, בהיריון של בני הבכור, מקס, חוויתי צירים מוקדמים, מה שחייבו אותי לבלות את סוף ההיריון בשמירת היריון במיטה. הלידה של מקס זכורה לי כמתישה (15 שעות), בהן אולצתי לשכב במיטת בית החולים, ללא כל אופציה להסתובב או לזוז, מה שעיכב לדעתי את הלידה עצמה ושאב ממני הרבה אנרגיה.

אמהות מסביב לעולם - סו בהיריון
סו בהיריון עם אלנה

באופן כללי, לידות בקוריאה נתפסות כפרוצדורה רפואית לכל דבר (PSL). עם הגעתי לבית חולים, נאסר עליי לזוז ואולצתי לשכב על הגב, עד שהלידה תסתיים.  בניגוד אליי, מרבית ממכרותיי ובנות משפחתי הקוריאניות בחרו שלא ללדת באופן טבעי, מחשש עצום מהלידה ומכאבים, אלא לתאם מראש ניתוח קיסרי על מנת לנסות ולהימנע מהכאב. הרופאים ובתי החולים בקוריאה אף מעודדים בחירה בהליך ניתוחי, שנתפש בעיניהם בטוח יותר, ולכן לא מהססים לקבוע ניתוח קיסרי גם אם אין סיבה רפואית מוצדקת לכך (PSL).

על מנת לא לחזור על טעויות העבר, כשהחלו הצירים עם בתי, לפנות בוקר, בחרתי לנסות ולמשוך כמה שיותר זמן בבית, ולהימנע מכניסה לבית חולים מוקדם מידי. בעלי הלך באותו הבוקר לעבודה, שכן לא היה ברור מתי אני אלד בפועל, וסוכם בינינו שאלך לבית החולים בשעה 10:00, מועד בו גם כך נקבע לי תור לבדיקת העובר, ואעדכן אותו בהתקדמות.

עם הגעתי לבית חולים הסתבר כי הייתי כבר בפתיחה של 7 ס"מ מה שאילץ אותי להיכנס מהר לחדר לידה. בתי נולדה כ-20 דקות מאוחר יותר, ובעלי, שהוזעק ממקום עבודתו ברגע שנכנסתי לחדר לידה, לא הספיק להגיע בזמן….

אמהות מסביב לעולם - לידת אלנה
סו בלידת בתה, אלנה. שימו לב לעיטוף ההדוק של התינוקת הרכה…
על היכן מבלות נשים קוריאניות את השבועיים הראשונים ללידה ומדוע אף פעם לא קר להן

מרבית הנשים בדרום קוריאה מבלות את השבועיים הראשונים של חופשת הלידה בבית יולדות ייעודי לכך, בו מלמדים את האם הטרייה כל מה שנדרש לדעת על טיפול בתינוק. אם כי, אני באופן אישי, לא הייתי בבית יולדות שכזה לאחר הלידה אלא נשארתי לילה אחד בלבד בבית חולים ונסעתי הביתה.

בבית היולדות, האישה והתינוק מטופלים במשך 24 שעות ביממה, התינוק "מבקר" את האם בשעות ההאכלה אך נמצא בחדר תינוקות נפרד. הבעל והמשפחה רשאים לבקר את האם הטרייה, אך לא לשהות עמה את הלילה, שכן הנ"ל חייבת לנוח, להתחזק ולחדש את כוחה ומרצה לקראת החזרה הביתה. בקוריאה, גם מאוד מאמינים כי על האישה להישאר מחוממת בכל זמן נתון ולכן הטמפ' במקומות האלו מאוד גבוהה. אסור לה לפתוח מקררים, לאכול אוכל קר או להיחשף לקור שבחוץ, מחשש לפגיעה באם, שחלושה גם כך אחרי לידה.

על אמונות תפלות ובחירת שם לילד 

הקוריאנים מלאים אמונות תפלות וזה נכון גם לגבי בחירת שם הילד. באופן מסורתי, מקובל להתייעץ עם "אסטרולוג" ולבחור את שם הילד בהסתמך על היום והשעה בו נולד. השם מורכב מהגורל והתכונות אשר מייחלים לרך הנולד. לילדיי נתתי שמות גרמנים, אך כל אחד מהם נושא גם שם קוריאני שנקבע על ידי חמותי. שמו הקוריאני של מקס הוא טא-יון (טא: גדול, יון: שגשוג) ושמה הקוריאני של אלנה הוא יון-ג'י (יון: שגשוג, ג'י: מזל).

אמהות מסביב לעולם - מקס ואלנה בלבוש קוריאני מסורתי
מקס ואלנה לבושים בתלבושת האנ-בוק מסורתית
על מדוע נשים קוריאניות רבות לא חוזרות לעבוד אחרי הלידה והיכן מבלים הבעלים בלילות

תרבות העבודה בקוריאה, מאוד מקשה על שותפות שוויונית בגידול הילד (PSL:  שיעור נשירת נשים משוק העבודה בין גילאי 30-39 הוא גבוה במיוחד ועומד על 43%). במידה ואין לך אמא, או חמות, שיכולה לעזור, במשרה מלאה, אין לך ברירה אלא לגדל את ילדיך בעצמך (לפני גיל שנה, מאוד לא מקובל לשלוח את הילד לאיזשהו סוג של גן).

בעלי למשל, קיבל רק 2 ימי חופש ממקום העבודה על מנת להיות איתי לאחר הלידה של אלנה וגם זה ירד מהסך הכללי של 10-15 ימי חופש בשנה. מקום עבודתו ציפה כי יחזור לתפוקה רגילה באופן מידי. הכוונה כאן, היא בערך כ-12-13 שעות עבודה ביום ואפילו יותר. זאת משום, שמבנה העבודה ההיררכי בקוריאה, בנוי כך, כי גם אם סיימת את עבודתך לאותו היום, עליך להישאר במקום העבודה,  עד שהבוס שלך יחליט כי זהו הזמן ללכת הביתה…וגם בגלל שמספר ערבים בשבוע, אחרי שעות העבודה מקובל שהגברים יוצאים לפאב המקומי לארוחת ערב ושתייה, טרם חזרתם הביתה. כך יוצא שהבעל יוצא לעבודה בבוקר וחוזר לעיתים קרובות לא לפני חצות…(PSL).

שעות העבודה הנוקשות בקוריאה (שחלות כמובן גם על אישה עובדת), העובדה שאמי עדיין חיה בגרמניה, וחמותי לא בקו הבריאות, כמו גם העובדה כי אין בנמצא כמעט משרות חלקיות, אילצו אותי לוותר על מקום עבודתי, ולהישאר בבית ולגדל את ילדיי בשנים הראשונות. רק כשאלנה הייתה בת שנה (ומקס בן שנתיים וחצי), והתחילה ללכת לגנון, יכולתי להתחיל ולחשוב על חזרה לשוק העבודה, אם כי עשיתי שינוי קריירה.

אמהות מסביב לעולם - סו ומקס מתכרבלים בשלב
סו ומקס מכורבלים בחורף הקוריאני

לאחר הכשרה שעברתי, הפכתי למאמנת עסקית בחברות פרטיות. את ההכנה עשיתי בבית, ושעות העבודה שלי נקבעות על ידי ולא ע"י גורם אחר. כך יכולתי ברוב הימים לאסוף את ילדיי בשעות סבירות (~16:00) ולבלות עימם את שעות אחה"צ והערב ברוגע יחסי. המעבר למדריד שיבש במקצת את המסלול החדש אותו בחרתי ואני אנסה בהדרגה לחזור לתחום האימון העסקי, לאחר שאסיים את לימודי הספרדית שלי.

על תנאי קבלה לגן קוריאני וגמילה מחיתולים

בסיאול, הורים רבים מצרפים את ילדיהם לרשימת המתנה לגן מסוים, כבר עם היוודע ההיריון של האישה. גנים מבוקשים יכולים להיות בעלי רשימות המתנה של עשרות ילדים (PSL). למזלי, נחסך מאיתנו להמתין ברשימות המתנה, שכן מקום עבודתו של בעלי, מספק גן לילדי העובדים.

עם זאת, גם לגן זה לא מאוד פשוט להתקבל וישנם קריטריונים ברורים לקבלה. העדיפות הראשונה היא לילדי אישה העובדת בחברה, עדיפות שנייה היא לילדי עובד מטעם החברה שאשתו מועסקת במשרה מלאה במקום עבודתה ורק לבסוף הרישום פתוח לעובדים שבת זוגתם איננה מועסקת. מה שיצר מצב מלחיץ במקצת, שכן אלנה כמעט ולא התקבלה לגן, מאחר ולא הייתי מועסקת בזמנו.

אמהות מסביב לעולם - מקס ואלנה ממתינים לארוחה
מקס ואלנה ממתינים לארוחה

הגן פעיל מ-07:30 ועד 19:30 בערב ואם מעדכנים מראש ניתן אף להשאיר את הילדים עד 21:00 בערב. כמו כן, הגן פעיל ברציפות במשך כל השנה, למעט חגים ציבוריים וימי החופשה המרוכזת של החברה בסוף יולי (כ-10 ימים). בשארית הקיץ הגננות יוצאות לחופש בתורות כך שתמיד ישנה גננת בגן.

יחס הגננות / ילדים בגן של ילדיי היה 1 ל-4 לערך והגננות גם תומכות בהורים בכל הנוגע להרגלים. כך למשל, עושים גמילה מחיתולים מרוכזת לילדי הגן (ובקבוצת הגיל הצעירה יחסית של בני השנה-שנתיים) . במקביל, תומכים בהורים בכל הקשור להרגלי אכילה קוריאניים, כמו לדוגמא אכילה באמצעות צ'ופ סטיקס החל מגיל שנתיים ואף חשיפה לקימצ'י (המאכל הלאומי הקוריאני, כרוב מותסס בשום וצ'ילי שאוכלים בכל ארוחה) החל מגיל 3.

על מדוע ילדים קוריאנים הולכים לישון מאוחר 

הארוחה המרכזית שלנו היא ארוחת הערב (ולארוחת צהריים אני משתדלת לתת משהו קל) בסביבות 19:00. בדר"כ אנחנו מנסים להמתין לחזרתו של בעלי מהעבודה, על מנת לאכול כל המשפחה יחדיו, אך לעיתים, במיוחד אם הילדים רעבים או עייפים, נאכל בנפרד ממנו. אני משתדלת לאזן בין אוכל מערבי לקוריאני בבית ולכן ערב אחד נאכל פסטה, תפוחי אדמה ובשר בסגנון מערבי וערב למחרת נאכל בעיקר אורז עם ירקות ודגים. קינוח אחרי ארוחת ערב אין, אך אם הילדים מבקשים משהו מתוק, אתן להם פרי, כפי שהקוריאנים נוהגים לעשות.

בבית אין לנו הרגלי שינה נוקשים. אחרי ארוחת הערב, אקלח את הילדים, אכין אותם לשינה (מאחר וגדלתי בגרמניה, אינני מאמינה בלינה משותפת וכל ילד ישן במיטתו שלו) ואני או בעלי נקריא להם סיפור. בימים אלו, אני משתדלת שבעלי יהיה זה שמקריא להם את הסיפור לפני השינה בשפה הקוריאנית, מאחר ואני מפחדת שהם ישכחו את השפה (בגן הילדים מדברים ספרדית ואני מדברת איתם בבית גרמנית) וגם מאחר וזוהי הפעילות היחידה המשותפת של בעלי עם הילדים באמצע השבוע. בסביבות השעה 20:00 בערב נכבה את האורות והילדים ירדמו לקראת השעה 20:30 לערך.

שמתי לב, שבדומה לקוריאה, אך בשונה מגרמניה, בה גדלתי, שעות השינה לילדים בספרד, מאוחרות גם הן. בתקופת הקיץ, ילדים עדיין ישחקו בגן השעשועים בסביבות השעה 19:00 בערב ויאכלו ארוחת ערב מאוחרת עם ההורים, אפילו ב-21:00. גם בקוריאה, לא נדיר למצוא ילדים מחוץ לבית, יושבים במסעדות, בשעות הערב המאוחרות. אני מניחה שזה קשור לכמה סיבות: האחת, הלינה המשותפת הנהוגה בקוריאה מעכבת את שעת השכבת הילדים. השנייה שעות פתיחת המשרדים והחנויות בקוריאה מאוחרות גם הן, ובניגוד לגרמניה בה הכל נפתח ב-08:00 בבוקר, בקוריאה בתיה"ס, החנויות, והמשרדים מתחילים פעילות רק ב-09:00 בבוקר.

אמהות מסביב לעולם - סו והילדים
סו, מקס ואלנה בחוף הים במדריד
על חשיפה דיגיטאלית

בבית שלנו אין בכלל מכשיר טלוויזיה, אם כי יש Ipad, דרכו הילדים יכולים לראות סרטונים. הילדים החלו לצפות רק השנה על בסיס קבוע (גילאי 3 ו-4) והם אלו שבוחרים את הסרטון בו מעוניינים לצפות. עם זאת, הם מוגבלים לצפייה בסופ"ש בלבד והסך הכולל יהיה פחות משעה (בערך 40 דקות). למעט הצפייה ב-Ipad, אינני מאפשרת להם לגעת במחשב או בסמארטפון (אלא אם כן הם צופים בתמונות של או בסרטוני וידאו של עצמם). בהתאם לזאת, הם כמובן לא בעלי מכשיר דיגיטאלי משלהם ואם זה תלוי בי, הם יקבלו אחד משלהם בגיל מאוחר ככל האפשר.

 

זה הכל לראיון הראשון במדור אמהות מסביב לעולם! בפעם הבאה, דונה מסקוטלנד, אמא לשלושה וגם דולה ומלוות נשים בהיריון תתראיין, אז הרשמו מהר לניוזלטר על מנת לא לפספס את הראיון.

ותודה מקרב לב לסו על הנכונות לחשיפה, על התמונות ועל התובנות.

5 עובדות מפתיעות על היריון ולידה בדרום קוריאה

"בטח היה קשה ללדת בקוריאה" אומרים לי כל פעם שאני מספרת שאביגיל נולדה שם. "המממ" זה כל מה אני יכולה לחשוב, "אם רק הייתם רואים את התנאים בהם ילדתי": חדר לידה מודרני ונעים, בריכת ג'קוזי ענקית בחדר הצמוד, לשימושי, חדר פרטי עם מיטה זוגית על מנת לאפשר לבעלך לישון עמך בלילות, ארוחות שף מזינות וטעימות, והכי חשוב שקט ומנוחה. אף אחד לא מפריע לך – לא בזמן הלידה, בה יש מינימום של טיילת בחדר, לא לאחריה שאת לבד בחדר רק עם המשפחה והיילוד, והאחיות נכנסות על קצות אצבעותיהן מידי פעם לביקורת (ודופקות בדלת כמובן) ולא בבוקר למחרת (בו מחכים שתקומי ולא מעירים אותך ב-05:30 בבוקר). אפילו מוסיקה קלאסית נעימה מתנגנת במסדרונות.

ובכל זאת, לידה בחו"ל, לא משנה היכן, אבל במיוחד במדינה אסייתית שהתרבות בה כל כך שונה מזו המערבית, מעמידה אותך במהלך כל ההיריון ולאחר הלידה, מול מציאות שונה מזו שהכרת. כל מה ששמעת (אם זו לידה ראשונה) או חשבת (אם זו לידה שניה והלאה) על היריון, לידה וגידול הילד פתאום נתפס באור שונה – החל מאמונות ותפיסות לגידול הילד השונות משלך וכלה בחיפוש אחרי מוצרי צריכה, שלך אולי נראים בסיסיים, אך להפתעתך, מסתבר, שהם אינם כאלה.

ולך? לך לא נותר אלא להתאים את עצמך למציאות הזו, ולקבל אותה בהבנה ובחיוך, כי האמת, אין לך הרבה מה לעשות בכל מקרה.

אז מה כל כך שונה ומוזר?  קבלו 5 עובדות שלא ידעתם על היריון, לידה וגידול הילד בקוריאה– חלקן פשוט מוזרות, חלקן מפתיעות אך כולן כולן מצחיקות. מבטיחה.

שומרי משקל:

היריון הוא היריון, בין אם את ישראלית, קוריאנית או אמריקאית. את מתנפחת, את משמינה, את לא שומרת על הגזרה. לא שאת קוריאנית.

כשאת אישה בהיריון בקוריאה יש חוק לא כתוב שלפיו אסור לך לעלות יותר מ-12 ק"ג במהלך ההיריון. החברות שלך אומרות לך את זה, אמא שלך וחמותך (האג'ומה בשפה מקומית) אומרת לך את זה והכי מטריד – הגינקולוגית שלך אומרת לך את זה.

וגם לי אמרו.

וכיצד תעשי זאת? באמצעות כושר, כושר מידי יום, פעמיים ביום, אם זה היה תלוי בגניקולוגית שטיפלה בי. רק לא לעלות.

מזון לנשמה:

ילדת? מזל טוב! עכשיו תנוחי, תאכלי ותתחזקי.

לא. לא סושי, גם לא אגז בנדיקט, גם לא קרפצ'ו.

אל תאכלי שום דבר שלא יכולת לאכול ב-9 החודשים האחרונים. בעצם, אל תאכלי גם את כל מה שכן יכולת לאכול ב-9 החודשים האחרונים. פשוט תאכלי מרק.

מרק. איזה מרק? מרק אצות קוריאני (Miyeok guk), שלוש -ארבע פעמים ביום, אולי יותר. כל יום, במשך חודש לפחות. אה, וגם בכל יום הולדת של ילדך ושלך מעתה ועד עולם (כזכר למזון הראשון שצרכת).

למה? כי מרק האצות הקוריאני, המוכר גם ב"מרק יום ההולדת" ממריץ את מערכת הדם, עוזר ליצירת חלב אם ומלא בסידן וברזל הדרושים להחזרת החומרים המזינים שאבדו ליולדת במהלך ההיריון והלידה. כך לפחות הקוריאנים מאמינים.

וגם אני אכלתי מרק. לא חודש, אפילו לא שבוע, אבל במשך כל זמן האשפוז. האמת, טעים.

Soup

גרדרובה מפוארת:

איזה כיף לקנות או לקבל בגדי תינוק חדשים. הם כל כך יפים, כל כך טהורים (עד שמלכלכים אותם בפליטות ועוד מיני יציאות) וכל כך חמודים. אז זהו, שבקוריאה הסיכוי שתקבלי או תרכשי בגדי תינוק לרך שזה עתה נולד (דהיינו, New Born) הוא קלוש.

זה לא שאין בגדי תינוקות בקוריאה. יש. מעלפים. אבל לא אם זה עתה נולד לך תינוק. כי אם זה עתה ילדת, את תעטפי את העולל הלבוש בחיתול בלבד בשמיכת עיטוף, אולי 2, אולי 3, תלוי בעונה, וזהו. תעטפי כל כך חזק שלא יצליח לזוז לפחות 100 יום. ורק אז אולי תשימי עליו איזה אוברול חמוד ותתני לו לזוז.

swaddling

והאמת, שיש לי רק דברים טובים להגיד על swaddling (שיטת עיטוף התינוק בשמיכה כך שמדמה את תחושת הרחם). הנ"ל באמת מרגיע את התינוק ועוזר לו לישון יותר טוב. הבעיה היא שהעיטוף עצמו דורש מיומנות שאמנם באה בטבעיות לקוריאניות, שיודעות לעטוף בצורה מרשימה שכזו שהשמיכה לא תשתחרר ויהי מה, אך למערבית בורה שכמותי, לא הפסיקה השמיכה להשתחרר מביתי היקרה ,עד שהתייאשתי בגיל 6 שבועות לחלוטין…

100 יום:

אצלנו המושג 100 ימים ראשונים מתקשר בעיקר לפוליטיקה, אולם, בקוריאה ל-100 הימים הראשונים משמעות שונה לחלוטין. קוריאה שעד שנות ה-70 של המאה עשרים נחשבה מדינת עולם שלישי, חוותה מאז ומתמיד שיעורי תמותה גבוהים של תינוקות בשל מחלות. בהתאם לזאת, החל נוהג, הנמשך עד לימינו אנו, בו תינוק לא יוצא מהבית ולא מוצג למשפחה המורחבת ולחברים עד ליומו ה-100.

ובכלל, נדיר מאוד לראות תינוקות מתחת לגיל שנה ברחובות בקוריאה. לא לוקחים סיכונים, גם היום, שזו מדינה מפותחת עם הכלכלה ה-13 בעולם.

ועכשיו תארו לכם אם צעירה (אני) עם תינוק זעיר (יונתן) שרק נחתו במדינה הזרה הזו והולכים להם ברחוב בשלהי אוקטובר. התקלות עם אג'ומה (השילוב הקוריאני של האמא הפולנייה והמרוקאית יחדיו) באופן כללי יכולה להיות חוויה מפחידה, אבל בטח שאת בשבוע הראשון שלך שם. כמות הצעקות שחטפתי ברמזור שהעזתי לצאת מהבית עם תינוק כזה קטן, ועוד בלבוש לא הולם, לדעתה, יכולה להרתיע כל אחת, מערבית או קוריאנית, לצאת מהבית עם תינוק ב-100 יום הראשונים. ולא, לא צריך באמת לדעת קוריאנית בכדי להבין את האג'ומה שמלווה את הצעקות בניפוף זרועות וניסיונות כיסוי הילד.

100-Days

לילות לבנים:

ולסיום, הפתרון הקוריאני (ובכלל האסייתי) לבעיות שינה של תינוקות. לינה משותפת! אין לילות לבנים, אין קימות לתינוק באמצע הלילה, אה וגם אין מיטת תינוק או עריסה שאפשר לרכוש לקראת הלידה (לא ממש אין, אבל מאוד קשה, ואם אתם רוצים אחת יפה תשכחו מזה). כי אמא, אבא, תינוק וגם אחים, ישנים כולם יחד במיטה אחת. עד איזה גיל? 4-5, אולי אחרי. לילה טוב!

האמת שדווקא העדר מיטות תינוק יפות, וגם שידות החתלה, דווקא שיחק לטובתי והצלחתי למכור את השניים, שנקנו בכלל בשילב, במחיר עלות למערבית אחרת שחיפשה חיפשה ולא מצאה.

זהו להפעם, אך מבטיחה כי אשתף בעתיד בעוד מיני עובדות קוראיניות לא ידועות. ובינתיים, קבלו מתכון למרק אצות קוריאני, שכיף ובריא לאכול לא רק אחרי הלידה, אלא סתם כך. הוא טעים, מזין ואפילו ילדים מחבבים אותו. את המתכון ואת התמונות שלפתי מבלוג הבישול הקוריאני, Korean Bapsang, שמשתף באנגלית מתכונים קוריאניים. שווה לבדוק אם מעניין אתכם.

מרק אצות קוריאני (Miyeok guk)

מרכיבים:

יבשים: רטובים:
  • 2 כוסות אצות ווקאמה מיובשות
  • 1 כף שמן שומשום
  • 1 כוס בשר בקר להקפצה חתוך לחתיכות קטנות
  • 2 כפות רוטב סויה למרק או רוטב דגים (ניתן למצוא בחנויות המתמחות במאכלים מהמזרח)
  • 2 כפיות שום כתוש
  • 10 כוסות מים

אופן ההכנה:

  • השרו כשעה את הבשר החתוך בכף רוטב סויה, השום ומעט פלפל
  • השרו את האצות המיובשות במים 30 דקות. שטפו אותם וסננו מהם שאריות מים. חתכו לריבועים קטנים.
  • בסיר למרק, טגנו את הבשר בשמן השומשום עד שמשנה את צבעו מאדום. הוסיפו את שאריות הסויה והאצות והמשיכו לטגן עוד 4-5 דקות
  • הוסיפו את המים והביאו לרתיחה. על אש קטנה בשלו את המרק (כשעה – שעה וחצי) עד שהבשר רך והמרק בעל גוון חלבי

בתאבון! או כמו שאומרים בקוריאנית: ג'אל מיאוק-קס-סאומנידה  (잘 먹겠습니다)