איך עמדנו בפקק 10 שעות ושרדנו? רעיונות לערכת יצירה ופעילויות לילדים בנסיעה

www.prettysimplelife.co.il | It's Summer Time! | My favorite craft materials for kids to survive summer

יש דברים שלא קורים בישראל. לא יורד גשם בקיץ. לא סוגרים בתי קפה בשעה 17:00 ולא עומדים בפקק 10 שעות.

עומדים בפקקים. ברור. ולקטר עליהם אנחנו אלופי העולם (אם כי בימינו, אין באמת מדינה, מפותחת או מתפתחת, שלא סובלת מפקקים ועומסים בערים מרכזיות ובכבישים הבינעירוניים ובמיוחד בסופי שבוע, חגים או חופשים מקומיים).

אבל אין  מצב שתעמדו בישראל בפקק בן 10 שעות להגיע ממקום אחד לשני. פשוט אין. המדינה לא גדולה מספיק.

בשביל זה תצטרכו לטוס רחוק, למדינה זרה.

בשביל זה תצטרכו לשהות במדינה גדולה יותר, בה המרחקים בין המקומות גדולים בהרבה יותר (וגם הגבולות נזילים יותר).

ובשביל זה תצטרכו להחליט לצאת לחופשה דווקא באחד מימי החופש או החג היחידים שיש לעובדים במדינה.

בואו נגיד, שבשביל לעמוד בפקק 10 שעות ולשרוד על מנת לספר על כך, תצטרכו לנסוע, נגיד, למדינה כמו דרום קוריאה :).


חשבנו ששיחקנו אותה. תיאמנו לנו חופשה מחוץ לסיאול, במלון מפואר בחג השבועות. כל מי שעובד בחו"ל בשגרירות ישראל או בחברה ישראלית, יודע שחופשות מתאמים רק בחגים יהודים בהם מקום העבודה סגור לרגל החג, אך המשק עדין עובד כרגיל. ריק מתיירים, מחירים נוחים ובלי פקקים.

ובכל זאת, עשינו טעות של מתחילים. לא הצלבנו את התאריך עם לוח החופשות הקוריאני ולכן לא שמנו לב שערב חג שבועות נופל על Children's Day המקומי  (5 במאי). חופש לכולם.

תבינו, מספר ימי החופשה והחגים הקוריאניים בשנה לעובד מסתכמים בערך ב-10 ימים. זהו. העובדים הקוריאנים ידועים לשמצה בשעות העבודה הארוכות שלהם מחד, ובהעדר ימי חופשה מנגד. אז שיש יום חופש, שבמקרה גם כזה שממשיך לסופ"ש ארוך, אין קוריאני שיחליט להישאר בבית. חייבים לצאת לטייל.

וכך, בבוקר נעים בחודש מאי, מצאנו את עצמנו עומדים בפקק. פקק שהחל מיד עם יציאתנו מסיאול, והסתיים רק עם הגענו למלון, עשר וחצי שעות לאחר מכן (שבפועל, משך הנסיעה היה אמור להסתכם בשלוש שעות).

ולהוסיף על הזוועה, תיק האוכל שהיה אמור ללוות אותנו במהלך הנסיעה, נשכח בכניסה לבית.

ברכב, אבא, אמא שלו (חמותי), ילד בן שלוש וחצי, עוללה בת שנה וחצי ואמא עצבנית, רעבה (שכחנו את האוכל בבית!) ודחוסה במושב האחורי בין שתי כסאות לרכב של ילדים עומדים בפקק.

ועומדים.

ועומדים.

היעד הנכסף
היעד הנכסף אליו הגענו אחרי 10.5 שעות בפקק

כיצד שורדים 10.5 שעות ברכב עם שני ילדים?

עם קצת עצירות (מזל שבכבישים המהירים בדרום קוריאה תמיד ניתן למצוא מתחמי מזון ונקודות עצירה וריענון לנהגים), עם קצת טלוויזיה ועם ערכת נסיעה שאני תמיד אורזת לילדים (או עכשיו כשהם גדולים, והם אורזים לעצמם – כי באמת מאוד סביר לקחת עמך לחופשה קומקום צעצוע או חלק של פאזל אחד…)  הכוללת משחקים, הפעלות וספרים מתאימים לגילם.

נסיעה ארוכה עם הילדים, היא בדרך כלל חוויה מאתגרת. גם כמבוגרים אנו מתקשים לשבת במקום כל כך הרבה זמן, ובוודאי שלילדים זה לא פשוט.

ונכון, שבעידן הטלפונים החכמים אפשר פשוט לתת להם את הטלפון הנייד ולהקרין להם סרטים במהלך הנסיעה, אבל, באופן אישי, אינני עושה זאת (למעט, הנסיעה הזו, הידועה לשמצה, אז כל האמצעים היו כשרים). לא מפעילה טלפון נייד במהלך נסיעות, לא לסרטים ולא למוסיקה. גם מחשש לקרינה מוגברת ברכב הקטן והצפוף וגם כי בחיי היום יום, כל עוד אני יכולה לשלוט על כך, אני משתדלת להגביל את זמן המסכים שלהם בבית או בנסיעה.

אז מה כן עושים אצלנו בנסיעה? ספרים, משחקים, יצירות והפעלות שניתן להכין גם בזמן שנוסעים.  

DIY-Road-Trip-kit-for-kids_4

ומאחר שבחופש הגדול, צפויות לנו שתי נסיעות ארוכות, החלטתי שהשנה נשתדרג. לא סתם תיק או שקית עם השלל שהכנתי ואספתי, אלא ערכת פעילות לנסיעה עם הילדים מעוצבת ויצירתית גם מבפנים וגם מבחוץ.

ערכת פעילות לנסיעה עם הילדים

האתגר הגדול ביותר בנסיעה שצריך להתמודד איתו הוא התנועה והתזוזה של הרכב. ולכן הדבר הראשון שעשיתי הוא לעטוף קופסת נעליים שתוכל לשמש גם כשולחן עבודה וגם כמקום אחסון להפעלות.

DIY-Road-Trip-kit-for-kids_1

את מכסה קופסת הנעליים הפכתי לכן ציירים נייד.

בצד אחד, באמצעות שני אטבי כביסה מיניאטוריים אשר הודבקו לקופסא, אפשר לחבר ניירות או חוברות עבודה, בלי שאלה יזוזו לנו כל רגע.

DIY-Road-Trip-kit-for-kids_7

אפילו פוקימונים ניתן לצייר בזמן נסיעה (צייר וצבע: יונתן פורר 🙂 )

בצד השני, ריססתי באמצעות ספריי שיוצר אפקט גיר חתיכת דיקט (מומלץ לשייף באמצעות נייר שיוף עדין את המשטח על מנת להחליקו ולמנוע שבבי עץ סוררים) והדבקתי לפנים המכסה עם דבק חם. באמצעות גירים יוכלו הילדים לצייר כאוות נפשם ולמחוק עם מטלית לחה.

DIY-Road-Trip-kit-for-kids DIY-Road-Trip-kit-for-kids_3

ובתוך הקופסא?

בפנים הקופסא חשוב להכין מראש הפעלות ויצירות שלא מצריכות דיוק רב מידי (בכל זאת אנו בתזוזה אז בלי מספריים), שלא יגרמו ללכלוך בלתי הפיך (דבק על סוגיו, בצק או פלסטלינה  שיכולים להדבק למושבי הרכב וכמובן גם כל דבר על בסיס נוזל) ועדיף מוצרים בעלי גב קשיח (קרטון) אשר יאפשר יציבות מירבית על שולחן העבודה. וכמובן, לא לשכוח גירים, עפרונות צבעוניים וטושים (מחיקים כמו אלו של קריולה!).

ideas-of-things--to-take-on-long-road-trips

חוברות ייעודיות לנסיעה של מליסה אנד דאג / משחקים ויצירות: מבוכים, צביעה על שקף (אפשר להצמיד לחלון בסיום הצביעה) / חוברות מדבקות
ומה עוד?

ספרים. ספרי חיפוש כגון "איפה אפי", סדרת ספרי "באר שפע" שבכל ספר, מתוארות סצנות באותן הרחובות, הבתים והאנשים בעונת שנה אחרת, או הלהיט המקומי – הספר  "רק בישראל" – ספר החיפושים הגדול" של המאיירת המדהימה והבלוגרית, רחלי שלו, כולם נפלאים לנסיעות ארוכות ומעסיקים את הילדים זמן רב בחיפוש אחר תעלומות נסתרות ודמויות עלומות.

בנוסף, תמיד כיף להביא לפחות ספר אחד שמתאר את היעד אליו נוסעים ומספק מידע גאוגרפי ותרבותי בצורה ידידותית לילדים, שבוודאי יתרגשו עוד יותר, במציאות, לראות את מה שתואר להם בספר.

DIY-Road-Trip-kit-for-kids_6
"רק בישראל- ספר החיפושים הגדול" / מסביב לעולם – קומיקס לילדים על מדינות שונות בעולם / שדה התעופה – ספר חוויתי על מה קורה בשדה התעופה / Busy Places – ביקור בערים החשובות בעולם באמצעות לשוניות

 

ולבסוף, משחקים. ועדיף כאלה שאפשר לשחק עם עצמך: קלפים למיניהם, משחקי חשיבה ("פקק תנועה" הוא משחק קלאסי) או הפעלות שאפשר לקנות מראש או להוריד בקלות מאתרים למיניהן: תשחצים, מבוכים, תפזורות, סודקו, תן קו וכו'.

DIY-Road-Trip-kit-for-kids_8DIY-Road-Trip-kit-for-kids_5

ספרו לי. מה אתן לוקחות לחופשה אתכן? אילו דברים הם must have's בכל נסיעה משפחתית? ואיך אתן והמשפחה מעבירים את הזמן בפקקים?


עוד רעיונות לפעילויות, ספרים ומשחקים בזמן נסיעות משפחתיות של בלוגריות מובילות:

פעילויות להדפסה חינם שרבות מהם מתאימות לנסיעה: תמר בהרב מהבלוג טרונצו'

המשחק שמשדרג כל נסיעה משפחתית: נעמה אורבך מהבלוג "סימני דרך" 

מגלים עולם – המלצות על ספרי ילדים שמטיילים בעולם: ליען נוסבאום מהבלוג "בדרכים" 

טיפים לנסיעות עם מתבגרים: מיכל מנור מהבלוג "רואה עולם" 

נסיעה טובה!

אמהות מסביב לעולם: הכירו את קרן מניו זילנד

5 עובדות שאני יודעת על ניו זילנד.

  1. צילמו בה את טרילוגיית שר הטבעות.
  2. מתגוררים בה יותר כבשים מבני אדם (ושהכבשים מפליצות גזים הגורמים להגדלת החור באוזון).
  3. שבין הניו זילנדים לאוסטרלים קיימים חילוקי דעות קשים באיזו מדינה מהשתיים המציאו את הפבלובה.
  4. הציפור הלאומית היא קיווי כי היא דומה לפרי – ולכן הניו זילנדים מציגים את עצמם כ-Kiwi's.
  5. יש לה נופי פרא משגעים ואני חולמת על טיול בניו זילנד בעתיד.

5 עובדות וזהו.

אז תארו לכן את שמחתי שחברתי לבלוגספירה, נעמה אורבך מהבלוג "סימני דרך" שידכה אותי לחברתה קרן סגל, המתגוררת בדֶנִידִין, ניו זילנד, עם בן זוגה דני ושתי בנותיה, תמר (8) ויסמין (5), שהסכימה שאראיינה למדור "אמהות מסביב לעולם" בכל הקשור להורות, אמהות וגידול ילדים שם. תודה לך נעמה ותודה לך קרן שהסכמת!

קרן_משפחה
קרן והמשפחה

מזמינה אתכן כתמיד, לעשות לעצמכן כוס קפה (או במקרה שלנו, תה אנגלי, בהיות ניו זילנד חברה בחבר העמים הבריטי המכיר במלכה אליזבת' כעומדת בראשה), משהו מתוק ליד (רק לא פבלובה) –ולטוס איתי לצדו השני של העולם, וללמוד קצת על החיים בניו זילנד מפיה של אמא המתגוררת שם.

וכרגיל, תזכורת קטנה לפני שצוללים. כמו בראיונות הקודמים, מידי פעם אוסיף תובנות והערות משלי. אלו יצוינו באמצעות ראשי התיבות של הבלוג – PSL.

קצת על קרן:

נולדתי בירושלים וגדלתי בעיר העתיקה, מקום מיוחד (ומורכב) לגדול בו והמשכתי להתגורר בה גם בבגרותי. כשהייתי בת 10 נסעתי עם משפחתי לפוסט דוקטורט של אבי באנגליה, מה שזכורה כחוויה מאוד משמעותית עבורי. נחשפתי לבית ספר שהתנהל באופן מאוד שונה ממה שהייתי רגילה לו בארץ – המורים היו יותר רגועים, ויותר פנויים לתלמידים, הייתה הרבה עבודה עצמאית ודגש על יצירה ואומנויות. בעיקר, חוויתי במשך שנה אחת ילדות כמו שהיא יכולה להיות במקום אחר, שיש בו פחות מתחים קיומיים כמו בארץ, ומנגד, הרבה יותר אפשרויות מבחינת תרבות פנאי. בנוסף, אמי לא עבדה באותה השנה, מה שתרם והוסיף לחוויה החיובית ואני זוכרת כמה כיף היה לי שאמי הייתה בבית ולא הייתה צריכה לתמרן בין מחויבויות של עבודה לאמהות.

אמנם, נסעתי רק לשנה, אך החזרה לארץ מאנגליה לא היתה פשוטה לי כלל. הרגשתי לא כל כך שייכת. לא אהבתי את הלימודים בבית הספר. היו דברים שהיו לי מעניינים, אבל לא הרגשתי שום קשר רגשי לרוב המורים/ות שלי, ובעיני זה מפתח חשוב ללמידה. בנוסף, הלימודים נראו לי חסרי מעוף, והחיים בעיר העתיקה בירושלים היו מאוד שונים מאשר אלה שלצד נחל קטן באוקספורד. לשמחתי, פגשתי חברות חדשות בשכונה שלי שהפכו לחברות חיים, ושההתבגרות לצידן הייתה ועודנה מתנה ענקית בחיי.

כשבגרתי בחרתי ללמוד פסיכולוגיה  ואחר כך למדתי גם  סוציולוגיה. עבדתי בהרבה דברים, אבל בעיקר לימדתי והנחתי קבוצות דיאלוג בין יהודים לפלסטינים. נשארתי לגור בירושלים, ושם גם הקמתי את משפחתי. לפני כארבע שנים הזדמנה לבן זוגי האפשרות להמשיך ללימודי דוקטורט בניו זילנד, ושמחנו על האפשרות לשינוי וכך עברנו לכאן. לא ידעתי עוד במה אעסוק כשהגענו (היום, אני דוקטורנטית לפסיכולוגיה), אבל שמחתי על הזמן עם הבנות בבית, שעזר לכולנו להתרגל למקום החדש. הדבר היחידי שידעתי לגבי ניו זילנד לפני שהגענו לכאן הוא שאהבתי מאז גיל ההתבגרות את השיר של דליה רביקוביץ' "שני איים ל ניו זילנד".

פנגווינים-צהובי-עיניים
פנגווינים צהובי עיניים שאפשר לפגוש בניו זילנד

אלו החוויות, התובנות והמחשבות של קרן על הורות וגידול ילדים בניו זילנד.

על ללדת בבית את בתך 

את שתי הבנות ילדתי בארץ ועם שתיהן היו לי לידות נפלאות. קודם כל, מאוד נהניתי מההריונות. זו הייתה חוויה מדהימה בעיני, שאפשרה הרבה חיבור לגוף וליכולת שלנו, הנשים, לצור חיים חדשים. אבל גם הריון מצריך הרבה מפגש עם המערכת הרפואית, ויש גם אי ודאות, ודברים מלחיצים, אז לא הכל היה תמיד קל וכיפי. התכוננתי היטב ללידות שלי וידעתי בדיוק איך אני רוצה ללדת. כשהייתי ילדה ראיתי את הכלבה שלי ממליטה פעמיים, וזכרון ההמלטות שלה היה משמעותי עבורי. היא התכנסה בתוך עצמה, חיפשה מקום חשוך ושקט, ומשם בעצם ידעה מה לעשות. הזיכרון הזה של ההמלטות שלה, עזר לי בהכנה שלי ובאופן שבו דמיינתי שהלידות שלי תהיינה. למזלי הדברים גם הסתדרו כמו שרציתי. ילדתי את בתי הבכורה במרכז ללידה טבעית בתל השומר, ואת בתי הצעירה ילדתי בבית. למיטב ידיעתי, בניו זילנד קיימת אפשרות הבחירה לאישה היכן ללדת – בבית חולים או בבית (PSL: וזאת בניגוד גמור לישראל, אשר משרד הבריאות מקשה על אלו המבקשות ללדת במרכז לידה טבעי או בבית וישנם תנאים מאוד מסוימים אשר היולדת צריכה למלא בכדי שיתאפשר לה ללדת בבית כגון אישה בריאה עם היריון תקין שמתגוררת במרחק של עד חצי שעה מבית חולים ויש בבניינה מעלית. כמו כן, נשים ישראליות הבוחרות ללדת בביתן אינן זכאיות למימון הלידה אלא למענק לידה בלבד). אני, למזלי, יכולתי לגייס ללידה הן במרכז לידה טבעי והן ללידה בבית עם מיילדת פרטית, את הכסף, אך בניו זילנד אלו ממומנים על ידי המדינה (PSL: כמו בניו זילנד גם בבריטניה מממנים לידות בית כפי שלמדתי כשראיינתי את דונה מסקוטלנד שגם היא ילדה את שני בניה בביתה).

דבר נוסף שהיה חסר לי מאוד בארץ, וכאן הוא מובן מאליו זו תמיכה וליווי של הזוג. מכיוון שלא מלמדים אותנו איך להיות אמהות, אנחנו צריכות ללמוד את הכל בעצמנו, או לשמוע הרבה מאוד עצות מנשים אחרות, שלא תמיד מתאימות לנו. ולי באופן אישי לקח לי הרבה זמן לפתח את "העצמי" שלי בתור אמא. בניו זילנד, כבר בתחילת ההיריון בוחרים מיילדת שמלווה את המשפחה לאורך ההיריון עד כמה שבועות אחרי הלידה. הגישה הרפואית בניו זילנד היא מאוד מניעתית, ולכן, המיילדת המלווה אחראית על מעקב ההריון באופן כללי, וגם על הבדיקות במהלך ההריון, פרט לאלה שרק רופאה יכולה לעשות. כך שלמעשה, היא הדמות המשמעותית עבור בני הזוג לאורך כל ההריון, הלידה, וההתרגלות לילד/ה חדש/ה.

על ההחלטה לא לשלוח את הבנות לגן עד גיל מאוחר

אחרי שבתי הבכורה נולדה הבנתי שמבחינתי החיים השתנו בצורה שלא ניתן להחזיר אותם להיות כפי שהם היו. גיליתי שלהיות אמא זה הדבר שאני הכי אוהבת בעולם, ואפילו שיש והיו המון רגעים קשים, משעממים, מתסכלים, הרגשתי שאני לא רוצה לעבוד ולשלם כדי שמישהו/מישהי אחרת ייהנו מלבלות עם הבת שלי, ורציתי שאני אהיה זו שתזכה להיות איתה כמה שיותר. ידעתי שאני מאוד רוצה להישאר איתה בבית עד גיל שארגיש שהיא בשלה להיפרד ממני ולצאת למסגרת מחוץ לבית. היה לזה, כמובן, מחיר כלכלי מאוד גדול, ואני מאושרת שבן הזוג שלי ראה את הדברים בדיוק כמוני, והיה ברור לנו כהורים שהבאתה לעולם היא מבחינתנו סוג של "מהפכה" בחיים שלנו, ובסדרי העדיפויות שלנו.

מה שהיה לי מאוד חסר בארץ, כאמא שנשארה בבית עם ביתה, ובניו זילנד הוא מאוד זמין, זו מסגרת חברתית מחוץ לבית. אמנם ארגנתי לה ולעוד ילדה מין מסגרת קטנטנה של 9 שעות בשבוע, כשהייתה בת שנתיים וקצת וגם הצטרפתי לפעילויות של הורים שהם בחינוך ביתי, אבל לפחות בירושלים, המון פעילויות מחוץ לבית עם ילדים צעירים כרוכות בתשלום. כאן, המצב מאוד שונה – המוזיאונים הם בחינם, בילוי בבריכת שחיה עירונית להורה וילד/ה עד גיל 5 עולה משהו כמו 10 ש"ח, כך שזה מאוד סביר. בארץ היו מעט מאוד אפשרויות כאלה. (PSL: מה שמאוד מזכיר לי את החיים בקוריאה, גם שם עלויות הכניסה למקומות היו סבירים בהחלט כמו גם האופציות לבילוי היו רבות יותר ומותאמות יותר לילדים כפי שתיארתי בפוסט כאן).

גן-בוטני-בדנידין
הגן הבוטני בדנידין שניתן לבקר בו ללא עלות.

בנוסף, בניו זילנד ניתן למצוא עוד משהו מיוחד שנקרא מרכזי משחק – אלה מרכזים להורים וילדים עד גיל 7, שבמחיר יחסית סמלי אפשר לבוא אליהם בבקרים ולבלות עם אמהות וילדים אחרים. המרכזים הם קואופרטיביים, כך שכל משפחה ששייכת למרכז גם "עובדת" בו. זה דורש מחויבות, אבל בתמורה מספק עוד "בית" להיות בו. כשהבנות שלי היו צעירות, זה היה לי מאוד חסר. כי לפעמים בבקרים רציתי פשוט שיהיה לי עוד בית להיות בו, ולהכיר אמהות במצבי. אני חושבת שזה גם מאוד עוזר מבחינת בידוד חברתי כי לבחירה שלנו להיות עם הבנות שלנו בבית עד גיל יחסית מבוגר היה גם מחיר של בידוד מבחינת החברה שמסביב. לאט לאט הכרנו יותר הורים שעשו בחירה דומה, אבל בהתחלה היינו מאוד לבד עם ההחלטה הזו, כי החברים/ות שלנו לא בהכרח בחרו באופן דומה.

על יוקר מחייה ותרבות צריכה 

עד לא מזמן, היה מקובל בניו זילנד שאחד ההורים נשאר בבית לגדל את הילדים/ות לפחות עד גיל שלוש, לפעמים עד גיל בית ספר, ולפעמים בכלל. זאת אומרת, אפשר היה כנראה די בקלות להסתדר עם משכורת אחת. אני מתרשמת שהדברים השתנו מאוד בשנים האחרונות, ושעלויות המחייה כבר פחות מאפשרות היום עבודה רק של בן/בת זוג אחד/ת. יחד עם זאת, יש הרבה משפחות שאנחנו מכירים שבהם רק אחד/ת מבני הזוג עובד/ת, כך שכנראה שזה עדיין אפשרי.

אני חושבת שניו זילנדים מאוד רגועים ביחס לעבודה, ובאופן כללי, דואגים להרבה זמן משפחה ובית. למשל, מאוד מקובל ששני ההורים נמצאים בבית בארוחת ערב, ונדיר מאוד שנשארים לעבוד מאוחר. אם יוצא לי להישאר לפעמים אחרי 17:00  במקום העבודה שלי, אני בדרך כלל לבדי. סופי שבוע הם די קדושים, ואנשים לא עובדים בהם.

עם זאת, אני חושבת שגם החברה כאן עוברת תהליכי שינוי מואץ ומרגישים שינוי ביוקר המחיה לעומת מה שהיה בעבר. ביחס לישראל, גם השינויים האלה ביוקר המחייה, עדיין לא הגיעו לעלויות כמו שיש בארץ, אבל בשונה מהעבר, ניו זילנדים מתחילים לשלם יותר על דברים,  מה שמחייב כמובן יותר שעות עבודה, והכיוון כנראה יתחיל להיות דומה יותר ויותר למה שקורה בארץ או בארצות הברית מבחינת הצורך לעבוד יותר על חשבון זמן עם המשפחה והילדים .

לשמחתי, אנחנו גרים בעיר קטנה, אז גם עם השינויים האלה התחילו להיות יותר מורגשים בערים הגדולות, בעיר שלנו עוד אפשר קצת לחיות "כמו פעם". בנוסף, המשפחות שמשתייכות למסגרת החינוכית והקהילתית שאנחנו שייכים לה חולקות ערכים דומים בנוגע לקצב החיים, וסגנון הילדות שרוצים לאפשר לילדים, אז זה מאפשר לנו לשמר די בקלות את הבועה שאנחנו רוצים לילדות שלנו.

אורח-קבוע-בחוף-של-דנידין
דייר קבע בחוף של דנידין, ניו זילנד
על תרבות המיחזור ו"עשה זאת בעצמך"

כאמור, התרבות כאן פחות צרכנית – ניו זילנדים אוהבים לעשות דברים בעצמם, ולתקן כל דבר שצריך בעצמם. בנוסף, הם לא ממהרים לקנות דברים או לזרוק אותם. יש שוק גדול של דברים מיד שניה, ואף אחד לא חושב שזו פחיתות כבוד לקנות משהו משומש, ולמכור משהו שכבר לא צריכים. אותי זה מאוד מרשים. לזה נלווית גם מודעות סביבתית – שאין צורך לייצר זבל מיותר, ובכל דבר שאפשר לעשות שימוש, או להעביר למישהו אחר שיוכל אולי לעשות בו שימוש. למשל, אנשים מאוד ישתדלו לא לזרוק אוכל, ולכל אחד יש בגינה מקום עם שאריות בנייה, למקרה שצריך יהיה לשפץ משהו…

בנוסף, אנשים כאן רגילים לעבוד קשה, הם ייצבעו את הבית בעצמם, או יתקנו ויתקינו דברים אם הם יכולים. לקחת מנקה או עוזר/ת בית זה דבר מאוד לא מקובל, ודי נדיר.

גם בכל הנוגע למיחזור וזבל, השיטה כאן מאוד שונה מבארץ. במשך כל השבוע אוספים את ה"זבל" – מה שאי אפשר למחזר בתוך הבית. בנוסף יש פח של זכוכיות, ופח נפרד לפלסטיק, נייר ומוצרי אלומניום ופחיות. בשונה מבארץ, את הפחים האלה מוציאים מהבית רק ביום האיסוף שלהם, זאת אומרת, פעם בשבועיים מוציאים את הזכוכיות  ובשבוע שאחריו את פח המחזור הכללי (פלסטיק, נייר וכו'). את ה"זבל" שאי אפשר למחזר, אפשר להוציא באותו היום, בתוך שקיות שחורה של העיריה שעולות כסף (שקית גדולה אחת, של 16 ליטרים עולה משהו כמו 7 ש"ח). אנחנו במין ספורט כזה של לייצר כמה שפחות זבל, והאמת שקומפוסט מפחית פי כמה את כמות הזבל שמייצרים. אני חושבת שהשיא שלנו נכון לעכשיו עומד על 8 שבועות. (PSL: ואם טרם קראתן את הפוסט האחרון שלי על שיטת המיחזור בדרום קוריאה, שמזכירה קצת את מה שמתואר כאן, הנה הזדמנות נוספת!)

לשיטה הזו יש בעיני כמה יתרונות – קודם כל – הרחובות נשארים נקיים, כי פרט ליום שבו מוציאים בצורה מסודרת את הזבל, אין פחים בחוץ. בנוסף, השיטה הזו מחייבת א/נשים  לקחת אחריות על כמות הזבל שמייצרים. כל דבר שאנחנו מכניסים הביתה, גם צריך לצאת, וזה עולה כסף, ויכול להיות תקוע בבית עד האיסוף. אגב, בביקור האחרון שלי בארץ הופתעתי לראות כמה פריטי ריהוט (שווים ביותר, אגב) היו מונחים ברחובות שליד ביתה של אמי. שכחתי לגמרי שיש את האפשרות הזו של להניח דברים בחוץ ושהם יילקחו. כאן, צריך ממש לדאוג לפנות דברים. גם אם רוצים למסור אותם, אי אפשר פשוט להשאיר אותם בחוץ. ואם זה זבל ממש (נגיד מכונת כביסה שבורה) צריך לקחת אותה לאתר מחזור ופינוי פסולת.

על מערכת החינוך ומעורבות הורים

הבנות שלי הולכות לגן ובית ספר אנתרופוסופי חצי-ציבורי. המימון של המדינה הוא כמעט מלא לבית הספר, אבל ההורים מתבקשים לתרום לבית הספר, כי חינוך כזה עולה הרבה כסף (חומרים לאמנות, שיעורי נגינה וכן הלאה).  יחד עם זאת, המדיניות של בית הספר היא שכסף אף פעם לא יעמוד כתנאי קבלה או השתייכות לגן או בבית הספר. כך שאף ילד/ה לא יידחו מסיבות כלכליות, אלא ההורים ימצאו דרך לתרום לבית הספר באמצעים שאינם כספיים.

בנוסף, מצפים מכל ההורים לעזור לגייס כספים עבור בית הספר – למשל, פעם בשנה יש יריד (עליו גם כתבתי בבלוג האישי שלי המספר על חיי בניו זילנד) שבו מגייסים הרבה כסף לבית הספר, וכל ההורים עובדים ביריד, מכינים דברים, פעילים ועוזרים. כדי לחסוך בעלויות של עובדים בתשלום, מבקשים מההורים להתנדב בכל מיני עבודות קטנות שבית הספר צריך, ואת בית הספר מנקים ההורים בתורנות.

פסטיבל-אביב-בגן
פסטיבל אביב בגן

אם יוצאים לטיולים  ישנים באוהל של בית הספר, ולא צריך לשלם לאכסניה. ואם כן נדרשת עבודה בתשלום, תמיד יציעו אותה קודם כל להורים שבקהילת בית הספר.

כשרק הגענו לניו זילנד,  מאוד שמחתי לגלות שגני הילדים כאן מאוד גמישים. בארץ חיפשתי לבתי הבכורה גן שתוכל ללכת אליו רק לכמה ימים בשבוע, כדי לאפשר לה התנסויות חברתיות בלעדי, ושביתר הזמן היא תהיה איתי בבית. אבל זה היה ממש בלתי אפשרי למצוא, ובכל מקום הסבירו לי שילדים צריכים ללכת לגן כל יום. כאן זה ממש לא ככה – אפשר לרשום ילדים לגן אפילו ליום בשבוע, או לכמה ימים, ובעצם רק השנה בת החמש שלי התחילה ללכת לגן כל יום, חמישה ימים בשבוע, בין 09:00-13:00. היא שמחה עם הסידור הזה, ואנחנו מאוד שמחים עם הזמן שיש לנו זמן איתה מהצהרים. בתי הבכורה בכיתה ב', והיא מתחילה ללמוד בבית הספר כל יום ב-09:00 ומסיימת בשלוש, גם כן במשך חמישה ימים בשבוע. בעיני זה הרבה מאוד, כי היא חוזרת עייפה, ולא תמיד יש לה כוחות לפעילויות אחרות אחרי בית הספר.

על הלמידה החינוכית

אני מתרשמת שלמורה שלה יש יד חופשית למדי בנוגע לחומרי הלימוד, והיא באמת משתדלת לגוון לפי הרצון שלה, והעניין של הילדים. למשל בשנה שעברה במשך שבוע שלם הילדים עבדו על גינת ירק מחוץ לכיתה שלהם. המורה תמיד פתוחה לכל מיני הצעות של ההורים. למשל, אני השתתפתי לא מזמן בפסטיבל מספרי סיפורים, ורציתי להתאמן ולהציג את הסיפור בכיתה של בתי. המורה מאוד שמחה על האפשרות לחשיפה התרבותית, וזו היתה חוויה מאוד חיובית.

הלוח-של-כיתה-א'
הלוח של כיתה א' בבית הספר

הילדים לומדים סריגה פעמיים בשבוע, נגינה בחליל, ולמרות שהם התחילו ללמוד לקרוא ולכתוב לאט לאט בכיתה א', אני רואה שמשהו בשיטה האנתרופוסופית של למידת קריאה וכתיבה עובד מאוד טוב, ושיש לילדים איזו שהיא תפיסה יותר עמוקה של האותיות. הלימוד היה באמצעות סיפורים, כך שכל אות היתה קשורה באיזה שהוא סיפור, וזה עבד יפה.

כאן אני חייבת לציין שבית הספר שלנו מאוד חריג בנוף מהרבה בחינות. בבית הספר שלנו, למשל, מתחילים ללמוד בכיתה א' החל מגיל שש וחצי – שבע (בדומה לבתי ספר אנתרופוסופיים אחרים בעולם, ולמערכת החינוך הגרמנית בכלל). באופן די מוזר, הניו זילנדים שהם די רגועים באופן כללי, מאוד לחוצים על כך שהילדים שלהם יתחילו ללמוד בבית הספר כבר בגיל חמש. אנחנו באופן אישי מאמינים שזה גיל צעיר מידי, ושמחים שמצאנו מסגרת שמאפשרת להן להתחיל ללמוד בגיל יותר מאוחר.

יחד עם זאת, בתי הספר בניו זילנד באופן כללי נחשבים מאוד טובים, והכיתות בדרך כלל קטנות (אני חושבת שבסביבות ה-20 תלמידים/ות לכיתה בבית ספר "רגיל"). ממה שחברות שלי מתארות מבתי הספר שהילדים/ות שלהם/ן לומדים/ות בהם/ן, גם שם האווירה היא די רגועה, וכוללת הרבה זמן משחק, והמון זמן בחוץ. המצב הזה שיש בו מעט הבדלים בין החינוך הציבורי ה"רגיל" לבין בית הספר הקצת יותר "ייחודי" שאנחנו שולחים את בנותינו אליו, הוא קצת בעוכריו של בית הספר, כי בעצם ביחס למערכת הכללית, לפחות על פני השטח, לא נראה שיש לו הרבה דברים שהם אחרים להציע. אנחנו, כמובן, רואים עוד דברים – כמו הדגש הרבה על אומנויות, ההימנעות משימוש באמצעי לימוד דיגטאליים, הבחירה בקהילה שיש לה אורח חיים קצת אחר ועוד.

בית הספר בקצה הרחוב בו אנו גרים
בית הספר שלנו בקצה הרחוב בו אנו גרים
על קוד לבוש ומזג אוויר

אנחנו מתבקשים שלא להלביש ילדים בבגדים עם פרסומות של חברות, או עם סמלים מסחריים. לשמחתנו, רוב ההורים חיים חיים צנועים, והילדים מתלבשים בבגדים פשוטים ופרקטיים.

הכי חשוב בגדים שיתאימו למזג האוויר שעשוי להשתנות בכל רגע נתון. כך שתמיד צריך לשלוח חולצה קצרה בתיק, אבל במקביל גם מעיל גשם, מגפים ומכנסי גשם… לילדים בגן יש נעלי בית, ומזרן מעור של כבשה (כן, אני יודעת שזה מוזר, אבל זה חם להפליא). לילדים בכיתה יש נעלי בית חמות שהם נועלים בכיתה. בכל מזג אויר הילדים יוצאים ומשחקים בחוץ. הילדים/ות משחקים בחוץ בכל מזג אויר, פרט אולי לגשם חזק או ברד, ואז יש מספיק שטח בתוך הגן או הכיתה למשחק.

למרות שמזג האוויר מאוד לא צפוי, ותמיד יכול לרדת גשם פתאומי, יש כאן סוג של חוסר התרגשות מזה. אני למדתי גם אם יורד גשם אפשר לעשות דברים, ושלא נמסים בגשם. זו היתה תגלית נחמדה. בחורף, קמים בבוקר כשעדיין חשוך, וזה לא כל כך כיף, אבל עד שמגיעים לבית הספר ולגן, כבר מואר ונעים. מחממים טוב את הגן והכיתה ומשתדלים שתמיד יהיה נעים וחמים.

על כבוד ונימוסים

גם אם יש כאן עניינים חינוכיים שאינם תמיד לרוחי, אני חושבת שבאופן כללי האנשים סביבנו מדברים בכבוד לילדים, ומתייחסים אליהם ברצינות אבל גם מצפים ליחס מכבד ומנומס בחזרה. זו גם הגישה שלנו.

הילדים/ות לומדים הרבה נימוסים, ואנחנו מאוד מעריכים את הצד הזה של החינוך. אנחנו כן מגלים שיש כאן קושי בדיבור פתוח על קשיים ובעיות שעולים במערכת. אבל מכיוון שאני בוועד ההורים, ובן הזוג שלי בוועד המנהל של בית הספר, אנחנו מרגישים שאנחנו יכולים לפתוח דברים די בקלות, ובתקווה גם להשפיע על כך שיהיה שיח יותר פתוח בנושאים שונים.

משחקות בחוץ בכל מזג אוויר
משחקות בחוץ בכל מזג אוויר
על חשיפה דיגיטאלית

אחת הסיבות שבחרנו בחינוך אנתרופוסופי, ובכלל באורח חיים שמתאפשר לנו כאן היה הרצון שהבנות שלא לא תהינה חשופות כל כך לטכנולוגיה בגילאים צעירים. כבר כשבתי הבכורה נולדה, ויתרנו על הטלוויזיה בבית. ונדיר שאנחנו מפעילים את המחשב שלנו, אפילו לצרכי עבודה, כשהבנות שלנו בסביבה.

מה שעומד מאחורי ההחלטה הזו שלנו הוא הרצון שהבנות שלנו תשחקנה כמה שיותר, ותדענה לפתח להן עיסוקים בעצמן. כך שאנחנו מעדיפים שהן תהיינה פחות צופות פסיביות בתכנים, אלא תהיינה אקטיביות בתעסוקה שלהן, ובדברים שהן רוצות לעשות. כבר מגיל מאוד צעיר הקפדנו שתהיה להן גישה חופשית למשחקים, וחומרי יצירה, ואני חושבת שבאופן כללי זה תרם לעצמאות שלהן בתעסוקה העצמית שלהן. לכן, בחרנו בית ספר שאין בו בכלל שימוש במחשבים או טכנולוגיות. בבתי ספר אחרים אני יודעת שיש שימוש במחשבים, אבל זה כנראה משתנה מבית ספר לבית ספר. בכל אופן, ניו זילנד הרבה מאחורי ישראל בכל הנושא של מחשוב.

למרות שהבנות שלי עדיין צעירות, אני מתרשמת שהגילאים המקובלים כאן לטלפונים ניידים אצל ילדים הם גיל 15-16, לפחות במסגרות שאני משתייכת אליהם. בכלל, השימוש בטלפונים ניידים כאן עדיין לא כל כך נפוץ כמו בארץ. המנחה שלי לדוקטורט, שהוא פרופסור לפסיכולוגיה, ואיש מאוד עסוק, קנה טלפון חכם רק לפני כשנה, אז זה בערך האופן שבו הדברים עובדים…

על חופשים וחגים

שנת הלימודים מתחלקת לארבעה רבעונים ובסוף של כל רבעון יש שבועיים חופש. ברבעון האחרון יש 6 שבועות חופש. להורים עובדים זה  לא פשוט למצוא סידור לילדים, בעיקר כי אין כאן כמעט קייטנות, וכשיש הן די יקרות. בשנה האחרונה הגן שלנו התחיל לארגן פעילות לילדים בחופשה, שהיא מסובסדת. לשמחתנו, אנחנו גמישים ויכולים להיות בבית עם הבנות בתקופה הזו, אז אנחנו מאוד שמחים כשהן בחופשה.

מכיוון שניו-זילנד גדולה (יותר מבריטניה), ולא זול לטייל בה, מה שמקובל בתקופות החופש,  זה לקחת אוהל או קראוון, ולנסוע לאתר קמפינג במקום יפה ולהיות שם כמה זמן שרק אפשר. זה מאוד נחמד כי בתקופה הזו הרבה מכוניות מתחילות להפוך למעין חצי קרוואן – מסדרים את הכסאות שאפשר יהיה לישון בלילה, ויוצאים לטייל. בחופשות אנחנו שואלים אוהל גדול מבית הספר של הבנות, ונוסעים כל פעם למקום אחר. בקיץ האחרון טיילנו להר הגבוה ביותר בניו זילנד ובקיץ לפניו היינו בחופשה ממש כמו המקומיים.

הר-קוק
הר קוק, ההר הגבוה בניו-זילנד

יש מעט חגים נוצרים – חג המולד נחגג בחופשת הקיץ, ופסחא בחופשת הסתיו. התקופה שלפני חג המולד היא מאוד כיפית ושמחה. יש משהו מיוחד בחג מולד (ועבורנו חנוכה) קיציים. ממש לפני שנסענו לניו זילנד, צפיתי בסרטון על חג המולד בניו זילנד, ואני חושבת שהסרטון הזה משקף יפה את האוירה שכאן מעבר לכך יש כל מיני ימים שהם ימי חופש חד-יומיים, שמצטרפים לסוף השבוע, כך שיש כמה פעמים סוף שבוע ארוך. כמו למשל ביום ההולדת של מלכת אנגליה, במאי, או יום הזיכרון לחללי מלחמת העולם הראשונה והשנייה באפריל.

באופן כללי, מכיוון שיש כאן הרבה אנשים מהרבה תרבויות, וגם הניו זילנדים הם יחסית חברה מאוד לא דתית, ויש אחוז גבוה של אתאיסטים, החגים הם לא עניין גדול בבית הספר ובגן. לשמחתנו, מאוד מתעניינים בתרבויות אחרות, ותמיד שמחים כשאנחנו משתפים במנהגים ובחגים שלנו.

על קצב חיים איטי

בחרנו לגור בשכונה מאוד כפרית, שהיא קצת מחוץ לעיר ובהחלט הייתה לכך השפעה על קצב החיים שלנו. שעות הפעילות בניו זילנד מאוד שונות מבארץ ורוב החנויות  (פרט לסופרים) נסגרות ב-17:00, וחלקן גם סגורות בסוף השבוע. בשעה 17:30 אנחנו אוכלים ארוחת ערב, ואני חושבת שמעט מאוד פעמים הייתי מחוץ לבית אחרי השעה 21:00 בערב. מסעדות ובתי הקפה נסגרים מוקדם – ואחרי 21:00 כבר אפשר לצאת רק לפאבים. זה מייצר חיים שהם מאוד בבית, ומאוד רגועים ושקטים, כי בעצם אין לאן ללכת, וגם אין כל כך רצון.

קצב-חיים-איטי
תמיד כיף לפגוש חברות בטבע

בשכונה שלנו יש לא מעט חוות, וכך למשל אפשר לפעמים לראות כבשים תועות בקצה הרחוב. הרבה אנשים כאן מתניידים באופניים, למרות שזה לא קל, כי הרחובות מאוד תלולים (הרחוב התלול בעולם נמצא בדנידין) אבל מכיוון שהעיר פרוסה על פני שטח רב, קנינו גם אוטו. יש מסלול אופניים מהבית שלנו למרכז העיר, ובכלל יש מסלולי אופנים בהרבה מהכבישים. התנועה יחסית רגועה, ופרט לשעה 8 בבוקר או 5 אחר הצהריים, אף פעם לא עומדים בפקק, ונדיר מאוד מאוד מאוד לשמוע מישהו צופר.

החיים בשכונה מאוד שקטים, כל אחד/ת די חי/ה את החיים הפרטיים שלו/ה, מצד שני, אם צריך משהו מהשכנים, מאוד מקובל לבקש ויישמחו לעזור. למשל, השכנים שמרו לנו על החתול כשהיינו בחופשה, ואנחנו שמרנו על שלהם. יש לנו גם כמה שכנים שאנחנו בקשר מספיק טוב איתם שאם נגמר לנו משהו בבית אפשר לבקש. מצד שני, אנחנו אוהבים את זה שאין חדירה לפרטיות שלנו, וגם כשיש קשר עם השכנים, תמיד הוא יהיה תוך שמירה על המרחב הפרטי שלנו ושלהם.

על הסלנג והמבטא הניו זילנדי

כשרק הגענו לא הבנו מילה ממה שקורה סביבנו מאחר ולחלק מהאנשים יש מבטא ניו זילנדי כבד, ויש המון מילים מקומיות שרק עכשיו אנחנו כבר רגילים להם. למשל – Bicky – זו עוגיה, sweet as – זה "סבבה" או "מגניב", או "בכיף", Togs- זה בגד ים. בקיצור, לקח לנו הרבה זמן להבין את השפה. בנוסף, לבנות שלנו יש את המבטא הזה עכשיו, והן מתקנות את הביטוי הקלוקל שלנו.


אחרי הראיון המעניין הזה אני יכולה להגיד בוודאות כי אני יודעת יותר מ-5 עובדות על ניו זילנד ואני בטוחה שגם אתן. ואם חלמתי לעשות טיול בניו זילנד ביום מן הימים עכשיו אני חוששת שאני פשוט רוצה ללכת ולגור שם בין כבשים וההרים.

תודה רבה קרן על ראיון מרתק! אתן מוזמנות להמשיך וללמוד על החיים של קרן בניו זילנד בבלוג האישי שלה "אהבות חדשות". הנאה ותמונות יפייפיות של ניו זילנד כלולים בהחלט!

ואם אתן במקרה אמהות ישראליות שגרות מחוץ לישראל ורוצות להתראיין למדור "אמהות מסביב לעולם", אשמח אם תצרו איתי קשר בדוא"ל shira@prettysimplelife.co.il.


פספסתן את הראיונות הקודמים? מזמינה אתכן לבקר איתי מסביב לעולם:

אמהות מסביב לעולם: הכירו את יוליה מאוסטרליה 

אמהות מסביב לעולם: הכירו את ליאת מיפן

אמהות מסביב לעולם: הכירו את כריסטינה מספרד

אמהות מסביב לעולם: הכירו את דונה מסקוטלנד

אמהות מסביב לעולם: הכירו את ג'ואנג מקוריאה


וכמובן את כל סיפורי קוריאה שלי בבלוג:

5 עובדות מפתיעות על היריון ולידה בקוריאה

5 עובדות מפתיעות על גידול ילדים בקוריאה

הדברים הקטנים שמקלים על הורים בקוריאה

אמהות מסביב לעולם: הכירו את יוליה מאוסטרליה

האורחת החמישית שלי במדור "אמהות מסביב לעולם" היא יוליה, ישראלית לשעבר, המתגוררת עם בעלה, לאוניד, ושני ילדיה, ליה (7) וליאם (5) בסידני, אוסטרליה.

כמו בלוגריות רבות אחרות שהכרתי במהלך השנה וקצת האחרונות מאז הבלוג שלי עלה לאוויר, גם את יוליה הכרתי וירטואלית כאשר התחלתי לעקוב אחרי הבלוג שלה "אמא עם המצלמה". בבלוג המקסים הזה, שבדומה לבלוג שלי, גם הוא Mummy Blog, יוליה משתפת את הקוראים בחיי המשפחה שלה באוסטרליה, בעבודות יצירה עם הילדים, במחשבות שלה על הורות ועוד.

כשפניתי אל יוליה וביקשתי שתתראיין למדור "אמהות מסביב לעולם" על חייה כאמא ישראלית באוסטרליה, שמחתי מאוד שהיא הסכימה. כולנו היינו רוצות לברוח מידי פעם למקום מרוחק מישראל ואוסטרליה היא יעד מושלם לכך, אתן לא חושבות? היה לי ברור שהחיים של יוליה שם מהווים בסיס לסיפור נפלא עבורנו על להיות אמא ואישה באוסטרליה.

www.prettysimplelife.co.il | Motherhood around the world | Australian Mum | אמהות מסביב לעולם | אוסטרליה
יוליה והמשפחה

מזמינה אתכן לצלול איתי וללמוד קצת על החיים של אמהות בחצי השני של כדור הארץ. וכרגיל, תזכורת קטנה לפני שצוללים. כמו בראיונות הקודמים, מידי פעם אוסיף תובנות והערות משלי. אלו יצוינו באמצעות ראשי התיבות של הבלוג – PSL.

קצת על יוליה:

בעלי ואני הכרנו כשהייתי בת 14 והוא היה בן 15 וכשהייתי בת 24 התחתנו. בתקופה הזו, סיימתי תואר ראשון בתקשורת יצירה וביקורת, והתחלתי לעבוד במשרד פרסום. מאוד אהבתי את העבודה ואת החברה בה עבדתי, אך לאחר לידת בתי, ליה, בגיל 26, הבנתי שעבודה בשעות משוגעות לא מתאימה לי יותר. חיפשתי עבודה עם שעות קצת יותר גמישות והתחלתי לעבוד במכללת שנקר בתור המזכירה האישית של נשיאת המכללה, פרופ' יולי תמיר.

כשליה הייתה בת שנתיים, ותוך כדי עבודתי במכללת שנקר, נכנסתי שוב להריון.

בתקופה שקדמה להיריון השני, אני ובעלי קיבלנו החלטה להגשים את החלום שלנו ולעבור לאוסטרליה (למרות שאף פעם לא ביקרנו שם) וכאשר הייתי בהיריון עם בני, כבר היינו בתהליכי הגירה לשם. הבנתי כי המציאות הישראלית בה אני נדרשת לאסוף את בתי בחמש בכל יום לא מתאימה לסגנון החיים שדמיינתי לעצמי, ואני רוצה לבלות יותר זמן עם ליה, ועם הילד שייוולד בעתיד. שעתיים בערב אחרי העבודה פשוט לא הספיקו לי במחציתם, וחלמתי כבר על הרגע הזה שאני אעבור לאוסטרליה ואשאר בבית עם הילדים.

www.prettysimplelife.co.il | Motherhood around the world | Australian Mum | אמהות מסביב לעולם | אוסטרליה
בהיריון עם ליאם – שעתיים לפני הלידה

קיווינו לקבל את הויזה לקראת חודש רביעי/חמישי להיריון, אך בחודש שביעי להריון עדיין חיכינו לה. החלטנו להקפיא את התהליך, מכיוון שביטוח הטיסה אפשר לי לטוס עד שבוע 32 בלבד. אולם, ביום ששלחנו לסוכן שלנו את הבקשה לבטל את התהליך לוויזה, קיבלנו מכתב חזרה שהוויזה שלנו אושרה ועומדות בפנינו שתי אפשרויות: לטוס מיד, או ללדת בארץ ולהתחיל תהליך של הוצאת ויזה עבור התינוק, שיכול לקחת עוד חצי שנה עד שנה. החלטנו שאנחנו לא מחכים, ובחודש שמיני, חודש לאחר קבלת הוויזה, ארזנו את עצמנו ועברנו לאוסטרליה.

כולם חשבו שאני משוגעת ומאוד אמיצה, והיו בשוק ממני שאני בוחרת לטוס בטיסה כל כך ארוכה בהריון כזה מתקדם. כמובן שטסנו עם עצירה באמצע, והקפדתי על כל הטיפים שמצאתי באינטרנט לנשים בהריון בזמן הטיסה כגון ללכת כל שעה, לשתות הרבה מים ואפילו קניתי גרביים אלסטיות מיוחדות. גם רופא המעקב שלי אמר שבהריון תקין אין שום מניעה לטוס. ליתר ביטחון עשיתי ביטוח הכי טוב שיכלתי למצוא, וטסנו דרך המדינה שנראתה לי הכי עדיפה מבחינת שרותי בריאות במידה ואצטרך. בגדול, לא כל כך דאגתי, הרגשתי שזה הדבר הנכון לעשות. ובדיעבד לא הייתי משנה כלום.

את ליאם ילדתי, כפי שתכננתי, כבר באוסטרליה, כשהייתי בת 28, חודשיים אחר נחיתתנו במדינה החדשה שלנו.

www.prettysimplelife.co.il | Motherhood around the world | Australian Mum | אמהות מסביב לעולם | אוסטרליה
לידה באוסטרליה: ליאם נשקל בבי"ח

כשמלאו לליאם שלוש, וכשליה התחילה בית ספר, החלטתי להקדיש את השנה לחיפוש עבודה לכמה ימים בשבוע. התמזל מזלי ומצאתי את משרת חלומותיי, מורה לעברית בחוגי ילדים ולאחר מכן אפילו באוניברסיטה של סידני. כיום אני מלמדת ילדים בחוגים ומעבירה שיעורים פרטיים לילדים ולמבוגרים, ומתאימה את השעות לגידול הילדים. אני מבלה את רוב הזמן בשבוע עם הילדים שלי, ועובדת כשהילדים במסגרות או בערבים.

בנוסף, אני מקדישה זמן לבלוג שלי, "אמא עם המצלמה" שהתחלתי לכתוב כשליאם היה בן שנה. בלוג על הורות, משחק יצירתי עם ילדים ועל לימוד תוך כדי משחק. בשיטה זו אני גם מעבירה את שיעורי העברית עם הילדים.

אנו חיים בסידני כבר למעלה מחמש שנים, ואוהבים כל רגע. נהנים מהשלווה של המקום, מהנופים ומהאנשים. מאוד אוהבים לטייל, ומנסים לעשות זאת כמה שיותר. בישראל, שם השארנו את בני המשפחה, אנו מנסים לבקר כל שנה וחצי לערך.

www.prettysimplelife.co.il | Motherhood around the world | Australian Mum | אמהות מסביב לעולם | אוסטרליה
פוגשים קנגורו בטבע

אלו החוויות, התובנות והמחשבות של יוליה על היריון, לידה וגידול ילדים באוסטרליה.

על מדוע לידה באוסטרליה יכולה להיות מוגדרת חלומית

את ליה, בתי הבכורה, ילדתי כאמור בישראל, אך את ליאם, ילדתי באוסטרליה, כחודשיים אחרי הגעתי לסידני.

באוסטרליה ניתן לבחור האם ללדת במרכז לידה פרטי, בבית חולים פרטי או בבית חולים ציבורי. ההבדל המהותי בין הלידה בבית חולים פרטי לציבורי הוא העובדה כי בפרטי היולדת יולדת בעזרתו של רופא המעקב שלה ולא בעזרת מיילדת ובציבורי האישה יולדת בעזרת המיילדת ולא בעזרת רופא מיילד.

את הלידה באוסטרליה של ליאם, אני יכולה לתאר במילה אחת: חלומית. בחרתי ללדת אותו בלידת מים בבית חולים ציבורי קרוב לביתי בו הכל היה בחינם, כולל החדר עם הג'קוזי ללידת מים. האחיות התייחסו ללידה בצורה הכי טבעית שיש: לא חיברו אותי למוניטור ולו לרגע אחד, כשהגעתי ללדת המיילדת שאלה אותי האם לבדוק לי פתיחה, (הסכמתי, כמובן), את דופק העובר מדדו עם  סטטוסקופ אלקטרוני והמיילדת אף לא הציעה בכלל ללדת עם אפידורל.

www.prettysimplelife.co.il | Motherhood around the world | Australian Mum | אמהות מסביב לעולם | אוסטרליה
לידה באוסטרליה: לידת המים של ליאם בבי"ח ציבורי באוסטרליה

באופן כללי, מאוד מעודדים קשר אם-תינוק באוסטרליה, והגישה הטבעית ללידה המשיכה גם אחר הלידה עצמה. לא לקחו את התינוק אחרי הלידה (רק לשנייה בלבד כדי לבדוק אם הוא נושם), מדדו ושקלו אותו רק שעה אחרי הלידה, לא שטפו אותו ולא רחצו אותו (אלא להפך, הרופאים ממליצים להשאיר את הרך הנולד עם כל הג'יפה ליום-יומיים אחרי הלידה, כי מאמינים שכל ההפרשות המרוחות על ראשו טובות למערכת החיסונית של הילד) ולבסוף לא מרחו את הטבור של התינוק באלכוהול (ואכן, הטבור של ליאם נשר הרבה יותר מהר מזה של ליה כשכן מרחתי לה).

מאחר והלידה הייתה תקינה לחלוטין, הציעו לי להשתחרר מבית החולים יממה בלבד אחרי הלידה, והסכמתי. ומי שמשתחררת 24 שעות אחרי הלידה לביתה מקבלת בונוס – מיילדת שמגיעה כל בוקר עד הבית במשך שבוע שלם! את הבדיקות שעושים בטיפת חלב, היא עשתה אצלנו בסלון.

www.prettysimplelife.co.il | Motherhood around the world | Australian Mum | אמהות מסביב לעולם | אוסטרליה
לידה באוסטרליה: שקילה נוספת של ליאם בבית בעת ביקור האחות המיילדת
www.prettysimplelife.co.il | Motherhood around the world | Australian Mum | אמהות מסביב לעולם | אוסטרליה
לידה באוסטרלה: ביקור בית של אחות מיילדת 2

אגב, באוסטרליה כל חברי המשפחה מטופלים אצל רופא משפחה אחד, ובמידת הצורך, הוא שולח עם הפנייה לרופא מומחה, ורופא ילדים נחשב לרופא מומחה… גם רופא נשים נחשב לרופא מומחה, ויש להצטייד בהפנייה כדי לבקר אותו.

ואחרי הלידה….

ממשלת אוסטרליה נותנת ליולדות מענק של 5000$ לקניית ציוד וטיפול ברך הנולד ובעלי היה זכאי לשבועיים חופש לאחר הלידה ללוות ולעזור לי בתקופה הראשונה.

ליאם, היה זכאי באופן מיידי לקבל אזרחות אוסטרלית ואת תעודת הלידה שלו, שלחו לנו בדוא"ל. בתעודת הלידה מבקשים לציין את המקצועות של ההורים, והמידע מופיע ליד השמות של ההורים. יש אפשרות לבחור תעודה ממשלתית רגילה, או לשלם אקסטרה ולבחור באחד העיצובים היותר מיוחדים שהם מציעים. אנחנו בחרנו בתעודה הרגילה…

באופן אישי, חופשת הלידה שלי עם ליאם נמשכה עד שהיה בן שלוש אך בגדול, האימהות האוסטרליות לוקחות חופשת לידה לתקופה של שנה בערך (לא בתשלום) ונשארות בבית עם הילד. לאמהות צעירות יש המון אפשרויות  בשעות הבוקר ומגוון ההפעלות הוא מדהים. אמא בחופשת לידה לא תשאר לבד ולא תשתעמם בוודאות: פליי גרופס, מפגשי אמהות שטיפת החלב מארגנת לנשים שילדו בסמוך וגרות באותו האזור, סדנאות חינמיות מטעם טיפת חלב בנושא תזונה, התפתחות התינוק והנקה, הפעלות חינמיות בספריות הציבוריות, חוגים לתינוקות ואפילו שיעורי שחייה.

באוסטרליה מעודדים הנקה וחדרי ההנקה בקניונים האוסטרליים מושלמים! מדובר על חדר נפרד, עם מיקרוגל, משטחי החתלה, פינת משחקים לאחים הגדולים. כורסאות נוחות להנקה. תענוג! (PSL – ואולי גם אתן זוכרות שבדרום קוריאה חדרי ההנקה היו מושלמים גם כן. הנה הסיפור שלי בנושא ההנקה בדרום קוריאה)

על תחבורה ציבורית ובטיחות

באוסטרליה, ילדים עד גיל חמש נוסעים באוטובוס בחינם. באוטובוס יש שני מקומות מוגדרים להורים עם עגלות, זהו מקום מיוחד ובטיחותי. כשאין הורה עם עגלה, כל אחד יכול לשבת במקום זה, ואם הורה נכנס עם עגלה, כולם חייבים לפנות את הפינה המיוחדת הזו (מדובר על מעמד מרופד, והמקום מיועד גם לאנשים בכיסא גלגלים). במידה והמקום המוגדר כבר תפוס בעגלה אחרת,  הורים עם עגלה שרוצים לעלות לאוטובוס יאלצו לחכות לאוטובוס הבא מכיון שהנהג לא יעלה אותם.

ברחובות, בכל צומת ורמזור יש רמפה מיוחדת לירידה נוחה מהמדרכה לכביש ובקניונים יש מקומות חנייה מיוחדים להורים עם עגלות. מקומות החנייה יותר רחבים, וקרובים יותר לכניסה.

www.prettysimplelife.co.il | Motherhood around the world | Australian Mum | אמהות מסביב לעולם | אוסטרליה
גם זו דרך להתנייד באוסטרליה 🙂 ליה לוקחת חלק בפסטיבל הצעצועים

בכלל, נושא הבטיחות מאוד חשוב באוסטרליה והחוקים מאוד נוקשים. כמובן מחייבים כסא לרכב לכל ילד אבל מעבר לכך ילד עד גיל שנתיים חייב לשבת עם פנים כנגד הנסיעה! אני יודעת שאלו ההמלצות הכלליות גם בעולם אבל באוסטרליה אכן אוכפים אותם! בנוסף, מומלץ למרוח את הילדים מידי יום בקרם הגנה מאחר והחור באוזון שהתמקם לו מעל אוסטרליה גורם לקרינה מוגברת של קרני  UVB. בגני ילדים הגננות מורחות את הילדים, ובבתי ספר האחריות של הילדים למרוח את עצמם. בבית ספר ובגן חובה גם לחבוש כובע בחוץ, ובמידה והילד שוכח את הכובע בבית, אוסרים עליו לשחק בשמש.

על מדוע מקובל לראות ילדים בשעות הבוקר גם בימי לימודים

באוסטרליה, מקובל מאוד לפגוש אימהות, בשעות הבוקר,  עם ילדים בני ארבע וחמש. ילדים שעוד לא התחילו ללכת לבתי ספר או לגנים. בישראל אין כמעט ילדים בגיל הזה מחוץ למסגרת חינוכית בשעות הבוקר (חברה שלי שגרה באוסטרליה וטסה עם משפחתה לישראל, כדי לבקר את ההורים, טיילה בשעות הבוקר עם הילד שלה, אז בן שלוש, בקניון, והשומר שאל את הילד אם הוא חולה, ולכן לא בגן..), אך באוסטרליה זה מובן מעליו.

את ליה שלחתי לגן, מיד עם הגעתנו לאוסטרליה כשהייתה בת 3, ליומיים בשבוע ואז בגיל 4 לשלושה ימים בשבוע. באוסטרליה הרבה אמהות עובדות בחצי משרה, מה שאומר רק כמה ימים בשבוע (לפעמים רק יומיים, ולפעמים שלושה-ארבעה ימים). קיימות הרבה משרות חלקיות כאלו והתפקיד מחולק בין כמה עובדים/עובדות. לכן, גם לגנים ניתן לרשום לכמה ימים בשבוע בלבד וההורים משלמים רק על הימים בהם הילד רשום. עד היום, ליאם הולך לגן פעמיים בשבוע.

על ההבדלים בין בתי ספר ציבוריים לפרטיים

בגיל חמש וחצי , ליה התחילה בית ספר וליאם יתחיל בית ספר בשנה הבאה, כשיהיה כמעט בן שש. באוסטרליה, טווח הגילים להתחלת בית ספר נע מגיל ארבע וחצי ועד גיל שש וכתוצאה, לפעמים יש פערים של שנה ויותר בין ילדים באותה הכיתה. את ילדיי אני שולחת לבית ספר ציבורי אך ניתן, כמובן, לרשום את הילדים גם לבתי ספר פרטיים. אלו, לרוב, הם בעלי ניחוח דתי (יהודי או נוצרי).

www.prettysimplelife.co.il | Motherhood around the world | Austrelian Mum | אמהות מסביב לעולם | אוסטרליה

ברוב בתי הספר הלימודים מתחילים בשעה 9 בבוקר ונגמרים בשעה 15:00 ומתקיימים 5 ימים בשבוע (שני-שישי). מידי רבעון יש חופשה של שבועיים בבית הספר והחופש הגדול האוסטרלי נמשך בין חודש או חודשיים בין החודשים דצמבר לפברואר. אורך החופשה משתנה בהתאם לעובדה האם ילדך לומד בבית ספר ציבורי שם החופשה קצרה יותר לבין בית ספר פרטי שם החופשות ארוכות יותר. היום הראשון של שנת הלימודים משתנה בהתאם לבית ספר ובהתאם למדינה (State).

(PSL  – מפתיע לחשוב כי דווקא בבית ספר פרטי בו ההורים משלמים יותר, החופשות יותר ארוכות אבל זה היה המצב בדיוק גם בדרום קוריאה. חברתי פעם חישבה שבבית הספר הבינלאומי בו למדו ילדינו לומדים רק 180 ימים בשנה, ז"א חצי שנה בלבד. בנוסף לחופשת הקיץ שאורכה היה כחודשיים וחצי, נהנו מחופשת סתיו ואביב של 10 ימים כל אחד, חופשת כריסטמס של 3 שבועות ועל כל אלו, להוסיף ימי חג או ימים לאומיים שגם הם דרשו חופשה).

בכיתות הנמוכות, בבתי ספר הציבוריים, הכיתות יותר קטנות מאשר בבית ספר פרטי (מוזר, אני יודעת) ומספר הילדים בכיתה יהיה סביב 22 תלמידים.

על רמת הציפיות מההורים ומהאמהות בעיקר

רוח ההתנדבות הבית ספרית מאוד חשובה לאוסטרלים ומצפים מההורים לקחת חלק פעיל בבית הספר. במהלך השנה הראשונה, התנדבתי בבית ספר של בתי בכל שבוע והגעתי לכיתה כדי לעזור בקבוצות לימוד, לקרוא ספר, לשחק משחקי חשבון או קריאה וכו'. בנוסף, פעם בחודש התנדבתי בקאנטין, שזה כמו קיסוק בתוך בית ספר שם ניתן לקנות ארוחות חמות אותן מביאים לילדים לכיתה בזמן ארוחת הצהריים. את הארוחה ניתן להזמין באינטרנט או לשלם עליה במקום לפני תחילת הלימודים. בקאנטין ניתן למצוא גם שתייה קלה (לא מוגזת), ממתקים וחטיפים (עלי להודות שאני לא משתגעת על האופציה  הזו…).

www.prettysimplelife.co.il | Motherhood around the world | Austrelian Mum | אמהות מסביב לעולם | אוסטרליה
לאנץ' בוקס טיפוסי למי שבוחר לא לקנות בקאנטין

לצערי, אחוז ההשמנה באוסטרליה הוא הגבוה בעולם, ואף יותר מזה של ארה"ב. אמנם, קיימת מודעות רבה לספורט, אך פחות לתזונה בריאה. בכל מקום רואים רשתות של אוכל מהיר (ויש כמה וכמה רשתות כאלה). בנוסף, בכל אירוע בבית ספר, בחוגים וכו', נוהגים לחלק לילדים ממתקים או חטיפים. בימי הולדת שולחן הממתקים קורס מ"כל טוב מתוק" ואחד ממאכלים הרשמיים של אוסטרליה בימי הולדת זה FAIRY BREAD  או בתרגום חופשי "לחם פייות" שזה למעשה פרוסת לחם עם חמאה וסוכריות צבעוניות לקישוט עוגות, וזה לא מוגש בתור קינוח….

Fairy Bread. התמונה וההסבר לקוחים מתוך וויקפדיה.
על מגרשי המשחקים ופעילות ספורטיבית

מזג האוויר בסידני מאפשר שעות רבות של משחק מחוץ לבית ומגרשי המשחקים מלאים באמהות עם ילדים בשעות הבוקר ואחר הצהריים.  תופעה מעניינת ושכיחה למדי היא העובדה כי במגרשי המשחקים ניתן לפגוש ספיידרמנים, פייות, נסיכות בלרינות ופיראטים. הילדים האוסטרלים אוהבים להתחפש, ועושים זאת כל הזמן! חצאיות טוטו הן גם פריט לבוש מאוד פופולארי, ובקניון פוגשים ילדות קטנות וחמודות בחצאיות טוטו צבעוניות.

www.prettysimplelife.co.il | Motherhood around the world | Austrelian Mum | אמהות מסביב לעולם | אוסטרליה

בנוסף, האוסטרלים שמים דגש רב על פעילות ספורטיבית ובמיוחד על שיעורי שחייה, וכמעט ואין ילד שלא לומד שחייה במהלך ילדותו. ליה שלי התחילה עם שיעורי שחייה מאוחר יחסית, בגיל חמש, וליאם בגיל 3. ליה כבר יודעת לשחות, אך ליאם עדיין לומד.  בבתי ספר מקיימים תחרויות שחייה שנקראים swimming carnival, וזה אירוע חשוב בכל בית ספר.

על עונות השנה ומזג האוויר

העובדה כי אוסטרליה נמצאת בחצי השני של כדור הארץ, גורמת לכך שעונות השנה הפוכות. שיא הקיץ הוא בחודשים ינואר-פברואר בעוד שהחורף הוא ביולי-אוגוסט. גם לאחר 5 שנים, עדיין מוזר לי לחגוג את ימי ההולדת בעונות הפוכות. נולדתי במאי, באביב, ועכשיו זה סוף הסתיו. ליה נולדה בישראל ביוני, בשיא החום, ובאוסטרליה אנחנו חוגגים לה בחורף, כשקר מאוד. בנוסף, כשמדברים עם חברים או משפחה בישראל, ואומרים משפט כמו "אנחנו מגיעים בקיץ", זה תמיד מבלבל, קיץ שלנו או שלכם, ותמיד חייבים להוסיך את החודש אחרי קביעה כזו.

www.prettysimplelife.co.il | Motherhood around the world | Australian Mum | אמהות מסביב לעולם | אוסטרליה
תוכים אוסטרליים

וכמו בישראל, הקיץ האוסטרלי יכול להיות חם במיוחד והחורף איננו ארוך במיוחד. ובדומה לישראל, הבתים לא ערוכים במיוחד לקור. בכלל, האוסטרלים לא מתרגשים במיוחד מהקור, אבל בכלל לא! לא נוהגים להלביש את הילדים בבגדים חמים מדי, אפילו בחורף, החלונות בבית תמיד פתוחים. וניתן לראות לא פעם, באמצע החורף, כשבחוץ 15 מעלות, בחופי סידני ילדים שוחים בים, בזמן שהאימהות שלהן משגיחות עליהם על החוף, עטופות בצעיף ונעולות במגפיים.

על תרבות הברביקיו וסופ"ש

מרבית האוסטרלים מתגוררים בבית צמודי קרקע ובחצר האחורית שלהם יש עצי פרי מטורפים וכמובן הברביקיו. האוסטרלים מאוד אוהבים את הברביקיו, ובכל בית יש אחד כזה. האוסטרלים הם קרניבורים אמיתיים וכמעט כל סופ"ש מקובל לעשות ברביקיו בחצר האחורית ולהגיש לילדים נקניקיה בלחמנייה ולהכין שיפודי פירות ים.

www.prettysimplelife.co.il | Motherhood around the world | Australian Mum | אמהות מסביב לעולם | אוסטרליה
פסטיבל ימי הביניים

הסופ"ש מוקדש למפגשים עם חברים (ברביקיו כמובן!)  לטיולים, קמפינג ולחוף הים. ישנם גם הרבה פסטיבלים מהממים כגון פסטיבל האביב, פסטיבל האור (ויויד סידני), פסטיבלי אוכל למיניהם, פסטיבלים לקראת קריסמס, פסטיבלים של עדות שונות (הודי, סיני,איטלקי, הכל יש!) וניתן ללמוד הרבה על עדות ותרבויות שונות מכמות הפסטיבלים שמתקיימים כל שנה בסידני. בנוסף, אנחנו מאוד אוהבים לטייל ויצא לנו, מאז שנחתנו לפני 5 שנים, לטייל בכל סופ"ש, ועדיין נשאר לגלות ולגלות, אני מניחה שלא ראינו אפילו 70% ממה שניתן באיזור שלנו.

www.prettysimplelife.co.il | Motherhood around the world | Austrelian Mum | אמהות מסביב לעולם | אוסטרליה
טיול להרים הכחולים
על השפה האוסטרלית

אני מאוד אוהבת את השפה "האוסטרלית" ואת המבטא המקומי. האוסטרלים אוהבים לדבר בסלנג, ולקצר כל מילה. והם כמעט ולא מבטאים את האות .R אז אם נקח את הסלנג ונוריד ממנו את האות R, לוקח הרבה זמן להבין את כוונת הדובר. למשל, ברביקיו הופך בקיצור ל"ברבי", אבל אם נשמיט את הr באמצע קיבלנו "בבי". ועוד דוגמה, במידה והמילה נגמרה באות R, האוסטרלים משנים את הצליל לA.  וככה "סופר סנטר" הופך ל"סופה סנטה", ו-teacher הופך לטיצ'ה.

www.prettysimplelife.co.il | Motherhood around the world | Austrelian Mum | אמהות מסביב לעולם | אוסטרליה

הראיון עם יוליה יכול היה להמשך עוד ועוד אך צערי נאלצנו להגביל את אורכו. אבל אל דאגה, אם אתם רוצים להכיר את יוליה יותר לעומק וללמוד עוד על החיים של יוליה באוסטרליה, קפיצה קטנה אחת שלכם לבלוג שלה "אמא עם המצלמה" או  לעמוד הפייסבוק המצליח שלה תזרוק אתכן חזרה לחצי השני של כדור הארץ.

תודה רבה יוליה על ראיון מרתק ובינתיים שיהיה לכולנו G’day!


אל תפספסו ראיונות נוספים מרתקים במדור זה:

אמהות מסביב לעולם: הכירו את ליאת מיפן

אמהות מסביב לעולם: הכירו את כריסטינה מספרד

אמהות מסביב לעולם: הכירו את דונה מסקוטלנד

אמהות מסביב לעולם: הכירו את ג'ואנג מקוריאה


וכמובן את כל סיפורי קוריאה שלי בבלוג:

5 עובדות מפתיעות על היריון ולידה בקוריאה

5 עובדות מפתיעות על גידול ילדים בקוריאה

הדברים הקטנים שמקלים על הורים בקוריאה