האם אתן ממחזרות? יצירה מחומרים ממוחזרים ופרינטבל מתנה

מאז שאני זוכרת את עצמי אני מפרידה בין סוגי אשפה שונים.

זה התחיל בבית הורי, כמובן, שם אבי היה מקפיד לזרוק כל סוג אשפה לכל סוג פח שהיה בנמצא (ובשנות ה-80 זה היה די פשוט מאחר והיה רק פח אחד למחזור והיא הצפרדע הירוקה של הניירות).

המשיך, כשהתחלתי לצאת עם בעלי, שהתגורר בתחילת יחסינו בגפו בתל אביב והיה זורק את כלל האשפה לסל אחד עד שהצבתי בפניו עובדה (ו-3 קרטונים לצד הדלת) וטענתי כי אולי הוא לא ממחזר –  אבל אני כן (וכמובן, היום הוא גם ממחזר).

והשיא היה בעת שהותנו בדרום קוריאה, שם, כפו עלינו למחזר.

מה זאת אומרת כפו? כפו כמו שרק מדינה מזרח אסייתית צייתנית יודעת לכפות ולפקח כאשר מחוקקים חוק עזר מקומי.

רחובות מצוחצחים ללא פחי אשפה בסיאול שכן את הזבל צריך לקחת אתכן הביתה ולמחזר

בואו נתחיל עם העובדה כי את שקיות האשפה לא ניתן לקנות פשוט בכל סופר. מדוע? כי לכל אזור בסיאול, שקית אשפה משל עצמה (אותו צבע אך כיתוב אחר שמציין את שם האזור על כל שקית ושקית). ואת השקית חייבים לקנות בסופרים / מרכולים מקומיים בלבד (ז"א שאם עשיתי קניות בסופר שאיננו "באזור" שלי, שקיות אשפה לא הייתי יכולה לרכוש שם).

ומה מכניסים לשקית?

יותר נכון לשאול מה לא. לא אוכל אורגני ולא נייר ולא זכוכית ולא בדים ולא ציוד אלקטרוני ולא מתכות. וכמובן כמובן שלא בקבוקי פלסטיק. לכל אחד מאלו, אזור נפרד למחזור בחדר שיועד לכך בבניין מגורינו.

ועכשיו המוח הישראלי של כולכן בטח שואל את עצמו: "אבל איך הם בכלל יידעו אם קניתי שקית אשפה ואם הפרדתי ואם מחזרתי?"

אז ככה.

אני מניחה שזהו נתון שלא התחבטתן לגביו מעולם, אבל האבטלה בדרום קוריאה היא אחת מהנמוכות בעולם ועומדת על ממוצע של 3.64% (מאז 1999). אבל כל מי שהתגורר אי פעם בדרום קוריאה יודע את פשר הסיבה לאבטלה הנמוכה וזו קיומה של אבטלה סמויה נרחבת בדמות תפקידים שלא קיימים באף מקום אחר בעולם.

התרבות הקוריאנית איננה מקבלת אבטלה, חוסר תעסוקה. זו בושה לא לעבוד. אז גם אם סיים תואר ראשון באוניברסיטה וטרם מצא עבודה בתחום לימודיו, הקוריאני ייצא לעבוד. במה למשל? כל האופציות פתוחות בפניו. בתור "מתאם חניית רחוב" שתפקידו לכוון אותך כיצד להחנות בחניות פנויות ברחובות העיר, בתור "דייל עגלות" שתפקידו למסור לך את עגלת הסופר בכניסה לסופרמרקט ולוודא כי כל העגלות מסודרות במקומן (לא לאסוף אותן, לסדר אותן), בתור "דייל החניה של הקניון" שכל תפקידו הוא לקוד לך עם הראש בעת כניסתך לחניון ולתת לך את כרטיס החניה ביד או בתור מפריד אשפה.

וגם זה תפקיד קוראיני מצוי. שומר במשמר הקיסרי אשר צועד לאורך רחובות העיר פעמיים ביום. אז זבל לא תמצאו ברחוב. אבל אנשים הלבושים כך – בוודאי.
גם בגשם ממשיכים לעבוד… חתול מקדם מכירות של חנות / מסעדה

מפריד אשפה. אדם שתפקידו או תפקידה הוא לעבוד בחדר "זבל" של מגדלי מגורים ולוודא כי השקית המיוחדת שרכשת והנחת בחדר הזבל – אכן מופרדת כראוי, ואם לא להפריד בהתאם. אל דאגה, בפסולת האורגנית לא ייאלץ מפריד הזבל לגעת. את השקית הזו כבר הנחתן עוד קודם, בחדר הפסולת האורגנית הייעודי (שהוא בעצם מקרר ענק אליו נכנסת וזרקת לשם את הפסולת על מנת להפכו לקוֹמְפּוֹסְט או בעברית תקנית: דשונת).

ועכשיו מוחכן הישראלי שוב עושה חושבים."אז מה? הוא כל היום בחדר הזבל? נוריד את האשפה בהיעדרו, מאוחר בלילה או מוקדם בבוקר ולא נתפס".

אבל הדרום קוריאנים חושבים על הכל ובכל בנין מגורים גדול מותקנות מצלמות. מצלמות שיכולות לראות בדיוק מי הניח מה ומתי והאם עברו על חוקי העזר העירוניים. ואם עברתן – תיקנסו!

לא מאמינות לי? תשאלו את חברתי (הישראלית) שנתפסה במצלמות חדר הזבל ונקנסה על ידי הנהלת הבניין בגין הנחת פסולת אלקטרונית בחדר אשפה מבלי לדווח על כך (כי על פסולת אלקטרונית או רהיטים צריך להתקשר למוקד העירייה ולבקש לפנות).


ולמה סיפרתי לכן את כל זה? כי ג'וק המיחזור שלי הלך והחמיר עם שנות מגוריי בדרום קוריאה. ואם אי אפשר למחזר את הפסולת, אחשוב טוב טוב לפני שאני זורקת לפח האם אפשר להפכה ליצירה מחומרים ממוחזרים.

ולכן, אני שומרת באדיקות גלילי נייר המשמשים ליצירות עבור הילדים כמו למשל הלפיד שיצרתי בהדרכה כאן:

www.prettysimplelife.co.il | bottle crafts | Sword DIY | recycled crafts

או אקדח הקונפטי משודרג שלנו שהכנו עבור יום העצמאות כאן.

confetti poppers DIY | יצירה ליום העצמאות

ואת אוסף פקקי השעם (שאת חלקם ראיתן ברקע בפוסט פסח האחרון כאן) שהביא את אחותי להכין את היצירה המופלאה הבאה (לוח מודעות שאליו התלווה כרטיס ברכה וכולו מפקקי שעם).

DIY-Batteries-Container-Printable_3

ואת קופסאות התמ"ל שמשמשות אותי לאחסון פריטים קטנים או ליצירת עציצים כדוגמת אלו שכאן.

אדנית-תבלינים_סיום2

והעובדה שכל קופסא – גדולה כקטנה, נעליים או צעצועים נשמרת בארון מיוחד ("שנקרא "ארון הקופסאות שנופלות על בעלי כל פעם שפותח את דלת הארון") לשימוש עתידי כמו משלוח מנות, הכנת מתנות, אחסון אוסף כרטיסי הברכה שלי או כאן בערכת הגנן המתחיל שהכנו בט"ו בשבט האחרון.

www.prettysimplelife.co.il | gardner's kit | ערכה לגנן המתחיל

ויש עוד עשרות פריטים שאני שומרת וטרם יצא לכן לראות: סרטים שמגיעים מעטיפות של מתנות, ניירות עיטוף וצלופן שאפשר להוריד מהמתנה המקורית ולהשתמש בהם בשנית, תבליטים של שוקולד שמשמשים אותנו להכנת גבס לצביעה עם הילדים ואפילו את הדמויות הקטנות שמקבלים בביצי קינדר אשר יכולים לשמש ליצירת snow globe מגניבים ועוד המוני רעיונות ליצירה מחומרים ממוחזרים שאני אוגרת בלוח ייעודי בפינטרסט כאן.


ורק דבר אחד תמיד מסתובב בבית ממתין למחזור וטרם מצאתי לו מקום ראוי – בטריות.

כל הורה לילדים קטנים מכיר את הצעצועים הכה נוראיים וכה מרעישים שיש באמתחתם ואת הסיטואציה בה הבטריות נגמרות על בסיס קבוע לשמחת חברות כמו דורסל (וההורים שמאסו מזוועת הניגונים) ולמגינת ליבם של הילדים.

DIY-Batteries-Container-Printable

והן מצטברות ומצטברות ומצטברות, במקומות שונים בבית (בנוסף על כך שהן מזהמות ומסוכנות לילדים) עד שבעלי אוסף אותן ולוקח אותן איתו לעבודה, שם מניחן במתקן מיחזור הסוללות הייעודי.

אז נעשה טובה לסביבה ולבני ביתי ולסיכום פוסט המיחזור הזה – נבנה עבורם קופסא. קופסא פשוטה מחומר ממוחזר, כמובן, (קופסת תמ"ל או שימורים) שנעטוף בפרינט יפה וצבעוני שיצרתי ושיזכיר לנו למה בעצם הקופסא משמשת.

DIY-Batteries-Container-Printable_2

את הקופסא נאחסן בארון המטבח ולשם נזרוק את הבטריות, עד שנמצא היכן למחזרם.

הפרינט, כהרגלי בקודש, נשלח למנויות הניוזלטר ובמידה ואינכן מנויות הרשמו עוד היום בלינק מטה ותהנו גם אתן מפרינט שמח וצבעוני ליצירת קופסא לאחסון בטריות.

אז ספרו לי. האם אתן ממחזרות? מפרידות בין ניירות, בקבוקים, זכוכיות, מתכות וכו' או גם אתן הופכות אותם ליצירה מחומרים ממוחזרים? האם בעיר שאתן חיות בה בכלל יש אופציה למיחזור? ואם אתן חיות בחו"ל אשמח לשמוע כיצד מקפידים שם על איכות הסביבה. ממתינה בקוצר רוח לתגובותיכן מטה!

יצירה לחנוכה 1#: עששית קסומה לנר באמצעות סילואט

גם אם מעולם לא הייתן בחו"ל במהלך חודש דצמבר, אני בטוחה שאתן יכולות לדמיין כי מדובר בתקופה קסומה במיוחד במדינות בהן חוגגים את חג המולד. הערים המרכזיות מתמלאות קישוטים לחג, עצי אשוח מודלקים ברחבי העיר וחלונות הראווה מעוצבים בצבעי אדום-לבן-ירוק. ואם נוסיף על כך את השלג הלבן שיורד, נקבל במציאות סצנה מסרט הוליוודי.

וגם בדרום קוריאה, למרות היותה מדינה אסייתית "אסלית", חג המולד נחגג במלוא הדרו. וזאת הודות לפעילות מיסיונרית מקיפה במדינה, שהחלה עוד לפני מאה וחמישים שנה אך התגברה מאז מלחמת העולם השנייה, וגרמה לכך שכ-30% מאוכלוסיית דרום קוריאה מגדירים את עצמם כנוצרים מאמינים.

christmas-lights_collage

אז נכון, מאחר והנצרות היא דבר "חדש" יחסית במדינה ,המסורות הנוצריות המוכרות לנו מהסרטים והסדרות אינם מתקיימות כאן – הדרום קוריאנים אינם מבלים בביתם בערב החג לצד עץ האשוח אלא בתפילה בכנסייה, ואינם אוכלים ארוחת חג מולד מסורתית (שדווקא כן מתקיימת אצלי במשפחה. מדוע? תוכלו לקרוא בפוסט כריסטמס מהשנה שעברה "מה עושים היהודים בחג המולד?") אלא נוהגים לשבת ולאכול במסעדה. אך כל אלו אינם מונעים מסיאול, עיר הבירה של המדינה, לחקות את יתר הערים הגדולות בעולם ולשנות את פניה במהלך החודש הקודם ל-25 בדצמבר. בתי הכל-בו מוארים באורות חג, החנויות מתמלאות מתנות וגולת הכותרת בעיני, הצבת עץ אשוח ענק במרכז מלון הילטון ומסביבו נוסעת לה רכבת חג המולד המדהימה. רכבת חשמלית עצומה, שכל אבא היה מאחל לילדיו, החולפת על פני סצנות של הרים מושלגים, בניינים ובתים פרטיים, מערות ואנשים מיניאטוריים אשר כולם נבנו במיוחד לכבוד החג.

christmas-hilton_2 christmas-hilton_1

וכמובן, גם ביקור אצל כל אחת מחברותיי הזרות במהלך החודש (או אם שפר מזלנו והוזמנו בערב החג עצמו לארוחה שתוכלו לקרוא עליה בפוסט "מה עושים הפינים בחג המולד?") היה גורם לי לסנן בלב שאולי רק בשביל החג היפה הזה, נמיר את דתנו באופן זמני :-). עצי האשוח מוכנים ומקושטים, בובות קטנות של מפצח האגוזים מפוזרות ברחבי הבית (והמשקיעות אפילו מילאו אותם בשוקולדים), הריח המתוק של ציפורן באוויר* (ראו טיפ להפצת ריח מדהים בבית בקלות בסוף הפוסט) ונרות.

כמה נרות?

המון נרות!

נרות, בכל הגדלים ובכל הצבעים, בעששיות או לבדן, מפוזרים להם בבית כדי שבערב החג עצמו, יוכלו לכבות את האורות ולהסב לארוחה לאור נרות.

מה אני אגיד. חנוכה זה קטן על המאמינים הנוצרים.

להם יש שלג, וסנטה קלאוס ולנו יש יהודה המכבי, 8 נרות ושמש.

להם יש את סיפור לידתו של מייסד הדת הגדולה בעולם. לנו יש את סיפור המכבים ונס פך השמן.

אז למה שלא אאחד שתי המסורות? בואו נכין יצירה לחנוכה – עששית לנר ברוח החג ע"י יצירת סילואט.

www.prettysimplelife.co.il Hannukah | DIY Lanterns | עששית לנר | חנוכה

מה צריך?
  • קובץ סילואט מודפס על A4 – אפשר להשתמש בקובץ המצורף או פשוט להכין בעצמכן לפי איזה סילואט שתרצו. רק שימו לב להתאים את הסילואט לגודל הצנצנת.
  • צנצנות זכוכית בנפח ליטר או 750 מ"ל בצורה גלילית (ותודה לחברת הוברמן על תרומת הצנצנות ליצירה)
  • ספריי צבע: לבן ועוד צבע לבחירתכן
  • טוש עמיד לציור על זכוכית
  • צבע אקריל שחור עמיד לזכוכית
  • מכחול דק לצביעה
  • נר חימום
  • דבק עמיד לזכוכית
  • נצנצים ליצירה או לק נצנצים
  • מדבקות בצורות גיאומטריות – כוכבים, משולשים
מה עושים?

עששית ברוח סצנת פך השמן 

www.prettysimplelife.co.il Hannukah | DIY Lanterns | עששית לנר | חנוכה

הדפיסו את הקובץ וחתכו את הנייר לאורכו (חצי A4). גלגלו את הנייר והכניסו לתוך צנצנת הזכוכית.

www.prettysimplelife.co.il Hannukah | DIY Lanterns | עששית לנר | חנוכה

באמצעות הטוש השחור העמיד לזכוכית עברו על קווי המתאר של סצנת פך השמן. הניחו לטוש להתייבש.

www.prettysimplelife.co.il Hannukah | DIY Lanterns | עששית לנר | חנוכה

www.prettysimplelife.co.il Hannukah | DIY Lanterns | עששית לנר | חנוכהבאמצעות מכחול דק, מלאו את כל האזורים המתוחמים בצבע אקריל שחור עד לקבלת אטימות מוחלטת. ייתכן ותצטרכו לעשות פעולה זו פעמיים – אם כן, הניחו לצבע להתייבש לחלוטין בפעם הראשונה ורק לאחר מכן עברו עם המכחול פעם נוספת.

www.prettysimplelife.co.il Hannukah | DIY Lanterns | עששית לנר | חנוכה www.prettysimplelife.co.il Hannukah | DIY Lanterns | עששית לנר | חנוכה www.prettysimplelife.co.il Hannukah | DIY Lanterns | עששית לנר | חנוכה

מרחו במתינות דבק המיועד לזכוכית, בחלק העליון של הצנצנת ופזרו מעל נצנצים כסופים ליצירת אפקט של כוכבים. לחלופין השתמשו בלק נצנצים שניתן לקנות בכל פארמה.

www.prettysimplelife.co.il Hannukah | DIY Lanterns | עששית לנר | חנוכהרססו בתוך הצנצנת ספריי לבן לקבלת צנצנת אטומה.

הניחו נר במרכז הצנצנת וכבו את האורות להשלמת האווירה.

www.prettysimplelife.co.il Hannukah | DIY Lanterns | עששית לנר | חנוכהעששית צורות גיאומטריות

הדביקו מדבקות בצורה גיאומטרית על צנצנת הזכוכית

www.prettysimplelife.co.il Hannukah | DIY Lanterns | עששית לנר | חנוכהרססו את הצנצנת בספריי בצבע לבחירתם.

הסירו את המדבקות.

הניחו נר במרכז הצנצנת.

www.prettysimplelife.co.il Hannukah | DIY Lanterns | עששית לנר | חנוכה

וכמו שהבטחתי, טיפ קטן ליצירת ניחוח משכר וטבעי: נעצו כ-20 יחידות של תבלין הציפורן בתפוז ותיהנו גם אתן מריח "חג המולד" ברחבי הבית. על מנת שפיזור הריח יהיה אפקטיבי מומלץ לעשות זאת עם שלושה תפוזים לפחות.

אז נרות –  יש, ריח משכר  – יש, ומשחקים מיוחדים לחג החנוכה – יש, בפוסט ההמשך שיעלה השבוע.

המשיכו לעקוב וחג שמח!


הפוסט הזה הוא חלק מספיישל חנוכה מיוחד, בו חברו אלי עוד 8 בלוגריות במחווה של "מעטות נגד רבות" כדי להפיץ רעיונות והשראה לחגיגה, יצירה ודקור ברוח חג החנוכה, ולהשיב את כבודו האבוד של החג היפה כל כך למרחבי הפינטרסט והאינסטגרם. אתן לוחמות הגרילה, תעזרו לנו להפיץ את האור בכך שתכנסו, תשתפו ותנעצו!
חוגגות איתי:

ושוב תודה לחברת הוברמן על תרומת הצנצנות לפרויקט.


Designed by Freepik

Designed by Freepik

סוף עונת התפוזים: מתכון למאפינס שוקולד תפוז משגע (וטבעוני!)

לפעמים שוכחים שמתגעגעים. למשהו. לריח, למקום, לשיר.

כשחייתי בדרום קוריאה והיו שואלים אותי למה אני מתגעגעת בישראל, הייתה יורה באוטומטיות את שלוש תשובות: "למשפחה, לאוכל ולמזג האוויר". רק החזרה לחיים בארץ, הזכירה לי שני דברים ששכחתי להתגעגע אליהם: למוסיקה ישראלית שמתנגנת ברדיו בשישי בערב ולריח פריחת ההדרים ששוטף את האוויר בסביבות מרץ, ומזכיר לי את הילדות בהרצליה.

פעם היו בהרצליה פרדסים, היום יש בניינים. אבל כשהיו פרדסים, הרגשת לרגע כאילו את גדלה בטבע ולא בעיר. בפרדס היינו משחקים מחבואים אחרי הצהריים, את שיעורי הטבע ביסודי היו מעבירים בפרדס ממול לבית הספר, ובשבתות היינו צועדים מהבית של סבא וסבתא לפרדס מעבר לכביש, לטייל, לקטוף ולאכול.

www.prettysimplelife.co.il | מאפינס שוקולד-תפוז טבעוני
מקור התמונה: Unsplash

אמנם, הפרדסים היום כבר אינם וילדי כבר לא יעברו שיעורי טבע בפרדס, אלא בכיתה עם מורה שתסביר להם מהו טבע וכיצד נראה פרדס, אך גם הנציגות הקטנה של עצי ההדר שהושארו לאורכן של המדרכות, לסמן לנו כי פעם היו פה פרדסים, גם הם מספיקים כדי להפיץ את הריח הנפלא בעולם.

ואני-  לוקחת נשימה עמוקה, סופגת לתוכי את הריח הנפלא הזה של ההדרים, נזכרת בילדות ומייחלת שמישהו כבר יעשה מהריח הזה בושם, אבל בדיוק בריח הזה.

אז בושם בריח הזה שיישאר איתי לאורך כל השנה טרם מצאתי, אך מתכון מנצח לחגוג את סוף עונת התפוזים בהחלט יש.

המתכון הזה רץ ברשת כבר די הרבה זמן (וייתכן ואפילו הופיע לראשונה באחד מהבלוגים האהובים עליי, מזמינים, בפוסט כאן), ויש סיבה לכך. ההכנה שלו לוקחת 5 דקות, כל מרכיבי המתכון (למעט התפוזים שאותם נצטרך לקנות טריים) זמינים וקרוב לוודאי נמצאים במזווה שלכן, גם אם לא תכננתן מראש להכין את המאפינס והכי חשוב – הוא מתאים גם לטבעונים ולילדים אלרגיים כי הוא איננו מכיל ביצים (וכאן נתונות תודותיי לקרן, חברתי מקוריאה, ששלחה לי את המתכון ואשר נמצאת בחיפוש תמידי אחר מתכונים המותאמים לילדים אלרגיים לחלב ולביצים).

המתכון המקורי אינו מכיל שוקולד אך אני, המשוגעת על השילוב, שוקולד-תפוז, החלטתי להוסיף אותו למתכון ויצא משגע. אם אתן רוצות לשמור על הארומה ההדרית בלבד, פשוט התעלמו מרכיב הקקאו והשוקולד במתכון.

 

מאפינס שוקולד תפוז (9 מאפינס גדולים / 12 מאפינס קטנים)

www.prettysimplelife.co.il | מאפינס שוקולד-תפוז טבעוני

רכיבים:
רטובים:  יבשים:
– 1/3 כוס שמן חמניות – ½1 כוסות קמח (לבן או מחיטה מלאה)
– ½ כף חומץ תפוחים – 1 כפית אבקת אפיה (עדיף ללא אלומיניום)
– 1 כוס מיץ תפוזים – קורט מלח
– 4 קוביות שוקולד מריר מגורר דק דק (עדיף 60% מוצקי קקאו)
– 3 כפות קקאו 100% לא ממותק
– ¾ כוסות סוכר חום דמררה
– 1 כף גרידת קליפת תפוז

www.prettysimplelife.co.il | מאפינס שוקולד-תפוז טבעוני

אופן ההכנה:

– מערבבים בקערה אחת את כל החומרים היבשים.

– בקערה נפרדת מערבבים את כל החומרים הרטובים.

– מוזגים את החומרים הרטובים לתערובת החומרים היבשים ומערבבים שנית.

– מוזגים לתבנית המאפינס ואופים בין 20 ל-25 דקות בתנור שחומם מראש ב-180 מעלות. בודקים עם קיסם האם התערובת מוכנה ומוציאים לקירור על השיש.

– לאחר מספר דקות יש לשחרר את המאפינס כדי שהתחתית לא תצבור לחות. לאחר מכן הניחו את המאפינס חזרה בתבנית מונחים על צידם עד לקירור הסופי.

www.prettysimplelife.co.il | מאפינס שוקולד-תפוז טבעוני
מקור התמונה מימין: Unsplash

אז המאפינס האלו אינם מפיצים ריח, אך בהחלט משמרים זיכרונות, ובסיבוב הבא בחו"ל, היכן שזה לא יהיה, רשימת הגעגועים לישראל תכיל בתוכה עוד שני דברים, שהפעם כבר לא נשכח להתגעגע אליהם.

פוסט געגועים: הדברים הקטנים שמקלים על הורים בקוריאה

לפעמים תוקפים אותי געגועים לדרום קוריאה.

זה לא שלא התרגלתי לחיים בחזרה לישראל.

התרגלתי.

לטוב ולרע.

אבל לפעמים, בלי שבכלל התכוונתי, אני בורחת חזרה, לכמה שניות, לזיכרונות מהמקום ההוא, שכל כך אהבתי, שכל כך התחברתי ושאני יודעת שכנראה לעולם לא אשוב אליו.

ולפעמים אני רק יכולה לייחל שיהיו דברים בישראל שיהיו קצת, אבל רק קצת, כמו בדרום קוריאה.

זה לא שהכל ורוד שם. ממש לא. מזג אוויר אמנם כולל 4 עונות בדיוק כמו בספרים אבל קר רוב השנה למעט הקיץ שאז חם מידי ולח מידי (נגיד רק 100% לחות, בקטנה…). ובשנים האחרונות רמת זיהום האוויר שם הולכת ומתגברת, הודות לשכנה המרוחקת, סין, שמשטר הרוחות מפנה את כל הפסולת שלה לכיוון חצי האי הקוריאני. ולפעמים הקוריאנים עצמם, ב"מרובעות" שלהם ובחוסר יכולתם לסטות לרגע מהכלל, יכולים להטריף כל ישראלי מצוי שכל חייו רק מתרגל לקיצורי דרך ועיגולי פינות, כי ככה זה כאן וככה זה שם.

קר-בקוריאה
קר בקוריאה. מאוד.

ובכל זאת….געגועים. לדברים הקטנים, היומיומיים שנראים טריוויאליים כל כך ברגע שחיים שם, ומרוחקים כל כך ברגע שחוזרים.

וזה נכון במיוחד כלפי היחס לילדים בקוריאה. הרי זה לא סוד שישראל היא מדינה שמעודדת ילודה. מקום ראשון בעולם בטיפולי פוריות הוא לא דבר של מה בכך. אבל זה גם לא סוד, שהורים לילדים קורסים תחת נטל החיים, כי ברגע שילדתם, המדינה, פחות או יותר, מפקירה אתכם לגורלכם…

ולפעמים, כשאני יוצאת עם הילדים – בין אם זה לסופר, לטיול או סתם לרחוב, אני מייחלת שאפילו הדברים הקטנים שמקלים על הורים בקוריאה, גם אם הם לא באמת משמעותיים ולא באמת חשובים, היו נראים גם במחוזותינו. סתם, כדי לבוא קצת, אבל רק קצת, לקראתנו ההורים במרוץ החיים היומיומי הזה.

כמו מה אתן שואלות?

טיול לסופרמרקט:

תשאלי כל הורה ישראלי למה הוא הכי מתגעגע בסיאול והתשובה תהיה חד משמעית, לסופרמרקט. או ליתר דיוק ל"אי-מרט". נשמע מצחיק? אבל זהו, שלא.

לאי מרט הולכים יחד כמשפחה לחצי יום של בילוי בהנאה בשבת או בראשון בבוקר ובמחיר של קניות בסופר זכית בכמה שעות של הנאה ובילוי.

באי מרט תיהנו משירותי בייביסיטר שניתנים בג'ימבורי מאובזר ותמורת 3$ לשעתיים תוכלו להשאיר את הילדים ולעשות קניות בשקט (או לחלופין להיפרד מהבן זוג שיכנס איתם לג'ימבורי ולעשות קניות לבד).

ואם לא חשקה נפשם של הילדים במשחקייה, באי מרט תוכלו למצוא עגלות סופר מותאמות לילדים בצורת מכוניות אשר הנ"ל יוכלו לנווט בעצמם בעוד שאת הקניות תניחו על גג המכונית.

אי-מרט
מסיע את עגלת הקניות באי מרט

ובאי מרט תוכלו להעסיק את ילדכם בטעימות של מזונות המוצעים בשפע הדוכנים העומדים בכל נקודה בסופר – מפירות וירקות, לדוכנים המטגנים מיני בשרים ודגים ועד לדוכנים באזורי החלב שם תוכלו לטעום יוגורטים, משקאות ואפילו עוגות.

ובאי מרט תוכלו לא רק לרכוש מוצרי מזון וטואלטיקה אלא לנווט בהנאה עם הילדים בין המעברים מלאי הצעצועים, הבגדים, כלי הבית או להתבונן איתם בארנבים, בציפורים, בשרקנים ובדגים, במעברים המוקדשים לבעלי חיים ואפילו להתייעץ איתם איזה ריח של סבון או מרכך לקנות (כי לצד כל מוצר, דוגמית ריח קטנה להקל על הבחירה מצד הצרכן איזה ריח הוא הכי אוהב).

ובאי מרט תפגשו, כמובן, את כל החברים שהגיעו יחד עם משפחתם לאותה מטרה ואולי אפילו תשבו איתם לאכול ב-"Food Court" במרכז הסופרמרקט.

אז פלא שלפחות פעם בשבוע היינו ב"סופר"?

טיול לפארק (או לארמון או למוזיאון או לכל מקום ציבורי):

ואם את אחד מימי הסופ"ש היינו מבלים בסופרמרקט, את היום השני לסופ"ש או את אותו אחה"צ, היינו מבלים באחד מעשרות הפארקים הפזורים בסיאול ובמידה ומזג האוויר לא היה מאפשר זאת, אז במקום סגור כמו מוזיאון.

מוזיאון המלחמה בסיאול (תצוגת מטוסי ח"א בחצר)
מוזיאון המלחמה בסיאול (תצוגת מטוסי ח"א בחצר)

כי לא משנה אם נסענו לפארק / למוזיאון / לגן החיות / לאחד מהארמונות, תמיד ידענו שהיציאה הזו, לא תדלדל את כיסנו, כי עלות כניסה לכל מקום ציבורי נעה בין 0$ ל-3$ לאדם (ומתחת לגיל 3 חינם!) והדבר היחיד עליו בדר"כ נדרשנו לשלם הוא החניה. כן, כי גם לגן החיות, שגודלו, כגודל השכונה בה אני מתגוררת, המציג מופעי חינם של דולפינים ואריות ים, ומכיל בתוכו מרחבים עצומים ועשרות זנים של חיות, וגם למוזיאון המדע / הילדים או למוזיאון הלאומי וגם לארמונות ואפילו להחליק על הקרח, עלות הכניסה לאדם במשפחה הייתה… נכון. 3$ (והפארקים בחינם…).

גן-חיות-בקוריאה
בגן החיות בקוריאה (נסיעה ברכבל לתצפית מגבוה על בעלי החיים)

וכי לא משנה באיזה מקום ביקרנו – פארק / גן חיות / מוזיאון ושות' ידעתי שתמיד, אבל תמיד, יהיו שם חדרי הנקה מסודרים אשר יאפשרו לי להניק את ילדיי בשלווה (וכך לחסוך את כל הדיון עקוב מרגשות בנוגע להנקה בציבור), לחמם את הבקבוק במיקרוגל המוצע ולהחליף חיתול במקום מסודר ולא באמצעות תעלולי אקרובטיקה באוויר או על העגלה. ואמנם ישראל התקדמה מאוד מאז שילדתי את יונתן בכל הקשור לחדרי הנקה אבל עדיין, עד שלא נכנסתן לחדר הנקה ממוצע בקוריאה הצבוע בצבעי פסטל, המכיל בתוכו כורסאות וכריות של מיטב מעצבי העל בעולם, ושם מקבלת את פניכם דיילת שכל תפקידה לברך אתכן לשלום, ולפעמים אפילו להציע חיתול על חשבונם, לא הנקתן בסטייל.

חדר הנקה
חדר הנקה ממוצע בפארק בקוריאה (צילום ע"י Yuhan-Kimberly)

וגם כי תמיד יכולנו לגשת לאחד מעמדות המודיעין ולבקש להשכיר עגלה, במקרה והגענו ללא עגלה או אם יונתן היה מתעייף, ואביגיל הייתה מאכלסת את העגלה שהבאנו. כי שירות השכרת עגלות הוא סטנדרט בכל מקום ציבורי או פרטי (כמו קניון) שתגיעו אליו בקוריאה (כפי שציינתי בפוסט על גידול ילדים בקוריאה, החבר הכי טוב של האם הוא המנשא, שהולך איתך לכל מקום ולא העגלה…).

ואל תתחילו לדבר איתי על שירותים ציבוריים. ברור שהם מצוחצחים ומלאים תמיד באספקה של ניירות טואלט וסבון, ותמיד תמצאו בהם מתקן להחלפת חיתולים, כן?

טיול לחו"ל:

ואם פעם בשנה, בחרנו יעד לטוס אליו לחופשה עם הילדים, ברור שאת הטיסה עצמה נעביר בחברת "קוריאן אייר" המקומית. כי רק שם ניתן להזמין מבעוד מועד ארוחות בוקר, צהריים או ערב  מותאמות במיוחד לחיך הילדים  או אפילו להזמין ארוחה לתינוק הכוללת ערכה של מיני מרוסקים (יענו גרבר) ותחליף חלב בבקבוק! ורק שם עם עלייתנו למטוס, תעבור הדיילת בין המעברים ותחלק לילדים ערכה ייעודית הכוללת צעצועים ועפרונות צביעה להנעמת זמנם בטיסה ולתינוק שאיתך שקית מלאה מגבונים לחים וטישיו (ומיותר לציין את המבחר הרב של הסדרות והסרטים ב-VOD  המותאמים במיוחד לילדים….). ורק ב"קוריאן אייר" תיגש הדיילת להורים המנסים להרגיע את תינוקם הצורח ותציע להרימו במקומם ולהסתובב איתו במטוס, בזמן שחברתה הדיילת תחלק אטמי אוזניים לכל היושבים במחלקה על מנת שהתינוק הבוכה לא ייפריע לשנתם…..

פלא שחטפתי טראומה כשטסתי מבנגקוק לישראל באל על? 🙂

ובונוס למערביים בלבד – שירותי בייביסיטר במסעדה:

ואם חשקה נפשנו בארוחה קוריאנית (מה שקרה לפחות פעם בשבוע), ידענו כי לכל מסעדה יש את האג'ומה שלה (להזכירכן, אג'ומה היא השילוב בין האם הפולנייה למרוקאית שתיארתי בהרחבה בפוסט כאן) שמנהלת ביד רמה את המסעדה, את עובדיה ואת בעלה.

אוכלים-במסעדה-מקומית
ארוחה במסעדה מקומית. לכל מסעדה יש את האג'ומה שלה…

ובעוד שהיא קשה כאבן לכל הסובבים אותה, לילדים מערביים (במיוחד בלונדינים כמו ילדיי) יש לה מקום מיוחד מלא רגש בלב. ולכן תשמח לטייל עם ילדכם בעגלה בזמן שאתם אוכלים את מטעמי ידה, לנענע ולהחזיק את הילד אם הוא בוכה, על מנת שתסיימי לאכול בשקט, והגדילה לעשות האג'ומה בעיירה  קטנה מחוץ לסיאול, אשר מעולם לא ראתה ילד בלונדיני, ובזמן שאני נהניתי מהאוכל במסעדה, נעלמה היא עם ילדי. ובהתקף של חרדה מצידי בו רצתי החוצה לחפשו, מצאתיה עוברת בין כל החנויות ברחוב עם יונתן, כדי להציג את הפלא הצהבהב שנקרה בדרכה.

טיול בסרוקסאן שם נעלמה האג'ומה עם יונתן בזמן ארוחת הצהריים
טיול בסרוקסאן שם נעלמה האג'ומה עם יונתן בזמן ארוחת הצהריים

סרוקסאן.jpg2

אז, נכון, כל מה שתיארתי מעלה הוא לא הכרח. הרי כולנו כאן מסתדרות גם בלי המחוות והתופעות האלו.

ובכל זאת…

היה נחמד לדעת שלפעמים באים לקראתנו קצת כהורים ומנסים להקל על חיינו בדברים הקטנים ואולי אפילו הלא חשובים או משמעותיים. אבל שמראים לנו שחושבים עלינו.

רק קצת..

אימהות מסביב לעולם: ראיון עם דונה מסקוטלנד

יחד עם סו, שהתראיינה למדור "אימהות מסביב לעולם" בפעם הקודמת, דונה הייתה החברה הכי טובה שלי בזמן שהותי בדרום קוריאה. לכן, כל כך שמחתי שהסכימה להתראיין למדור "אימהות מסביב לעולם", ולחלוק את תובנותיה ומניסיונה לא רק כאמא לשלושה, אלא גם כמלוות נשים לפני ובזמן לידה.

אמהות-מסביב-לעולם---דונה-והמשפחה
אימהות מסביב לעולם: דונה והמשפחה בצילום משפחתי בארמון בסיאול
קצת על דונה:

דונה, גדלה והתחנכה בגלזגו, סקוטלנד, ואת התואר הראשון שלה עשתה במנהל עסקים באוניברסיטה המקומית. את בעלה, פגשה כבר בשבוע הראשון באוניברסיטה, בגיל 18, במפגש לסטודנטים בשנה א'. עם סיום התואר הראשון, חשה כי רוצה לחוות קצת מהעולם, ולכן נסעה ללמוד בקנדה, שם עשתה תואר נוסף בפילוסופיה ובפסיכולוגיה. כאשר חזרה דונה, לסקוטלנד, החזיקה בידה שני תארים ראשונים, אך עדיין לא היה לה ברור מה היא רוצה לעשות בחיים, ולכן נסעה עם החבר שלה דאז, בעלה לעתיד, לפולין, שם הוא לימד אנגלית באוניברסיטה מקומית. המגורים מסביב לעולם, הבהירו לה, ולבעלה, כי זה מה שהיו  רוצים לעשות בעתיד – להכיר מדינות חדשות, תרבויות שונות ולפגוש אנשים מכל קצוות העולם.

אמהות-מסביב-לעולם---דונה-קשת-בענן
אימהות מסביב לעולם: קשת בענן בסקוטלנד לאחר הגשם

 

עם חזרתם ליבשת האנגלית, השתקעו, דונה ובעלה, בלונדון,  בשל מקום עבודתו החדש של בעלה, ודונה עצמה החלה לעבוד בתחום הפיננסים (קודם, בארגונים ללא מטרות רווח ולאחר מכן בסקטור הפרטי).

בתקופת מגוריהם בלונדון, נולדה ביתם הבכורה, ודונה חזרה למקום עבודתה לאחר 4 חודשים, משאירה את ביתה התינוקת, בפעוטון, מהשעה 08:00 בבוקר ועד השעה 18:00 בערב. בגיל שנה, מימשו דונה ובעלה את חלומם להכיר מדינות חדשות, ועברו במסגרת מקום העבודה של בעלה, לסיאול, בירת דרום קוריאה, שם מצאה דונה את ייעודה המקצועי בחיים – מלוות נשים בהיריון ועד הלידה.

אמהות-מסביב-לעולם---דונה-וביתה2
אימהות מסביב לעולם: דונה ובתה הבכורה מטיילות

 

אלו החוויות, התובנות והמחשבות שלה על היריון, לידה וגידול ילדים.

(ושוב תזכורת קטנה לפני שצוללים. כמו בראיון הקודם,  מידי פעם אוסיף תובנות והערות משלי. אלו יצוינו באמצעות ראשי התיבות של הבלוג – PSL).

על חוויות לידה בשתי יבשות שונות:

את לידת ביתי הבכורה, שנולדה בבית חולים בלונדון, אני זוכרת כחוויה שלילית, ממושכת (מעל 24 שעות), אליה הגעתי לא מוכנה בעליל. למרות שחלמתי על לידה טבעית, ללא מכשירים או תרופות, לא הכנתי את עצמי מראש (לא עשיתי קורסים או קראתי ספרים) ורק הנחתי כי אם מיליוני נשים עשו זאת לפניי, גם אני יכולה. אולם, ברגע האמת, המציאות טפחה על פניי. צוות בית החולים, לא הציע שום תמיכה או סיוע במהלך הלידה, ולמרות שהתחלתי את הלידה בג'קוזי, כפי שרציתי, המיילדת החליטה כי הלידה נמשכת זמן רב מידי, הוציאה אותי מהמים ופקעה את המים שלי, על מנת לזרז את הלידה. לאחר הפקיעה, לחצו עליי לדחוף על מנת ללדת, אך אז הסתבר כי ישנה סכנה כי התינוקת תשאף מים מקוניאליים ולכן הזדרזו להוציאה באמצעות מלקחיים.

ללידת בני האמצעי, שכבר התרחשה בזמן שחיינו בדרום קוריאה, ידעתי כי דברים ייראו אחרת. עברתי קורס היפנובירת'ינג, (PSL: קורס בו מלמדים אותך על דרכים להסדרת נשימות ולשמירה על רוגע בעת הלידה), ושכרתי דולה שתלווה אותי במהלך ההיריון ובלידה עצמה. עם התחלת הצירים, נשארתי בבית, רגועה ככל האפשר, נשמתי, עשיתי אמבטיות והלכתי לבית החולים רק שהרגשתי שהזמן ללידה קרב. את בני, ילדתי כשעה וחצי לאחר הגעתי לבית החולים.

אמהות-מסביב-לעולם---דונה-היריון
אימהות מסביב לעולם: דונה בהיריון שלישי במרפסת ביתה בסיאול

את בני השלישי, כבר ילדתי בלידת בית. ידעתי שלאור חוויית הלידה המתוקנת שעברתי עם בני השני, והעובדה כי בשנה ומשהו שקדמה לכך, כבר התחלתי לעבוד כמלוות לידה ודולה, שלידה בבית, מבחינתי, תהיה הכי מרגיעה. בעלי, בתחילה קצת חשש, אך לאחר ששוחחנו על השיקולים לכאן או לכאן של  לידת בית, זרם עם ההחלטה. הלידה עברה כפי שציפיתי, ללא בעיות מיוחדות, בנוכחות מיילדת קוראנית ודולה. בבריטניה, לידות בית, מוכרות במסגרת ביטוח הבריאות הממלכתי, ולכן מכירים בהוצאות על המיילדות אשר מגיעות אליך הביתה ליילד (עם זאת, דולה איננה הוצאה מוכרת). חשוב לציין, שלמרות ההכרה של ממשלת בריטניה, בסוג כזה של לידות, מרביתן המכריע של הלידות עדיין מתרחשות בבתי חולים (היחס הוא 1 ל-50 לידות בי"ח).

למרות ההבדלים שחוויתי בין כל אחת מהלידות, להערכתי, הריונות בבריטניה הן עדיין יותר "טבעיות" בהתייחסות אליהן. כך למשל, עם ביתי הבכורה, עברתי רק שתי בדיקות אולטרסאונד במהלך כל ההיריון (בשבוע 12 ובשבוע 20) ומעולם לא נשקלתי. במקום, בביקורת התקופתית, הייתה האחות מודדת את היקפי הבטן שלי, וככה מעריכה את גודל התינוק. לעומת זאת, כמות בדיקות האולטרסאונד שחוויתי בדרום קוריאה, הייתה גדולה משמעותית (PSL: לקראת סוף ההיריון עם אביגיל, גם אני עברתי בדיקת אולטרסאונד אחת ליומיים לערך) ומדידת המשקל נעשתה בלובי המרפאה, שם כל האחיות והפציינטיות האחרות מסתכלים כמה "השמנת" (PSL: כפי שציינתי בפוסט 5 עובדות על היריון ולידה בדרום קוריאה, עליית משקל סבירה בקוריאה הינה עד 12 ק"ג).

על חופשת לידה בבריטניה:

בבריטניה נהוג לשחרר את האם והתינוק לביתם, לאחר 6 שעות מזמן הלידה, במידה והלידה עברה באופן תקין. עם זאת, ביתי הבכורה, בלעה, כאמור, מים מקוניאליים, ולכן לאחר הלידה הראשונה נשארתי בבית החולים יממה לפני ששוחררתי הביתה. בבריטניה, הציפייה מהאם היא שתחזור לתפקוד מלא תוך מספר שעות מרגע הלידה. אפילו נתקלתי באמהות שחזרו הביתה וניגשו לבשל ארוחת ערב למשפחה, ביום שהן ילדו! הסביבה מצפה מהאם לחזור לשגרת חייה הרגילה ימים ספורים לאחר הלידה, לארח את האורחים ואפילו לאפות עבורם עוגות! אני בהחלט חושבת שיש לבריטים עוד הרבה  מה ללמוד בכל הקשור למנוחה והירגעות לאחר הלידה, מתרבויות אחרות.

בלידת בני האמצעי, בחרתי להישאר שני לילות בבית החולים, אולם רק מטעמי נוחות, שכן ילדתי אותו במהלך יום שבת, והעדפתי להמתין לרופא שיבדוק אותו ביום שני בבוקר, מאשר ללכת הביתה ולחזור במיוחד. את בני השלישי כאמור ילדתי בבית, ולכן, רק הלכנו, למחרת הלידה, לבית חולים מקומי שיעשו לו את הבדיקות הדרושות.

אמהות-מסביב-לעולם---דונה-היריון-טיול-בסין
אימהות מסביב לעולם: דונה בהיריון שלישי מנצלת את הדקות האחרונות לפני הלידה לטיול בסין

חופשת לידה בבריטניה היא כ-52 שבועות אך מתוכם זכאים לדמי לידה בשיעורים משתנים לתקופה של 39 שבועות. עם ביתי הבכורה, ניצלתי כ-16 שבועות מסך חופשת הלידה, לפני שחזרתי למקום עבודתי (המגורים בלונדון יקרים מאוד ומחייבים שני בני זוג עובדים). מתוכם, בעלי לקח שבועיים חופש לפני שחזר הוא למקום העבודה.

במהלך השבועיים הראשונים לאחר הלידה, מקובל בבריטניה, שמיילדת מבקרת אותך בביתך ובודקת אותך ואת התינוק. במידה ואת זקוקה ליועצת הנקה, את רשאית להזמין גם אותה לביתך, במימון המדינה.

כאשר התינוק בן מספר שבועות, ההחלטה בידייך, האם תעדיפי ללכת לקליניקה חיצונית לשם הבדיקות הנחוצות ומעקב משקל, או שתעדיפי שמומחית בריאות תגיע לביתך. קיימות גם קבוצות הנקה שתומכות באמהות, אשר חלקן מופעלות על ידי המדינה וחלקן על ידי האמהות עצמן. מוסד ביטוח הבריאות הממלכתי, גם מכשיר אמהות לתת תמיכה לאמהות אחרות שזקוקות לכך, טלפונית, בביקורי בית או במפגש בקליניקה אזורית.

על חזרה לשוק העבודה:

העובדה כי עברתי עם בעלי וביתי לגור בדרום קוריאה, לא אפשרה לי להמשיך לעבוד בתחום הפיננסי בו עבדתי לפני המעבר. והאמת היא שגם חיפשתי מקצוע אליו אתחבר יותר ושיאזן את חיי המקצועיים עם הבית ויאפשר לי ליהנות מכל העולמות.

אחרי הלידה המדהימה שעברתי עם בני האמצעי, התחלתי לחשוב לעצמי כמה נהדר זה יהיה לעזור לזוגות אחרים לעבור את אותה חוויה קסומה בעת הלידה. עברתי קורס דולות ולאחריו עשיתי סטאז' אצל הדולה שיילדה אותי. בנוסף עברתי קורס מדריכי היפנובירת'ינג וגם קורס מדריכי יוגה למבוגרים ולתינוקות.

למרות האספקטים הלא נעימים, לעיתים, שכרוכים בתפקיד (כגון הקאות, דימומים ואף עשיית צרכים…), אני נהנית ומתרגשת לעבור את זה כל פעם מחדש . אני באמת מאמינה, שכאשר זוג חווה לידה חיובית, החוויה מעצימה אותם כזוג וכפרטים.  אני אוהבת ללמוד להכיר את הזוגות, לעזור להם לפתח טכניקות להרגעה לפני ובזמן הלידה ומקווה שזה יעזור להם גם  להיות הורים רגועים, מה שיוביל לתינוק רגוע ומאושר. הרי בסופו של יום, זו המטרה הסופית של כולנו כהורים.

אמהות-מסביב-לעולם---דונה-מול-הר-נמסן-סיאול
אימהות מסביב לעולם: דונה והילדים מול הר הנמסן בסיאול (ועל גג הבניין בו אני התגוררתי!)

 

על הנוהג של אכילת השילייה:

לאחר לידת בני השלישי, התחלתי לחשוב על השילייה באופן כללי ולאחר שעשיתי קצת מחקר, למדתי על הנוהג לפיו אמהות לאחר לידה, אוכלות את השילייה על מנת לאזן את ההורמונים בגוף, להגביר את קצב ייצור החלב ולתת אנרגיה. העמקתי עוד בנושא, עברתי מספר הדרכות אינטרנטיות ובסופם, התחלתי להציע ללקוחותיי שירות של אנקפסולציה של השילייה בו אני מאדה את שיליית האם, מייבשת אותה וטוחנת אותה לאבקה המוכנסת לגלולות קטנות, אותן נוטלת האם. מרבית האמהות אותן ליוויתי כדולה, חוו לאחר לידתן הראשונה דכאון וחרדה, ולכן קיוו לנטרל תחושות אלו, על ידי אכילת השילייה מתוך האמונה כי זה יחזק אותן. מהניסיון שלי, מרבית האמהות  שאכן עשו זאת, דיווחו על תחושות חיוביות במהלך התקופה לאחר הלידה.

על מערכת החינוך בסקוטלנד:

בסקוטלנד, ילדים זכאים לחינוך ציבורי חינם החל מגיל 3. עם זאת, הזכאות עד גיל 5, הינה לחצי יום לימודים בלבד (09:00-12:00), 5 ימים בשבוע. בגיל 5 זכאים הילדים ליום לימודים שלם (09:00-15:00).

בערים הגדולות, מקובל כי, בתי הספר מציעים גם מועדון ארוחת בוקר וגם צהרונים (בתשלום נוסף) לילדים ששני הוריהם עובדים במשרות מלאות ונאלצים לצאת מוקדם בבוקר לעבודה או לאספם בשעות אחר הצהריים המאוחרות.

אמהות-מסביב-לעולם---דונה-צועדים-בשלג
אימהות מסביב לעולם: דונה והילדים צועדים בשלג

עם זאת, לאחר שחזרנו מסיאול, בחרנו לעבור ולהתגורר באזור כפרי, ושם לא קיימות אופציות שכאלו. לכן, מרבית האמהות מסביבי לא עובדות בכלל, עובדות חצי משרה או נאלצות להסתמך על קרובי משפחה לאיסוף וטיפול בילדים. לצערי, גם אני מוצאת את עצמי בסיטואציה הזו בימים אלו. בעלי, חזר לעבוד במשרה מלאה במקום עבודתו, בלונדון, ונעדר מרבית השבוע מהבית, ובהעדר משפחה קרובה, הטיפול בילדים נופל ברובו עליי. את שירותיי כדולה , נאלצתי להקפיא מאחר ואינני מסוגלת לצאת בהתראה קצרה ללקוחות, במיוחד בלילות, אך אני מעבירה לנשות וילדי האזור שיעורי יוגה ולנשים לפני לידה גם שיעורי היפנוברת'ינג.

על בית הספר בטבע (Forest School):

אחד מהדברים היפים שיש בסקוטלנד הוא Forest School , האופציה לבית ספר שכולו מתקיים בטבע, אליו בני האמצעי הולך פעם בשבוע. הילדים מעבירים את כל היום ביער מקומי, חוקרים את הטבע, מכינים דברים שמצאו ביער, בונים מדורות ולומדים על מה שנמצא מסביבם. אם יורד גשם חזק (מה שמאוד שכיח באזורנו), הם מתכנסים תחת מחסה ביער, אך הוא עדיין חיצוני.

אמהות-מסביב-לעולם---דונה-צועדים-על-חוף-ים
אימהות מסביב לעולם: דונה ובן הזקונים בטיול על חוף הים
על הרגלי אכילה ושינה:

את הארוחה המרכזית שלנו, שהיא ארוחת הערב, אנו אוכלים בשעה 17:00-17:30, והיא בדרך כלל כוללת מנת אורז (החיים בדרום קוריאה הרחיקו אותנו מלחם והילדים שלי מסוגלים לאכול אורז כל יום) או פחמימה אחרת. בשר ודגים אנו אוכלים כפעמיים בשבוע. קינוח אחרי הארוחה יסתכם בפרי או יוגורט ממותק בלבד, וגלידה בסופי שבוע.

את הארוחה המרכזית אנחנו אוכלים יחד ארבעתנו, ללא בעלי שחוזר הביתה מאוחר יותר (או לא חוזר בכלל), ולאחריה הילדים מתקלחים (בסביבות השעה 18:00), משחקים וקוראים סיפורים לפני השינה והולכים לישון כולם ב-19:00 בערב (PSL:!!!). בחדר הילדים הנחתי שעון, והם יודעים כי הם אינם יכולים לצאת מהמיטה, גם אם הם ערים, עד שהשעון מצביע על ציור השמש (07:00). מצאתי ש-12 שעות שינה לשלושת ילדי, הוא מספר השעות האופטימלי לתפקודם אבל גם לתפקודי מאחר ורק בשעות הערב אני מספיקה לעשות את עבודות הבית, לנוח וקצת לעבוד.

על חשיפה דיגיטאלית:

לפעמים כשאני צריכה להספיק לעשות משהו והם עצבניים ועייפים, אתן לילדיי לצפות בטלוויזיה, אך רק בתכנית שאני בחרתי עבורם ולזמן מועט בלבד (20 דקות לערך). מעבר לכך, לילדים אין מכשירים אלקטרוניים משלהם כמו Ipad או סמארטפון, אם כי לפעמים אאשר לבתי, בסופ"ש בזמן שהאחים שלה ישנים, לשחק בטלפון הנייד שלי, אך גם הוא משחק בעל ערך חינוכי בלבד אותו אני אבחר עבורה.

על קצב החיים באזור הכפרי:
אמהות-מסביב-לעולם---חוף-הים-בסקוטלנד

אין ספק שקצב החיים בכפר הוא יותר איטי מאשר קצב החיים אשר הורגלתי אליו בסיאול (PSL: סיאול נחשבת יחד עם עוד מספר ערים בעולם, מגה סיטי, ומאכלסת 12 מיליון תושבים) ואפילו בגלזגו. העבודות פחות לוחצות, פחות תנועה על הכבישים והכל יותר רגוע. גם הילדים משחקים הרבה יותר בחוץ, מאשר ששיחקו אי פעם, למרות מזג האוויר הגשום כמעט באופן תמיד. אבל לילידת עיר כמוני, אני בהחלט מרגישה שהכפר מציע פחות אפשרויות ומבחר לילדים שלי  – מבחינת תרבות, חנויות, סוגי מזון ועוד, ובאופן אישי אשמח לחזור לגור בעיר גדולה ביום מהימים.

אמהות-מסביב-לעולם---דונה-שלג-בסקוטלנד
אימהות מסביב לעולם: עוד קצת שלג בסקוטלנד

 

תודה דונה על הנכונות לשתף, התובנות וההערות שלך! XOXO

ואם גם לכן יש סיפורי לידה מעניינים מהעולם  שתרצו לשתף, אשמח מאוד אם תצרו עימי קשר!

אמהות מסביב לעולם: הכירו את סו (ג'ו-אנג) רייבר מגרמניה וקוריאה

לא מפתיע, כי האורחת הראשונה שלי בפרויקט "אמהות מסביב לעולם", היא חברתי הטובה מימי בקוריאה, סו רייבר.

סו, כפי שיתחוור לכן בהמשך, היא אשת העולם הגלובאלי במלוא מובן המילה. היא נולדה בקוריאה, אך עברה בגיל 7 לגרמניה ושם חייתה עד לאחר שסיימה תואר ראשון במנהל עסקים (ולכן מגדירה את עצמה גרמנייה ולא קוריאנית). את התואר השני במנהל עסקים (MBA), כבר עשתה סו בארה"ב, שם גם פגשה את בעלה לימים. המשבר הכלכלי שפקד את העולם ב-2008, שינה את תכניותיהם להישאר ולעבוד בארה"ב, ולכן החליטו סו ובעלה, קוריאני גם הוא במקור, לחזור למולדתם, דרום קוריאה, ולפתח שם את הקריירה של השניים.

עם חזרתם, בעלה של סו, החל לעבוד באחת מהחברות הקוריאניות הגדולות בקוריאה , בעוד שסו החלה לעבוד כמנהלת שיווק מקומית בחברת מיקרוסופט. אולם, קצת לאחר חזרתם לקוריאה, נכנסה סו להיריון. אחרי לידת בנם, מקס, עזבה סו את מיקרוסופט והחלה לטפל בבנם במשרה מלאה. כשהיה מקס בן שנה וחצי (היום בן 5), נולדה אחותו, אלנה (היום בת 3.5).

אמהות מסביב לעולם - צילום משפחתי

היום, סו ומשפחתה מתגוררים במדריד, ספרד, לשם עברו בחורף האחרון, לאחר שבעלה קיבל הצעת עבודה לרילוקיישן מטעם החברה הקוריאנית בה הוא עובד.

אלו החוויות, התובנות והמחשבות שלה על היריון, לידה וגידול ילדים.

(ורק הערה קטנה לפני שצוללים פנימה – מידי פעם אוסיף תובנות והערות משלי. אלו יצוינו באמצעות ראשי התיבות של הבלוג , PSL). קריאה מהנה!

על מדוע בעלי פספס את לידת בתנו, ואיך זה קשור לטרואמה מלידת בני הבכור

את שני ילדי ילדתי בדרום קוריאה בהפרש של כשנה וחצי. ההריונות של שניהם היו תקינים אם כי, בהיריון של בני הבכור, מקס, חוויתי צירים מוקדמים, מה שחייבו אותי לבלות את סוף ההיריון בשמירת היריון במיטה. הלידה של מקס זכורה לי כמתישה (15 שעות), בהן אולצתי לשכב במיטת בית החולים, ללא כל אופציה להסתובב או לזוז, מה שעיכב לדעתי את הלידה עצמה ושאב ממני הרבה אנרגיה.

אמהות מסביב לעולם - סו בהיריון
סו בהיריון עם אלנה

באופן כללי, לידות בקוריאה נתפסות כפרוצדורה רפואית לכל דבר (PSL). עם הגעתי לבית חולים, נאסר עליי לזוז ואולצתי לשכב על הגב, עד שהלידה תסתיים.  בניגוד אליי, מרבית ממכרותיי ובנות משפחתי הקוריאניות בחרו שלא ללדת באופן טבעי, מחשש עצום מהלידה ומכאבים, אלא לתאם מראש ניתוח קיסרי על מנת לנסות ולהימנע מהכאב. הרופאים ובתי החולים בקוריאה אף מעודדים בחירה בהליך ניתוחי, שנתפש בעיניהם בטוח יותר, ולכן לא מהססים לקבוע ניתוח קיסרי גם אם אין סיבה רפואית מוצדקת לכך (PSL).

על מנת לא לחזור על טעויות העבר, כשהחלו הצירים עם בתי, לפנות בוקר, בחרתי לנסות ולמשוך כמה שיותר זמן בבית, ולהימנע מכניסה לבית חולים מוקדם מידי. בעלי הלך באותו הבוקר לעבודה, שכן לא היה ברור מתי אני אלד בפועל, וסוכם בינינו שאלך לבית החולים בשעה 10:00, מועד בו גם כך נקבע לי תור לבדיקת העובר, ואעדכן אותו בהתקדמות.

עם הגעתי לבית חולים הסתבר כי הייתי כבר בפתיחה של 7 ס"מ מה שאילץ אותי להיכנס מהר לחדר לידה. בתי נולדה כ-20 דקות מאוחר יותר, ובעלי, שהוזעק ממקום עבודתו ברגע שנכנסתי לחדר לידה, לא הספיק להגיע בזמן….

אמהות מסביב לעולם - לידת אלנה
סו בלידת בתה, אלנה. שימו לב לעיטוף ההדוק של התינוקת הרכה…
על היכן מבלות נשים קוריאניות את השבועיים הראשונים ללידה ומדוע אף פעם לא קר להן

מרבית הנשים בדרום קוריאה מבלות את השבועיים הראשונים של חופשת הלידה בבית יולדות ייעודי לכך, בו מלמדים את האם הטרייה כל מה שנדרש לדעת על טיפול בתינוק. אם כי, אני באופן אישי, לא הייתי בבית יולדות שכזה לאחר הלידה אלא נשארתי לילה אחד בלבד בבית חולים ונסעתי הביתה.

בבית היולדות, האישה והתינוק מטופלים במשך 24 שעות ביממה, התינוק "מבקר" את האם בשעות ההאכלה אך נמצא בחדר תינוקות נפרד. הבעל והמשפחה רשאים לבקר את האם הטרייה, אך לא לשהות עמה את הלילה, שכן הנ"ל חייבת לנוח, להתחזק ולחדש את כוחה ומרצה לקראת החזרה הביתה. בקוריאה, גם מאוד מאמינים כי על האישה להישאר מחוממת בכל זמן נתון ולכן הטמפ' במקומות האלו מאוד גבוהה. אסור לה לפתוח מקררים, לאכול אוכל קר או להיחשף לקור שבחוץ, מחשש לפגיעה באם, שחלושה גם כך אחרי לידה.

על אמונות תפלות ובחירת שם לילד 

הקוריאנים מלאים אמונות תפלות וזה נכון גם לגבי בחירת שם הילד. באופן מסורתי, מקובל להתייעץ עם "אסטרולוג" ולבחור את שם הילד בהסתמך על היום והשעה בו נולד. השם מורכב מהגורל והתכונות אשר מייחלים לרך הנולד. לילדיי נתתי שמות גרמנים, אך כל אחד מהם נושא גם שם קוריאני שנקבע על ידי חמותי. שמו הקוריאני של מקס הוא טא-יון (טא: גדול, יון: שגשוג) ושמה הקוריאני של אלנה הוא יון-ג'י (יון: שגשוג, ג'י: מזל).

אמהות מסביב לעולם - מקס ואלנה בלבוש קוריאני מסורתי
מקס ואלנה לבושים בתלבושת האנ-בוק מסורתית
על מדוע נשים קוריאניות רבות לא חוזרות לעבוד אחרי הלידה והיכן מבלים הבעלים בלילות

תרבות העבודה בקוריאה, מאוד מקשה על שותפות שוויונית בגידול הילד (PSL:  שיעור נשירת נשים משוק העבודה בין גילאי 30-39 הוא גבוה במיוחד ועומד על 43%). במידה ואין לך אמא, או חמות, שיכולה לעזור, במשרה מלאה, אין לך ברירה אלא לגדל את ילדיך בעצמך (לפני גיל שנה, מאוד לא מקובל לשלוח את הילד לאיזשהו סוג של גן).

בעלי למשל, קיבל רק 2 ימי חופש ממקום העבודה על מנת להיות איתי לאחר הלידה של אלנה וגם זה ירד מהסך הכללי של 10-15 ימי חופש בשנה. מקום עבודתו ציפה כי יחזור לתפוקה רגילה באופן מידי. הכוונה כאן, היא בערך כ-12-13 שעות עבודה ביום ואפילו יותר. זאת משום, שמבנה העבודה ההיררכי בקוריאה, בנוי כך, כי גם אם סיימת את עבודתך לאותו היום, עליך להישאר במקום העבודה,  עד שהבוס שלך יחליט כי זהו הזמן ללכת הביתה…וגם בגלל שמספר ערבים בשבוע, אחרי שעות העבודה מקובל שהגברים יוצאים לפאב המקומי לארוחת ערב ושתייה, טרם חזרתם הביתה. כך יוצא שהבעל יוצא לעבודה בבוקר וחוזר לעיתים קרובות לא לפני חצות…(PSL).

שעות העבודה הנוקשות בקוריאה (שחלות כמובן גם על אישה עובדת), העובדה שאמי עדיין חיה בגרמניה, וחמותי לא בקו הבריאות, כמו גם העובדה כי אין בנמצא כמעט משרות חלקיות, אילצו אותי לוותר על מקום עבודתי, ולהישאר בבית ולגדל את ילדיי בשנים הראשונות. רק כשאלנה הייתה בת שנה (ומקס בן שנתיים וחצי), והתחילה ללכת לגנון, יכולתי להתחיל ולחשוב על חזרה לשוק העבודה, אם כי עשיתי שינוי קריירה.

אמהות מסביב לעולם - סו ומקס מתכרבלים בשלב
סו ומקס מכורבלים בחורף הקוריאני

לאחר הכשרה שעברתי, הפכתי למאמנת עסקית בחברות פרטיות. את ההכנה עשיתי בבית, ושעות העבודה שלי נקבעות על ידי ולא ע"י גורם אחר. כך יכולתי ברוב הימים לאסוף את ילדיי בשעות סבירות (~16:00) ולבלות עימם את שעות אחה"צ והערב ברוגע יחסי. המעבר למדריד שיבש במקצת את המסלול החדש אותו בחרתי ואני אנסה בהדרגה לחזור לתחום האימון העסקי, לאחר שאסיים את לימודי הספרדית שלי.

על תנאי קבלה לגן קוריאני וגמילה מחיתולים

בסיאול, הורים רבים מצרפים את ילדיהם לרשימת המתנה לגן מסוים, כבר עם היוודע ההיריון של האישה. גנים מבוקשים יכולים להיות בעלי רשימות המתנה של עשרות ילדים (PSL). למזלי, נחסך מאיתנו להמתין ברשימות המתנה, שכן מקום עבודתו של בעלי, מספק גן לילדי העובדים.

עם זאת, גם לגן זה לא מאוד פשוט להתקבל וישנם קריטריונים ברורים לקבלה. העדיפות הראשונה היא לילדי אישה העובדת בחברה, עדיפות שנייה היא לילדי עובד מטעם החברה שאשתו מועסקת במשרה מלאה במקום עבודתה ורק לבסוף הרישום פתוח לעובדים שבת זוגתם איננה מועסקת. מה שיצר מצב מלחיץ במקצת, שכן אלנה כמעט ולא התקבלה לגן, מאחר ולא הייתי מועסקת בזמנו.

אמהות מסביב לעולם - מקס ואלנה ממתינים לארוחה
מקס ואלנה ממתינים לארוחה

הגן פעיל מ-07:30 ועד 19:30 בערב ואם מעדכנים מראש ניתן אף להשאיר את הילדים עד 21:00 בערב. כמו כן, הגן פעיל ברציפות במשך כל השנה, למעט חגים ציבוריים וימי החופשה המרוכזת של החברה בסוף יולי (כ-10 ימים). בשארית הקיץ הגננות יוצאות לחופש בתורות כך שתמיד ישנה גננת בגן.

יחס הגננות / ילדים בגן של ילדיי היה 1 ל-4 לערך והגננות גם תומכות בהורים בכל הנוגע להרגלים. כך למשל, עושים גמילה מחיתולים מרוכזת לילדי הגן (ובקבוצת הגיל הצעירה יחסית של בני השנה-שנתיים) . במקביל, תומכים בהורים בכל הקשור להרגלי אכילה קוריאניים, כמו לדוגמא אכילה באמצעות צ'ופ סטיקס החל מגיל שנתיים ואף חשיפה לקימצ'י (המאכל הלאומי הקוריאני, כרוב מותסס בשום וצ'ילי שאוכלים בכל ארוחה) החל מגיל 3.

על מדוע ילדים קוריאנים הולכים לישון מאוחר 

הארוחה המרכזית שלנו היא ארוחת הערב (ולארוחת צהריים אני משתדלת לתת משהו קל) בסביבות 19:00. בדר"כ אנחנו מנסים להמתין לחזרתו של בעלי מהעבודה, על מנת לאכול כל המשפחה יחדיו, אך לעיתים, במיוחד אם הילדים רעבים או עייפים, נאכל בנפרד ממנו. אני משתדלת לאזן בין אוכל מערבי לקוריאני בבית ולכן ערב אחד נאכל פסטה, תפוחי אדמה ובשר בסגנון מערבי וערב למחרת נאכל בעיקר אורז עם ירקות ודגים. קינוח אחרי ארוחת ערב אין, אך אם הילדים מבקשים משהו מתוק, אתן להם פרי, כפי שהקוריאנים נוהגים לעשות.

בבית אין לנו הרגלי שינה נוקשים. אחרי ארוחת הערב, אקלח את הילדים, אכין אותם לשינה (מאחר וגדלתי בגרמניה, אינני מאמינה בלינה משותפת וכל ילד ישן במיטתו שלו) ואני או בעלי נקריא להם סיפור. בימים אלו, אני משתדלת שבעלי יהיה זה שמקריא להם את הסיפור לפני השינה בשפה הקוריאנית, מאחר ואני מפחדת שהם ישכחו את השפה (בגן הילדים מדברים ספרדית ואני מדברת איתם בבית גרמנית) וגם מאחר וזוהי הפעילות היחידה המשותפת של בעלי עם הילדים באמצע השבוע. בסביבות השעה 20:00 בערב נכבה את האורות והילדים ירדמו לקראת השעה 20:30 לערך.

שמתי לב, שבדומה לקוריאה, אך בשונה מגרמניה, בה גדלתי, שעות השינה לילדים בספרד, מאוחרות גם הן. בתקופת הקיץ, ילדים עדיין ישחקו בגן השעשועים בסביבות השעה 19:00 בערב ויאכלו ארוחת ערב מאוחרת עם ההורים, אפילו ב-21:00. גם בקוריאה, לא נדיר למצוא ילדים מחוץ לבית, יושבים במסעדות, בשעות הערב המאוחרות. אני מניחה שזה קשור לכמה סיבות: האחת, הלינה המשותפת הנהוגה בקוריאה מעכבת את שעת השכבת הילדים. השנייה שעות פתיחת המשרדים והחנויות בקוריאה מאוחרות גם הן, ובניגוד לגרמניה בה הכל נפתח ב-08:00 בבוקר, בקוריאה בתיה"ס, החנויות, והמשרדים מתחילים פעילות רק ב-09:00 בבוקר.

אמהות מסביב לעולם - סו והילדים
סו, מקס ואלנה בחוף הים במדריד
על חשיפה דיגיטאלית

בבית שלנו אין בכלל מכשיר טלוויזיה, אם כי יש Ipad, דרכו הילדים יכולים לראות סרטונים. הילדים החלו לצפות רק השנה על בסיס קבוע (גילאי 3 ו-4) והם אלו שבוחרים את הסרטון בו מעוניינים לצפות. עם זאת, הם מוגבלים לצפייה בסופ"ש בלבד והסך הכולל יהיה פחות משעה (בערך 40 דקות). למעט הצפייה ב-Ipad, אינני מאפשרת להם לגעת במחשב או בסמארטפון (אלא אם כן הם צופים בתמונות של או בסרטוני וידאו של עצמם). בהתאם לזאת, הם כמובן לא בעלי מכשיר דיגיטאלי משלהם ואם זה תלוי בי, הם יקבלו אחד משלהם בגיל מאוחר ככל האפשר.

 

זה הכל לראיון הראשון במדור אמהות מסביב לעולם! בפעם הבאה, דונה מסקוטלנד, אמא לשלושה וגם דולה ומלוות נשים בהיריון תתראיין, אז הרשמו מהר לניוזלטר על מנת לא לפספס את הראיון.

ותודה מקרב לב לסו על הנכונות לחשיפה, על התמונות ועל התובנות.

5 עובדות מפתיעות על ילדים בדרום קוריאה

הפוסט הראשון בסדרה, "5 עובדות על היריון ולידה בקוריאה" (שאם לא קראתם, זה הזמן…) הוביל לתגובות רבות המבקשות לשמוע עוד על ההבדלים לבין התרבות הקוריאנית לישראלית. ואני, שיכולה לדבר על קוריאה ללא הרף, מיד התמסרתי למשימה. אז קבלו את פוסט ההמשך והפעם, 5 עובדות מפתיעות על ילדים בדרום קוריאה.

האמת, שגרים בחו"ל, ולא משנה איזה מדינה. הרבה דברים אמנם נראים לכם קצת מוזר בהתחלה, אבל מהר מאוד לא רק שאתם מתרגלים, אלא גם מאמצים את ההרגלים, שלאט לאט לא נראים כל כך חריגים. פתאום אתם מוצאים את עצמכם רעבים בשעה 12:00 (או אפילו 11:30) ולא דקה מאוחר יותר, כי כולם אוכלים בדיוק באותה שעה, ארוחת צהריים. ופתאום, נראה לכם נורמלי, לפרוס מחצלת על המדרכה באמצע גן החיות או הפארק ופשוט להתיישב לאכול (ב-12:00, כמובן). וברור, כי המאכלים שתחלקו ביניכם (ב-12:00, ב-12:00), יהיו זהים לאלו שאוכלות המשפחות הקוריאניות שיושבות לצדכם על המחצלת שמונחת על המדרכה (דהיינו, קימבפ, הגרסה הקוריאנית לסושי היפני, ו/או אורז,שהכנתם בבית במכונת האורז שמונחת לה בגאון על השיש…) 

והדבר נכון גם בכל הנוגע לטיפול וגידול ילדים. לפעמים הרגלים או מסורת מסוימת נראית לכם מוזרה, מצחיקה או פשוט לא רלוונטית, אך עם הזמן אתם  מוצאים את עצמכם מאמצים, מיישמים ואפילו מייחצנים, הרגלים אלו. כי הסוד ידידיי, במעבר למדינה חדשה, הוא  לקבל, להתבונן וללמוד מהמקומיים. ייתכן כי הם עלו על משהו…(ומצד שני, ייתכן שלא…)

הצמוד של האם

סיטי ג’וגר? פחח, הצחקתם אותי. על פחות מעגלת Stoke אין בכלל על מה לדבר (אולי נסכים להתפשר על Quinny). אה, וצריך מקלארן כמובן שיגדלו ויעברו לטיולון.

רגע, לא סיפרת בפוסט הקודם שכמעט ולא רואים תינוקות מתחת לגיל שנה ברחובות בקוריאה. אז למה בכלל צריך עגלה? נכון, סיפרתי. וגם לא הגזמתי. אבל זה לא סותר את העובדה כי כל אם (ואב) קוריאניים מתדהרים בעגלת יוקרה.

אה, וזה גם לא סותר את העובדה, שבכלל לא משתמשים כמעט בעגלה בקוריאה, ובמיוחד בסיאול, כי החבר הכי טוב שלך, זה שאת קשורה אליו מהרגע שהתינוק נולד, הוא בעצם המנשא שלך. כי רק המנשא (ארגו ודומיו, שפונים כלפי פנים, בשום אופן לא בייבי ביורן), בו התינוק מחובר אליך, יכול באמת לתמוך בך בעליות ובמורדות של העיר ההררית הזאת, ברכבת התחתית אליה את רצה כדי להגיע ממקום למקום ובמזג האוויר הקפוא ו/או הגשום הזה, שבזכותו  את יכולה להגן על התינוק כמו שצריך.  

כשרק הגעתי לקוריאה, לא היה ברשותי מנשא, אלא הסתובבתי בגאון עם עגלת פג פרגו שנרכשה רק 3 חודשים קודם לכן. אך מהר מאוד הבנתי שמה שטוב אולי לישראל, בהחלט לא טוב בקוריאה. רק כדי להגיע לכל חנות מכולת, נדרשתי לדחוף עגלה עם תינוק במעלה הר שזוויתו הוא כ-70 מעלות (זה מה שקורה שגרים במורדות הר ה-Namsan, ההר המרכזי בסיאול). ושלא לדבר על תחבורה ציבורית שדרשה להטוטים רבים בהורדת העגלה לרכבת התחתית (כמעט בלתי אפשרי ללא עזרה)  או אפילו להכנסתה הלא אפשרית למונית (כי רק בקוריאה המוניות מונעות בגז, והמיכל נמצא נחשו איפה? נכון, בבגאז').

והפתרונים: בסיאול התנהג כסיאוליסט. ואם סיאוליסטיט מחוברת באופן קבוע למנשא, את צריכה להסיק מכך, שגם את צריכה להיות מחוברת למנשא. וכך הייתי….

Carrier
טוב לי ושמח במנשא :)

ואת הס"ד (סיבוב דאווין) עם העגלה המהודרת נשאיר לימי השמש החמימים (והמעטים) בו נטייל בפארק. אה, רגע, שכחתי לציין, גם שם לא באמת צריך, כי כמעט בכל מקום ציבורי (גן חיות, פארקים, מוזיאונים) או קניונים פרטיים, יש שרות השכרת עגלת בחינם, לטובת המבקרים…מה שנאמר, הלוואי עלינו 🙂

לילות לבנים 2#

22:00 בלילה, שקט בבית, הילדים כבר הלכו לישון….אז זהו שלא. אם אתם משפחה קוריאנית ממוצעת, רוב הסיכויים שבשלב זה הילד רק ייכנס למיטה, גם אם הוא זאטוט בן שנתיים בלבד.

כן, מאוד שכיח לראות ילדים קוריאניים מסתובבים עם הוריהם באזורי קניות, הולכים עם ההורים לסופרמרקט בשעה 21:00 בערב (וגם נשארים לשחק בפליירום שמספק שירותי בייביסיטר ופתוח עד השעה 22:00, בזמן שההורים עושים את הקניות בשקט) או יושבים עם הוריהם במסעדה מקומית, בשעות שאנחנו לקראת התמוטטות עצבים, לאחר פרץ של צעקות נוסף על הקטנים שלנו שילכו כבר לישון…

מדוע? האמת, לא הצלחתי למצוא תשובה חד משמעית לנושא כששאלתי הורים קוריאניים, אבל הנה כמה סיבות שיכולות לענות לפחות חלקית על השאלה:

  • לינה משותפת –  כבר חשפתי שאת הלילות, החמים והקרים, מבלים בני המשפחה הקוריאנית במיטה אחת לא כל כך גדולה (וגם די קשה, מאחר ובעבר הממש לא רחוק, הקוריאנים בכלל ישנו על מזרון שהונח מידי ערב על הרצפה וגולגל לו בחזרה בבוקר למחרת). ללינה המשותפת יתרונות רבים אך זו בהחלט יכולה להיות אחת מהסיבות מדוע שעת השינה של הילדים מתקרבת לזו של הוריהם.
  • שעות העבודה הארוכות (של האב, בעיקר) – למי שלא יודע, שעות העבודה בקוריאה הן מבין הארוכות בעולם (ב-2014 לפי דו"ח ה-OECD, ממוצע שעות העבודה עמד על 2,142 שעות. ישראל לשם השוואה עומדת על 1,734 שעות). כתוצאה מכך, במידה ומשפחה קוריאנית מבקשת לאכול את ארוחת הערב שלה יחדיו (שכן, אחת מהמסורות הכי בולטות בקוריאה היא הארוחה המשותפת בה כולם חולקים את האוכל המונח בצלוחיות במרכז השולחן) או שהילדים יבלו במעט עם האב, יאלצו להמתין לו עד חזרתו מיום העבודה (שיסתיים לא לפני 20:00-21:00 לכל המוקדם). 
  • דפוס החיים המתאחר בקוריאה – בניגוד לישראל ולמדינות אירופאיות רבות, המשרדים ובתי הספר והגנים מתחילים את יום העבודה / לימודים באופן רשמי בשעה 09:00 וחנויות במרכזי קניות נפתחות רק בשעה 10:00. כך מתאפשר לילדים ולהורים להישאר ולישון בבוקר קצת יותר, מאשר המקובל בישראל.

ואיך הילדים הזאטוטים מצליחים לשרוד כל כך מאוחר? חברתי הבריטית ששלחה את ביתה לגן קוריאני גילתה לי את הסוד: לשנ"צ בגן משכיבים את הילדים רק בסביבות 14:30-15:00, כך שאלו פחות עייפים בשעות הערב המוקדמות.

זהירות, חריף!

ראו אזהרה, האוכל המקומי הקוריאני חריף. חריף מאוד. לוקח לא מעט זמן להתרגל לרמת החריפות במאכלים קוריאנים  אשר מתובלים כמעט תמיד בפלפל אדום, אבקת צ'ילי אדום, שום וג'ינג'ר. 

המדריך לאכילת חריף ב-3 שלבים פשוטים...
המדריך לאכילת חריף ב-3 שלבים פשוטים…

אז איך? איך מרגילים ילדים מגיל צעיר לאכול מאכלים חריפים? להלן המדריך הקוריאני המפורט ב-3 שלבים פשוטים:

  • שלב א' – החלו בחשיפת ילדכם לקי'מצי לבן שהוא בעצם סוג של "חמוצים" קוריאניים. לא חריף שכן לא כולל את אבקת הצ'ילי האדום אך מתובל.
  • שלב ב' – לקראת גיל 3 החלו לחשוף את ילדיכם לקימצ'י (המאכל הקוריאני הנפוץ ביותר שמלווה כל, אבל כל ארוחה, שמבוסס בדר"כ על כרוב מותסס שהושרה במלח, אבקת צ'ילי אדום, שום, ג'ינג'ר ורוטב במשך שנה שלמה!) ע"י טבילת נתח הקימצ'י במים והגשתו להם.
  • שלב ג' – גיל 3, נגמרו תירוצים – עוברים לאכול חריף!
  • ואנקדוטה אישית – אביגיל מעולם לא נרתעה מחריף ולא אשכח את ניסיונות אכילת הקימצ'י שלה במסעדה קוריאנית עוד בגיל 18 חודשים (שלא השגחנו, כמובן) שהסתיימו בתנועות ידיים נואשות שלנו ושלה בניסיון  להסיר את החריף מלשונה. אך הלקח נלמד ומאז אביגיל, סיגלה לעצמה את השיטה. בין אם זה קימצ'י קוראיני או קבב ישראלי, אביגיל תטבול תמיד המאכל קודם בכוס מים ורק אז תאכל להנאתה 🙂

יום הולדת הנה בא!

"מזל טוב! התינוק כבר בן שנה? וואו, איך הזמן רץ. לא בן שנה? בן שנתיים, כמעט שלוש? רגע, אבל ילדת לפני שנה, לא? אז איך הוא כמעט בן שלוש?"

מבלבל לא? כן, גם אותי בהתחלה.. אבל לקוריאנים שיטה משלהם לחישוב הגיל ולכן כל קוריאני שתשאל אותו לגילו ישאל אותך שאלה מקדימה: "גיל מערבי או גיל קוריאני"? ננסה להסביר.

בפשטות: הוסיפו בערך שנתיים לגילכם המערבי וקבלו את הגיל הקוריאני.

באריכות: גיל הקוריאנים מחושב לא לפי יום הלידה הלועזי , אלא לפי מועד ראש השנה הקוריאני (Seollal), שמתרחש בדר"כ בסביבות ינואר-פברואר. עם הולדתו של תינוק קוריאני, הנ"ל כבר בן שנה (שכן זמן ההתעברות ההיריון שהתרחשה בזמן השנה הקוריאנית נספרים גם הם) והיום הולדת הבאה שלו (שנתיים) תיספר במועד ראש השנה הקוריאני, בין אם ראש השנה נופל למחרת היום או בעוד שנה. לשם הדוגמא, השנה, ראש השנה הקוריאני נחגג ב-18.02.15. תינוק שנולד ב-19.02.14 הוא בן שנה אך גם תינוק שנולד ב-17.02.15, הוא בן שנה. ובראש השנה הקוראני, 18.02.15 יחגגו שני התינוקות, שנתיים, יחד עם כל העם הקוריאני, שבמועד זה, יוסיפו שנה לגילם.

ומיותר לציין, שכל אישה קוריאנית שתשאל אותה לגילה תעדיף לחשוף את גילה המערבי ולא הקוריאני. הרי, מספיק גרוע לחשוף את גילך האמיתי, למה להוסיף לעצמך עוד שנתיים?…

ואם כבר בימי הולדת עסקינן…מגדת עתידות

לנו יש ברית ובר מצווה ולקוריאנים 100 יום וגיל שנה (וגם גיל 60, אבל זה רחוק מאיתנו…). אצלנו, קיום הטקס מקנה בתמורה אמא לחוצה (ואיבר חתוך…). ואילו אצל הקוריאנים, קיום הטקס מקנה בתמורה לא רק אמא לחוצה, אלא גם ניבוי עתידו של הילד…בלי לחץ, כן?

יום ההולדת הראשון בקוריאה (גיל מערבי, לא קוריאני) הוא סיבה למסיבה. משכירים אולם, מזמינים את כל החברים והמשפחה, מלבישים את הילד בתלבושת ההאנבוק המסורתית (וההורים גם הם לבושים בהתאם) ועורכים את טקס ה-toljabee בו הילד מושב לפני שולחן הערוך עם מאכלים מסוימים (אורז, עוגות אורז, פרות עונתיים) ופריטים מסוימים (עפרון / מברשת קליגרפיה,חבל, מחט וחוט תפירה, כסף, ספר). לא כל הורה בוחר לשים את כל הפריטים והמאכלים, ולפעמים אף מוסיף פריטים משלו (למשל, מיקרופון, סטתוסקופ…).

toljabee _Jisoo_1
מתכוננים לטקס

שיאו של הטקס מתרחש כאשר בוחר הילד אחד או שני פריטים שמסמלים להורים ולאורחים, מה צפוי לילד עם בגרותו. למשל: כסף או אורז מעידים על שפע ושגשוג, מברשת / עפרון / ספר יעידו כי הילד יהיה משכיל, מחט / מספריים יעידו כי לילד יהיו ידיים טובות וחבל יעיד על אריכות ימים (וסטתוסקופ או מיקרופון אתם יכולים כבר לנחש…).

הילד יהיה משכיל, אמא קיוותה שיבחר בכסף....
הילד יהיה משכיל, אמא מינהי קיוותה שיבחר בכסף….

אין לחץ בכלל…. 😉

יונתן בחר בבלון. באמת הילד שלי קצת מעופף : )
יונתן בחר בבלון. באמת הילד שלי קצת מעופף : )

זהו… מקווה שהצלחתי להעביר גם הפעם קצת מההרגלים הנפלאים והמוזרים שמתקיימים במדינה המדהימה הזו, קוריאה, ואולי לעורר קצת מחשבה. אשמח גם הפעם לשמוע מה חשבתם ותודה רבה מקרב לב לחברתי מינהי לי (Minhui Lee) ששלחה לי את התמונות שלה ושל משפחתה מטקס ה-toljabee של בנה ג'יסו. gam-sa-hab-nida! (תודה)