איך עמדנו בפקק 10 שעות ושרדנו? רעיונות לערכת יצירה ופעילויות לילדים בנסיעה

www.prettysimplelife.co.il | It's Summer Time! | My favorite craft materials for kids to survive summer

יש דברים שלא קורים בישראל. לא יורד גשם בקיץ. לא סוגרים בתי קפה בשעה 17:00 ולא עומדים בפקק 10 שעות.

עומדים בפקקים. ברור. ולקטר עליהם אנחנו אלופי העולם (אם כי בימינו, אין באמת מדינה, מפותחת או מתפתחת, שלא סובלת מפקקים ועומסים בערים מרכזיות ובכבישים הבינעירוניים ובמיוחד בסופי שבוע, חגים או חופשים מקומיים).

אבל אין  מצב שתעמדו בישראל בפקק בן 10 שעות להגיע ממקום אחד לשני. פשוט אין. המדינה לא גדולה מספיק.

בשביל זה תצטרכו לטוס רחוק, למדינה זרה.

בשביל זה תצטרכו לשהות במדינה גדולה יותר, בה המרחקים בין המקומות גדולים בהרבה יותר (וגם הגבולות נזילים יותר).

ובשביל זה תצטרכו להחליט לצאת לחופשה דווקא באחד מימי החופש או החג היחידים שיש לעובדים במדינה.

בואו נגיד, שבשביל לעמוד בפקק 10 שעות ולשרוד על מנת לספר על כך, תצטרכו לנסוע, נגיד, למדינה כמו דרום קוריאה :).


חשבנו ששיחקנו אותה. תיאמנו לנו חופשה מחוץ לסיאול, במלון מפואר בחג השבועות. כל מי שעובד בחו"ל בשגרירות ישראל או בחברה ישראלית, יודע שחופשות מתאמים רק בחגים יהודים בהם מקום העבודה סגור לרגל החג, אך המשק עדין עובד כרגיל. ריק מתיירים, מחירים נוחים ובלי פקקים.

ובכל זאת, עשינו טעות של מתחילים. לא הצלבנו את התאריך עם לוח החופשות הקוריאני ולכן לא שמנו לב שערב חג שבועות נופל על Children's Day המקומי  (5 במאי). חופש לכולם.

תבינו, מספר ימי החופשה והחגים הקוריאניים בשנה לעובד מסתכמים בערך ב-10 ימים. זהו. העובדים הקוריאנים ידועים לשמצה בשעות העבודה הארוכות שלהם מחד, ובהעדר ימי חופשה מנגד. אז שיש יום חופש, שבמקרה גם כזה שממשיך לסופ"ש ארוך, אין קוריאני שיחליט להישאר בבית. חייבים לצאת לטייל.

וכך, בבוקר נעים בחודש מאי, מצאנו את עצמנו עומדים בפקק. פקק שהחל מיד עם יציאתנו מסיאול, והסתיים רק עם הגענו למלון, עשר וחצי שעות לאחר מכן (שבפועל, משך הנסיעה היה אמור להסתכם בשלוש שעות).

ולהוסיף על הזוועה, תיק האוכל שהיה אמור ללוות אותנו במהלך הנסיעה, נשכח בכניסה לבית.

ברכב, אבא, אמא שלו (חמותי), ילד בן שלוש וחצי, עוללה בת שנה וחצי ואמא עצבנית, רעבה (שכחנו את האוכל בבית!) ודחוסה במושב האחורי בין שתי כסאות לרכב של ילדים עומדים בפקק.

ועומדים.

ועומדים.

היעד הנכסף
היעד הנכסף אליו הגענו אחרי 10.5 שעות בפקק

כיצד שורדים 10.5 שעות ברכב עם שני ילדים?

עם קצת עצירות (מזל שבכבישים המהירים בדרום קוריאה תמיד ניתן למצוא מתחמי מזון ונקודות עצירה וריענון לנהגים), עם קצת טלוויזיה ועם ערכת נסיעה שאני תמיד אורזת לילדים (או עכשיו כשהם גדולים, והם אורזים לעצמם – כי באמת מאוד סביר לקחת עמך לחופשה קומקום צעצוע או חלק של פאזל אחד…)  הכוללת משחקים, הפעלות וספרים מתאימים לגילם.

נסיעה ארוכה עם הילדים, היא בדרך כלל חוויה מאתגרת. גם כמבוגרים אנו מתקשים לשבת במקום כל כך הרבה זמן, ובוודאי שלילדים זה לא פשוט.

ונכון, שבעידן הטלפונים החכמים אפשר פשוט לתת להם את הטלפון הנייד ולהקרין להם סרטים במהלך הנסיעה, אבל, באופן אישי, אינני עושה זאת (למעט, הנסיעה הזו, הידועה לשמצה, אז כל האמצעים היו כשרים). לא מפעילה טלפון נייד במהלך נסיעות, לא לסרטים ולא למוסיקה. גם מחשש לקרינה מוגברת ברכב הקטן והצפוף וגם כי בחיי היום יום, כל עוד אני יכולה לשלוט על כך, אני משתדלת להגביל את זמן המסכים שלהם בבית או בנסיעה.

אז מה כן עושים אצלנו בנסיעה? ספרים, משחקים, יצירות והפעלות שניתן להכין גם בזמן שנוסעים.  

DIY-Road-Trip-kit-for-kids_4

ומאחר שבחופש הגדול, צפויות לנו שתי נסיעות ארוכות, החלטתי שהשנה נשתדרג. לא סתם תיק או שקית עם השלל שהכנתי ואספתי, אלא ערכת פעילות לנסיעה עם הילדים מעוצבת ויצירתית גם מבפנים וגם מבחוץ.

ערכת פעילות לנסיעה עם הילדים

האתגר הגדול ביותר בנסיעה שצריך להתמודד איתו הוא התנועה והתזוזה של הרכב. ולכן הדבר הראשון שעשיתי הוא לעטוף קופסת נעליים שתוכל לשמש גם כשולחן עבודה וגם כמקום אחסון להפעלות.

DIY-Road-Trip-kit-for-kids_1

את מכסה קופסת הנעליים הפכתי לכן ציירים נייד.

בצד אחד, באמצעות שני אטבי כביסה מיניאטוריים אשר הודבקו לקופסא, אפשר לחבר ניירות או חוברות עבודה, בלי שאלה יזוזו לנו כל רגע.

DIY-Road-Trip-kit-for-kids_7

אפילו פוקימונים ניתן לצייר בזמן נסיעה (צייר וצבע: יונתן פורר 🙂 )

בצד השני, ריססתי באמצעות ספריי שיוצר אפקט גיר חתיכת דיקט (מומלץ לשייף באמצעות נייר שיוף עדין את המשטח על מנת להחליקו ולמנוע שבבי עץ סוררים) והדבקתי לפנים המכסה עם דבק חם. באמצעות גירים יוכלו הילדים לצייר כאוות נפשם ולמחוק עם מטלית לחה.

DIY-Road-Trip-kit-for-kids DIY-Road-Trip-kit-for-kids_3

ובתוך הקופסא?

בפנים הקופסא חשוב להכין מראש הפעלות ויצירות שלא מצריכות דיוק רב מידי (בכל זאת אנו בתזוזה אז בלי מספריים), שלא יגרמו ללכלוך בלתי הפיך (דבק על סוגיו, בצק או פלסטלינה  שיכולים להדבק למושבי הרכב וכמובן גם כל דבר על בסיס נוזל) ועדיף מוצרים בעלי גב קשיח (קרטון) אשר יאפשר יציבות מירבית על שולחן העבודה. וכמובן, לא לשכוח גירים, עפרונות צבעוניים וטושים (מחיקים כמו אלו של קריולה!).

ideas-of-things--to-take-on-long-road-trips

חוברות ייעודיות לנסיעה של מליסה אנד דאג / משחקים ויצירות: מבוכים, צביעה על שקף (אפשר להצמיד לחלון בסיום הצביעה) / חוברות מדבקות
ומה עוד?

ספרים. ספרי חיפוש כגון "איפה אפי", סדרת ספרי "באר שפע" שבכל ספר, מתוארות סצנות באותן הרחובות, הבתים והאנשים בעונת שנה אחרת, או הלהיט המקומי – הספר  "רק בישראל" – ספר החיפושים הגדול" של המאיירת המדהימה והבלוגרית, רחלי שלו, כולם נפלאים לנסיעות ארוכות ומעסיקים את הילדים זמן רב בחיפוש אחר תעלומות נסתרות ודמויות עלומות.

בנוסף, תמיד כיף להביא לפחות ספר אחד שמתאר את היעד אליו נוסעים ומספק מידע גאוגרפי ותרבותי בצורה ידידותית לילדים, שבוודאי יתרגשו עוד יותר, במציאות, לראות את מה שתואר להם בספר.

DIY-Road-Trip-kit-for-kids_6
"רק בישראל- ספר החיפושים הגדול" / מסביב לעולם – קומיקס לילדים על מדינות שונות בעולם / שדה התעופה – ספר חוויתי על מה קורה בשדה התעופה / Busy Places – ביקור בערים החשובות בעולם באמצעות לשוניות

 

ולבסוף, משחקים. ועדיף כאלה שאפשר לשחק עם עצמך: קלפים למיניהם, משחקי חשיבה ("פקק תנועה" הוא משחק קלאסי) או הפעלות שאפשר לקנות מראש או להוריד בקלות מאתרים למיניהן: תשחצים, מבוכים, תפזורות, סודקו, תן קו וכו'.

DIY-Road-Trip-kit-for-kids_8DIY-Road-Trip-kit-for-kids_5

ספרו לי. מה אתן לוקחות לחופשה אתכן? אילו דברים הם must have's בכל נסיעה משפחתית? ואיך אתן והמשפחה מעבירים את הזמן בפקקים?


עוד רעיונות לפעילויות, ספרים ומשחקים בזמן נסיעות משפחתיות של בלוגריות מובילות:

פעילויות להדפסה חינם שרבות מהם מתאימות לנסיעה: תמר בהרב מהבלוג טרונצו'

המשחק שמשדרג כל נסיעה משפחתית: נעמה אורבך מהבלוג "סימני דרך" 

מגלים עולם – המלצות על ספרי ילדים שמטיילים בעולם: ליען נוסבאום מהבלוג "בדרכים" 

טיפים לנסיעות עם מתבגרים: מיכל מנור מהבלוג "רואה עולם" 

נסיעה טובה!

אמהות מסביב לעולם: הכירו את קרן מניו זילנד

5 עובדות שאני יודעת על ניו זילנד.

  1. צילמו בה את טרילוגיית שר הטבעות.
  2. מתגוררים בה יותר כבשים מבני אדם (ושהכבשים מפליצות גזים הגורמים להגדלת החור באוזון).
  3. שבין הניו זילנדים לאוסטרלים קיימים חילוקי דעות קשים באיזו מדינה מהשתיים המציאו את הפבלובה.
  4. הציפור הלאומית היא קיווי כי היא דומה לפרי – ולכן הניו זילנדים מציגים את עצמם כ-Kiwi's.
  5. יש לה נופי פרא משגעים ואני חולמת על טיול בניו זילנד בעתיד.

5 עובדות וזהו.

אז תארו לכן את שמחתי שחברתי לבלוגספירה, נעמה אורבך מהבלוג "סימני דרך" שידכה אותי לחברתה קרן סגל, המתגוררת בדֶנִידִין, ניו זילנד, עם בן זוגה דני ושתי בנותיה, תמר (8) ויסמין (5), שהסכימה שאראיינה למדור "אמהות מסביב לעולם" בכל הקשור להורות, אמהות וגידול ילדים שם. תודה לך נעמה ותודה לך קרן שהסכמת!

קרן_משפחה
קרן והמשפחה

מזמינה אתכן כתמיד, לעשות לעצמכן כוס קפה (או במקרה שלנו, תה אנגלי, בהיות ניו זילנד חברה בחבר העמים הבריטי המכיר במלכה אליזבת' כעומדת בראשה), משהו מתוק ליד (רק לא פבלובה) –ולטוס איתי לצדו השני של העולם, וללמוד קצת על החיים בניו זילנד מפיה של אמא המתגוררת שם.

וכרגיל, תזכורת קטנה לפני שצוללים. כמו בראיונות הקודמים, מידי פעם אוסיף תובנות והערות משלי. אלו יצוינו באמצעות ראשי התיבות של הבלוג – PSL.

קצת על קרן:

נולדתי בירושלים וגדלתי בעיר העתיקה, מקום מיוחד (ומורכב) לגדול בו והמשכתי להתגורר בה גם בבגרותי. כשהייתי בת 10 נסעתי עם משפחתי לפוסט דוקטורט של אבי באנגליה, מה שזכורה כחוויה מאוד משמעותית עבורי. נחשפתי לבית ספר שהתנהל באופן מאוד שונה ממה שהייתי רגילה לו בארץ – המורים היו יותר רגועים, ויותר פנויים לתלמידים, הייתה הרבה עבודה עצמאית ודגש על יצירה ואומנויות. בעיקר, חוויתי במשך שנה אחת ילדות כמו שהיא יכולה להיות במקום אחר, שיש בו פחות מתחים קיומיים כמו בארץ, ומנגד, הרבה יותר אפשרויות מבחינת תרבות פנאי. בנוסף, אמי לא עבדה באותה השנה, מה שתרם והוסיף לחוויה החיובית ואני זוכרת כמה כיף היה לי שאמי הייתה בבית ולא הייתה צריכה לתמרן בין מחויבויות של עבודה לאמהות.

אמנם, נסעתי רק לשנה, אך החזרה לארץ מאנגליה לא היתה פשוטה לי כלל. הרגשתי לא כל כך שייכת. לא אהבתי את הלימודים בבית הספר. היו דברים שהיו לי מעניינים, אבל לא הרגשתי שום קשר רגשי לרוב המורים/ות שלי, ובעיני זה מפתח חשוב ללמידה. בנוסף, הלימודים נראו לי חסרי מעוף, והחיים בעיר העתיקה בירושלים היו מאוד שונים מאשר אלה שלצד נחל קטן באוקספורד. לשמחתי, פגשתי חברות חדשות בשכונה שלי שהפכו לחברות חיים, ושההתבגרות לצידן הייתה ועודנה מתנה ענקית בחיי.

כשבגרתי בחרתי ללמוד פסיכולוגיה  ואחר כך למדתי גם  סוציולוגיה. עבדתי בהרבה דברים, אבל בעיקר לימדתי והנחתי קבוצות דיאלוג בין יהודים לפלסטינים. נשארתי לגור בירושלים, ושם גם הקמתי את משפחתי. לפני כארבע שנים הזדמנה לבן זוגי האפשרות להמשיך ללימודי דוקטורט בניו זילנד, ושמחנו על האפשרות לשינוי וכך עברנו לכאן. לא ידעתי עוד במה אעסוק כשהגענו (היום, אני דוקטורנטית לפסיכולוגיה), אבל שמחתי על הזמן עם הבנות בבית, שעזר לכולנו להתרגל למקום החדש. הדבר היחידי שידעתי לגבי ניו זילנד לפני שהגענו לכאן הוא שאהבתי מאז גיל ההתבגרות את השיר של דליה רביקוביץ' "שני איים ל ניו זילנד".

פנגווינים-צהובי-עיניים
פנגווינים צהובי עיניים שאפשר לפגוש בניו זילנד

אלו החוויות, התובנות והמחשבות של קרן על הורות וגידול ילדים בניו זילנד.

על ללדת בבית את בתך 

את שתי הבנות ילדתי בארץ ועם שתיהן היו לי לידות נפלאות. קודם כל, מאוד נהניתי מההריונות. זו הייתה חוויה מדהימה בעיני, שאפשרה הרבה חיבור לגוף וליכולת שלנו, הנשים, לצור חיים חדשים. אבל גם הריון מצריך הרבה מפגש עם המערכת הרפואית, ויש גם אי ודאות, ודברים מלחיצים, אז לא הכל היה תמיד קל וכיפי. התכוננתי היטב ללידות שלי וידעתי בדיוק איך אני רוצה ללדת. כשהייתי ילדה ראיתי את הכלבה שלי ממליטה פעמיים, וזכרון ההמלטות שלה היה משמעותי עבורי. היא התכנסה בתוך עצמה, חיפשה מקום חשוך ושקט, ומשם בעצם ידעה מה לעשות. הזיכרון הזה של ההמלטות שלה, עזר לי בהכנה שלי ובאופן שבו דמיינתי שהלידות שלי תהיינה. למזלי הדברים גם הסתדרו כמו שרציתי. ילדתי את בתי הבכורה במרכז ללידה טבעית בתל השומר, ואת בתי הצעירה ילדתי בבית. למיטב ידיעתי, בניו זילנד קיימת אפשרות הבחירה לאישה היכן ללדת – בבית חולים או בבית (PSL: וזאת בניגוד גמור לישראל, אשר משרד הבריאות מקשה על אלו המבקשות ללדת במרכז לידה טבעי או בבית וישנם תנאים מאוד מסוימים אשר היולדת צריכה למלא בכדי שיתאפשר לה ללדת בבית כגון אישה בריאה עם היריון תקין שמתגוררת במרחק של עד חצי שעה מבית חולים ויש בבניינה מעלית. כמו כן, נשים ישראליות הבוחרות ללדת בביתן אינן זכאיות למימון הלידה אלא למענק לידה בלבד). אני, למזלי, יכולתי לגייס ללידה הן במרכז לידה טבעי והן ללידה בבית עם מיילדת פרטית, את הכסף, אך בניו זילנד אלו ממומנים על ידי המדינה (PSL: כמו בניו זילנד גם בבריטניה מממנים לידות בית כפי שלמדתי כשראיינתי את דונה מסקוטלנד שגם היא ילדה את שני בניה בביתה).

דבר נוסף שהיה חסר לי מאוד בארץ, וכאן הוא מובן מאליו זו תמיכה וליווי של הזוג. מכיוון שלא מלמדים אותנו איך להיות אמהות, אנחנו צריכות ללמוד את הכל בעצמנו, או לשמוע הרבה מאוד עצות מנשים אחרות, שלא תמיד מתאימות לנו. ולי באופן אישי לקח לי הרבה זמן לפתח את "העצמי" שלי בתור אמא. בניו זילנד, כבר בתחילת ההיריון בוחרים מיילדת שמלווה את המשפחה לאורך ההיריון עד כמה שבועות אחרי הלידה. הגישה הרפואית בניו זילנד היא מאוד מניעתית, ולכן, המיילדת המלווה אחראית על מעקב ההריון באופן כללי, וגם על הבדיקות במהלך ההריון, פרט לאלה שרק רופאה יכולה לעשות. כך שלמעשה, היא הדמות המשמעותית עבור בני הזוג לאורך כל ההריון, הלידה, וההתרגלות לילד/ה חדש/ה.

על ההחלטה לא לשלוח את הבנות לגן עד גיל מאוחר

אחרי שבתי הבכורה נולדה הבנתי שמבחינתי החיים השתנו בצורה שלא ניתן להחזיר אותם להיות כפי שהם היו. גיליתי שלהיות אמא זה הדבר שאני הכי אוהבת בעולם, ואפילו שיש והיו המון רגעים קשים, משעממים, מתסכלים, הרגשתי שאני לא רוצה לעבוד ולשלם כדי שמישהו/מישהי אחרת ייהנו מלבלות עם הבת שלי, ורציתי שאני אהיה זו שתזכה להיות איתה כמה שיותר. ידעתי שאני מאוד רוצה להישאר איתה בבית עד גיל שארגיש שהיא בשלה להיפרד ממני ולצאת למסגרת מחוץ לבית. היה לזה, כמובן, מחיר כלכלי מאוד גדול, ואני מאושרת שבן הזוג שלי ראה את הדברים בדיוק כמוני, והיה ברור לנו כהורים שהבאתה לעולם היא מבחינתנו סוג של "מהפכה" בחיים שלנו, ובסדרי העדיפויות שלנו.

מה שהיה לי מאוד חסר בארץ, כאמא שנשארה בבית עם ביתה, ובניו זילנד הוא מאוד זמין, זו מסגרת חברתית מחוץ לבית. אמנם ארגנתי לה ולעוד ילדה מין מסגרת קטנטנה של 9 שעות בשבוע, כשהייתה בת שנתיים וקצת וגם הצטרפתי לפעילויות של הורים שהם בחינוך ביתי, אבל לפחות בירושלים, המון פעילויות מחוץ לבית עם ילדים צעירים כרוכות בתשלום. כאן, המצב מאוד שונה – המוזיאונים הם בחינם, בילוי בבריכת שחיה עירונית להורה וילד/ה עד גיל 5 עולה משהו כמו 10 ש"ח, כך שזה מאוד סביר. בארץ היו מעט מאוד אפשרויות כאלה. (PSL: מה שמאוד מזכיר לי את החיים בקוריאה, גם שם עלויות הכניסה למקומות היו סבירים בהחלט כמו גם האופציות לבילוי היו רבות יותר ומותאמות יותר לילדים כפי שתיארתי בפוסט כאן).

גן-בוטני-בדנידין
הגן הבוטני בדנידין שניתן לבקר בו ללא עלות.

בנוסף, בניו זילנד ניתן למצוא עוד משהו מיוחד שנקרא מרכזי משחק – אלה מרכזים להורים וילדים עד גיל 7, שבמחיר יחסית סמלי אפשר לבוא אליהם בבקרים ולבלות עם אמהות וילדים אחרים. המרכזים הם קואופרטיביים, כך שכל משפחה ששייכת למרכז גם "עובדת" בו. זה דורש מחויבות, אבל בתמורה מספק עוד "בית" להיות בו. כשהבנות שלי היו צעירות, זה היה לי מאוד חסר. כי לפעמים בבקרים רציתי פשוט שיהיה לי עוד בית להיות בו, ולהכיר אמהות במצבי. אני חושבת שזה גם מאוד עוזר מבחינת בידוד חברתי כי לבחירה שלנו להיות עם הבנות שלנו בבית עד גיל יחסית מבוגר היה גם מחיר של בידוד מבחינת החברה שמסביב. לאט לאט הכרנו יותר הורים שעשו בחירה דומה, אבל בהתחלה היינו מאוד לבד עם ההחלטה הזו, כי החברים/ות שלנו לא בהכרח בחרו באופן דומה.

על יוקר מחייה ותרבות צריכה 

עד לא מזמן, היה מקובל בניו זילנד שאחד ההורים נשאר בבית לגדל את הילדים/ות לפחות עד גיל שלוש, לפעמים עד גיל בית ספר, ולפעמים בכלל. זאת אומרת, אפשר היה כנראה די בקלות להסתדר עם משכורת אחת. אני מתרשמת שהדברים השתנו מאוד בשנים האחרונות, ושעלויות המחייה כבר פחות מאפשרות היום עבודה רק של בן/בת זוג אחד/ת. יחד עם זאת, יש הרבה משפחות שאנחנו מכירים שבהם רק אחד/ת מבני הזוג עובד/ת, כך שכנראה שזה עדיין אפשרי.

אני חושבת שניו זילנדים מאוד רגועים ביחס לעבודה, ובאופן כללי, דואגים להרבה זמן משפחה ובית. למשל, מאוד מקובל ששני ההורים נמצאים בבית בארוחת ערב, ונדיר מאוד שנשארים לעבוד מאוחר. אם יוצא לי להישאר לפעמים אחרי 17:00  במקום העבודה שלי, אני בדרך כלל לבדי. סופי שבוע הם די קדושים, ואנשים לא עובדים בהם.

עם זאת, אני חושבת שגם החברה כאן עוברת תהליכי שינוי מואץ ומרגישים שינוי ביוקר המחיה לעומת מה שהיה בעבר. ביחס לישראל, גם השינויים האלה ביוקר המחייה, עדיין לא הגיעו לעלויות כמו שיש בארץ, אבל בשונה מהעבר, ניו זילנדים מתחילים לשלם יותר על דברים,  מה שמחייב כמובן יותר שעות עבודה, והכיוון כנראה יתחיל להיות דומה יותר ויותר למה שקורה בארץ או בארצות הברית מבחינת הצורך לעבוד יותר על חשבון זמן עם המשפחה והילדים .

לשמחתי, אנחנו גרים בעיר קטנה, אז גם עם השינויים האלה התחילו להיות יותר מורגשים בערים הגדולות, בעיר שלנו עוד אפשר קצת לחיות "כמו פעם". בנוסף, המשפחות שמשתייכות למסגרת החינוכית והקהילתית שאנחנו שייכים לה חולקות ערכים דומים בנוגע לקצב החיים, וסגנון הילדות שרוצים לאפשר לילדים, אז זה מאפשר לנו לשמר די בקלות את הבועה שאנחנו רוצים לילדות שלנו.

אורח-קבוע-בחוף-של-דנידין
דייר קבע בחוף של דנידין, ניו זילנד
על תרבות המיחזור ו"עשה זאת בעצמך"

כאמור, התרבות כאן פחות צרכנית – ניו זילנדים אוהבים לעשות דברים בעצמם, ולתקן כל דבר שצריך בעצמם. בנוסף, הם לא ממהרים לקנות דברים או לזרוק אותם. יש שוק גדול של דברים מיד שניה, ואף אחד לא חושב שזו פחיתות כבוד לקנות משהו משומש, ולמכור משהו שכבר לא צריכים. אותי זה מאוד מרשים. לזה נלווית גם מודעות סביבתית – שאין צורך לייצר זבל מיותר, ובכל דבר שאפשר לעשות שימוש, או להעביר למישהו אחר שיוכל אולי לעשות בו שימוש. למשל, אנשים מאוד ישתדלו לא לזרוק אוכל, ולכל אחד יש בגינה מקום עם שאריות בנייה, למקרה שצריך יהיה לשפץ משהו…

בנוסף, אנשים כאן רגילים לעבוד קשה, הם ייצבעו את הבית בעצמם, או יתקנו ויתקינו דברים אם הם יכולים. לקחת מנקה או עוזר/ת בית זה דבר מאוד לא מקובל, ודי נדיר.

גם בכל הנוגע למיחזור וזבל, השיטה כאן מאוד שונה מבארץ. במשך כל השבוע אוספים את ה"זבל" – מה שאי אפשר למחזר בתוך הבית. בנוסף יש פח של זכוכיות, ופח נפרד לפלסטיק, נייר ומוצרי אלומניום ופחיות. בשונה מבארץ, את הפחים האלה מוציאים מהבית רק ביום האיסוף שלהם, זאת אומרת, פעם בשבועיים מוציאים את הזכוכיות  ובשבוע שאחריו את פח המחזור הכללי (פלסטיק, נייר וכו'). את ה"זבל" שאי אפשר למחזר, אפשר להוציא באותו היום, בתוך שקיות שחורה של העיריה שעולות כסף (שקית גדולה אחת, של 16 ליטרים עולה משהו כמו 7 ש"ח). אנחנו במין ספורט כזה של לייצר כמה שפחות זבל, והאמת שקומפוסט מפחית פי כמה את כמות הזבל שמייצרים. אני חושבת שהשיא שלנו נכון לעכשיו עומד על 8 שבועות. (PSL: ואם טרם קראתן את הפוסט האחרון שלי על שיטת המיחזור בדרום קוריאה, שמזכירה קצת את מה שמתואר כאן, הנה הזדמנות נוספת!)

לשיטה הזו יש בעיני כמה יתרונות – קודם כל – הרחובות נשארים נקיים, כי פרט ליום שבו מוציאים בצורה מסודרת את הזבל, אין פחים בחוץ. בנוסף, השיטה הזו מחייבת א/נשים  לקחת אחריות על כמות הזבל שמייצרים. כל דבר שאנחנו מכניסים הביתה, גם צריך לצאת, וזה עולה כסף, ויכול להיות תקוע בבית עד האיסוף. אגב, בביקור האחרון שלי בארץ הופתעתי לראות כמה פריטי ריהוט (שווים ביותר, אגב) היו מונחים ברחובות שליד ביתה של אמי. שכחתי לגמרי שיש את האפשרות הזו של להניח דברים בחוץ ושהם יילקחו. כאן, צריך ממש לדאוג לפנות דברים. גם אם רוצים למסור אותם, אי אפשר פשוט להשאיר אותם בחוץ. ואם זה זבל ממש (נגיד מכונת כביסה שבורה) צריך לקחת אותה לאתר מחזור ופינוי פסולת.

על מערכת החינוך ומעורבות הורים

הבנות שלי הולכות לגן ובית ספר אנתרופוסופי חצי-ציבורי. המימון של המדינה הוא כמעט מלא לבית הספר, אבל ההורים מתבקשים לתרום לבית הספר, כי חינוך כזה עולה הרבה כסף (חומרים לאמנות, שיעורי נגינה וכן הלאה).  יחד עם זאת, המדיניות של בית הספר היא שכסף אף פעם לא יעמוד כתנאי קבלה או השתייכות לגן או בבית הספר. כך שאף ילד/ה לא יידחו מסיבות כלכליות, אלא ההורים ימצאו דרך לתרום לבית הספר באמצעים שאינם כספיים.

בנוסף, מצפים מכל ההורים לעזור לגייס כספים עבור בית הספר – למשל, פעם בשנה יש יריד (עליו גם כתבתי בבלוג האישי שלי המספר על חיי בניו זילנד) שבו מגייסים הרבה כסף לבית הספר, וכל ההורים עובדים ביריד, מכינים דברים, פעילים ועוזרים. כדי לחסוך בעלויות של עובדים בתשלום, מבקשים מההורים להתנדב בכל מיני עבודות קטנות שבית הספר צריך, ואת בית הספר מנקים ההורים בתורנות.

פסטיבל-אביב-בגן
פסטיבל אביב בגן

אם יוצאים לטיולים  ישנים באוהל של בית הספר, ולא צריך לשלם לאכסניה. ואם כן נדרשת עבודה בתשלום, תמיד יציעו אותה קודם כל להורים שבקהילת בית הספר.

כשרק הגענו לניו זילנד,  מאוד שמחתי לגלות שגני הילדים כאן מאוד גמישים. בארץ חיפשתי לבתי הבכורה גן שתוכל ללכת אליו רק לכמה ימים בשבוע, כדי לאפשר לה התנסויות חברתיות בלעדי, ושביתר הזמן היא תהיה איתי בבית. אבל זה היה ממש בלתי אפשרי למצוא, ובכל מקום הסבירו לי שילדים צריכים ללכת לגן כל יום. כאן זה ממש לא ככה – אפשר לרשום ילדים לגן אפילו ליום בשבוע, או לכמה ימים, ובעצם רק השנה בת החמש שלי התחילה ללכת לגן כל יום, חמישה ימים בשבוע, בין 09:00-13:00. היא שמחה עם הסידור הזה, ואנחנו מאוד שמחים עם הזמן שיש לנו זמן איתה מהצהרים. בתי הבכורה בכיתה ב', והיא מתחילה ללמוד בבית הספר כל יום ב-09:00 ומסיימת בשלוש, גם כן במשך חמישה ימים בשבוע. בעיני זה הרבה מאוד, כי היא חוזרת עייפה, ולא תמיד יש לה כוחות לפעילויות אחרות אחרי בית הספר.

על הלמידה החינוכית

אני מתרשמת שלמורה שלה יש יד חופשית למדי בנוגע לחומרי הלימוד, והיא באמת משתדלת לגוון לפי הרצון שלה, והעניין של הילדים. למשל בשנה שעברה במשך שבוע שלם הילדים עבדו על גינת ירק מחוץ לכיתה שלהם. המורה תמיד פתוחה לכל מיני הצעות של ההורים. למשל, אני השתתפתי לא מזמן בפסטיבל מספרי סיפורים, ורציתי להתאמן ולהציג את הסיפור בכיתה של בתי. המורה מאוד שמחה על האפשרות לחשיפה התרבותית, וזו היתה חוויה מאוד חיובית.

הלוח-של-כיתה-א'
הלוח של כיתה א' בבית הספר

הילדים לומדים סריגה פעמיים בשבוע, נגינה בחליל, ולמרות שהם התחילו ללמוד לקרוא ולכתוב לאט לאט בכיתה א', אני רואה שמשהו בשיטה האנתרופוסופית של למידת קריאה וכתיבה עובד מאוד טוב, ושיש לילדים איזו שהיא תפיסה יותר עמוקה של האותיות. הלימוד היה באמצעות סיפורים, כך שכל אות היתה קשורה באיזה שהוא סיפור, וזה עבד יפה.

כאן אני חייבת לציין שבית הספר שלנו מאוד חריג בנוף מהרבה בחינות. בבית הספר שלנו, למשל, מתחילים ללמוד בכיתה א' החל מגיל שש וחצי – שבע (בדומה לבתי ספר אנתרופוסופיים אחרים בעולם, ולמערכת החינוך הגרמנית בכלל). באופן די מוזר, הניו זילנדים שהם די רגועים באופן כללי, מאוד לחוצים על כך שהילדים שלהם יתחילו ללמוד בבית הספר כבר בגיל חמש. אנחנו באופן אישי מאמינים שזה גיל צעיר מידי, ושמחים שמצאנו מסגרת שמאפשרת להן להתחיל ללמוד בגיל יותר מאוחר.

יחד עם זאת, בתי הספר בניו זילנד באופן כללי נחשבים מאוד טובים, והכיתות בדרך כלל קטנות (אני חושבת שבסביבות ה-20 תלמידים/ות לכיתה בבית ספר "רגיל"). ממה שחברות שלי מתארות מבתי הספר שהילדים/ות שלהם/ן לומדים/ות בהם/ן, גם שם האווירה היא די רגועה, וכוללת הרבה זמן משחק, והמון זמן בחוץ. המצב הזה שיש בו מעט הבדלים בין החינוך הציבורי ה"רגיל" לבין בית הספר הקצת יותר "ייחודי" שאנחנו שולחים את בנותינו אליו, הוא קצת בעוכריו של בית הספר, כי בעצם ביחס למערכת הכללית, לפחות על פני השטח, לא נראה שיש לו הרבה דברים שהם אחרים להציע. אנחנו, כמובן, רואים עוד דברים – כמו הדגש הרבה על אומנויות, ההימנעות משימוש באמצעי לימוד דיגטאליים, הבחירה בקהילה שיש לה אורח חיים קצת אחר ועוד.

בית הספר בקצה הרחוב בו אנו גרים
בית הספר שלנו בקצה הרחוב בו אנו גרים
על קוד לבוש ומזג אוויר

אנחנו מתבקשים שלא להלביש ילדים בבגדים עם פרסומות של חברות, או עם סמלים מסחריים. לשמחתנו, רוב ההורים חיים חיים צנועים, והילדים מתלבשים בבגדים פשוטים ופרקטיים.

הכי חשוב בגדים שיתאימו למזג האוויר שעשוי להשתנות בכל רגע נתון. כך שתמיד צריך לשלוח חולצה קצרה בתיק, אבל במקביל גם מעיל גשם, מגפים ומכנסי גשם… לילדים בגן יש נעלי בית, ומזרן מעור של כבשה (כן, אני יודעת שזה מוזר, אבל זה חם להפליא). לילדים בכיתה יש נעלי בית חמות שהם נועלים בכיתה. בכל מזג אויר הילדים יוצאים ומשחקים בחוץ. הילדים/ות משחקים בחוץ בכל מזג אויר, פרט אולי לגשם חזק או ברד, ואז יש מספיק שטח בתוך הגן או הכיתה למשחק.

למרות שמזג האוויר מאוד לא צפוי, ותמיד יכול לרדת גשם פתאומי, יש כאן סוג של חוסר התרגשות מזה. אני למדתי גם אם יורד גשם אפשר לעשות דברים, ושלא נמסים בגשם. זו היתה תגלית נחמדה. בחורף, קמים בבוקר כשעדיין חשוך, וזה לא כל כך כיף, אבל עד שמגיעים לבית הספר ולגן, כבר מואר ונעים. מחממים טוב את הגן והכיתה ומשתדלים שתמיד יהיה נעים וחמים.

על כבוד ונימוסים

גם אם יש כאן עניינים חינוכיים שאינם תמיד לרוחי, אני חושבת שבאופן כללי האנשים סביבנו מדברים בכבוד לילדים, ומתייחסים אליהם ברצינות אבל גם מצפים ליחס מכבד ומנומס בחזרה. זו גם הגישה שלנו.

הילדים/ות לומדים הרבה נימוסים, ואנחנו מאוד מעריכים את הצד הזה של החינוך. אנחנו כן מגלים שיש כאן קושי בדיבור פתוח על קשיים ובעיות שעולים במערכת. אבל מכיוון שאני בוועד ההורים, ובן הזוג שלי בוועד המנהל של בית הספר, אנחנו מרגישים שאנחנו יכולים לפתוח דברים די בקלות, ובתקווה גם להשפיע על כך שיהיה שיח יותר פתוח בנושאים שונים.

משחקות בחוץ בכל מזג אוויר
משחקות בחוץ בכל מזג אוויר
על חשיפה דיגיטאלית

אחת הסיבות שבחרנו בחינוך אנתרופוסופי, ובכלל באורח חיים שמתאפשר לנו כאן היה הרצון שהבנות שלא לא תהינה חשופות כל כך לטכנולוגיה בגילאים צעירים. כבר כשבתי הבכורה נולדה, ויתרנו על הטלוויזיה בבית. ונדיר שאנחנו מפעילים את המחשב שלנו, אפילו לצרכי עבודה, כשהבנות שלנו בסביבה.

מה שעומד מאחורי ההחלטה הזו שלנו הוא הרצון שהבנות שלנו תשחקנה כמה שיותר, ותדענה לפתח להן עיסוקים בעצמן. כך שאנחנו מעדיפים שהן תהיינה פחות צופות פסיביות בתכנים, אלא תהיינה אקטיביות בתעסוקה שלהן, ובדברים שהן רוצות לעשות. כבר מגיל מאוד צעיר הקפדנו שתהיה להן גישה חופשית למשחקים, וחומרי יצירה, ואני חושבת שבאופן כללי זה תרם לעצמאות שלהן בתעסוקה העצמית שלהן. לכן, בחרנו בית ספר שאין בו בכלל שימוש במחשבים או טכנולוגיות. בבתי ספר אחרים אני יודעת שיש שימוש במחשבים, אבל זה כנראה משתנה מבית ספר לבית ספר. בכל אופן, ניו זילנד הרבה מאחורי ישראל בכל הנושא של מחשוב.

למרות שהבנות שלי עדיין צעירות, אני מתרשמת שהגילאים המקובלים כאן לטלפונים ניידים אצל ילדים הם גיל 15-16, לפחות במסגרות שאני משתייכת אליהם. בכלל, השימוש בטלפונים ניידים כאן עדיין לא כל כך נפוץ כמו בארץ. המנחה שלי לדוקטורט, שהוא פרופסור לפסיכולוגיה, ואיש מאוד עסוק, קנה טלפון חכם רק לפני כשנה, אז זה בערך האופן שבו הדברים עובדים…

על חופשים וחגים

שנת הלימודים מתחלקת לארבעה רבעונים ובסוף של כל רבעון יש שבועיים חופש. ברבעון האחרון יש 6 שבועות חופש. להורים עובדים זה  לא פשוט למצוא סידור לילדים, בעיקר כי אין כאן כמעט קייטנות, וכשיש הן די יקרות. בשנה האחרונה הגן שלנו התחיל לארגן פעילות לילדים בחופשה, שהיא מסובסדת. לשמחתנו, אנחנו גמישים ויכולים להיות בבית עם הבנות בתקופה הזו, אז אנחנו מאוד שמחים כשהן בחופשה.

מכיוון שניו-זילנד גדולה (יותר מבריטניה), ולא זול לטייל בה, מה שמקובל בתקופות החופש,  זה לקחת אוהל או קראוון, ולנסוע לאתר קמפינג במקום יפה ולהיות שם כמה זמן שרק אפשר. זה מאוד נחמד כי בתקופה הזו הרבה מכוניות מתחילות להפוך למעין חצי קרוואן – מסדרים את הכסאות שאפשר יהיה לישון בלילה, ויוצאים לטייל. בחופשות אנחנו שואלים אוהל גדול מבית הספר של הבנות, ונוסעים כל פעם למקום אחר. בקיץ האחרון טיילנו להר הגבוה ביותר בניו זילנד ובקיץ לפניו היינו בחופשה ממש כמו המקומיים.

הר-קוק
הר קוק, ההר הגבוה בניו-זילנד

יש מעט חגים נוצרים – חג המולד נחגג בחופשת הקיץ, ופסחא בחופשת הסתיו. התקופה שלפני חג המולד היא מאוד כיפית ושמחה. יש משהו מיוחד בחג מולד (ועבורנו חנוכה) קיציים. ממש לפני שנסענו לניו זילנד, צפיתי בסרטון על חג המולד בניו זילנד, ואני חושבת שהסרטון הזה משקף יפה את האוירה שכאן מעבר לכך יש כל מיני ימים שהם ימי חופש חד-יומיים, שמצטרפים לסוף השבוע, כך שיש כמה פעמים סוף שבוע ארוך. כמו למשל ביום ההולדת של מלכת אנגליה, במאי, או יום הזיכרון לחללי מלחמת העולם הראשונה והשנייה באפריל.

באופן כללי, מכיוון שיש כאן הרבה אנשים מהרבה תרבויות, וגם הניו זילנדים הם יחסית חברה מאוד לא דתית, ויש אחוז גבוה של אתאיסטים, החגים הם לא עניין גדול בבית הספר ובגן. לשמחתנו, מאוד מתעניינים בתרבויות אחרות, ותמיד שמחים כשאנחנו משתפים במנהגים ובחגים שלנו.

על קצב חיים איטי

בחרנו לגור בשכונה מאוד כפרית, שהיא קצת מחוץ לעיר ובהחלט הייתה לכך השפעה על קצב החיים שלנו. שעות הפעילות בניו זילנד מאוד שונות מבארץ ורוב החנויות  (פרט לסופרים) נסגרות ב-17:00, וחלקן גם סגורות בסוף השבוע. בשעה 17:30 אנחנו אוכלים ארוחת ערב, ואני חושבת שמעט מאוד פעמים הייתי מחוץ לבית אחרי השעה 21:00 בערב. מסעדות ובתי הקפה נסגרים מוקדם – ואחרי 21:00 כבר אפשר לצאת רק לפאבים. זה מייצר חיים שהם מאוד בבית, ומאוד רגועים ושקטים, כי בעצם אין לאן ללכת, וגם אין כל כך רצון.

קצב-חיים-איטי
תמיד כיף לפגוש חברות בטבע

בשכונה שלנו יש לא מעט חוות, וכך למשל אפשר לפעמים לראות כבשים תועות בקצה הרחוב. הרבה אנשים כאן מתניידים באופניים, למרות שזה לא קל, כי הרחובות מאוד תלולים (הרחוב התלול בעולם נמצא בדנידין) אבל מכיוון שהעיר פרוסה על פני שטח רב, קנינו גם אוטו. יש מסלול אופניים מהבית שלנו למרכז העיר, ובכלל יש מסלולי אופנים בהרבה מהכבישים. התנועה יחסית רגועה, ופרט לשעה 8 בבוקר או 5 אחר הצהריים, אף פעם לא עומדים בפקק, ונדיר מאוד מאוד מאוד לשמוע מישהו צופר.

החיים בשכונה מאוד שקטים, כל אחד/ת די חי/ה את החיים הפרטיים שלו/ה, מצד שני, אם צריך משהו מהשכנים, מאוד מקובל לבקש ויישמחו לעזור. למשל, השכנים שמרו לנו על החתול כשהיינו בחופשה, ואנחנו שמרנו על שלהם. יש לנו גם כמה שכנים שאנחנו בקשר מספיק טוב איתם שאם נגמר לנו משהו בבית אפשר לבקש. מצד שני, אנחנו אוהבים את זה שאין חדירה לפרטיות שלנו, וגם כשיש קשר עם השכנים, תמיד הוא יהיה תוך שמירה על המרחב הפרטי שלנו ושלהם.

על הסלנג והמבטא הניו זילנדי

כשרק הגענו לא הבנו מילה ממה שקורה סביבנו מאחר ולחלק מהאנשים יש מבטא ניו זילנדי כבד, ויש המון מילים מקומיות שרק עכשיו אנחנו כבר רגילים להם. למשל – Bicky – זו עוגיה, sweet as – זה "סבבה" או "מגניב", או "בכיף", Togs- זה בגד ים. בקיצור, לקח לנו הרבה זמן להבין את השפה. בנוסף, לבנות שלנו יש את המבטא הזה עכשיו, והן מתקנות את הביטוי הקלוקל שלנו.


אחרי הראיון המעניין הזה אני יכולה להגיד בוודאות כי אני יודעת יותר מ-5 עובדות על ניו זילנד ואני בטוחה שגם אתן. ואם חלמתי לעשות טיול בניו זילנד ביום מן הימים עכשיו אני חוששת שאני פשוט רוצה ללכת ולגור שם בין כבשים וההרים.

תודה רבה קרן על ראיון מרתק! אתן מוזמנות להמשיך וללמוד על החיים של קרן בניו זילנד בבלוג האישי שלה "אהבות חדשות". הנאה ותמונות יפייפיות של ניו זילנד כלולים בהחלט!

ואם אתן במקרה אמהות ישראליות שגרות מחוץ לישראל ורוצות להתראיין למדור "אמהות מסביב לעולם", אשמח אם תצרו איתי קשר בדוא"ל shira@prettysimplelife.co.il.


פספסתן את הראיונות הקודמים? מזמינה אתכן לבקר איתי מסביב לעולם:

אמהות מסביב לעולם: הכירו את יוליה מאוסטרליה 

אמהות מסביב לעולם: הכירו את ליאת מיפן

אמהות מסביב לעולם: הכירו את כריסטינה מספרד

אמהות מסביב לעולם: הכירו את דונה מסקוטלנד

אמהות מסביב לעולם: הכירו את ג'ואנג מקוריאה


וכמובן את כל סיפורי קוריאה שלי בבלוג:

5 עובדות מפתיעות על היריון ולידה בקוריאה

5 עובדות מפתיעות על גידול ילדים בקוריאה

הדברים הקטנים שמקלים על הורים בקוריאה

האם אתן ממחזרות? יצירה מחומרים ממוחזרים ופרינטבל מתנה

מאז שאני זוכרת את עצמי אני מפרידה בין סוגי אשפה שונים.

זה התחיל בבית הורי, כמובן, שם אבי היה מקפיד לזרוק כל סוג אשפה לכל סוג פח שהיה בנמצא (ובשנות ה-80 זה היה די פשוט מאחר והיה רק פח אחד למחזור והיא הצפרדע הירוקה של הניירות).

המשיך, כשהתחלתי לצאת עם בעלי, שהתגורר בתחילת יחסינו בגפו בתל אביב והיה זורק את כלל האשפה לסל אחד עד שהצבתי בפניו עובדה (ו-3 קרטונים לצד הדלת) וטענתי כי אולי הוא לא ממחזר –  אבל אני כן (וכמובן, היום הוא גם ממחזר).

והשיא היה בעת שהותנו בדרום קוריאה, שם, כפו עלינו למחזר.

מה זאת אומרת כפו? כפו כמו שרק מדינה מזרח אסייתית צייתנית יודעת לכפות ולפקח כאשר מחוקקים חוק עזר מקומי.

רחובות מצוחצחים ללא פחי אשפה בסיאול שכן את הזבל צריך לקחת אתכן הביתה ולמחזר

בואו נתחיל עם העובדה כי את שקיות האשפה לא ניתן לקנות פשוט בכל סופר. מדוע? כי לכל אזור בסיאול, שקית אשפה משל עצמה (אותו צבע אך כיתוב אחר שמציין את שם האזור על כל שקית ושקית). ואת השקית חייבים לקנות בסופרים / מרכולים מקומיים בלבד (ז"א שאם עשיתי קניות בסופר שאיננו "באזור" שלי, שקיות אשפה לא הייתי יכולה לרכוש שם).

ומה מכניסים לשקית?

יותר נכון לשאול מה לא. לא אוכל אורגני ולא נייר ולא זכוכית ולא בדים ולא ציוד אלקטרוני ולא מתכות. וכמובן כמובן שלא בקבוקי פלסטיק. לכל אחד מאלו, אזור נפרד למחזור בחדר שיועד לכך בבניין מגורינו.

ועכשיו המוח הישראלי של כולכן בטח שואל את עצמו: "אבל איך הם בכלל יידעו אם קניתי שקית אשפה ואם הפרדתי ואם מחזרתי?"

אז ככה.

אני מניחה שזהו נתון שלא התחבטתן לגביו מעולם, אבל האבטלה בדרום קוריאה היא אחת מהנמוכות בעולם ועומדת על ממוצע של 3.64% (מאז 1999). אבל כל מי שהתגורר אי פעם בדרום קוריאה יודע את פשר הסיבה לאבטלה הנמוכה וזו קיומה של אבטלה סמויה נרחבת בדמות תפקידים שלא קיימים באף מקום אחר בעולם.

התרבות הקוריאנית איננה מקבלת אבטלה, חוסר תעסוקה. זו בושה לא לעבוד. אז גם אם סיים תואר ראשון באוניברסיטה וטרם מצא עבודה בתחום לימודיו, הקוריאני ייצא לעבוד. במה למשל? כל האופציות פתוחות בפניו. בתור "מתאם חניית רחוב" שתפקידו לכוון אותך כיצד להחנות בחניות פנויות ברחובות העיר, בתור "דייל עגלות" שתפקידו למסור לך את עגלת הסופר בכניסה לסופרמרקט ולוודא כי כל העגלות מסודרות במקומן (לא לאסוף אותן, לסדר אותן), בתור "דייל החניה של הקניון" שכל תפקידו הוא לקוד לך עם הראש בעת כניסתך לחניון ולתת לך את כרטיס החניה ביד או בתור מפריד אשפה.

וגם זה תפקיד קוראיני מצוי. שומר במשמר הקיסרי אשר צועד לאורך רחובות העיר פעמיים ביום. אז זבל לא תמצאו ברחוב. אבל אנשים הלבושים כך – בוודאי.
גם בגשם ממשיכים לעבוד… חתול מקדם מכירות של חנות / מסעדה

מפריד אשפה. אדם שתפקידו או תפקידה הוא לעבוד בחדר "זבל" של מגדלי מגורים ולוודא כי השקית המיוחדת שרכשת והנחת בחדר הזבל – אכן מופרדת כראוי, ואם לא להפריד בהתאם. אל דאגה, בפסולת האורגנית לא ייאלץ מפריד הזבל לגעת. את השקית הזו כבר הנחתן עוד קודם, בחדר הפסולת האורגנית הייעודי (שהוא בעצם מקרר ענק אליו נכנסת וזרקת לשם את הפסולת על מנת להפכו לקוֹמְפּוֹסְט או בעברית תקנית: דשונת).

ועכשיו מוחכן הישראלי שוב עושה חושבים."אז מה? הוא כל היום בחדר הזבל? נוריד את האשפה בהיעדרו, מאוחר בלילה או מוקדם בבוקר ולא נתפס".

אבל הדרום קוריאנים חושבים על הכל ובכל בנין מגורים גדול מותקנות מצלמות. מצלמות שיכולות לראות בדיוק מי הניח מה ומתי והאם עברו על חוקי העזר העירוניים. ואם עברתן – תיקנסו!

לא מאמינות לי? תשאלו את חברתי (הישראלית) שנתפסה במצלמות חדר הזבל ונקנסה על ידי הנהלת הבניין בגין הנחת פסולת אלקטרונית בחדר אשפה מבלי לדווח על כך (כי על פסולת אלקטרונית או רהיטים צריך להתקשר למוקד העירייה ולבקש לפנות).


ולמה סיפרתי לכן את כל זה? כי ג'וק המיחזור שלי הלך והחמיר עם שנות מגוריי בדרום קוריאה. ואם אי אפשר למחזר את הפסולת, אחשוב טוב טוב לפני שאני זורקת לפח האם אפשר להפכה ליצירה מחומרים ממוחזרים.

ולכן, אני שומרת באדיקות גלילי נייר המשמשים ליצירות עבור הילדים כמו למשל הלפיד שיצרתי בהדרכה כאן:

www.prettysimplelife.co.il | bottle crafts | Sword DIY | recycled crafts

או אקדח הקונפטי משודרג שלנו שהכנו עבור יום העצמאות כאן.

confetti poppers DIY | יצירה ליום העצמאות

ואת אוסף פקקי השעם (שאת חלקם ראיתן ברקע בפוסט פסח האחרון כאן) שהביא את אחותי להכין את היצירה המופלאה הבאה (לוח מודעות שאליו התלווה כרטיס ברכה וכולו מפקקי שעם).

DIY-Batteries-Container-Printable_3

ואת קופסאות התמ"ל שמשמשות אותי לאחסון פריטים קטנים או ליצירת עציצים כדוגמת אלו שכאן.

אדנית-תבלינים_סיום2

והעובדה שכל קופסא – גדולה כקטנה, נעליים או צעצועים נשמרת בארון מיוחד ("שנקרא "ארון הקופסאות שנופלות על בעלי כל פעם שפותח את דלת הארון") לשימוש עתידי כמו משלוח מנות, הכנת מתנות, אחסון אוסף כרטיסי הברכה שלי או כאן בערכת הגנן המתחיל שהכנו בט"ו בשבט האחרון.

www.prettysimplelife.co.il | gardner's kit | ערכה לגנן המתחיל

ויש עוד עשרות פריטים שאני שומרת וטרם יצא לכן לראות: סרטים שמגיעים מעטיפות של מתנות, ניירות עיטוף וצלופן שאפשר להוריד מהמתנה המקורית ולהשתמש בהם בשנית, תבליטים של שוקולד שמשמשים אותנו להכנת גבס לצביעה עם הילדים ואפילו את הדמויות הקטנות שמקבלים בביצי קינדר אשר יכולים לשמש ליצירת snow globe מגניבים ועוד המוני רעיונות ליצירה מחומרים ממוחזרים שאני אוגרת בלוח ייעודי בפינטרסט כאן.


ורק דבר אחד תמיד מסתובב בבית ממתין למחזור וטרם מצאתי לו מקום ראוי – בטריות.

כל הורה לילדים קטנים מכיר את הצעצועים הכה נוראיים וכה מרעישים שיש באמתחתם ואת הסיטואציה בה הבטריות נגמרות על בסיס קבוע לשמחת חברות כמו דורסל (וההורים שמאסו מזוועת הניגונים) ולמגינת ליבם של הילדים.

DIY-Batteries-Container-Printable

והן מצטברות ומצטברות ומצטברות, במקומות שונים בבית (בנוסף על כך שהן מזהמות ומסוכנות לילדים) עד שבעלי אוסף אותן ולוקח אותן איתו לעבודה, שם מניחן במתקן מיחזור הסוללות הייעודי.

אז נעשה טובה לסביבה ולבני ביתי ולסיכום פוסט המיחזור הזה – נבנה עבורם קופסא. קופסא פשוטה מחומר ממוחזר, כמובן, (קופסת תמ"ל או שימורים) שנעטוף בפרינט יפה וצבעוני שיצרתי ושיזכיר לנו למה בעצם הקופסא משמשת.

DIY-Batteries-Container-Printable_2

את הקופסא נאחסן בארון המטבח ולשם נזרוק את הבטריות, עד שנמצא היכן למחזרם.

הפרינט, כהרגלי בקודש, נשלח למנויות הניוזלטר ובמידה ואינכן מנויות הרשמו עוד היום בלינק מטה ותהנו גם אתן מפרינט שמח וצבעוני ליצירת קופסא לאחסון בטריות.

אז ספרו לי. האם אתן ממחזרות? מפרידות בין ניירות, בקבוקים, זכוכיות, מתכות וכו' או גם אתן הופכות אותם ליצירה מחומרים ממוחזרים? האם בעיר שאתן חיות בה בכלל יש אופציה למיחזור? ואם אתן חיות בחו"ל אשמח לשמוע כיצד מקפידים שם על איכות הסביבה. ממתינה בקוצר רוח לתגובותיכן מטה!

יצירה ליום העצמאות: אקדח קונפטי שרק נראה תמים ושרביט מנצנץ

אז מה אתן הכי שונאות בערב יום העצמאות? את הצפיפות הנוראית ברחובות?  את המוזיקה מחרישת האוזניים (או את זיקוקי הדי-נור הרועמים שאני דווקא אוהבת..)? את הלחץ והחרדה שאחד מהילדים ילך לאיבוד? את הלכלוך והזוהמה על הכבישים או החשש מכניסה (בטעות, בטעות) לשדה קרב של ילדים אחוזים ספריי שלג וטירוף בעיניים?

מנקודת מבטה של אמא, יש כל כך הרבה סיבות למה לתעב את ערב יום העצמאות.

וואו. הזדקנתי.

הרי כל מה שתיארתי מעלה הן בדיוק הסיבות לאהוב את יום העצמאות כשאת ילדה.

אך המנצח ברשימת הדברים השנואים עליי ביום העצמאות הוא ה"אביזרים". או בשמם היותר ראוי – השטויות מפלסטיק שאנו מוצאים את עצמנו קונים בחוסר ברירה לילדים, ששוות שקל ומתומחרות בשלושים. שמתפרקות אחרי 20 דקות בדיוק וגורמות עוגמת נפש עצומה ובדרך גם מזהמות את הסביבה בלכלוך מיותר וחסר תכלית שיוצר בכלל בסין ואין לו שום קשר לייצור מקומי כחול-לבן.

לא עוד. אחרי שבשנה שעברה, תוך 5 דקות הפטיש המתנפח של אביגיל התפוצץ, ויונתן שכח את אקדח בועות הסבון מאחור, החלטתי השנה לעשות ניסוי כלכלי אקולוגי.

במקום לקנות אביזרים (להלן, שטויות) – נכין! יצירה ליום העצמאות של אביזרים לחג מחומרים מתכלים וממוחזרים (או כאלה שלפחות נוכל להשתמש בהם בשנית בעתיד למטרות יותר עילאיות).

שטויות משודרגות עם המון נצנצים (היי, לא הבטחתי שלכלוך לא כלול, בכל זאת יום העצמאות…) ממותגות בצבעי המדינה כמובן ומייד אין יזראל ביי יורז טרולי: אקדח קונפטי מגניב ושרביט נצנצים (או "מקל קסמים" לדברי הילדים).

confetti poppers DIY | יצירה ליום העצמאות

גם זמן יצירה ליום העצמאות עם הילדים, גם חינוך סביבתי (בערך….) וגם ערך כלכלי. כי את שלושים השקלים שאנו "חייבים" להם על הפטיש / נבוט / אלת ברזל / יד ענקית (מחקו את המיותר) המתנפח, נשמור בקופת החסכון למטרות טובות יותר.

תנו לי לשכנע אתכן גם….

אקדח קונפטי שרק נראה תמים 

ממבט ראשון זו נראית כמו עוד יצירה ליום העצמאות – קצת סרטים, קצת כחול-לבן. אבל הזהרונה – בתוך הגליל מוחבאים להם אלפי קונפטי ונצנצים שרק מחכים להתפוצץ על התמים התורן.

מה צריך?

  • גליל נייר עבה (כזה שנשאר כאשר מסיימים את נייר האלומיניום / מגבות המטבח) לאקדח ארוך / גליל נייר טואלט לאקדח מקוצר
  • בלון
  • מגני דוד נוצצים (ניתן לקנות בחנויות חד פעמי או אפייה)
  • קונפטי הום מייד: הושיבו את הילדים עם מחורר לצד ניירות בצבעי כחול ולבן ותנו להם לעשות את העבודה / ניירות מקופלים בצורת אקורדיון / ניירות גזורים לריבועים קטנים / פונפונים בצבעי כחול לבן
  • נייר פרינטבל מודפס (גללו מטה ולחצו על התמונה להדפסתו) / בריסטול כחול או צבע אקריל כחול / לבן
  • מסקינטייפ / וושי טייפ עבה
  • דבק דו צדדי
  • סרטי בד בצבעי כחול לבן (אופציונאלי)

confetti poppers DIY | יצירה ליום העצמאות

מה עושים?

קושרים את קצה הבלון (בדומה לקשירה שעושים כאשר מנפחים בלון). את הקצה השני של הבלון מקפלים לחצי וחותכים את הקצה העליון (בערך שליש עליון).

confetti poppers DIY | יצירה ליום העצמאות

מלבישים את הבלון מצדו האחד של הגליל ומותחים כלפי מעלה כמה שניתן. מחזקים עם מסקינטייפ / וושי טייפ למניעת תזוזה.

עוטפים את הגליל (בהתאם לאורך שבחרתן) בפרינט המצורף או בבריסטול כחול כך שיסתיר את אזור הדבקת הבלון. לחלופין, ניתן לצבוע את הגליל בצבע אקריל כחול או לבן.

confetti poppers DIY | יצירה ליום העצמאות

אופצינאלי: מקשטים באמצעות סרטים בצבעי כחול-לבן את צידו החשוף של הגליל כך שאף אחד בחיים לא ינחש שזה אקדח אלא יחשוב שזה סוג של מוט מעודדות. או, ההפתעה שמצפה להם!

רק הערה אחת חשובה. במידה והדבקתם את הסרטים, החדירו מעל אזור הדבק נייר מגולגל שימנע הדבקות הקונפטי והנצנצים לדבק כאשר הם מנסים לפרוץ החוצה בעת הירייה.

confetti poppers DIY | יצירה ליום העצמאות

מכניסים לגליל מיני נוצצים וניירות קונפטי שהכינותן מראש. 

confetti poppers DIY | יצירה ליום העצמאותהכנסת-קונפטי_אקדח-קונפטי

מושכים בחוזקה את הבלון ומשחררים לאוויר!

confetti poppers DIY | יצירה ליום העצמאות
יונתן עם פנים חוששות…
יונתן_2_אקדח-קטן
עשינו זאת!

שימו לב, ככל שתמשכו  יותר פעמים, הבלון יאבד מהאלסטיות שלו לכן מומלץ לבחור בחוכמה את הקורבנות 🙂

confetti poppers DIY | יצירה ליום העצמאות
מתכוננים לתקיפה עם האקדח הארוך
confetti poppers DIY | יצירה ליום העצמאות
מי שמנסה להתעסק איתי יקבל קונפטי לראש!
שרביט נוצץ / מקל קסמים

מה צריך?

  • שני מיכלים מוארכים מפלסטיק שקוף עם סוגר (אני השתמשתי במבחנות שנקנו בחנות למוצרי אפייה אך אפשר להשתמש גם בבקבוקים שקופים או כל מכל אחר מוארך ושקוף שיש בבית).
  • נצנצים בצבעי כחול לבן כסוף. שימו לב, ישנם המוני סוגי נצנצים שנמכרים בחנויות יצירה – לאחר מספר ניסיונות הגעתי למסקנה כי לפרויקט הזה עדיף את אלו המגיעים בבקבוק עם פיה ונשפכים כמו מלח (ולא אלו הנמכרים בשקיות ומוארכים קמעה).
  • מגני דוד נוצצים (ניתן לקנות בחנויות חד פעמי או אפייה)
  • דבק מגע
  • מסקינטייפ
  • נייר פרינטבל מודפס (גללו מטה ולחצו על התמונה להדפסתו) / בריסטול כחול
  • גליצרין (ניתן לקנות בפראמים)
  • צבע מאכל כחול (אופציונאלי)

Sparkle Tube / Glitter Tube DIY | יצירה ליום העצמאות

מה עושים?

ממלאים כל מכל / מבחנה בנצנצים ומגני דוד. בערך חצי כפית מכל סוג נצנצים ולא יותר מ-6-8 מגני דוד.

מבחנה_שרביט-מנצנץ

2-מבחנות_שרביט-מנצנץ

מכסים במים ומטפטפים טיפה אחת של גליצרין (יגרום להאטת תזוזת המים).

להגברת אפקט ה"וואו" טפטפו טיפה אחת של צבע מאכל כחול.

סוגרים את המיכל ומדביקים יחדיו "ראש אל ראש" באמצעות דבק מגע.

Sparkle Tube / Glitter Tube DIY | יצירה ליום העצמאות

מחזקים את החיבור בין שני המכלים על ידי ליפוף מסקינטייפ סביב שני המכסים המודבקים יחדיו.

גוזרים את הפרינט למלבן ומדביקים סביב אזור המפגש בין שני המכלים כך שיסתיר את החלק המודבק.

דגל-ישראל

מתחילים להפוך מצד אל צד!

Sparkle Tube / Glitter Tube DIY | יצירה ליום העצמאות Sparkle Tube / Glitter Tube DIY | יצירה ליום העצמאות

היצירות היו הצלחה עצומה ובילינו אחר צהריים שלם ביריות קונפטי אחד על השני. (ואתן לא רוצות לדעת כיצד נראה בעלי כאשר ראה את הלכלוך שעשינו על המרפסת….). כרגע הם זורמים עם הבקשה שלי לא לקנות להם דבר בערב יום העצמאות הקרוב (למעט דברי מזון) אלא לחסוך את הכסף. עכשיו נותר לראות האם אכן נצליח לעמוד במשימה:)


לחצו כאן על מנת להוריד את הפרינט ליום העצמאות בצבעי כחול לבן:

באנר


בלוג הופהפוסט הזה נכתב כחלק מבלוג הופ בין כמה מהבלוגים האהובים עליי ביותר. הבלוגריות המשתתפות הן בעיני מהטובות והמשובחות תוצרת כחול-לבן כך שממש שמחתי כשהזמינו אותי לבלוג הופ הזה.

כל אחת מהבלוגריות בחרה לשלב את אהבתה לילדים וליצירה מנקודת מבטה הייחודית והאסתטית שלה והאמינו לי יצא מדהים ומשמח ומשובב לב. אז אל תשכחו לבקר אחרי אצל:

 

קרן בר מהבלוג KarenB שהכינה קופסאות עם כיתוב מקסים שיעזור לכם בחינוך לעצמאות של הקטנטנים.

תמר בהרב מהבלוג טרונצ׳ו הכינה שקית הפתעות שתעסיק את הילדים בדרכים וכתבה על דברים שילדים יכולים לעשות לבד ביום העצמאות.

נועה קליין מהבלוג I'm on leave מארחת את דורית רוזן מהבלוג 'ניחוח לישה' והן הכינו לכם 3 מתכונים של קוקטיילים גם לילדים וגם למבוגרים לאירוח מושלם.

אשמח כמו תמיד לשמוע את תגובותיכן. ספרו לי – מה אתן שונאות ביום העצמאות? והאם גם אתן החלטתן להצטרף לניסוי?

שיהיה חג שמח וזהירות מהספריי!

אמהות מסביב לעולם: הכירו את יוליה מאוסטרליה

האורחת החמישית שלי במדור "אמהות מסביב לעולם" היא יוליה, ישראלית לשעבר, המתגוררת עם בעלה, לאוניד, ושני ילדיה, ליה (7) וליאם (5) בסידני, אוסטרליה.

כמו בלוגריות רבות אחרות שהכרתי במהלך השנה וקצת האחרונות מאז הבלוג שלי עלה לאוויר, גם את יוליה הכרתי וירטואלית כאשר התחלתי לעקוב אחרי הבלוג שלה "אמא עם המצלמה". בבלוג המקסים הזה, שבדומה לבלוג שלי, גם הוא Mummy Blog, יוליה משתפת את הקוראים בחיי המשפחה שלה באוסטרליה, בעבודות יצירה עם הילדים, במחשבות שלה על הורות ועוד.

כשפניתי אל יוליה וביקשתי שתתראיין למדור "אמהות מסביב לעולם" על חייה כאמא ישראלית באוסטרליה, שמחתי מאוד שהיא הסכימה. כולנו היינו רוצות לברוח מידי פעם למקום מרוחק מישראל ואוסטרליה היא יעד מושלם לכך, אתן לא חושבות? היה לי ברור שהחיים של יוליה שם מהווים בסיס לסיפור נפלא עבורנו על להיות אמא ואישה באוסטרליה.

www.prettysimplelife.co.il | Motherhood around the world | Australian Mum | אמהות מסביב לעולם | אוסטרליה
יוליה והמשפחה

מזמינה אתכן לצלול איתי וללמוד קצת על החיים של אמהות בחצי השני של כדור הארץ. וכרגיל, תזכורת קטנה לפני שצוללים. כמו בראיונות הקודמים, מידי פעם אוסיף תובנות והערות משלי. אלו יצוינו באמצעות ראשי התיבות של הבלוג – PSL.

קצת על יוליה:

בעלי ואני הכרנו כשהייתי בת 14 והוא היה בן 15 וכשהייתי בת 24 התחתנו. בתקופה הזו, סיימתי תואר ראשון בתקשורת יצירה וביקורת, והתחלתי לעבוד במשרד פרסום. מאוד אהבתי את העבודה ואת החברה בה עבדתי, אך לאחר לידת בתי, ליה, בגיל 26, הבנתי שעבודה בשעות משוגעות לא מתאימה לי יותר. חיפשתי עבודה עם שעות קצת יותר גמישות והתחלתי לעבוד במכללת שנקר בתור המזכירה האישית של נשיאת המכללה, פרופ' יולי תמיר.

כשליה הייתה בת שנתיים, ותוך כדי עבודתי במכללת שנקר, נכנסתי שוב להריון.

בתקופה שקדמה להיריון השני, אני ובעלי קיבלנו החלטה להגשים את החלום שלנו ולעבור לאוסטרליה (למרות שאף פעם לא ביקרנו שם) וכאשר הייתי בהיריון עם בני, כבר היינו בתהליכי הגירה לשם. הבנתי כי המציאות הישראלית בה אני נדרשת לאסוף את בתי בחמש בכל יום לא מתאימה לסגנון החיים שדמיינתי לעצמי, ואני רוצה לבלות יותר זמן עם ליה, ועם הילד שייוולד בעתיד. שעתיים בערב אחרי העבודה פשוט לא הספיקו לי במחציתם, וחלמתי כבר על הרגע הזה שאני אעבור לאוסטרליה ואשאר בבית עם הילדים.

www.prettysimplelife.co.il | Motherhood around the world | Australian Mum | אמהות מסביב לעולם | אוסטרליה
בהיריון עם ליאם – שעתיים לפני הלידה

קיווינו לקבל את הויזה לקראת חודש רביעי/חמישי להיריון, אך בחודש שביעי להריון עדיין חיכינו לה. החלטנו להקפיא את התהליך, מכיוון שביטוח הטיסה אפשר לי לטוס עד שבוע 32 בלבד. אולם, ביום ששלחנו לסוכן שלנו את הבקשה לבטל את התהליך לוויזה, קיבלנו מכתב חזרה שהוויזה שלנו אושרה ועומדות בפנינו שתי אפשרויות: לטוס מיד, או ללדת בארץ ולהתחיל תהליך של הוצאת ויזה עבור התינוק, שיכול לקחת עוד חצי שנה עד שנה. החלטנו שאנחנו לא מחכים, ובחודש שמיני, חודש לאחר קבלת הוויזה, ארזנו את עצמנו ועברנו לאוסטרליה.

כולם חשבו שאני משוגעת ומאוד אמיצה, והיו בשוק ממני שאני בוחרת לטוס בטיסה כל כך ארוכה בהריון כזה מתקדם. כמובן שטסנו עם עצירה באמצע, והקפדתי על כל הטיפים שמצאתי באינטרנט לנשים בהריון בזמן הטיסה כגון ללכת כל שעה, לשתות הרבה מים ואפילו קניתי גרביים אלסטיות מיוחדות. גם רופא המעקב שלי אמר שבהריון תקין אין שום מניעה לטוס. ליתר ביטחון עשיתי ביטוח הכי טוב שיכלתי למצוא, וטסנו דרך המדינה שנראתה לי הכי עדיפה מבחינת שרותי בריאות במידה ואצטרך. בגדול, לא כל כך דאגתי, הרגשתי שזה הדבר הנכון לעשות. ובדיעבד לא הייתי משנה כלום.

את ליאם ילדתי, כפי שתכננתי, כבר באוסטרליה, כשהייתי בת 28, חודשיים אחר נחיתתנו במדינה החדשה שלנו.

www.prettysimplelife.co.il | Motherhood around the world | Australian Mum | אמהות מסביב לעולם | אוסטרליה
לידה באוסטרליה: ליאם נשקל בבי"ח

כשמלאו לליאם שלוש, וכשליה התחילה בית ספר, החלטתי להקדיש את השנה לחיפוש עבודה לכמה ימים בשבוע. התמזל מזלי ומצאתי את משרת חלומותיי, מורה לעברית בחוגי ילדים ולאחר מכן אפילו באוניברסיטה של סידני. כיום אני מלמדת ילדים בחוגים ומעבירה שיעורים פרטיים לילדים ולמבוגרים, ומתאימה את השעות לגידול הילדים. אני מבלה את רוב הזמן בשבוע עם הילדים שלי, ועובדת כשהילדים במסגרות או בערבים.

בנוסף, אני מקדישה זמן לבלוג שלי, "אמא עם המצלמה" שהתחלתי לכתוב כשליאם היה בן שנה. בלוג על הורות, משחק יצירתי עם ילדים ועל לימוד תוך כדי משחק. בשיטה זו אני גם מעבירה את שיעורי העברית עם הילדים.

אנו חיים בסידני כבר למעלה מחמש שנים, ואוהבים כל רגע. נהנים מהשלווה של המקום, מהנופים ומהאנשים. מאוד אוהבים לטייל, ומנסים לעשות זאת כמה שיותר. בישראל, שם השארנו את בני המשפחה, אנו מנסים לבקר כל שנה וחצי לערך.

www.prettysimplelife.co.il | Motherhood around the world | Australian Mum | אמהות מסביב לעולם | אוסטרליה
פוגשים קנגורו בטבע

אלו החוויות, התובנות והמחשבות של יוליה על היריון, לידה וגידול ילדים באוסטרליה.

על מדוע לידה באוסטרליה יכולה להיות מוגדרת חלומית

את ליה, בתי הבכורה, ילדתי כאמור בישראל, אך את ליאם, ילדתי באוסטרליה, כחודשיים אחרי הגעתי לסידני.

באוסטרליה ניתן לבחור האם ללדת במרכז לידה פרטי, בבית חולים פרטי או בבית חולים ציבורי. ההבדל המהותי בין הלידה בבית חולים פרטי לציבורי הוא העובדה כי בפרטי היולדת יולדת בעזרתו של רופא המעקב שלה ולא בעזרת מיילדת ובציבורי האישה יולדת בעזרת המיילדת ולא בעזרת רופא מיילד.

את הלידה באוסטרליה של ליאם, אני יכולה לתאר במילה אחת: חלומית. בחרתי ללדת אותו בלידת מים בבית חולים ציבורי קרוב לביתי בו הכל היה בחינם, כולל החדר עם הג'קוזי ללידת מים. האחיות התייחסו ללידה בצורה הכי טבעית שיש: לא חיברו אותי למוניטור ולו לרגע אחד, כשהגעתי ללדת המיילדת שאלה אותי האם לבדוק לי פתיחה, (הסכמתי, כמובן), את דופק העובר מדדו עם  סטטוסקופ אלקטרוני והמיילדת אף לא הציעה בכלל ללדת עם אפידורל.

www.prettysimplelife.co.il | Motherhood around the world | Australian Mum | אמהות מסביב לעולם | אוסטרליה
לידה באוסטרליה: לידת המים של ליאם בבי"ח ציבורי באוסטרליה

באופן כללי, מאוד מעודדים קשר אם-תינוק באוסטרליה, והגישה הטבעית ללידה המשיכה גם אחר הלידה עצמה. לא לקחו את התינוק אחרי הלידה (רק לשנייה בלבד כדי לבדוק אם הוא נושם), מדדו ושקלו אותו רק שעה אחרי הלידה, לא שטפו אותו ולא רחצו אותו (אלא להפך, הרופאים ממליצים להשאיר את הרך הנולד עם כל הג'יפה ליום-יומיים אחרי הלידה, כי מאמינים שכל ההפרשות המרוחות על ראשו טובות למערכת החיסונית של הילד) ולבסוף לא מרחו את הטבור של התינוק באלכוהול (ואכן, הטבור של ליאם נשר הרבה יותר מהר מזה של ליה כשכן מרחתי לה).

מאחר והלידה הייתה תקינה לחלוטין, הציעו לי להשתחרר מבית החולים יממה בלבד אחרי הלידה, והסכמתי. ומי שמשתחררת 24 שעות אחרי הלידה לביתה מקבלת בונוס – מיילדת שמגיעה כל בוקר עד הבית במשך שבוע שלם! את הבדיקות שעושים בטיפת חלב, היא עשתה אצלנו בסלון.

www.prettysimplelife.co.il | Motherhood around the world | Australian Mum | אמהות מסביב לעולם | אוסטרליה
לידה באוסטרליה: שקילה נוספת של ליאם בבית בעת ביקור האחות המיילדת
www.prettysimplelife.co.il | Motherhood around the world | Australian Mum | אמהות מסביב לעולם | אוסטרליה
לידה באוסטרלה: ביקור בית של אחות מיילדת 2

אגב, באוסטרליה כל חברי המשפחה מטופלים אצל רופא משפחה אחד, ובמידת הצורך, הוא שולח עם הפנייה לרופא מומחה, ורופא ילדים נחשב לרופא מומחה… גם רופא נשים נחשב לרופא מומחה, ויש להצטייד בהפנייה כדי לבקר אותו.

ואחרי הלידה….

ממשלת אוסטרליה נותנת ליולדות מענק של 5000$ לקניית ציוד וטיפול ברך הנולד ובעלי היה זכאי לשבועיים חופש לאחר הלידה ללוות ולעזור לי בתקופה הראשונה.

ליאם, היה זכאי באופן מיידי לקבל אזרחות אוסטרלית ואת תעודת הלידה שלו, שלחו לנו בדוא"ל. בתעודת הלידה מבקשים לציין את המקצועות של ההורים, והמידע מופיע ליד השמות של ההורים. יש אפשרות לבחור תעודה ממשלתית רגילה, או לשלם אקסטרה ולבחור באחד העיצובים היותר מיוחדים שהם מציעים. אנחנו בחרנו בתעודה הרגילה…

באופן אישי, חופשת הלידה שלי עם ליאם נמשכה עד שהיה בן שלוש אך בגדול, האימהות האוסטרליות לוקחות חופשת לידה לתקופה של שנה בערך (לא בתשלום) ונשארות בבית עם הילד. לאמהות צעירות יש המון אפשרויות  בשעות הבוקר ומגוון ההפעלות הוא מדהים. אמא בחופשת לידה לא תשאר לבד ולא תשתעמם בוודאות: פליי גרופס, מפגשי אמהות שטיפת החלב מארגנת לנשים שילדו בסמוך וגרות באותו האזור, סדנאות חינמיות מטעם טיפת חלב בנושא תזונה, התפתחות התינוק והנקה, הפעלות חינמיות בספריות הציבוריות, חוגים לתינוקות ואפילו שיעורי שחייה.

באוסטרליה מעודדים הנקה וחדרי ההנקה בקניונים האוסטרליים מושלמים! מדובר על חדר נפרד, עם מיקרוגל, משטחי החתלה, פינת משחקים לאחים הגדולים. כורסאות נוחות להנקה. תענוג! (PSL – ואולי גם אתן זוכרות שבדרום קוריאה חדרי ההנקה היו מושלמים גם כן. הנה הסיפור שלי בנושא ההנקה בדרום קוריאה)

על תחבורה ציבורית ובטיחות

באוסטרליה, ילדים עד גיל חמש נוסעים באוטובוס בחינם. באוטובוס יש שני מקומות מוגדרים להורים עם עגלות, זהו מקום מיוחד ובטיחותי. כשאין הורה עם עגלה, כל אחד יכול לשבת במקום זה, ואם הורה נכנס עם עגלה, כולם חייבים לפנות את הפינה המיוחדת הזו (מדובר על מעמד מרופד, והמקום מיועד גם לאנשים בכיסא גלגלים). במידה והמקום המוגדר כבר תפוס בעגלה אחרת,  הורים עם עגלה שרוצים לעלות לאוטובוס יאלצו לחכות לאוטובוס הבא מכיון שהנהג לא יעלה אותם.

ברחובות, בכל צומת ורמזור יש רמפה מיוחדת לירידה נוחה מהמדרכה לכביש ובקניונים יש מקומות חנייה מיוחדים להורים עם עגלות. מקומות החנייה יותר רחבים, וקרובים יותר לכניסה.

www.prettysimplelife.co.il | Motherhood around the world | Australian Mum | אמהות מסביב לעולם | אוסטרליה
גם זו דרך להתנייד באוסטרליה 🙂 ליה לוקחת חלק בפסטיבל הצעצועים

בכלל, נושא הבטיחות מאוד חשוב באוסטרליה והחוקים מאוד נוקשים. כמובן מחייבים כסא לרכב לכל ילד אבל מעבר לכך ילד עד גיל שנתיים חייב לשבת עם פנים כנגד הנסיעה! אני יודעת שאלו ההמלצות הכלליות גם בעולם אבל באוסטרליה אכן אוכפים אותם! בנוסף, מומלץ למרוח את הילדים מידי יום בקרם הגנה מאחר והחור באוזון שהתמקם לו מעל אוסטרליה גורם לקרינה מוגברת של קרני  UVB. בגני ילדים הגננות מורחות את הילדים, ובבתי ספר האחריות של הילדים למרוח את עצמם. בבית ספר ובגן חובה גם לחבוש כובע בחוץ, ובמידה והילד שוכח את הכובע בבית, אוסרים עליו לשחק בשמש.

על מדוע מקובל לראות ילדים בשעות הבוקר גם בימי לימודים

באוסטרליה, מקובל מאוד לפגוש אימהות, בשעות הבוקר,  עם ילדים בני ארבע וחמש. ילדים שעוד לא התחילו ללכת לבתי ספר או לגנים. בישראל אין כמעט ילדים בגיל הזה מחוץ למסגרת חינוכית בשעות הבוקר (חברה שלי שגרה באוסטרליה וטסה עם משפחתה לישראל, כדי לבקר את ההורים, טיילה בשעות הבוקר עם הילד שלה, אז בן שלוש, בקניון, והשומר שאל את הילד אם הוא חולה, ולכן לא בגן..), אך באוסטרליה זה מובן מעליו.

את ליה שלחתי לגן, מיד עם הגעתנו לאוסטרליה כשהייתה בת 3, ליומיים בשבוע ואז בגיל 4 לשלושה ימים בשבוע. באוסטרליה הרבה אמהות עובדות בחצי משרה, מה שאומר רק כמה ימים בשבוע (לפעמים רק יומיים, ולפעמים שלושה-ארבעה ימים). קיימות הרבה משרות חלקיות כאלו והתפקיד מחולק בין כמה עובדים/עובדות. לכן, גם לגנים ניתן לרשום לכמה ימים בשבוע בלבד וההורים משלמים רק על הימים בהם הילד רשום. עד היום, ליאם הולך לגן פעמיים בשבוע.

על ההבדלים בין בתי ספר ציבוריים לפרטיים

בגיל חמש וחצי , ליה התחילה בית ספר וליאם יתחיל בית ספר בשנה הבאה, כשיהיה כמעט בן שש. באוסטרליה, טווח הגילים להתחלת בית ספר נע מגיל ארבע וחצי ועד גיל שש וכתוצאה, לפעמים יש פערים של שנה ויותר בין ילדים באותה הכיתה. את ילדיי אני שולחת לבית ספר ציבורי אך ניתן, כמובן, לרשום את הילדים גם לבתי ספר פרטיים. אלו, לרוב, הם בעלי ניחוח דתי (יהודי או נוצרי).

www.prettysimplelife.co.il | Motherhood around the world | Austrelian Mum | אמהות מסביב לעולם | אוסטרליה

ברוב בתי הספר הלימודים מתחילים בשעה 9 בבוקר ונגמרים בשעה 15:00 ומתקיימים 5 ימים בשבוע (שני-שישי). מידי רבעון יש חופשה של שבועיים בבית הספר והחופש הגדול האוסטרלי נמשך בין חודש או חודשיים בין החודשים דצמבר לפברואר. אורך החופשה משתנה בהתאם לעובדה האם ילדך לומד בבית ספר ציבורי שם החופשה קצרה יותר לבין בית ספר פרטי שם החופשות ארוכות יותר. היום הראשון של שנת הלימודים משתנה בהתאם לבית ספר ובהתאם למדינה (State).

(PSL  – מפתיע לחשוב כי דווקא בבית ספר פרטי בו ההורים משלמים יותר, החופשות יותר ארוכות אבל זה היה המצב בדיוק גם בדרום קוריאה. חברתי פעם חישבה שבבית הספר הבינלאומי בו למדו ילדינו לומדים רק 180 ימים בשנה, ז"א חצי שנה בלבד. בנוסף לחופשת הקיץ שאורכה היה כחודשיים וחצי, נהנו מחופשת סתיו ואביב של 10 ימים כל אחד, חופשת כריסטמס של 3 שבועות ועל כל אלו, להוסיף ימי חג או ימים לאומיים שגם הם דרשו חופשה).

בכיתות הנמוכות, בבתי ספר הציבוריים, הכיתות יותר קטנות מאשר בבית ספר פרטי (מוזר, אני יודעת) ומספר הילדים בכיתה יהיה סביב 22 תלמידים.

על רמת הציפיות מההורים ומהאמהות בעיקר

רוח ההתנדבות הבית ספרית מאוד חשובה לאוסטרלים ומצפים מההורים לקחת חלק פעיל בבית הספר. במהלך השנה הראשונה, התנדבתי בבית ספר של בתי בכל שבוע והגעתי לכיתה כדי לעזור בקבוצות לימוד, לקרוא ספר, לשחק משחקי חשבון או קריאה וכו'. בנוסף, פעם בחודש התנדבתי בקאנטין, שזה כמו קיסוק בתוך בית ספר שם ניתן לקנות ארוחות חמות אותן מביאים לילדים לכיתה בזמן ארוחת הצהריים. את הארוחה ניתן להזמין באינטרנט או לשלם עליה במקום לפני תחילת הלימודים. בקאנטין ניתן למצוא גם שתייה קלה (לא מוגזת), ממתקים וחטיפים (עלי להודות שאני לא משתגעת על האופציה  הזו…).

www.prettysimplelife.co.il | Motherhood around the world | Austrelian Mum | אמהות מסביב לעולם | אוסטרליה
לאנץ' בוקס טיפוסי למי שבוחר לא לקנות בקאנטין

לצערי, אחוז ההשמנה באוסטרליה הוא הגבוה בעולם, ואף יותר מזה של ארה"ב. אמנם, קיימת מודעות רבה לספורט, אך פחות לתזונה בריאה. בכל מקום רואים רשתות של אוכל מהיר (ויש כמה וכמה רשתות כאלה). בנוסף, בכל אירוע בבית ספר, בחוגים וכו', נוהגים לחלק לילדים ממתקים או חטיפים. בימי הולדת שולחן הממתקים קורס מ"כל טוב מתוק" ואחד ממאכלים הרשמיים של אוסטרליה בימי הולדת זה FAIRY BREAD  או בתרגום חופשי "לחם פייות" שזה למעשה פרוסת לחם עם חמאה וסוכריות צבעוניות לקישוט עוגות, וזה לא מוגש בתור קינוח….

Fairy Bread. התמונה וההסבר לקוחים מתוך וויקפדיה.
על מגרשי המשחקים ופעילות ספורטיבית

מזג האוויר בסידני מאפשר שעות רבות של משחק מחוץ לבית ומגרשי המשחקים מלאים באמהות עם ילדים בשעות הבוקר ואחר הצהריים.  תופעה מעניינת ושכיחה למדי היא העובדה כי במגרשי המשחקים ניתן לפגוש ספיידרמנים, פייות, נסיכות בלרינות ופיראטים. הילדים האוסטרלים אוהבים להתחפש, ועושים זאת כל הזמן! חצאיות טוטו הן גם פריט לבוש מאוד פופולארי, ובקניון פוגשים ילדות קטנות וחמודות בחצאיות טוטו צבעוניות.

www.prettysimplelife.co.il | Motherhood around the world | Austrelian Mum | אמהות מסביב לעולם | אוסטרליה

בנוסף, האוסטרלים שמים דגש רב על פעילות ספורטיבית ובמיוחד על שיעורי שחייה, וכמעט ואין ילד שלא לומד שחייה במהלך ילדותו. ליה שלי התחילה עם שיעורי שחייה מאוחר יחסית, בגיל חמש, וליאם בגיל 3. ליה כבר יודעת לשחות, אך ליאם עדיין לומד.  בבתי ספר מקיימים תחרויות שחייה שנקראים swimming carnival, וזה אירוע חשוב בכל בית ספר.

על עונות השנה ומזג האוויר

העובדה כי אוסטרליה נמצאת בחצי השני של כדור הארץ, גורמת לכך שעונות השנה הפוכות. שיא הקיץ הוא בחודשים ינואר-פברואר בעוד שהחורף הוא ביולי-אוגוסט. גם לאחר 5 שנים, עדיין מוזר לי לחגוג את ימי ההולדת בעונות הפוכות. נולדתי במאי, באביב, ועכשיו זה סוף הסתיו. ליה נולדה בישראל ביוני, בשיא החום, ובאוסטרליה אנחנו חוגגים לה בחורף, כשקר מאוד. בנוסף, כשמדברים עם חברים או משפחה בישראל, ואומרים משפט כמו "אנחנו מגיעים בקיץ", זה תמיד מבלבל, קיץ שלנו או שלכם, ותמיד חייבים להוסיך את החודש אחרי קביעה כזו.

www.prettysimplelife.co.il | Motherhood around the world | Australian Mum | אמהות מסביב לעולם | אוסטרליה
תוכים אוסטרליים

וכמו בישראל, הקיץ האוסטרלי יכול להיות חם במיוחד והחורף איננו ארוך במיוחד. ובדומה לישראל, הבתים לא ערוכים במיוחד לקור. בכלל, האוסטרלים לא מתרגשים במיוחד מהקור, אבל בכלל לא! לא נוהגים להלביש את הילדים בבגדים חמים מדי, אפילו בחורף, החלונות בבית תמיד פתוחים. וניתן לראות לא פעם, באמצע החורף, כשבחוץ 15 מעלות, בחופי סידני ילדים שוחים בים, בזמן שהאימהות שלהן משגיחות עליהם על החוף, עטופות בצעיף ונעולות במגפיים.

על תרבות הברביקיו וסופ"ש

מרבית האוסטרלים מתגוררים בבית צמודי קרקע ובחצר האחורית שלהם יש עצי פרי מטורפים וכמובן הברביקיו. האוסטרלים מאוד אוהבים את הברביקיו, ובכל בית יש אחד כזה. האוסטרלים הם קרניבורים אמיתיים וכמעט כל סופ"ש מקובל לעשות ברביקיו בחצר האחורית ולהגיש לילדים נקניקיה בלחמנייה ולהכין שיפודי פירות ים.

www.prettysimplelife.co.il | Motherhood around the world | Australian Mum | אמהות מסביב לעולם | אוסטרליה
פסטיבל ימי הביניים

הסופ"ש מוקדש למפגשים עם חברים (ברביקיו כמובן!)  לטיולים, קמפינג ולחוף הים. ישנם גם הרבה פסטיבלים מהממים כגון פסטיבל האביב, פסטיבל האור (ויויד סידני), פסטיבלי אוכל למיניהם, פסטיבלים לקראת קריסמס, פסטיבלים של עדות שונות (הודי, סיני,איטלקי, הכל יש!) וניתן ללמוד הרבה על עדות ותרבויות שונות מכמות הפסטיבלים שמתקיימים כל שנה בסידני. בנוסף, אנחנו מאוד אוהבים לטייל ויצא לנו, מאז שנחתנו לפני 5 שנים, לטייל בכל סופ"ש, ועדיין נשאר לגלות ולגלות, אני מניחה שלא ראינו אפילו 70% ממה שניתן באיזור שלנו.

www.prettysimplelife.co.il | Motherhood around the world | Austrelian Mum | אמהות מסביב לעולם | אוסטרליה
טיול להרים הכחולים
על השפה האוסטרלית

אני מאוד אוהבת את השפה "האוסטרלית" ואת המבטא המקומי. האוסטרלים אוהבים לדבר בסלנג, ולקצר כל מילה. והם כמעט ולא מבטאים את האות .R אז אם נקח את הסלנג ונוריד ממנו את האות R, לוקח הרבה זמן להבין את כוונת הדובר. למשל, ברביקיו הופך בקיצור ל"ברבי", אבל אם נשמיט את הr באמצע קיבלנו "בבי". ועוד דוגמה, במידה והמילה נגמרה באות R, האוסטרלים משנים את הצליל לA.  וככה "סופר סנטר" הופך ל"סופה סנטה", ו-teacher הופך לטיצ'ה.

www.prettysimplelife.co.il | Motherhood around the world | Austrelian Mum | אמהות מסביב לעולם | אוסטרליה

הראיון עם יוליה יכול היה להמשך עוד ועוד אך צערי נאלצנו להגביל את אורכו. אבל אל דאגה, אם אתם רוצים להכיר את יוליה יותר לעומק וללמוד עוד על החיים של יוליה באוסטרליה, קפיצה קטנה אחת שלכם לבלוג שלה "אמא עם המצלמה" או  לעמוד הפייסבוק המצליח שלה תזרוק אתכן חזרה לחצי השני של כדור הארץ.

תודה רבה יוליה על ראיון מרתק ובינתיים שיהיה לכולנו G’day!


אל תפספסו ראיונות נוספים מרתקים במדור זה:

אמהות מסביב לעולם: הכירו את ליאת מיפן

אמהות מסביב לעולם: הכירו את כריסטינה מספרד

אמהות מסביב לעולם: הכירו את דונה מסקוטלנד

אמהות מסביב לעולם: הכירו את ג'ואנג מקוריאה


וכמובן את כל סיפורי קוריאה שלי בבלוג:

5 עובדות מפתיעות על היריון ולידה בקוריאה

5 עובדות מפתיעות על גידול ילדים בקוריאה

הדברים הקטנים שמקלים על הורים בקוריאה


 

אמא יעילה: 6 אפליקציות שימושיות לחסכון בזמן

בואו נדבר קצת על שירות. בישראל.

שירות. ישראל. ישראל. שירות.

זו רק אני או שכולכן עכשיו פולטות אנחת ייאוש?

הרי כל צורך שלי ,לפחות, לפנות למחלקת שירות לקוחות, דורש ממני עבודת הכנה נפשית מראש, פינוי זמן מיוחד לכך בלו"ז וברור גם אז, כי א. זה הולך להיות ארוך ו-ב. זה לא ייגמר לטובתי.

ייקח שעות עד שאתפוס את המחלקה, אם בכלל, בטלפון. לאחר מכן נציג שירות ידבר אליי בנימוס "ישראלי" מתובל בקוצר רוח, התנשאות, והבעת דעתו מדוע הבעיה נעוצה בי, ולא במוצר או בשירות, ולבסוף, הבעיה בגינה התקשרתי מלכתחילה, או שכלל לא נפתרה  או שיחזרו אליי / טכנאי יבוא עוד שבוע.

בקיצור,

בזבוז זמן.

שלי.

עצבים וזעם.

שלי.

בעיה.

שלי.

אבל כבר כמה זמן, מקננת בי ההרגשה כי רמת השירות בישראל השתפרה קמעה. דברים רבים שפעם היו כרוכים באלפי טלפונים, טפסים ועמידה בתורים, פתאום יותר זורמים, מתבצעים בקלות.

www.prettysimplelife.co.il | 6 time saving apps every mother need | אפליקציות שימושיות לחסכון בזמן

ואז הבנתי.

זה לא השירות שהשתפר כל כך.

זו העובדה שכבר לא חייבים לצרוך שירות פרונטאלי בחלק מהמקרים.

היום יש אפליקציות.

ועם אפליקציות לא צריך לדבר, להתחנן ואין על מי לצעוק.

ועם אפליקציות פתאום חוסכים זמן, מצרך חשוב לכולנו, ומנתבים אותו לדברים קצת יותר חשובים, כמו פייסבוק ופינטרסט ואינסטגרם 🙂 (שהם, כמובן, זוללי הזמן הגדולים ביותר…).

אז על מנת לעשות סדר (ואתן יודעות כמה אני אוהבת סדר), הכנתי לכן צ'ק ליסט של אפליקציות שימושיות לחסכון בזמן, שמותקנות לי על הנייד וחוסכות לי זמן יקר, שיחות טלפון מיותרות ועמידה בתור. חלקן קצת Obvious וחלקן קצת פחות, ובכל זאת אני תמיד מופתעת מחדש לגלות שלא כולן משתמשות בהן**.

www.prettysimplelife.co.il | 6 time saving apps every mother need | אפליקציות שימושיות לחסכון בזמן

קופות חולים:

לא משנה לאיזו קופה אתן משתייכות, את האפליקציה של קופת החולים שלך, את חייבת. בעיקר שיש לך ילדים. קביעת תורים, הזמנת טופס 17, תוצאות של בדיקות ורופא און ליין שזמין עבורך גם אחרי שעות פעילות המרפאה. אפילו טלפון אחד לא צריך להרים. הגדילו לעשות "כללית", שמספקים שירותי און ליין בוידאו, לא רק לרופא ילדים ומשפחה, אלא גם לרופאי עור (למקרה ולילד יש תפרחת לא מוסברת באמצע הלילה) כמו גם אפליקציה למעקב אחר התפתחות הילד ואפליקציה לבירור מלאי תרופות בבתי המרקחת של הכללית.

פארמים:

ואחרי שביקרתם אצל הרופא שאת התור אליו הזמנתן דרך האפפ, הגיע זמן לרכוש תרופות. הידעתן שאפשר להזמין מרשמים לתרופות באפליקציות של הפארם ? מזינים את נתוני הקופה והמרשם ואלו מחכים לכן בסניפים בשעה וביום שבחרתן, מבלי לחכות בתור. גם חסכתן זמן וגם כסף – כי מי נכנסת לסופרפארם להשיג תרופה ולא עושה סיבוב קניות על הדרך?

www.prettysimplelife.co.il | 6 time saving apps every mother need | אפליקציות שימושיות לחסכון בזמן

Paypal:

איפה אתן עושות קניות לילדים? כי אני ממזמן לא קניתי משהו בארץ עבורם. הכל באינטרנט. לכן נשגב מבינתי מדוע יש בעולם נשים, שעושות קניות באינטרנט, אך נמנעות מפתיחת חשבון פייפאל. למי יש כוח לשלוף את כרטיס האשראי ולתקתק את כל הספרות? עם חשבון הפייפאל, כל הנתונים מוזנים אוטומטית. רק להתחבר ולאשר את העסקה וסיימנו.

דואר ישראל:  

ואם בקניות עסקינן, מאז שדואר ישראל פיתחה אפליקציה עם אופציה לקביעת תור מראש, אני כבר לא עומדת בתור לאיסוף החבילות או לכל שירות אחר שמקבלים בדואר. 5 דקות בדואר גג.

בנקים ואשראי: 

קצת Obvious, אבל אם עשיתן כל כך הרבה קניות לא תרצנה לדעת כמה נשאר לכן בסוף החודש? אז מעבר לנוחות שכל המידע נמצא זמין עבורכן, אפליקציות הבנקים (לא משנה איזה בנק) חוסכות לכן גם זמן יקר באמצעות פונקציות כגון הפקדת שיקים על ידי סריקתו בנייד והזמנת תור בסניף החוסך את ההמתנה מורטת העצבים לפקיד.

CamScanner:

כי למרות שאנחנו במאה ה-21, יש טפסים שצריך למלא ידנית ולשלוח. לפחות כבר לא דורשים שליחה בפקס ברוב המקומות…אז אם אין לך סורק בבית, הנה הפתרון: למלא, לצלם, להתאים את המסמך, ולשלוח. במייל. לא בפקס. והנה עוד זמן שהתפנה.

www.prettysimplelife.co.il | 6 time saving apps every mother need | אפליקציות שימושיות לחסכון בזמן

אז ספרו לי… מה תעשו עם כל שפע הזמן שפתאום התפנה לכן? בזמן שאתן חושבות על זה, תקפצו לקרוא את הפוסט " הדברים הקטנים שמקלים על הורים בקוריאה " שם, ובניגוד גמור למצב במדינתו הקטנה, תקראו איך בדרום קוריאה יודעים לתת את השירות הטוב ביותר ללקוח…..

אשמח לשמוע אם יש לכן אפליקציות שימושיות נוספות אשר חוסכות לכן זמן ולא לשכוח להתעדכן בפוסט הקודם בסדרה: "אמא מסודרת: אפליקציות לניהול משימות שמסדרות לי את החיים".

ואם אתן בכל זאת נאלצות לשוחח עם מחלקת שירות לקוחות, לא לשכוח לנשום עמוק, לקחת אוויר ולהישאר רגועות 🙂


** למען הסר ספק וגילוי נאות, ההמלצות למעלה מבוססות על ניסיון אישי בלבד ואינן כרוכות בתגמול אישי עבורי מצד החברות. עם זאת, במסגרת ערב בלוגריות, כן נכחתי באירוע חגיגות השנה לסניף הכללית בכפר סבא ירוקה שם זכיתי לסקירה נרחבת על מגוון השירותים שהקופה מציעה למבוטחיה וביניהן שירותי האפליקציה המתקדמים שצוינו מעלה. ראוי לציין, כי למרות שאינני חברה בקופת חולים זו, התרשמתי מאוד מההסתכלות שלהם על הלקוח כמרכז ופעולותיהם על מנת לספק את השירות הטוב ביותר ללקוחות החל מהסניף המושקע הכולל אף ג'ימבורי קטן לילדים וכלה באפשרות לאשפוז יום בסניף עצמו.  

 

משחק לילדים: איך לקרוא שעון מחוגים?

הגענו לתקופה הזו של השנה.

אחרי החגים.

חזרה לשגרה.

שעון חורף.

וחושך.

בחמש אחר הצהריים.

ויש ילדים לאסוף. וחוגים לקחת. וחיים לנהל.

וחשוך.

ולמרות זאת, מצבנו לא כזה שחור. או יותר נכון "יש אור בקצה המנהרה".

כבר חייתי 4 שנים במדינה שבה לא מעבירים את השעון שעה בין הקיץ לחורף.

תנסו אתם לקום בבוקר ולצאת לגנים ולעבודה שהשמש זורחת רק ב-08:30 בבוקר.

לנו לפחות יש קרניים של זריחה מוקדמת.

 | www.prettysimplelife.co.il | איך לקרוא שעון מחוגים | How to read a clock | Free Printable ומה שמצחיק אותי תמיד הוא שהעיתונים מלאים בציורים של שעון מחוגים שמחוגיו הוזזו לאחור, בכדי להזכיר לנו להעביר את השעה אחורנית. אבל בינינו, מי בכלל עשתה את הפעולה הפיסית של הזזת המחוג לאחור?

כמה מאתנו עונדות שעון על היד? משתמשות בשעונים מעוררים שאינם מובנים בטלפון הנייד? או תלו שעון מחוגים על קירות ביתן?

ומי מהילדים שלנו בכלל נחשף ביום יום לשעון שאיננו בתצורתו הדיגיטאלית? הרי יחד עם הטלפון הקווי, תיבות הדואר והגלויות, הלכו לעולמם גם השעונים המעוררים, שעון הקוקייה ואפילו שעון היד, עם הופעת האינטרנט, המיילים והסמארטפון.

 | www.prettysimplelife.co.il | איך לקרוא שעון מחוגים | How to read a clock | Free Printable
מתוך "צ'רלי ולולה: אני בכלל לא עייפה ואני לא הולכת לישון"

ועד לפני שנה בדיוק, גם מספר השעונים בביתי הסתכם באלו שהוצגו על צג הטלפון, המחשב והתנור.

ואז הגיעה הסופה הגדולה. שכמה סימבולי, התחוללה ביום הראשון של שעון החורף השנה שעברה.

הסופה שניתקה אותי, למעלה מ-24 שעות, לא רק מחשמל אלא מהחיים עצמם.

והותירה אותי ואת שני ילדיי (בעלי היקר, כמובן, היה בנסיעת עבודה בחו"ל) "יושבים לבד בחושך" כמו פולנים טובים, נתונה לחסדי השכנה לדפוק על הדלת ב-06:00 על מנת לוודא כי השכמנו קום.

כי אין שעון בבית.

 | www.prettysimplelife.co.il | איך לקרוא שעון מחוגים | How to read a clock | Free Printable פלא כי הדבר הראשון שעשיתי לאחר הסופה, הוא לקנות שעון מעורר? כזה של פעם. עם מחוגים ובטריות, ואור קטן שאפשר ללחוץ עליו בלילה מבלי לסנוור את כל הישנים, ושמצפצף צפצוף נורא ואיום, ושאי אפשר לעשות עליו את פעולת ה-Snooze.

שעון שעומד בגאון מאז על השידה ליד מיטתי ומתקתק תיק תק. כמו פעם.

אך כל פעם שאני שואלת את יונתן מה השעה, רץ הילד להביא את השעון מהשידה ומכריז בקול: השעה 3 ו-1 (15:05) או השעה 6 ו-9 (18:55).

הגיע הזמן ללמד את הילד איך לקרוא שעון מחוגים באמצעות משחק פשוט וידידותי.

המשחק נמכר בחנות שלי כאן ונשלח אליכן בדואר ארוז ומוכן, כך שכל שתצטרכנה לעשות הוא לשלוף שעון מחוגים ולהתחיל לשחק.

www.prettysimplelife.co.il | איך לקרוא שעון מחוגים | How to read a clock | Free Printable

It's Time: איך לקרוא שעון מחוגים?

באמצעות קובץ "לומדים לקרוא דקות", למדו את הילד/ה מה משמעות הספרה בדקות, עליה מצביע המחוג הגדול (דהיינו, כאשר המחוג הארוך מצביע על 1 הנ"ל שווה ל-5 דקות).

www.prettysimplelife.co.il | איך לקרוא שעון מחוגים | How to read a clock | Free Printable
יונתן לומד לקרוא דקות….

בחרו שעה והציגו אותה על שעון המחוגים. בקשו מהילד/ה לבחור את כרטיס השעות (מבין השעות 01 עד 12)  וכרטיס הדקות לפי השעה המוצגת ולהניח בהתאם על השעון הדיגטיאלי.

www.prettysimplelife.co.il | איך לקרוא שעון מחוגים | How to read a clock | Free Printable
נראה שהבין…: )
www.prettysimplelife.co.il | איך לקרוא שעון מחוגים | How to read a clock | Free Printable
הצליח לו!

למתקדמים: למדו את הילד/ה את משמעות המושג "לפני הצהריים / אחרי הצהריים (AM / PM). בחרו שעה והציגו אותה על שעון המחוגים והדגישו האם מדובר בלפני הצהריים או אחרי הצהריים. בקשו מהילד/ה לבחור את כרטיס השעות (מבין השעות 01 עד 23) וכרטיס הדקות לפי השעה המוצגת ולהניח בהתאם על השעון הדיגטיאלי.

עודדו את הילד להחליף את הנוף הנשקף מהחלון (יום או לילה) בהתאם לשעה המוצגת על השעון.

ולמתקדמים מאוד: למדו את הילדים על קיומו של "שעון עולמי" ונסו לאתגרו בחישוב השעה במדינות שונות בעולם בהשוואה לישראל.

www.prettysimplelife.co.il | איך לקרוא שעון מחוגים | How to read a clock | Free Printable
אז מה השעה בוייטנאם??

לרכישת המשחק "איך קוראים שעון מחוגים" לחצו כאן ותעברו לחנות, שם תמצאו מוצרי נייר יפים לתינוקות ולעיצוב חדרי ילדים ומשחקים חינוכיים לשעות רבות של הנאה.

וכעת, כשתקריאו את הספר "אני בכלל לא עייפה ואני לא רוצה ללכת לישון" (מתוך סדרת ספרי צ'ארלי ולולה המומלצת, שתצלום מהספר מופיע מעלה) לילד/ה ולולה תטען כי "העיניים שלי יישארו לגמרי פקוחות אפילו בשעה 13 בבוקר", יוכלו הילדים לתקן בגאווה ולומר כי לא 13 בבוקר, אלא 01:00 לפנות בוקר, זו השעה הנכונה.

ושיהיה בשעה טובה – הילד יודע לקרוא שעון 🙂


מעוניינת ללמד את ילדיך לקרוא שעון מחוגים? לחצי כאן ותועברי לחנות השמחה שלי למוצרי נייר לרכישת המשחק במחיר מצחיק

Marmalada-Banner

אמהות מסביב לעולם: הכירו את ליאת מיפן

האורחת הרביעית שלי במדור "אמהות מסביב לעולם" היא ליאת לופט-מוריטו, וכפי שאתן כבר מבינות מהשם, ליאת היא לא יפנית במקור, אלא ישראלית שגרה בטוקיו משנת 2001, נשואה ליפני מקומי, מיצורו, ויחד הם מגדלים שלושה ילדים, אדם (בן 3), מיה (בת 7) ועדן (בן 14).

אל ליאת נחשפתי דרך יונית צוק שהמליצה לי לקרוא את הבלוג של ליאת, "ישראפנית", שם היא חלקה את חוויותיה ורשמיה כאם ואישה ביפן. והאמת, שלא יכולתי שלא להפסיק לחייך תוך כדי קריאת הפוסטים השונים שהעלתה ליאת –  בכל כך הרבה מקרים היפאנים והקוראנים דומים כל כך שזה מדהים…. למשל, וכפי שתקראו בהמשך הראיון, גם חווית ההיריון והלידה של ליאת, מאוד מזכירה את זו שאני עברתי בעצמי בדרום קוריאה (וגם לה העירו קשות על העלייה במשקל שכן גם ביפאן 10 ק"ג זה המקסימום המותר 🙂 ).

כשפניתי לליאת בשאלה האם תסכים לחלוק את חוויותיה ורשמיה כאם ביפן למדור "אמהות מסביב לעולם", מאוד שמחתי שהיא הסכימה. מהניסיון שלי, אני יודעת כמה הפוסטים שאני מעלה על דרום קוריאה פופולאריים וכמה החיים במזרח מושכים רבות מכן, ולכן ברור לי שראיון עם אמא מיפן יעניין רבות מכן. מקווה שצדקתי…

www.prettysimplelife.co.il | אמהות מסביב לעולם | הכירו את ליאת מיפן
ליאת לופט-מוריטו
קצת על ליאת:

גדלתי בפתח-תקווה ולמדתי קולנוע ופילוסופיה באוניברסיטת תל אביב. במקום לעשות את הטיול של אחרי צבא בפעם אחת מרוכזת, החלטתי שבמשך השנה אני לומדת, ובחודשי הקיץ, מטיילת. התחלתי בהודו, נפאל ותאילנד ובקיץ של שנתי השנייה יצאתי למסעי הראשון בטוקיו, יפן, שם עבדתי יותר מאשר טיילתי. הגעתי לעולם אחר שאני לא מבינה בו דבר, ומכאן החל מסעי לגילוי תרבות שונה וברובד אחר התרחש מסע פנימי לגילוי עצמי.

בקיץ של השנה השלישית, כשחזרתי שוב ליפן, עדיין מוקסמת ואף יותר מסוקרנת, עם טעם של עוד ועם חלום לעשות סרט דוקומנטרי על התופעה היפנית המטורפת שהשפיעה עלי, פגשתי את מיצורו, השותף שלי למסע. מספר חודשים אחרי, ניסינו לגור יחד במשך שנה בישראל, אך זה לא היה פשוט מכל מיני בחינות, נסענו לטייל בתאילנד ובהמשך חזרנו ליפן, התחתנו וכעבור שנה נולד בננו הראשון. מאז אני גרה כאן בטוקיו, עם השותף היפני שלי, ויחד אנחנו מגדלים את שלושת ילדינו.

היום אני משלבת עם ניהול המשפחה והבית גם את שלושת אהבותיי הגדולות: כתיבה, אוכל וטיולים ממקום מושבי בשכונה שקטה בטוקיו. אני מתמחה בבישול יפני מסורתי והכנת קופסאות בנטו ומעבירה סדנאות למטיילים ביפן. בנוסף, גם פיתחתי סיורי קונספט בטוקיו (PSL: אז אם אתן מבקרות בקרוב בטוקיו, אל תפספסו סיור עם ליאת – אין כמו סיור עם מקומית כדי לחוות את המקום), ואני כותבת למגזינים שונים בעולם בנוסף לבלוג "ישראפנית".

www.prettysimplelife.co.il | אמהות מסביב לעולם | הכירו את ליאת מיפן
משפחת מוריטו: ליאת, מיצורו, אדם, מיה ועדן

אלו החוויות, התובנות והמחשבות של ליאת על היריון, לידה וגידול ילדים ביפן.

 (ושוב תזכורת קטנה לפני שצוללים. כמו בראיונות הקודמים, מידי פעם אוסיף תובנות והערות משלי. אלו יצוינו באמצעות ראשי התיבות של הבלוג – PSL).

על 10 חודשי היריון ביפאן:

כן, כן, מה שקראתן. היריון נמשך ביפן 10 חודשים ולא תשעה חודשים כפי שהורגלנו. איך זה יכול להיות? הסיבה היא שהיפנים מחשבים אחרת את הספירה, אם חודש בדרך כלל נמשך בין 28-31 ימים, היפנים מחשבים לפי 28 ימים וכך יש לנו 10 חודשים. מבלבל לגמרי, במיוחד כשנשאלתי באיזה חודש אני, התמהמהתי על תשובה בהתאם ללאום השואל. (PSL: וכמו שציינתי בפוסט על 5 עובדות על גידול ילדים בקוריאה – גם גיל הילד בדרום קוריאה מחושב אחרת ושהרך נולד הוא כבר בן שנה מאחר וחודשי ההיריון נספרים בחישוב הגיל).

ביפן, בניגוד לישראל, לא קיים טירוף בדיקות ההיריון – אין סקירות מערכות מיוחדות והן גם לא רצות לעשות בדיקות גנטיות או בדיקות מי שפיר (ובכלל, הרופאים לא ממליצים לעבור בדיקות כאלו לפני גיל 40). מה שכן, קיימת ביפן הקפדה יתרה בכל הנוגע לעלייה במשקל. הרופאים ממליצים לא לעבור את התוספת המקסימלית למשקל של עשרה ק”ג (PSL: שוב בדומה מאוד להמלצה בדרום קוריאה שעמדה על 12 ק"ג לכל היותר..). בסוף ההיריון שלי הגעתי לכפול ממה שהומלץ. האחיות לכל אורך הדרך פשוט נחרדו ממני ובכל פעם שהגעתי לביקורת חטפתי על הראש. הן ביקשו ממני לתעד בדיוק מה אני אוכלת, שלחו אותי לסמינר על תזונה ולא הפסיקו לבלבל לי את המוח שאתחיל להוריד בכמויות, ושאפסיק לאכול מתוק.

כבר בתחילת ההיריון מקבלים מהעירייה ערכה המכילה חוברות שונות הכוללות מידע מדויק ומפורט על כל צעד ושעל של תהליך ההיריון, הלידה והטיפול בתינוק. נדמה שיש להם חוברות הפעלה לכל דבר! חוברות לתזונה נכונה במהלך ההיריון, תזונת תינוקות, מידע על כל הבדיקות, איך לנהוג במצבי חירום, איך לטפל ולשחק עם תינוקות, איך להתנהג עם התינוק בכל מצב אפשרי ועוד… מזל שהחוברות מעוטרות באיורים, אחרת לא היה לי מושג מה רוצים ממני וליפני שלי בטח שלא היתה סבלנות לשבת ולהבהיר את הכתוב.

www.prettysimplelife.co.il | אמהות מסביב לעולם | הכירו את ליאת מיפן
חוברות הדרכה להורה המתחיל

 

על חוויית הלידה ביפן:

מתוך שלושת ילדיי רק בני הבכור נולד בארץ. את חווית הלידה הראשונה שלי רציתי לעבור בסביבתי הטבעית עם המשפחה בישראל, קרובה לאמא. אך את שתי הלידות הבאות כבר עברתי ביפן.

מענין לדעת, כי למרות הירידה התלולה הידועה בשיעור הילודה ביפן, הם לא עושים יותר מידי כדי לעודד הבאת ילדים לעולם. בניגוד לישראל, בה סל הבריאות הישראלי מממן את מרבית הבדיקות והביקורים אצל רופא הנשים וביטוח הלאומי מכסה את עלות הלידה והאשפוז ומענק לידה, ביפן, אמנם הביטוח הלאומי מכסה לידה בסיסית, אך התשלום במקרים רבים חורג מהבסיס, כמו למשל אם לוקחים אפידורל…  גם הביקורים אצל רופאת הנשים עלו לא מעט והסכום הסופי של הלידה, שמשולם ברובו על ידך, תלוי בבית החולים, חדר רגיל או פרטי וכו’. לאחר הלידה מקבלים מענק מהמדינה של כ-3500$ אשר אמור לכסות את הסכום ששילמת טרם הלידה. אבל כאמור, אם ביקשת תנאים מיוחדים בלידה כמו חדר פרטי, אפידורל, תצטרכי לשלם עליהם באופן פרטי.

Gambaru! או איך לא לצרוח מכאבים שאת במהלך הלידה

היפנים מאמינים שתהליך הלידה הוא חלק מהחיים וגם אם זהו תהליך הכרוך בסבל, צריך לעבור אותו, ועדיף בשקט ובלי תלונות. האמונה הזו קשורה קשר חזק לתרבות ה-Gaman (סבלנות) היפנית והפירוש הכי קרוב שלי למילה Gambaru (מאחר ואין בעצם מילה כזו בעברית) היא: "בואו נשתדל כמה שיותר, גם אם זה קשה ואנחנו סובלים". בהתאם לזאת, אף רופא בשום בית חולים לא יעודד אותך לקחת אפידורל שזמין רק בחלק מבתי החולים, שחייבים להזמינו מראש ולא ביום הלידה ושעולה כ-500 דולר אותם הביטוח לא מכסה.

הנינג'ות-לבית-מוריטו

 

לעומת זאת, בבית היולדות בו ילדתי את בתי מיה, נוקטים בשיטות מיוחדות להכנה לקראת הלידה. הייחוד של המקום היה בהכנת היולדות בשיטת היפנוזה עצמית, נשימות, שיעורי יוגה והאזנה יומיומית למוזיקה מדיטטיבית, אותה מוזיקה מושמעת ברקע שוב ושוב בבית היולדות הזה. בכל חדר וחדר, וגם בחדר הלידה.

www.prettysimplelife.co.il | אמהות מסביב לעולם | הכירו את ליאת מיפן
חדר יולדות או בית מלון?

לאחר שהתרשמתי בקורס הכנה ללידה מהוידאו שהראו לנו בו נראית יולדת בשעת לידה – רגועה ומלבד נשימותיה לא שמעו אותה – התעודדתי שלקחתי על עצמי את האתגר של לידה טבעית. יאללה Gambaru! בניתי על המדיטציות שיעזרו לי. ואמרתי לעצמי, ביפן תהיי יפנית, ותלמדי איך לסבול בשקט…בחלק הראשון עמדתי איכשהו (לא שהיו לי הרבה ברירות) אבל בשקט?! שאגותיי נשמעו יותר כהכלאה של נהמות דינוזאור ונעירות חמור. אחת היולדות רמזה לי בשעת ארוחה משותפת שאת הלידה שלי איש לא פספס. “כאב לך מאד, נכון”? היא שאלה. מעולם לא ידעתי שאני מסוגלת להוציא צלילים כאלו מתוכי. המדיטציה וההיפנוזה לא ממש עבדו עלי ברגע האמת.

אך למרות הכאב העצום לא הייתי מוותרת לרגע על החוויה המעצימה והמיוחדת, במיוחד לאור הצ’ופרים המפנקים והמפצים שבאו אחרי.

בית מלון או חדר יולדות?

מה שמפצה על כאבי הלידה הוא השירות בבית היולדות שאין לי כל ספק שהוא הטוב בעולם! עד כדי כך שלעיתים שכחתי שאני בבית יולדות, וזה הרגיש יותר כמו בית מלון, עד שממש לא רציתי להשתחרר ולחזור הביתה.

האחיות המסורות בתלבושת הוורדרדה טיפלו בי תמיד בחיוך ובסבלנות ואדיבות אין קץ, העניקו לי ליווי צמוד עם הסברים על ההנקה ותמיכה אחרי הלידה. קיבלתי מהן מסאז’ים בזמן הלידה ומסאז’ים ארומתיים בזמן שהותי שם, הכינו לי אלבום תמונות של התינוקת הטרייה מרגעיה הראשונים כמו רגע הולדתה והאמבטיה הראשונה, קיבלתי תיק ענק ובו ערכת מתנות ועוד… אבל ההיי לייט שעושה את הלידה ביפן להכי שווה, לטעמי, הוא כמובן – האוכל, שכן בבית היולדות הפרטי, האוכל היה, לא פחות, מגורמה! (וכשילדתי את אדם בבית חולים רגיל חשבתי לעצמי שהארוחות שם בטח לא יוכלו להשתוות לאותה איכות. אך גם שם האוכל היה מעולה – מבחינת הטעם, האיכות והמרכיבים).

כמה ימים אחרי הלידה מוגשת ארוחה מפוארת במיוחד כאות הערכה ליולדת על המאמצים שעברה ולמזל טוב לתינוק החדש שנולד.

www.prettysimplelife.co.il | אמהות מסביב לעולם | הכירו את ליאת מיפן
ארוחה ליולדת
ואחרי הלידה…

אישה עובדת ביפן תצא לחופשת לידה כ-6 שבועות טרם הלידה ו-8 שבועות לאחר לידה בתשלום. היא יכולה להאריך את החופשה על חשבונה. אך אם תיקח חופשה ארוכה מדי לא בטוח שיהיה לה לאן לחזור…כך נוצר מצב שיותר ממחצית מהנשים היפניות בוחרות שלא לחזור למעגל העבודה בשנותיו הראשונות של ילדם.

במידה והאישה תבחר לחזור לעבוד היא תרשם מראש למעון יום של העירייה שעלותו בהתאם למשכורות הבעל והאישה (למשל, חברתי היא אם חד הורית שילדה לפני שנה והיום היא משלמת רק 1500 ין בחודש עבור המעון, שהם שווי ערך לכ-50 שקלים!). אך לאימהות רבות המנסות לחזור לשוק העבודה הכניסה למעון כרוכה בקשיים, ברשימות המתנה בלתי ניגמרות וביורוקרטיה רבה.

ליאת-והילדים

אימהות יפניות רבות המגדלות את ילדיהן גם נוהגות להניקם לפחות למשך שנה. זה בהחלט טבעי ושכיח לראות אימהות מניקות (כולן מכוסות עם סינר הנקה, היפניות מתחשבות ופרטיות ביפן היא ערך עליון). אני, באופן אישי, הנקתי את הראשון והשנייה כשנתיים ואת השלישי שלי הנקתי עד גיל שלוש.ֿֿ

על הקליטה לגני ילדים ביפן

בגדול, הגנים ביפן נחלקים לשני סוגים: הואיקו-אן ויוצ’י-אן. ההואיקו-אן, המקבילה של המעונות בארץ כמו ויצו ונעמת, בסבסוד המדינה, נועד לאימהות עובדות בלבד במשרה מלאה, תינוקות מגיל 3 חודשים עד כיתה א’. והיוצ’י אן, נועד לילדים מגיל 3-4 לאימהות שאינן עובדות מחוץ לבית. אין כאן משפחתונים, או מצב בו אימהות ששולחות למעונות ולא עובדות. ילדים בדרך כלל נשארים עם אימם בבית עד גיל 3-4 ולמרות שאחוז הנשים והאימהות העובדות ביפן הולך ועולה, הגבר הוא עדיין המפרנס העיקרי העובד שעות רבות מחוץ לבית, כך שבחברה היפנית, נושא חינוך הילדים נופל על כתפי האם. מאחר ואני נופלת בקטגוריה השנייה, ילדיי הולכים ליוצ'י-אן, דהיינו, מתחילים גן טרום טרום חובה- טרום חובה, בגיל 3-4.

וכמו ביפן, גם הליכה לגן כוללת הכנות אינסופיות לקראת המאורע.

כך למשל נראתה הקליטה של מיה, בתי האמצעית, לגן: ראשית, הילדים מקבלים שיעורים מקדימים כדי שלילד תהיה כניסה חלקה לגן, זאת אומרת שהפרידה שלו מהאימא וההיכרות עם המערכת והקליטה של הילד בגן תעשה בהדרגתיות המובנית באופן איטי (איטי מידי…).

הקורס הראשון נמשך חודש, אחת לשבוע, וכל שיעור ארך שעה וחצי. והאמא נוכחת כמובן במשך כל הזמן הזה. אחר כך עלינו בדרגה לקורס של חודשיים, שוב אחת לשבוע, שעתיים וחצי, כשרק פעמיים נדרשתי לשתף פעולה בנוכחותי, פעם אחת כדי לצפות בילדים שלנו משחקים ובפעם השנייה הצטרפנו, האימהות, לארוחת אובנטו משותפת עם הילדים. רק לאחר מסיבת הפתיחה הרשמית של שנת הלימודים, מיה התחילה להגיע לגן יום יום למשך שעתיים בלבד. בעצם מרגע תחילת שנת הלימודים ועד סיום הקליטה עוברות שלושה חודשים ורק אז מיה התחילה ללכת מידי יום, ליום שלם.

www.prettysimplelife.co.il | אמהות מסביב לעולם | הכירו את ליאת מיפן
מיה בגן ילדים – שימו לב לנעלי "הפנים" שמקובל לנעול ברקע
 גן או אוניברסיטה?

אבל עוד לפני בעצם התחלנו בכלל ללכת רשמית לגן, מיה נאלצה לעבור ראיון עם מנהלת הגן בה נשאלה כל מיני שאלות פשוטות כמו מה שמך ובת כמה את ובמה שיחקת עם הילדים בזמן שאבא ואימא היו בחוץ. הריאיון היה בעצם רק נקודת הפתיחה במסע החינוך היפני שמיה עמדה לעבור.

אחרי ההרשמה, נדרשנו לפתוח חשבון בנק במיוחד וגם בביקור נוסף בגן, נדרשתי להגיע עם מיה, כדי למדוד ולהזמין את התלבושת האחידה שלה. ובכל פעם שהגעתי לגן, לעוד הרצאה שבקושי הבנתי את תוכנה עקב מגבלת השפה, ועוד טרם החלה מיה את שנת הלימודים, חיכתה לי בכניסה, כמו לכל אימא, מעטפה גדולה ומכובדת מלאה בטפסים והסברים לקראת שנת הלימודים הקרבה ומה עלינו לעשות ולהכין על מנת שהילד יגיע מוכן לגן וכך שלא ייחסר לו דבר. כך למשל….

מעטפה I: תיק לכל דבר

בנוסף לתלבושת האחידה, בגדי ספורט, כובע ספורט, נעלי אואבאקי (שהם נעלי בית מיוחדות המיועדות למתחם הגן הפנימי בלבד), חולצה/סינר, תיק, כרית מיוחדת למקרי חירום (כמו רעידות אדמה למשל…) כלי האוכל-אובנטו (לאנצ’ בוקס), כוס שתייה, מתקן מיוחד לסכום ולמקלות האכילה,שעל כל פריט מסומן שמה, על כל ילד להביא בנוסף – תיק לנעלי הבית, תיק לבגדי הספורט, תיק ליצירות האמנות, ותיק קטן עם שרוך לאובנטו. את התיקים השונים הללו נדרשות האמהות לתפור בעצמן (חלילה לא לקנות כי כאן אימא טובה נדרשת לתפור בעצמה…).

www.prettysimplelife.co.il | אמהות מסביב לעולם | הכירו את ליאת מיפן
5 תיקים ושני זוגות נעליים לכל ילד

מעטפה II: שיעור תפירה

בסופשבוע האחרון לפני הכניסה לגן, קיבלתי מעטפה חדשה אשר אילצה את בעלי להתיישב ולתפור. לתפור מה? חולצה לשיעורי אמנות (כמובן…). על פי הוראות מדוקדקות על קוצו של מילימיטר, ישב בעלי ותפר חתיכות בד וסרטים ירוקים, על החולצה לשיעורי אמנות על מנת שאפשר יהיה לזהות לאיזו קבוצה מיה הייתה שייכת בגן. מיה בכיתה שנקראת אג’יסאי, שהוא פרח ירוק/כחול, לכן הצבע המזוהה הוא ירוק..

www.prettysimplelife.co.il | אמהות מסביב לעולם | הכירו את ליאת מיפן
זמן תפירה

מעטפה III: אירוע הכניסה לגן

וגם לקראת אירוע הפתיחה / כניסה לגן  נדרשו שני דפי הסבר עם הוראות. החל מהיכן להניח את הנעליים בכניסה, איזה ציוד יש להביא, ואיך בדיוק לסדר אותו בתיקים איך בדיוק צריך הילד להתלבש, דרך איזו דלת להיכנס לגן, איפה בדיוק להתיישב באולם ועוד. בניגוד לישראלים, היפנים לא משאירים שום פתח לאי ודאות, ספונטניות או אילתור. הכל מסודר, כל פרט הכי קטן ידוע מראש. אפילו מיצורו, בעלי, כבר איבד את הסבלנות ופטר את עצמו מהמשך התרגום עבורי כשאמר לי, ”את גייג’ין (זרה/חייזר ביפנית), לא מצפים ממך ליותר מידי, תשאלי כבר את אחת האימהות אם לא תביני משהו.”

OBENTO קופסא קטנה ומטריפה

מאז ימי הגן של עדן לא התעסקתי יותר מידי באובנטו, מלבד בימי יציאה לטיול בהם האימהות מתבקשות לשלוח את הארוחה הארוזה, אבל עם הצטרפותה של מיה לגן, מצטרפת לה במקביל עוד משימה עליה אצטרך לעמול בקפידה כל בוקר, קופסת האובנטו. בקופסא וקטנה קומפקטית, מנסות האמהות לדחוף ולגוון בכמה שיותר סוגים, צבעים וטקסטורות של אוכל ולמרות שהיפנים הם יחסית לא אנשים תחרותיים, בין האימהות מתרחשת תחרות שקטה על האובנטו המושקע והחמוד ביותר.

היפניות עושות מהאובנטו הזה סיפור כאילו כל מחשבותיהן והאנרגיות שלהן מופנות אליו. ואני, שבאה מבית שאת הסנדויץ’ הכינה אמא בערב שלפני, נאלצתי לעבור כאן בית ספר אמיתי… וכשאני אומרת סיפור, אני מתכוונת לא רק לזה שהן לוקחות את העניין מעבר לקצה כמו כל דבר כאן (כך למשל, סיפרה לי חברה שהיא משכימה בחמש בבוקר כדי להכין לבתה ולבעלה אובנטו) אלא  שהן יוצרות סיפור שלם בתוך הקופסא הקטנה הזו, שגם ככה לא יישאר ממנה זכר עוד חצי שעה. יש המחמירות יותר בפרטים ויש פחות, אך כולן סוגדות לאלוהי הפרטים הקטנים וגם המחפפות יותר מביניהן שדוחפות  לאובנטו  משאריות ארוחת הערב של אתמול, לכל הפחות, מסדרות אותה בצורה מושלמת.

www.prettysimplelife.co.il | אמהות מסביב לעולם | הכירו את ליאת מיפן
קופסת אובנטו פרי עמלי

הקפדניות (ולדעתי המשועממות ביותר, כנראה שאין להן ריגוש גדול מזה בחיים)  נותנות דרור לדמיון ומנסות ליצור מחתיכות אצות, ירקות ואורז כל מיני יצורים ודמויות מהקומיקס או מסדרת אנימציה, או ליצור סיפור בעצמן כמו רכבת שנוסעת ביער מוקף פרחים בשלל צבעים…

וגם אני מלאת מוטיבציה ורצון טוב, עמלתי (יחסית, לא צריך להסחף), בפעם הראשונה שהכנתי עבורה אובנטו (בגיבושון בפארק שכלל טיול קצר, משחקים משותפים עם האימהות, משחק חופשי של הילדים). אמנם בלי סיפור מיוחד ויקיצה עם ציוץ הציפורים הראשון, אבל כן היו שם קצת דמויות וצורות של ירקות. והאובנטו החמוד עשה את העבודה, מיה היתה מאושרת והתלהבה בטירוף, הראתה לילדים ולאמותיהם איזה אובנטו מקסים אימא הכינה לה וכמה הוא טעים, פזלתי לצדדים להשוות קצת ושמחתי על ההשקעה, הרגשתי גאה לגמרי ושהאובנטו שלי עמד בכבוד בסטנדרטים. דאגתי לחיצוניותו כמו גם לפנימיותו -שיכיל את כל אבות המזון באופן מאוזן. מיה חיסלה ה-כ-ל והמשיכה להשוויץ באובנטו שלה עד הערב ולהודות לי. אין לתאר את שמחתי באותו יום 🙂

www.prettysimplelife.co.il | אמהות מסביב לעולם | הכירו את ליאת מיפן
ועוד קופסת בנטו פרי עמלי…

אז ברור לי שהראיון המטריף הזה עם ליאת עניין אתכן והייתן רוצות לקרוא וללמוד עוד ועל חוויות נוספות שלה ביפן, אבל לצערי, הייתי חייבת להגביל את הראיון במקצת. אך אל דאגה, בבלוג של ליאת ובעמוד הפייסבוק שלה, תמצאו עוד הרבה סיפורים משעשעים ותמונות מדהימות מחייה ביפאן. 

וכמובן אם אתן מבקרות בקרוב בטוקיו, אל תפספסן סיור עם ליאת או סדנת אובנטו. מניסיון אישי, אין כמו להסתובב עם מקומית כדי באמת ללמוד על התרבות במדינה בהן אתן נמצאות. הדוא"ל של ליאת הוא liatluftmorito@gmail.com וניתן גם להתעדכן באתר שלה

וכמו שאומרים ביפנית: "דומו אריגטו" どうも有難う ליאת!

האובססיה הפינטרסטית שלי 4#: פרינטבלס בחינם שישדרגו כל חזרה לבית הספר ולגן

חוזרים-לבית-ספר

"חזרה לשגרה".

המושג הזה גורר אנחת רווחה מרוב ההורים.

במיוחד שהשנה החגים מתאחרים להם ויש חודש שלם להתרגל ל"שגרה".

לקום. לצחצח שיניים. לאכול ארוחת בוקר. להכין כריכים. להתלבש. להעיר. לארגן. להאיץ. לצאת. לפזר.

שגרה.

או ליתר דיוק, "לוגיסטיקה".

אבל עוד לפני שסיימנו את החופש, הלוגיסטיקה כבר קוראת לסדר.

חדל  שעות קימה והשכבה מאוחרות. חדל ארוחות מבולגנות בזמנים שונים וחדל סדר יום נזיל אשר איננו מחייב איסופים, חוגים, ימי הולדת ותיאום עם חברים. חזרה לבית הספר והגנים….

יש לקנות, להשלים ולסמן את הציוד הנדרש לבית הספר או לגן, לעטוף מחברות וספרים, להרגיל את הילדים לקום ולהירדם בשעות סבירות, להירשם לחוגים והכי חשוב לוודא כי בידייך הכלים אשר יקלו על ההתארגנות היומית מבלי לצאת מהכלים מידי יום ואשר ישמרו על החיוך, שלך ושל הילדים.

אז לכבוד שנת הלימודים שבאה עלינו לטובה, ריכזתי 6 פרינטבלס (רובם גם חינמיים!) שנוצרו כולם ע"י בלוגריות ישראליות (ולמי שפספסה, בגלל ענייני חופש גדול ושות' גם שלט שלום כיתה / גן שיצרתי כאן בבלוג), אשר יעזרו לכן לפתוח את הבוקר עם חיוך ושישדרגו כל חזרה לבית ספר או לגן. ככה שיהיה לנו לא רק מסודר ומאורגן על הבוקר, אלא גם יפה ומעוצב.www.prettysimplelife.co.il | חזרה לבית הספר | פרינטבלס בחינם שישדרגו כל חזרה לבית הספר ולגן

שלט "שלום כיתה / גן" לתיעוד היום הראשון מידי שנה  / PrettySimpleLife | בוקר טוב "צ'ק-ליסט" / Troncho | מדבקות עגולות לסנדוויצ'ים / Tiny Scribbles  | מערכת שעות מעוצבת / Cool and Bello | שקית לסנדביץ' / Beekit Studio | סט עטיפות למחברות מעוצבות / 9inStyle

ואם זה לא מספיק, ריכזתי בבורד ייעודי בפינטרסט, המוני פרינטבלס מעוצבים וחינמיים מהארץ ומהעולם לקראת החזרה לבית הספר. אז כנסו מהר והתחילו לעקוב. הנה חלק מהפרינטבלס המדליקים שתמצאו שם.

www.prettysimplelife.co.il | חזרה לבית הספר | פרינטבלס בחינם שישדרגו כל חזרה לבית הספר ולגן

מדבקות ללוח שנה לתיעוד ויזואלי של אירועים (חוגים / מבחנים וכו') / Lia Griffith | פרינטבלס לסימון ציוד אישי (כולל אופציית הדפסת שם הילד באנגלית) / Lia Griffith | סרגלי נייר / Mr Printable | מדבקות לסימון מחברות / ספרים / Mockeri | עטיפה לספר / מחברת לצביעה / U-CreateCrafts | קלמרי עפרון מנייר / Design is Yay

ואם זה לא מספיק….קבלו נא רעיונות ו-DIY מגניבים נוספים לחזרה לבית הספר ולשדרוג תחילת שנת הלימודים:

www.prettysimplelife.co.il | חזרה לבית הספר | פרינטבלס בחינם שישדרגו כל חזרה לבית הספר ולגן
תמונה מתוך הבלוג סימני דרך

ושוב פעם. שתהיה לכולנו חזרה לבית הספר וגן קלה ושנת לימודים פורייה!

שלום כיתה א' (וגם גן): שלט לתיעוד היום הראשון להדפסה חינם

חוזרים-לבית-ספר
מחשבות על ריח שנצרב בזכרון

ריח של כיתה א': את הריח של היום הראשון שלי בכיתה א', לא אשכח לעולם. וגם אין שום דרך שאוכל לתאר אותו בכתב. הוא מידי פעם עולה בנחיריי הריח, וזורק אותי אחורה לזיכרון בו אני אוחזת את ידה של אימי, ואנו צועדות יחד לכיוון שער הכניסה של ביה"ס היסודי. אני מתבוננת על מבנה ביה"ס מבחוץ, על גבי, התיק החדש שנקנה עבורי, ועולה איתה במדרגות לכיתה א'2, למקום שיהיה לי בית שני בשש השנים הקרובות.

ריח של ספטמבר: שני חודשים בשנה מתקשרים אצלי בזכרון – ריח פריחת ההדרים במרץ והריח של תחילת ספטמבר. ריח של קרירות של בוקר שעתיד להתחמם בקרוב. ריח של רוח עדינה ושיער שמתבדר וריח של פרחים של סוף הקיץ שעוד רגע יקמלו ויפנו את מקומם לסתיו.

שלט-שלום-כיתה-א_2

 

ריח של ריקבון: התיק הראשון שלי היה בצבעי טורקיז ושחור ועד היום אני זוכרת כמה יפה הוא היה בעיני. אבל תקופת הזמן ששימש אותי הייתה קצרה, ופרידתנו הייתה מהירה. בחופשת הפסח בכיתה א', נשכחה בתוך התיק בננה, תחובה תחת הספרים והמחברות, וריח מציאת הבננה הרקובה בתיק, בערב לפני החזרה ללימודים, מלווה אותי עד היום (וגם ההרגל כי לעולם, אך לעולם לא אזרוק סתם כך בננה בתיק). התיק החדש שהחליף את תיקי האהוב, מעולם לא הצליח למלא את מקומו – צבעיו, ורוד-אפור, ומבנהו היו מכוערים בעיני, והתחננתי לאימי לקנות תיק חדש לקראת השנה החדשה (שכמובן סירבה לאור העובדה כי בכיתה א' נרכשו שתי תיקים). רק בכיתה ד' זכיתי לתיק חדש אבל הוא, בניגוד לקודמיו, כבר איננו צרוב בזכרוני.

 

מחשבות על זמן שחלף:

שש שנים.

שלושה גני ילדים ב –

שתי שפות.

ושתי מדינות.

ילד אחד שעולה לכיתה א'.

אין הורה שלא תופס את עצמו ברגע זה ואומר "איך שהזמן טס".

www.prettysimplelife.co.il | שלום כיתה א' | פרינטבל חינם להדפסה | שלט לתיעוד היום הראשון

מחשבה של אמא:

אילו ריחות יצרבו ליונתן, בני בכורי, בזיכרון?

אילו זיכרונות ילוו אותו מכיתה א'?

רק הזמן יגיד.

לי, אין כאן כל השפעה אלא לנסות ולעזור ליצור זיכרון חיובי ושמח שאולי יישאר עמו (ואולי לא), ולתעד את הזיכרון, שיעזור לו לזכור את היום, בו עשה את צעדיו הראשונים בשערי ביה"ס.

www.prettysimplelife.co.il | שלום כיתה א' | פרינטבל חינם להדפסה | שלט לתיעוד היום הראשון

ולמען התיעוד: שלט שלום כיתה א' (וגם גן, לא נקפח את האחים הקטנים) להדפסה חינם אשר תוכלו למלא את פרטיו מידי שנה מחדש, להעמיד את הילד/ה מול המצלמה ולתעד את הזיכרון של הראשון בספטמבר.

www.prettysimplelife.co.il | שלום כיתה א' | פרינטבל חינם להדפסה | שלט לתיעוד היום הראשון
צילום: נטע מור צלמת

במידה ואתן כבר מנויות לניוזלטר של הבלוג, תקבלו את השלט שלום כיתה א' ישירות לדוא"ל ממש בקרוב (ואם אתן עדיין לא רשומות, מוזמנות להירשם למטה ולקבל את הקבצים מיד אחר אישור הרשמה).

על השלט מומלץ לעשות למינציה וכך מידי שנה תוכלו לכתוב את נתוני שנת הלימודים ולמחוק בהתאם.

ורק זכרונות טובים ונעימים מהראשון בספטמבר!

www.prettysimplelife.co.il | שלום כיתה א' | פרינטבל חינם להדפסה | שלט לתיעוד היום הראשון
צילום: נטע מור צלמת

שנת לימודים מוצלחת לכולנו!

ולא לשכוח לשתף את הילדדוס עם השלטים עמוד הפייסבוק של הבלוג

www.prettysimplelife.co.il | שלום כיתה א' | פרינטבל חינם להדפסה | שלט לתיעוד היום הראשון


האימג'ים בשלטים והבאנר נלקחו מאתר Freepik

ווישליסט לידה: מה קונים לילדה שלישית?

ילדה שלישית.

עוד קצת פחות מחודשיים.

ואני בסטייט אוף מיינד של "הגיע הזמן שנתחיל להתכונן להגעתה".

אבל יש שני אחים גדולים.

וגם חופש גדול.

ועוד מיליון דאגות וטרדות של החיים שלא קשורות ללידתה.

והמחשבה הזאת שחולפת בראשי כל בוקר, נשארת שם.

www.prettysimplelife.co.il | ווישליסט לידה | מה קונים לילדה שלישית?
צילום: נטע מור צלמת

עדיין אין שידה ומיטה (שנשאיל כמובן, בכל זאת ילדה שלישית).

הציוד שנשאר מהאחים הבוגרים עדיין מאוחסן לו במחסן.

והבגדים של אחותה הגדולה, שיעברו אליה, טרם מוינו או כובסו.

אביגיל נולדה בשבוע 42.

אפשר רק לקוות שגם הקטנה תמתין מעט ליציאתה לאוויר העולם.

וכשאני בלחץ, איך אני מרגיעה את עצמי? באמצעות רשימה, כמובן, (נחשו איפה?) של כל מה שחסר ונדרש.

אז לנוחיות כל חבריי שתוהים מה לקנות לילדה שלישית, וכתרופת הרגעה עבורי, אגרתי 8 פריטים מעוצבים לתינוק שעונים על השאלה הנצחית "מה קונים לילדה שלישית?".

WIsh-List-Combined

חיתולי בד (חב"ד): השתגעת??? בערך מרבית התגובות שאני מקבלת מסביבתי הקרובה שאני מספרת כי אני עומדת לנסות ולחתל באמצעות חיתולים רב פעמיים.

להרגיעכן. אלו לא חיתולי הטטרה שאמא חיתלה אותנו בתחילת שנות ה-80 ונאלצה להרתיח, לייבש ולקפל. הדור החדש של החיתולים הרב פעמיים מעוצב, נוח לשימוש (באמצעות כיסים ורפידות) וכמובן הכי חשוב, אקולוגי וידידותי לסביבה.

אה-מה-מה. העסק הזה יקר. אמנם, בטווח הרחוק שמשווים עלות של חיתולים חד פעמיים (חד"פ) לחיתולי הבד (חב"ד), עלות שימוש בחב"ד נמוכה יותר מקנייה מצטברת של שנתיים פלוס של חד"פ. אבל בניגוד לחד"פ שצריך לקנות כל פעם שעומד להיגמר (ואין צורך להחזיק סטוקים בארון), בכל הנוגע לחב"ד כדאי שיהיה מלאי מכובד אצלכן בשידה באופן קבוע ומהיום הראשון. (בתמונה: חיתולי בד של חברת bumGenius. הרולס רויס (בעיני רבות) של חיתולי הבד.)

**ואם הצלחתי לעורר בכן עניין בכל הנוגע לחיתול התינוק באמצעות חיתולי בד, ממליצה בחום לקרוא כאן את הפוסט "איך הפסקתי לפחד והתחלתי לאהוב חיתולי בד" שהתפרסם במגזין הנפלא לאמהות  9instyle או להצטרף לקבוצת הפייסבוק התומכת חיתולי בד – סודות מחדר הכביסה**

שמיכות Swaddling מוכנות מראש. כבר שיתפתי בעבר את ניסיונותיי האומללים של עיטוף (Swaddle) אביגיל בקוריאה, הארץ בה עוטפים תינוקות עד יומו ה-100 ואין בנמצא בגדי ניו בורן יפים. אבל החלטתי לא לומר נואש. ומאחר ונוכחתי שעיטוף תינוקות הוא אכן אפקטיבי, מצאתי את הפתרון המושלם. שמיכת עיטוף מוכנה מראש שכל מה שנדרש ממני הוא הכנסת התינוקת לשק השינה המאולתר ועיטוף הזרועות באמצעות שני סקוצ'ים. (בתמונה: שמיכות עיטוף של חברת Swaddle Me.)

New-wish-list_2

תיק החתלה מעוצב: מודה. אף פעם לא היה ברשותי תיק החתלה. באופן אישי הייתה לי רתיעה מתיקי ההחתלה שהיו פופולאריים כשיונתן נולד (תמיד נראו גדולים ומסורבלים מידי עם הדפסים זועקים מידי) והעדפתי לזרוק הכל לתיק גב רגיל או לתיק ההחתלה שהגיע יחד עם העגלה.

א-ב-ל הזמנים השתנו ותיקי ההחתלה של ימינו גם אינם מסורבלים או גדולים מידי וגם מעוצבים לעילא ועילא כך שאף אחד לא יחשוד שמה שאת סוחבת על גבך זהו תיק החתלה (ורק התינוק בעגלה יסגיר זאת 🙂 ) (בתמונה: תיק החתלה של המותג Starjelly.)

חיתולי טטרה ענקיים לכיסוי העגלה: שוב מוצר שאף פעם לא היה ברשותי. העובדה ששני ילדיי גדלו במדינה קרה שהשמש בה לא הציצה מידי יום, כמו גם העובדה כי מרבית הזמן ילדיי בכלל בילו במנשא, ולא בעגלה בשל סיבות טופוגרפיות ותרבותיות בקוריאה, לא הצריכה ממני שימוש בחיתול טטרה ענק שיגן עליהן מפני השמש. ילדה מספר 3 שעתידה לגדול בישראל זה כבר סיפור אחר… (בתמונה: חיתולי טטרה ענקיים ומעוצבים של המותג MiniMine)

משטח החתלה מעוצב: את הסיפור מדוע מכרתי את מיטת התינוק ושידת החתלה שהיו ברשותי בקוריאה, זוכרות? אם לא, קפצונה נא לכאן לקריאת אנקדוטה משעשעת ובדרך גם תבינו מדוע אין ברשותי גם משטח החתלה…(בתמונה: משטח החתלה של Coolytogo)

מנורת לילה בצורת אגס / אננס:  כי זה פשוט מקסים ופרקטי. (בתמונה: מנורות לילה צבעוניות בצורת אגס ואננס. ניתן להשיג כאן.)

New-wish-list

מצעים יפיפיים למיטה:  כי אולי, רק אולי, השלישית תסכים לישון כמו שצריך בלילה על סט מצעים מהמם ולא תקום כל רגע כמו אחותה הגדולה. וגם כי זה פשוט מהמם. (בתמונה: סט מצעים של Nogili)

מגן ראש למיטה: כי אחרי שני ילדים סקרנים, שברגע שהצליחו להרים את עצמם ניסו להביט החוצה ממיטת התינוק ומחצו תוך כדי פעולה את מגן הראש במיטה, חייבים לחדש. (בתמונה: מגן ראש במבי של בובה בלה)

כבר טענתי בפוסט הקודם שאני אמא מסודרת.

עכשיו אפשר להוסיף למעלותיי גם אמא פרקטית (בעלת חוש אקולוגי מפותח וטעם משובח) שיודעת בדיוק להגיד לחברים שלה מה לקנות לה ללידה 🙂

והעיקר שתמשיך להתבשל לה בנחת ברחמי ולא תחשוב לרגע לצאת לפני הזמן שנהיה מוכנים באמת.

 

 

אמא מסודרת: אפליקציות לניהול משימות שמסדרות לי את החיים

בחיי לא הייתי ספונטנית.

אף פעם.

הגנים הייקים שולטים בי היטב.

הכל מתוכנן וידוע מראש.

חופשה משפחתית? מוזמנת חודשים מראש.

רשימת קניות לסופר? מעודכנת תמיד (רק חבל שבעלי היקר, לא עוקב אחריה).

פוסטים עתידיים לבלוג? הרשימה מוכנה.

בקיצור, אל תנסו להתקשר אפילו ולהציע שנצא הערב.

זה לא יקרה.

ולמרות זאת, ואולי זה יפתיע אתכן עם כל ההקדמה הזו, מעולם לא הייתי אדם שהסתובב עם יומן או פנקס או כזה שרושם בלוח שנה. מקסימום, יש לידי מחברת בה אני כותבת את ה-To Do List שלי, וגם זה לא תמיד.

www,prettysimplelife.co.il | אמא מסודרת | אפליקציות לניהול משימות

כל המידע מתויק ומאורגן בראש. ובדר"כ גם אין פספוסים.

אבל אז הילדים הגיעו והכל השתנה.

זה לא שהזיכרון הלך. את הרוב אני עדיין זוכרת בראש. הוא פשוט התמלא בעוד אינספור משימות לגן, חוגים, חברים, מסיבות יום הולדת, שכולם מחייבים מעקב צמוד….

תודה לאל, שבד בבד עם הולדת הילדים, נחתה עליי המצאה טכנולוגית מדהימה, הסמארטפון, שהלך והשתכלל לו עם השנים ואיתו אפליקציות לניהול זמן.

מזל.

עדיין לא צריך להסתובב עם יומן כבד בתיק.

מספיק הטלפון הנייד עם כמה אפליקציות מותקנות עליו.

ובעיני, האפליקציות לניהול משימות וזמן של Google הן הטובות מכולן. מה לעשות? גם כאן הם שולטים בעולם.

בעולם שלי לפחות.

כל עיסוקיי, רשימותיי, משימותיי ומאווי מאוגדים תחת שתי אפליקציות לניהול משימות בודדות של Google: ה-Google Keep וה-Google Calendar.

כמו שהשיר של כוורת אומר "נתתי לה חיי". אפשר לשכנע אתכן לתת גם את שלכן?

Google Keep:

Google Keep, אפליקציית ניהול המשימות של Google שמחליפה את כל רשימות ה-To Do List שתלויות לכן על המקרר, משורבטות לכן במחברת או מודבקות לכם ב-"post its" ברחבי הבית.

כל מה שנדרש לעשות זה לפתוח רשימה חדשה, ולהתחיל לשפוך את כל המשימות / הדברים / הרעיונות שיש לכן בראש. למשל, רשימת קניות לסופר, רעיונות שרוצים לרשום מהר לפני ששוכחים, תפריט לארוחות ובעצם כל דבר שאתן חושבות עליו, ושלא תרצו לשכוח….

www,prettysimplelife.co.il | אמא מסודרת | אפליקציות לניהול משימות

עם ביצוע המשימה ניתן לתייג V ליד כל אחד מהפרמטרים אך אלו אינם נמחקים אלא נשמרים על הרשימה (ואפשר לבטל את ה-V בכל רגע…). בסיום המשימה, ניתן להחליט האם למחוק את הרשימה כליל או לארכב, אך מהניסיון שלי, אם קיימות רשימות שחוזרות על עצמן (כמו קניות בסופר), שמרו את הרשימה על המסך הראשי ופשוט בטלו את תיוג ה-V לצד הפריטים החסרים כל פעם מחדש….

את הרשימות ניתן לחלוק עם אחרים (שיכולים אף לערוך את הרשימה אם גם להם מותקן ה-Keep על הטלפון…), לסדר באפליקציה לפי חשיבות המשימה, להגדיר צבע (כך שויזואלית יעשה לכן סדר בין כל הרשימות) ולהקפיץ כתזכורת ביום ושעה שתגדירו.

כמו כן, ניתן להוסיף ל-Keep תמונות שצילמתן ואתן רוצות לזכור משהו בעניינן (למשל, רשימת הציוד לתלמיד שנשלחה אליכן מביה"ס) או אפילו להקליט את קולכן במקום להתחיל לכתוב….

אז כפי שהבנתן, אפליקצית Google Keep, היא אפליקציה לניהול משימות פשוטה ונוחה לשימוש וגם יפה ויזואלית, בדיוק כמו שאני אוהבת (Pretty & Simple), ולא פלא שהפכה להיות האפליקציה הכי שימושית אצלי על הטלפון הנייד.

Google Calendar:

אמנם מוצר ותיק יחסית של Google, עוד מימי ה-Gmail הטובים, אבל הוא הולך ומשתכלל ללא הפסקה וכך עוזר לנהל את הזמן המועט שיש לנו בצורה יעילה וטובה יותר כך שלעולם לא תפספסי שוב פגישה חשובה, דוא"ל מהגננת עם תאריכים חשובים או אפילו זמן לעצמך. איך אתן שואלות? ככה (שימו לב שהפעם עפתי על עצמי ובניתי מצגת איתה תוכלו לזוז בעזרת החיצים ימינה ושמאלה, אם תעמדו על המצגת תשהו את זמן המעבר בין הדפים):

ועל הדרך אשתף אתכן בעוד כמה פיטצ'רים נחמדים ב-Google Calendar שיכולים לעזור ביום יום:

ולסיום, סרטון מבדר של Google איך לנצל ביעילות את פונקציית המטרות (Goals) ב-Calendar:

אז עכשיו שהחופש הגדול התחיל, וניהול הזמן שלך ושל הילדים הוא הכרחי, בכדי שתסיימי את החופש שפויה, אין זמן טוב מזה להתחיל להתנסות באפליקציות לניהול משימות. אשמח לשמוע את התרשמותכן ואם גיליתן פיטצ'רים נוספים מגניבים באפליקציות הללו – עדכנו אותי!

ושלכולן יהיה חופש גדול נפלא מלא בחוויות!


Background vector designed by Freepik