אמהות מסביב לעולם: הכירו את קרן מניו זילנד

5 עובדות שאני יודעת על ניו זילנד.

  1. צילמו בה את טרילוגיית שר הטבעות.
  2. מתגוררים בה יותר כבשים מבני אדם (ושהכבשים מפליצות גזים הגורמים להגדלת החור באוזון).
  3. שבין הניו זילנדים לאוסטרלים קיימים חילוקי דעות קשים באיזו מדינה מהשתיים המציאו את הפבלובה.
  4. הציפור הלאומית היא קיווי כי היא דומה לפרי – ולכן הניו זילנדים מציגים את עצמם כ-Kiwi's.
  5. יש לה נופי פרא משגעים ואני חולמת על טיול בניו זילנד בעתיד.

5 עובדות וזהו.

אז תארו לכן את שמחתי שחברתי לבלוגספירה, נעמה אורבך מהבלוג "סימני דרך" שידכה אותי לחברתה קרן סגל, המתגוררת בדֶנִידִין, ניו זילנד, עם בן זוגה דני ושתי בנותיה, תמר (8) ויסמין (5), שהסכימה שאראיינה למדור "אמהות מסביב לעולם" בכל הקשור להורות, אמהות וגידול ילדים שם. תודה לך נעמה ותודה לך קרן שהסכמת!

קרן_משפחה
קרן והמשפחה

מזמינה אתכן כתמיד, לעשות לעצמכן כוס קפה (או במקרה שלנו, תה אנגלי, בהיות ניו זילנד חברה בחבר העמים הבריטי המכיר במלכה אליזבת' כעומדת בראשה), משהו מתוק ליד (רק לא פבלובה) –ולטוס איתי לצדו השני של העולם, וללמוד קצת על החיים בניו זילנד מפיה של אמא המתגוררת שם.

וכרגיל, תזכורת קטנה לפני שצוללים. כמו בראיונות הקודמים, מידי פעם אוסיף תובנות והערות משלי. אלו יצוינו באמצעות ראשי התיבות של הבלוג – PSL.

קצת על קרן:

נולדתי בירושלים וגדלתי בעיר העתיקה, מקום מיוחד (ומורכב) לגדול בו והמשכתי להתגורר בה גם בבגרותי. כשהייתי בת 10 נסעתי עם משפחתי לפוסט דוקטורט של אבי באנגליה, מה שזכורה כחוויה מאוד משמעותית עבורי. נחשפתי לבית ספר שהתנהל באופן מאוד שונה ממה שהייתי רגילה לו בארץ – המורים היו יותר רגועים, ויותר פנויים לתלמידים, הייתה הרבה עבודה עצמאית ודגש על יצירה ואומנויות. בעיקר, חוויתי במשך שנה אחת ילדות כמו שהיא יכולה להיות במקום אחר, שיש בו פחות מתחים קיומיים כמו בארץ, ומנגד, הרבה יותר אפשרויות מבחינת תרבות פנאי. בנוסף, אמי לא עבדה באותה השנה, מה שתרם והוסיף לחוויה החיובית ואני זוכרת כמה כיף היה לי שאמי הייתה בבית ולא הייתה צריכה לתמרן בין מחויבויות של עבודה לאמהות.

אמנם, נסעתי רק לשנה, אך החזרה לארץ מאנגליה לא היתה פשוטה לי כלל. הרגשתי לא כל כך שייכת. לא אהבתי את הלימודים בבית הספר. היו דברים שהיו לי מעניינים, אבל לא הרגשתי שום קשר רגשי לרוב המורים/ות שלי, ובעיני זה מפתח חשוב ללמידה. בנוסף, הלימודים נראו לי חסרי מעוף, והחיים בעיר העתיקה בירושלים היו מאוד שונים מאשר אלה שלצד נחל קטן באוקספורד. לשמחתי, פגשתי חברות חדשות בשכונה שלי שהפכו לחברות חיים, ושההתבגרות לצידן הייתה ועודנה מתנה ענקית בחיי.

כשבגרתי בחרתי ללמוד פסיכולוגיה  ואחר כך למדתי גם  סוציולוגיה. עבדתי בהרבה דברים, אבל בעיקר לימדתי והנחתי קבוצות דיאלוג בין יהודים לפלסטינים. נשארתי לגור בירושלים, ושם גם הקמתי את משפחתי. לפני כארבע שנים הזדמנה לבן זוגי האפשרות להמשיך ללימודי דוקטורט בניו זילנד, ושמחנו על האפשרות לשינוי וכך עברנו לכאן. לא ידעתי עוד במה אעסוק כשהגענו (היום, אני דוקטורנטית לפסיכולוגיה), אבל שמחתי על הזמן עם הבנות בבית, שעזר לכולנו להתרגל למקום החדש. הדבר היחידי שידעתי לגבי ניו זילנד לפני שהגענו לכאן הוא שאהבתי מאז גיל ההתבגרות את השיר של דליה רביקוביץ' "שני איים ל ניו זילנד".

פנגווינים-צהובי-עיניים
פנגווינים צהובי עיניים שאפשר לפגוש בניו זילנד

אלו החוויות, התובנות והמחשבות של קרן על הורות וגידול ילדים בניו זילנד.

על ללדת בבית את בתך 

את שתי הבנות ילדתי בארץ ועם שתיהן היו לי לידות נפלאות. קודם כל, מאוד נהניתי מההריונות. זו הייתה חוויה מדהימה בעיני, שאפשרה הרבה חיבור לגוף וליכולת שלנו, הנשים, לצור חיים חדשים. אבל גם הריון מצריך הרבה מפגש עם המערכת הרפואית, ויש גם אי ודאות, ודברים מלחיצים, אז לא הכל היה תמיד קל וכיפי. התכוננתי היטב ללידות שלי וידעתי בדיוק איך אני רוצה ללדת. כשהייתי ילדה ראיתי את הכלבה שלי ממליטה פעמיים, וזכרון ההמלטות שלה היה משמעותי עבורי. היא התכנסה בתוך עצמה, חיפשה מקום חשוך ושקט, ומשם בעצם ידעה מה לעשות. הזיכרון הזה של ההמלטות שלה, עזר לי בהכנה שלי ובאופן שבו דמיינתי שהלידות שלי תהיינה. למזלי הדברים גם הסתדרו כמו שרציתי. ילדתי את בתי הבכורה במרכז ללידה טבעית בתל השומר, ואת בתי הצעירה ילדתי בבית. למיטב ידיעתי, בניו זילנד קיימת אפשרות הבחירה לאישה היכן ללדת – בבית חולים או בבית (PSL: וזאת בניגוד גמור לישראל, אשר משרד הבריאות מקשה על אלו המבקשות ללדת במרכז לידה טבעי או בבית וישנם תנאים מאוד מסוימים אשר היולדת צריכה למלא בכדי שיתאפשר לה ללדת בבית כגון אישה בריאה עם היריון תקין שמתגוררת במרחק של עד חצי שעה מבית חולים ויש בבניינה מעלית. כמו כן, נשים ישראליות הבוחרות ללדת בביתן אינן זכאיות למימון הלידה אלא למענק לידה בלבד). אני, למזלי, יכולתי לגייס ללידה הן במרכז לידה טבעי והן ללידה בבית עם מיילדת פרטית, את הכסף, אך בניו זילנד אלו ממומנים על ידי המדינה (PSL: כמו בניו זילנד גם בבריטניה מממנים לידות בית כפי שלמדתי כשראיינתי את דונה מסקוטלנד שגם היא ילדה את שני בניה בביתה).

דבר נוסף שהיה חסר לי מאוד בארץ, וכאן הוא מובן מאליו זו תמיכה וליווי של הזוג. מכיוון שלא מלמדים אותנו איך להיות אמהות, אנחנו צריכות ללמוד את הכל בעצמנו, או לשמוע הרבה מאוד עצות מנשים אחרות, שלא תמיד מתאימות לנו. ולי באופן אישי לקח לי הרבה זמן לפתח את "העצמי" שלי בתור אמא. בניו זילנד, כבר בתחילת ההיריון בוחרים מיילדת שמלווה את המשפחה לאורך ההיריון עד כמה שבועות אחרי הלידה. הגישה הרפואית בניו זילנד היא מאוד מניעתית, ולכן, המיילדת המלווה אחראית על מעקב ההריון באופן כללי, וגם על הבדיקות במהלך ההריון, פרט לאלה שרק רופאה יכולה לעשות. כך שלמעשה, היא הדמות המשמעותית עבור בני הזוג לאורך כל ההריון, הלידה, וההתרגלות לילד/ה חדש/ה.

על ההחלטה לא לשלוח את הבנות לגן עד גיל מאוחר

אחרי שבתי הבכורה נולדה הבנתי שמבחינתי החיים השתנו בצורה שלא ניתן להחזיר אותם להיות כפי שהם היו. גיליתי שלהיות אמא זה הדבר שאני הכי אוהבת בעולם, ואפילו שיש והיו המון רגעים קשים, משעממים, מתסכלים, הרגשתי שאני לא רוצה לעבוד ולשלם כדי שמישהו/מישהי אחרת ייהנו מלבלות עם הבת שלי, ורציתי שאני אהיה זו שתזכה להיות איתה כמה שיותר. ידעתי שאני מאוד רוצה להישאר איתה בבית עד גיל שארגיש שהיא בשלה להיפרד ממני ולצאת למסגרת מחוץ לבית. היה לזה, כמובן, מחיר כלכלי מאוד גדול, ואני מאושרת שבן הזוג שלי ראה את הדברים בדיוק כמוני, והיה ברור לנו כהורים שהבאתה לעולם היא מבחינתנו סוג של "מהפכה" בחיים שלנו, ובסדרי העדיפויות שלנו.

מה שהיה לי מאוד חסר בארץ, כאמא שנשארה בבית עם ביתה, ובניו זילנד הוא מאוד זמין, זו מסגרת חברתית מחוץ לבית. אמנם ארגנתי לה ולעוד ילדה מין מסגרת קטנטנה של 9 שעות בשבוע, כשהייתה בת שנתיים וקצת וגם הצטרפתי לפעילויות של הורים שהם בחינוך ביתי, אבל לפחות בירושלים, המון פעילויות מחוץ לבית עם ילדים צעירים כרוכות בתשלום. כאן, המצב מאוד שונה – המוזיאונים הם בחינם, בילוי בבריכת שחיה עירונית להורה וילד/ה עד גיל 5 עולה משהו כמו 10 ש"ח, כך שזה מאוד סביר. בארץ היו מעט מאוד אפשרויות כאלה. (PSL: מה שמאוד מזכיר לי את החיים בקוריאה, גם שם עלויות הכניסה למקומות היו סבירים בהחלט כמו גם האופציות לבילוי היו רבות יותר ומותאמות יותר לילדים כפי שתיארתי בפוסט כאן).

גן-בוטני-בדנידין
הגן הבוטני בדנידין שניתן לבקר בו ללא עלות.

בנוסף, בניו זילנד ניתן למצוא עוד משהו מיוחד שנקרא מרכזי משחק – אלה מרכזים להורים וילדים עד גיל 7, שבמחיר יחסית סמלי אפשר לבוא אליהם בבקרים ולבלות עם אמהות וילדים אחרים. המרכזים הם קואופרטיביים, כך שכל משפחה ששייכת למרכז גם "עובדת" בו. זה דורש מחויבות, אבל בתמורה מספק עוד "בית" להיות בו. כשהבנות שלי היו צעירות, זה היה לי מאוד חסר. כי לפעמים בבקרים רציתי פשוט שיהיה לי עוד בית להיות בו, ולהכיר אמהות במצבי. אני חושבת שזה גם מאוד עוזר מבחינת בידוד חברתי כי לבחירה שלנו להיות עם הבנות שלנו בבית עד גיל יחסית מבוגר היה גם מחיר של בידוד מבחינת החברה שמסביב. לאט לאט הכרנו יותר הורים שעשו בחירה דומה, אבל בהתחלה היינו מאוד לבד עם ההחלטה הזו, כי החברים/ות שלנו לא בהכרח בחרו באופן דומה.

על יוקר מחייה ותרבות צריכה 

עד לא מזמן, היה מקובל בניו זילנד שאחד ההורים נשאר בבית לגדל את הילדים/ות לפחות עד גיל שלוש, לפעמים עד גיל בית ספר, ולפעמים בכלל. זאת אומרת, אפשר היה כנראה די בקלות להסתדר עם משכורת אחת. אני מתרשמת שהדברים השתנו מאוד בשנים האחרונות, ושעלויות המחייה כבר פחות מאפשרות היום עבודה רק של בן/בת זוג אחד/ת. יחד עם זאת, יש הרבה משפחות שאנחנו מכירים שבהם רק אחד/ת מבני הזוג עובד/ת, כך שכנראה שזה עדיין אפשרי.

אני חושבת שניו זילנדים מאוד רגועים ביחס לעבודה, ובאופן כללי, דואגים להרבה זמן משפחה ובית. למשל, מאוד מקובל ששני ההורים נמצאים בבית בארוחת ערב, ונדיר מאוד שנשארים לעבוד מאוחר. אם יוצא לי להישאר לפעמים אחרי 17:00  במקום העבודה שלי, אני בדרך כלל לבדי. סופי שבוע הם די קדושים, ואנשים לא עובדים בהם.

עם זאת, אני חושבת שגם החברה כאן עוברת תהליכי שינוי מואץ ומרגישים שינוי ביוקר המחיה לעומת מה שהיה בעבר. ביחס לישראל, גם השינויים האלה ביוקר המחייה, עדיין לא הגיעו לעלויות כמו שיש בארץ, אבל בשונה מהעבר, ניו זילנדים מתחילים לשלם יותר על דברים,  מה שמחייב כמובן יותר שעות עבודה, והכיוון כנראה יתחיל להיות דומה יותר ויותר למה שקורה בארץ או בארצות הברית מבחינת הצורך לעבוד יותר על חשבון זמן עם המשפחה והילדים .

לשמחתי, אנחנו גרים בעיר קטנה, אז גם עם השינויים האלה התחילו להיות יותר מורגשים בערים הגדולות, בעיר שלנו עוד אפשר קצת לחיות "כמו פעם". בנוסף, המשפחות שמשתייכות למסגרת החינוכית והקהילתית שאנחנו שייכים לה חולקות ערכים דומים בנוגע לקצב החיים, וסגנון הילדות שרוצים לאפשר לילדים, אז זה מאפשר לנו לשמר די בקלות את הבועה שאנחנו רוצים לילדות שלנו.

אורח-קבוע-בחוף-של-דנידין
דייר קבע בחוף של דנידין, ניו זילנד
על תרבות המיחזור ו"עשה זאת בעצמך"

כאמור, התרבות כאן פחות צרכנית – ניו זילנדים אוהבים לעשות דברים בעצמם, ולתקן כל דבר שצריך בעצמם. בנוסף, הם לא ממהרים לקנות דברים או לזרוק אותם. יש שוק גדול של דברים מיד שניה, ואף אחד לא חושב שזו פחיתות כבוד לקנות משהו משומש, ולמכור משהו שכבר לא צריכים. אותי זה מאוד מרשים. לזה נלווית גם מודעות סביבתית – שאין צורך לייצר זבל מיותר, ובכל דבר שאפשר לעשות שימוש, או להעביר למישהו אחר שיוכל אולי לעשות בו שימוש. למשל, אנשים מאוד ישתדלו לא לזרוק אוכל, ולכל אחד יש בגינה מקום עם שאריות בנייה, למקרה שצריך יהיה לשפץ משהו…

בנוסף, אנשים כאן רגילים לעבוד קשה, הם ייצבעו את הבית בעצמם, או יתקנו ויתקינו דברים אם הם יכולים. לקחת מנקה או עוזר/ת בית זה דבר מאוד לא מקובל, ודי נדיר.

גם בכל הנוגע למיחזור וזבל, השיטה כאן מאוד שונה מבארץ. במשך כל השבוע אוספים את ה"זבל" – מה שאי אפשר למחזר בתוך הבית. בנוסף יש פח של זכוכיות, ופח נפרד לפלסטיק, נייר ומוצרי אלומניום ופחיות. בשונה מבארץ, את הפחים האלה מוציאים מהבית רק ביום האיסוף שלהם, זאת אומרת, פעם בשבועיים מוציאים את הזכוכיות  ובשבוע שאחריו את פח המחזור הכללי (פלסטיק, נייר וכו'). את ה"זבל" שאי אפשר למחזר, אפשר להוציא באותו היום, בתוך שקיות שחורה של העיריה שעולות כסף (שקית גדולה אחת, של 16 ליטרים עולה משהו כמו 7 ש"ח). אנחנו במין ספורט כזה של לייצר כמה שפחות זבל, והאמת שקומפוסט מפחית פי כמה את כמות הזבל שמייצרים. אני חושבת שהשיא שלנו נכון לעכשיו עומד על 8 שבועות. (PSL: ואם טרם קראתן את הפוסט האחרון שלי על שיטת המיחזור בדרום קוריאה, שמזכירה קצת את מה שמתואר כאן, הנה הזדמנות נוספת!)

לשיטה הזו יש בעיני כמה יתרונות – קודם כל – הרחובות נשארים נקיים, כי פרט ליום שבו מוציאים בצורה מסודרת את הזבל, אין פחים בחוץ. בנוסף, השיטה הזו מחייבת א/נשים  לקחת אחריות על כמות הזבל שמייצרים. כל דבר שאנחנו מכניסים הביתה, גם צריך לצאת, וזה עולה כסף, ויכול להיות תקוע בבית עד האיסוף. אגב, בביקור האחרון שלי בארץ הופתעתי לראות כמה פריטי ריהוט (שווים ביותר, אגב) היו מונחים ברחובות שליד ביתה של אמי. שכחתי לגמרי שיש את האפשרות הזו של להניח דברים בחוץ ושהם יילקחו. כאן, צריך ממש לדאוג לפנות דברים. גם אם רוצים למסור אותם, אי אפשר פשוט להשאיר אותם בחוץ. ואם זה זבל ממש (נגיד מכונת כביסה שבורה) צריך לקחת אותה לאתר מחזור ופינוי פסולת.

על מערכת החינוך ומעורבות הורים

הבנות שלי הולכות לגן ובית ספר אנתרופוסופי חצי-ציבורי. המימון של המדינה הוא כמעט מלא לבית הספר, אבל ההורים מתבקשים לתרום לבית הספר, כי חינוך כזה עולה הרבה כסף (חומרים לאמנות, שיעורי נגינה וכן הלאה).  יחד עם זאת, המדיניות של בית הספר היא שכסף אף פעם לא יעמוד כתנאי קבלה או השתייכות לגן או בבית הספר. כך שאף ילד/ה לא יידחו מסיבות כלכליות, אלא ההורים ימצאו דרך לתרום לבית הספר באמצעים שאינם כספיים.

בנוסף, מצפים מכל ההורים לעזור לגייס כספים עבור בית הספר – למשל, פעם בשנה יש יריד (עליו גם כתבתי בבלוג האישי שלי המספר על חיי בניו זילנד) שבו מגייסים הרבה כסף לבית הספר, וכל ההורים עובדים ביריד, מכינים דברים, פעילים ועוזרים. כדי לחסוך בעלויות של עובדים בתשלום, מבקשים מההורים להתנדב בכל מיני עבודות קטנות שבית הספר צריך, ואת בית הספר מנקים ההורים בתורנות.

פסטיבל-אביב-בגן
פסטיבל אביב בגן

אם יוצאים לטיולים  ישנים באוהל של בית הספר, ולא צריך לשלם לאכסניה. ואם כן נדרשת עבודה בתשלום, תמיד יציעו אותה קודם כל להורים שבקהילת בית הספר.

כשרק הגענו לניו זילנד,  מאוד שמחתי לגלות שגני הילדים כאן מאוד גמישים. בארץ חיפשתי לבתי הבכורה גן שתוכל ללכת אליו רק לכמה ימים בשבוע, כדי לאפשר לה התנסויות חברתיות בלעדי, ושביתר הזמן היא תהיה איתי בבית. אבל זה היה ממש בלתי אפשרי למצוא, ובכל מקום הסבירו לי שילדים צריכים ללכת לגן כל יום. כאן זה ממש לא ככה – אפשר לרשום ילדים לגן אפילו ליום בשבוע, או לכמה ימים, ובעצם רק השנה בת החמש שלי התחילה ללכת לגן כל יום, חמישה ימים בשבוע, בין 09:00-13:00. היא שמחה עם הסידור הזה, ואנחנו מאוד שמחים עם הזמן שיש לנו זמן איתה מהצהרים. בתי הבכורה בכיתה ב', והיא מתחילה ללמוד בבית הספר כל יום ב-09:00 ומסיימת בשלוש, גם כן במשך חמישה ימים בשבוע. בעיני זה הרבה מאוד, כי היא חוזרת עייפה, ולא תמיד יש לה כוחות לפעילויות אחרות אחרי בית הספר.

על הלמידה החינוכית

אני מתרשמת שלמורה שלה יש יד חופשית למדי בנוגע לחומרי הלימוד, והיא באמת משתדלת לגוון לפי הרצון שלה, והעניין של הילדים. למשל בשנה שעברה במשך שבוע שלם הילדים עבדו על גינת ירק מחוץ לכיתה שלהם. המורה תמיד פתוחה לכל מיני הצעות של ההורים. למשל, אני השתתפתי לא מזמן בפסטיבל מספרי סיפורים, ורציתי להתאמן ולהציג את הסיפור בכיתה של בתי. המורה מאוד שמחה על האפשרות לחשיפה התרבותית, וזו היתה חוויה מאוד חיובית.

הלוח-של-כיתה-א'
הלוח של כיתה א' בבית הספר

הילדים לומדים סריגה פעמיים בשבוע, נגינה בחליל, ולמרות שהם התחילו ללמוד לקרוא ולכתוב לאט לאט בכיתה א', אני רואה שמשהו בשיטה האנתרופוסופית של למידת קריאה וכתיבה עובד מאוד טוב, ושיש לילדים איזו שהיא תפיסה יותר עמוקה של האותיות. הלימוד היה באמצעות סיפורים, כך שכל אות היתה קשורה באיזה שהוא סיפור, וזה עבד יפה.

כאן אני חייבת לציין שבית הספר שלנו מאוד חריג בנוף מהרבה בחינות. בבית הספר שלנו, למשל, מתחילים ללמוד בכיתה א' החל מגיל שש וחצי – שבע (בדומה לבתי ספר אנתרופוסופיים אחרים בעולם, ולמערכת החינוך הגרמנית בכלל). באופן די מוזר, הניו זילנדים שהם די רגועים באופן כללי, מאוד לחוצים על כך שהילדים שלהם יתחילו ללמוד בבית הספר כבר בגיל חמש. אנחנו באופן אישי מאמינים שזה גיל צעיר מידי, ושמחים שמצאנו מסגרת שמאפשרת להן להתחיל ללמוד בגיל יותר מאוחר.

יחד עם זאת, בתי הספר בניו זילנד באופן כללי נחשבים מאוד טובים, והכיתות בדרך כלל קטנות (אני חושבת שבסביבות ה-20 תלמידים/ות לכיתה בבית ספר "רגיל"). ממה שחברות שלי מתארות מבתי הספר שהילדים/ות שלהם/ן לומדים/ות בהם/ן, גם שם האווירה היא די רגועה, וכוללת הרבה זמן משחק, והמון זמן בחוץ. המצב הזה שיש בו מעט הבדלים בין החינוך הציבורי ה"רגיל" לבין בית הספר הקצת יותר "ייחודי" שאנחנו שולחים את בנותינו אליו, הוא קצת בעוכריו של בית הספר, כי בעצם ביחס למערכת הכללית, לפחות על פני השטח, לא נראה שיש לו הרבה דברים שהם אחרים להציע. אנחנו, כמובן, רואים עוד דברים – כמו הדגש הרבה על אומנויות, ההימנעות משימוש באמצעי לימוד דיגטאליים, הבחירה בקהילה שיש לה אורח חיים קצת אחר ועוד.

בית הספר בקצה הרחוב בו אנו גרים
בית הספר שלנו בקצה הרחוב בו אנו גרים
על קוד לבוש ומזג אוויר

אנחנו מתבקשים שלא להלביש ילדים בבגדים עם פרסומות של חברות, או עם סמלים מסחריים. לשמחתנו, רוב ההורים חיים חיים צנועים, והילדים מתלבשים בבגדים פשוטים ופרקטיים.

הכי חשוב בגדים שיתאימו למזג האוויר שעשוי להשתנות בכל רגע נתון. כך שתמיד צריך לשלוח חולצה קצרה בתיק, אבל במקביל גם מעיל גשם, מגפים ומכנסי גשם… לילדים בגן יש נעלי בית, ומזרן מעור של כבשה (כן, אני יודעת שזה מוזר, אבל זה חם להפליא). לילדים בכיתה יש נעלי בית חמות שהם נועלים בכיתה. בכל מזג אויר הילדים יוצאים ומשחקים בחוץ. הילדים/ות משחקים בחוץ בכל מזג אויר, פרט אולי לגשם חזק או ברד, ואז יש מספיק שטח בתוך הגן או הכיתה למשחק.

למרות שמזג האוויר מאוד לא צפוי, ותמיד יכול לרדת גשם פתאומי, יש כאן סוג של חוסר התרגשות מזה. אני למדתי גם אם יורד גשם אפשר לעשות דברים, ושלא נמסים בגשם. זו היתה תגלית נחמדה. בחורף, קמים בבוקר כשעדיין חשוך, וזה לא כל כך כיף, אבל עד שמגיעים לבית הספר ולגן, כבר מואר ונעים. מחממים טוב את הגן והכיתה ומשתדלים שתמיד יהיה נעים וחמים.

על כבוד ונימוסים

גם אם יש כאן עניינים חינוכיים שאינם תמיד לרוחי, אני חושבת שבאופן כללי האנשים סביבנו מדברים בכבוד לילדים, ומתייחסים אליהם ברצינות אבל גם מצפים ליחס מכבד ומנומס בחזרה. זו גם הגישה שלנו.

הילדים/ות לומדים הרבה נימוסים, ואנחנו מאוד מעריכים את הצד הזה של החינוך. אנחנו כן מגלים שיש כאן קושי בדיבור פתוח על קשיים ובעיות שעולים במערכת. אבל מכיוון שאני בוועד ההורים, ובן הזוג שלי בוועד המנהל של בית הספר, אנחנו מרגישים שאנחנו יכולים לפתוח דברים די בקלות, ובתקווה גם להשפיע על כך שיהיה שיח יותר פתוח בנושאים שונים.

משחקות בחוץ בכל מזג אוויר
משחקות בחוץ בכל מזג אוויר
על חשיפה דיגיטאלית

אחת הסיבות שבחרנו בחינוך אנתרופוסופי, ובכלל באורח חיים שמתאפשר לנו כאן היה הרצון שהבנות שלא לא תהינה חשופות כל כך לטכנולוגיה בגילאים צעירים. כבר כשבתי הבכורה נולדה, ויתרנו על הטלוויזיה בבית. ונדיר שאנחנו מפעילים את המחשב שלנו, אפילו לצרכי עבודה, כשהבנות שלנו בסביבה.

מה שעומד מאחורי ההחלטה הזו שלנו הוא הרצון שהבנות שלנו תשחקנה כמה שיותר, ותדענה לפתח להן עיסוקים בעצמן. כך שאנחנו מעדיפים שהן תהיינה פחות צופות פסיביות בתכנים, אלא תהיינה אקטיביות בתעסוקה שלהן, ובדברים שהן רוצות לעשות. כבר מגיל מאוד צעיר הקפדנו שתהיה להן גישה חופשית למשחקים, וחומרי יצירה, ואני חושבת שבאופן כללי זה תרם לעצמאות שלהן בתעסוקה העצמית שלהן. לכן, בחרנו בית ספר שאין בו בכלל שימוש במחשבים או טכנולוגיות. בבתי ספר אחרים אני יודעת שיש שימוש במחשבים, אבל זה כנראה משתנה מבית ספר לבית ספר. בכל אופן, ניו זילנד הרבה מאחורי ישראל בכל הנושא של מחשוב.

למרות שהבנות שלי עדיין צעירות, אני מתרשמת שהגילאים המקובלים כאן לטלפונים ניידים אצל ילדים הם גיל 15-16, לפחות במסגרות שאני משתייכת אליהם. בכלל, השימוש בטלפונים ניידים כאן עדיין לא כל כך נפוץ כמו בארץ. המנחה שלי לדוקטורט, שהוא פרופסור לפסיכולוגיה, ואיש מאוד עסוק, קנה טלפון חכם רק לפני כשנה, אז זה בערך האופן שבו הדברים עובדים…

על חופשים וחגים

שנת הלימודים מתחלקת לארבעה רבעונים ובסוף של כל רבעון יש שבועיים חופש. ברבעון האחרון יש 6 שבועות חופש. להורים עובדים זה  לא פשוט למצוא סידור לילדים, בעיקר כי אין כאן כמעט קייטנות, וכשיש הן די יקרות. בשנה האחרונה הגן שלנו התחיל לארגן פעילות לילדים בחופשה, שהיא מסובסדת. לשמחתנו, אנחנו גמישים ויכולים להיות בבית עם הבנות בתקופה הזו, אז אנחנו מאוד שמחים כשהן בחופשה.

מכיוון שניו-זילנד גדולה (יותר מבריטניה), ולא זול לטייל בה, מה שמקובל בתקופות החופש,  זה לקחת אוהל או קראוון, ולנסוע לאתר קמפינג במקום יפה ולהיות שם כמה זמן שרק אפשר. זה מאוד נחמד כי בתקופה הזו הרבה מכוניות מתחילות להפוך למעין חצי קרוואן – מסדרים את הכסאות שאפשר יהיה לישון בלילה, ויוצאים לטייל. בחופשות אנחנו שואלים אוהל גדול מבית הספר של הבנות, ונוסעים כל פעם למקום אחר. בקיץ האחרון טיילנו להר הגבוה ביותר בניו זילנד ובקיץ לפניו היינו בחופשה ממש כמו המקומיים.

הר-קוק
הר קוק, ההר הגבוה בניו-זילנד

יש מעט חגים נוצרים – חג המולד נחגג בחופשת הקיץ, ופסחא בחופשת הסתיו. התקופה שלפני חג המולד היא מאוד כיפית ושמחה. יש משהו מיוחד בחג מולד (ועבורנו חנוכה) קיציים. ממש לפני שנסענו לניו זילנד, צפיתי בסרטון על חג המולד בניו זילנד, ואני חושבת שהסרטון הזה משקף יפה את האוירה שכאן מעבר לכך יש כל מיני ימים שהם ימי חופש חד-יומיים, שמצטרפים לסוף השבוע, כך שיש כמה פעמים סוף שבוע ארוך. כמו למשל ביום ההולדת של מלכת אנגליה, במאי, או יום הזיכרון לחללי מלחמת העולם הראשונה והשנייה באפריל.

באופן כללי, מכיוון שיש כאן הרבה אנשים מהרבה תרבויות, וגם הניו זילנדים הם יחסית חברה מאוד לא דתית, ויש אחוז גבוה של אתאיסטים, החגים הם לא עניין גדול בבית הספר ובגן. לשמחתנו, מאוד מתעניינים בתרבויות אחרות, ותמיד שמחים כשאנחנו משתפים במנהגים ובחגים שלנו.

על קצב חיים איטי

בחרנו לגור בשכונה מאוד כפרית, שהיא קצת מחוץ לעיר ובהחלט הייתה לכך השפעה על קצב החיים שלנו. שעות הפעילות בניו זילנד מאוד שונות מבארץ ורוב החנויות  (פרט לסופרים) נסגרות ב-17:00, וחלקן גם סגורות בסוף השבוע. בשעה 17:30 אנחנו אוכלים ארוחת ערב, ואני חושבת שמעט מאוד פעמים הייתי מחוץ לבית אחרי השעה 21:00 בערב. מסעדות ובתי הקפה נסגרים מוקדם – ואחרי 21:00 כבר אפשר לצאת רק לפאבים. זה מייצר חיים שהם מאוד בבית, ומאוד רגועים ושקטים, כי בעצם אין לאן ללכת, וגם אין כל כך רצון.

קצב-חיים-איטי
תמיד כיף לפגוש חברות בטבע

בשכונה שלנו יש לא מעט חוות, וכך למשל אפשר לפעמים לראות כבשים תועות בקצה הרחוב. הרבה אנשים כאן מתניידים באופניים, למרות שזה לא קל, כי הרחובות מאוד תלולים (הרחוב התלול בעולם נמצא בדנידין) אבל מכיוון שהעיר פרוסה על פני שטח רב, קנינו גם אוטו. יש מסלול אופניים מהבית שלנו למרכז העיר, ובכלל יש מסלולי אופנים בהרבה מהכבישים. התנועה יחסית רגועה, ופרט לשעה 8 בבוקר או 5 אחר הצהריים, אף פעם לא עומדים בפקק, ונדיר מאוד מאוד מאוד לשמוע מישהו צופר.

החיים בשכונה מאוד שקטים, כל אחד/ת די חי/ה את החיים הפרטיים שלו/ה, מצד שני, אם צריך משהו מהשכנים, מאוד מקובל לבקש ויישמחו לעזור. למשל, השכנים שמרו לנו על החתול כשהיינו בחופשה, ואנחנו שמרנו על שלהם. יש לנו גם כמה שכנים שאנחנו בקשר מספיק טוב איתם שאם נגמר לנו משהו בבית אפשר לבקש. מצד שני, אנחנו אוהבים את זה שאין חדירה לפרטיות שלנו, וגם כשיש קשר עם השכנים, תמיד הוא יהיה תוך שמירה על המרחב הפרטי שלנו ושלהם.

על הסלנג והמבטא הניו זילנדי

כשרק הגענו לא הבנו מילה ממה שקורה סביבנו מאחר ולחלק מהאנשים יש מבטא ניו זילנדי כבד, ויש המון מילים מקומיות שרק עכשיו אנחנו כבר רגילים להם. למשל – Bicky – זו עוגיה, sweet as – זה "סבבה" או "מגניב", או "בכיף", Togs- זה בגד ים. בקיצור, לקח לנו הרבה זמן להבין את השפה. בנוסף, לבנות שלנו יש את המבטא הזה עכשיו, והן מתקנות את הביטוי הקלוקל שלנו.


אחרי הראיון המעניין הזה אני יכולה להגיד בוודאות כי אני יודעת יותר מ-5 עובדות על ניו זילנד ואני בטוחה שגם אתן. ואם חלמתי לעשות טיול בניו זילנד ביום מן הימים עכשיו אני חוששת שאני פשוט רוצה ללכת ולגור שם בין כבשים וההרים.

תודה רבה קרן על ראיון מרתק! אתן מוזמנות להמשיך וללמוד על החיים של קרן בניו זילנד בבלוג האישי שלה "אהבות חדשות". הנאה ותמונות יפייפיות של ניו זילנד כלולים בהחלט!

ואם אתן במקרה אמהות ישראליות שגרות מחוץ לישראל ורוצות להתראיין למדור "אמהות מסביב לעולם", אשמח אם תצרו איתי קשר בדוא"ל shira@prettysimplelife.co.il.


פספסתן את הראיונות הקודמים? מזמינה אתכן לבקר איתי מסביב לעולם:

אמהות מסביב לעולם: הכירו את יוליה מאוסטרליה 

אמהות מסביב לעולם: הכירו את ליאת מיפן

אמהות מסביב לעולם: הכירו את כריסטינה מספרד

אמהות מסביב לעולם: הכירו את דונה מסקוטלנד

אמהות מסביב לעולם: הכירו את ג'ואנג מקוריאה


וכמובן את כל סיפורי קוריאה שלי בבלוג:

5 עובדות מפתיעות על היריון ולידה בקוריאה

5 עובדות מפתיעות על גידול ילדים בקוריאה

הדברים הקטנים שמקלים על הורים בקוריאה

אמהות מסביב לעולם: הכירו את יוליה מאוסטרליה

האורחת החמישית שלי במדור "אמהות מסביב לעולם" היא יוליה, ישראלית לשעבר, המתגוררת עם בעלה, לאוניד, ושני ילדיה, ליה (7) וליאם (5) בסידני, אוסטרליה.

כמו בלוגריות רבות אחרות שהכרתי במהלך השנה וקצת האחרונות מאז הבלוג שלי עלה לאוויר, גם את יוליה הכרתי וירטואלית כאשר התחלתי לעקוב אחרי הבלוג שלה "אמא עם המצלמה". בבלוג המקסים הזה, שבדומה לבלוג שלי, גם הוא Mummy Blog, יוליה משתפת את הקוראים בחיי המשפחה שלה באוסטרליה, בעבודות יצירה עם הילדים, במחשבות שלה על הורות ועוד.

כשפניתי אל יוליה וביקשתי שתתראיין למדור "אמהות מסביב לעולם" על חייה כאמא ישראלית באוסטרליה, שמחתי מאוד שהיא הסכימה. כולנו היינו רוצות לברוח מידי פעם למקום מרוחק מישראל ואוסטרליה היא יעד מושלם לכך, אתן לא חושבות? היה לי ברור שהחיים של יוליה שם מהווים בסיס לסיפור נפלא עבורנו על להיות אמא ואישה באוסטרליה.

www.prettysimplelife.co.il | Motherhood around the world | Australian Mum | אמהות מסביב לעולם | אוסטרליה
יוליה והמשפחה

מזמינה אתכן לצלול איתי וללמוד קצת על החיים של אמהות בחצי השני של כדור הארץ. וכרגיל, תזכורת קטנה לפני שצוללים. כמו בראיונות הקודמים, מידי פעם אוסיף תובנות והערות משלי. אלו יצוינו באמצעות ראשי התיבות של הבלוג – PSL.

קצת על יוליה:

בעלי ואני הכרנו כשהייתי בת 14 והוא היה בן 15 וכשהייתי בת 24 התחתנו. בתקופה הזו, סיימתי תואר ראשון בתקשורת יצירה וביקורת, והתחלתי לעבוד במשרד פרסום. מאוד אהבתי את העבודה ואת החברה בה עבדתי, אך לאחר לידת בתי, ליה, בגיל 26, הבנתי שעבודה בשעות משוגעות לא מתאימה לי יותר. חיפשתי עבודה עם שעות קצת יותר גמישות והתחלתי לעבוד במכללת שנקר בתור המזכירה האישית של נשיאת המכללה, פרופ' יולי תמיר.

כשליה הייתה בת שנתיים, ותוך כדי עבודתי במכללת שנקר, נכנסתי שוב להריון.

בתקופה שקדמה להיריון השני, אני ובעלי קיבלנו החלטה להגשים את החלום שלנו ולעבור לאוסטרליה (למרות שאף פעם לא ביקרנו שם) וכאשר הייתי בהיריון עם בני, כבר היינו בתהליכי הגירה לשם. הבנתי כי המציאות הישראלית בה אני נדרשת לאסוף את בתי בחמש בכל יום לא מתאימה לסגנון החיים שדמיינתי לעצמי, ואני רוצה לבלות יותר זמן עם ליה, ועם הילד שייוולד בעתיד. שעתיים בערב אחרי העבודה פשוט לא הספיקו לי במחציתם, וחלמתי כבר על הרגע הזה שאני אעבור לאוסטרליה ואשאר בבית עם הילדים.

www.prettysimplelife.co.il | Motherhood around the world | Australian Mum | אמהות מסביב לעולם | אוסטרליה
בהיריון עם ליאם – שעתיים לפני הלידה

קיווינו לקבל את הויזה לקראת חודש רביעי/חמישי להיריון, אך בחודש שביעי להריון עדיין חיכינו לה. החלטנו להקפיא את התהליך, מכיוון שביטוח הטיסה אפשר לי לטוס עד שבוע 32 בלבד. אולם, ביום ששלחנו לסוכן שלנו את הבקשה לבטל את התהליך לוויזה, קיבלנו מכתב חזרה שהוויזה שלנו אושרה ועומדות בפנינו שתי אפשרויות: לטוס מיד, או ללדת בארץ ולהתחיל תהליך של הוצאת ויזה עבור התינוק, שיכול לקחת עוד חצי שנה עד שנה. החלטנו שאנחנו לא מחכים, ובחודש שמיני, חודש לאחר קבלת הוויזה, ארזנו את עצמנו ועברנו לאוסטרליה.

כולם חשבו שאני משוגעת ומאוד אמיצה, והיו בשוק ממני שאני בוחרת לטוס בטיסה כל כך ארוכה בהריון כזה מתקדם. כמובן שטסנו עם עצירה באמצע, והקפדתי על כל הטיפים שמצאתי באינטרנט לנשים בהריון בזמן הטיסה כגון ללכת כל שעה, לשתות הרבה מים ואפילו קניתי גרביים אלסטיות מיוחדות. גם רופא המעקב שלי אמר שבהריון תקין אין שום מניעה לטוס. ליתר ביטחון עשיתי ביטוח הכי טוב שיכלתי למצוא, וטסנו דרך המדינה שנראתה לי הכי עדיפה מבחינת שרותי בריאות במידה ואצטרך. בגדול, לא כל כך דאגתי, הרגשתי שזה הדבר הנכון לעשות. ובדיעבד לא הייתי משנה כלום.

את ליאם ילדתי, כפי שתכננתי, כבר באוסטרליה, כשהייתי בת 28, חודשיים אחר נחיתתנו במדינה החדשה שלנו.

www.prettysimplelife.co.il | Motherhood around the world | Australian Mum | אמהות מסביב לעולם | אוסטרליה
לידה באוסטרליה: ליאם נשקל בבי"ח

כשמלאו לליאם שלוש, וכשליה התחילה בית ספר, החלטתי להקדיש את השנה לחיפוש עבודה לכמה ימים בשבוע. התמזל מזלי ומצאתי את משרת חלומותיי, מורה לעברית בחוגי ילדים ולאחר מכן אפילו באוניברסיטה של סידני. כיום אני מלמדת ילדים בחוגים ומעבירה שיעורים פרטיים לילדים ולמבוגרים, ומתאימה את השעות לגידול הילדים. אני מבלה את רוב הזמן בשבוע עם הילדים שלי, ועובדת כשהילדים במסגרות או בערבים.

בנוסף, אני מקדישה זמן לבלוג שלי, "אמא עם המצלמה" שהתחלתי לכתוב כשליאם היה בן שנה. בלוג על הורות, משחק יצירתי עם ילדים ועל לימוד תוך כדי משחק. בשיטה זו אני גם מעבירה את שיעורי העברית עם הילדים.

אנו חיים בסידני כבר למעלה מחמש שנים, ואוהבים כל רגע. נהנים מהשלווה של המקום, מהנופים ומהאנשים. מאוד אוהבים לטייל, ומנסים לעשות זאת כמה שיותר. בישראל, שם השארנו את בני המשפחה, אנו מנסים לבקר כל שנה וחצי לערך.

www.prettysimplelife.co.il | Motherhood around the world | Australian Mum | אמהות מסביב לעולם | אוסטרליה
פוגשים קנגורו בטבע

אלו החוויות, התובנות והמחשבות של יוליה על היריון, לידה וגידול ילדים באוסטרליה.

על מדוע לידה באוסטרליה יכולה להיות מוגדרת חלומית

את ליה, בתי הבכורה, ילדתי כאמור בישראל, אך את ליאם, ילדתי באוסטרליה, כחודשיים אחרי הגעתי לסידני.

באוסטרליה ניתן לבחור האם ללדת במרכז לידה פרטי, בבית חולים פרטי או בבית חולים ציבורי. ההבדל המהותי בין הלידה בבית חולים פרטי לציבורי הוא העובדה כי בפרטי היולדת יולדת בעזרתו של רופא המעקב שלה ולא בעזרת מיילדת ובציבורי האישה יולדת בעזרת המיילדת ולא בעזרת רופא מיילד.

את הלידה באוסטרליה של ליאם, אני יכולה לתאר במילה אחת: חלומית. בחרתי ללדת אותו בלידת מים בבית חולים ציבורי קרוב לביתי בו הכל היה בחינם, כולל החדר עם הג'קוזי ללידת מים. האחיות התייחסו ללידה בצורה הכי טבעית שיש: לא חיברו אותי למוניטור ולו לרגע אחד, כשהגעתי ללדת המיילדת שאלה אותי האם לבדוק לי פתיחה, (הסכמתי, כמובן), את דופק העובר מדדו עם  סטטוסקופ אלקטרוני והמיילדת אף לא הציעה בכלל ללדת עם אפידורל.

www.prettysimplelife.co.il | Motherhood around the world | Australian Mum | אמהות מסביב לעולם | אוסטרליה
לידה באוסטרליה: לידת המים של ליאם בבי"ח ציבורי באוסטרליה

באופן כללי, מאוד מעודדים קשר אם-תינוק באוסטרליה, והגישה הטבעית ללידה המשיכה גם אחר הלידה עצמה. לא לקחו את התינוק אחרי הלידה (רק לשנייה בלבד כדי לבדוק אם הוא נושם), מדדו ושקלו אותו רק שעה אחרי הלידה, לא שטפו אותו ולא רחצו אותו (אלא להפך, הרופאים ממליצים להשאיר את הרך הנולד עם כל הג'יפה ליום-יומיים אחרי הלידה, כי מאמינים שכל ההפרשות המרוחות על ראשו טובות למערכת החיסונית של הילד) ולבסוף לא מרחו את הטבור של התינוק באלכוהול (ואכן, הטבור של ליאם נשר הרבה יותר מהר מזה של ליה כשכן מרחתי לה).

מאחר והלידה הייתה תקינה לחלוטין, הציעו לי להשתחרר מבית החולים יממה בלבד אחרי הלידה, והסכמתי. ומי שמשתחררת 24 שעות אחרי הלידה לביתה מקבלת בונוס – מיילדת שמגיעה כל בוקר עד הבית במשך שבוע שלם! את הבדיקות שעושים בטיפת חלב, היא עשתה אצלנו בסלון.

www.prettysimplelife.co.il | Motherhood around the world | Australian Mum | אמהות מסביב לעולם | אוסטרליה
לידה באוסטרליה: שקילה נוספת של ליאם בבית בעת ביקור האחות המיילדת
www.prettysimplelife.co.il | Motherhood around the world | Australian Mum | אמהות מסביב לעולם | אוסטרליה
לידה באוסטרלה: ביקור בית של אחות מיילדת 2

אגב, באוסטרליה כל חברי המשפחה מטופלים אצל רופא משפחה אחד, ובמידת הצורך, הוא שולח עם הפנייה לרופא מומחה, ורופא ילדים נחשב לרופא מומחה… גם רופא נשים נחשב לרופא מומחה, ויש להצטייד בהפנייה כדי לבקר אותו.

ואחרי הלידה….

ממשלת אוסטרליה נותנת ליולדות מענק של 5000$ לקניית ציוד וטיפול ברך הנולד ובעלי היה זכאי לשבועיים חופש לאחר הלידה ללוות ולעזור לי בתקופה הראשונה.

ליאם, היה זכאי באופן מיידי לקבל אזרחות אוסטרלית ואת תעודת הלידה שלו, שלחו לנו בדוא"ל. בתעודת הלידה מבקשים לציין את המקצועות של ההורים, והמידע מופיע ליד השמות של ההורים. יש אפשרות לבחור תעודה ממשלתית רגילה, או לשלם אקסטרה ולבחור באחד העיצובים היותר מיוחדים שהם מציעים. אנחנו בחרנו בתעודה הרגילה…

באופן אישי, חופשת הלידה שלי עם ליאם נמשכה עד שהיה בן שלוש אך בגדול, האימהות האוסטרליות לוקחות חופשת לידה לתקופה של שנה בערך (לא בתשלום) ונשארות בבית עם הילד. לאמהות צעירות יש המון אפשרויות  בשעות הבוקר ומגוון ההפעלות הוא מדהים. אמא בחופשת לידה לא תשאר לבד ולא תשתעמם בוודאות: פליי גרופס, מפגשי אמהות שטיפת החלב מארגנת לנשים שילדו בסמוך וגרות באותו האזור, סדנאות חינמיות מטעם טיפת חלב בנושא תזונה, התפתחות התינוק והנקה, הפעלות חינמיות בספריות הציבוריות, חוגים לתינוקות ואפילו שיעורי שחייה.

באוסטרליה מעודדים הנקה וחדרי ההנקה בקניונים האוסטרליים מושלמים! מדובר על חדר נפרד, עם מיקרוגל, משטחי החתלה, פינת משחקים לאחים הגדולים. כורסאות נוחות להנקה. תענוג! (PSL – ואולי גם אתן זוכרות שבדרום קוריאה חדרי ההנקה היו מושלמים גם כן. הנה הסיפור שלי בנושא ההנקה בדרום קוריאה)

על תחבורה ציבורית ובטיחות

באוסטרליה, ילדים עד גיל חמש נוסעים באוטובוס בחינם. באוטובוס יש שני מקומות מוגדרים להורים עם עגלות, זהו מקום מיוחד ובטיחותי. כשאין הורה עם עגלה, כל אחד יכול לשבת במקום זה, ואם הורה נכנס עם עגלה, כולם חייבים לפנות את הפינה המיוחדת הזו (מדובר על מעמד מרופד, והמקום מיועד גם לאנשים בכיסא גלגלים). במידה והמקום המוגדר כבר תפוס בעגלה אחרת,  הורים עם עגלה שרוצים לעלות לאוטובוס יאלצו לחכות לאוטובוס הבא מכיון שהנהג לא יעלה אותם.

ברחובות, בכל צומת ורמזור יש רמפה מיוחדת לירידה נוחה מהמדרכה לכביש ובקניונים יש מקומות חנייה מיוחדים להורים עם עגלות. מקומות החנייה יותר רחבים, וקרובים יותר לכניסה.

www.prettysimplelife.co.il | Motherhood around the world | Australian Mum | אמהות מסביב לעולם | אוסטרליה
גם זו דרך להתנייד באוסטרליה 🙂 ליה לוקחת חלק בפסטיבל הצעצועים

בכלל, נושא הבטיחות מאוד חשוב באוסטרליה והחוקים מאוד נוקשים. כמובן מחייבים כסא לרכב לכל ילד אבל מעבר לכך ילד עד גיל שנתיים חייב לשבת עם פנים כנגד הנסיעה! אני יודעת שאלו ההמלצות הכלליות גם בעולם אבל באוסטרליה אכן אוכפים אותם! בנוסף, מומלץ למרוח את הילדים מידי יום בקרם הגנה מאחר והחור באוזון שהתמקם לו מעל אוסטרליה גורם לקרינה מוגברת של קרני  UVB. בגני ילדים הגננות מורחות את הילדים, ובבתי ספר האחריות של הילדים למרוח את עצמם. בבית ספר ובגן חובה גם לחבוש כובע בחוץ, ובמידה והילד שוכח את הכובע בבית, אוסרים עליו לשחק בשמש.

על מדוע מקובל לראות ילדים בשעות הבוקר גם בימי לימודים

באוסטרליה, מקובל מאוד לפגוש אימהות, בשעות הבוקר,  עם ילדים בני ארבע וחמש. ילדים שעוד לא התחילו ללכת לבתי ספר או לגנים. בישראל אין כמעט ילדים בגיל הזה מחוץ למסגרת חינוכית בשעות הבוקר (חברה שלי שגרה באוסטרליה וטסה עם משפחתה לישראל, כדי לבקר את ההורים, טיילה בשעות הבוקר עם הילד שלה, אז בן שלוש, בקניון, והשומר שאל את הילד אם הוא חולה, ולכן לא בגן..), אך באוסטרליה זה מובן מעליו.

את ליה שלחתי לגן, מיד עם הגעתנו לאוסטרליה כשהייתה בת 3, ליומיים בשבוע ואז בגיל 4 לשלושה ימים בשבוע. באוסטרליה הרבה אמהות עובדות בחצי משרה, מה שאומר רק כמה ימים בשבוע (לפעמים רק יומיים, ולפעמים שלושה-ארבעה ימים). קיימות הרבה משרות חלקיות כאלו והתפקיד מחולק בין כמה עובדים/עובדות. לכן, גם לגנים ניתן לרשום לכמה ימים בשבוע בלבד וההורים משלמים רק על הימים בהם הילד רשום. עד היום, ליאם הולך לגן פעמיים בשבוע.

על ההבדלים בין בתי ספר ציבוריים לפרטיים

בגיל חמש וחצי , ליה התחילה בית ספר וליאם יתחיל בית ספר בשנה הבאה, כשיהיה כמעט בן שש. באוסטרליה, טווח הגילים להתחלת בית ספר נע מגיל ארבע וחצי ועד גיל שש וכתוצאה, לפעמים יש פערים של שנה ויותר בין ילדים באותה הכיתה. את ילדיי אני שולחת לבית ספר ציבורי אך ניתן, כמובן, לרשום את הילדים גם לבתי ספר פרטיים. אלו, לרוב, הם בעלי ניחוח דתי (יהודי או נוצרי).

www.prettysimplelife.co.il | Motherhood around the world | Austrelian Mum | אמהות מסביב לעולם | אוסטרליה

ברוב בתי הספר הלימודים מתחילים בשעה 9 בבוקר ונגמרים בשעה 15:00 ומתקיימים 5 ימים בשבוע (שני-שישי). מידי רבעון יש חופשה של שבועיים בבית הספר והחופש הגדול האוסטרלי נמשך בין חודש או חודשיים בין החודשים דצמבר לפברואר. אורך החופשה משתנה בהתאם לעובדה האם ילדך לומד בבית ספר ציבורי שם החופשה קצרה יותר לבין בית ספר פרטי שם החופשות ארוכות יותר. היום הראשון של שנת הלימודים משתנה בהתאם לבית ספר ובהתאם למדינה (State).

(PSL  – מפתיע לחשוב כי דווקא בבית ספר פרטי בו ההורים משלמים יותר, החופשות יותר ארוכות אבל זה היה המצב בדיוק גם בדרום קוריאה. חברתי פעם חישבה שבבית הספר הבינלאומי בו למדו ילדינו לומדים רק 180 ימים בשנה, ז"א חצי שנה בלבד. בנוסף לחופשת הקיץ שאורכה היה כחודשיים וחצי, נהנו מחופשת סתיו ואביב של 10 ימים כל אחד, חופשת כריסטמס של 3 שבועות ועל כל אלו, להוסיף ימי חג או ימים לאומיים שגם הם דרשו חופשה).

בכיתות הנמוכות, בבתי ספר הציבוריים, הכיתות יותר קטנות מאשר בבית ספר פרטי (מוזר, אני יודעת) ומספר הילדים בכיתה יהיה סביב 22 תלמידים.

על רמת הציפיות מההורים ומהאמהות בעיקר

רוח ההתנדבות הבית ספרית מאוד חשובה לאוסטרלים ומצפים מההורים לקחת חלק פעיל בבית הספר. במהלך השנה הראשונה, התנדבתי בבית ספר של בתי בכל שבוע והגעתי לכיתה כדי לעזור בקבוצות לימוד, לקרוא ספר, לשחק משחקי חשבון או קריאה וכו'. בנוסף, פעם בחודש התנדבתי בקאנטין, שזה כמו קיסוק בתוך בית ספר שם ניתן לקנות ארוחות חמות אותן מביאים לילדים לכיתה בזמן ארוחת הצהריים. את הארוחה ניתן להזמין באינטרנט או לשלם עליה במקום לפני תחילת הלימודים. בקאנטין ניתן למצוא גם שתייה קלה (לא מוגזת), ממתקים וחטיפים (עלי להודות שאני לא משתגעת על האופציה  הזו…).

www.prettysimplelife.co.il | Motherhood around the world | Austrelian Mum | אמהות מסביב לעולם | אוסטרליה
לאנץ' בוקס טיפוסי למי שבוחר לא לקנות בקאנטין

לצערי, אחוז ההשמנה באוסטרליה הוא הגבוה בעולם, ואף יותר מזה של ארה"ב. אמנם, קיימת מודעות רבה לספורט, אך פחות לתזונה בריאה. בכל מקום רואים רשתות של אוכל מהיר (ויש כמה וכמה רשתות כאלה). בנוסף, בכל אירוע בבית ספר, בחוגים וכו', נוהגים לחלק לילדים ממתקים או חטיפים. בימי הולדת שולחן הממתקים קורס מ"כל טוב מתוק" ואחד ממאכלים הרשמיים של אוסטרליה בימי הולדת זה FAIRY BREAD  או בתרגום חופשי "לחם פייות" שזה למעשה פרוסת לחם עם חמאה וסוכריות צבעוניות לקישוט עוגות, וזה לא מוגש בתור קינוח….

Fairy Bread. התמונה וההסבר לקוחים מתוך וויקפדיה.
על מגרשי המשחקים ופעילות ספורטיבית

מזג האוויר בסידני מאפשר שעות רבות של משחק מחוץ לבית ומגרשי המשחקים מלאים באמהות עם ילדים בשעות הבוקר ואחר הצהריים.  תופעה מעניינת ושכיחה למדי היא העובדה כי במגרשי המשחקים ניתן לפגוש ספיידרמנים, פייות, נסיכות בלרינות ופיראטים. הילדים האוסטרלים אוהבים להתחפש, ועושים זאת כל הזמן! חצאיות טוטו הן גם פריט לבוש מאוד פופולארי, ובקניון פוגשים ילדות קטנות וחמודות בחצאיות טוטו צבעוניות.

www.prettysimplelife.co.il | Motherhood around the world | Austrelian Mum | אמהות מסביב לעולם | אוסטרליה

בנוסף, האוסטרלים שמים דגש רב על פעילות ספורטיבית ובמיוחד על שיעורי שחייה, וכמעט ואין ילד שלא לומד שחייה במהלך ילדותו. ליה שלי התחילה עם שיעורי שחייה מאוחר יחסית, בגיל חמש, וליאם בגיל 3. ליה כבר יודעת לשחות, אך ליאם עדיין לומד.  בבתי ספר מקיימים תחרויות שחייה שנקראים swimming carnival, וזה אירוע חשוב בכל בית ספר.

על עונות השנה ומזג האוויר

העובדה כי אוסטרליה נמצאת בחצי השני של כדור הארץ, גורמת לכך שעונות השנה הפוכות. שיא הקיץ הוא בחודשים ינואר-פברואר בעוד שהחורף הוא ביולי-אוגוסט. גם לאחר 5 שנים, עדיין מוזר לי לחגוג את ימי ההולדת בעונות הפוכות. נולדתי במאי, באביב, ועכשיו זה סוף הסתיו. ליה נולדה בישראל ביוני, בשיא החום, ובאוסטרליה אנחנו חוגגים לה בחורף, כשקר מאוד. בנוסף, כשמדברים עם חברים או משפחה בישראל, ואומרים משפט כמו "אנחנו מגיעים בקיץ", זה תמיד מבלבל, קיץ שלנו או שלכם, ותמיד חייבים להוסיך את החודש אחרי קביעה כזו.

www.prettysimplelife.co.il | Motherhood around the world | Australian Mum | אמהות מסביב לעולם | אוסטרליה
תוכים אוסטרליים

וכמו בישראל, הקיץ האוסטרלי יכול להיות חם במיוחד והחורף איננו ארוך במיוחד. ובדומה לישראל, הבתים לא ערוכים במיוחד לקור. בכלל, האוסטרלים לא מתרגשים במיוחד מהקור, אבל בכלל לא! לא נוהגים להלביש את הילדים בבגדים חמים מדי, אפילו בחורף, החלונות בבית תמיד פתוחים. וניתן לראות לא פעם, באמצע החורף, כשבחוץ 15 מעלות, בחופי סידני ילדים שוחים בים, בזמן שהאימהות שלהן משגיחות עליהם על החוף, עטופות בצעיף ונעולות במגפיים.

על תרבות הברביקיו וסופ"ש

מרבית האוסטרלים מתגוררים בבית צמודי קרקע ובחצר האחורית שלהם יש עצי פרי מטורפים וכמובן הברביקיו. האוסטרלים מאוד אוהבים את הברביקיו, ובכל בית יש אחד כזה. האוסטרלים הם קרניבורים אמיתיים וכמעט כל סופ"ש מקובל לעשות ברביקיו בחצר האחורית ולהגיש לילדים נקניקיה בלחמנייה ולהכין שיפודי פירות ים.

www.prettysimplelife.co.il | Motherhood around the world | Australian Mum | אמהות מסביב לעולם | אוסטרליה
פסטיבל ימי הביניים

הסופ"ש מוקדש למפגשים עם חברים (ברביקיו כמובן!)  לטיולים, קמפינג ולחוף הים. ישנם גם הרבה פסטיבלים מהממים כגון פסטיבל האביב, פסטיבל האור (ויויד סידני), פסטיבלי אוכל למיניהם, פסטיבלים לקראת קריסמס, פסטיבלים של עדות שונות (הודי, סיני,איטלקי, הכל יש!) וניתן ללמוד הרבה על עדות ותרבויות שונות מכמות הפסטיבלים שמתקיימים כל שנה בסידני. בנוסף, אנחנו מאוד אוהבים לטייל ויצא לנו, מאז שנחתנו לפני 5 שנים, לטייל בכל סופ"ש, ועדיין נשאר לגלות ולגלות, אני מניחה שלא ראינו אפילו 70% ממה שניתן באיזור שלנו.

www.prettysimplelife.co.il | Motherhood around the world | Austrelian Mum | אמהות מסביב לעולם | אוסטרליה
טיול להרים הכחולים
על השפה האוסטרלית

אני מאוד אוהבת את השפה "האוסטרלית" ואת המבטא המקומי. האוסטרלים אוהבים לדבר בסלנג, ולקצר כל מילה. והם כמעט ולא מבטאים את האות .R אז אם נקח את הסלנג ונוריד ממנו את האות R, לוקח הרבה זמן להבין את כוונת הדובר. למשל, ברביקיו הופך בקיצור ל"ברבי", אבל אם נשמיט את הr באמצע קיבלנו "בבי". ועוד דוגמה, במידה והמילה נגמרה באות R, האוסטרלים משנים את הצליל לA.  וככה "סופר סנטר" הופך ל"סופה סנטה", ו-teacher הופך לטיצ'ה.

www.prettysimplelife.co.il | Motherhood around the world | Austrelian Mum | אמהות מסביב לעולם | אוסטרליה

הראיון עם יוליה יכול היה להמשך עוד ועוד אך צערי נאלצנו להגביל את אורכו. אבל אל דאגה, אם אתם רוצים להכיר את יוליה יותר לעומק וללמוד עוד על החיים של יוליה באוסטרליה, קפיצה קטנה אחת שלכם לבלוג שלה "אמא עם המצלמה" או  לעמוד הפייסבוק המצליח שלה תזרוק אתכן חזרה לחצי השני של כדור הארץ.

תודה רבה יוליה על ראיון מרתק ובינתיים שיהיה לכולנו G’day!


אל תפספסו ראיונות נוספים מרתקים במדור זה:

אמהות מסביב לעולם: הכירו את ליאת מיפן

אמהות מסביב לעולם: הכירו את כריסטינה מספרד

אמהות מסביב לעולם: הכירו את דונה מסקוטלנד

אמהות מסביב לעולם: הכירו את ג'ואנג מקוריאה


וכמובן את כל סיפורי קוריאה שלי בבלוג:

5 עובדות מפתיעות על היריון ולידה בקוריאה

5 עובדות מפתיעות על גידול ילדים בקוריאה

הדברים הקטנים שמקלים על הורים בקוריאה


 

אמהות מסביב לעולם: הכירו את ליאת מיפן

האורחת הרביעית שלי במדור "אמהות מסביב לעולם" היא ליאת לופט-מוריטו, וכפי שאתן כבר מבינות מהשם, ליאת היא לא יפנית במקור, אלא ישראלית שגרה בטוקיו משנת 2001, נשואה ליפני מקומי, מיצורו, ויחד הם מגדלים שלושה ילדים, אדם (בן 3), מיה (בת 7) ועדן (בן 14).

אל ליאת נחשפתי דרך יונית צוק שהמליצה לי לקרוא את הבלוג של ליאת, "ישראפנית", שם היא חלקה את חוויותיה ורשמיה כאם ואישה ביפן. והאמת, שלא יכולתי שלא להפסיק לחייך תוך כדי קריאת הפוסטים השונים שהעלתה ליאת –  בכל כך הרבה מקרים היפאנים והקוראנים דומים כל כך שזה מדהים…. למשל, וכפי שתקראו בהמשך הראיון, גם חווית ההיריון והלידה של ליאת, מאוד מזכירה את זו שאני עברתי בעצמי בדרום קוריאה (וגם לה העירו קשות על העלייה במשקל שכן גם ביפאן 10 ק"ג זה המקסימום המותר 🙂 ).

כשפניתי לליאת בשאלה האם תסכים לחלוק את חוויותיה ורשמיה כאם ביפן למדור "אמהות מסביב לעולם", מאוד שמחתי שהיא הסכימה. מהניסיון שלי, אני יודעת כמה הפוסטים שאני מעלה על דרום קוריאה פופולאריים וכמה החיים במזרח מושכים רבות מכן, ולכן ברור לי שראיון עם אמא מיפן יעניין רבות מכן. מקווה שצדקתי…

www.prettysimplelife.co.il | אמהות מסביב לעולם | הכירו את ליאת מיפן
ליאת לופט-מוריטו
קצת על ליאת:

גדלתי בפתח-תקווה ולמדתי קולנוע ופילוסופיה באוניברסיטת תל אביב. במקום לעשות את הטיול של אחרי צבא בפעם אחת מרוכזת, החלטתי שבמשך השנה אני לומדת, ובחודשי הקיץ, מטיילת. התחלתי בהודו, נפאל ותאילנד ובקיץ של שנתי השנייה יצאתי למסעי הראשון בטוקיו, יפן, שם עבדתי יותר מאשר טיילתי. הגעתי לעולם אחר שאני לא מבינה בו דבר, ומכאן החל מסעי לגילוי תרבות שונה וברובד אחר התרחש מסע פנימי לגילוי עצמי.

בקיץ של השנה השלישית, כשחזרתי שוב ליפן, עדיין מוקסמת ואף יותר מסוקרנת, עם טעם של עוד ועם חלום לעשות סרט דוקומנטרי על התופעה היפנית המטורפת שהשפיעה עלי, פגשתי את מיצורו, השותף שלי למסע. מספר חודשים אחרי, ניסינו לגור יחד במשך שנה בישראל, אך זה לא היה פשוט מכל מיני בחינות, נסענו לטייל בתאילנד ובהמשך חזרנו ליפן, התחתנו וכעבור שנה נולד בננו הראשון. מאז אני גרה כאן בטוקיו, עם השותף היפני שלי, ויחד אנחנו מגדלים את שלושת ילדינו.

היום אני משלבת עם ניהול המשפחה והבית גם את שלושת אהבותיי הגדולות: כתיבה, אוכל וטיולים ממקום מושבי בשכונה שקטה בטוקיו. אני מתמחה בבישול יפני מסורתי והכנת קופסאות בנטו ומעבירה סדנאות למטיילים ביפן. בנוסף, גם פיתחתי סיורי קונספט בטוקיו (PSL: אז אם אתן מבקרות בקרוב בטוקיו, אל תפספסו סיור עם ליאת – אין כמו סיור עם מקומית כדי לחוות את המקום), ואני כותבת למגזינים שונים בעולם בנוסף לבלוג "ישראפנית".

www.prettysimplelife.co.il | אמהות מסביב לעולם | הכירו את ליאת מיפן
משפחת מוריטו: ליאת, מיצורו, אדם, מיה ועדן

אלו החוויות, התובנות והמחשבות של ליאת על היריון, לידה וגידול ילדים ביפן.

 (ושוב תזכורת קטנה לפני שצוללים. כמו בראיונות הקודמים, מידי פעם אוסיף תובנות והערות משלי. אלו יצוינו באמצעות ראשי התיבות של הבלוג – PSL).

על 10 חודשי היריון ביפאן:

כן, כן, מה שקראתן. היריון נמשך ביפן 10 חודשים ולא תשעה חודשים כפי שהורגלנו. איך זה יכול להיות? הסיבה היא שהיפנים מחשבים אחרת את הספירה, אם חודש בדרך כלל נמשך בין 28-31 ימים, היפנים מחשבים לפי 28 ימים וכך יש לנו 10 חודשים. מבלבל לגמרי, במיוחד כשנשאלתי באיזה חודש אני, התמהמהתי על תשובה בהתאם ללאום השואל. (PSL: וכמו שציינתי בפוסט על 5 עובדות על גידול ילדים בקוריאה – גם גיל הילד בדרום קוריאה מחושב אחרת ושהרך נולד הוא כבר בן שנה מאחר וחודשי ההיריון נספרים בחישוב הגיל).

ביפן, בניגוד לישראל, לא קיים טירוף בדיקות ההיריון – אין סקירות מערכות מיוחדות והן גם לא רצות לעשות בדיקות גנטיות או בדיקות מי שפיר (ובכלל, הרופאים לא ממליצים לעבור בדיקות כאלו לפני גיל 40). מה שכן, קיימת ביפן הקפדה יתרה בכל הנוגע לעלייה במשקל. הרופאים ממליצים לא לעבור את התוספת המקסימלית למשקל של עשרה ק”ג (PSL: שוב בדומה מאוד להמלצה בדרום קוריאה שעמדה על 12 ק"ג לכל היותר..). בסוף ההיריון שלי הגעתי לכפול ממה שהומלץ. האחיות לכל אורך הדרך פשוט נחרדו ממני ובכל פעם שהגעתי לביקורת חטפתי על הראש. הן ביקשו ממני לתעד בדיוק מה אני אוכלת, שלחו אותי לסמינר על תזונה ולא הפסיקו לבלבל לי את המוח שאתחיל להוריד בכמויות, ושאפסיק לאכול מתוק.

כבר בתחילת ההיריון מקבלים מהעירייה ערכה המכילה חוברות שונות הכוללות מידע מדויק ומפורט על כל צעד ושעל של תהליך ההיריון, הלידה והטיפול בתינוק. נדמה שיש להם חוברות הפעלה לכל דבר! חוברות לתזונה נכונה במהלך ההיריון, תזונת תינוקות, מידע על כל הבדיקות, איך לנהוג במצבי חירום, איך לטפל ולשחק עם תינוקות, איך להתנהג עם התינוק בכל מצב אפשרי ועוד… מזל שהחוברות מעוטרות באיורים, אחרת לא היה לי מושג מה רוצים ממני וליפני שלי בטח שלא היתה סבלנות לשבת ולהבהיר את הכתוב.

www.prettysimplelife.co.il | אמהות מסביב לעולם | הכירו את ליאת מיפן
חוברות הדרכה להורה המתחיל

 

על חוויית הלידה ביפן:

מתוך שלושת ילדיי רק בני הבכור נולד בארץ. את חווית הלידה הראשונה שלי רציתי לעבור בסביבתי הטבעית עם המשפחה בישראל, קרובה לאמא. אך את שתי הלידות הבאות כבר עברתי ביפן.

מענין לדעת, כי למרות הירידה התלולה הידועה בשיעור הילודה ביפן, הם לא עושים יותר מידי כדי לעודד הבאת ילדים לעולם. בניגוד לישראל, בה סל הבריאות הישראלי מממן את מרבית הבדיקות והביקורים אצל רופא הנשים וביטוח הלאומי מכסה את עלות הלידה והאשפוז ומענק לידה, ביפן, אמנם הביטוח הלאומי מכסה לידה בסיסית, אך התשלום במקרים רבים חורג מהבסיס, כמו למשל אם לוקחים אפידורל…  גם הביקורים אצל רופאת הנשים עלו לא מעט והסכום הסופי של הלידה, שמשולם ברובו על ידך, תלוי בבית החולים, חדר רגיל או פרטי וכו’. לאחר הלידה מקבלים מענק מהמדינה של כ-3500$ אשר אמור לכסות את הסכום ששילמת טרם הלידה. אבל כאמור, אם ביקשת תנאים מיוחדים בלידה כמו חדר פרטי, אפידורל, תצטרכי לשלם עליהם באופן פרטי.

Gambaru! או איך לא לצרוח מכאבים שאת במהלך הלידה

היפנים מאמינים שתהליך הלידה הוא חלק מהחיים וגם אם זהו תהליך הכרוך בסבל, צריך לעבור אותו, ועדיף בשקט ובלי תלונות. האמונה הזו קשורה קשר חזק לתרבות ה-Gaman (סבלנות) היפנית והפירוש הכי קרוב שלי למילה Gambaru (מאחר ואין בעצם מילה כזו בעברית) היא: "בואו נשתדל כמה שיותר, גם אם זה קשה ואנחנו סובלים". בהתאם לזאת, אף רופא בשום בית חולים לא יעודד אותך לקחת אפידורל שזמין רק בחלק מבתי החולים, שחייבים להזמינו מראש ולא ביום הלידה ושעולה כ-500 דולר אותם הביטוח לא מכסה.

הנינג'ות-לבית-מוריטו

 

לעומת זאת, בבית היולדות בו ילדתי את בתי מיה, נוקטים בשיטות מיוחדות להכנה לקראת הלידה. הייחוד של המקום היה בהכנת היולדות בשיטת היפנוזה עצמית, נשימות, שיעורי יוגה והאזנה יומיומית למוזיקה מדיטטיבית, אותה מוזיקה מושמעת ברקע שוב ושוב בבית היולדות הזה. בכל חדר וחדר, וגם בחדר הלידה.

www.prettysimplelife.co.il | אמהות מסביב לעולם | הכירו את ליאת מיפן
חדר יולדות או בית מלון?

לאחר שהתרשמתי בקורס הכנה ללידה מהוידאו שהראו לנו בו נראית יולדת בשעת לידה – רגועה ומלבד נשימותיה לא שמעו אותה – התעודדתי שלקחתי על עצמי את האתגר של לידה טבעית. יאללה Gambaru! בניתי על המדיטציות שיעזרו לי. ואמרתי לעצמי, ביפן תהיי יפנית, ותלמדי איך לסבול בשקט…בחלק הראשון עמדתי איכשהו (לא שהיו לי הרבה ברירות) אבל בשקט?! שאגותיי נשמעו יותר כהכלאה של נהמות דינוזאור ונעירות חמור. אחת היולדות רמזה לי בשעת ארוחה משותפת שאת הלידה שלי איש לא פספס. “כאב לך מאד, נכון”? היא שאלה. מעולם לא ידעתי שאני מסוגלת להוציא צלילים כאלו מתוכי. המדיטציה וההיפנוזה לא ממש עבדו עלי ברגע האמת.

אך למרות הכאב העצום לא הייתי מוותרת לרגע על החוויה המעצימה והמיוחדת, במיוחד לאור הצ’ופרים המפנקים והמפצים שבאו אחרי.

בית מלון או חדר יולדות?

מה שמפצה על כאבי הלידה הוא השירות בבית היולדות שאין לי כל ספק שהוא הטוב בעולם! עד כדי כך שלעיתים שכחתי שאני בבית יולדות, וזה הרגיש יותר כמו בית מלון, עד שממש לא רציתי להשתחרר ולחזור הביתה.

האחיות המסורות בתלבושת הוורדרדה טיפלו בי תמיד בחיוך ובסבלנות ואדיבות אין קץ, העניקו לי ליווי צמוד עם הסברים על ההנקה ותמיכה אחרי הלידה. קיבלתי מהן מסאז’ים בזמן הלידה ומסאז’ים ארומתיים בזמן שהותי שם, הכינו לי אלבום תמונות של התינוקת הטרייה מרגעיה הראשונים כמו רגע הולדתה והאמבטיה הראשונה, קיבלתי תיק ענק ובו ערכת מתנות ועוד… אבל ההיי לייט שעושה את הלידה ביפן להכי שווה, לטעמי, הוא כמובן – האוכל, שכן בבית היולדות הפרטי, האוכל היה, לא פחות, מגורמה! (וכשילדתי את אדם בבית חולים רגיל חשבתי לעצמי שהארוחות שם בטח לא יוכלו להשתוות לאותה איכות. אך גם שם האוכל היה מעולה – מבחינת הטעם, האיכות והמרכיבים).

כמה ימים אחרי הלידה מוגשת ארוחה מפוארת במיוחד כאות הערכה ליולדת על המאמצים שעברה ולמזל טוב לתינוק החדש שנולד.

www.prettysimplelife.co.il | אמהות מסביב לעולם | הכירו את ליאת מיפן
ארוחה ליולדת
ואחרי הלידה…

אישה עובדת ביפן תצא לחופשת לידה כ-6 שבועות טרם הלידה ו-8 שבועות לאחר לידה בתשלום. היא יכולה להאריך את החופשה על חשבונה. אך אם תיקח חופשה ארוכה מדי לא בטוח שיהיה לה לאן לחזור…כך נוצר מצב שיותר ממחצית מהנשים היפניות בוחרות שלא לחזור למעגל העבודה בשנותיו הראשונות של ילדם.

במידה והאישה תבחר לחזור לעבוד היא תרשם מראש למעון יום של העירייה שעלותו בהתאם למשכורות הבעל והאישה (למשל, חברתי היא אם חד הורית שילדה לפני שנה והיום היא משלמת רק 1500 ין בחודש עבור המעון, שהם שווי ערך לכ-50 שקלים!). אך לאימהות רבות המנסות לחזור לשוק העבודה הכניסה למעון כרוכה בקשיים, ברשימות המתנה בלתי ניגמרות וביורוקרטיה רבה.

ליאת-והילדים

אימהות יפניות רבות המגדלות את ילדיהן גם נוהגות להניקם לפחות למשך שנה. זה בהחלט טבעי ושכיח לראות אימהות מניקות (כולן מכוסות עם סינר הנקה, היפניות מתחשבות ופרטיות ביפן היא ערך עליון). אני, באופן אישי, הנקתי את הראשון והשנייה כשנתיים ואת השלישי שלי הנקתי עד גיל שלוש.ֿֿ

על הקליטה לגני ילדים ביפן

בגדול, הגנים ביפן נחלקים לשני סוגים: הואיקו-אן ויוצ’י-אן. ההואיקו-אן, המקבילה של המעונות בארץ כמו ויצו ונעמת, בסבסוד המדינה, נועד לאימהות עובדות בלבד במשרה מלאה, תינוקות מגיל 3 חודשים עד כיתה א’. והיוצ’י אן, נועד לילדים מגיל 3-4 לאימהות שאינן עובדות מחוץ לבית. אין כאן משפחתונים, או מצב בו אימהות ששולחות למעונות ולא עובדות. ילדים בדרך כלל נשארים עם אימם בבית עד גיל 3-4 ולמרות שאחוז הנשים והאימהות העובדות ביפן הולך ועולה, הגבר הוא עדיין המפרנס העיקרי העובד שעות רבות מחוץ לבית, כך שבחברה היפנית, נושא חינוך הילדים נופל על כתפי האם. מאחר ואני נופלת בקטגוריה השנייה, ילדיי הולכים ליוצ'י-אן, דהיינו, מתחילים גן טרום טרום חובה- טרום חובה, בגיל 3-4.

וכמו ביפן, גם הליכה לגן כוללת הכנות אינסופיות לקראת המאורע.

כך למשל נראתה הקליטה של מיה, בתי האמצעית, לגן: ראשית, הילדים מקבלים שיעורים מקדימים כדי שלילד תהיה כניסה חלקה לגן, זאת אומרת שהפרידה שלו מהאימא וההיכרות עם המערכת והקליטה של הילד בגן תעשה בהדרגתיות המובנית באופן איטי (איטי מידי…).

הקורס הראשון נמשך חודש, אחת לשבוע, וכל שיעור ארך שעה וחצי. והאמא נוכחת כמובן במשך כל הזמן הזה. אחר כך עלינו בדרגה לקורס של חודשיים, שוב אחת לשבוע, שעתיים וחצי, כשרק פעמיים נדרשתי לשתף פעולה בנוכחותי, פעם אחת כדי לצפות בילדים שלנו משחקים ובפעם השנייה הצטרפנו, האימהות, לארוחת אובנטו משותפת עם הילדים. רק לאחר מסיבת הפתיחה הרשמית של שנת הלימודים, מיה התחילה להגיע לגן יום יום למשך שעתיים בלבד. בעצם מרגע תחילת שנת הלימודים ועד סיום הקליטה עוברות שלושה חודשים ורק אז מיה התחילה ללכת מידי יום, ליום שלם.

www.prettysimplelife.co.il | אמהות מסביב לעולם | הכירו את ליאת מיפן
מיה בגן ילדים – שימו לב לנעלי "הפנים" שמקובל לנעול ברקע
 גן או אוניברסיטה?

אבל עוד לפני בעצם התחלנו בכלל ללכת רשמית לגן, מיה נאלצה לעבור ראיון עם מנהלת הגן בה נשאלה כל מיני שאלות פשוטות כמו מה שמך ובת כמה את ובמה שיחקת עם הילדים בזמן שאבא ואימא היו בחוץ. הריאיון היה בעצם רק נקודת הפתיחה במסע החינוך היפני שמיה עמדה לעבור.

אחרי ההרשמה, נדרשנו לפתוח חשבון בנק במיוחד וגם בביקור נוסף בגן, נדרשתי להגיע עם מיה, כדי למדוד ולהזמין את התלבושת האחידה שלה. ובכל פעם שהגעתי לגן, לעוד הרצאה שבקושי הבנתי את תוכנה עקב מגבלת השפה, ועוד טרם החלה מיה את שנת הלימודים, חיכתה לי בכניסה, כמו לכל אימא, מעטפה גדולה ומכובדת מלאה בטפסים והסברים לקראת שנת הלימודים הקרבה ומה עלינו לעשות ולהכין על מנת שהילד יגיע מוכן לגן וכך שלא ייחסר לו דבר. כך למשל….

מעטפה I: תיק לכל דבר

בנוסף לתלבושת האחידה, בגדי ספורט, כובע ספורט, נעלי אואבאקי (שהם נעלי בית מיוחדות המיועדות למתחם הגן הפנימי בלבד), חולצה/סינר, תיק, כרית מיוחדת למקרי חירום (כמו רעידות אדמה למשל…) כלי האוכל-אובנטו (לאנצ’ בוקס), כוס שתייה, מתקן מיוחד לסכום ולמקלות האכילה,שעל כל פריט מסומן שמה, על כל ילד להביא בנוסף – תיק לנעלי הבית, תיק לבגדי הספורט, תיק ליצירות האמנות, ותיק קטן עם שרוך לאובנטו. את התיקים השונים הללו נדרשות האמהות לתפור בעצמן (חלילה לא לקנות כי כאן אימא טובה נדרשת לתפור בעצמה…).

www.prettysimplelife.co.il | אמהות מסביב לעולם | הכירו את ליאת מיפן
5 תיקים ושני זוגות נעליים לכל ילד

מעטפה II: שיעור תפירה

בסופשבוע האחרון לפני הכניסה לגן, קיבלתי מעטפה חדשה אשר אילצה את בעלי להתיישב ולתפור. לתפור מה? חולצה לשיעורי אמנות (כמובן…). על פי הוראות מדוקדקות על קוצו של מילימיטר, ישב בעלי ותפר חתיכות בד וסרטים ירוקים, על החולצה לשיעורי אמנות על מנת שאפשר יהיה לזהות לאיזו קבוצה מיה הייתה שייכת בגן. מיה בכיתה שנקראת אג’יסאי, שהוא פרח ירוק/כחול, לכן הצבע המזוהה הוא ירוק..

www.prettysimplelife.co.il | אמהות מסביב לעולם | הכירו את ליאת מיפן
זמן תפירה

מעטפה III: אירוע הכניסה לגן

וגם לקראת אירוע הפתיחה / כניסה לגן  נדרשו שני דפי הסבר עם הוראות. החל מהיכן להניח את הנעליים בכניסה, איזה ציוד יש להביא, ואיך בדיוק לסדר אותו בתיקים איך בדיוק צריך הילד להתלבש, דרך איזו דלת להיכנס לגן, איפה בדיוק להתיישב באולם ועוד. בניגוד לישראלים, היפנים לא משאירים שום פתח לאי ודאות, ספונטניות או אילתור. הכל מסודר, כל פרט הכי קטן ידוע מראש. אפילו מיצורו, בעלי, כבר איבד את הסבלנות ופטר את עצמו מהמשך התרגום עבורי כשאמר לי, ”את גייג’ין (זרה/חייזר ביפנית), לא מצפים ממך ליותר מידי, תשאלי כבר את אחת האימהות אם לא תביני משהו.”

OBENTO קופסא קטנה ומטריפה

מאז ימי הגן של עדן לא התעסקתי יותר מידי באובנטו, מלבד בימי יציאה לטיול בהם האימהות מתבקשות לשלוח את הארוחה הארוזה, אבל עם הצטרפותה של מיה לגן, מצטרפת לה במקביל עוד משימה עליה אצטרך לעמול בקפידה כל בוקר, קופסת האובנטו. בקופסא וקטנה קומפקטית, מנסות האמהות לדחוף ולגוון בכמה שיותר סוגים, צבעים וטקסטורות של אוכל ולמרות שהיפנים הם יחסית לא אנשים תחרותיים, בין האימהות מתרחשת תחרות שקטה על האובנטו המושקע והחמוד ביותר.

היפניות עושות מהאובנטו הזה סיפור כאילו כל מחשבותיהן והאנרגיות שלהן מופנות אליו. ואני, שבאה מבית שאת הסנדויץ’ הכינה אמא בערב שלפני, נאלצתי לעבור כאן בית ספר אמיתי… וכשאני אומרת סיפור, אני מתכוונת לא רק לזה שהן לוקחות את העניין מעבר לקצה כמו כל דבר כאן (כך למשל, סיפרה לי חברה שהיא משכימה בחמש בבוקר כדי להכין לבתה ולבעלה אובנטו) אלא  שהן יוצרות סיפור שלם בתוך הקופסא הקטנה הזו, שגם ככה לא יישאר ממנה זכר עוד חצי שעה. יש המחמירות יותר בפרטים ויש פחות, אך כולן סוגדות לאלוהי הפרטים הקטנים וגם המחפפות יותר מביניהן שדוחפות  לאובנטו  משאריות ארוחת הערב של אתמול, לכל הפחות, מסדרות אותה בצורה מושלמת.

www.prettysimplelife.co.il | אמהות מסביב לעולם | הכירו את ליאת מיפן
קופסת אובנטו פרי עמלי

הקפדניות (ולדעתי המשועממות ביותר, כנראה שאין להן ריגוש גדול מזה בחיים)  נותנות דרור לדמיון ומנסות ליצור מחתיכות אצות, ירקות ואורז כל מיני יצורים ודמויות מהקומיקס או מסדרת אנימציה, או ליצור סיפור בעצמן כמו רכבת שנוסעת ביער מוקף פרחים בשלל צבעים…

וגם אני מלאת מוטיבציה ורצון טוב, עמלתי (יחסית, לא צריך להסחף), בפעם הראשונה שהכנתי עבורה אובנטו (בגיבושון בפארק שכלל טיול קצר, משחקים משותפים עם האימהות, משחק חופשי של הילדים). אמנם בלי סיפור מיוחד ויקיצה עם ציוץ הציפורים הראשון, אבל כן היו שם קצת דמויות וצורות של ירקות. והאובנטו החמוד עשה את העבודה, מיה היתה מאושרת והתלהבה בטירוף, הראתה לילדים ולאמותיהם איזה אובנטו מקסים אימא הכינה לה וכמה הוא טעים, פזלתי לצדדים להשוות קצת ושמחתי על ההשקעה, הרגשתי גאה לגמרי ושהאובנטו שלי עמד בכבוד בסטנדרטים. דאגתי לחיצוניותו כמו גם לפנימיותו -שיכיל את כל אבות המזון באופן מאוזן. מיה חיסלה ה-כ-ל והמשיכה להשוויץ באובנטו שלה עד הערב ולהודות לי. אין לתאר את שמחתי באותו יום 🙂

www.prettysimplelife.co.il | אמהות מסביב לעולם | הכירו את ליאת מיפן
ועוד קופסת בנטו פרי עמלי…

אז ברור לי שהראיון המטריף הזה עם ליאת עניין אתכן והייתן רוצות לקרוא וללמוד עוד ועל חוויות נוספות שלה ביפן, אבל לצערי, הייתי חייבת להגביל את הראיון במקצת. אך אל דאגה, בבלוג של ליאת ובעמוד הפייסבוק שלה, תמצאו עוד הרבה סיפורים משעשעים ותמונות מדהימות מחייה ביפאן. 

וכמובן אם אתן מבקרות בקרוב בטוקיו, אל תפספסן סיור עם ליאת או סדנת אובנטו. מניסיון אישי, אין כמו להסתובב עם מקומית כדי באמת ללמוד על התרבות במדינה בהן אתן נמצאות. הדוא"ל של ליאת הוא liatluftmorito@gmail.com וניתן גם להתעדכן באתר שלה

וכמו שאומרים ביפנית: "דומו אריגטו" どうも有難う ליאת!

אמהות מסביב לעולם: ראיון עם כריסטינה מספרד

האורחת השלישית שלי במדור "אימהות מסביב לעולם", היא חברה נוספת שפגשתי בשנתי האחרונה בסיאול, דרום קוריאה, כריסטינה אלברטי המקסימה מספרד. מהרגע ששני בנינו נפגשו לראשונה בגן הבינלאומי אליו הלכו, הם לא נפרדו, וכתוצאה מכך העברנו אחרי צהריים רבים בפליידייטים משותפים. השיחות הרבות שלי עם כריסטינה, והעובדה כי בתחומים רבים כל כך יש לנו רקע דומה הביאו אותי להבנה שאני פשוט חייבת לראיין אותה למדור, ולשמחתי לא רק שהסכימה אלא תוך 24 שעות מרגע שפניתי אליה הייתה בידי טיוטה ראשונית של הריאיון.

www.prettysimplelife.co.il | אמהות מסביב לעולם | ראיון עם כריסטינה מספרד
כריסטינה והמשפחה
קצת על כריסטינה:

כריסטינה נולדה וגדלה באי מיורקה, במזרח ספרד, והתגוררה שם עד גיל 19. עם זאת, היא תמיד הרגישה כי האי קטן מידי להתגורר שם כל חייה והיא ביקשה לגלות מקומות חדשים ולכן עברה בגיל זה לברצלונה לסיים את התואר הראשון שלה בכלכלה ולאחר מכן המשיכה שם לתואר שני ביזמות עסקית.

באחת מחופשות הקיץ, אז חזרה לבקר את משפחתה באי מיורקה, אחיה הבכור הכיר בינה לבין חברו מברצלונה, מארק, שבא לבלות אתו שם את חופשת הקיץ, והשניים התאהבו. לאחר זמן מה, מארק וכריסטינה עברו להתגורר יחד בברצלונה ולבסוף התחתנו.

כריסטינה התגוררה בברצלונה כ-9 שנים, מתוכם עבדה 4 שנים כמנהלת שיווק בחברת קוסמטיקה, עד שילדה את בנה הבכור, מארק, בשנת 2010. כשנה לאחר מכן, בעלה התקבל ללימודי  MBA באוניברסיטת דרטמות', בניו המפשיר, ארה"ב, ולכן עברו לשם בשנת 2011 יחד עם בנה, שהיה כבן שנה וחצי. במהלך קיץ 2012, עברו השלושה להתגורר בלונדון, לתקופה של 3 חודשים, להתמחות של בעלה, ולאחר מכן חזרו לארה"ב עד סיום לימודיו ב-2013.

במהלך 2013, נולדה ביתם השנייה, ליה, בארה"ב, ומספר חודשים לאחר מכן, עברה המשפחה לסיאול, דרום קוריאה, שם בעלה של כריסטינה, התקבל לעבוד בקבוצה הגלובלית של חברת סמסונג. מאחר והמצב הכלכלי בספרד, לא מזהיר בלשון המעטה, וקיימת הרבה אבטלה, כריסטינה ובעלה שואפים להמשיך ולגור מחוץ לספרד בתקופה הקרובה, בין אם בדרום קוריאה או במדינה אחרת בה ימצא עבודה.

אלו החוויות, התובנות והמחשבות שלה על היריון, לידה וגידול ילדים.

(ושוב תזכורת קטנה לפני שצוללים. כמו בראיונות הקודמים, מידי פעם אוסיף תובנות והערות משלי. אלו יצוינו באמצעות ראשי התיבות של הבלוג – PSL).

על חווית לידה בשתי יבשות שונות:

את בני, מארק, שילדתי עוד בספרד, נאלצתי ללדת בניתוח קיסרי, וזאת משום שהרופא טען כי התינוק גדול מידי ולא אוכל ללדת אותו באופן טבעי. בזמנו, לא ערערתי על קביעה זו, וכאישה בהיריון ראשון, פשוט קיבלתי את מה שאמרו לי וקבעתי תאריך לניתוח. עם זאת, לידתו של מארק זכורה לי כחוויה עצובה, "קרה", ולא משמחת כפי שהייתה אמורה להיות. הסיבה הראשונה היא העובדה שבספרד אסור אפילו לבעל להיות נוכח במהלך ניתוח קיסרי, כך שהייתי לבד לגמרי בחדר הניתוח. הסיבה השנייה היא שמיד עם לידתו של מארק, לא נתנו לי להיות איתו. צוות חדר הניתוח פשוט הציג לי אותו ומיד לקח אותו לבעלי שחיכה בקומה השנייה. כך שלא רק שפספסתי את הלידה של בני, גם פספסתי את הפגישה הראשונה של בעלי עם בני התינוק.

www.prettysimplelife.co.il | אמהות מסביב לעולם | ראיון עם כריסטינה מספרד
מארק התינוק נולד בלידה קיסרית שבסופה לא נתנו לי לראות אותו

לידתה של ליה בארה"ב, הייתה חוויה שונה לחלוטין. הפעם ילדתי את ליה בלידה רגילה (עם אפידורל) וזאת למרות שבדיעבד היא נולדה יותר כבדה וגדולה ממארק (שזו הסיבה למה בספרד לא רצו שאלד אותו באופן טבעי). בעלי היה איתי לאורך כל הלידה ולאחריה ומרגע שנולדה, לא אולצתי להיפרד ממנה אפילו לדקה.

כפי שתיארתי, שתי הלידות שחוויתי היו שונות לחלוטין אחת מהשנייה גם מבחינת הקשר לילד וגם מבחינת ההתאוששות. בעוד שלאחר לידתו של מארק, סבלתי מכאבים כתוצאה מהניתוח, לאחר לידתה של ליה, חזרתי לעצמי ממש תוך מספר ימים. בעלי היה זכאי לשני ימי חופש, לאחר לידתו של מארק, ולאחריהם נאלץ לחזור לעבודה. בלידתה של ליה, היה סטודנט ל-MBA  ולכן נאלץ לחזור ללימודי באופן מיידי.

www.prettysimplelife.co.il | אמהות מסביב לעולם | ראיון עם כריסטינה מספרד
ליה התינוקת כבר נולדה בארה"ב בחווית לידה שונה לחלוטין
על מדוע בני ובעלי נושאים את אותו שם:

בספרד, קיימות מספר מסורות אחריהם יצא לנו להקפיד בכל הנוגע לשמות ילדינו. ראשית, בני מארק, קרוי על שם בעלי, מארק, ובעצם הם נושאים את אותו השם. האמת היא שבהתחלה התנגדתי לקרוא לבני באותו שם של בעלי מהחשש הברור לבלבול. עם זאת, לאחר חודשים רבים בהם התחבטנו בשמות שמתאימים לבנים הגעתי למסקנה כי מארק הוא אכן השם שאני הכי אוהבת ולכן ייקרא כך. בנוגע לביתי ליה, המצב פחות מורכב. אמנם מקובל מאוד גם לקרוא לבת הבכורה על שם האם אך במקרה הזה בחרתי לקרוא לה בשם ליה (PSL: נקרא עם קמץ פתח) שהפך להיות לאחרונה שם פופולארי בספרד ומקורו בכלל בחבל קטלוניה.

מעבר לכך כמיטב המסורת הספרדית, שם משפחתם של הילדים מורכב גם משם המשפחה של בעלי וגם משם המשפחה שלי, בעוד ששם המשפחה שלי וגם של בעלי שונה משלהם, שכן מקובל לשאת את שני שמות המשפחה של ההורים – הראשון זה של האב והשני זה של האם. (PSL: שיטת קביעת השמות במדינות דוברות ספרדי יכולה להיות מבלבלת לעיתים. להסבר מפורט יותר מצאתי עבורכן את הלינק הבא שמסביר בדיוק כיצד השיטה עובדת).

על הרגלי טיפוח של תינוקות:

כמיטב המסורת הספרדית, עוד שליה הייתה בבית חולים, בת יום, דאגתי לנקב את אזניה והצמדתי לה עגילי פנינה קטנים. הספרדים מאמינים כי ניקוב אזני התינוקת בגיל כזה צעיר, היא אופציה יותר נעימה ופחות כואבת מאשר לנקב את אזניה בגיל מאוחר יותר. מאחר ומקובל, שכל הבנות והנשים בספרד ובמדינות דרום אמריקה עונדות עגילים (זאת אומרת, הסיכוי שתפגשו אישה לטינית ללא חורים באוזניים הוא קלוש), עדיף לנקב בגיל יום או יומיים, מאחר ותינוקת שלא מסוגלת בשלב זה לגעת באזניה, וככה יימנע זיהום.

כמו כן, מקובל מאוד בספרד להזליף בושם על תינוקות ועד היום, אני מזלפת על שני ילדי בושם בבוקר, על מנת שיריחו טוב. בספרד, המותג המפורסם ביותר לבושם תינוקות הוא Nenuco. כולם פשוט אוהבים את הריח שלו ואני מכירה מבוגרים שעד היום מזליפים על עצמם בושם זה מידי יום!

עם הגעתי לארה"ב הייתי מופתעת לגלות כי זילוף בושם על תינוקות איננו דבר מקובל ברוב מדינות העולם וכמובן שהיה לי מאוד קשה להשיג בושם ייעודי עבור תינוקות גם שם וגם בקוריאה…

על חזרה לשוק העבודה:

 

www.prettysimplelife.co.il | אמהות מסביב לעולם | ראיון עם כריסטינה מספרד
כריסטינה והמשפחה בקוריאה

מאחר וקצת לאחר לידתו של מארק, עוד בהיותי בחופשת לידה, בעלי הצליח להתקבל ללימודי MBA בארה"ב, לא ראיתי טעם בחזרה למקום עבודתי הקודם, כמנהלת שיווק בחברת קוסמטיקה בספרד.

לאחר המעבר, בחרתי שלא לחזור לשוק העבודה. גם מהסיבה כי תחום השיווק מחייב הכרות טובה גם עם השפה וגם עם התרבות המקומית, שני אלמנטים שלא היו ברשותי, וגם בגלל העובדה כי בדיוק עברנו למדינה חדשה ולא מוכרת עם תינוק, והעדפתי להישאר בבית ולגדלו. כתוצאה מכך, בני מארק נשאר בבית עד גיל 3 ורק אז החל ללכת לגן מקומי 3 בקרים בשבוע.

גם בשנה הראשונה לאחר שעברנו שוב, הפעם לדרום קוריאה, לא היה באפשרותי ללכת לעבוד. ביתי היתה תינוקת בת 4 חודשים שעברנו, ולמרות שמארק כבר החל ללכת לביה"ס בינלאומי כל יום, הבדלי השפה והתרבות כמו גם, שוב, הרצון להישאר בבית עם ביתי, לפחות בחודשים הראשונים שלנו בקוריאה, מנעו ממני לצאת לעבוד.

לעומת בני, מארק, את ליה, ביתי, הכנסתי לפעוטון דובר קוריאנית, שהייתה בת 8 חודשים והיא ממשיכה ללכת לשם עד היום. ההחלטה לשלוח אותה לפעוטון בקוראינית נבעה ראשית מהשיקול הכלכלי, שכן עלות של ביה"ס בינלאומי היא מאוד גבוהה. מה גם שבחרתי לשלוח אותה לשם, מאחר ומזג האוויר בקוריאה קשה והתקשיתי למצוא לה תעסוקה יומיומית ככל שהתבגרה.

העובדה ששני ילדי נמצאים בימים אלו במסגרת אפשרה לי להתחיל ולחשוב על מציאת מקום עבודה. עם זאת, ללכת לעבוד בחברה קוריאנית היא לא אפשרית מבחינתי (PSL: ציינתי לא פעם את תרבות העבודה הקוראינית המטורפת שעליה תוכלנה לקרוא גם בראיון עם סו, חברתי הקוריאנית) במיוחד כשבעלי עובד בחברה קוריאנית וכפוף לתרבות העבודה שם. בהתאם לזאת, לאחרונה התחלתי להעביר שיעורים פרטיים בספרדית וסוג כזה של עבודה מאפשר לי גמישות. אני מנהלת את הזמן וכמה תלמידים אני רוצה ללמד כל פעם בהתאם לצרכים שלי. בנוסף, התחלתי לעבוד כמורה משלימה בביה"ס בינלאומי כאן בסיאול, ונקראת לעבוד במידת בצורך. אני מאוד נהנית מחוויית ההוראה ושוקלת לעשות הסבה מקצועית לתחום זה באופן רשמי.

על ילדה מספרד בפעוטון בקוריאה:

מן הסתם, הכנסת ליה לפעוטון קוריאני ממחיש לעיתים את הבדלי התרבות בין זו המערבית לקוראנית וכתוצאה מכך התנהגותה של ליה, לפעמים, גוררת מאתנו צחוקים על הפיכתה לילדה קוריאנית "אמיתית". כך למשל, המאכל האהוב עליה הוא כמובן קימבאפ (אורז מגולגל עם אצות) וכבר בגיל 18 חודשים ידעה לגלגל קימבאפ משלה. כמו כן, ליה פיתחה הרגלי תקשורת קוריאנים וכך לדוגמא כאשר היא אומרת "לא", היא תמיד תדאג לשלב את ידיה בצורת X במקביל כפי שקוריאנים נוטים לעשות וכשהיא צוחקת היא תמיד תדאג לכסות את פיה עם כף ידה, כי קוריאנים תופסים צחוק שמראה שיניים עם פה פתוח חוסר נימוס. לבסוף, ליה תמיד תעשה צורת V עם אצבעותיה כאשר תצטלם כמיטב המסורת הקוריאנית (PSL: גם בני הבכור, יונתן, לא הצליח להפטר מתכונה זו וכל תמונה שהוא מופיע בה, תמיד תכלול את אצבעותיו בצורת V).

www.prettysimplelife.co.il | אמהות מסביב לעולם | ראיון עם כריסטינה מספרד
ליה – הרגלי תקשורת קוריאניים
על הרגלי שינה של הילדים:

לאחר כמה שנים קשות, במיוחד עם ליה, שהתעוררה לעיתים קרובות בלילות, פיתחתי שיטת השכבה שאני קוראת לה "שיטת 35 הדקות". על פי שיטה זו, אני מפעילה שעון מעורר ל-35 דקות בהן  אנחנו מתקלחים ומצחצחים שיניים, לובשים פיג'מות, נכנסים למיטות ומקריאים סיפור. אני נשארת איתם בחדר עד סיום 35 הדקות, בין אם שניהם ערים או ישנים  ולאחר מכן יוצאת מהחדר. הם יודעים שאסור להם בסיום 35 הדקות לצאת מהמיטה או להרעיש אלא פשוט ללכת לישון. שעת ההשכבה היא תמיד 20:00 בערב בין אם מדובר באמצע שבוע או בסופ"ש.

על חשיפה דיגיטאלית:

מידי יום אני מאפשרת לילדי לצפות ב-30 דקות של טלוויזיה לאחר חזרתם מהגנים. בסופי שבוע אאפשר להם לראות סרט שאורכו שעה וחצי-שעתיים (אנימציה בלבד, בדר"כ סרט דיסני או דומיו). בנוסף לטלוויזיה אני מאפשרת לילדי חשיפה לאייפד או לטלפון הסלולארי שלי. בני, החל להחשף ל-Ipad בגיל 4 (בעלי קנה לו אחד בעת ביקור בארה"ב) ולפעמים הוא צופה בסרטונים או משחק משחקים חינוכיים. ביתי, שבקרוב תהיה בת 3, גם כן צופה בסרטונים דרך הטלפון הסלולארי שלי מאז היותה בת שנתיים. אני מאפשרת חשיפה לסוג זה של טכנולוגיה של עד שעה ביום ואוסרת על השימוש בזמן ארוחות.

www.prettysimplelife.co.il | אמהות מסביב לעולם | ראיון עם כריסטינה מספרד
הילדים ופורורו – דמות קוריאנית מצויירת שכל הילדים אוהבים
 על הגשמת חלום ילדות וקבלת חגורה שחורה בטקוואנדו:

תמיד אהבתי אמנויות לחימה. עוד כשהייתי ילדה, הייתי מלווה את אחי לשיעורי הג'ודו שלו ומתבוננת בו לאורך כל השיעור חושבת "כמה כיף היה לנסות". עם זאת, העובדה שהיו בקבוצה רק בנים הרתיעה אותו וחשבתי בתור ילדה שזה לא משהו שבנות עושות….

לכן, כשעברתי לקוריאה וחברתי סיפרה לי שהא מתאמנת בטקוואנדו, אמנות לחימה קוריאנית, והיא בעלת חגורה שחורה, לא חשבתי פעמיים ונרשמתי לקבוצה שבה זרות אחרות התאמנו מידי יום, ושהייתה קרובה לגן של בני. אין מאושרת מהבחירה שלי להגשים את החלום שלי כילדה – הנשים שהיו איתי בקבוצה היו פשוט מדהימות והפכנו להיות חברות קרובות בנפש, גם לאחר שחלקן עזבו למדינות אחרות, וכמובן  לאחר שנתיים של אימונים הצלחתי לקבל בעצמי חגורה שחורה!

היום, החלטתי להגשים חלום ילדות אחר והתחלתי להתאמן בריקודי בלט. אמנם, שונה לחלוטין מטקוואנדו אבל לאחר שנתיים של אימונים אינטנסיביים 5 פעמים בשבוע חיפשתי משהו רגוע ושקט יותר. ואני אוהבת את זה לא פחות!

 

תודה רבה לכריסטינה שהסכימה לשתף ולחלוק על חוויותיה ותובנותיה כאם ואישה! XOXO

ובקשה אישית ממני- אם אתן בעצמכן חוויתם מגורים ואמהות בחו"ל או שהנכן מכירות מישהי שגרה / התגוררה בחו"ל ואתן חושבות שתשמח לשתף נשים אחרות בחוויית האמהות שלה, אשמח אם תפנו אותן אליי.

ופעם הבא – אמא מיפאן…..:) שווה לחכות!

אימהות מסביב לעולם: ראיון עם דונה מסקוטלנד

יחד עם סו, שהתראיינה למדור "אימהות מסביב לעולם" בפעם הקודמת, דונה הייתה החברה הכי טובה שלי בזמן שהותי בדרום קוריאה. לכן, כל כך שמחתי שהסכימה להתראיין למדור "אימהות מסביב לעולם", ולחלוק את תובנותיה ומניסיונה לא רק כאמא לשלושה, אלא גם כמלוות נשים לפני ובזמן לידה.

אמהות-מסביב-לעולם---דונה-והמשפחה
אימהות מסביב לעולם: דונה והמשפחה בצילום משפחתי בארמון בסיאול
קצת על דונה:

דונה, גדלה והתחנכה בגלזגו, סקוטלנד, ואת התואר הראשון שלה עשתה במנהל עסקים באוניברסיטה המקומית. את בעלה, פגשה כבר בשבוע הראשון באוניברסיטה, בגיל 18, במפגש לסטודנטים בשנה א'. עם סיום התואר הראשון, חשה כי רוצה לחוות קצת מהעולם, ולכן נסעה ללמוד בקנדה, שם עשתה תואר נוסף בפילוסופיה ובפסיכולוגיה. כאשר חזרה דונה, לסקוטלנד, החזיקה בידה שני תארים ראשונים, אך עדיין לא היה לה ברור מה היא רוצה לעשות בחיים, ולכן נסעה עם החבר שלה דאז, בעלה לעתיד, לפולין, שם הוא לימד אנגלית באוניברסיטה מקומית. המגורים מסביב לעולם, הבהירו לה, ולבעלה, כי זה מה שהיו  רוצים לעשות בעתיד – להכיר מדינות חדשות, תרבויות שונות ולפגוש אנשים מכל קצוות העולם.

אמהות-מסביב-לעולם---דונה-קשת-בענן
אימהות מסביב לעולם: קשת בענן בסקוטלנד לאחר הגשם

 

עם חזרתם ליבשת האנגלית, השתקעו, דונה ובעלה, בלונדון,  בשל מקום עבודתו החדש של בעלה, ודונה עצמה החלה לעבוד בתחום הפיננסים (קודם, בארגונים ללא מטרות רווח ולאחר מכן בסקטור הפרטי).

בתקופת מגוריהם בלונדון, נולדה ביתם הבכורה, ודונה חזרה למקום עבודתה לאחר 4 חודשים, משאירה את ביתה התינוקת, בפעוטון, מהשעה 08:00 בבוקר ועד השעה 18:00 בערב. בגיל שנה, מימשו דונה ובעלה את חלומם להכיר מדינות חדשות, ועברו במסגרת מקום העבודה של בעלה, לסיאול, בירת דרום קוריאה, שם מצאה דונה את ייעודה המקצועי בחיים – מלוות נשים בהיריון ועד הלידה.

אמהות-מסביב-לעולם---דונה-וביתה2
אימהות מסביב לעולם: דונה ובתה הבכורה מטיילות

 

אלו החוויות, התובנות והמחשבות שלה על היריון, לידה וגידול ילדים.

(ושוב תזכורת קטנה לפני שצוללים. כמו בראיון הקודם,  מידי פעם אוסיף תובנות והערות משלי. אלו יצוינו באמצעות ראשי התיבות של הבלוג – PSL).

על חוויות לידה בשתי יבשות שונות:

את לידת ביתי הבכורה, שנולדה בבית חולים בלונדון, אני זוכרת כחוויה שלילית, ממושכת (מעל 24 שעות), אליה הגעתי לא מוכנה בעליל. למרות שחלמתי על לידה טבעית, ללא מכשירים או תרופות, לא הכנתי את עצמי מראש (לא עשיתי קורסים או קראתי ספרים) ורק הנחתי כי אם מיליוני נשים עשו זאת לפניי, גם אני יכולה. אולם, ברגע האמת, המציאות טפחה על פניי. צוות בית החולים, לא הציע שום תמיכה או סיוע במהלך הלידה, ולמרות שהתחלתי את הלידה בג'קוזי, כפי שרציתי, המיילדת החליטה כי הלידה נמשכת זמן רב מידי, הוציאה אותי מהמים ופקעה את המים שלי, על מנת לזרז את הלידה. לאחר הפקיעה, לחצו עליי לדחוף על מנת ללדת, אך אז הסתבר כי ישנה סכנה כי התינוקת תשאף מים מקוניאליים ולכן הזדרזו להוציאה באמצעות מלקחיים.

ללידת בני האמצעי, שכבר התרחשה בזמן שחיינו בדרום קוריאה, ידעתי כי דברים ייראו אחרת. עברתי קורס היפנובירת'ינג, (PSL: קורס בו מלמדים אותך על דרכים להסדרת נשימות ולשמירה על רוגע בעת הלידה), ושכרתי דולה שתלווה אותי במהלך ההיריון ובלידה עצמה. עם התחלת הצירים, נשארתי בבית, רגועה ככל האפשר, נשמתי, עשיתי אמבטיות והלכתי לבית החולים רק שהרגשתי שהזמן ללידה קרב. את בני, ילדתי כשעה וחצי לאחר הגעתי לבית החולים.

אמהות-מסביב-לעולם---דונה-היריון
אימהות מסביב לעולם: דונה בהיריון שלישי במרפסת ביתה בסיאול

את בני השלישי, כבר ילדתי בלידת בית. ידעתי שלאור חוויית הלידה המתוקנת שעברתי עם בני השני, והעובדה כי בשנה ומשהו שקדמה לכך, כבר התחלתי לעבוד כמלוות לידה ודולה, שלידה בבית, מבחינתי, תהיה הכי מרגיעה. בעלי, בתחילה קצת חשש, אך לאחר ששוחחנו על השיקולים לכאן או לכאן של  לידת בית, זרם עם ההחלטה. הלידה עברה כפי שציפיתי, ללא בעיות מיוחדות, בנוכחות מיילדת קוראנית ודולה. בבריטניה, לידות בית, מוכרות במסגרת ביטוח הבריאות הממלכתי, ולכן מכירים בהוצאות על המיילדות אשר מגיעות אליך הביתה ליילד (עם זאת, דולה איננה הוצאה מוכרת). חשוב לציין, שלמרות ההכרה של ממשלת בריטניה, בסוג כזה של לידות, מרביתן המכריע של הלידות עדיין מתרחשות בבתי חולים (היחס הוא 1 ל-50 לידות בי"ח).

למרות ההבדלים שחוויתי בין כל אחת מהלידות, להערכתי, הריונות בבריטניה הן עדיין יותר "טבעיות" בהתייחסות אליהן. כך למשל, עם ביתי הבכורה, עברתי רק שתי בדיקות אולטרסאונד במהלך כל ההיריון (בשבוע 12 ובשבוע 20) ומעולם לא נשקלתי. במקום, בביקורת התקופתית, הייתה האחות מודדת את היקפי הבטן שלי, וככה מעריכה את גודל התינוק. לעומת זאת, כמות בדיקות האולטרסאונד שחוויתי בדרום קוריאה, הייתה גדולה משמעותית (PSL: לקראת סוף ההיריון עם אביגיל, גם אני עברתי בדיקת אולטרסאונד אחת ליומיים לערך) ומדידת המשקל נעשתה בלובי המרפאה, שם כל האחיות והפציינטיות האחרות מסתכלים כמה "השמנת" (PSL: כפי שציינתי בפוסט 5 עובדות על היריון ולידה בדרום קוריאה, עליית משקל סבירה בקוריאה הינה עד 12 ק"ג).

על חופשת לידה בבריטניה:

בבריטניה נהוג לשחרר את האם והתינוק לביתם, לאחר 6 שעות מזמן הלידה, במידה והלידה עברה באופן תקין. עם זאת, ביתי הבכורה, בלעה, כאמור, מים מקוניאליים, ולכן לאחר הלידה הראשונה נשארתי בבית החולים יממה לפני ששוחררתי הביתה. בבריטניה, הציפייה מהאם היא שתחזור לתפקוד מלא תוך מספר שעות מרגע הלידה. אפילו נתקלתי באמהות שחזרו הביתה וניגשו לבשל ארוחת ערב למשפחה, ביום שהן ילדו! הסביבה מצפה מהאם לחזור לשגרת חייה הרגילה ימים ספורים לאחר הלידה, לארח את האורחים ואפילו לאפות עבורם עוגות! אני בהחלט חושבת שיש לבריטים עוד הרבה  מה ללמוד בכל הקשור למנוחה והירגעות לאחר הלידה, מתרבויות אחרות.

בלידת בני האמצעי, בחרתי להישאר שני לילות בבית החולים, אולם רק מטעמי נוחות, שכן ילדתי אותו במהלך יום שבת, והעדפתי להמתין לרופא שיבדוק אותו ביום שני בבוקר, מאשר ללכת הביתה ולחזור במיוחד. את בני השלישי כאמור ילדתי בבית, ולכן, רק הלכנו, למחרת הלידה, לבית חולים מקומי שיעשו לו את הבדיקות הדרושות.

אמהות-מסביב-לעולם---דונה-היריון-טיול-בסין
אימהות מסביב לעולם: דונה בהיריון שלישי מנצלת את הדקות האחרונות לפני הלידה לטיול בסין

חופשת לידה בבריטניה היא כ-52 שבועות אך מתוכם זכאים לדמי לידה בשיעורים משתנים לתקופה של 39 שבועות. עם ביתי הבכורה, ניצלתי כ-16 שבועות מסך חופשת הלידה, לפני שחזרתי למקום עבודתי (המגורים בלונדון יקרים מאוד ומחייבים שני בני זוג עובדים). מתוכם, בעלי לקח שבועיים חופש לפני שחזר הוא למקום העבודה.

במהלך השבועיים הראשונים לאחר הלידה, מקובל בבריטניה, שמיילדת מבקרת אותך בביתך ובודקת אותך ואת התינוק. במידה ואת זקוקה ליועצת הנקה, את רשאית להזמין גם אותה לביתך, במימון המדינה.

כאשר התינוק בן מספר שבועות, ההחלטה בידייך, האם תעדיפי ללכת לקליניקה חיצונית לשם הבדיקות הנחוצות ומעקב משקל, או שתעדיפי שמומחית בריאות תגיע לביתך. קיימות גם קבוצות הנקה שתומכות באמהות, אשר חלקן מופעלות על ידי המדינה וחלקן על ידי האמהות עצמן. מוסד ביטוח הבריאות הממלכתי, גם מכשיר אמהות לתת תמיכה לאמהות אחרות שזקוקות לכך, טלפונית, בביקורי בית או במפגש בקליניקה אזורית.

על חזרה לשוק העבודה:

העובדה כי עברתי עם בעלי וביתי לגור בדרום קוריאה, לא אפשרה לי להמשיך לעבוד בתחום הפיננסי בו עבדתי לפני המעבר. והאמת היא שגם חיפשתי מקצוע אליו אתחבר יותר ושיאזן את חיי המקצועיים עם הבית ויאפשר לי ליהנות מכל העולמות.

אחרי הלידה המדהימה שעברתי עם בני האמצעי, התחלתי לחשוב לעצמי כמה נהדר זה יהיה לעזור לזוגות אחרים לעבור את אותה חוויה קסומה בעת הלידה. עברתי קורס דולות ולאחריו עשיתי סטאז' אצל הדולה שיילדה אותי. בנוסף עברתי קורס מדריכי היפנובירת'ינג וגם קורס מדריכי יוגה למבוגרים ולתינוקות.

למרות האספקטים הלא נעימים, לעיתים, שכרוכים בתפקיד (כגון הקאות, דימומים ואף עשיית צרכים…), אני נהנית ומתרגשת לעבור את זה כל פעם מחדש . אני באמת מאמינה, שכאשר זוג חווה לידה חיובית, החוויה מעצימה אותם כזוג וכפרטים.  אני אוהבת ללמוד להכיר את הזוגות, לעזור להם לפתח טכניקות להרגעה לפני ובזמן הלידה ומקווה שזה יעזור להם גם  להיות הורים רגועים, מה שיוביל לתינוק רגוע ומאושר. הרי בסופו של יום, זו המטרה הסופית של כולנו כהורים.

אמהות-מסביב-לעולם---דונה-מול-הר-נמסן-סיאול
אימהות מסביב לעולם: דונה והילדים מול הר הנמסן בסיאול (ועל גג הבניין בו אני התגוררתי!)

 

על הנוהג של אכילת השילייה:

לאחר לידת בני השלישי, התחלתי לחשוב על השילייה באופן כללי ולאחר שעשיתי קצת מחקר, למדתי על הנוהג לפיו אמהות לאחר לידה, אוכלות את השילייה על מנת לאזן את ההורמונים בגוף, להגביר את קצב ייצור החלב ולתת אנרגיה. העמקתי עוד בנושא, עברתי מספר הדרכות אינטרנטיות ובסופם, התחלתי להציע ללקוחותיי שירות של אנקפסולציה של השילייה בו אני מאדה את שיליית האם, מייבשת אותה וטוחנת אותה לאבקה המוכנסת לגלולות קטנות, אותן נוטלת האם. מרבית האמהות אותן ליוויתי כדולה, חוו לאחר לידתן הראשונה דכאון וחרדה, ולכן קיוו לנטרל תחושות אלו, על ידי אכילת השילייה מתוך האמונה כי זה יחזק אותן. מהניסיון שלי, מרבית האמהות  שאכן עשו זאת, דיווחו על תחושות חיוביות במהלך התקופה לאחר הלידה.

על מערכת החינוך בסקוטלנד:

בסקוטלנד, ילדים זכאים לחינוך ציבורי חינם החל מגיל 3. עם זאת, הזכאות עד גיל 5, הינה לחצי יום לימודים בלבד (09:00-12:00), 5 ימים בשבוע. בגיל 5 זכאים הילדים ליום לימודים שלם (09:00-15:00).

בערים הגדולות, מקובל כי, בתי הספר מציעים גם מועדון ארוחת בוקר וגם צהרונים (בתשלום נוסף) לילדים ששני הוריהם עובדים במשרות מלאות ונאלצים לצאת מוקדם בבוקר לעבודה או לאספם בשעות אחר הצהריים המאוחרות.

אמהות-מסביב-לעולם---דונה-צועדים-בשלג
אימהות מסביב לעולם: דונה והילדים צועדים בשלג

עם זאת, לאחר שחזרנו מסיאול, בחרנו לעבור ולהתגורר באזור כפרי, ושם לא קיימות אופציות שכאלו. לכן, מרבית האמהות מסביבי לא עובדות בכלל, עובדות חצי משרה או נאלצות להסתמך על קרובי משפחה לאיסוף וטיפול בילדים. לצערי, גם אני מוצאת את עצמי בסיטואציה הזו בימים אלו. בעלי, חזר לעבוד במשרה מלאה במקום עבודתו, בלונדון, ונעדר מרבית השבוע מהבית, ובהעדר משפחה קרובה, הטיפול בילדים נופל ברובו עליי. את שירותיי כדולה , נאלצתי להקפיא מאחר ואינני מסוגלת לצאת בהתראה קצרה ללקוחות, במיוחד בלילות, אך אני מעבירה לנשות וילדי האזור שיעורי יוגה ולנשים לפני לידה גם שיעורי היפנוברת'ינג.

על בית הספר בטבע (Forest School):

אחד מהדברים היפים שיש בסקוטלנד הוא Forest School , האופציה לבית ספר שכולו מתקיים בטבע, אליו בני האמצעי הולך פעם בשבוע. הילדים מעבירים את כל היום ביער מקומי, חוקרים את הטבע, מכינים דברים שמצאו ביער, בונים מדורות ולומדים על מה שנמצא מסביבם. אם יורד גשם חזק (מה שמאוד שכיח באזורנו), הם מתכנסים תחת מחסה ביער, אך הוא עדיין חיצוני.

אמהות-מסביב-לעולם---דונה-צועדים-על-חוף-ים
אימהות מסביב לעולם: דונה ובן הזקונים בטיול על חוף הים
על הרגלי אכילה ושינה:

את הארוחה המרכזית שלנו, שהיא ארוחת הערב, אנו אוכלים בשעה 17:00-17:30, והיא בדרך כלל כוללת מנת אורז (החיים בדרום קוריאה הרחיקו אותנו מלחם והילדים שלי מסוגלים לאכול אורז כל יום) או פחמימה אחרת. בשר ודגים אנו אוכלים כפעמיים בשבוע. קינוח אחרי הארוחה יסתכם בפרי או יוגורט ממותק בלבד, וגלידה בסופי שבוע.

את הארוחה המרכזית אנחנו אוכלים יחד ארבעתנו, ללא בעלי שחוזר הביתה מאוחר יותר (או לא חוזר בכלל), ולאחריה הילדים מתקלחים (בסביבות השעה 18:00), משחקים וקוראים סיפורים לפני השינה והולכים לישון כולם ב-19:00 בערב (PSL:!!!). בחדר הילדים הנחתי שעון, והם יודעים כי הם אינם יכולים לצאת מהמיטה, גם אם הם ערים, עד שהשעון מצביע על ציור השמש (07:00). מצאתי ש-12 שעות שינה לשלושת ילדי, הוא מספר השעות האופטימלי לתפקודם אבל גם לתפקודי מאחר ורק בשעות הערב אני מספיקה לעשות את עבודות הבית, לנוח וקצת לעבוד.

על חשיפה דיגיטאלית:

לפעמים כשאני צריכה להספיק לעשות משהו והם עצבניים ועייפים, אתן לילדיי לצפות בטלוויזיה, אך רק בתכנית שאני בחרתי עבורם ולזמן מועט בלבד (20 דקות לערך). מעבר לכך, לילדים אין מכשירים אלקטרוניים משלהם כמו Ipad או סמארטפון, אם כי לפעמים אאשר לבתי, בסופ"ש בזמן שהאחים שלה ישנים, לשחק בטלפון הנייד שלי, אך גם הוא משחק בעל ערך חינוכי בלבד אותו אני אבחר עבורה.

על קצב החיים באזור הכפרי:
אמהות-מסביב-לעולם---חוף-הים-בסקוטלנד

אין ספק שקצב החיים בכפר הוא יותר איטי מאשר קצב החיים אשר הורגלתי אליו בסיאול (PSL: סיאול נחשבת יחד עם עוד מספר ערים בעולם, מגה סיטי, ומאכלסת 12 מיליון תושבים) ואפילו בגלזגו. העבודות פחות לוחצות, פחות תנועה על הכבישים והכל יותר רגוע. גם הילדים משחקים הרבה יותר בחוץ, מאשר ששיחקו אי פעם, למרות מזג האוויר הגשום כמעט באופן תמיד. אבל לילידת עיר כמוני, אני בהחלט מרגישה שהכפר מציע פחות אפשרויות ומבחר לילדים שלי  – מבחינת תרבות, חנויות, סוגי מזון ועוד, ובאופן אישי אשמח לחזור לגור בעיר גדולה ביום מהימים.

אמהות-מסביב-לעולם---דונה-שלג-בסקוטלנד
אימהות מסביב לעולם: עוד קצת שלג בסקוטלנד

 

תודה דונה על הנכונות לשתף, התובנות וההערות שלך! XOXO

ואם גם לכן יש סיפורי לידה מעניינים מהעולם  שתרצו לשתף, אשמח מאוד אם תצרו עימי קשר!

אמהות מסביב לעולם: הכירו את סו (ג'ו-אנג) רייבר מגרמניה וקוריאה

לא מפתיע, כי האורחת הראשונה שלי בפרויקט "אמהות מסביב לעולם", היא חברתי הטובה מימי בקוריאה, סו רייבר.

סו, כפי שיתחוור לכן בהמשך, היא אשת העולם הגלובאלי במלוא מובן המילה. היא נולדה בקוריאה, אך עברה בגיל 7 לגרמניה ושם חייתה עד לאחר שסיימה תואר ראשון במנהל עסקים (ולכן מגדירה את עצמה גרמנייה ולא קוריאנית). את התואר השני במנהל עסקים (MBA), כבר עשתה סו בארה"ב, שם גם פגשה את בעלה לימים. המשבר הכלכלי שפקד את העולם ב-2008, שינה את תכניותיהם להישאר ולעבוד בארה"ב, ולכן החליטו סו ובעלה, קוריאני גם הוא במקור, לחזור למולדתם, דרום קוריאה, ולפתח שם את הקריירה של השניים.

עם חזרתם, בעלה של סו, החל לעבוד באחת מהחברות הקוריאניות הגדולות בקוריאה , בעוד שסו החלה לעבוד כמנהלת שיווק מקומית בחברת מיקרוסופט. אולם, קצת לאחר חזרתם לקוריאה, נכנסה סו להיריון. אחרי לידת בנם, מקס, עזבה סו את מיקרוסופט והחלה לטפל בבנם במשרה מלאה. כשהיה מקס בן שנה וחצי (היום בן 5), נולדה אחותו, אלנה (היום בת 3.5).

אמהות מסביב לעולם - צילום משפחתי

היום, סו ומשפחתה מתגוררים במדריד, ספרד, לשם עברו בחורף האחרון, לאחר שבעלה קיבל הצעת עבודה לרילוקיישן מטעם החברה הקוריאנית בה הוא עובד.

אלו החוויות, התובנות והמחשבות שלה על היריון, לידה וגידול ילדים.

(ורק הערה קטנה לפני שצוללים פנימה – מידי פעם אוסיף תובנות והערות משלי. אלו יצוינו באמצעות ראשי התיבות של הבלוג , PSL). קריאה מהנה!

על מדוע בעלי פספס את לידת בתנו, ואיך זה קשור לטרואמה מלידת בני הבכור

את שני ילדי ילדתי בדרום קוריאה בהפרש של כשנה וחצי. ההריונות של שניהם היו תקינים אם כי, בהיריון של בני הבכור, מקס, חוויתי צירים מוקדמים, מה שחייבו אותי לבלות את סוף ההיריון בשמירת היריון במיטה. הלידה של מקס זכורה לי כמתישה (15 שעות), בהן אולצתי לשכב במיטת בית החולים, ללא כל אופציה להסתובב או לזוז, מה שעיכב לדעתי את הלידה עצמה ושאב ממני הרבה אנרגיה.

אמהות מסביב לעולם - סו בהיריון
סו בהיריון עם אלנה

באופן כללי, לידות בקוריאה נתפסות כפרוצדורה רפואית לכל דבר (PSL). עם הגעתי לבית חולים, נאסר עליי לזוז ואולצתי לשכב על הגב, עד שהלידה תסתיים.  בניגוד אליי, מרבית ממכרותיי ובנות משפחתי הקוריאניות בחרו שלא ללדת באופן טבעי, מחשש עצום מהלידה ומכאבים, אלא לתאם מראש ניתוח קיסרי על מנת לנסות ולהימנע מהכאב. הרופאים ובתי החולים בקוריאה אף מעודדים בחירה בהליך ניתוחי, שנתפש בעיניהם בטוח יותר, ולכן לא מהססים לקבוע ניתוח קיסרי גם אם אין סיבה רפואית מוצדקת לכך (PSL).

על מנת לא לחזור על טעויות העבר, כשהחלו הצירים עם בתי, לפנות בוקר, בחרתי לנסות ולמשוך כמה שיותר זמן בבית, ולהימנע מכניסה לבית חולים מוקדם מידי. בעלי הלך באותו הבוקר לעבודה, שכן לא היה ברור מתי אני אלד בפועל, וסוכם בינינו שאלך לבית החולים בשעה 10:00, מועד בו גם כך נקבע לי תור לבדיקת העובר, ואעדכן אותו בהתקדמות.

עם הגעתי לבית חולים הסתבר כי הייתי כבר בפתיחה של 7 ס"מ מה שאילץ אותי להיכנס מהר לחדר לידה. בתי נולדה כ-20 דקות מאוחר יותר, ובעלי, שהוזעק ממקום עבודתו ברגע שנכנסתי לחדר לידה, לא הספיק להגיע בזמן….

אמהות מסביב לעולם - לידת אלנה
סו בלידת בתה, אלנה. שימו לב לעיטוף ההדוק של התינוקת הרכה…
על היכן מבלות נשים קוריאניות את השבועיים הראשונים ללידה ומדוע אף פעם לא קר להן

מרבית הנשים בדרום קוריאה מבלות את השבועיים הראשונים של חופשת הלידה בבית יולדות ייעודי לכך, בו מלמדים את האם הטרייה כל מה שנדרש לדעת על טיפול בתינוק. אם כי, אני באופן אישי, לא הייתי בבית יולדות שכזה לאחר הלידה אלא נשארתי לילה אחד בלבד בבית חולים ונסעתי הביתה.

בבית היולדות, האישה והתינוק מטופלים במשך 24 שעות ביממה, התינוק "מבקר" את האם בשעות ההאכלה אך נמצא בחדר תינוקות נפרד. הבעל והמשפחה רשאים לבקר את האם הטרייה, אך לא לשהות עמה את הלילה, שכן הנ"ל חייבת לנוח, להתחזק ולחדש את כוחה ומרצה לקראת החזרה הביתה. בקוריאה, גם מאוד מאמינים כי על האישה להישאר מחוממת בכל זמן נתון ולכן הטמפ' במקומות האלו מאוד גבוהה. אסור לה לפתוח מקררים, לאכול אוכל קר או להיחשף לקור שבחוץ, מחשש לפגיעה באם, שחלושה גם כך אחרי לידה.

על אמונות תפלות ובחירת שם לילד 

הקוריאנים מלאים אמונות תפלות וזה נכון גם לגבי בחירת שם הילד. באופן מסורתי, מקובל להתייעץ עם "אסטרולוג" ולבחור את שם הילד בהסתמך על היום והשעה בו נולד. השם מורכב מהגורל והתכונות אשר מייחלים לרך הנולד. לילדיי נתתי שמות גרמנים, אך כל אחד מהם נושא גם שם קוריאני שנקבע על ידי חמותי. שמו הקוריאני של מקס הוא טא-יון (טא: גדול, יון: שגשוג) ושמה הקוריאני של אלנה הוא יון-ג'י (יון: שגשוג, ג'י: מזל).

אמהות מסביב לעולם - מקס ואלנה בלבוש קוריאני מסורתי
מקס ואלנה לבושים בתלבושת האנ-בוק מסורתית
על מדוע נשים קוריאניות רבות לא חוזרות לעבוד אחרי הלידה והיכן מבלים הבעלים בלילות

תרבות העבודה בקוריאה, מאוד מקשה על שותפות שוויונית בגידול הילד (PSL:  שיעור נשירת נשים משוק העבודה בין גילאי 30-39 הוא גבוה במיוחד ועומד על 43%). במידה ואין לך אמא, או חמות, שיכולה לעזור, במשרה מלאה, אין לך ברירה אלא לגדל את ילדיך בעצמך (לפני גיל שנה, מאוד לא מקובל לשלוח את הילד לאיזשהו סוג של גן).

בעלי למשל, קיבל רק 2 ימי חופש ממקום העבודה על מנת להיות איתי לאחר הלידה של אלנה וגם זה ירד מהסך הכללי של 10-15 ימי חופש בשנה. מקום עבודתו ציפה כי יחזור לתפוקה רגילה באופן מידי. הכוונה כאן, היא בערך כ-12-13 שעות עבודה ביום ואפילו יותר. זאת משום, שמבנה העבודה ההיררכי בקוריאה, בנוי כך, כי גם אם סיימת את עבודתך לאותו היום, עליך להישאר במקום העבודה,  עד שהבוס שלך יחליט כי זהו הזמן ללכת הביתה…וגם בגלל שמספר ערבים בשבוע, אחרי שעות העבודה מקובל שהגברים יוצאים לפאב המקומי לארוחת ערב ושתייה, טרם חזרתם הביתה. כך יוצא שהבעל יוצא לעבודה בבוקר וחוזר לעיתים קרובות לא לפני חצות…(PSL).

שעות העבודה הנוקשות בקוריאה (שחלות כמובן גם על אישה עובדת), העובדה שאמי עדיין חיה בגרמניה, וחמותי לא בקו הבריאות, כמו גם העובדה כי אין בנמצא כמעט משרות חלקיות, אילצו אותי לוותר על מקום עבודתי, ולהישאר בבית ולגדל את ילדיי בשנים הראשונות. רק כשאלנה הייתה בת שנה (ומקס בן שנתיים וחצי), והתחילה ללכת לגנון, יכולתי להתחיל ולחשוב על חזרה לשוק העבודה, אם כי עשיתי שינוי קריירה.

אמהות מסביב לעולם - סו ומקס מתכרבלים בשלב
סו ומקס מכורבלים בחורף הקוריאני

לאחר הכשרה שעברתי, הפכתי למאמנת עסקית בחברות פרטיות. את ההכנה עשיתי בבית, ושעות העבודה שלי נקבעות על ידי ולא ע"י גורם אחר. כך יכולתי ברוב הימים לאסוף את ילדיי בשעות סבירות (~16:00) ולבלות עימם את שעות אחה"צ והערב ברוגע יחסי. המעבר למדריד שיבש במקצת את המסלול החדש אותו בחרתי ואני אנסה בהדרגה לחזור לתחום האימון העסקי, לאחר שאסיים את לימודי הספרדית שלי.

על תנאי קבלה לגן קוריאני וגמילה מחיתולים

בסיאול, הורים רבים מצרפים את ילדיהם לרשימת המתנה לגן מסוים, כבר עם היוודע ההיריון של האישה. גנים מבוקשים יכולים להיות בעלי רשימות המתנה של עשרות ילדים (PSL). למזלי, נחסך מאיתנו להמתין ברשימות המתנה, שכן מקום עבודתו של בעלי, מספק גן לילדי העובדים.

עם זאת, גם לגן זה לא מאוד פשוט להתקבל וישנם קריטריונים ברורים לקבלה. העדיפות הראשונה היא לילדי אישה העובדת בחברה, עדיפות שנייה היא לילדי עובד מטעם החברה שאשתו מועסקת במשרה מלאה במקום עבודתה ורק לבסוף הרישום פתוח לעובדים שבת זוגתם איננה מועסקת. מה שיצר מצב מלחיץ במקצת, שכן אלנה כמעט ולא התקבלה לגן, מאחר ולא הייתי מועסקת בזמנו.

אמהות מסביב לעולם - מקס ואלנה ממתינים לארוחה
מקס ואלנה ממתינים לארוחה

הגן פעיל מ-07:30 ועד 19:30 בערב ואם מעדכנים מראש ניתן אף להשאיר את הילדים עד 21:00 בערב. כמו כן, הגן פעיל ברציפות במשך כל השנה, למעט חגים ציבוריים וימי החופשה המרוכזת של החברה בסוף יולי (כ-10 ימים). בשארית הקיץ הגננות יוצאות לחופש בתורות כך שתמיד ישנה גננת בגן.

יחס הגננות / ילדים בגן של ילדיי היה 1 ל-4 לערך והגננות גם תומכות בהורים בכל הנוגע להרגלים. כך למשל, עושים גמילה מחיתולים מרוכזת לילדי הגן (ובקבוצת הגיל הצעירה יחסית של בני השנה-שנתיים) . במקביל, תומכים בהורים בכל הקשור להרגלי אכילה קוריאניים, כמו לדוגמא אכילה באמצעות צ'ופ סטיקס החל מגיל שנתיים ואף חשיפה לקימצ'י (המאכל הלאומי הקוריאני, כרוב מותסס בשום וצ'ילי שאוכלים בכל ארוחה) החל מגיל 3.

על מדוע ילדים קוריאנים הולכים לישון מאוחר 

הארוחה המרכזית שלנו היא ארוחת הערב (ולארוחת צהריים אני משתדלת לתת משהו קל) בסביבות 19:00. בדר"כ אנחנו מנסים להמתין לחזרתו של בעלי מהעבודה, על מנת לאכול כל המשפחה יחדיו, אך לעיתים, במיוחד אם הילדים רעבים או עייפים, נאכל בנפרד ממנו. אני משתדלת לאזן בין אוכל מערבי לקוריאני בבית ולכן ערב אחד נאכל פסטה, תפוחי אדמה ובשר בסגנון מערבי וערב למחרת נאכל בעיקר אורז עם ירקות ודגים. קינוח אחרי ארוחת ערב אין, אך אם הילדים מבקשים משהו מתוק, אתן להם פרי, כפי שהקוריאנים נוהגים לעשות.

בבית אין לנו הרגלי שינה נוקשים. אחרי ארוחת הערב, אקלח את הילדים, אכין אותם לשינה (מאחר וגדלתי בגרמניה, אינני מאמינה בלינה משותפת וכל ילד ישן במיטתו שלו) ואני או בעלי נקריא להם סיפור. בימים אלו, אני משתדלת שבעלי יהיה זה שמקריא להם את הסיפור לפני השינה בשפה הקוריאנית, מאחר ואני מפחדת שהם ישכחו את השפה (בגן הילדים מדברים ספרדית ואני מדברת איתם בבית גרמנית) וגם מאחר וזוהי הפעילות היחידה המשותפת של בעלי עם הילדים באמצע השבוע. בסביבות השעה 20:00 בערב נכבה את האורות והילדים ירדמו לקראת השעה 20:30 לערך.

שמתי לב, שבדומה לקוריאה, אך בשונה מגרמניה, בה גדלתי, שעות השינה לילדים בספרד, מאוחרות גם הן. בתקופת הקיץ, ילדים עדיין ישחקו בגן השעשועים בסביבות השעה 19:00 בערב ויאכלו ארוחת ערב מאוחרת עם ההורים, אפילו ב-21:00. גם בקוריאה, לא נדיר למצוא ילדים מחוץ לבית, יושבים במסעדות, בשעות הערב המאוחרות. אני מניחה שזה קשור לכמה סיבות: האחת, הלינה המשותפת הנהוגה בקוריאה מעכבת את שעת השכבת הילדים. השנייה שעות פתיחת המשרדים והחנויות בקוריאה מאוחרות גם הן, ובניגוד לגרמניה בה הכל נפתח ב-08:00 בבוקר, בקוריאה בתיה"ס, החנויות, והמשרדים מתחילים פעילות רק ב-09:00 בבוקר.

אמהות מסביב לעולם - סו והילדים
סו, מקס ואלנה בחוף הים במדריד
על חשיפה דיגיטאלית

בבית שלנו אין בכלל מכשיר טלוויזיה, אם כי יש Ipad, דרכו הילדים יכולים לראות סרטונים. הילדים החלו לצפות רק השנה על בסיס קבוע (גילאי 3 ו-4) והם אלו שבוחרים את הסרטון בו מעוניינים לצפות. עם זאת, הם מוגבלים לצפייה בסופ"ש בלבד והסך הכולל יהיה פחות משעה (בערך 40 דקות). למעט הצפייה ב-Ipad, אינני מאפשרת להם לגעת במחשב או בסמארטפון (אלא אם כן הם צופים בתמונות של או בסרטוני וידאו של עצמם). בהתאם לזאת, הם כמובן לא בעלי מכשיר דיגיטאלי משלהם ואם זה תלוי בי, הם יקבלו אחד משלהם בגיל מאוחר ככל האפשר.

 

זה הכל לראיון הראשון במדור אמהות מסביב לעולם! בפעם הבאה, דונה מסקוטלנד, אמא לשלושה וגם דולה ומלוות נשים בהיריון תתראיין, אז הרשמו מהר לניוזלטר על מנת לא לפספס את הראיון.

ותודה מקרב לב לסו על הנכונות לחשיפה, על התמונות ועל התובנות.