אמהות מסביב לעולם: הכירו את חן (אנני) מניו יורק, ארה"ב

מי מאיתנו לא חלמה להיות קארי, סמנתה, שרלוט או מירנדה? לטופף על נעלי עקב בעודה תופסת מונית צהובה חנוטה בפריטי לבוש מהממים (ופרקטיים?) ברחובות ניו יורק? להיפגש עם חברות בסופי שבוע באחת מהמסעדות השוות שיש לעיר להציע ולצאת בערבים להשקות למיניהן ולארועי גאלה בגלריות וסתם כך להתחכך בניו-יורקרים אמיתיים?

כולנו.

אצל רובנו זה נשאר בגדר חלום.

אצל חן (אנני) דודקביץ, המרואיינת השביעית במדור "אמהות מסביב לעולם" החלום הוא המציאות.

בערך.

אם תוציאו מהמשוואה (רק לרגע) את שלושת ילדיה נויה (14), גור (8) וליבי (5).

לניו יורק, חן (אנני) הגיעה בשנת 2012 אחרי שנים של מעברים בין ישראל וארה"ב (וקצת אירופה בדרך) יחד עם בן זוגה  ושלושת ילדיה (שהקטנה בהן הייתה רק תינוקת בת ארבעה חודשים). אחרי כמה חודשי הסתגלות החליטה חן, לצאת ולטרוף את העיר ואת חוויותיה כאמא וכניו-יורקרית היא מתעדת בבלוג מעורר הקנאה "באמא שלי" שאני מזמינה את כולכן להצטרף אליו לאחר קריאת הראיון הזה בכדי לספוג קצת חו"ל. בפברואר האחרון חזרה חן ארצה עם בני משפחתה, אבל את החוויות, התחושות והאנקדוטות לא שכחה לרגע (וגם אם כן, הכל מתועד בבלוג). מזמינה אתכן לקרוא את הריאיון המעניין, המצחיק  והתזזיתי הזה מאמא ניו יורקרית אמיתית.

www.prettysimplelife.co.il | Motherhood around the world | אמהות מסביב לעולם | New York Mum
חן (אנני) והמשפחה בטיול סופשבוע טיפוסי :)
קצת על חן:

שמי חן (אנני) דודקוביץ (למה יש לי שני שמות? תקראו בהמשך…) והסיפור שלי על מעברים, שינויים ושינועים מתחיל בשלב מאוד מוקדם בחיי. נולדתי בתל אביב אבל מהר מאוד הורי עברו לרמת השרון שם גדלתי. כשהייתי בת  8 עברנו לניו ג׳רזי בארצות הברית ופתאום מעברית רהוטה, משפחה וחברים בישראל מצאתי את עצמי באמריקה של הסרטים, הבתים הגדולים, המדשאות הירוקות שנראות כאילו נצבעו במכוון והאנגלית. הכל באנגלית.

זה היה המעבר הגדול שלי – הראשון מבין רבים, בו זרקו אותי למים ואמרו לי ׳תשחי׳. כמובן, שההורים החמודים שלי עשו כל שביכולתם  לעזור לי – אבל מהר מאוד הבנתי שהשפה, החברים, השייכות – תלויה רק בי. וכך היה. הכרתי, התחברתי, שיגשגתי, ממש נהניתי. הרגשתי בבית. ואז בשיא –  חזרנו לארץ, להתאקלמות מחודשת ואחרי ארבע שנים שוב – מעבר. הפעם לקליפורניה, באמצע גיל ההתבגרות. וגם פה נזרקתי למים. אם כי, הפעם, למים המפולטרים והחמימים של לוס אנג׳לס.

סיימתי תיכון כמו כל אמריקאית ממוצעת פלוס נשף הפרום, הציפורניים עם הפרנץ' והלימוזינה ומינוס הפן ומלון "הלילה שאחרי" ומשם לאוניברסיטת ברקלי, אבל רק לשנה כדי שאוכל באמצע התואר לחזור ארצה, להתגייס לצבא לקורס מ"כיות ורק לאחר מכן לחזור שוב לברקלי ולסיים את התואר.

רגע…זה ממשיך. סיימתי בהצלחה תואר ראשון בהנדסת תעשיה וניהול בקליפורניה הרחוקה (כשכל המשפחה בארץ) ועל הדרך גם הכרתי את הגבר גבר בזמן הלימודים (ישראלי מתוק שחשב שהוא ימצא את האמריקאית הבלונדינית שלו ונתקע עם צברית ג׳ינג׳ית מתולתלת), ומשם ישר לעמק הסיליקון לעבודה הייטקיסטית. השלב הבא הברור, מבחינתי, היה תואר שני במנהל עסקים. אבל למה שאקל על עצמי וארשם לאוניברסיטה מקומית וקרובה? את אירופה עדיין לא חוויתי… תואר שני באוניברסיטת אינסיאד שבצרפת, כשהגבר גבר, שבינתיים הפך לבעל בעל, מחכה לי בקליפורניה. עדיף. ועם האידיליה הזו בשנת נישואינו הראשונה עזבתי ללימודי ה-MBA, ובין ביקוריו בצרפת לביקוריי בסן פרנסיסקו סיימתי לא רק תואר שני אלא גם חודש שביעי להריון.

על לידה, גידול ילדים והמרחק מאמא:

חזרתי לסן פרנסיסקו עם בטן מאוד גדולה שכל שאיפותי של ניהול העולם הסתכמו בניהול הבית וסידור החדר לתינוקת.

מסביבי לא היו יותר מידי נשים עם תינוקות, עוד ממש לא הייתי מחוברת לקטע הזה והמשפחה הגרעינית שלי הייתה בארץ. הגענו שנינו ללידה די קלולס וזרמנו עם כל מה שקרה בבית החולים, כשרק בדיעבד הבנו את כובד הסיטואציה שאליה נקלענו כאשר הקטנטונת לא רצתה לצאת, נתקעה בתעלה ובעזרת מלקחיים יצאה לאוויר העולם עם אפגר 4. זאת אומרת כחולה, ללא תנועה ואפטית ונשלחה ישר לטיפול נמרץ כשאני עדיין במיטה מבולבלת מאוד. אני לא כ״כ זוכרת את 24 השעות שאחרי, אבל כשהגעתי לפגייה לחבק תינוקת פיצית בין כל מיני אינקובטורים כשמסביבם הורים מודאגים, אני לא הייתי…לא ידעתי ממה עלי להיות מודאגת. סוף טוב הכל טוב. נויה שלנו התאוששה מאוד מאוד מהר וכבר כמה שעות אחרי הלידה כיכבה בכל המדדים. את גודל החשש הבנתי רק תקופה ארוכה אחרי הלידה.

בבית הייתי די לבד. לא ידעתי כלום על תינוקות, לא היו חברות קרובות בסביבה. אמא הגיעה מהארץ, עזרה ומאוד עודדה אותי להצטרף לקבוצת אמהות. אני די זלזלתי אבל הלכתי בשבילה ומהר מאוד הבנתי שזה היה בשבילי – הקבוצה החזיקה אותי, נתנה טיפים וגרמה לי להבין שאני לא לבד. הכל היה באנגלית אבל זה ממש לא שינה כלום.

את השנתיים הבאות העברתי בבית עם ילדה גי׳נגי׳ת בשכונה מנומנמת ויפה, עם מעט מבקרים מהארץ והרבה ביקורי מולדת וכשנויה הייתה בת שנתיים החלטנו שאנחנו רוצים שהיא תגדל בארץ ועשינו סוג של עליה.

התמקמנו בפרבר בשרון. לא היה לי פשוט להחליף עירוניות שקטה לאיזור שקט עוד יותר. לא הכרתי את הסביבה ופתאום כל התנהלות החיים השתנתה. היינו מוקפים במשפחה, המון חברים, התחלה חדשה. טוב ורע, קל וקשה.

התמקמנו, עבדנו, נולד עוד ילד ג׳ינג׳י ובנינו בית מקסים. אבל אחרי שבע שנים בארץ, עם שני ילדים ותינוקת בת ארבעה חודשים, החלטתנו לעשות מעבר נוסף. ניו יורק סיטי Here I come!!!

www.prettysimplelife.co.il | Motherhood around the world | אמהות מסביב לעולם | ישראלים בניו יורקעל ילדים, מעברים והתאקלמות במדינה חדשה:

כל חיי הביאו אותי לרגע הזה – לכבוש את ניו יורק כמו סקס אנד דה סיטי. אך הפעם במעבר, כבר לא הייתי בגפי (וגם  לא זוג + עוללה כפי שהיינו כשחזרנו ארצה), אלא חלק ממשפחה בת חמש נפשות.

אני נושמת שינויים ואוכלת מעברים לארוחת בוקר. זה באופיי ובדם שלי. אך מעבר עם ילדים ממדינה אחת למדינה אחרת, הוא עניין לא פשוט. כל ילד חווה את המעבר בצורה אחרת ולכן החלטתי, גם כאמא וגם כמישהי שעברה את התהליך בילדותה ובבחרותה, להקדיש את כל כולי להתאקלמות של הילדים. לשינוע, לחוגים, לחברים….להיות שם ולעזור צעד אחרי צעד. לפי דעתי,  זה היה מאוד משמעותי בהתאקלמותם.

וכמובן שצריך גם לקחת בחשבון את אופי הילדים. הגדולה שלנו מתאקלמת בכל מקום בקלות, עם שפה או בלי שפה…זה ממש לא משנה לה ולכן מבחינתה היינו נפרדים לשלום עם הגיענו לניו יורק ונפגשים שוב בנשף סיום התיכון. לעומת זאת, האמצעי, חווה מעברים בצורה יותר קשה. השוני באווירה, צורת ההתנהגות, הציפיות השונות ממנו כתלמיד. חלק מהדברים הוא הבין לבד במסגרות החדשות ועל חלק גדול דיברנו בבית וחווינו ביחד בסופי שבוע ובערך תוך תשעה חודשים התחיל להרגיש כבר בעניינים. כיום הוא מרגיש בניו יורק כמו ביתו הראשון.

אני מאמינה שהרבה מהיחס שלהם למעברים מגיע ממה שהם רואים אצלנו, ההורים. לכן, מההתחלה דאגנו לשדר להם כזאת אופטימיות והתרגשות חיובית שגם הם נדבקו בציפייה. העצמנו  כל דבר קטן – "וואו, תראו את ביה״ס – כמה שהוא גדול", "תראו את הפארק ליד הבית – איזה נוף", "וואוו – יש פה איזה חוגים שאתם רוצים". להלהיב להלהיב להלהיב. ככל שהיינו חיוביים ואופטימיים וככל שהראנו שלכל בעיה יש פיתרון, ככה הם זרמו יותר.

www.prettysimplelife.co.il | Motherhood around the world | אמהות ישראליות בעולם | רילוקיישן לניו יורק
מעיפים עפיפונים לצד הנהר

היום כבן אדם בוגר אני רואה את כל המעברים שחוויתי, חלקם לא בשליטתי וחלקם כהחלטה שלי, כתוספת מדהימה למי שאני. מה שלמדתי, תרבויות שונות, חוויות משפחתיות יוצאות דופן ועוד. בתחילת דרכנו, החלטנו, אני ובעלי, שאנו רוצים שהילדים שלנו גם יחוו את העולם ככה. אנו תמיד צוחקים שבכל מקרה הילדים בוודאי יישבו אצל פסיכולוג בגיל 18 ויקטרו עלינו אז בואו ניתן להם באמת חומר לקטר עליו….

על מדוע יש לי שני שמות:

כשנולדתי, הורי, ששאפו להיות מאוד מקוריים, רצו לבחור לביתם, בכורתם, שם מיוחד, קליט, פשוט, יפה ולא מסובך ומכיוון ששם המשפחה שלנו לא כלל אף אלמנט מהקריטריונים הללו – כל הלחץ נפל על השם הפרטי : חן.

עם השם חייתי באושר בארץ ישראל הטובה והישנה עד שעברתי בפעם הראשונה לניו ג'רזי. כי לשלוח ילדה בת 8 לבה"ס אמריקאי פרברי, בשנות השמונים המוקדמות כשהמנהל בקושי ידע היכן למקם את ישראל על המפה כששמה בעברית הוא "חן" אבל בתרגום חופשי (מאוד) בפספורט הוא "Hen" אז כל מה שיש לי להגיד לכם זה "קוקוריקו" כי Hen  זו תרנגולת באנגלית. בדיוק כל מה שילדה ג'ינג'ית חולמת עליו כשהיא עוברת לארה"ב בלי לדעת מילה באנגלית לתוך כיתה של בלונדינים שכל סיטואציה של קריאת שמה תגרור קירקורים והנפת ידיים ומקור מחברי כיתתה החדשים. אז מפה לשם , ומהר מאוד, על משקל  "חֵנִי" מהבית, שמי הפך בין לילה ל "אַנְנִי". הגיוני, לא?

אמהות-מסביב-לעולם_אנני_חן__9
היי אני חן, Hen, חני, אנני!

כשהפכתי לאמא נשבעתי שלא אעביר את הילדים שלי את אותה טראומת שמות במיוחד שכבר ידעתי את מה שהקלפים ניבאו – מגורים מחוץ לגבולות הארץ. וכמו הוריי, גם אני רציתי לקרוא לבכורתי, שם מקורי, בינלאומי, מיוחד, קליל וקליט: נויה!  נחמד ופשוט. אבל כל מה שיש לאמריקאים להגיד עליו זה "!!Oh how interesting" (מה שבתרגום חופשי אומר – "למה כולכם הזרים חייבים להיות כאלו מקוריים? למה לא קוראים לה ג'ניפר או לאורה כדי שלא נצטרך לשבור את השיניים??")

עם האמצעי גם חיפשנו שם נעים, קצר, שאת כל מרכיביו אפשר להגות בכל שפה – גור, פשוט, קצר וקולע. אך כשאמריקאים מבטאים אותו, זה נשמע כמו שאגת נמר אפריקאי צולע –

גגגגגגגגרררררררררררר

ולכן,  עם השלישית לא לקחנו סיכונים וקראנו לה ליבי.  כולם פה חושבים שזה קיצורֿ של אליזבת ושואלים אם אנחנו קתולים או פרוטסטנטים.  אני ישר ממלמלת משהו לא ברור וליתר ביטחון גם מצטלבת :-).

על מערכת החינוך האמריקאית:

החלטנו להכניס את הילדים לבתי ספר ציבוריים. הם נחשבים טובים במנהטן ואמרנו לעצמנו שננסה אותם לפני בתי ספר פרטיים. הצליח לנו בגדול! מערכת החינוך שחווינו הייתה מכילה, עם שיטת לימוד שכ״כ התאימה לילדים צעירים, מעניינת וכיפית. הם ממש נהנו ללכת לביה״ס, לעשות עבודות ולתרום לכיתה. קשה לי להשוות למערכת החינוך הישראלית, כי זה לא פייר. ממש אין מה להשוות עד כדי שזה מתסכל. מערכת החינוך בארץ לא מגיעה לקרסוליים של זו שחווינו  – לא מבחינת תכני הלימודי, אופן הלימוד או ההתייחסות של צוות המורים.

הלימודים בבה״ס היו בשיטה מבוססת פרויקטים, Project Based Learning. כל נושא לימוד היה פרויקט ארוך שכלל כמעט את כל מקצועות הלימוד. אם למדו על תפוחים (וכן היה פרויקט כזה שבהתחלה לא הבנתי מה יש לדבר כ"כ הרבה זמן על תפוחים) – הם למדו על חלקי התפוח, מקומות גידול (כמובן עם טיול למטע תפוחים), אקלים רלוונטי, ביקרו בשוק איכרים לראיין איכרים ולראות את המבחר, במתמטיקה מילאו טבלאות בנושא, באומנות ציירו את מה שחוו וכמובן שבסוף הכינו מצגת בכוחות עצמם על מה שלמדו. ככה בכל נושא. זה היה מדהים והתלמידים כ״כ נכנסו לעיניין. זה ממש העצים אותם.

אמהות-מסביב-לעולם_אנני_חן__1

חוקרים דלועים

את הקטנה שלחנו לגן פרטי שעלה לנו כמו שנת לימודים באוניברסיטת יוקרה. הגן היה מקסים אבל כגן עירוני הוא היה בתחתית של בניין רב קומות וה"חצר" של הגן היה בעצם הפארק הירוק במרחק כמה רחובות מהגן. הילדים יצאו לפארק כמעט מידי יום, גם בימים מושלגים. ילדים ניו יורקרים עמידים בפני כל מזג אוויר. התכנים בגן דמו לתכנים בארץ אך מספר הילדים בכל קבוצת גיל היה קטן (לא יותר מעשרה ילדים בגן). חגגנו את החגים הנוצרים כמו כריסטמס והזמינו אותי ללמד את הילדים בגן על החגים היהודים. הגן היה מאוד מכיל ומאוד מאוד רך עם הילדים. גם התרבות בגן היתה רגועה ושקטה – לא היה צעקות בכלל והיה דגש על ביטוי דרך אומנות. הקטנה שלנו פרחה שם.

www.prettysimplelife.co.il | Motherhood around the world | אמהות מסביב לעולם | ישראלים בניו יורק
חוגגים חנוכה בניו יורק
על הסוויץ' שעברתי בעקבות אסיפת הורים בגן:

לאסיפת ההורים הראשונה בגן, הוזמנו לפגישה תמימה של הורי הגן בשעות אחר הצהרים המאוחרות. שיחה קלילה עם הגננת על הגן, כך חשבתי. תקתקתי בייביסיטר (ישראלית, כמובן) ויצאתי אחרי מקלחת וחולצה ללא כתמים לשבת על כסאות שמכסים לי חצי טוסיק. הייתי מרוצה מעצמי מאוד. אבל כנראה לא מספיק כי שאר האמהות הגיעו עם שמלות ערב, פנים מאופרות וביקור אצל המניקוריסטית. הגברים לעומת זאת היו בטוקסידו או מינימום חליפה. לא, אני לא מגזימה…רמת ההשקעה לאסיפת הורים קלילה בגן עשתה לי סוויץ׳ ברמת ההשקעה הכללית שלי בלוק היומי שלי בשיטוטיי בניו יורק וכמובן גם סוג של סוויץ׳ בחשבון הבנק.

על תהליך קבלה לבתי ספר:

כשהבכורה שלנו עלתה לחטיבת ביניים, נתקלנו בתהליך שלא היה לי מושג שקיים בכלל – תהליך קבלה לחטיבת ביניים בביה״ס ציבורי! תחרות מטורפת, סיורי בתי ספר שונים, מבחנים בכתב וזימונים לאינטראקציה חברתית, דירוג בתי ספר בכתב וחיבורי קבלה. אשכרה הרווארד. לא ציפיתי לזה בכלל.

אך לאחר שהבנתי את חשיבות התהליך (ולהגיד את האמת, בתחילה די זלזלתי בו כי לא הבנתי את ההבדלים התהומיים בין בתי הספר) ניצלתי את הקלף הישראלי שלי – חוצפה עדינה, אפס שבויים ודבקות במטרה וביררתי בכל מקום אפשרי על סוגי בתי הספר השונים, איך להתכונן למבחנים, עם מי צריך לדבר כדי שיזכרו אותי (מאוד חשוב!!!), אילו מכתבים תומכים כדאי לכתוב (מהגרת חדשה במדינה, רק למדה אנגלית וכו'), איזה הקלות לבקש והכי חשוב לחייך. לחייך לחייך כל הזמן.

וזה השתלם – נויה התקבלה לחטיבה נהדרת, קרובה לבית – מה שנתן לה עצמאות שכן לא תלויה בנו או בתחבורה ציבורית ולי שקט נפשי שהיא לא מסתובבת לבד ברחבי העיר.הרי מצד אחד ,העיר הזאת קוראת לילדים לצאת לכבוש אותה אך מצד שני, עדיין קיימות מחשבות על סכנות שעוברות לכל אמא בראש מסביב לשעון, והמתבגרת שלי וחברותיה בדיוק בתפר בין להיות צמודה לאמא לבין לשחרר ולהתרוצץ לבד.

כל פעם שהיא "בדרך ל…" או "בדרך מ…" היא מסמסת או מתקשרת. השנה סוף סוף היא גם החלה לקחת את הרכבת התחתית לבד. היא יודעת מה היא רוצה לעשות ולראות בעיר – הצגות חדשות, חנויות חדשות וסתם ללכת ברחובות. כמוני, גם היא חיה עירונית שהעיר רק מעוררת אותה. אבל עם כל הרצון של נויה לגלות ולחקור את העיר הגדולה, עדיין חשוב לזכור שמימד הלימודים הוא חזק ולא מזלזלים פה. כמו שתיארתי, במעבר מביה״ס אחד לשני צריך להתקבל ומאוד מאוד להשקיע – מבחנים, חיבורים, ראיונות. הלחץ החברתי בביה״ס הוא להצטיין ולהיות יצירתי. אווירת העשייה בביה״ס היא מאוד חשובה לכולם. המורים משקיעים בילדים ובתמורה הילדים מאוד רציניים לגבי הלימודים ולכן "העצמאות" הזו ממש לא באה על חשבון הלימודים.

על חוגים ותרבות הספורט:

למזלי, בתי הספר משתפים פעולה עם המתנ"ס השכונתי ודרכו הציעו לילדים חוגים (after school activates) שיגרתים ומאוד נחמדים. הילדים בחרו את החוגים, ובימים שהשתתפו בחוג עברו ישירות מביה״ס לחוגים באמצעות צוות המתנ״ס ואני הגעתי לאיסוף רק ב-17:00 בערב. בהתחלה זה נראה לי מאוד מאוד מאוחר כשעת איסוף ויותר מידי עבור ילד שמתחיל ב-8:30 את יום הלימודים אבל הסתגלנו. במיוחד, כשרוב החברים גם נשארו לחוגים. ומבחינת הילד – דאגו לו שם לאוכל, הוא לא היה צריך לצאת ממבנה ביה״ס והוא נהנה בחוג עם חברים.

אמהות-מסביב-לעולם_אנני_חן__3

נבחרת הכדורעף

אחד התחומים המאוד מפותחים פה הוא תחום הספורט בביה״ס. יש מיליון קבוצות ואפשרויות להיות פעיל במהלך היום. הגדולה שלנו רצתה הכל מהכל – גם להצטרף לנבחרת כדורעף ולהיות קפטנית הקבוצה, גם להיות חלק מנבחרת מהאצנים ולהתרוצץ ברחבי העיר בתחרויות וגם להתאמן בשחייה באחד ממרתפי הענק בשכונה. והאמצעי?  גם רצה. אבל לא במסגרת המתנ"ס אלא הכל באחד על אחד. שחייה, קרטה, התעמלות עם מורים פרטיים. ומי אני שאגיד לא, אפילו אם זה דורש ממני לחצות רחובות מושלגים, לדלג בין שלוליות, לתזז ברחבי העיר (מי הזיע יותר? אני או הם? לא ברור) ולמשכן את גופי תמורת בייביסיטר לאחרים? באמריקה כמו באמריקה, אני צריכה להיות אמא על ספסלים מעודדת בקולי קולות.

על חופשות וסופי שבוע:

השבועות של הילדים היו עמוסי לימודים וחוגים אז בסופי שבוע ניסיתי למלא אותם בחוויות משפחתיות עירוניות מיוחדות – פסטיבלים שונים, מתחמים חדשים, מוזיאונים פחות ידועים ועוד. מאוד השתדלתי לא להגיע לאזורים עמוסים ותיירותיים ותמיד מצאתי זמן גם ליהנות מהשכונה הירוקה שלנו על גדות הנהר. לא היה לנו רכב אז בתוך העיר הסתובבנו תמיד בתחבורה ציבורית ומידי כמה שבועות שכרנו רכב ליעדים רחוקים יותר.

אמהות-מסביב-לעולם_אנני_חן__5

לומדים לגלוש
נופשים בחופי מקסיקו

את חופשות בית הספר והחגים, לא משנה מאיזה דת, ניצלנו לנסיעות. חרשנו את הסביבה הקרובה והרחוקה יותר. הסתבר לנו שבאזור שלנו, זה מה שכולם עושים – מגיע חג או חופשה ויוצאים מהעיר. העיר הזאת לא פשוטה וחייבים להתאוורר. במיוחד בתנאי מזג אוויר קיצוני. בתחילת השהות שלנו בניו יורק, כשעוד לא ידענו לאן בורחים, נזכרנו ממש ברגע האחרון לבדוק זמינות ופניות יעדים שונים. כמובן שהכל היה מלא – המקומיים סגרו את כל התוכניות שלהם כבר חצי שנה קודם. לאט לאט התחלנו לתכנן כמעט את כל השנה מראש ומה שיכולנו סגרנו מוקדם. זה הוזיל לנו עלויות, הבטיח לנו מקום ולא היינו ׳תקועים׳ בבית במהלך חופשות ביה״ס ממושכות. רוב החופשות שלקחנו היו תלויות עונת השנה בניו יורק: בסתיו כל שנה יצאנו מהעיר ליום לראות את צבעי חילופי העונות, בחורף תמיד ייעדנו כמה סופי שבוע לסקי (שבעלי ואני יודעים לעשות ומאוד רצינו שכל הילדים ילמדו גם כן) וכל קיץ הגענו לארץ. ובתקופות מזג האוויר הקשה במנהטן (חודשי ינואר-פברואר) היינו בורחים ליעדים חמימים. טיילנו המון ואני חושבת שהילדים מאוד מאוד הרוויחו מכך. זה איחד אותנו כמשפחה וחווינו ביחד מקומות חדשים ותרבויות שונות.

על אסון התאומים:

למרות היותנו ישראלים נהגנו להשתפשף בתרבות המקומית שאפיינה את ניו יורק והאירוע המכונן של האזור, כמובן, היה אסון התאומים (9/11). פעם בשנה מתקיים מירוץ בעיר לזכר הנופלים – בנים של, דודים, נשים, עובדים, כל מי שהכיר או מזדהה, מוזמן לרוץ. כשרק הגענו לניו יורק, נקלענו למסלול של רצים שעבר ממש מתחת לדירה שלנו על נהר ההדסון. רמת ההזדהות עם הנופלים ריגשה אותנו ומגוון האנשים שרצו והרגשת הסולידריות ממש גרמה לנו לעמוד ולהצדיע. מאז כל שנה אנחנו מגיעים לראות ולחלוק כבוד. מה שמרגש עוד יותר זה שהאצנים מתרגשים מהמעודדים. וכבר יצא שאצנים שהבחינו בילדינו עומדים ומעודדים עם דגלים אמריקאים, סטו מדרכם במסלול להגיד שלום ותודה לילדים. אני דומעת כשאני משחזרת את זה כעת.

על מזג האוויר הניו יורקי:

הדבר שמאוד מאוד השפיע על ההתנהלות שלנו בניו יורק, התוכניות שלנו ואפילו על ההתנהגות הוא מזג האוויר. מזג האוויר בניו יורק לא פשוט. הקיץ לוהט ודביק, החורף קשה ומאוד ארוך ועונות המעבר קצרות. כישראלים שהגיעו לעיר עם מזוודות מלאות טי שירטס, מעיל פוקס ומגפוניי ניין ווסט – חשבנו שאנחנו מסודרים אך מהר מאוד, או לפחות כבר בתחילת נובמבר, הבנו שלא הבנו כלום. החורף בניו יורק קשה אבל העיר לא מפסיקה לרגע. הכל מתנהל כרגיל וצריך ללמוד להתמודד עם תכניות מחוץ לבית, תחבורה ציבורית ושעות חשיכה גם שקפוא ומושלג בעזרתם האדיבה של ביגוד איכותי מתאים. כמובן שגם נהנינו מהחורף – ממלחמות השלג מתחת לבית, מהסקי במרחק נסיעה קצר יחסית, ממתחמי החלקה על הקרח ולי באופן אישי –  גם משופינג של מלתחה חדשה עונתית.

אמהות-מסביב-לעולם_אנני_חן__4
קרררר בחורף הניו-יורקי
על מדוע התחלתי לכתוב בלוג:

כשעברנו לניו יורק הגעתי לשם עם תינוקת בת ארבעה חודשים ולא עבדתי – בעלי צלל ישר לעבודה ואני הייתי אחראית שהילדים יתאקלמו, שהבית יתקתק ועל כל הפעילות התרבותית שלנו בעיר (האחריות של המטלה השלישית הייתה כמובן המהנה ביותר).

כשהילדים כבר זרמו במערכות השונות התלבטתי אם לחפש עבודה (בעלת אזרחות אמריקאית…לפחות הייתה תמורה בעד האגרה בעקבות כל השינועים בעברי) והחלטתי (עדיין לא בלב שלם) שאני רוצה להיות נגישה לילדים במיוחד כשאין לנו מערכת תמיכה כלשהי ושבעלי רוב הזמן מעופף בעולם.

אז למדתי לג׳נגל בין הטיפול בילדים לבין הכרת העיר – אם אני כבר בצנטרום של הצנטרום לא כדאי? ייעדתי לפחות יום בשבוע להכיר אזורים שונים בעיר, נסתרים, רחוקים, אחרים, עונתיים. בדקתי בילויים פוטנציאלים עם הילדים, הלכתי לתערוכות ופתיחת גלריות שונות. בהתחלה הצטיידתי בטיים אאוט ניו יורק ולאט לאט מצאתי עוד מאגרי מידע שהם לא בהכרח לתיירים – אלא למקומיים. רציתי לשתף את החברים והמשפחה בחוויות שלי, של המשפחה והתחלתי לתעד את הכל בבלוג. מעבר לתחושות והרגשות שעליהם סיפרתי, שיתפתי גם בכל מיני מקומות ומסלולים בעיר וככה הבלוג התגלגל והגיע לקהל גדול יותר ויותר ואפילו והתחלתי לכתוב טור שבועי ב- ynet.

אמהות-מסביב-לעולם_אנני_חן__7

חווים ויוצרים גראפיטי במוזיאוני העיר

מסתבר שלמרות שמבחינתי ניו יורק היא מרכז העולם, יש עוד המון אנשים שלא מכירים או שבכל ביקור רוצים להכיר משהו חדש. אז למרות המעבר חזרה לארץ בתחילת השנה, החלטתי להמשיך להיות על הקו ולהמשיך לכתוב על העיר – המלצות, הגיגים, סיורים, אירועים ועוד. לא מצליחה להוציא את העיר מהוורידים שלי.

החוויה הניו יורקית שלנו הייתה ועודנה יוצאת מן הכלל בתור משפחה. היו קשיים, היו תסכולים אבל היתרונות לכולנו (גם הילדים אומרים) היו by far גדולים מהחסרונות. השהות והחוויה המשותפת מאוד מאוד קירבה אותנו, גילוי העיר הדהימה אותנו ביחד והאפשרויות לכל אחד בנפרד עודדו אותנו להמשיך קדימה. כשאני מסתכלת קדימה, אני רק יכולה לקוות שתהיה לנו עוד אפשרות כזאת. אך גם אם לא, החוויה בניו יורק השאירה לנו זיכרון מתוק מתוק לכל החיים.


אתן עדיין כאן? הייתי בטוחה שרצתן לקנות כרטיס לניו יורק ולסגור איזה מסלול טיול עם חן, אנני או איך שתרצו לקרוא לאמא הניו יורקית המקסימה הזו (ודרך אגב אם תירשמו לבלוג שלה בימים הקרובים גם תקבלו ממנה מתנה נהדרת – חוברת טיולים מפורטת הכוללת חמישה ימי מסלול מדוקדקים עם מקומות בילוי, אוכל, נוף וחוויה. כי גם אם אתם לא בדרך לשם אחרי הראיון הזה…בטוחה שבקרוב תהיו).

תודה רבה חן על ראיון מרתק! אתן מוזמנות להמשיך וללמוד על החיים של חן בניו-יורק בבלוג האישי שלה "באמאשלי" ומבטיחה שגם אם ביקרתן עשרות פעמים בעיר הזו – חן תדע איך לחדש לכן!

ואם אתן במקרה אמהות ישראליות שגרות מחוץ לישראל ורוצות להתראיין למדור "אמהות מסביב לעולם", אשמח אם תצרו איתי קשר בדוא"ל shira@prettysimplelife.co.il.


פספסתן את הראיונות הקודמים? מזמינה אתכן לבקר איתי מסביב לעולם:

אמהות מסביב לעולם: הכירו את קרן מניו זילנד 

אמהות מסביב לעולם: הכירו את יוליה מאוסטרליה 

אמהות מסביב לעולם: הכירו את ליאת מיפן

אמהות מסביב לעולם: הכירו את כריסטינה מספרד

אמהות מסביב לעולם: הכירו את דונה מסקוטלנד

אמהות מסביב לעולם: הכירו את ג'ואנג מקוריאה


וכמובן את כל סיפורי קוריאה שלי בבלוג:

5 עובדות מפתיעות על היריון ולידה בקוריאה

5 עובדות מפתיעות על גידול ילדים בקוריאה

הדברים הקטנים שמקלים על הורים בקוריאה

אמהות מסביב לעולם: הכירו את קרן מניו זילנד

5 עובדות שאני יודעת על ניו זילנד.

  1. צילמו בה את טרילוגיית שר הטבעות.
  2. מתגוררים בה יותר כבשים מבני אדם (ושהכבשים מפליצות גזים הגורמים להגדלת החור באוזון).
  3. שבין הניו זילנדים לאוסטרלים קיימים חילוקי דעות קשים באיזו מדינה מהשתיים המציאו את הפבלובה.
  4. הציפור הלאומית היא קיווי כי היא דומה לפרי – ולכן הניו זילנדים מציגים את עצמם כ-Kiwi's.
  5. יש לה נופי פרא משגעים ואני חולמת על טיול בניו זילנד בעתיד.

5 עובדות וזהו.

אז תארו לכן את שמחתי שחברתי לבלוגספירה, נעמה אורבך מהבלוג "סימני דרך" שידכה אותי לחברתה קרן סגל, המתגוררת בדֶנִידִין, ניו זילנד, עם בן זוגה דני ושתי בנותיה, תמר (8) ויסמין (5), שהסכימה שאראיינה למדור "אמהות מסביב לעולם" בכל הקשור להורות, אמהות וגידול ילדים שם. תודה לך נעמה ותודה לך קרן שהסכמת!

קרן_משפחה
קרן והמשפחה

מזמינה אתכן כתמיד, לעשות לעצמכן כוס קפה (או במקרה שלנו, תה אנגלי, בהיות ניו זילנד חברה בחבר העמים הבריטי המכיר במלכה אליזבת' כעומדת בראשה), משהו מתוק ליד (רק לא פבלובה) –ולטוס איתי לצדו השני של העולם, וללמוד קצת על החיים בניו זילנד מפיה של אמא המתגוררת שם.

וכרגיל, תזכורת קטנה לפני שצוללים. כמו בראיונות הקודמים, מידי פעם אוסיף תובנות והערות משלי. אלו יצוינו באמצעות ראשי התיבות של הבלוג – PSL.

קצת על קרן:

נולדתי בירושלים וגדלתי בעיר העתיקה, מקום מיוחד (ומורכב) לגדול בו והמשכתי להתגורר בה גם בבגרותי. כשהייתי בת 10 נסעתי עם משפחתי לפוסט דוקטורט של אבי באנגליה, מה שזכורה כחוויה מאוד משמעותית עבורי. נחשפתי לבית ספר שהתנהל באופן מאוד שונה ממה שהייתי רגילה לו בארץ – המורים היו יותר רגועים, ויותר פנויים לתלמידים, הייתה הרבה עבודה עצמאית ודגש על יצירה ואומנויות. בעיקר, חוויתי במשך שנה אחת ילדות כמו שהיא יכולה להיות במקום אחר, שיש בו פחות מתחים קיומיים כמו בארץ, ומנגד, הרבה יותר אפשרויות מבחינת תרבות פנאי. בנוסף, אמי לא עבדה באותה השנה, מה שתרם והוסיף לחוויה החיובית ואני זוכרת כמה כיף היה לי שאמי הייתה בבית ולא הייתה צריכה לתמרן בין מחויבויות של עבודה לאמהות.

אמנם, נסעתי רק לשנה, אך החזרה לארץ מאנגליה לא היתה פשוטה לי כלל. הרגשתי לא כל כך שייכת. לא אהבתי את הלימודים בבית הספר. היו דברים שהיו לי מעניינים, אבל לא הרגשתי שום קשר רגשי לרוב המורים/ות שלי, ובעיני זה מפתח חשוב ללמידה. בנוסף, הלימודים נראו לי חסרי מעוף, והחיים בעיר העתיקה בירושלים היו מאוד שונים מאשר אלה שלצד נחל קטן באוקספורד. לשמחתי, פגשתי חברות חדשות בשכונה שלי שהפכו לחברות חיים, ושההתבגרות לצידן הייתה ועודנה מתנה ענקית בחיי.

כשבגרתי בחרתי ללמוד פסיכולוגיה  ואחר כך למדתי גם  סוציולוגיה. עבדתי בהרבה דברים, אבל בעיקר לימדתי והנחתי קבוצות דיאלוג בין יהודים לפלסטינים. נשארתי לגור בירושלים, ושם גם הקמתי את משפחתי. לפני כארבע שנים הזדמנה לבן זוגי האפשרות להמשיך ללימודי דוקטורט בניו זילנד, ושמחנו על האפשרות לשינוי וכך עברנו לכאן. לא ידעתי עוד במה אעסוק כשהגענו (היום, אני דוקטורנטית לפסיכולוגיה), אבל שמחתי על הזמן עם הבנות בבית, שעזר לכולנו להתרגל למקום החדש. הדבר היחידי שידעתי לגבי ניו זילנד לפני שהגענו לכאן הוא שאהבתי מאז גיל ההתבגרות את השיר של דליה רביקוביץ' "שני איים ל ניו זילנד".

פנגווינים-צהובי-עיניים
פנגווינים צהובי עיניים שאפשר לפגוש בניו זילנד

אלו החוויות, התובנות והמחשבות של קרן על הורות וגידול ילדים בניו זילנד.

על ללדת בבית את בתך 

את שתי הבנות ילדתי בארץ ועם שתיהן היו לי לידות נפלאות. קודם כל, מאוד נהניתי מההריונות. זו הייתה חוויה מדהימה בעיני, שאפשרה הרבה חיבור לגוף וליכולת שלנו, הנשים, לצור חיים חדשים. אבל גם הריון מצריך הרבה מפגש עם המערכת הרפואית, ויש גם אי ודאות, ודברים מלחיצים, אז לא הכל היה תמיד קל וכיפי. התכוננתי היטב ללידות שלי וידעתי בדיוק איך אני רוצה ללדת. כשהייתי ילדה ראיתי את הכלבה שלי ממליטה פעמיים, וזכרון ההמלטות שלה היה משמעותי עבורי. היא התכנסה בתוך עצמה, חיפשה מקום חשוך ושקט, ומשם בעצם ידעה מה לעשות. הזיכרון הזה של ההמלטות שלה, עזר לי בהכנה שלי ובאופן שבו דמיינתי שהלידות שלי תהיינה. למזלי הדברים גם הסתדרו כמו שרציתי. ילדתי את בתי הבכורה במרכז ללידה טבעית בתל השומר, ואת בתי הצעירה ילדתי בבית. למיטב ידיעתי, בניו זילנד קיימת אפשרות הבחירה לאישה היכן ללדת – בבית חולים או בבית (PSL: וזאת בניגוד גמור לישראל, אשר משרד הבריאות מקשה על אלו המבקשות ללדת במרכז לידה טבעי או בבית וישנם תנאים מאוד מסוימים אשר היולדת צריכה למלא בכדי שיתאפשר לה ללדת בבית כגון אישה בריאה עם היריון תקין שמתגוררת במרחק של עד חצי שעה מבית חולים ויש בבניינה מעלית. כמו כן, נשים ישראליות הבוחרות ללדת בביתן אינן זכאיות למימון הלידה אלא למענק לידה בלבד). אני, למזלי, יכולתי לגייס ללידה הן במרכז לידה טבעי והן ללידה בבית עם מיילדת פרטית, את הכסף, אך בניו זילנד אלו ממומנים על ידי המדינה (PSL: כמו בניו זילנד גם בבריטניה מממנים לידות בית כפי שלמדתי כשראיינתי את דונה מסקוטלנד שגם היא ילדה את שני בניה בביתה).

דבר נוסף שהיה חסר לי מאוד בארץ, וכאן הוא מובן מאליו זו תמיכה וליווי של הזוג. מכיוון שלא מלמדים אותנו איך להיות אמהות, אנחנו צריכות ללמוד את הכל בעצמנו, או לשמוע הרבה מאוד עצות מנשים אחרות, שלא תמיד מתאימות לנו. ולי באופן אישי לקח לי הרבה זמן לפתח את "העצמי" שלי בתור אמא. בניו זילנד, כבר בתחילת ההיריון בוחרים מיילדת שמלווה את המשפחה לאורך ההיריון עד כמה שבועות אחרי הלידה. הגישה הרפואית בניו זילנד היא מאוד מניעתית, ולכן, המיילדת המלווה אחראית על מעקב ההריון באופן כללי, וגם על הבדיקות במהלך ההריון, פרט לאלה שרק רופאה יכולה לעשות. כך שלמעשה, היא הדמות המשמעותית עבור בני הזוג לאורך כל ההריון, הלידה, וההתרגלות לילד/ה חדש/ה.

על ההחלטה לא לשלוח את הבנות לגן עד גיל מאוחר

אחרי שבתי הבכורה נולדה הבנתי שמבחינתי החיים השתנו בצורה שלא ניתן להחזיר אותם להיות כפי שהם היו. גיליתי שלהיות אמא זה הדבר שאני הכי אוהבת בעולם, ואפילו שיש והיו המון רגעים קשים, משעממים, מתסכלים, הרגשתי שאני לא רוצה לעבוד ולשלם כדי שמישהו/מישהי אחרת ייהנו מלבלות עם הבת שלי, ורציתי שאני אהיה זו שתזכה להיות איתה כמה שיותר. ידעתי שאני מאוד רוצה להישאר איתה בבית עד גיל שארגיש שהיא בשלה להיפרד ממני ולצאת למסגרת מחוץ לבית. היה לזה, כמובן, מחיר כלכלי מאוד גדול, ואני מאושרת שבן הזוג שלי ראה את הדברים בדיוק כמוני, והיה ברור לנו כהורים שהבאתה לעולם היא מבחינתנו סוג של "מהפכה" בחיים שלנו, ובסדרי העדיפויות שלנו.

מה שהיה לי מאוד חסר בארץ, כאמא שנשארה בבית עם ביתה, ובניו זילנד הוא מאוד זמין, זו מסגרת חברתית מחוץ לבית. אמנם ארגנתי לה ולעוד ילדה מין מסגרת קטנטנה של 9 שעות בשבוע, כשהייתה בת שנתיים וקצת וגם הצטרפתי לפעילויות של הורים שהם בחינוך ביתי, אבל לפחות בירושלים, המון פעילויות מחוץ לבית עם ילדים צעירים כרוכות בתשלום. כאן, המצב מאוד שונה – המוזיאונים הם בחינם, בילוי בבריכת שחיה עירונית להורה וילד/ה עד גיל 5 עולה משהו כמו 10 ש"ח, כך שזה מאוד סביר. בארץ היו מעט מאוד אפשרויות כאלה. (PSL: מה שמאוד מזכיר לי את החיים בקוריאה, גם שם עלויות הכניסה למקומות היו סבירים בהחלט כמו גם האופציות לבילוי היו רבות יותר ומותאמות יותר לילדים כפי שתיארתי בפוסט כאן).

גן-בוטני-בדנידין
הגן הבוטני בדנידין שניתן לבקר בו ללא עלות.

בנוסף, בניו זילנד ניתן למצוא עוד משהו מיוחד שנקרא מרכזי משחק – אלה מרכזים להורים וילדים עד גיל 7, שבמחיר יחסית סמלי אפשר לבוא אליהם בבקרים ולבלות עם אמהות וילדים אחרים. המרכזים הם קואופרטיביים, כך שכל משפחה ששייכת למרכז גם "עובדת" בו. זה דורש מחויבות, אבל בתמורה מספק עוד "בית" להיות בו. כשהבנות שלי היו צעירות, זה היה לי מאוד חסר. כי לפעמים בבקרים רציתי פשוט שיהיה לי עוד בית להיות בו, ולהכיר אמהות במצבי. אני חושבת שזה גם מאוד עוזר מבחינת בידוד חברתי כי לבחירה שלנו להיות עם הבנות שלנו בבית עד גיל יחסית מבוגר היה גם מחיר של בידוד מבחינת החברה שמסביב. לאט לאט הכרנו יותר הורים שעשו בחירה דומה, אבל בהתחלה היינו מאוד לבד עם ההחלטה הזו, כי החברים/ות שלנו לא בהכרח בחרו באופן דומה.

על יוקר מחייה ותרבות צריכה 

עד לא מזמן, היה מקובל בניו זילנד שאחד ההורים נשאר בבית לגדל את הילדים/ות לפחות עד גיל שלוש, לפעמים עד גיל בית ספר, ולפעמים בכלל. זאת אומרת, אפשר היה כנראה די בקלות להסתדר עם משכורת אחת. אני מתרשמת שהדברים השתנו מאוד בשנים האחרונות, ושעלויות המחייה כבר פחות מאפשרות היום עבודה רק של בן/בת זוג אחד/ת. יחד עם זאת, יש הרבה משפחות שאנחנו מכירים שבהם רק אחד/ת מבני הזוג עובד/ת, כך שכנראה שזה עדיין אפשרי.

אני חושבת שניו זילנדים מאוד רגועים ביחס לעבודה, ובאופן כללי, דואגים להרבה זמן משפחה ובית. למשל, מאוד מקובל ששני ההורים נמצאים בבית בארוחת ערב, ונדיר מאוד שנשארים לעבוד מאוחר. אם יוצא לי להישאר לפעמים אחרי 17:00  במקום העבודה שלי, אני בדרך כלל לבדי. סופי שבוע הם די קדושים, ואנשים לא עובדים בהם.

עם זאת, אני חושבת שגם החברה כאן עוברת תהליכי שינוי מואץ ומרגישים שינוי ביוקר המחיה לעומת מה שהיה בעבר. ביחס לישראל, גם השינויים האלה ביוקר המחייה, עדיין לא הגיעו לעלויות כמו שיש בארץ, אבל בשונה מהעבר, ניו זילנדים מתחילים לשלם יותר על דברים,  מה שמחייב כמובן יותר שעות עבודה, והכיוון כנראה יתחיל להיות דומה יותר ויותר למה שקורה בארץ או בארצות הברית מבחינת הצורך לעבוד יותר על חשבון זמן עם המשפחה והילדים .

לשמחתי, אנחנו גרים בעיר קטנה, אז גם עם השינויים האלה התחילו להיות יותר מורגשים בערים הגדולות, בעיר שלנו עוד אפשר קצת לחיות "כמו פעם". בנוסף, המשפחות שמשתייכות למסגרת החינוכית והקהילתית שאנחנו שייכים לה חולקות ערכים דומים בנוגע לקצב החיים, וסגנון הילדות שרוצים לאפשר לילדים, אז זה מאפשר לנו לשמר די בקלות את הבועה שאנחנו רוצים לילדות שלנו.

אורח-קבוע-בחוף-של-דנידין
דייר קבע בחוף של דנידין, ניו זילנד
על תרבות המיחזור ו"עשה זאת בעצמך"

כאמור, התרבות כאן פחות צרכנית – ניו זילנדים אוהבים לעשות דברים בעצמם, ולתקן כל דבר שצריך בעצמם. בנוסף, הם לא ממהרים לקנות דברים או לזרוק אותם. יש שוק גדול של דברים מיד שניה, ואף אחד לא חושב שזו פחיתות כבוד לקנות משהו משומש, ולמכור משהו שכבר לא צריכים. אותי זה מאוד מרשים. לזה נלווית גם מודעות סביבתית – שאין צורך לייצר זבל מיותר, ובכל דבר שאפשר לעשות שימוש, או להעביר למישהו אחר שיוכל אולי לעשות בו שימוש. למשל, אנשים מאוד ישתדלו לא לזרוק אוכל, ולכל אחד יש בגינה מקום עם שאריות בנייה, למקרה שצריך יהיה לשפץ משהו…

בנוסף, אנשים כאן רגילים לעבוד קשה, הם ייצבעו את הבית בעצמם, או יתקנו ויתקינו דברים אם הם יכולים. לקחת מנקה או עוזר/ת בית זה דבר מאוד לא מקובל, ודי נדיר.

גם בכל הנוגע למיחזור וזבל, השיטה כאן מאוד שונה מבארץ. במשך כל השבוע אוספים את ה"זבל" – מה שאי אפשר למחזר בתוך הבית. בנוסף יש פח של זכוכיות, ופח נפרד לפלסטיק, נייר ומוצרי אלומניום ופחיות. בשונה מבארץ, את הפחים האלה מוציאים מהבית רק ביום האיסוף שלהם, זאת אומרת, פעם בשבועיים מוציאים את הזכוכיות  ובשבוע שאחריו את פח המחזור הכללי (פלסטיק, נייר וכו'). את ה"זבל" שאי אפשר למחזר, אפשר להוציא באותו היום, בתוך שקיות שחורה של העיריה שעולות כסף (שקית גדולה אחת, של 16 ליטרים עולה משהו כמו 7 ש"ח). אנחנו במין ספורט כזה של לייצר כמה שפחות זבל, והאמת שקומפוסט מפחית פי כמה את כמות הזבל שמייצרים. אני חושבת שהשיא שלנו נכון לעכשיו עומד על 8 שבועות. (PSL: ואם טרם קראתן את הפוסט האחרון שלי על שיטת המיחזור בדרום קוריאה, שמזכירה קצת את מה שמתואר כאן, הנה הזדמנות נוספת!)

לשיטה הזו יש בעיני כמה יתרונות – קודם כל – הרחובות נשארים נקיים, כי פרט ליום שבו מוציאים בצורה מסודרת את הזבל, אין פחים בחוץ. בנוסף, השיטה הזו מחייבת א/נשים  לקחת אחריות על כמות הזבל שמייצרים. כל דבר שאנחנו מכניסים הביתה, גם צריך לצאת, וזה עולה כסף, ויכול להיות תקוע בבית עד האיסוף. אגב, בביקור האחרון שלי בארץ הופתעתי לראות כמה פריטי ריהוט (שווים ביותר, אגב) היו מונחים ברחובות שליד ביתה של אמי. שכחתי לגמרי שיש את האפשרות הזו של להניח דברים בחוץ ושהם יילקחו. כאן, צריך ממש לדאוג לפנות דברים. גם אם רוצים למסור אותם, אי אפשר פשוט להשאיר אותם בחוץ. ואם זה זבל ממש (נגיד מכונת כביסה שבורה) צריך לקחת אותה לאתר מחזור ופינוי פסולת.

על מערכת החינוך ומעורבות הורים

הבנות שלי הולכות לגן ובית ספר אנתרופוסופי חצי-ציבורי. המימון של המדינה הוא כמעט מלא לבית הספר, אבל ההורים מתבקשים לתרום לבית הספר, כי חינוך כזה עולה הרבה כסף (חומרים לאמנות, שיעורי נגינה וכן הלאה).  יחד עם זאת, המדיניות של בית הספר היא שכסף אף פעם לא יעמוד כתנאי קבלה או השתייכות לגן או בבית הספר. כך שאף ילד/ה לא יידחו מסיבות כלכליות, אלא ההורים ימצאו דרך לתרום לבית הספר באמצעים שאינם כספיים.

בנוסף, מצפים מכל ההורים לעזור לגייס כספים עבור בית הספר – למשל, פעם בשנה יש יריד (עליו גם כתבתי בבלוג האישי שלי המספר על חיי בניו זילנד) שבו מגייסים הרבה כסף לבית הספר, וכל ההורים עובדים ביריד, מכינים דברים, פעילים ועוזרים. כדי לחסוך בעלויות של עובדים בתשלום, מבקשים מההורים להתנדב בכל מיני עבודות קטנות שבית הספר צריך, ואת בית הספר מנקים ההורים בתורנות.

פסטיבל-אביב-בגן
פסטיבל אביב בגן

אם יוצאים לטיולים  ישנים באוהל של בית הספר, ולא צריך לשלם לאכסניה. ואם כן נדרשת עבודה בתשלום, תמיד יציעו אותה קודם כל להורים שבקהילת בית הספר.

כשרק הגענו לניו זילנד,  מאוד שמחתי לגלות שגני הילדים כאן מאוד גמישים. בארץ חיפשתי לבתי הבכורה גן שתוכל ללכת אליו רק לכמה ימים בשבוע, כדי לאפשר לה התנסויות חברתיות בלעדי, ושביתר הזמן היא תהיה איתי בבית. אבל זה היה ממש בלתי אפשרי למצוא, ובכל מקום הסבירו לי שילדים צריכים ללכת לגן כל יום. כאן זה ממש לא ככה – אפשר לרשום ילדים לגן אפילו ליום בשבוע, או לכמה ימים, ובעצם רק השנה בת החמש שלי התחילה ללכת לגן כל יום, חמישה ימים בשבוע, בין 09:00-13:00. היא שמחה עם הסידור הזה, ואנחנו מאוד שמחים עם הזמן שיש לנו זמן איתה מהצהרים. בתי הבכורה בכיתה ב', והיא מתחילה ללמוד בבית הספר כל יום ב-09:00 ומסיימת בשלוש, גם כן במשך חמישה ימים בשבוע. בעיני זה הרבה מאוד, כי היא חוזרת עייפה, ולא תמיד יש לה כוחות לפעילויות אחרות אחרי בית הספר.

על הלמידה החינוכית

אני מתרשמת שלמורה שלה יש יד חופשית למדי בנוגע לחומרי הלימוד, והיא באמת משתדלת לגוון לפי הרצון שלה, והעניין של הילדים. למשל בשנה שעברה במשך שבוע שלם הילדים עבדו על גינת ירק מחוץ לכיתה שלהם. המורה תמיד פתוחה לכל מיני הצעות של ההורים. למשל, אני השתתפתי לא מזמן בפסטיבל מספרי סיפורים, ורציתי להתאמן ולהציג את הסיפור בכיתה של בתי. המורה מאוד שמחה על האפשרות לחשיפה התרבותית, וזו היתה חוויה מאוד חיובית.

הלוח-של-כיתה-א'
הלוח של כיתה א' בבית הספר

הילדים לומדים סריגה פעמיים בשבוע, נגינה בחליל, ולמרות שהם התחילו ללמוד לקרוא ולכתוב לאט לאט בכיתה א', אני רואה שמשהו בשיטה האנתרופוסופית של למידת קריאה וכתיבה עובד מאוד טוב, ושיש לילדים איזו שהיא תפיסה יותר עמוקה של האותיות. הלימוד היה באמצעות סיפורים, כך שכל אות היתה קשורה באיזה שהוא סיפור, וזה עבד יפה.

כאן אני חייבת לציין שבית הספר שלנו מאוד חריג בנוף מהרבה בחינות. בבית הספר שלנו, למשל, מתחילים ללמוד בכיתה א' החל מגיל שש וחצי – שבע (בדומה לבתי ספר אנתרופוסופיים אחרים בעולם, ולמערכת החינוך הגרמנית בכלל). באופן די מוזר, הניו זילנדים שהם די רגועים באופן כללי, מאוד לחוצים על כך שהילדים שלהם יתחילו ללמוד בבית הספר כבר בגיל חמש. אנחנו באופן אישי מאמינים שזה גיל צעיר מידי, ושמחים שמצאנו מסגרת שמאפשרת להן להתחיל ללמוד בגיל יותר מאוחר.

יחד עם זאת, בתי הספר בניו זילנד באופן כללי נחשבים מאוד טובים, והכיתות בדרך כלל קטנות (אני חושבת שבסביבות ה-20 תלמידים/ות לכיתה בבית ספר "רגיל"). ממה שחברות שלי מתארות מבתי הספר שהילדים/ות שלהם/ן לומדים/ות בהם/ן, גם שם האווירה היא די רגועה, וכוללת הרבה זמן משחק, והמון זמן בחוץ. המצב הזה שיש בו מעט הבדלים בין החינוך הציבורי ה"רגיל" לבין בית הספר הקצת יותר "ייחודי" שאנחנו שולחים את בנותינו אליו, הוא קצת בעוכריו של בית הספר, כי בעצם ביחס למערכת הכללית, לפחות על פני השטח, לא נראה שיש לו הרבה דברים שהם אחרים להציע. אנחנו, כמובן, רואים עוד דברים – כמו הדגש הרבה על אומנויות, ההימנעות משימוש באמצעי לימוד דיגטאליים, הבחירה בקהילה שיש לה אורח חיים קצת אחר ועוד.

בית הספר בקצה הרחוב בו אנו גרים
בית הספר שלנו בקצה הרחוב בו אנו גרים
על קוד לבוש ומזג אוויר

אנחנו מתבקשים שלא להלביש ילדים בבגדים עם פרסומות של חברות, או עם סמלים מסחריים. לשמחתנו, רוב ההורים חיים חיים צנועים, והילדים מתלבשים בבגדים פשוטים ופרקטיים.

הכי חשוב בגדים שיתאימו למזג האוויר שעשוי להשתנות בכל רגע נתון. כך שתמיד צריך לשלוח חולצה קצרה בתיק, אבל במקביל גם מעיל גשם, מגפים ומכנסי גשם… לילדים בגן יש נעלי בית, ומזרן מעור של כבשה (כן, אני יודעת שזה מוזר, אבל זה חם להפליא). לילדים בכיתה יש נעלי בית חמות שהם נועלים בכיתה. בכל מזג אויר הילדים יוצאים ומשחקים בחוץ. הילדים/ות משחקים בחוץ בכל מזג אויר, פרט אולי לגשם חזק או ברד, ואז יש מספיק שטח בתוך הגן או הכיתה למשחק.

למרות שמזג האוויר מאוד לא צפוי, ותמיד יכול לרדת גשם פתאומי, יש כאן סוג של חוסר התרגשות מזה. אני למדתי גם אם יורד גשם אפשר לעשות דברים, ושלא נמסים בגשם. זו היתה תגלית נחמדה. בחורף, קמים בבוקר כשעדיין חשוך, וזה לא כל כך כיף, אבל עד שמגיעים לבית הספר ולגן, כבר מואר ונעים. מחממים טוב את הגן והכיתה ומשתדלים שתמיד יהיה נעים וחמים.

על כבוד ונימוסים

גם אם יש כאן עניינים חינוכיים שאינם תמיד לרוחי, אני חושבת שבאופן כללי האנשים סביבנו מדברים בכבוד לילדים, ומתייחסים אליהם ברצינות אבל גם מצפים ליחס מכבד ומנומס בחזרה. זו גם הגישה שלנו.

הילדים/ות לומדים הרבה נימוסים, ואנחנו מאוד מעריכים את הצד הזה של החינוך. אנחנו כן מגלים שיש כאן קושי בדיבור פתוח על קשיים ובעיות שעולים במערכת. אבל מכיוון שאני בוועד ההורים, ובן הזוג שלי בוועד המנהל של בית הספר, אנחנו מרגישים שאנחנו יכולים לפתוח דברים די בקלות, ובתקווה גם להשפיע על כך שיהיה שיח יותר פתוח בנושאים שונים.

משחקות בחוץ בכל מזג אוויר
משחקות בחוץ בכל מזג אוויר
על חשיפה דיגיטאלית

אחת הסיבות שבחרנו בחינוך אנתרופוסופי, ובכלל באורח חיים שמתאפשר לנו כאן היה הרצון שהבנות שלא לא תהינה חשופות כל כך לטכנולוגיה בגילאים צעירים. כבר כשבתי הבכורה נולדה, ויתרנו על הטלוויזיה בבית. ונדיר שאנחנו מפעילים את המחשב שלנו, אפילו לצרכי עבודה, כשהבנות שלנו בסביבה.

מה שעומד מאחורי ההחלטה הזו שלנו הוא הרצון שהבנות שלנו תשחקנה כמה שיותר, ותדענה לפתח להן עיסוקים בעצמן. כך שאנחנו מעדיפים שהן תהיינה פחות צופות פסיביות בתכנים, אלא תהיינה אקטיביות בתעסוקה שלהן, ובדברים שהן רוצות לעשות. כבר מגיל מאוד צעיר הקפדנו שתהיה להן גישה חופשית למשחקים, וחומרי יצירה, ואני חושבת שבאופן כללי זה תרם לעצמאות שלהן בתעסוקה העצמית שלהן. לכן, בחרנו בית ספר שאין בו בכלל שימוש במחשבים או טכנולוגיות. בבתי ספר אחרים אני יודעת שיש שימוש במחשבים, אבל זה כנראה משתנה מבית ספר לבית ספר. בכל אופן, ניו זילנד הרבה מאחורי ישראל בכל הנושא של מחשוב.

למרות שהבנות שלי עדיין צעירות, אני מתרשמת שהגילאים המקובלים כאן לטלפונים ניידים אצל ילדים הם גיל 15-16, לפחות במסגרות שאני משתייכת אליהם. בכלל, השימוש בטלפונים ניידים כאן עדיין לא כל כך נפוץ כמו בארץ. המנחה שלי לדוקטורט, שהוא פרופסור לפסיכולוגיה, ואיש מאוד עסוק, קנה טלפון חכם רק לפני כשנה, אז זה בערך האופן שבו הדברים עובדים…

על חופשים וחגים

שנת הלימודים מתחלקת לארבעה רבעונים ובסוף של כל רבעון יש שבועיים חופש. ברבעון האחרון יש 6 שבועות חופש. להורים עובדים זה  לא פשוט למצוא סידור לילדים, בעיקר כי אין כאן כמעט קייטנות, וכשיש הן די יקרות. בשנה האחרונה הגן שלנו התחיל לארגן פעילות לילדים בחופשה, שהיא מסובסדת. לשמחתנו, אנחנו גמישים ויכולים להיות בבית עם הבנות בתקופה הזו, אז אנחנו מאוד שמחים כשהן בחופשה.

מכיוון שניו-זילנד גדולה (יותר מבריטניה), ולא זול לטייל בה, מה שמקובל בתקופות החופש,  זה לקחת אוהל או קראוון, ולנסוע לאתר קמפינג במקום יפה ולהיות שם כמה זמן שרק אפשר. זה מאוד נחמד כי בתקופה הזו הרבה מכוניות מתחילות להפוך למעין חצי קרוואן – מסדרים את הכסאות שאפשר יהיה לישון בלילה, ויוצאים לטייל. בחופשות אנחנו שואלים אוהל גדול מבית הספר של הבנות, ונוסעים כל פעם למקום אחר. בקיץ האחרון טיילנו להר הגבוה ביותר בניו זילנד ובקיץ לפניו היינו בחופשה ממש כמו המקומיים.

הר-קוק
הר קוק, ההר הגבוה בניו-זילנד

יש מעט חגים נוצרים – חג המולד נחגג בחופשת הקיץ, ופסחא בחופשת הסתיו. התקופה שלפני חג המולד היא מאוד כיפית ושמחה. יש משהו מיוחד בחג מולד (ועבורנו חנוכה) קיציים. ממש לפני שנסענו לניו זילנד, צפיתי בסרטון על חג המולד בניו זילנד, ואני חושבת שהסרטון הזה משקף יפה את האוירה שכאן מעבר לכך יש כל מיני ימים שהם ימי חופש חד-יומיים, שמצטרפים לסוף השבוע, כך שיש כמה פעמים סוף שבוע ארוך. כמו למשל ביום ההולדת של מלכת אנגליה, במאי, או יום הזיכרון לחללי מלחמת העולם הראשונה והשנייה באפריל.

באופן כללי, מכיוון שיש כאן הרבה אנשים מהרבה תרבויות, וגם הניו זילנדים הם יחסית חברה מאוד לא דתית, ויש אחוז גבוה של אתאיסטים, החגים הם לא עניין גדול בבית הספר ובגן. לשמחתנו, מאוד מתעניינים בתרבויות אחרות, ותמיד שמחים כשאנחנו משתפים במנהגים ובחגים שלנו.

על קצב חיים איטי

בחרנו לגור בשכונה מאוד כפרית, שהיא קצת מחוץ לעיר ובהחלט הייתה לכך השפעה על קצב החיים שלנו. שעות הפעילות בניו זילנד מאוד שונות מבארץ ורוב החנויות  (פרט לסופרים) נסגרות ב-17:00, וחלקן גם סגורות בסוף השבוע. בשעה 17:30 אנחנו אוכלים ארוחת ערב, ואני חושבת שמעט מאוד פעמים הייתי מחוץ לבית אחרי השעה 21:00 בערב. מסעדות ובתי הקפה נסגרים מוקדם – ואחרי 21:00 כבר אפשר לצאת רק לפאבים. זה מייצר חיים שהם מאוד בבית, ומאוד רגועים ושקטים, כי בעצם אין לאן ללכת, וגם אין כל כך רצון.

קצב-חיים-איטי
תמיד כיף לפגוש חברות בטבע

בשכונה שלנו יש לא מעט חוות, וכך למשל אפשר לפעמים לראות כבשים תועות בקצה הרחוב. הרבה אנשים כאן מתניידים באופניים, למרות שזה לא קל, כי הרחובות מאוד תלולים (הרחוב התלול בעולם נמצא בדנידין) אבל מכיוון שהעיר פרוסה על פני שטח רב, קנינו גם אוטו. יש מסלול אופניים מהבית שלנו למרכז העיר, ובכלל יש מסלולי אופנים בהרבה מהכבישים. התנועה יחסית רגועה, ופרט לשעה 8 בבוקר או 5 אחר הצהריים, אף פעם לא עומדים בפקק, ונדיר מאוד מאוד מאוד לשמוע מישהו צופר.

החיים בשכונה מאוד שקטים, כל אחד/ת די חי/ה את החיים הפרטיים שלו/ה, מצד שני, אם צריך משהו מהשכנים, מאוד מקובל לבקש ויישמחו לעזור. למשל, השכנים שמרו לנו על החתול כשהיינו בחופשה, ואנחנו שמרנו על שלהם. יש לנו גם כמה שכנים שאנחנו בקשר מספיק טוב איתם שאם נגמר לנו משהו בבית אפשר לבקש. מצד שני, אנחנו אוהבים את זה שאין חדירה לפרטיות שלנו, וגם כשיש קשר עם השכנים, תמיד הוא יהיה תוך שמירה על המרחב הפרטי שלנו ושלהם.

על הסלנג והמבטא הניו זילנדי

כשרק הגענו לא הבנו מילה ממה שקורה סביבנו מאחר ולחלק מהאנשים יש מבטא ניו זילנדי כבד, ויש המון מילים מקומיות שרק עכשיו אנחנו כבר רגילים להם. למשל – Bicky – זו עוגיה, sweet as – זה "סבבה" או "מגניב", או "בכיף", Togs- זה בגד ים. בקיצור, לקח לנו הרבה זמן להבין את השפה. בנוסף, לבנות שלנו יש את המבטא הזה עכשיו, והן מתקנות את הביטוי הקלוקל שלנו.


אחרי הראיון המעניין הזה אני יכולה להגיד בוודאות כי אני יודעת יותר מ-5 עובדות על ניו זילנד ואני בטוחה שגם אתן. ואם חלמתי לעשות טיול בניו זילנד ביום מן הימים עכשיו אני חוששת שאני פשוט רוצה ללכת ולגור שם בין כבשים וההרים.

תודה רבה קרן על ראיון מרתק! אתן מוזמנות להמשיך וללמוד על החיים של קרן בניו זילנד בבלוג האישי שלה "אהבות חדשות". הנאה ותמונות יפייפיות של ניו זילנד כלולים בהחלט!

ואם אתן במקרה אמהות ישראליות שגרות מחוץ לישראל ורוצות להתראיין למדור "אמהות מסביב לעולם", אשמח אם תצרו איתי קשר בדוא"ל shira@prettysimplelife.co.il.


פספסתן את הראיונות הקודמים? מזמינה אתכן לבקר איתי מסביב לעולם:

אמהות מסביב לעולם: הכירו את יוליה מאוסטרליה 

אמהות מסביב לעולם: הכירו את ליאת מיפן

אמהות מסביב לעולם: הכירו את כריסטינה מספרד

אמהות מסביב לעולם: הכירו את דונה מסקוטלנד

אמהות מסביב לעולם: הכירו את ג'ואנג מקוריאה


וכמובן את כל סיפורי קוריאה שלי בבלוג:

5 עובדות מפתיעות על היריון ולידה בקוריאה

5 עובדות מפתיעות על גידול ילדים בקוריאה

הדברים הקטנים שמקלים על הורים בקוריאה

אמהות מסביב לעולם: הכירו את יוליה מאוסטרליה

האורחת החמישית שלי במדור "אמהות מסביב לעולם" היא יוליה, ישראלית לשעבר, המתגוררת עם בעלה, לאוניד, ושני ילדיה, ליה (7) וליאם (5) בסידני, אוסטרליה.

כמו בלוגריות רבות אחרות שהכרתי במהלך השנה וקצת האחרונות מאז הבלוג שלי עלה לאוויר, גם את יוליה הכרתי וירטואלית כאשר התחלתי לעקוב אחרי הבלוג שלה "אמא עם המצלמה". בבלוג המקסים הזה, שבדומה לבלוג שלי, גם הוא Mummy Blog, יוליה משתפת את הקוראים בחיי המשפחה שלה באוסטרליה, בעבודות יצירה עם הילדים, במחשבות שלה על הורות ועוד.

כשפניתי אל יוליה וביקשתי שתתראיין למדור "אמהות מסביב לעולם" על חייה כאמא ישראלית באוסטרליה, שמחתי מאוד שהיא הסכימה. כולנו היינו רוצות לברוח מידי פעם למקום מרוחק מישראל ואוסטרליה היא יעד מושלם לכך, אתן לא חושבות? היה לי ברור שהחיים של יוליה שם מהווים בסיס לסיפור נפלא עבורנו על להיות אמא ואישה באוסטרליה.

www.prettysimplelife.co.il | Motherhood around the world | Australian Mum | אמהות מסביב לעולם | אוסטרליה
יוליה והמשפחה

מזמינה אתכן לצלול איתי וללמוד קצת על החיים של אמהות בחצי השני של כדור הארץ. וכרגיל, תזכורת קטנה לפני שצוללים. כמו בראיונות הקודמים, מידי פעם אוסיף תובנות והערות משלי. אלו יצוינו באמצעות ראשי התיבות של הבלוג – PSL.

קצת על יוליה:

בעלי ואני הכרנו כשהייתי בת 14 והוא היה בן 15 וכשהייתי בת 24 התחתנו. בתקופה הזו, סיימתי תואר ראשון בתקשורת יצירה וביקורת, והתחלתי לעבוד במשרד פרסום. מאוד אהבתי את העבודה ואת החברה בה עבדתי, אך לאחר לידת בתי, ליה, בגיל 26, הבנתי שעבודה בשעות משוגעות לא מתאימה לי יותר. חיפשתי עבודה עם שעות קצת יותר גמישות והתחלתי לעבוד במכללת שנקר בתור המזכירה האישית של נשיאת המכללה, פרופ' יולי תמיר.

כשליה הייתה בת שנתיים, ותוך כדי עבודתי במכללת שנקר, נכנסתי שוב להריון.

בתקופה שקדמה להיריון השני, אני ובעלי קיבלנו החלטה להגשים את החלום שלנו ולעבור לאוסטרליה (למרות שאף פעם לא ביקרנו שם) וכאשר הייתי בהיריון עם בני, כבר היינו בתהליכי הגירה לשם. הבנתי כי המציאות הישראלית בה אני נדרשת לאסוף את בתי בחמש בכל יום לא מתאימה לסגנון החיים שדמיינתי לעצמי, ואני רוצה לבלות יותר זמן עם ליה, ועם הילד שייוולד בעתיד. שעתיים בערב אחרי העבודה פשוט לא הספיקו לי במחציתם, וחלמתי כבר על הרגע הזה שאני אעבור לאוסטרליה ואשאר בבית עם הילדים.

www.prettysimplelife.co.il | Motherhood around the world | Australian Mum | אמהות מסביב לעולם | אוסטרליה
בהיריון עם ליאם – שעתיים לפני הלידה

קיווינו לקבל את הויזה לקראת חודש רביעי/חמישי להיריון, אך בחודש שביעי להריון עדיין חיכינו לה. החלטנו להקפיא את התהליך, מכיוון שביטוח הטיסה אפשר לי לטוס עד שבוע 32 בלבד. אולם, ביום ששלחנו לסוכן שלנו את הבקשה לבטל את התהליך לוויזה, קיבלנו מכתב חזרה שהוויזה שלנו אושרה ועומדות בפנינו שתי אפשרויות: לטוס מיד, או ללדת בארץ ולהתחיל תהליך של הוצאת ויזה עבור התינוק, שיכול לקחת עוד חצי שנה עד שנה. החלטנו שאנחנו לא מחכים, ובחודש שמיני, חודש לאחר קבלת הוויזה, ארזנו את עצמנו ועברנו לאוסטרליה.

כולם חשבו שאני משוגעת ומאוד אמיצה, והיו בשוק ממני שאני בוחרת לטוס בטיסה כל כך ארוכה בהריון כזה מתקדם. כמובן שטסנו עם עצירה באמצע, והקפדתי על כל הטיפים שמצאתי באינטרנט לנשים בהריון בזמן הטיסה כגון ללכת כל שעה, לשתות הרבה מים ואפילו קניתי גרביים אלסטיות מיוחדות. גם רופא המעקב שלי אמר שבהריון תקין אין שום מניעה לטוס. ליתר ביטחון עשיתי ביטוח הכי טוב שיכלתי למצוא, וטסנו דרך המדינה שנראתה לי הכי עדיפה מבחינת שרותי בריאות במידה ואצטרך. בגדול, לא כל כך דאגתי, הרגשתי שזה הדבר הנכון לעשות. ובדיעבד לא הייתי משנה כלום.

את ליאם ילדתי, כפי שתכננתי, כבר באוסטרליה, כשהייתי בת 28, חודשיים אחר נחיתתנו במדינה החדשה שלנו.

www.prettysimplelife.co.il | Motherhood around the world | Australian Mum | אמהות מסביב לעולם | אוסטרליה
לידה באוסטרליה: ליאם נשקל בבי"ח

כשמלאו לליאם שלוש, וכשליה התחילה בית ספר, החלטתי להקדיש את השנה לחיפוש עבודה לכמה ימים בשבוע. התמזל מזלי ומצאתי את משרת חלומותיי, מורה לעברית בחוגי ילדים ולאחר מכן אפילו באוניברסיטה של סידני. כיום אני מלמדת ילדים בחוגים ומעבירה שיעורים פרטיים לילדים ולמבוגרים, ומתאימה את השעות לגידול הילדים. אני מבלה את רוב הזמן בשבוע עם הילדים שלי, ועובדת כשהילדים במסגרות או בערבים.

בנוסף, אני מקדישה זמן לבלוג שלי, "אמא עם המצלמה" שהתחלתי לכתוב כשליאם היה בן שנה. בלוג על הורות, משחק יצירתי עם ילדים ועל לימוד תוך כדי משחק. בשיטה זו אני גם מעבירה את שיעורי העברית עם הילדים.

אנו חיים בסידני כבר למעלה מחמש שנים, ואוהבים כל רגע. נהנים מהשלווה של המקום, מהנופים ומהאנשים. מאוד אוהבים לטייל, ומנסים לעשות זאת כמה שיותר. בישראל, שם השארנו את בני המשפחה, אנו מנסים לבקר כל שנה וחצי לערך.

www.prettysimplelife.co.il | Motherhood around the world | Australian Mum | אמהות מסביב לעולם | אוסטרליה
פוגשים קנגורו בטבע

אלו החוויות, התובנות והמחשבות של יוליה על היריון, לידה וגידול ילדים באוסטרליה.

על מדוע לידה באוסטרליה יכולה להיות מוגדרת חלומית

את ליה, בתי הבכורה, ילדתי כאמור בישראל, אך את ליאם, ילדתי באוסטרליה, כחודשיים אחרי הגעתי לסידני.

באוסטרליה ניתן לבחור האם ללדת במרכז לידה פרטי, בבית חולים פרטי או בבית חולים ציבורי. ההבדל המהותי בין הלידה בבית חולים פרטי לציבורי הוא העובדה כי בפרטי היולדת יולדת בעזרתו של רופא המעקב שלה ולא בעזרת מיילדת ובציבורי האישה יולדת בעזרת המיילדת ולא בעזרת רופא מיילד.

את הלידה באוסטרליה של ליאם, אני יכולה לתאר במילה אחת: חלומית. בחרתי ללדת אותו בלידת מים בבית חולים ציבורי קרוב לביתי בו הכל היה בחינם, כולל החדר עם הג'קוזי ללידת מים. האחיות התייחסו ללידה בצורה הכי טבעית שיש: לא חיברו אותי למוניטור ולו לרגע אחד, כשהגעתי ללדת המיילדת שאלה אותי האם לבדוק לי פתיחה, (הסכמתי, כמובן), את דופק העובר מדדו עם  סטטוסקופ אלקטרוני והמיילדת אף לא הציעה בכלל ללדת עם אפידורל.

www.prettysimplelife.co.il | Motherhood around the world | Australian Mum | אמהות מסביב לעולם | אוסטרליה
לידה באוסטרליה: לידת המים של ליאם בבי"ח ציבורי באוסטרליה

באופן כללי, מאוד מעודדים קשר אם-תינוק באוסטרליה, והגישה הטבעית ללידה המשיכה גם אחר הלידה עצמה. לא לקחו את התינוק אחרי הלידה (רק לשנייה בלבד כדי לבדוק אם הוא נושם), מדדו ושקלו אותו רק שעה אחרי הלידה, לא שטפו אותו ולא רחצו אותו (אלא להפך, הרופאים ממליצים להשאיר את הרך הנולד עם כל הג'יפה ליום-יומיים אחרי הלידה, כי מאמינים שכל ההפרשות המרוחות על ראשו טובות למערכת החיסונית של הילד) ולבסוף לא מרחו את הטבור של התינוק באלכוהול (ואכן, הטבור של ליאם נשר הרבה יותר מהר מזה של ליה כשכן מרחתי לה).

מאחר והלידה הייתה תקינה לחלוטין, הציעו לי להשתחרר מבית החולים יממה בלבד אחרי הלידה, והסכמתי. ומי שמשתחררת 24 שעות אחרי הלידה לביתה מקבלת בונוס – מיילדת שמגיעה כל בוקר עד הבית במשך שבוע שלם! את הבדיקות שעושים בטיפת חלב, היא עשתה אצלנו בסלון.

www.prettysimplelife.co.il | Motherhood around the world | Australian Mum | אמהות מסביב לעולם | אוסטרליה
לידה באוסטרליה: שקילה נוספת של ליאם בבית בעת ביקור האחות המיילדת
www.prettysimplelife.co.il | Motherhood around the world | Australian Mum | אמהות מסביב לעולם | אוסטרליה
לידה באוסטרלה: ביקור בית של אחות מיילדת 2

אגב, באוסטרליה כל חברי המשפחה מטופלים אצל רופא משפחה אחד, ובמידת הצורך, הוא שולח עם הפנייה לרופא מומחה, ורופא ילדים נחשב לרופא מומחה… גם רופא נשים נחשב לרופא מומחה, ויש להצטייד בהפנייה כדי לבקר אותו.

ואחרי הלידה….

ממשלת אוסטרליה נותנת ליולדות מענק של 5000$ לקניית ציוד וטיפול ברך הנולד ובעלי היה זכאי לשבועיים חופש לאחר הלידה ללוות ולעזור לי בתקופה הראשונה.

ליאם, היה זכאי באופן מיידי לקבל אזרחות אוסטרלית ואת תעודת הלידה שלו, שלחו לנו בדוא"ל. בתעודת הלידה מבקשים לציין את המקצועות של ההורים, והמידע מופיע ליד השמות של ההורים. יש אפשרות לבחור תעודה ממשלתית רגילה, או לשלם אקסטרה ולבחור באחד העיצובים היותר מיוחדים שהם מציעים. אנחנו בחרנו בתעודה הרגילה…

באופן אישי, חופשת הלידה שלי עם ליאם נמשכה עד שהיה בן שלוש אך בגדול, האימהות האוסטרליות לוקחות חופשת לידה לתקופה של שנה בערך (לא בתשלום) ונשארות בבית עם הילד. לאמהות צעירות יש המון אפשרויות  בשעות הבוקר ומגוון ההפעלות הוא מדהים. אמא בחופשת לידה לא תשאר לבד ולא תשתעמם בוודאות: פליי גרופס, מפגשי אמהות שטיפת החלב מארגנת לנשים שילדו בסמוך וגרות באותו האזור, סדנאות חינמיות מטעם טיפת חלב בנושא תזונה, התפתחות התינוק והנקה, הפעלות חינמיות בספריות הציבוריות, חוגים לתינוקות ואפילו שיעורי שחייה.

באוסטרליה מעודדים הנקה וחדרי ההנקה בקניונים האוסטרליים מושלמים! מדובר על חדר נפרד, עם מיקרוגל, משטחי החתלה, פינת משחקים לאחים הגדולים. כורסאות נוחות להנקה. תענוג! (PSL – ואולי גם אתן זוכרות שבדרום קוריאה חדרי ההנקה היו מושלמים גם כן. הנה הסיפור שלי בנושא ההנקה בדרום קוריאה)

על תחבורה ציבורית ובטיחות

באוסטרליה, ילדים עד גיל חמש נוסעים באוטובוס בחינם. באוטובוס יש שני מקומות מוגדרים להורים עם עגלות, זהו מקום מיוחד ובטיחותי. כשאין הורה עם עגלה, כל אחד יכול לשבת במקום זה, ואם הורה נכנס עם עגלה, כולם חייבים לפנות את הפינה המיוחדת הזו (מדובר על מעמד מרופד, והמקום מיועד גם לאנשים בכיסא גלגלים). במידה והמקום המוגדר כבר תפוס בעגלה אחרת,  הורים עם עגלה שרוצים לעלות לאוטובוס יאלצו לחכות לאוטובוס הבא מכיון שהנהג לא יעלה אותם.

ברחובות, בכל צומת ורמזור יש רמפה מיוחדת לירידה נוחה מהמדרכה לכביש ובקניונים יש מקומות חנייה מיוחדים להורים עם עגלות. מקומות החנייה יותר רחבים, וקרובים יותר לכניסה.

www.prettysimplelife.co.il | Motherhood around the world | Australian Mum | אמהות מסביב לעולם | אוסטרליה
גם זו דרך להתנייד באוסטרליה 🙂 ליה לוקחת חלק בפסטיבל הצעצועים

בכלל, נושא הבטיחות מאוד חשוב באוסטרליה והחוקים מאוד נוקשים. כמובן מחייבים כסא לרכב לכל ילד אבל מעבר לכך ילד עד גיל שנתיים חייב לשבת עם פנים כנגד הנסיעה! אני יודעת שאלו ההמלצות הכלליות גם בעולם אבל באוסטרליה אכן אוכפים אותם! בנוסף, מומלץ למרוח את הילדים מידי יום בקרם הגנה מאחר והחור באוזון שהתמקם לו מעל אוסטרליה גורם לקרינה מוגברת של קרני  UVB. בגני ילדים הגננות מורחות את הילדים, ובבתי ספר האחריות של הילדים למרוח את עצמם. בבית ספר ובגן חובה גם לחבוש כובע בחוץ, ובמידה והילד שוכח את הכובע בבית, אוסרים עליו לשחק בשמש.

על מדוע מקובל לראות ילדים בשעות הבוקר גם בימי לימודים

באוסטרליה, מקובל מאוד לפגוש אימהות, בשעות הבוקר,  עם ילדים בני ארבע וחמש. ילדים שעוד לא התחילו ללכת לבתי ספר או לגנים. בישראל אין כמעט ילדים בגיל הזה מחוץ למסגרת חינוכית בשעות הבוקר (חברה שלי שגרה באוסטרליה וטסה עם משפחתה לישראל, כדי לבקר את ההורים, טיילה בשעות הבוקר עם הילד שלה, אז בן שלוש, בקניון, והשומר שאל את הילד אם הוא חולה, ולכן לא בגן..), אך באוסטרליה זה מובן מעליו.

את ליה שלחתי לגן, מיד עם הגעתנו לאוסטרליה כשהייתה בת 3, ליומיים בשבוע ואז בגיל 4 לשלושה ימים בשבוע. באוסטרליה הרבה אמהות עובדות בחצי משרה, מה שאומר רק כמה ימים בשבוע (לפעמים רק יומיים, ולפעמים שלושה-ארבעה ימים). קיימות הרבה משרות חלקיות כאלו והתפקיד מחולק בין כמה עובדים/עובדות. לכן, גם לגנים ניתן לרשום לכמה ימים בשבוע בלבד וההורים משלמים רק על הימים בהם הילד רשום. עד היום, ליאם הולך לגן פעמיים בשבוע.

על ההבדלים בין בתי ספר ציבוריים לפרטיים

בגיל חמש וחצי , ליה התחילה בית ספר וליאם יתחיל בית ספר בשנה הבאה, כשיהיה כמעט בן שש. באוסטרליה, טווח הגילים להתחלת בית ספר נע מגיל ארבע וחצי ועד גיל שש וכתוצאה, לפעמים יש פערים של שנה ויותר בין ילדים באותה הכיתה. את ילדיי אני שולחת לבית ספר ציבורי אך ניתן, כמובן, לרשום את הילדים גם לבתי ספר פרטיים. אלו, לרוב, הם בעלי ניחוח דתי (יהודי או נוצרי).

www.prettysimplelife.co.il | Motherhood around the world | Austrelian Mum | אמהות מסביב לעולם | אוסטרליה

ברוב בתי הספר הלימודים מתחילים בשעה 9 בבוקר ונגמרים בשעה 15:00 ומתקיימים 5 ימים בשבוע (שני-שישי). מידי רבעון יש חופשה של שבועיים בבית הספר והחופש הגדול האוסטרלי נמשך בין חודש או חודשיים בין החודשים דצמבר לפברואר. אורך החופשה משתנה בהתאם לעובדה האם ילדך לומד בבית ספר ציבורי שם החופשה קצרה יותר לבין בית ספר פרטי שם החופשות ארוכות יותר. היום הראשון של שנת הלימודים משתנה בהתאם לבית ספר ובהתאם למדינה (State).

(PSL  – מפתיע לחשוב כי דווקא בבית ספר פרטי בו ההורים משלמים יותר, החופשות יותר ארוכות אבל זה היה המצב בדיוק גם בדרום קוריאה. חברתי פעם חישבה שבבית הספר הבינלאומי בו למדו ילדינו לומדים רק 180 ימים בשנה, ז"א חצי שנה בלבד. בנוסף לחופשת הקיץ שאורכה היה כחודשיים וחצי, נהנו מחופשת סתיו ואביב של 10 ימים כל אחד, חופשת כריסטמס של 3 שבועות ועל כל אלו, להוסיף ימי חג או ימים לאומיים שגם הם דרשו חופשה).

בכיתות הנמוכות, בבתי ספר הציבוריים, הכיתות יותר קטנות מאשר בבית ספר פרטי (מוזר, אני יודעת) ומספר הילדים בכיתה יהיה סביב 22 תלמידים.

על רמת הציפיות מההורים ומהאמהות בעיקר

רוח ההתנדבות הבית ספרית מאוד חשובה לאוסטרלים ומצפים מההורים לקחת חלק פעיל בבית הספר. במהלך השנה הראשונה, התנדבתי בבית ספר של בתי בכל שבוע והגעתי לכיתה כדי לעזור בקבוצות לימוד, לקרוא ספר, לשחק משחקי חשבון או קריאה וכו'. בנוסף, פעם בחודש התנדבתי בקאנטין, שזה כמו קיסוק בתוך בית ספר שם ניתן לקנות ארוחות חמות אותן מביאים לילדים לכיתה בזמן ארוחת הצהריים. את הארוחה ניתן להזמין באינטרנט או לשלם עליה במקום לפני תחילת הלימודים. בקאנטין ניתן למצוא גם שתייה קלה (לא מוגזת), ממתקים וחטיפים (עלי להודות שאני לא משתגעת על האופציה  הזו…).

www.prettysimplelife.co.il | Motherhood around the world | Austrelian Mum | אמהות מסביב לעולם | אוסטרליה
לאנץ' בוקס טיפוסי למי שבוחר לא לקנות בקאנטין

לצערי, אחוז ההשמנה באוסטרליה הוא הגבוה בעולם, ואף יותר מזה של ארה"ב. אמנם, קיימת מודעות רבה לספורט, אך פחות לתזונה בריאה. בכל מקום רואים רשתות של אוכל מהיר (ויש כמה וכמה רשתות כאלה). בנוסף, בכל אירוע בבית ספר, בחוגים וכו', נוהגים לחלק לילדים ממתקים או חטיפים. בימי הולדת שולחן הממתקים קורס מ"כל טוב מתוק" ואחד ממאכלים הרשמיים של אוסטרליה בימי הולדת זה FAIRY BREAD  או בתרגום חופשי "לחם פייות" שזה למעשה פרוסת לחם עם חמאה וסוכריות צבעוניות לקישוט עוגות, וזה לא מוגש בתור קינוח….

Fairy Bread. התמונה וההסבר לקוחים מתוך וויקפדיה.
על מגרשי המשחקים ופעילות ספורטיבית

מזג האוויר בסידני מאפשר שעות רבות של משחק מחוץ לבית ומגרשי המשחקים מלאים באמהות עם ילדים בשעות הבוקר ואחר הצהריים.  תופעה מעניינת ושכיחה למדי היא העובדה כי במגרשי המשחקים ניתן לפגוש ספיידרמנים, פייות, נסיכות בלרינות ופיראטים. הילדים האוסטרלים אוהבים להתחפש, ועושים זאת כל הזמן! חצאיות טוטו הן גם פריט לבוש מאוד פופולארי, ובקניון פוגשים ילדות קטנות וחמודות בחצאיות טוטו צבעוניות.

www.prettysimplelife.co.il | Motherhood around the world | Austrelian Mum | אמהות מסביב לעולם | אוסטרליה

בנוסף, האוסטרלים שמים דגש רב על פעילות ספורטיבית ובמיוחד על שיעורי שחייה, וכמעט ואין ילד שלא לומד שחייה במהלך ילדותו. ליה שלי התחילה עם שיעורי שחייה מאוחר יחסית, בגיל חמש, וליאם בגיל 3. ליה כבר יודעת לשחות, אך ליאם עדיין לומד.  בבתי ספר מקיימים תחרויות שחייה שנקראים swimming carnival, וזה אירוע חשוב בכל בית ספר.

על עונות השנה ומזג האוויר

העובדה כי אוסטרליה נמצאת בחצי השני של כדור הארץ, גורמת לכך שעונות השנה הפוכות. שיא הקיץ הוא בחודשים ינואר-פברואר בעוד שהחורף הוא ביולי-אוגוסט. גם לאחר 5 שנים, עדיין מוזר לי לחגוג את ימי ההולדת בעונות הפוכות. נולדתי במאי, באביב, ועכשיו זה סוף הסתיו. ליה נולדה בישראל ביוני, בשיא החום, ובאוסטרליה אנחנו חוגגים לה בחורף, כשקר מאוד. בנוסף, כשמדברים עם חברים או משפחה בישראל, ואומרים משפט כמו "אנחנו מגיעים בקיץ", זה תמיד מבלבל, קיץ שלנו או שלכם, ותמיד חייבים להוסיך את החודש אחרי קביעה כזו.

www.prettysimplelife.co.il | Motherhood around the world | Australian Mum | אמהות מסביב לעולם | אוסטרליה
תוכים אוסטרליים

וכמו בישראל, הקיץ האוסטרלי יכול להיות חם במיוחד והחורף איננו ארוך במיוחד. ובדומה לישראל, הבתים לא ערוכים במיוחד לקור. בכלל, האוסטרלים לא מתרגשים במיוחד מהקור, אבל בכלל לא! לא נוהגים להלביש את הילדים בבגדים חמים מדי, אפילו בחורף, החלונות בבית תמיד פתוחים. וניתן לראות לא פעם, באמצע החורף, כשבחוץ 15 מעלות, בחופי סידני ילדים שוחים בים, בזמן שהאימהות שלהן משגיחות עליהם על החוף, עטופות בצעיף ונעולות במגפיים.

על תרבות הברביקיו וסופ"ש

מרבית האוסטרלים מתגוררים בבית צמודי קרקע ובחצר האחורית שלהם יש עצי פרי מטורפים וכמובן הברביקיו. האוסטרלים מאוד אוהבים את הברביקיו, ובכל בית יש אחד כזה. האוסטרלים הם קרניבורים אמיתיים וכמעט כל סופ"ש מקובל לעשות ברביקיו בחצר האחורית ולהגיש לילדים נקניקיה בלחמנייה ולהכין שיפודי פירות ים.

www.prettysimplelife.co.il | Motherhood around the world | Australian Mum | אמהות מסביב לעולם | אוסטרליה
פסטיבל ימי הביניים

הסופ"ש מוקדש למפגשים עם חברים (ברביקיו כמובן!)  לטיולים, קמפינג ולחוף הים. ישנם גם הרבה פסטיבלים מהממים כגון פסטיבל האביב, פסטיבל האור (ויויד סידני), פסטיבלי אוכל למיניהם, פסטיבלים לקראת קריסמס, פסטיבלים של עדות שונות (הודי, סיני,איטלקי, הכל יש!) וניתן ללמוד הרבה על עדות ותרבויות שונות מכמות הפסטיבלים שמתקיימים כל שנה בסידני. בנוסף, אנחנו מאוד אוהבים לטייל ויצא לנו, מאז שנחתנו לפני 5 שנים, לטייל בכל סופ"ש, ועדיין נשאר לגלות ולגלות, אני מניחה שלא ראינו אפילו 70% ממה שניתן באיזור שלנו.

www.prettysimplelife.co.il | Motherhood around the world | Austrelian Mum | אמהות מסביב לעולם | אוסטרליה
טיול להרים הכחולים
על השפה האוסטרלית

אני מאוד אוהבת את השפה "האוסטרלית" ואת המבטא המקומי. האוסטרלים אוהבים לדבר בסלנג, ולקצר כל מילה. והם כמעט ולא מבטאים את האות .R אז אם נקח את הסלנג ונוריד ממנו את האות R, לוקח הרבה זמן להבין את כוונת הדובר. למשל, ברביקיו הופך בקיצור ל"ברבי", אבל אם נשמיט את הr באמצע קיבלנו "בבי". ועוד דוגמה, במידה והמילה נגמרה באות R, האוסטרלים משנים את הצליל לA.  וככה "סופר סנטר" הופך ל"סופה סנטה", ו-teacher הופך לטיצ'ה.

www.prettysimplelife.co.il | Motherhood around the world | Austrelian Mum | אמהות מסביב לעולם | אוסטרליה

הראיון עם יוליה יכול היה להמשך עוד ועוד אך צערי נאלצנו להגביל את אורכו. אבל אל דאגה, אם אתם רוצים להכיר את יוליה יותר לעומק וללמוד עוד על החיים של יוליה באוסטרליה, קפיצה קטנה אחת שלכם לבלוג שלה "אמא עם המצלמה" או  לעמוד הפייסבוק המצליח שלה תזרוק אתכן חזרה לחצי השני של כדור הארץ.

תודה רבה יוליה על ראיון מרתק ובינתיים שיהיה לכולנו G’day!


אל תפספסו ראיונות נוספים מרתקים במדור זה:

אמהות מסביב לעולם: הכירו את ליאת מיפן

אמהות מסביב לעולם: הכירו את כריסטינה מספרד

אמהות מסביב לעולם: הכירו את דונה מסקוטלנד

אמהות מסביב לעולם: הכירו את ג'ואנג מקוריאה


וכמובן את כל סיפורי קוריאה שלי בבלוג:

5 עובדות מפתיעות על היריון ולידה בקוריאה

5 עובדות מפתיעות על גידול ילדים בקוריאה

הדברים הקטנים שמקלים על הורים בקוריאה


 

ווישליסט לידה: מה קונים לילדה שלישית?

ילדה שלישית.

עוד קצת פחות מחודשיים.

ואני בסטייט אוף מיינד של "הגיע הזמן שנתחיל להתכונן להגעתה".

אבל יש שני אחים גדולים.

וגם חופש גדול.

ועוד מיליון דאגות וטרדות של החיים שלא קשורות ללידתה.

והמחשבה הזאת שחולפת בראשי כל בוקר, נשארת שם.

www.prettysimplelife.co.il | ווישליסט לידה | מה קונים לילדה שלישית?
צילום: נטע מור צלמת

עדיין אין שידה ומיטה (שנשאיל כמובן, בכל זאת ילדה שלישית).

הציוד שנשאר מהאחים הבוגרים עדיין מאוחסן לו במחסן.

והבגדים של אחותה הגדולה, שיעברו אליה, טרם מוינו או כובסו.

אביגיל נולדה בשבוע 42.

אפשר רק לקוות שגם הקטנה תמתין מעט ליציאתה לאוויר העולם.

וכשאני בלחץ, איך אני מרגיעה את עצמי? באמצעות רשימה, כמובן, (נחשו איפה?) של כל מה שחסר ונדרש.

אז לנוחיות כל חבריי שתוהים מה לקנות לילדה שלישית, וכתרופת הרגעה עבורי, אגרתי 8 פריטים מעוצבים לתינוק שעונים על השאלה הנצחית "מה קונים לילדה שלישית?".

WIsh-List-Combined

חיתולי בד (חב"ד): השתגעת??? בערך מרבית התגובות שאני מקבלת מסביבתי הקרובה שאני מספרת כי אני עומדת לנסות ולחתל באמצעות חיתולים רב פעמיים.

להרגיעכן. אלו לא חיתולי הטטרה שאמא חיתלה אותנו בתחילת שנות ה-80 ונאלצה להרתיח, לייבש ולקפל. הדור החדש של החיתולים הרב פעמיים מעוצב, נוח לשימוש (באמצעות כיסים ורפידות) וכמובן הכי חשוב, אקולוגי וידידותי לסביבה.

אה-מה-מה. העסק הזה יקר. אמנם, בטווח הרחוק שמשווים עלות של חיתולים חד פעמיים (חד"פ) לחיתולי הבד (חב"ד), עלות שימוש בחב"ד נמוכה יותר מקנייה מצטברת של שנתיים פלוס של חד"פ. אבל בניגוד לחד"פ שצריך לקנות כל פעם שעומד להיגמר (ואין צורך להחזיק סטוקים בארון), בכל הנוגע לחב"ד כדאי שיהיה מלאי מכובד אצלכן בשידה באופן קבוע ומהיום הראשון. (בתמונה: חיתולי בד של חברת bumGenius. הרולס רויס (בעיני רבות) של חיתולי הבד.)

**ואם הצלחתי לעורר בכן עניין בכל הנוגע לחיתול התינוק באמצעות חיתולי בד, ממליצה בחום לקרוא כאן את הפוסט "איך הפסקתי לפחד והתחלתי לאהוב חיתולי בד" שהתפרסם במגזין הנפלא לאמהות  9instyle או להצטרף לקבוצת הפייסבוק התומכת חיתולי בד – סודות מחדר הכביסה**

שמיכות Swaddling מוכנות מראש. כבר שיתפתי בעבר את ניסיונותיי האומללים של עיטוף (Swaddle) אביגיל בקוריאה, הארץ בה עוטפים תינוקות עד יומו ה-100 ואין בנמצא בגדי ניו בורן יפים. אבל החלטתי לא לומר נואש. ומאחר ונוכחתי שעיטוף תינוקות הוא אכן אפקטיבי, מצאתי את הפתרון המושלם. שמיכת עיטוף מוכנה מראש שכל מה שנדרש ממני הוא הכנסת התינוקת לשק השינה המאולתר ועיטוף הזרועות באמצעות שני סקוצ'ים. (בתמונה: שמיכות עיטוף של חברת Swaddle Me.)

New-wish-list_2

תיק החתלה מעוצב: מודה. אף פעם לא היה ברשותי תיק החתלה. באופן אישי הייתה לי רתיעה מתיקי ההחתלה שהיו פופולאריים כשיונתן נולד (תמיד נראו גדולים ומסורבלים מידי עם הדפסים זועקים מידי) והעדפתי לזרוק הכל לתיק גב רגיל או לתיק ההחתלה שהגיע יחד עם העגלה.

א-ב-ל הזמנים השתנו ותיקי ההחתלה של ימינו גם אינם מסורבלים או גדולים מידי וגם מעוצבים לעילא ועילא כך שאף אחד לא יחשוד שמה שאת סוחבת על גבך זהו תיק החתלה (ורק התינוק בעגלה יסגיר זאת 🙂 ) (בתמונה: תיק החתלה של המותג Starjelly.)

חיתולי טטרה ענקיים לכיסוי העגלה: שוב מוצר שאף פעם לא היה ברשותי. העובדה ששני ילדיי גדלו במדינה קרה שהשמש בה לא הציצה מידי יום, כמו גם העובדה כי מרבית הזמן ילדיי בכלל בילו במנשא, ולא בעגלה בשל סיבות טופוגרפיות ותרבותיות בקוריאה, לא הצריכה ממני שימוש בחיתול טטרה ענק שיגן עליהן מפני השמש. ילדה מספר 3 שעתידה לגדול בישראל זה כבר סיפור אחר… (בתמונה: חיתולי טטרה ענקיים ומעוצבים של המותג MiniMine)

משטח החתלה מעוצב: את הסיפור מדוע מכרתי את מיטת התינוק ושידת החתלה שהיו ברשותי בקוריאה, זוכרות? אם לא, קפצונה נא לכאן לקריאת אנקדוטה משעשעת ובדרך גם תבינו מדוע אין ברשותי גם משטח החתלה…(בתמונה: משטח החתלה של Coolytogo)

מנורת לילה בצורת אגס / אננס:  כי זה פשוט מקסים ופרקטי. (בתמונה: מנורות לילה צבעוניות בצורת אגס ואננס. ניתן להשיג כאן.)

New-wish-list

מצעים יפיפיים למיטה:  כי אולי, רק אולי, השלישית תסכים לישון כמו שצריך בלילה על סט מצעים מהמם ולא תקום כל רגע כמו אחותה הגדולה. וגם כי זה פשוט מהמם. (בתמונה: סט מצעים של Nogili)

מגן ראש למיטה: כי אחרי שני ילדים סקרנים, שברגע שהצליחו להרים את עצמם ניסו להביט החוצה ממיטת התינוק ומחצו תוך כדי פעולה את מגן הראש במיטה, חייבים לחדש. (בתמונה: מגן ראש במבי של בובה בלה)

כבר טענתי בפוסט הקודם שאני אמא מסודרת.

עכשיו אפשר להוסיף למעלותיי גם אמא פרקטית (בעלת חוש אקולוגי מפותח וטעם משובח) שיודעת בדיוק להגיד לחברים שלה מה לקנות לה ללידה 🙂

והעיקר שתמשיך להתבשל לה בנחת ברחמי ולא תחשוב לרגע לצאת לפני הזמן שנהיה מוכנים באמת.

 

 

I’ve got news….וגם מתנה ליולדת 2#: פוסטר לחדר ילדים

כבר בערך 10 שבועות אני מתחבטת איך לספר.

איך לשתף עם הקוראות את העובדה שעוד 3 חודשים שוב הולך להיות לי שינוי גדול בחיים.

שינוי, שלמרות שכבר חוויתי אותו פעמיים, אני, כמובן, לא יודעת איך הוא ישפיע על חיי, על המשפחה שלי ועל הבלוג.

וכל פעם אני דוחה את הבשורה. יש פוסט דחוף וחשוב יותר מזה.

אז הגיע הזמן.

ובטח כבר ניחשתן.

אני בהיריון.

שבוע 26.

וזו תהיה עוד בת (YAY!).

ילדה שלישית.

www.prettysimplelife.co.il | פוסטר לחדר ילדים | פרינטבל חינם להדפסה

והאמת אני כל כך עסוקה בשגרת היום-יום, בילדים, בבלוג ובמה לא, שכמעט ואין לי זמן להקדיש למחשבה על הקטנה שבדרך (למעט השליש הראשון שבו נכפה עליי לזכור את עובדת היותי בהיריון על ידי בילוי במיטה ואל מול השירותים לסירוגין 🙁 )

לא מתאמנת על נשימות. לא לוקחת קורס הכנה ולא מתארגנת על הדברים הנחוצים לשהייתה של תינוקת בבית.

כבר אמרתי ילדה שלישית?

מה שגם אומר ששום דבר כבר לא חדש.

בגדים של אחותה, עגלה עוד מימי אחיה הבכור ומיטה בהשאלה (שכן למי שפספסה, כבר סיפרתי בעבר, שאת מיטת התינוק המקורית הצלחתי למכור ברווח עוד בדרום קוריאה לאור העובדה ששם אין להשיג חיה כזו – מיטת תינוק),

וגם החדר המיועד לה מכיל בתוכו רהיטים לא תואמים שנצברו עם השנים או הושאלו בשל לידתה העתידית, והקטנה (ובעיקר אימה) תאלצנה לחיות עם מה שיש: מיטה לבנה, שידת החתלה חומה וכוורת צעצועים ירוקה….בלה.

וקירות החדר? ערומים כמובן.

אך כאן לפחות אני יכולה לפתור חלקית את הבעיה.

פוסטר לבבות לחדר הילדה.

www.prettysimplelife.co.il | פוסטר לחדר ילדים | פרינטבל חינם להדפסה

www.prettysimplelife.co.il | פוסטר לחדר ילדים | פרינטבל חינם להדפסה

הפוסטר נמכר בחנות שלי כאן ונשלח אליכן בדואר ארוז ומוכן, כך שכל שתצטרכנה לעשות הוא לשלוף פטיש ומסמר ולתלות על הקיר.

ואם תצרפו את הפוסטר למארז יחד עם גלויות חודשי התינוק, (שגם הוא נמכר אצלי בחנות) יש לכן מתנה מושלמת לכל יולדת. ורק בשורות טובות!

www.prettysimplelife.co.il | גלויות חודשי התינוק | פרינטבל חינם להדפסה

www.prettysimplelife.co.il | פוסטר לחדר ילדים | פרינטבל חינם להדפסה

 

אמהות מסביב לעולם: ראיון עם כריסטינה מספרד

האורחת השלישית שלי במדור "אימהות מסביב לעולם", היא חברה נוספת שפגשתי בשנתי האחרונה בסיאול, דרום קוריאה, כריסטינה אלברטי המקסימה מספרד. מהרגע ששני בנינו נפגשו לראשונה בגן הבינלאומי אליו הלכו, הם לא נפרדו, וכתוצאה מכך העברנו אחרי צהריים רבים בפליידייטים משותפים. השיחות הרבות שלי עם כריסטינה, והעובדה כי בתחומים רבים כל כך יש לנו רקע דומה הביאו אותי להבנה שאני פשוט חייבת לראיין אותה למדור, ולשמחתי לא רק שהסכימה אלא תוך 24 שעות מרגע שפניתי אליה הייתה בידי טיוטה ראשונית של הריאיון.

www.prettysimplelife.co.il | אמהות מסביב לעולם | ראיון עם כריסטינה מספרד
כריסטינה והמשפחה
קצת על כריסטינה:

כריסטינה נולדה וגדלה באי מיורקה, במזרח ספרד, והתגוררה שם עד גיל 19. עם זאת, היא תמיד הרגישה כי האי קטן מידי להתגורר שם כל חייה והיא ביקשה לגלות מקומות חדשים ולכן עברה בגיל זה לברצלונה לסיים את התואר הראשון שלה בכלכלה ולאחר מכן המשיכה שם לתואר שני ביזמות עסקית.

באחת מחופשות הקיץ, אז חזרה לבקר את משפחתה באי מיורקה, אחיה הבכור הכיר בינה לבין חברו מברצלונה, מארק, שבא לבלות אתו שם את חופשת הקיץ, והשניים התאהבו. לאחר זמן מה, מארק וכריסטינה עברו להתגורר יחד בברצלונה ולבסוף התחתנו.

כריסטינה התגוררה בברצלונה כ-9 שנים, מתוכם עבדה 4 שנים כמנהלת שיווק בחברת קוסמטיקה, עד שילדה את בנה הבכור, מארק, בשנת 2010. כשנה לאחר מכן, בעלה התקבל ללימודי  MBA באוניברסיטת דרטמות', בניו המפשיר, ארה"ב, ולכן עברו לשם בשנת 2011 יחד עם בנה, שהיה כבן שנה וחצי. במהלך קיץ 2012, עברו השלושה להתגורר בלונדון, לתקופה של 3 חודשים, להתמחות של בעלה, ולאחר מכן חזרו לארה"ב עד סיום לימודיו ב-2013.

במהלך 2013, נולדה ביתם השנייה, ליה, בארה"ב, ומספר חודשים לאחר מכן, עברה המשפחה לסיאול, דרום קוריאה, שם בעלה של כריסטינה, התקבל לעבוד בקבוצה הגלובלית של חברת סמסונג. מאחר והמצב הכלכלי בספרד, לא מזהיר בלשון המעטה, וקיימת הרבה אבטלה, כריסטינה ובעלה שואפים להמשיך ולגור מחוץ לספרד בתקופה הקרובה, בין אם בדרום קוריאה או במדינה אחרת בה ימצא עבודה.

אלו החוויות, התובנות והמחשבות שלה על היריון, לידה וגידול ילדים.

(ושוב תזכורת קטנה לפני שצוללים. כמו בראיונות הקודמים, מידי פעם אוסיף תובנות והערות משלי. אלו יצוינו באמצעות ראשי התיבות של הבלוג – PSL).

על חווית לידה בשתי יבשות שונות:

את בני, מארק, שילדתי עוד בספרד, נאלצתי ללדת בניתוח קיסרי, וזאת משום שהרופא טען כי התינוק גדול מידי ולא אוכל ללדת אותו באופן טבעי. בזמנו, לא ערערתי על קביעה זו, וכאישה בהיריון ראשון, פשוט קיבלתי את מה שאמרו לי וקבעתי תאריך לניתוח. עם זאת, לידתו של מארק זכורה לי כחוויה עצובה, "קרה", ולא משמחת כפי שהייתה אמורה להיות. הסיבה הראשונה היא העובדה שבספרד אסור אפילו לבעל להיות נוכח במהלך ניתוח קיסרי, כך שהייתי לבד לגמרי בחדר הניתוח. הסיבה השנייה היא שמיד עם לידתו של מארק, לא נתנו לי להיות איתו. צוות חדר הניתוח פשוט הציג לי אותו ומיד לקח אותו לבעלי שחיכה בקומה השנייה. כך שלא רק שפספסתי את הלידה של בני, גם פספסתי את הפגישה הראשונה של בעלי עם בני התינוק.

www.prettysimplelife.co.il | אמהות מסביב לעולם | ראיון עם כריסטינה מספרד
מארק התינוק נולד בלידה קיסרית שבסופה לא נתנו לי לראות אותו

לידתה של ליה בארה"ב, הייתה חוויה שונה לחלוטין. הפעם ילדתי את ליה בלידה רגילה (עם אפידורל) וזאת למרות שבדיעבד היא נולדה יותר כבדה וגדולה ממארק (שזו הסיבה למה בספרד לא רצו שאלד אותו באופן טבעי). בעלי היה איתי לאורך כל הלידה ולאחריה ומרגע שנולדה, לא אולצתי להיפרד ממנה אפילו לדקה.

כפי שתיארתי, שתי הלידות שחוויתי היו שונות לחלוטין אחת מהשנייה גם מבחינת הקשר לילד וגם מבחינת ההתאוששות. בעוד שלאחר לידתו של מארק, סבלתי מכאבים כתוצאה מהניתוח, לאחר לידתה של ליה, חזרתי לעצמי ממש תוך מספר ימים. בעלי היה זכאי לשני ימי חופש, לאחר לידתו של מארק, ולאחריהם נאלץ לחזור לעבודה. בלידתה של ליה, היה סטודנט ל-MBA  ולכן נאלץ לחזור ללימודי באופן מיידי.

www.prettysimplelife.co.il | אמהות מסביב לעולם | ראיון עם כריסטינה מספרד
ליה התינוקת כבר נולדה בארה"ב בחווית לידה שונה לחלוטין
על מדוע בני ובעלי נושאים את אותו שם:

בספרד, קיימות מספר מסורות אחריהם יצא לנו להקפיד בכל הנוגע לשמות ילדינו. ראשית, בני מארק, קרוי על שם בעלי, מארק, ובעצם הם נושאים את אותו השם. האמת היא שבהתחלה התנגדתי לקרוא לבני באותו שם של בעלי מהחשש הברור לבלבול. עם זאת, לאחר חודשים רבים בהם התחבטנו בשמות שמתאימים לבנים הגעתי למסקנה כי מארק הוא אכן השם שאני הכי אוהבת ולכן ייקרא כך. בנוגע לביתי ליה, המצב פחות מורכב. אמנם מקובל מאוד גם לקרוא לבת הבכורה על שם האם אך במקרה הזה בחרתי לקרוא לה בשם ליה (PSL: נקרא עם קמץ פתח) שהפך להיות לאחרונה שם פופולארי בספרד ומקורו בכלל בחבל קטלוניה.

מעבר לכך כמיטב המסורת הספרדית, שם משפחתם של הילדים מורכב גם משם המשפחה של בעלי וגם משם המשפחה שלי, בעוד ששם המשפחה שלי וגם של בעלי שונה משלהם, שכן מקובל לשאת את שני שמות המשפחה של ההורים – הראשון זה של האב והשני זה של האם. (PSL: שיטת קביעת השמות במדינות דוברות ספרדי יכולה להיות מבלבלת לעיתים. להסבר מפורט יותר מצאתי עבורכן את הלינק הבא שמסביר בדיוק כיצד השיטה עובדת).

על הרגלי טיפוח של תינוקות:

כמיטב המסורת הספרדית, עוד שליה הייתה בבית חולים, בת יום, דאגתי לנקב את אזניה והצמדתי לה עגילי פנינה קטנים. הספרדים מאמינים כי ניקוב אזני התינוקת בגיל כזה צעיר, היא אופציה יותר נעימה ופחות כואבת מאשר לנקב את אזניה בגיל מאוחר יותר. מאחר ומקובל, שכל הבנות והנשים בספרד ובמדינות דרום אמריקה עונדות עגילים (זאת אומרת, הסיכוי שתפגשו אישה לטינית ללא חורים באוזניים הוא קלוש), עדיף לנקב בגיל יום או יומיים, מאחר ותינוקת שלא מסוגלת בשלב זה לגעת באזניה, וככה יימנע זיהום.

כמו כן, מקובל מאוד בספרד להזליף בושם על תינוקות ועד היום, אני מזלפת על שני ילדי בושם בבוקר, על מנת שיריחו טוב. בספרד, המותג המפורסם ביותר לבושם תינוקות הוא Nenuco. כולם פשוט אוהבים את הריח שלו ואני מכירה מבוגרים שעד היום מזליפים על עצמם בושם זה מידי יום!

עם הגעתי לארה"ב הייתי מופתעת לגלות כי זילוף בושם על תינוקות איננו דבר מקובל ברוב מדינות העולם וכמובן שהיה לי מאוד קשה להשיג בושם ייעודי עבור תינוקות גם שם וגם בקוריאה…

על חזרה לשוק העבודה:

 

www.prettysimplelife.co.il | אמהות מסביב לעולם | ראיון עם כריסטינה מספרד
כריסטינה והמשפחה בקוריאה

מאחר וקצת לאחר לידתו של מארק, עוד בהיותי בחופשת לידה, בעלי הצליח להתקבל ללימודי MBA בארה"ב, לא ראיתי טעם בחזרה למקום עבודתי הקודם, כמנהלת שיווק בחברת קוסמטיקה בספרד.

לאחר המעבר, בחרתי שלא לחזור לשוק העבודה. גם מהסיבה כי תחום השיווק מחייב הכרות טובה גם עם השפה וגם עם התרבות המקומית, שני אלמנטים שלא היו ברשותי, וגם בגלל העובדה כי בדיוק עברנו למדינה חדשה ולא מוכרת עם תינוק, והעדפתי להישאר בבית ולגדלו. כתוצאה מכך, בני מארק נשאר בבית עד גיל 3 ורק אז החל ללכת לגן מקומי 3 בקרים בשבוע.

גם בשנה הראשונה לאחר שעברנו שוב, הפעם לדרום קוריאה, לא היה באפשרותי ללכת לעבוד. ביתי היתה תינוקת בת 4 חודשים שעברנו, ולמרות שמארק כבר החל ללכת לביה"ס בינלאומי כל יום, הבדלי השפה והתרבות כמו גם, שוב, הרצון להישאר בבית עם ביתי, לפחות בחודשים הראשונים שלנו בקוריאה, מנעו ממני לצאת לעבוד.

לעומת בני, מארק, את ליה, ביתי, הכנסתי לפעוטון דובר קוריאנית, שהייתה בת 8 חודשים והיא ממשיכה ללכת לשם עד היום. ההחלטה לשלוח אותה לפעוטון בקוראינית נבעה ראשית מהשיקול הכלכלי, שכן עלות של ביה"ס בינלאומי היא מאוד גבוהה. מה גם שבחרתי לשלוח אותה לשם, מאחר ומזג האוויר בקוריאה קשה והתקשיתי למצוא לה תעסוקה יומיומית ככל שהתבגרה.

העובדה ששני ילדי נמצאים בימים אלו במסגרת אפשרה לי להתחיל ולחשוב על מציאת מקום עבודה. עם זאת, ללכת לעבוד בחברה קוריאנית היא לא אפשרית מבחינתי (PSL: ציינתי לא פעם את תרבות העבודה הקוראינית המטורפת שעליה תוכלנה לקרוא גם בראיון עם סו, חברתי הקוריאנית) במיוחד כשבעלי עובד בחברה קוריאנית וכפוף לתרבות העבודה שם. בהתאם לזאת, לאחרונה התחלתי להעביר שיעורים פרטיים בספרדית וסוג כזה של עבודה מאפשר לי גמישות. אני מנהלת את הזמן וכמה תלמידים אני רוצה ללמד כל פעם בהתאם לצרכים שלי. בנוסף, התחלתי לעבוד כמורה משלימה בביה"ס בינלאומי כאן בסיאול, ונקראת לעבוד במידת בצורך. אני מאוד נהנית מחוויית ההוראה ושוקלת לעשות הסבה מקצועית לתחום זה באופן רשמי.

על ילדה מספרד בפעוטון בקוריאה:

מן הסתם, הכנסת ליה לפעוטון קוריאני ממחיש לעיתים את הבדלי התרבות בין זו המערבית לקוראנית וכתוצאה מכך התנהגותה של ליה, לפעמים, גוררת מאתנו צחוקים על הפיכתה לילדה קוריאנית "אמיתית". כך למשל, המאכל האהוב עליה הוא כמובן קימבאפ (אורז מגולגל עם אצות) וכבר בגיל 18 חודשים ידעה לגלגל קימבאפ משלה. כמו כן, ליה פיתחה הרגלי תקשורת קוריאנים וכך לדוגמא כאשר היא אומרת "לא", היא תמיד תדאג לשלב את ידיה בצורת X במקביל כפי שקוריאנים נוטים לעשות וכשהיא צוחקת היא תמיד תדאג לכסות את פיה עם כף ידה, כי קוריאנים תופסים צחוק שמראה שיניים עם פה פתוח חוסר נימוס. לבסוף, ליה תמיד תעשה צורת V עם אצבעותיה כאשר תצטלם כמיטב המסורת הקוריאנית (PSL: גם בני הבכור, יונתן, לא הצליח להפטר מתכונה זו וכל תמונה שהוא מופיע בה, תמיד תכלול את אצבעותיו בצורת V).

www.prettysimplelife.co.il | אמהות מסביב לעולם | ראיון עם כריסטינה מספרד
ליה – הרגלי תקשורת קוריאניים
על הרגלי שינה של הילדים:

לאחר כמה שנים קשות, במיוחד עם ליה, שהתעוררה לעיתים קרובות בלילות, פיתחתי שיטת השכבה שאני קוראת לה "שיטת 35 הדקות". על פי שיטה זו, אני מפעילה שעון מעורר ל-35 דקות בהן  אנחנו מתקלחים ומצחצחים שיניים, לובשים פיג'מות, נכנסים למיטות ומקריאים סיפור. אני נשארת איתם בחדר עד סיום 35 הדקות, בין אם שניהם ערים או ישנים  ולאחר מכן יוצאת מהחדר. הם יודעים שאסור להם בסיום 35 הדקות לצאת מהמיטה או להרעיש אלא פשוט ללכת לישון. שעת ההשכבה היא תמיד 20:00 בערב בין אם מדובר באמצע שבוע או בסופ"ש.

על חשיפה דיגיטאלית:

מידי יום אני מאפשרת לילדי לצפות ב-30 דקות של טלוויזיה לאחר חזרתם מהגנים. בסופי שבוע אאפשר להם לראות סרט שאורכו שעה וחצי-שעתיים (אנימציה בלבד, בדר"כ סרט דיסני או דומיו). בנוסף לטלוויזיה אני מאפשרת לילדי חשיפה לאייפד או לטלפון הסלולארי שלי. בני, החל להחשף ל-Ipad בגיל 4 (בעלי קנה לו אחד בעת ביקור בארה"ב) ולפעמים הוא צופה בסרטונים או משחק משחקים חינוכיים. ביתי, שבקרוב תהיה בת 3, גם כן צופה בסרטונים דרך הטלפון הסלולארי שלי מאז היותה בת שנתיים. אני מאפשרת חשיפה לסוג זה של טכנולוגיה של עד שעה ביום ואוסרת על השימוש בזמן ארוחות.

www.prettysimplelife.co.il | אמהות מסביב לעולם | ראיון עם כריסטינה מספרד
הילדים ופורורו – דמות קוריאנית מצויירת שכל הילדים אוהבים
 על הגשמת חלום ילדות וקבלת חגורה שחורה בטקוואנדו:

תמיד אהבתי אמנויות לחימה. עוד כשהייתי ילדה, הייתי מלווה את אחי לשיעורי הג'ודו שלו ומתבוננת בו לאורך כל השיעור חושבת "כמה כיף היה לנסות". עם זאת, העובדה שהיו בקבוצה רק בנים הרתיעה אותו וחשבתי בתור ילדה שזה לא משהו שבנות עושות….

לכן, כשעברתי לקוריאה וחברתי סיפרה לי שהא מתאמנת בטקוואנדו, אמנות לחימה קוריאנית, והיא בעלת חגורה שחורה, לא חשבתי פעמיים ונרשמתי לקבוצה שבה זרות אחרות התאמנו מידי יום, ושהייתה קרובה לגן של בני. אין מאושרת מהבחירה שלי להגשים את החלום שלי כילדה – הנשים שהיו איתי בקבוצה היו פשוט מדהימות והפכנו להיות חברות קרובות בנפש, גם לאחר שחלקן עזבו למדינות אחרות, וכמובן  לאחר שנתיים של אימונים הצלחתי לקבל בעצמי חגורה שחורה!

היום, החלטתי להגשים חלום ילדות אחר והתחלתי להתאמן בריקודי בלט. אמנם, שונה לחלוטין מטקוואנדו אבל לאחר שנתיים של אימונים אינטנסיביים 5 פעמים בשבוע חיפשתי משהו רגוע ושקט יותר. ואני אוהבת את זה לא פחות!

 

תודה רבה לכריסטינה שהסכימה לשתף ולחלוק על חוויותיה ותובנותיה כאם ואישה! XOXO

ובקשה אישית ממני- אם אתן בעצמכן חוויתם מגורים ואמהות בחו"ל או שהנכן מכירות מישהי שגרה / התגוררה בחו"ל ואתן חושבות שתשמח לשתף נשים אחרות בחוויית האמהות שלה, אשמח אם תפנו אותן אליי.

ופעם הבא – אמא מיפאן…..:) שווה לחכות!

אימהות מסביב לעולם: ראיון עם דונה מסקוטלנד

יחד עם סו, שהתראיינה למדור "אימהות מסביב לעולם" בפעם הקודמת, דונה הייתה החברה הכי טובה שלי בזמן שהותי בדרום קוריאה. לכן, כל כך שמחתי שהסכימה להתראיין למדור "אימהות מסביב לעולם", ולחלוק את תובנותיה ומניסיונה לא רק כאמא לשלושה, אלא גם כמלוות נשים לפני ובזמן לידה.

אמהות-מסביב-לעולם---דונה-והמשפחה
אימהות מסביב לעולם: דונה והמשפחה בצילום משפחתי בארמון בסיאול
קצת על דונה:

דונה, גדלה והתחנכה בגלזגו, סקוטלנד, ואת התואר הראשון שלה עשתה במנהל עסקים באוניברסיטה המקומית. את בעלה, פגשה כבר בשבוע הראשון באוניברסיטה, בגיל 18, במפגש לסטודנטים בשנה א'. עם סיום התואר הראשון, חשה כי רוצה לחוות קצת מהעולם, ולכן נסעה ללמוד בקנדה, שם עשתה תואר נוסף בפילוסופיה ובפסיכולוגיה. כאשר חזרה דונה, לסקוטלנד, החזיקה בידה שני תארים ראשונים, אך עדיין לא היה לה ברור מה היא רוצה לעשות בחיים, ולכן נסעה עם החבר שלה דאז, בעלה לעתיד, לפולין, שם הוא לימד אנגלית באוניברסיטה מקומית. המגורים מסביב לעולם, הבהירו לה, ולבעלה, כי זה מה שהיו  רוצים לעשות בעתיד – להכיר מדינות חדשות, תרבויות שונות ולפגוש אנשים מכל קצוות העולם.

אמהות-מסביב-לעולם---דונה-קשת-בענן
אימהות מסביב לעולם: קשת בענן בסקוטלנד לאחר הגשם

 

עם חזרתם ליבשת האנגלית, השתקעו, דונה ובעלה, בלונדון,  בשל מקום עבודתו החדש של בעלה, ודונה עצמה החלה לעבוד בתחום הפיננסים (קודם, בארגונים ללא מטרות רווח ולאחר מכן בסקטור הפרטי).

בתקופת מגוריהם בלונדון, נולדה ביתם הבכורה, ודונה חזרה למקום עבודתה לאחר 4 חודשים, משאירה את ביתה התינוקת, בפעוטון, מהשעה 08:00 בבוקר ועד השעה 18:00 בערב. בגיל שנה, מימשו דונה ובעלה את חלומם להכיר מדינות חדשות, ועברו במסגרת מקום העבודה של בעלה, לסיאול, בירת דרום קוריאה, שם מצאה דונה את ייעודה המקצועי בחיים – מלוות נשים בהיריון ועד הלידה.

אמהות-מסביב-לעולם---דונה-וביתה2
אימהות מסביב לעולם: דונה ובתה הבכורה מטיילות

 

אלו החוויות, התובנות והמחשבות שלה על היריון, לידה וגידול ילדים.

(ושוב תזכורת קטנה לפני שצוללים. כמו בראיון הקודם,  מידי פעם אוסיף תובנות והערות משלי. אלו יצוינו באמצעות ראשי התיבות של הבלוג – PSL).

על חוויות לידה בשתי יבשות שונות:

את לידת ביתי הבכורה, שנולדה בבית חולים בלונדון, אני זוכרת כחוויה שלילית, ממושכת (מעל 24 שעות), אליה הגעתי לא מוכנה בעליל. למרות שחלמתי על לידה טבעית, ללא מכשירים או תרופות, לא הכנתי את עצמי מראש (לא עשיתי קורסים או קראתי ספרים) ורק הנחתי כי אם מיליוני נשים עשו זאת לפניי, גם אני יכולה. אולם, ברגע האמת, המציאות טפחה על פניי. צוות בית החולים, לא הציע שום תמיכה או סיוע במהלך הלידה, ולמרות שהתחלתי את הלידה בג'קוזי, כפי שרציתי, המיילדת החליטה כי הלידה נמשכת זמן רב מידי, הוציאה אותי מהמים ופקעה את המים שלי, על מנת לזרז את הלידה. לאחר הפקיעה, לחצו עליי לדחוף על מנת ללדת, אך אז הסתבר כי ישנה סכנה כי התינוקת תשאף מים מקוניאליים ולכן הזדרזו להוציאה באמצעות מלקחיים.

ללידת בני האמצעי, שכבר התרחשה בזמן שחיינו בדרום קוריאה, ידעתי כי דברים ייראו אחרת. עברתי קורס היפנובירת'ינג, (PSL: קורס בו מלמדים אותך על דרכים להסדרת נשימות ולשמירה על רוגע בעת הלידה), ושכרתי דולה שתלווה אותי במהלך ההיריון ובלידה עצמה. עם התחלת הצירים, נשארתי בבית, רגועה ככל האפשר, נשמתי, עשיתי אמבטיות והלכתי לבית החולים רק שהרגשתי שהזמן ללידה קרב. את בני, ילדתי כשעה וחצי לאחר הגעתי לבית החולים.

אמהות-מסביב-לעולם---דונה-היריון
אימהות מסביב לעולם: דונה בהיריון שלישי במרפסת ביתה בסיאול

את בני השלישי, כבר ילדתי בלידת בית. ידעתי שלאור חוויית הלידה המתוקנת שעברתי עם בני השני, והעובדה כי בשנה ומשהו שקדמה לכך, כבר התחלתי לעבוד כמלוות לידה ודולה, שלידה בבית, מבחינתי, תהיה הכי מרגיעה. בעלי, בתחילה קצת חשש, אך לאחר ששוחחנו על השיקולים לכאן או לכאן של  לידת בית, זרם עם ההחלטה. הלידה עברה כפי שציפיתי, ללא בעיות מיוחדות, בנוכחות מיילדת קוראנית ודולה. בבריטניה, לידות בית, מוכרות במסגרת ביטוח הבריאות הממלכתי, ולכן מכירים בהוצאות על המיילדות אשר מגיעות אליך הביתה ליילד (עם זאת, דולה איננה הוצאה מוכרת). חשוב לציין, שלמרות ההכרה של ממשלת בריטניה, בסוג כזה של לידות, מרביתן המכריע של הלידות עדיין מתרחשות בבתי חולים (היחס הוא 1 ל-50 לידות בי"ח).

למרות ההבדלים שחוויתי בין כל אחת מהלידות, להערכתי, הריונות בבריטניה הן עדיין יותר "טבעיות" בהתייחסות אליהן. כך למשל, עם ביתי הבכורה, עברתי רק שתי בדיקות אולטרסאונד במהלך כל ההיריון (בשבוע 12 ובשבוע 20) ומעולם לא נשקלתי. במקום, בביקורת התקופתית, הייתה האחות מודדת את היקפי הבטן שלי, וככה מעריכה את גודל התינוק. לעומת זאת, כמות בדיקות האולטרסאונד שחוויתי בדרום קוריאה, הייתה גדולה משמעותית (PSL: לקראת סוף ההיריון עם אביגיל, גם אני עברתי בדיקת אולטרסאונד אחת ליומיים לערך) ומדידת המשקל נעשתה בלובי המרפאה, שם כל האחיות והפציינטיות האחרות מסתכלים כמה "השמנת" (PSL: כפי שציינתי בפוסט 5 עובדות על היריון ולידה בדרום קוריאה, עליית משקל סבירה בקוריאה הינה עד 12 ק"ג).

על חופשת לידה בבריטניה:

בבריטניה נהוג לשחרר את האם והתינוק לביתם, לאחר 6 שעות מזמן הלידה, במידה והלידה עברה באופן תקין. עם זאת, ביתי הבכורה, בלעה, כאמור, מים מקוניאליים, ולכן לאחר הלידה הראשונה נשארתי בבית החולים יממה לפני ששוחררתי הביתה. בבריטניה, הציפייה מהאם היא שתחזור לתפקוד מלא תוך מספר שעות מרגע הלידה. אפילו נתקלתי באמהות שחזרו הביתה וניגשו לבשל ארוחת ערב למשפחה, ביום שהן ילדו! הסביבה מצפה מהאם לחזור לשגרת חייה הרגילה ימים ספורים לאחר הלידה, לארח את האורחים ואפילו לאפות עבורם עוגות! אני בהחלט חושבת שיש לבריטים עוד הרבה  מה ללמוד בכל הקשור למנוחה והירגעות לאחר הלידה, מתרבויות אחרות.

בלידת בני האמצעי, בחרתי להישאר שני לילות בבית החולים, אולם רק מטעמי נוחות, שכן ילדתי אותו במהלך יום שבת, והעדפתי להמתין לרופא שיבדוק אותו ביום שני בבוקר, מאשר ללכת הביתה ולחזור במיוחד. את בני השלישי כאמור ילדתי בבית, ולכן, רק הלכנו, למחרת הלידה, לבית חולים מקומי שיעשו לו את הבדיקות הדרושות.

אמהות-מסביב-לעולם---דונה-היריון-טיול-בסין
אימהות מסביב לעולם: דונה בהיריון שלישי מנצלת את הדקות האחרונות לפני הלידה לטיול בסין

חופשת לידה בבריטניה היא כ-52 שבועות אך מתוכם זכאים לדמי לידה בשיעורים משתנים לתקופה של 39 שבועות. עם ביתי הבכורה, ניצלתי כ-16 שבועות מסך חופשת הלידה, לפני שחזרתי למקום עבודתי (המגורים בלונדון יקרים מאוד ומחייבים שני בני זוג עובדים). מתוכם, בעלי לקח שבועיים חופש לפני שחזר הוא למקום העבודה.

במהלך השבועיים הראשונים לאחר הלידה, מקובל בבריטניה, שמיילדת מבקרת אותך בביתך ובודקת אותך ואת התינוק. במידה ואת זקוקה ליועצת הנקה, את רשאית להזמין גם אותה לביתך, במימון המדינה.

כאשר התינוק בן מספר שבועות, ההחלטה בידייך, האם תעדיפי ללכת לקליניקה חיצונית לשם הבדיקות הנחוצות ומעקב משקל, או שתעדיפי שמומחית בריאות תגיע לביתך. קיימות גם קבוצות הנקה שתומכות באמהות, אשר חלקן מופעלות על ידי המדינה וחלקן על ידי האמהות עצמן. מוסד ביטוח הבריאות הממלכתי, גם מכשיר אמהות לתת תמיכה לאמהות אחרות שזקוקות לכך, טלפונית, בביקורי בית או במפגש בקליניקה אזורית.

על חזרה לשוק העבודה:

העובדה כי עברתי עם בעלי וביתי לגור בדרום קוריאה, לא אפשרה לי להמשיך לעבוד בתחום הפיננסי בו עבדתי לפני המעבר. והאמת היא שגם חיפשתי מקצוע אליו אתחבר יותר ושיאזן את חיי המקצועיים עם הבית ויאפשר לי ליהנות מכל העולמות.

אחרי הלידה המדהימה שעברתי עם בני האמצעי, התחלתי לחשוב לעצמי כמה נהדר זה יהיה לעזור לזוגות אחרים לעבור את אותה חוויה קסומה בעת הלידה. עברתי קורס דולות ולאחריו עשיתי סטאז' אצל הדולה שיילדה אותי. בנוסף עברתי קורס מדריכי היפנובירת'ינג וגם קורס מדריכי יוגה למבוגרים ולתינוקות.

למרות האספקטים הלא נעימים, לעיתים, שכרוכים בתפקיד (כגון הקאות, דימומים ואף עשיית צרכים…), אני נהנית ומתרגשת לעבור את זה כל פעם מחדש . אני באמת מאמינה, שכאשר זוג חווה לידה חיובית, החוויה מעצימה אותם כזוג וכפרטים.  אני אוהבת ללמוד להכיר את הזוגות, לעזור להם לפתח טכניקות להרגעה לפני ובזמן הלידה ומקווה שזה יעזור להם גם  להיות הורים רגועים, מה שיוביל לתינוק רגוע ומאושר. הרי בסופו של יום, זו המטרה הסופית של כולנו כהורים.

אמהות-מסביב-לעולם---דונה-מול-הר-נמסן-סיאול
אימהות מסביב לעולם: דונה והילדים מול הר הנמסן בסיאול (ועל גג הבניין בו אני התגוררתי!)

 

על הנוהג של אכילת השילייה:

לאחר לידת בני השלישי, התחלתי לחשוב על השילייה באופן כללי ולאחר שעשיתי קצת מחקר, למדתי על הנוהג לפיו אמהות לאחר לידה, אוכלות את השילייה על מנת לאזן את ההורמונים בגוף, להגביר את קצב ייצור החלב ולתת אנרגיה. העמקתי עוד בנושא, עברתי מספר הדרכות אינטרנטיות ובסופם, התחלתי להציע ללקוחותיי שירות של אנקפסולציה של השילייה בו אני מאדה את שיליית האם, מייבשת אותה וטוחנת אותה לאבקה המוכנסת לגלולות קטנות, אותן נוטלת האם. מרבית האמהות אותן ליוויתי כדולה, חוו לאחר לידתן הראשונה דכאון וחרדה, ולכן קיוו לנטרל תחושות אלו, על ידי אכילת השילייה מתוך האמונה כי זה יחזק אותן. מהניסיון שלי, מרבית האמהות  שאכן עשו זאת, דיווחו על תחושות חיוביות במהלך התקופה לאחר הלידה.

על מערכת החינוך בסקוטלנד:

בסקוטלנד, ילדים זכאים לחינוך ציבורי חינם החל מגיל 3. עם זאת, הזכאות עד גיל 5, הינה לחצי יום לימודים בלבד (09:00-12:00), 5 ימים בשבוע. בגיל 5 זכאים הילדים ליום לימודים שלם (09:00-15:00).

בערים הגדולות, מקובל כי, בתי הספר מציעים גם מועדון ארוחת בוקר וגם צהרונים (בתשלום נוסף) לילדים ששני הוריהם עובדים במשרות מלאות ונאלצים לצאת מוקדם בבוקר לעבודה או לאספם בשעות אחר הצהריים המאוחרות.

אמהות-מסביב-לעולם---דונה-צועדים-בשלג
אימהות מסביב לעולם: דונה והילדים צועדים בשלג

עם זאת, לאחר שחזרנו מסיאול, בחרנו לעבור ולהתגורר באזור כפרי, ושם לא קיימות אופציות שכאלו. לכן, מרבית האמהות מסביבי לא עובדות בכלל, עובדות חצי משרה או נאלצות להסתמך על קרובי משפחה לאיסוף וטיפול בילדים. לצערי, גם אני מוצאת את עצמי בסיטואציה הזו בימים אלו. בעלי, חזר לעבוד במשרה מלאה במקום עבודתו, בלונדון, ונעדר מרבית השבוע מהבית, ובהעדר משפחה קרובה, הטיפול בילדים נופל ברובו עליי. את שירותיי כדולה , נאלצתי להקפיא מאחר ואינני מסוגלת לצאת בהתראה קצרה ללקוחות, במיוחד בלילות, אך אני מעבירה לנשות וילדי האזור שיעורי יוגה ולנשים לפני לידה גם שיעורי היפנוברת'ינג.

על בית הספר בטבע (Forest School):

אחד מהדברים היפים שיש בסקוטלנד הוא Forest School , האופציה לבית ספר שכולו מתקיים בטבע, אליו בני האמצעי הולך פעם בשבוע. הילדים מעבירים את כל היום ביער מקומי, חוקרים את הטבע, מכינים דברים שמצאו ביער, בונים מדורות ולומדים על מה שנמצא מסביבם. אם יורד גשם חזק (מה שמאוד שכיח באזורנו), הם מתכנסים תחת מחסה ביער, אך הוא עדיין חיצוני.

אמהות-מסביב-לעולם---דונה-צועדים-על-חוף-ים
אימהות מסביב לעולם: דונה ובן הזקונים בטיול על חוף הים
על הרגלי אכילה ושינה:

את הארוחה המרכזית שלנו, שהיא ארוחת הערב, אנו אוכלים בשעה 17:00-17:30, והיא בדרך כלל כוללת מנת אורז (החיים בדרום קוריאה הרחיקו אותנו מלחם והילדים שלי מסוגלים לאכול אורז כל יום) או פחמימה אחרת. בשר ודגים אנו אוכלים כפעמיים בשבוע. קינוח אחרי הארוחה יסתכם בפרי או יוגורט ממותק בלבד, וגלידה בסופי שבוע.

את הארוחה המרכזית אנחנו אוכלים יחד ארבעתנו, ללא בעלי שחוזר הביתה מאוחר יותר (או לא חוזר בכלל), ולאחריה הילדים מתקלחים (בסביבות השעה 18:00), משחקים וקוראים סיפורים לפני השינה והולכים לישון כולם ב-19:00 בערב (PSL:!!!). בחדר הילדים הנחתי שעון, והם יודעים כי הם אינם יכולים לצאת מהמיטה, גם אם הם ערים, עד שהשעון מצביע על ציור השמש (07:00). מצאתי ש-12 שעות שינה לשלושת ילדי, הוא מספר השעות האופטימלי לתפקודם אבל גם לתפקודי מאחר ורק בשעות הערב אני מספיקה לעשות את עבודות הבית, לנוח וקצת לעבוד.

על חשיפה דיגיטאלית:

לפעמים כשאני צריכה להספיק לעשות משהו והם עצבניים ועייפים, אתן לילדיי לצפות בטלוויזיה, אך רק בתכנית שאני בחרתי עבורם ולזמן מועט בלבד (20 דקות לערך). מעבר לכך, לילדים אין מכשירים אלקטרוניים משלהם כמו Ipad או סמארטפון, אם כי לפעמים אאשר לבתי, בסופ"ש בזמן שהאחים שלה ישנים, לשחק בטלפון הנייד שלי, אך גם הוא משחק בעל ערך חינוכי בלבד אותו אני אבחר עבורה.

על קצב החיים באזור הכפרי:
אמהות-מסביב-לעולם---חוף-הים-בסקוטלנד

אין ספק שקצב החיים בכפר הוא יותר איטי מאשר קצב החיים אשר הורגלתי אליו בסיאול (PSL: סיאול נחשבת יחד עם עוד מספר ערים בעולם, מגה סיטי, ומאכלסת 12 מיליון תושבים) ואפילו בגלזגו. העבודות פחות לוחצות, פחות תנועה על הכבישים והכל יותר רגוע. גם הילדים משחקים הרבה יותר בחוץ, מאשר ששיחקו אי פעם, למרות מזג האוויר הגשום כמעט באופן תמיד. אבל לילידת עיר כמוני, אני בהחלט מרגישה שהכפר מציע פחות אפשרויות ומבחר לילדים שלי  – מבחינת תרבות, חנויות, סוגי מזון ועוד, ובאופן אישי אשמח לחזור לגור בעיר גדולה ביום מהימים.

אמהות-מסביב-לעולם---דונה-שלג-בסקוטלנד
אימהות מסביב לעולם: עוד קצת שלג בסקוטלנד

 

תודה דונה על הנכונות לשתף, התובנות וההערות שלך! XOXO

ואם גם לכן יש סיפורי לידה מעניינים מהעולם  שתרצו לשתף, אשמח מאוד אם תצרו עימי קשר!

5 עובדות מפתיעות על היריון ולידה בדרום קוריאה

"בטח היה קשה ללדת בקוריאה" אומרים לי כל פעם שאני מספרת שאביגיל נולדה שם. "המממ" זה כל מה אני יכולה לחשוב, "אם רק הייתם רואים את התנאים בהם ילדתי": חדר לידה מודרני ונעים, בריכת ג'קוזי ענקית בחדר הצמוד, לשימושי, חדר פרטי עם מיטה זוגית על מנת לאפשר לבעלך לישון עמך בלילות, ארוחות שף מזינות וטעימות, והכי חשוב שקט ומנוחה. אף אחד לא מפריע לך – לא בזמן הלידה, בה יש מינימום של טיילת בחדר, לא לאחריה שאת לבד בחדר רק עם המשפחה והיילוד, והאחיות נכנסות על קצות אצבעותיהן מידי פעם לביקורת (ודופקות בדלת כמובן) ולא בבוקר למחרת (בו מחכים שתקומי ולא מעירים אותך ב-05:30 בבוקר). אפילו מוסיקה קלאסית נעימה מתנגנת במסדרונות.

ובכל זאת, לידה בחו"ל, לא משנה היכן, אבל במיוחד במדינה אסייתית שהתרבות בה כל כך שונה מזו המערבית, מעמידה אותך במהלך כל ההיריון ולאחר הלידה, מול מציאות שונה מזו שהכרת. כל מה ששמעת (אם זו לידה ראשונה) או חשבת (אם זו לידה שניה והלאה) על היריון, לידה וגידול הילד פתאום נתפס באור שונה – החל מאמונות ותפיסות לגידול הילד השונות משלך וכלה בחיפוש אחרי מוצרי צריכה, שלך אולי נראים בסיסיים, אך להפתעתך, מסתבר, שהם אינם כאלה.

ולך? לך לא נותר אלא להתאים את עצמך למציאות הזו, ולקבל אותה בהבנה ובחיוך, כי האמת, אין לך הרבה מה לעשות בכל מקרה.

אז מה כל כך שונה ומוזר?  קבלו 5 עובדות שלא ידעתם על היריון, לידה וגידול הילד בקוריאה– חלקן פשוט מוזרות, חלקן מפתיעות אך כולן כולן מצחיקות. מבטיחה.

שומרי משקל:

היריון הוא היריון, בין אם את ישראלית, קוריאנית או אמריקאית. את מתנפחת, את משמינה, את לא שומרת על הגזרה. לא שאת קוריאנית.

כשאת אישה בהיריון בקוריאה יש חוק לא כתוב שלפיו אסור לך לעלות יותר מ-12 ק"ג במהלך ההיריון. החברות שלך אומרות לך את זה, אמא שלך וחמותך (האג'ומה בשפה מקומית) אומרת לך את זה והכי מטריד – הגינקולוגית שלך אומרת לך את זה.

וגם לי אמרו.

וכיצד תעשי זאת? באמצעות כושר, כושר מידי יום, פעמיים ביום, אם זה היה תלוי בגניקולוגית שטיפלה בי. רק לא לעלות.

מזון לנשמה:

ילדת? מזל טוב! עכשיו תנוחי, תאכלי ותתחזקי.

לא. לא סושי, גם לא אגז בנדיקט, גם לא קרפצ'ו.

אל תאכלי שום דבר שלא יכולת לאכול ב-9 החודשים האחרונים. בעצם, אל תאכלי גם את כל מה שכן יכולת לאכול ב-9 החודשים האחרונים. פשוט תאכלי מרק.

מרק. איזה מרק? מרק אצות קוריאני (Miyeok guk), שלוש -ארבע פעמים ביום, אולי יותר. כל יום, במשך חודש לפחות. אה, וגם בכל יום הולדת של ילדך ושלך מעתה ועד עולם (כזכר למזון הראשון שצרכת).

למה? כי מרק האצות הקוריאני, המוכר גם ב"מרק יום ההולדת" ממריץ את מערכת הדם, עוזר ליצירת חלב אם ומלא בסידן וברזל הדרושים להחזרת החומרים המזינים שאבדו ליולדת במהלך ההיריון והלידה. כך לפחות הקוריאנים מאמינים.

וגם אני אכלתי מרק. לא חודש, אפילו לא שבוע, אבל במשך כל זמן האשפוז. האמת, טעים.

Soup

גרדרובה מפוארת:

איזה כיף לקנות או לקבל בגדי תינוק חדשים. הם כל כך יפים, כל כך טהורים (עד שמלכלכים אותם בפליטות ועוד מיני יציאות) וכל כך חמודים. אז זהו, שבקוריאה הסיכוי שתקבלי או תרכשי בגדי תינוק לרך שזה עתה נולד (דהיינו, New Born) הוא קלוש.

זה לא שאין בגדי תינוקות בקוריאה. יש. מעלפים. אבל לא אם זה עתה נולד לך תינוק. כי אם זה עתה ילדת, את תעטפי את העולל הלבוש בחיתול בלבד בשמיכת עיטוף, אולי 2, אולי 3, תלוי בעונה, וזהו. תעטפי כל כך חזק שלא יצליח לזוז לפחות 100 יום. ורק אז אולי תשימי עליו איזה אוברול חמוד ותתני לו לזוז.

swaddling

והאמת, שיש לי רק דברים טובים להגיד על swaddling (שיטת עיטוף התינוק בשמיכה כך שמדמה את תחושת הרחם). הנ"ל באמת מרגיע את התינוק ועוזר לו לישון יותר טוב. הבעיה היא שהעיטוף עצמו דורש מיומנות שאמנם באה בטבעיות לקוריאניות, שיודעות לעטוף בצורה מרשימה שכזו שהשמיכה לא תשתחרר ויהי מה, אך למערבית בורה שכמותי, לא הפסיקה השמיכה להשתחרר מביתי היקרה ,עד שהתייאשתי בגיל 6 שבועות לחלוטין…

100 יום:

אצלנו המושג 100 ימים ראשונים מתקשר בעיקר לפוליטיקה, אולם, בקוריאה ל-100 הימים הראשונים משמעות שונה לחלוטין. קוריאה שעד שנות ה-70 של המאה עשרים נחשבה מדינת עולם שלישי, חוותה מאז ומתמיד שיעורי תמותה גבוהים של תינוקות בשל מחלות. בהתאם לזאת, החל נוהג, הנמשך עד לימינו אנו, בו תינוק לא יוצא מהבית ולא מוצג למשפחה המורחבת ולחברים עד ליומו ה-100.

ובכלל, נדיר מאוד לראות תינוקות מתחת לגיל שנה ברחובות בקוריאה. לא לוקחים סיכונים, גם היום, שזו מדינה מפותחת עם הכלכלה ה-13 בעולם.

ועכשיו תארו לכם אם צעירה (אני) עם תינוק זעיר (יונתן) שרק נחתו במדינה הזרה הזו והולכים להם ברחוב בשלהי אוקטובר. התקלות עם אג'ומה (השילוב הקוריאני של האמא הפולנייה והמרוקאית יחדיו) באופן כללי יכולה להיות חוויה מפחידה, אבל בטח שאת בשבוע הראשון שלך שם. כמות הצעקות שחטפתי ברמזור שהעזתי לצאת מהבית עם תינוק כזה קטן, ועוד בלבוש לא הולם, לדעתה, יכולה להרתיע כל אחת, מערבית או קוריאנית, לצאת מהבית עם תינוק ב-100 יום הראשונים. ולא, לא צריך באמת לדעת קוריאנית בכדי להבין את האג'ומה שמלווה את הצעקות בניפוף זרועות וניסיונות כיסוי הילד.

100-Days

לילות לבנים:

ולסיום, הפתרון הקוריאני (ובכלל האסייתי) לבעיות שינה של תינוקות. לינה משותפת! אין לילות לבנים, אין קימות לתינוק באמצע הלילה, אה וגם אין מיטת תינוק או עריסה שאפשר לרכוש לקראת הלידה (לא ממש אין, אבל מאוד קשה, ואם אתם רוצים אחת יפה תשכחו מזה). כי אמא, אבא, תינוק וגם אחים, ישנים כולם יחד במיטה אחת. עד איזה גיל? 4-5, אולי אחרי. לילה טוב!

האמת שדווקא העדר מיטות תינוק יפות, וגם שידות החתלה, דווקא שיחק לטובתי והצלחתי למכור את השניים, שנקנו בכלל בשילב, במחיר עלות למערבית אחרת שחיפשה חיפשה ולא מצאה.

זהו להפעם, אך מבטיחה כי אשתף בעתיד בעוד מיני עובדות קוראיניות לא ידועות. ובינתיים, קבלו מתכון למרק אצות קוריאני, שכיף ובריא לאכול לא רק אחרי הלידה, אלא סתם כך. הוא טעים, מזין ואפילו ילדים מחבבים אותו. את המתכון ואת התמונות שלפתי מבלוג הבישול הקוריאני, Korean Bapsang, שמשתף באנגלית מתכונים קוריאניים. שווה לבדוק אם מעניין אתכם.

מרק אצות קוריאני (Miyeok guk)

מרכיבים:

יבשים: רטובים:
  • 2 כוסות אצות ווקאמה מיובשות
  • 1 כף שמן שומשום
  • 1 כוס בשר בקר להקפצה חתוך לחתיכות קטנות
  • 2 כפות רוטב סויה למרק או רוטב דגים (ניתן למצוא בחנויות המתמחות במאכלים מהמזרח)
  • 2 כפיות שום כתוש
  • 10 כוסות מים

אופן ההכנה:

  • השרו כשעה את הבשר החתוך בכף רוטב סויה, השום ומעט פלפל
  • השרו את האצות המיובשות במים 30 דקות. שטפו אותם וסננו מהם שאריות מים. חתכו לריבועים קטנים.
  • בסיר למרק, טגנו את הבשר בשמן השומשום עד שמשנה את צבעו מאדום. הוסיפו את שאריות הסויה והאצות והמשיכו לטגן עוד 4-5 דקות
  • הוסיפו את המים והביאו לרתיחה. על אש קטנה בשלו את המרק (כשעה – שעה וחצי) עד שהבשר רך והמרק בעל גוון חלבי

בתאבון! או כמו שאומרים בקוריאנית: ג'אל מיאוק-קס-סאומנידה  (잘 먹겠습니다)