האם אתן ממחזרות? יצירה מחומרים ממוחזרים ופרינטבל מתנה

מאז שאני זוכרת את עצמי אני מפרידה בין סוגי אשפה שונים.

זה התחיל בבית הורי, כמובן, שם אבי היה מקפיד לזרוק כל סוג אשפה לכל סוג פח שהיה בנמצא (ובשנות ה-80 זה היה די פשוט מאחר והיה רק פח אחד למחזור והיא הצפרדע הירוקה של הניירות).

המשיך, כשהתחלתי לצאת עם בעלי, שהתגורר בתחילת יחסינו בגפו בתל אביב והיה זורק את כלל האשפה לסל אחד עד שהצבתי בפניו עובדה (ו-3 קרטונים לצד הדלת) וטענתי כי אולי הוא לא ממחזר –  אבל אני כן (וכמובן, היום הוא גם ממחזר).

והשיא היה בעת שהותנו בדרום קוריאה, שם, כפו עלינו למחזר.

מה זאת אומרת כפו? כפו כמו שרק מדינה מזרח אסייתית צייתנית יודעת לכפות ולפקח כאשר מחוקקים חוק עזר מקומי.

רחובות מצוחצחים ללא פחי אשפה בסיאול שכן את הזבל צריך לקחת אתכן הביתה ולמחזר

בואו נתחיל עם העובדה כי את שקיות האשפה לא ניתן לקנות פשוט בכל סופר. מדוע? כי לכל אזור בסיאול, שקית אשפה משל עצמה (אותו צבע אך כיתוב אחר שמציין את שם האזור על כל שקית ושקית). ואת השקית חייבים לקנות בסופרים / מרכולים מקומיים בלבד (ז"א שאם עשיתי קניות בסופר שאיננו "באזור" שלי, שקיות אשפה לא הייתי יכולה לרכוש שם).

ומה מכניסים לשקית?

יותר נכון לשאול מה לא. לא אוכל אורגני ולא נייר ולא זכוכית ולא בדים ולא ציוד אלקטרוני ולא מתכות. וכמובן כמובן שלא בקבוקי פלסטיק. לכל אחד מאלו, אזור נפרד למחזור בחדר שיועד לכך בבניין מגורינו.

ועכשיו המוח הישראלי של כולכן בטח שואל את עצמו: "אבל איך הם בכלל יידעו אם קניתי שקית אשפה ואם הפרדתי ואם מחזרתי?"

אז ככה.

אני מניחה שזהו נתון שלא התחבטתן לגביו מעולם, אבל האבטלה בדרום קוריאה היא אחת מהנמוכות בעולם ועומדת על ממוצע של 3.64% (מאז 1999). אבל כל מי שהתגורר אי פעם בדרום קוריאה יודע את פשר הסיבה לאבטלה הנמוכה וזו קיומה של אבטלה סמויה נרחבת בדמות תפקידים שלא קיימים באף מקום אחר בעולם.

התרבות הקוריאנית איננה מקבלת אבטלה, חוסר תעסוקה. זו בושה לא לעבוד. אז גם אם סיים תואר ראשון באוניברסיטה וטרם מצא עבודה בתחום לימודיו, הקוריאני ייצא לעבוד. במה למשל? כל האופציות פתוחות בפניו. בתור "מתאם חניית רחוב" שתפקידו לכוון אותך כיצד להחנות בחניות פנויות ברחובות העיר, בתור "דייל עגלות" שתפקידו למסור לך את עגלת הסופר בכניסה לסופרמרקט ולוודא כי כל העגלות מסודרות במקומן (לא לאסוף אותן, לסדר אותן), בתור "דייל החניה של הקניון" שכל תפקידו הוא לקוד לך עם הראש בעת כניסתך לחניון ולתת לך את כרטיס החניה ביד או בתור מפריד אשפה.

וגם זה תפקיד קוראיני מצוי. שומר במשמר הקיסרי אשר צועד לאורך רחובות העיר פעמיים ביום. אז זבל לא תמצאו ברחוב. אבל אנשים הלבושים כך – בוודאי.
גם בגשם ממשיכים לעבוד… חתול מקדם מכירות של חנות / מסעדה

מפריד אשפה. אדם שתפקידו או תפקידה הוא לעבוד בחדר "זבל" של מגדלי מגורים ולוודא כי השקית המיוחדת שרכשת והנחת בחדר הזבל – אכן מופרדת כראוי, ואם לא להפריד בהתאם. אל דאגה, בפסולת האורגנית לא ייאלץ מפריד הזבל לגעת. את השקית הזו כבר הנחתן עוד קודם, בחדר הפסולת האורגנית הייעודי (שהוא בעצם מקרר ענק אליו נכנסת וזרקת לשם את הפסולת על מנת להפכו לקוֹמְפּוֹסְט או בעברית תקנית: דשונת).

ועכשיו מוחכן הישראלי שוב עושה חושבים."אז מה? הוא כל היום בחדר הזבל? נוריד את האשפה בהיעדרו, מאוחר בלילה או מוקדם בבוקר ולא נתפס".

אבל הדרום קוריאנים חושבים על הכל ובכל בנין מגורים גדול מותקנות מצלמות. מצלמות שיכולות לראות בדיוק מי הניח מה ומתי והאם עברו על חוקי העזר העירוניים. ואם עברתן – תיקנסו!

לא מאמינות לי? תשאלו את חברתי (הישראלית) שנתפסה במצלמות חדר הזבל ונקנסה על ידי הנהלת הבניין בגין הנחת פסולת אלקטרונית בחדר אשפה מבלי לדווח על כך (כי על פסולת אלקטרונית או רהיטים צריך להתקשר למוקד העירייה ולבקש לפנות).


ולמה סיפרתי לכן את כל זה? כי ג'וק המיחזור שלי הלך והחמיר עם שנות מגוריי בדרום קוריאה. ואם אי אפשר למחזר את הפסולת, אחשוב טוב טוב לפני שאני זורקת לפח האם אפשר להפכה ליצירה מחומרים ממוחזרים.

ולכן, אני שומרת באדיקות גלילי נייר המשמשים ליצירות עבור הילדים כמו למשל הלפיד שיצרתי בהדרכה כאן:

www.prettysimplelife.co.il | bottle crafts | Sword DIY | recycled crafts

או אקדח הקונפטי משודרג שלנו שהכנו עבור יום העצמאות כאן.

confetti poppers DIY | יצירה ליום העצמאות

ואת אוסף פקקי השעם (שאת חלקם ראיתן ברקע בפוסט פסח האחרון כאן) שהביא את אחותי להכין את היצירה המופלאה הבאה (לוח מודעות שאליו התלווה כרטיס ברכה וכולו מפקקי שעם).

DIY-Batteries-Container-Printable_3

ואת קופסאות התמ"ל שמשמשות אותי לאחסון פריטים קטנים או ליצירת עציצים כדוגמת אלו שכאן.

אדנית-תבלינים_סיום2

והעובדה שכל קופסא – גדולה כקטנה, נעליים או צעצועים נשמרת בארון מיוחד ("שנקרא "ארון הקופסאות שנופלות על בעלי כל פעם שפותח את דלת הארון") לשימוש עתידי כמו משלוח מנות, הכנת מתנות, אחסון אוסף כרטיסי הברכה שלי או כאן בערכת הגנן המתחיל שהכנו בט"ו בשבט האחרון.

www.prettysimplelife.co.il | gardner's kit | ערכה לגנן המתחיל

ויש עוד עשרות פריטים שאני שומרת וטרם יצא לכן לראות: סרטים שמגיעים מעטיפות של מתנות, ניירות עיטוף וצלופן שאפשר להוריד מהמתנה המקורית ולהשתמש בהם בשנית, תבליטים של שוקולד שמשמשים אותנו להכנת גבס לצביעה עם הילדים ואפילו את הדמויות הקטנות שמקבלים בביצי קינדר אשר יכולים לשמש ליצירת snow globe מגניבים ועוד המוני רעיונות ליצירה מחומרים ממוחזרים שאני אוגרת בלוח ייעודי בפינטרסט כאן.


ורק דבר אחד תמיד מסתובב בבית ממתין למחזור וטרם מצאתי לו מקום ראוי – בטריות.

כל הורה לילדים קטנים מכיר את הצעצועים הכה נוראיים וכה מרעישים שיש באמתחתם ואת הסיטואציה בה הבטריות נגמרות על בסיס קבוע לשמחת חברות כמו דורסל (וההורים שמאסו מזוועת הניגונים) ולמגינת ליבם של הילדים.

DIY-Batteries-Container-Printable

והן מצטברות ומצטברות ומצטברות, במקומות שונים בבית (בנוסף על כך שהן מזהמות ומסוכנות לילדים) עד שבעלי אוסף אותן ולוקח אותן איתו לעבודה, שם מניחן במתקן מיחזור הסוללות הייעודי.

אז נעשה טובה לסביבה ולבני ביתי ולסיכום פוסט המיחזור הזה – נבנה עבורם קופסא. קופסא פשוטה מחומר ממוחזר, כמובן, (קופסת תמ"ל או שימורים) שנעטוף בפרינט יפה וצבעוני שיצרתי ושיזכיר לנו למה בעצם הקופסא משמשת.

DIY-Batteries-Container-Printable_2

את הקופסא נאחסן בארון המטבח ולשם נזרוק את הבטריות, עד שנמצא היכן למחזרם.

הפרינט, כהרגלי בקודש, נשלח למנויות הניוזלטר ובמידה ואינכן מנויות הרשמו עוד היום בלינק מטה ותהנו גם אתן מפרינט שמח וצבעוני ליצירת קופסא לאחסון בטריות.

אז ספרו לי. האם אתן ממחזרות? מפרידות בין ניירות, בקבוקים, זכוכיות, מתכות וכו' או גם אתן הופכות אותם ליצירה מחומרים ממוחזרים? האם בעיר שאתן חיות בה בכלל יש אופציה למיחזור? ואם אתן חיות בחו"ל אשמח לשמוע כיצד מקפידים שם על איכות הסביבה. ממתינה בקוצר רוח לתגובותיכן מטה!

אמהות מסביב לעולם: הכירו את ליאת מיפן

האורחת הרביעית שלי במדור "אמהות מסביב לעולם" היא ליאת לופט-מוריטו, וכפי שאתן כבר מבינות מהשם, ליאת היא לא יפנית במקור, אלא ישראלית שגרה בטוקיו משנת 2001, נשואה ליפני מקומי, מיצורו, ויחד הם מגדלים שלושה ילדים, אדם (בן 3), מיה (בת 7) ועדן (בן 14).

אל ליאת נחשפתי דרך יונית צוק שהמליצה לי לקרוא את הבלוג של ליאת, "ישראפנית", שם היא חלקה את חוויותיה ורשמיה כאם ואישה ביפן. והאמת, שלא יכולתי שלא להפסיק לחייך תוך כדי קריאת הפוסטים השונים שהעלתה ליאת –  בכל כך הרבה מקרים היפאנים והקוראנים דומים כל כך שזה מדהים…. למשל, וכפי שתקראו בהמשך הראיון, גם חווית ההיריון והלידה של ליאת, מאוד מזכירה את זו שאני עברתי בעצמי בדרום קוריאה (וגם לה העירו קשות על העלייה במשקל שכן גם ביפאן 10 ק"ג זה המקסימום המותר 🙂 ).

כשפניתי לליאת בשאלה האם תסכים לחלוק את חוויותיה ורשמיה כאם ביפן למדור "אמהות מסביב לעולם", מאוד שמחתי שהיא הסכימה. מהניסיון שלי, אני יודעת כמה הפוסטים שאני מעלה על דרום קוריאה פופולאריים וכמה החיים במזרח מושכים רבות מכן, ולכן ברור לי שראיון עם אמא מיפן יעניין רבות מכן. מקווה שצדקתי…

www.prettysimplelife.co.il | אמהות מסביב לעולם | הכירו את ליאת מיפן
ליאת לופט-מוריטו
קצת על ליאת:

גדלתי בפתח-תקווה ולמדתי קולנוע ופילוסופיה באוניברסיטת תל אביב. במקום לעשות את הטיול של אחרי צבא בפעם אחת מרוכזת, החלטתי שבמשך השנה אני לומדת, ובחודשי הקיץ, מטיילת. התחלתי בהודו, נפאל ותאילנד ובקיץ של שנתי השנייה יצאתי למסעי הראשון בטוקיו, יפן, שם עבדתי יותר מאשר טיילתי. הגעתי לעולם אחר שאני לא מבינה בו דבר, ומכאן החל מסעי לגילוי תרבות שונה וברובד אחר התרחש מסע פנימי לגילוי עצמי.

בקיץ של השנה השלישית, כשחזרתי שוב ליפן, עדיין מוקסמת ואף יותר מסוקרנת, עם טעם של עוד ועם חלום לעשות סרט דוקומנטרי על התופעה היפנית המטורפת שהשפיעה עלי, פגשתי את מיצורו, השותף שלי למסע. מספר חודשים אחרי, ניסינו לגור יחד במשך שנה בישראל, אך זה לא היה פשוט מכל מיני בחינות, נסענו לטייל בתאילנד ובהמשך חזרנו ליפן, התחתנו וכעבור שנה נולד בננו הראשון. מאז אני גרה כאן בטוקיו, עם השותף היפני שלי, ויחד אנחנו מגדלים את שלושת ילדינו.

היום אני משלבת עם ניהול המשפחה והבית גם את שלושת אהבותיי הגדולות: כתיבה, אוכל וטיולים ממקום מושבי בשכונה שקטה בטוקיו. אני מתמחה בבישול יפני מסורתי והכנת קופסאות בנטו ומעבירה סדנאות למטיילים ביפן. בנוסף, גם פיתחתי סיורי קונספט בטוקיו (PSL: אז אם אתן מבקרות בקרוב בטוקיו, אל תפספסו סיור עם ליאת – אין כמו סיור עם מקומית כדי לחוות את המקום), ואני כותבת למגזינים שונים בעולם בנוסף לבלוג "ישראפנית".

www.prettysimplelife.co.il | אמהות מסביב לעולם | הכירו את ליאת מיפן
משפחת מוריטו: ליאת, מיצורו, אדם, מיה ועדן

אלו החוויות, התובנות והמחשבות של ליאת על היריון, לידה וגידול ילדים ביפן.

 (ושוב תזכורת קטנה לפני שצוללים. כמו בראיונות הקודמים, מידי פעם אוסיף תובנות והערות משלי. אלו יצוינו באמצעות ראשי התיבות של הבלוג – PSL).

על 10 חודשי היריון ביפאן:

כן, כן, מה שקראתן. היריון נמשך ביפן 10 חודשים ולא תשעה חודשים כפי שהורגלנו. איך זה יכול להיות? הסיבה היא שהיפנים מחשבים אחרת את הספירה, אם חודש בדרך כלל נמשך בין 28-31 ימים, היפנים מחשבים לפי 28 ימים וכך יש לנו 10 חודשים. מבלבל לגמרי, במיוחד כשנשאלתי באיזה חודש אני, התמהמהתי על תשובה בהתאם ללאום השואל. (PSL: וכמו שציינתי בפוסט על 5 עובדות על גידול ילדים בקוריאה – גם גיל הילד בדרום קוריאה מחושב אחרת ושהרך נולד הוא כבר בן שנה מאחר וחודשי ההיריון נספרים בחישוב הגיל).

ביפן, בניגוד לישראל, לא קיים טירוף בדיקות ההיריון – אין סקירות מערכות מיוחדות והן גם לא רצות לעשות בדיקות גנטיות או בדיקות מי שפיר (ובכלל, הרופאים לא ממליצים לעבור בדיקות כאלו לפני גיל 40). מה שכן, קיימת ביפן הקפדה יתרה בכל הנוגע לעלייה במשקל. הרופאים ממליצים לא לעבור את התוספת המקסימלית למשקל של עשרה ק”ג (PSL: שוב בדומה מאוד להמלצה בדרום קוריאה שעמדה על 12 ק"ג לכל היותר..). בסוף ההיריון שלי הגעתי לכפול ממה שהומלץ. האחיות לכל אורך הדרך פשוט נחרדו ממני ובכל פעם שהגעתי לביקורת חטפתי על הראש. הן ביקשו ממני לתעד בדיוק מה אני אוכלת, שלחו אותי לסמינר על תזונה ולא הפסיקו לבלבל לי את המוח שאתחיל להוריד בכמויות, ושאפסיק לאכול מתוק.

כבר בתחילת ההיריון מקבלים מהעירייה ערכה המכילה חוברות שונות הכוללות מידע מדויק ומפורט על כל צעד ושעל של תהליך ההיריון, הלידה והטיפול בתינוק. נדמה שיש להם חוברות הפעלה לכל דבר! חוברות לתזונה נכונה במהלך ההיריון, תזונת תינוקות, מידע על כל הבדיקות, איך לנהוג במצבי חירום, איך לטפל ולשחק עם תינוקות, איך להתנהג עם התינוק בכל מצב אפשרי ועוד… מזל שהחוברות מעוטרות באיורים, אחרת לא היה לי מושג מה רוצים ממני וליפני שלי בטח שלא היתה סבלנות לשבת ולהבהיר את הכתוב.

www.prettysimplelife.co.il | אמהות מסביב לעולם | הכירו את ליאת מיפן
חוברות הדרכה להורה המתחיל

 

על חוויית הלידה ביפן:

מתוך שלושת ילדיי רק בני הבכור נולד בארץ. את חווית הלידה הראשונה שלי רציתי לעבור בסביבתי הטבעית עם המשפחה בישראל, קרובה לאמא. אך את שתי הלידות הבאות כבר עברתי ביפן.

מענין לדעת, כי למרות הירידה התלולה הידועה בשיעור הילודה ביפן, הם לא עושים יותר מידי כדי לעודד הבאת ילדים לעולם. בניגוד לישראל, בה סל הבריאות הישראלי מממן את מרבית הבדיקות והביקורים אצל רופא הנשים וביטוח הלאומי מכסה את עלות הלידה והאשפוז ומענק לידה, ביפן, אמנם הביטוח הלאומי מכסה לידה בסיסית, אך התשלום במקרים רבים חורג מהבסיס, כמו למשל אם לוקחים אפידורל…  גם הביקורים אצל רופאת הנשים עלו לא מעט והסכום הסופי של הלידה, שמשולם ברובו על ידך, תלוי בבית החולים, חדר רגיל או פרטי וכו’. לאחר הלידה מקבלים מענק מהמדינה של כ-3500$ אשר אמור לכסות את הסכום ששילמת טרם הלידה. אבל כאמור, אם ביקשת תנאים מיוחדים בלידה כמו חדר פרטי, אפידורל, תצטרכי לשלם עליהם באופן פרטי.

Gambaru! או איך לא לצרוח מכאבים שאת במהלך הלידה

היפנים מאמינים שתהליך הלידה הוא חלק מהחיים וגם אם זהו תהליך הכרוך בסבל, צריך לעבור אותו, ועדיף בשקט ובלי תלונות. האמונה הזו קשורה קשר חזק לתרבות ה-Gaman (סבלנות) היפנית והפירוש הכי קרוב שלי למילה Gambaru (מאחר ואין בעצם מילה כזו בעברית) היא: "בואו נשתדל כמה שיותר, גם אם זה קשה ואנחנו סובלים". בהתאם לזאת, אף רופא בשום בית חולים לא יעודד אותך לקחת אפידורל שזמין רק בחלק מבתי החולים, שחייבים להזמינו מראש ולא ביום הלידה ושעולה כ-500 דולר אותם הביטוח לא מכסה.

הנינג'ות-לבית-מוריטו

 

לעומת זאת, בבית היולדות בו ילדתי את בתי מיה, נוקטים בשיטות מיוחדות להכנה לקראת הלידה. הייחוד של המקום היה בהכנת היולדות בשיטת היפנוזה עצמית, נשימות, שיעורי יוגה והאזנה יומיומית למוזיקה מדיטטיבית, אותה מוזיקה מושמעת ברקע שוב ושוב בבית היולדות הזה. בכל חדר וחדר, וגם בחדר הלידה.

www.prettysimplelife.co.il | אמהות מסביב לעולם | הכירו את ליאת מיפן
חדר יולדות או בית מלון?

לאחר שהתרשמתי בקורס הכנה ללידה מהוידאו שהראו לנו בו נראית יולדת בשעת לידה – רגועה ומלבד נשימותיה לא שמעו אותה – התעודדתי שלקחתי על עצמי את האתגר של לידה טבעית. יאללה Gambaru! בניתי על המדיטציות שיעזרו לי. ואמרתי לעצמי, ביפן תהיי יפנית, ותלמדי איך לסבול בשקט…בחלק הראשון עמדתי איכשהו (לא שהיו לי הרבה ברירות) אבל בשקט?! שאגותיי נשמעו יותר כהכלאה של נהמות דינוזאור ונעירות חמור. אחת היולדות רמזה לי בשעת ארוחה משותפת שאת הלידה שלי איש לא פספס. “כאב לך מאד, נכון”? היא שאלה. מעולם לא ידעתי שאני מסוגלת להוציא צלילים כאלו מתוכי. המדיטציה וההיפנוזה לא ממש עבדו עלי ברגע האמת.

אך למרות הכאב העצום לא הייתי מוותרת לרגע על החוויה המעצימה והמיוחדת, במיוחד לאור הצ’ופרים המפנקים והמפצים שבאו אחרי.

בית מלון או חדר יולדות?

מה שמפצה על כאבי הלידה הוא השירות בבית היולדות שאין לי כל ספק שהוא הטוב בעולם! עד כדי כך שלעיתים שכחתי שאני בבית יולדות, וזה הרגיש יותר כמו בית מלון, עד שממש לא רציתי להשתחרר ולחזור הביתה.

האחיות המסורות בתלבושת הוורדרדה טיפלו בי תמיד בחיוך ובסבלנות ואדיבות אין קץ, העניקו לי ליווי צמוד עם הסברים על ההנקה ותמיכה אחרי הלידה. קיבלתי מהן מסאז’ים בזמן הלידה ומסאז’ים ארומתיים בזמן שהותי שם, הכינו לי אלבום תמונות של התינוקת הטרייה מרגעיה הראשונים כמו רגע הולדתה והאמבטיה הראשונה, קיבלתי תיק ענק ובו ערכת מתנות ועוד… אבל ההיי לייט שעושה את הלידה ביפן להכי שווה, לטעמי, הוא כמובן – האוכל, שכן בבית היולדות הפרטי, האוכל היה, לא פחות, מגורמה! (וכשילדתי את אדם בבית חולים רגיל חשבתי לעצמי שהארוחות שם בטח לא יוכלו להשתוות לאותה איכות. אך גם שם האוכל היה מעולה – מבחינת הטעם, האיכות והמרכיבים).

כמה ימים אחרי הלידה מוגשת ארוחה מפוארת במיוחד כאות הערכה ליולדת על המאמצים שעברה ולמזל טוב לתינוק החדש שנולד.

www.prettysimplelife.co.il | אמהות מסביב לעולם | הכירו את ליאת מיפן
ארוחה ליולדת
ואחרי הלידה…

אישה עובדת ביפן תצא לחופשת לידה כ-6 שבועות טרם הלידה ו-8 שבועות לאחר לידה בתשלום. היא יכולה להאריך את החופשה על חשבונה. אך אם תיקח חופשה ארוכה מדי לא בטוח שיהיה לה לאן לחזור…כך נוצר מצב שיותר ממחצית מהנשים היפניות בוחרות שלא לחזור למעגל העבודה בשנותיו הראשונות של ילדם.

במידה והאישה תבחר לחזור לעבוד היא תרשם מראש למעון יום של העירייה שעלותו בהתאם למשכורות הבעל והאישה (למשל, חברתי היא אם חד הורית שילדה לפני שנה והיום היא משלמת רק 1500 ין בחודש עבור המעון, שהם שווי ערך לכ-50 שקלים!). אך לאימהות רבות המנסות לחזור לשוק העבודה הכניסה למעון כרוכה בקשיים, ברשימות המתנה בלתי ניגמרות וביורוקרטיה רבה.

ליאת-והילדים

אימהות יפניות רבות המגדלות את ילדיהן גם נוהגות להניקם לפחות למשך שנה. זה בהחלט טבעי ושכיח לראות אימהות מניקות (כולן מכוסות עם סינר הנקה, היפניות מתחשבות ופרטיות ביפן היא ערך עליון). אני, באופן אישי, הנקתי את הראשון והשנייה כשנתיים ואת השלישי שלי הנקתי עד גיל שלוש.ֿֿ

על הקליטה לגני ילדים ביפן

בגדול, הגנים ביפן נחלקים לשני סוגים: הואיקו-אן ויוצ’י-אן. ההואיקו-אן, המקבילה של המעונות בארץ כמו ויצו ונעמת, בסבסוד המדינה, נועד לאימהות עובדות בלבד במשרה מלאה, תינוקות מגיל 3 חודשים עד כיתה א’. והיוצ’י אן, נועד לילדים מגיל 3-4 לאימהות שאינן עובדות מחוץ לבית. אין כאן משפחתונים, או מצב בו אימהות ששולחות למעונות ולא עובדות. ילדים בדרך כלל נשארים עם אימם בבית עד גיל 3-4 ולמרות שאחוז הנשים והאימהות העובדות ביפן הולך ועולה, הגבר הוא עדיין המפרנס העיקרי העובד שעות רבות מחוץ לבית, כך שבחברה היפנית, נושא חינוך הילדים נופל על כתפי האם. מאחר ואני נופלת בקטגוריה השנייה, ילדיי הולכים ליוצ'י-אן, דהיינו, מתחילים גן טרום טרום חובה- טרום חובה, בגיל 3-4.

וכמו ביפן, גם הליכה לגן כוללת הכנות אינסופיות לקראת המאורע.

כך למשל נראתה הקליטה של מיה, בתי האמצעית, לגן: ראשית, הילדים מקבלים שיעורים מקדימים כדי שלילד תהיה כניסה חלקה לגן, זאת אומרת שהפרידה שלו מהאימא וההיכרות עם המערכת והקליטה של הילד בגן תעשה בהדרגתיות המובנית באופן איטי (איטי מידי…).

הקורס הראשון נמשך חודש, אחת לשבוע, וכל שיעור ארך שעה וחצי. והאמא נוכחת כמובן במשך כל הזמן הזה. אחר כך עלינו בדרגה לקורס של חודשיים, שוב אחת לשבוע, שעתיים וחצי, כשרק פעמיים נדרשתי לשתף פעולה בנוכחותי, פעם אחת כדי לצפות בילדים שלנו משחקים ובפעם השנייה הצטרפנו, האימהות, לארוחת אובנטו משותפת עם הילדים. רק לאחר מסיבת הפתיחה הרשמית של שנת הלימודים, מיה התחילה להגיע לגן יום יום למשך שעתיים בלבד. בעצם מרגע תחילת שנת הלימודים ועד סיום הקליטה עוברות שלושה חודשים ורק אז מיה התחילה ללכת מידי יום, ליום שלם.

www.prettysimplelife.co.il | אמהות מסביב לעולם | הכירו את ליאת מיפן
מיה בגן ילדים – שימו לב לנעלי "הפנים" שמקובל לנעול ברקע
 גן או אוניברסיטה?

אבל עוד לפני בעצם התחלנו בכלל ללכת רשמית לגן, מיה נאלצה לעבור ראיון עם מנהלת הגן בה נשאלה כל מיני שאלות פשוטות כמו מה שמך ובת כמה את ובמה שיחקת עם הילדים בזמן שאבא ואימא היו בחוץ. הריאיון היה בעצם רק נקודת הפתיחה במסע החינוך היפני שמיה עמדה לעבור.

אחרי ההרשמה, נדרשנו לפתוח חשבון בנק במיוחד וגם בביקור נוסף בגן, נדרשתי להגיע עם מיה, כדי למדוד ולהזמין את התלבושת האחידה שלה. ובכל פעם שהגעתי לגן, לעוד הרצאה שבקושי הבנתי את תוכנה עקב מגבלת השפה, ועוד טרם החלה מיה את שנת הלימודים, חיכתה לי בכניסה, כמו לכל אימא, מעטפה גדולה ומכובדת מלאה בטפסים והסברים לקראת שנת הלימודים הקרבה ומה עלינו לעשות ולהכין על מנת שהילד יגיע מוכן לגן וכך שלא ייחסר לו דבר. כך למשל….

מעטפה I: תיק לכל דבר

בנוסף לתלבושת האחידה, בגדי ספורט, כובע ספורט, נעלי אואבאקי (שהם נעלי בית מיוחדות המיועדות למתחם הגן הפנימי בלבד), חולצה/סינר, תיק, כרית מיוחדת למקרי חירום (כמו רעידות אדמה למשל…) כלי האוכל-אובנטו (לאנצ’ בוקס), כוס שתייה, מתקן מיוחד לסכום ולמקלות האכילה,שעל כל פריט מסומן שמה, על כל ילד להביא בנוסף – תיק לנעלי הבית, תיק לבגדי הספורט, תיק ליצירות האמנות, ותיק קטן עם שרוך לאובנטו. את התיקים השונים הללו נדרשות האמהות לתפור בעצמן (חלילה לא לקנות כי כאן אימא טובה נדרשת לתפור בעצמה…).

www.prettysimplelife.co.il | אמהות מסביב לעולם | הכירו את ליאת מיפן
5 תיקים ושני זוגות נעליים לכל ילד

מעטפה II: שיעור תפירה

בסופשבוע האחרון לפני הכניסה לגן, קיבלתי מעטפה חדשה אשר אילצה את בעלי להתיישב ולתפור. לתפור מה? חולצה לשיעורי אמנות (כמובן…). על פי הוראות מדוקדקות על קוצו של מילימיטר, ישב בעלי ותפר חתיכות בד וסרטים ירוקים, על החולצה לשיעורי אמנות על מנת שאפשר יהיה לזהות לאיזו קבוצה מיה הייתה שייכת בגן. מיה בכיתה שנקראת אג’יסאי, שהוא פרח ירוק/כחול, לכן הצבע המזוהה הוא ירוק..

www.prettysimplelife.co.il | אמהות מסביב לעולם | הכירו את ליאת מיפן
זמן תפירה

מעטפה III: אירוע הכניסה לגן

וגם לקראת אירוע הפתיחה / כניסה לגן  נדרשו שני דפי הסבר עם הוראות. החל מהיכן להניח את הנעליים בכניסה, איזה ציוד יש להביא, ואיך בדיוק לסדר אותו בתיקים איך בדיוק צריך הילד להתלבש, דרך איזו דלת להיכנס לגן, איפה בדיוק להתיישב באולם ועוד. בניגוד לישראלים, היפנים לא משאירים שום פתח לאי ודאות, ספונטניות או אילתור. הכל מסודר, כל פרט הכי קטן ידוע מראש. אפילו מיצורו, בעלי, כבר איבד את הסבלנות ופטר את עצמו מהמשך התרגום עבורי כשאמר לי, ”את גייג’ין (זרה/חייזר ביפנית), לא מצפים ממך ליותר מידי, תשאלי כבר את אחת האימהות אם לא תביני משהו.”

OBENTO קופסא קטנה ומטריפה

מאז ימי הגן של עדן לא התעסקתי יותר מידי באובנטו, מלבד בימי יציאה לטיול בהם האימהות מתבקשות לשלוח את הארוחה הארוזה, אבל עם הצטרפותה של מיה לגן, מצטרפת לה במקביל עוד משימה עליה אצטרך לעמול בקפידה כל בוקר, קופסת האובנטו. בקופסא וקטנה קומפקטית, מנסות האמהות לדחוף ולגוון בכמה שיותר סוגים, צבעים וטקסטורות של אוכל ולמרות שהיפנים הם יחסית לא אנשים תחרותיים, בין האימהות מתרחשת תחרות שקטה על האובנטו המושקע והחמוד ביותר.

היפניות עושות מהאובנטו הזה סיפור כאילו כל מחשבותיהן והאנרגיות שלהן מופנות אליו. ואני, שבאה מבית שאת הסנדויץ’ הכינה אמא בערב שלפני, נאלצתי לעבור כאן בית ספר אמיתי… וכשאני אומרת סיפור, אני מתכוונת לא רק לזה שהן לוקחות את העניין מעבר לקצה כמו כל דבר כאן (כך למשל, סיפרה לי חברה שהיא משכימה בחמש בבוקר כדי להכין לבתה ולבעלה אובנטו) אלא  שהן יוצרות סיפור שלם בתוך הקופסא הקטנה הזו, שגם ככה לא יישאר ממנה זכר עוד חצי שעה. יש המחמירות יותר בפרטים ויש פחות, אך כולן סוגדות לאלוהי הפרטים הקטנים וגם המחפפות יותר מביניהן שדוחפות  לאובנטו  משאריות ארוחת הערב של אתמול, לכל הפחות, מסדרות אותה בצורה מושלמת.

www.prettysimplelife.co.il | אמהות מסביב לעולם | הכירו את ליאת מיפן
קופסת אובנטו פרי עמלי

הקפדניות (ולדעתי המשועממות ביותר, כנראה שאין להן ריגוש גדול מזה בחיים)  נותנות דרור לדמיון ומנסות ליצור מחתיכות אצות, ירקות ואורז כל מיני יצורים ודמויות מהקומיקס או מסדרת אנימציה, או ליצור סיפור בעצמן כמו רכבת שנוסעת ביער מוקף פרחים בשלל צבעים…

וגם אני מלאת מוטיבציה ורצון טוב, עמלתי (יחסית, לא צריך להסחף), בפעם הראשונה שהכנתי עבורה אובנטו (בגיבושון בפארק שכלל טיול קצר, משחקים משותפים עם האימהות, משחק חופשי של הילדים). אמנם בלי סיפור מיוחד ויקיצה עם ציוץ הציפורים הראשון, אבל כן היו שם קצת דמויות וצורות של ירקות. והאובנטו החמוד עשה את העבודה, מיה היתה מאושרת והתלהבה בטירוף, הראתה לילדים ולאמותיהם איזה אובנטו מקסים אימא הכינה לה וכמה הוא טעים, פזלתי לצדדים להשוות קצת ושמחתי על ההשקעה, הרגשתי גאה לגמרי ושהאובנטו שלי עמד בכבוד בסטנדרטים. דאגתי לחיצוניותו כמו גם לפנימיותו -שיכיל את כל אבות המזון באופן מאוזן. מיה חיסלה ה-כ-ל והמשיכה להשוויץ באובנטו שלה עד הערב ולהודות לי. אין לתאר את שמחתי באותו יום 🙂

www.prettysimplelife.co.il | אמהות מסביב לעולם | הכירו את ליאת מיפן
ועוד קופסת בנטו פרי עמלי…

אז ברור לי שהראיון המטריף הזה עם ליאת עניין אתכן והייתן רוצות לקרוא וללמוד עוד ועל חוויות נוספות שלה ביפן, אבל לצערי, הייתי חייבת להגביל את הראיון במקצת. אך אל דאגה, בבלוג של ליאת ובעמוד הפייסבוק שלה, תמצאו עוד הרבה סיפורים משעשעים ותמונות מדהימות מחייה ביפאן. 

וכמובן אם אתן מבקרות בקרוב בטוקיו, אל תפספסן סיור עם ליאת או סדנת אובנטו. מניסיון אישי, אין כמו להסתובב עם מקומית כדי באמת ללמוד על התרבות במדינה בהן אתן נמצאות. הדוא"ל של ליאת הוא liatluftmorito@gmail.com וניתן גם להתעדכן באתר שלה

וכמו שאומרים ביפנית: "דומו אריגטו" どうも有難う ליאת!

ווישליסט לידה: מה קונים לילדה שלישית?

ילדה שלישית.

עוד קצת פחות מחודשיים.

ואני בסטייט אוף מיינד של "הגיע הזמן שנתחיל להתכונן להגעתה".

אבל יש שני אחים גדולים.

וגם חופש גדול.

ועוד מיליון דאגות וטרדות של החיים שלא קשורות ללידתה.

והמחשבה הזאת שחולפת בראשי כל בוקר, נשארת שם.

www.prettysimplelife.co.il | ווישליסט לידה | מה קונים לילדה שלישית?
צילום: נטע מור צלמת

עדיין אין שידה ומיטה (שנשאיל כמובן, בכל זאת ילדה שלישית).

הציוד שנשאר מהאחים הבוגרים עדיין מאוחסן לו במחסן.

והבגדים של אחותה הגדולה, שיעברו אליה, טרם מוינו או כובסו.

אביגיל נולדה בשבוע 42.

אפשר רק לקוות שגם הקטנה תמתין מעט ליציאתה לאוויר העולם.

וכשאני בלחץ, איך אני מרגיעה את עצמי? באמצעות רשימה, כמובן, (נחשו איפה?) של כל מה שחסר ונדרש.

אז לנוחיות כל חבריי שתוהים מה לקנות לילדה שלישית, וכתרופת הרגעה עבורי, אגרתי 8 פריטים מעוצבים לתינוק שעונים על השאלה הנצחית "מה קונים לילדה שלישית?".

WIsh-List-Combined

חיתולי בד (חב"ד): השתגעת??? בערך מרבית התגובות שאני מקבלת מסביבתי הקרובה שאני מספרת כי אני עומדת לנסות ולחתל באמצעות חיתולים רב פעמיים.

להרגיעכן. אלו לא חיתולי הטטרה שאמא חיתלה אותנו בתחילת שנות ה-80 ונאלצה להרתיח, לייבש ולקפל. הדור החדש של החיתולים הרב פעמיים מעוצב, נוח לשימוש (באמצעות כיסים ורפידות) וכמובן הכי חשוב, אקולוגי וידידותי לסביבה.

אה-מה-מה. העסק הזה יקר. אמנם, בטווח הרחוק שמשווים עלות של חיתולים חד פעמיים (חד"פ) לחיתולי הבד (חב"ד), עלות שימוש בחב"ד נמוכה יותר מקנייה מצטברת של שנתיים פלוס של חד"פ. אבל בניגוד לחד"פ שצריך לקנות כל פעם שעומד להיגמר (ואין צורך להחזיק סטוקים בארון), בכל הנוגע לחב"ד כדאי שיהיה מלאי מכובד אצלכן בשידה באופן קבוע ומהיום הראשון. (בתמונה: חיתולי בד של חברת bumGenius. הרולס רויס (בעיני רבות) של חיתולי הבד.)

**ואם הצלחתי לעורר בכן עניין בכל הנוגע לחיתול התינוק באמצעות חיתולי בד, ממליצה בחום לקרוא כאן את הפוסט "איך הפסקתי לפחד והתחלתי לאהוב חיתולי בד" שהתפרסם במגזין הנפלא לאמהות  9instyle או להצטרף לקבוצת הפייסבוק התומכת חיתולי בד – סודות מחדר הכביסה**

שמיכות Swaddling מוכנות מראש. כבר שיתפתי בעבר את ניסיונותיי האומללים של עיטוף (Swaddle) אביגיל בקוריאה, הארץ בה עוטפים תינוקות עד יומו ה-100 ואין בנמצא בגדי ניו בורן יפים. אבל החלטתי לא לומר נואש. ומאחר ונוכחתי שעיטוף תינוקות הוא אכן אפקטיבי, מצאתי את הפתרון המושלם. שמיכת עיטוף מוכנה מראש שכל מה שנדרש ממני הוא הכנסת התינוקת לשק השינה המאולתר ועיטוף הזרועות באמצעות שני סקוצ'ים. (בתמונה: שמיכות עיטוף של חברת Swaddle Me.)

New-wish-list_2

תיק החתלה מעוצב: מודה. אף פעם לא היה ברשותי תיק החתלה. באופן אישי הייתה לי רתיעה מתיקי ההחתלה שהיו פופולאריים כשיונתן נולד (תמיד נראו גדולים ומסורבלים מידי עם הדפסים זועקים מידי) והעדפתי לזרוק הכל לתיק גב רגיל או לתיק ההחתלה שהגיע יחד עם העגלה.

א-ב-ל הזמנים השתנו ותיקי ההחתלה של ימינו גם אינם מסורבלים או גדולים מידי וגם מעוצבים לעילא ועילא כך שאף אחד לא יחשוד שמה שאת סוחבת על גבך זהו תיק החתלה (ורק התינוק בעגלה יסגיר זאת 🙂 ) (בתמונה: תיק החתלה של המותג Starjelly.)

חיתולי טטרה ענקיים לכיסוי העגלה: שוב מוצר שאף פעם לא היה ברשותי. העובדה ששני ילדיי גדלו במדינה קרה שהשמש בה לא הציצה מידי יום, כמו גם העובדה כי מרבית הזמן ילדיי בכלל בילו במנשא, ולא בעגלה בשל סיבות טופוגרפיות ותרבותיות בקוריאה, לא הצריכה ממני שימוש בחיתול טטרה ענק שיגן עליהן מפני השמש. ילדה מספר 3 שעתידה לגדול בישראל זה כבר סיפור אחר… (בתמונה: חיתולי טטרה ענקיים ומעוצבים של המותג MiniMine)

משטח החתלה מעוצב: את הסיפור מדוע מכרתי את מיטת התינוק ושידת החתלה שהיו ברשותי בקוריאה, זוכרות? אם לא, קפצונה נא לכאן לקריאת אנקדוטה משעשעת ובדרך גם תבינו מדוע אין ברשותי גם משטח החתלה…(בתמונה: משטח החתלה של Coolytogo)

מנורת לילה בצורת אגס / אננס:  כי זה פשוט מקסים ופרקטי. (בתמונה: מנורות לילה צבעוניות בצורת אגס ואננס. ניתן להשיג כאן.)

New-wish-list

מצעים יפיפיים למיטה:  כי אולי, רק אולי, השלישית תסכים לישון כמו שצריך בלילה על סט מצעים מהמם ולא תקום כל רגע כמו אחותה הגדולה. וגם כי זה פשוט מהמם. (בתמונה: סט מצעים של Nogili)

מגן ראש למיטה: כי אחרי שני ילדים סקרנים, שברגע שהצליחו להרים את עצמם ניסו להביט החוצה ממיטת התינוק ומחצו תוך כדי פעולה את מגן הראש במיטה, חייבים לחדש. (בתמונה: מגן ראש במבי של בובה בלה)

כבר טענתי בפוסט הקודם שאני אמא מסודרת.

עכשיו אפשר להוסיף למעלותיי גם אמא פרקטית (בעלת חוש אקולוגי מפותח וטעם משובח) שיודעת בדיוק להגיד לחברים שלה מה לקנות לה ללידה 🙂

והעיקר שתמשיך להתבשל לה בנחת ברחמי ולא תחשוב לרגע לצאת לפני הזמן שנהיה מוכנים באמת.

 

 

פוסט געגועים: הדברים הקטנים שמקלים על הורים בקוריאה

לפעמים תוקפים אותי געגועים לדרום קוריאה.

זה לא שלא התרגלתי לחיים בחזרה לישראל.

התרגלתי.

לטוב ולרע.

אבל לפעמים, בלי שבכלל התכוונתי, אני בורחת חזרה, לכמה שניות, לזיכרונות מהמקום ההוא, שכל כך אהבתי, שכל כך התחברתי ושאני יודעת שכנראה לעולם לא אשוב אליו.

ולפעמים אני רק יכולה לייחל שיהיו דברים בישראל שיהיו קצת, אבל רק קצת, כמו בדרום קוריאה.

זה לא שהכל ורוד שם. ממש לא. מזג אוויר אמנם כולל 4 עונות בדיוק כמו בספרים אבל קר רוב השנה למעט הקיץ שאז חם מידי ולח מידי (נגיד רק 100% לחות, בקטנה…). ובשנים האחרונות רמת זיהום האוויר שם הולכת ומתגברת, הודות לשכנה המרוחקת, סין, שמשטר הרוחות מפנה את כל הפסולת שלה לכיוון חצי האי הקוריאני. ולפעמים הקוריאנים עצמם, ב"מרובעות" שלהם ובחוסר יכולתם לסטות לרגע מהכלל, יכולים להטריף כל ישראלי מצוי שכל חייו רק מתרגל לקיצורי דרך ועיגולי פינות, כי ככה זה כאן וככה זה שם.

קר-בקוריאה
קר בקוריאה. מאוד.

ובכל זאת….געגועים. לדברים הקטנים, היומיומיים שנראים טריוויאליים כל כך ברגע שחיים שם, ומרוחקים כל כך ברגע שחוזרים.

וזה נכון במיוחד כלפי היחס לילדים בקוריאה. הרי זה לא סוד שישראל היא מדינה שמעודדת ילודה. מקום ראשון בעולם בטיפולי פוריות הוא לא דבר של מה בכך. אבל זה גם לא סוד, שהורים לילדים קורסים תחת נטל החיים, כי ברגע שילדתם, המדינה, פחות או יותר, מפקירה אתכם לגורלכם…

ולפעמים, כשאני יוצאת עם הילדים – בין אם זה לסופר, לטיול או סתם לרחוב, אני מייחלת שאפילו הדברים הקטנים שמקלים על הורים בקוריאה, גם אם הם לא באמת משמעותיים ולא באמת חשובים, היו נראים גם במחוזותינו. סתם, כדי לבוא קצת, אבל רק קצת, לקראתנו ההורים במרוץ החיים היומיומי הזה.

כמו מה אתן שואלות?

טיול לסופרמרקט:

תשאלי כל הורה ישראלי למה הוא הכי מתגעגע בסיאול והתשובה תהיה חד משמעית, לסופרמרקט. או ליתר דיוק ל"אי-מרט". נשמע מצחיק? אבל זהו, שלא.

לאי מרט הולכים יחד כמשפחה לחצי יום של בילוי בהנאה בשבת או בראשון בבוקר ובמחיר של קניות בסופר זכית בכמה שעות של הנאה ובילוי.

באי מרט תיהנו משירותי בייביסיטר שניתנים בג'ימבורי מאובזר ותמורת 3$ לשעתיים תוכלו להשאיר את הילדים ולעשות קניות בשקט (או לחלופין להיפרד מהבן זוג שיכנס איתם לג'ימבורי ולעשות קניות לבד).

ואם לא חשקה נפשם של הילדים במשחקייה, באי מרט תוכלו למצוא עגלות סופר מותאמות לילדים בצורת מכוניות אשר הנ"ל יוכלו לנווט בעצמם בעוד שאת הקניות תניחו על גג המכונית.

אי-מרט
מסיע את עגלת הקניות באי מרט

ובאי מרט תוכלו להעסיק את ילדכם בטעימות של מזונות המוצעים בשפע הדוכנים העומדים בכל נקודה בסופר – מפירות וירקות, לדוכנים המטגנים מיני בשרים ודגים ועד לדוכנים באזורי החלב שם תוכלו לטעום יוגורטים, משקאות ואפילו עוגות.

ובאי מרט תוכלו לא רק לרכוש מוצרי מזון וטואלטיקה אלא לנווט בהנאה עם הילדים בין המעברים מלאי הצעצועים, הבגדים, כלי הבית או להתבונן איתם בארנבים, בציפורים, בשרקנים ובדגים, במעברים המוקדשים לבעלי חיים ואפילו להתייעץ איתם איזה ריח של סבון או מרכך לקנות (כי לצד כל מוצר, דוגמית ריח קטנה להקל על הבחירה מצד הצרכן איזה ריח הוא הכי אוהב).

ובאי מרט תפגשו, כמובן, את כל החברים שהגיעו יחד עם משפחתם לאותה מטרה ואולי אפילו תשבו איתם לאכול ב-"Food Court" במרכז הסופרמרקט.

אז פלא שלפחות פעם בשבוע היינו ב"סופר"?

טיול לפארק (או לארמון או למוזיאון או לכל מקום ציבורי):

ואם את אחד מימי הסופ"ש היינו מבלים בסופרמרקט, את היום השני לסופ"ש או את אותו אחה"צ, היינו מבלים באחד מעשרות הפארקים הפזורים בסיאול ובמידה ומזג האוויר לא היה מאפשר זאת, אז במקום סגור כמו מוזיאון.

מוזיאון המלחמה בסיאול (תצוגת מטוסי ח"א בחצר)
מוזיאון המלחמה בסיאול (תצוגת מטוסי ח"א בחצר)

כי לא משנה אם נסענו לפארק / למוזיאון / לגן החיות / לאחד מהארמונות, תמיד ידענו שהיציאה הזו, לא תדלדל את כיסנו, כי עלות כניסה לכל מקום ציבורי נעה בין 0$ ל-3$ לאדם (ומתחת לגיל 3 חינם!) והדבר היחיד עליו בדר"כ נדרשנו לשלם הוא החניה. כן, כי גם לגן החיות, שגודלו, כגודל השכונה בה אני מתגוררת, המציג מופעי חינם של דולפינים ואריות ים, ומכיל בתוכו מרחבים עצומים ועשרות זנים של חיות, וגם למוזיאון המדע / הילדים או למוזיאון הלאומי וגם לארמונות ואפילו להחליק על הקרח, עלות הכניסה לאדם במשפחה הייתה… נכון. 3$ (והפארקים בחינם…).

גן-חיות-בקוריאה
בגן החיות בקוריאה (נסיעה ברכבל לתצפית מגבוה על בעלי החיים)

וכי לא משנה באיזה מקום ביקרנו – פארק / גן חיות / מוזיאון ושות' ידעתי שתמיד, אבל תמיד, יהיו שם חדרי הנקה מסודרים אשר יאפשרו לי להניק את ילדיי בשלווה (וכך לחסוך את כל הדיון עקוב מרגשות בנוגע להנקה בציבור), לחמם את הבקבוק במיקרוגל המוצע ולהחליף חיתול במקום מסודר ולא באמצעות תעלולי אקרובטיקה באוויר או על העגלה. ואמנם ישראל התקדמה מאוד מאז שילדתי את יונתן בכל הקשור לחדרי הנקה אבל עדיין, עד שלא נכנסתן לחדר הנקה ממוצע בקוריאה הצבוע בצבעי פסטל, המכיל בתוכו כורסאות וכריות של מיטב מעצבי העל בעולם, ושם מקבלת את פניכם דיילת שכל תפקידה לברך אתכן לשלום, ולפעמים אפילו להציע חיתול על חשבונם, לא הנקתן בסטייל.

חדר הנקה
חדר הנקה ממוצע בפארק בקוריאה (צילום ע"י Yuhan-Kimberly)

וגם כי תמיד יכולנו לגשת לאחד מעמדות המודיעין ולבקש להשכיר עגלה, במקרה והגענו ללא עגלה או אם יונתן היה מתעייף, ואביגיל הייתה מאכלסת את העגלה שהבאנו. כי שירות השכרת עגלות הוא סטנדרט בכל מקום ציבורי או פרטי (כמו קניון) שתגיעו אליו בקוריאה (כפי שציינתי בפוסט על גידול ילדים בקוריאה, החבר הכי טוב של האם הוא המנשא, שהולך איתך לכל מקום ולא העגלה…).

ואל תתחילו לדבר איתי על שירותים ציבוריים. ברור שהם מצוחצחים ומלאים תמיד באספקה של ניירות טואלט וסבון, ותמיד תמצאו בהם מתקן להחלפת חיתולים, כן?

טיול לחו"ל:

ואם פעם בשנה, בחרנו יעד לטוס אליו לחופשה עם הילדים, ברור שאת הטיסה עצמה נעביר בחברת "קוריאן אייר" המקומית. כי רק שם ניתן להזמין מבעוד מועד ארוחות בוקר, צהריים או ערב  מותאמות במיוחד לחיך הילדים  או אפילו להזמין ארוחה לתינוק הכוללת ערכה של מיני מרוסקים (יענו גרבר) ותחליף חלב בבקבוק! ורק שם עם עלייתנו למטוס, תעבור הדיילת בין המעברים ותחלק לילדים ערכה ייעודית הכוללת צעצועים ועפרונות צביעה להנעמת זמנם בטיסה ולתינוק שאיתך שקית מלאה מגבונים לחים וטישיו (ומיותר לציין את המבחר הרב של הסדרות והסרטים ב-VOD  המותאמים במיוחד לילדים….). ורק ב"קוריאן אייר" תיגש הדיילת להורים המנסים להרגיע את תינוקם הצורח ותציע להרימו במקומם ולהסתובב איתו במטוס, בזמן שחברתה הדיילת תחלק אטמי אוזניים לכל היושבים במחלקה על מנת שהתינוק הבוכה לא ייפריע לשנתם…..

פלא שחטפתי טראומה כשטסתי מבנגקוק לישראל באל על? 🙂

ובונוס למערביים בלבד – שירותי בייביסיטר במסעדה:

ואם חשקה נפשנו בארוחה קוריאנית (מה שקרה לפחות פעם בשבוע), ידענו כי לכל מסעדה יש את האג'ומה שלה (להזכירכן, אג'ומה היא השילוב בין האם הפולנייה למרוקאית שתיארתי בהרחבה בפוסט כאן) שמנהלת ביד רמה את המסעדה, את עובדיה ואת בעלה.

אוכלים-במסעדה-מקומית
ארוחה במסעדה מקומית. לכל מסעדה יש את האג'ומה שלה…

ובעוד שהיא קשה כאבן לכל הסובבים אותה, לילדים מערביים (במיוחד בלונדינים כמו ילדיי) יש לה מקום מיוחד מלא רגש בלב. ולכן תשמח לטייל עם ילדכם בעגלה בזמן שאתם אוכלים את מטעמי ידה, לנענע ולהחזיק את הילד אם הוא בוכה, על מנת שתסיימי לאכול בשקט, והגדילה לעשות האג'ומה בעיירה  קטנה מחוץ לסיאול, אשר מעולם לא ראתה ילד בלונדיני, ובזמן שאני נהניתי מהאוכל במסעדה, נעלמה היא עם ילדי. ובהתקף של חרדה מצידי בו רצתי החוצה לחפשו, מצאתיה עוברת בין כל החנויות ברחוב עם יונתן, כדי להציג את הפלא הצהבהב שנקרה בדרכה.

טיול בסרוקסאן שם נעלמה האג'ומה עם יונתן בזמן ארוחת הצהריים
טיול בסרוקסאן שם נעלמה האג'ומה עם יונתן בזמן ארוחת הצהריים

סרוקסאן.jpg2

אז, נכון, כל מה שתיארתי מעלה הוא לא הכרח. הרי כולנו כאן מסתדרות גם בלי המחוות והתופעות האלו.

ובכל זאת…

היה נחמד לדעת שלפעמים באים לקראתנו קצת כהורים ומנסים להקל על חיינו בדברים הקטנים ואולי אפילו הלא חשובים או משמעותיים. אבל שמראים לנו שחושבים עלינו.

רק קצת..

5 עובדות מפתיעות על ילדים בדרום קוריאה

הפוסט הראשון בסדרה, "5 עובדות על היריון ולידה בקוריאה" (שאם לא קראתם, זה הזמן…) הוביל לתגובות רבות המבקשות לשמוע עוד על ההבדלים לבין התרבות הקוריאנית לישראלית. ואני, שיכולה לדבר על קוריאה ללא הרף, מיד התמסרתי למשימה. אז קבלו את פוסט ההמשך והפעם, 5 עובדות מפתיעות על ילדים בדרום קוריאה.

האמת, שגרים בחו"ל, ולא משנה איזה מדינה. הרבה דברים אמנם נראים לכם קצת מוזר בהתחלה, אבל מהר מאוד לא רק שאתם מתרגלים, אלא גם מאמצים את ההרגלים, שלאט לאט לא נראים כל כך חריגים. פתאום אתם מוצאים את עצמכם רעבים בשעה 12:00 (או אפילו 11:30) ולא דקה מאוחר יותר, כי כולם אוכלים בדיוק באותה שעה, ארוחת צהריים. ופתאום, נראה לכם נורמלי, לפרוס מחצלת על המדרכה באמצע גן החיות או הפארק ופשוט להתיישב לאכול (ב-12:00, כמובן). וברור, כי המאכלים שתחלקו ביניכם (ב-12:00, ב-12:00), יהיו זהים לאלו שאוכלות המשפחות הקוריאניות שיושבות לצדכם על המחצלת שמונחת על המדרכה (דהיינו, קימבפ, הגרסה הקוריאנית לסושי היפני, ו/או אורז,שהכנתם בבית במכונת האורז שמונחת לה בגאון על השיש…) 

והדבר נכון גם בכל הנוגע לטיפול וגידול ילדים. לפעמים הרגלים או מסורת מסוימת נראית לכם מוזרה, מצחיקה או פשוט לא רלוונטית, אך עם הזמן אתם  מוצאים את עצמכם מאמצים, מיישמים ואפילו מייחצנים, הרגלים אלו. כי הסוד ידידיי, במעבר למדינה חדשה, הוא  לקבל, להתבונן וללמוד מהמקומיים. ייתכן כי הם עלו על משהו…(ומצד שני, ייתכן שלא…)

הצמוד של האם

סיטי ג’וגר? פחח, הצחקתם אותי. על פחות מעגלת Stoke אין בכלל על מה לדבר (אולי נסכים להתפשר על Quinny). אה, וצריך מקלארן כמובן שיגדלו ויעברו לטיולון.

רגע, לא סיפרת בפוסט הקודם שכמעט ולא רואים תינוקות מתחת לגיל שנה ברחובות בקוריאה. אז למה בכלל צריך עגלה? נכון, סיפרתי. וגם לא הגזמתי. אבל זה לא סותר את העובדה כי כל אם (ואב) קוריאניים מתדהרים בעגלת יוקרה.

אה, וזה גם לא סותר את העובדה, שבכלל לא משתמשים כמעט בעגלה בקוריאה, ובמיוחד בסיאול, כי החבר הכי טוב שלך, זה שאת קשורה אליו מהרגע שהתינוק נולד, הוא בעצם המנשא שלך. כי רק המנשא (ארגו ודומיו, שפונים כלפי פנים, בשום אופן לא בייבי ביורן), בו התינוק מחובר אליך, יכול באמת לתמוך בך בעליות ובמורדות של העיר ההררית הזאת, ברכבת התחתית אליה את רצה כדי להגיע ממקום למקום ובמזג האוויר הקפוא ו/או הגשום הזה, שבזכותו  את יכולה להגן על התינוק כמו שצריך.  

כשרק הגעתי לקוריאה, לא היה ברשותי מנשא, אלא הסתובבתי בגאון עם עגלת פג פרגו שנרכשה רק 3 חודשים קודם לכן. אך מהר מאוד הבנתי שמה שטוב אולי לישראל, בהחלט לא טוב בקוריאה. רק כדי להגיע לכל חנות מכולת, נדרשתי לדחוף עגלה עם תינוק במעלה הר שזוויתו הוא כ-70 מעלות (זה מה שקורה שגרים במורדות הר ה-Namsan, ההר המרכזי בסיאול). ושלא לדבר על תחבורה ציבורית שדרשה להטוטים רבים בהורדת העגלה לרכבת התחתית (כמעט בלתי אפשרי ללא עזרה)  או אפילו להכנסתה הלא אפשרית למונית (כי רק בקוריאה המוניות מונעות בגז, והמיכל נמצא נחשו איפה? נכון, בבגאז').

והפתרונים: בסיאול התנהג כסיאוליסט. ואם סיאוליסטיט מחוברת באופן קבוע למנשא, את צריכה להסיק מכך, שגם את צריכה להיות מחוברת למנשא. וכך הייתי….

Carrier
טוב לי ושמח במנשא :)

ואת הס"ד (סיבוב דאווין) עם העגלה המהודרת נשאיר לימי השמש החמימים (והמעטים) בו נטייל בפארק. אה, רגע, שכחתי לציין, גם שם לא באמת צריך, כי כמעט בכל מקום ציבורי (גן חיות, פארקים, מוזיאונים) או קניונים פרטיים, יש שרות השכרת עגלת בחינם, לטובת המבקרים…מה שנאמר, הלוואי עלינו 🙂

לילות לבנים 2#

22:00 בלילה, שקט בבית, הילדים כבר הלכו לישון….אז זהו שלא. אם אתם משפחה קוריאנית ממוצעת, רוב הסיכויים שבשלב זה הילד רק ייכנס למיטה, גם אם הוא זאטוט בן שנתיים בלבד.

כן, מאוד שכיח לראות ילדים קוריאניים מסתובבים עם הוריהם באזורי קניות, הולכים עם ההורים לסופרמרקט בשעה 21:00 בערב (וגם נשארים לשחק בפליירום שמספק שירותי בייביסיטר ופתוח עד השעה 22:00, בזמן שההורים עושים את הקניות בשקט) או יושבים עם הוריהם במסעדה מקומית, בשעות שאנחנו לקראת התמוטטות עצבים, לאחר פרץ של צעקות נוסף על הקטנים שלנו שילכו כבר לישון…

מדוע? האמת, לא הצלחתי למצוא תשובה חד משמעית לנושא כששאלתי הורים קוריאניים, אבל הנה כמה סיבות שיכולות לענות לפחות חלקית על השאלה:

  • לינה משותפת –  כבר חשפתי שאת הלילות, החמים והקרים, מבלים בני המשפחה הקוריאנית במיטה אחת לא כל כך גדולה (וגם די קשה, מאחר ובעבר הממש לא רחוק, הקוריאנים בכלל ישנו על מזרון שהונח מידי ערב על הרצפה וגולגל לו בחזרה בבוקר למחרת). ללינה המשותפת יתרונות רבים אך זו בהחלט יכולה להיות אחת מהסיבות מדוע שעת השינה של הילדים מתקרבת לזו של הוריהם.
  • שעות העבודה הארוכות (של האב, בעיקר) – למי שלא יודע, שעות העבודה בקוריאה הן מבין הארוכות בעולם (ב-2014 לפי דו"ח ה-OECD, ממוצע שעות העבודה עמד על 2,142 שעות. ישראל לשם השוואה עומדת על 1,734 שעות). כתוצאה מכך, במידה ומשפחה קוריאנית מבקשת לאכול את ארוחת הערב שלה יחדיו (שכן, אחת מהמסורות הכי בולטות בקוריאה היא הארוחה המשותפת בה כולם חולקים את האוכל המונח בצלוחיות במרכז השולחן) או שהילדים יבלו במעט עם האב, יאלצו להמתין לו עד חזרתו מיום העבודה (שיסתיים לא לפני 20:00-21:00 לכל המוקדם). 
  • דפוס החיים המתאחר בקוריאה – בניגוד לישראל ולמדינות אירופאיות רבות, המשרדים ובתי הספר והגנים מתחילים את יום העבודה / לימודים באופן רשמי בשעה 09:00 וחנויות במרכזי קניות נפתחות רק בשעה 10:00. כך מתאפשר לילדים ולהורים להישאר ולישון בבוקר קצת יותר, מאשר המקובל בישראל.

ואיך הילדים הזאטוטים מצליחים לשרוד כל כך מאוחר? חברתי הבריטית ששלחה את ביתה לגן קוריאני גילתה לי את הסוד: לשנ"צ בגן משכיבים את הילדים רק בסביבות 14:30-15:00, כך שאלו פחות עייפים בשעות הערב המוקדמות.

זהירות, חריף!

ראו אזהרה, האוכל המקומי הקוריאני חריף. חריף מאוד. לוקח לא מעט זמן להתרגל לרמת החריפות במאכלים קוריאנים  אשר מתובלים כמעט תמיד בפלפל אדום, אבקת צ'ילי אדום, שום וג'ינג'ר. 

המדריך לאכילת חריף ב-3 שלבים פשוטים...
המדריך לאכילת חריף ב-3 שלבים פשוטים…

אז איך? איך מרגילים ילדים מגיל צעיר לאכול מאכלים חריפים? להלן המדריך הקוריאני המפורט ב-3 שלבים פשוטים:

  • שלב א' – החלו בחשיפת ילדכם לקי'מצי לבן שהוא בעצם סוג של "חמוצים" קוריאניים. לא חריף שכן לא כולל את אבקת הצ'ילי האדום אך מתובל.
  • שלב ב' – לקראת גיל 3 החלו לחשוף את ילדיכם לקימצ'י (המאכל הקוריאני הנפוץ ביותר שמלווה כל, אבל כל ארוחה, שמבוסס בדר"כ על כרוב מותסס שהושרה במלח, אבקת צ'ילי אדום, שום, ג'ינג'ר ורוטב במשך שנה שלמה!) ע"י טבילת נתח הקימצ'י במים והגשתו להם.
  • שלב ג' – גיל 3, נגמרו תירוצים – עוברים לאכול חריף!
  • ואנקדוטה אישית – אביגיל מעולם לא נרתעה מחריף ולא אשכח את ניסיונות אכילת הקימצ'י שלה במסעדה קוריאנית עוד בגיל 18 חודשים (שלא השגחנו, כמובן) שהסתיימו בתנועות ידיים נואשות שלנו ושלה בניסיון  להסיר את החריף מלשונה. אך הלקח נלמד ומאז אביגיל, סיגלה לעצמה את השיטה. בין אם זה קימצ'י קוראיני או קבב ישראלי, אביגיל תטבול תמיד המאכל קודם בכוס מים ורק אז תאכל להנאתה 🙂

יום הולדת הנה בא!

"מזל טוב! התינוק כבר בן שנה? וואו, איך הזמן רץ. לא בן שנה? בן שנתיים, כמעט שלוש? רגע, אבל ילדת לפני שנה, לא? אז איך הוא כמעט בן שלוש?"

מבלבל לא? כן, גם אותי בהתחלה.. אבל לקוריאנים שיטה משלהם לחישוב הגיל ולכן כל קוריאני שתשאל אותו לגילו ישאל אותך שאלה מקדימה: "גיל מערבי או גיל קוריאני"? ננסה להסביר.

בפשטות: הוסיפו בערך שנתיים לגילכם המערבי וקבלו את הגיל הקוריאני.

באריכות: גיל הקוריאנים מחושב לא לפי יום הלידה הלועזי , אלא לפי מועד ראש השנה הקוריאני (Seollal), שמתרחש בדר"כ בסביבות ינואר-פברואר. עם הולדתו של תינוק קוריאני, הנ"ל כבר בן שנה (שכן זמן ההתעברות ההיריון שהתרחשה בזמן השנה הקוריאנית נספרים גם הם) והיום הולדת הבאה שלו (שנתיים) תיספר במועד ראש השנה הקוריאני, בין אם ראש השנה נופל למחרת היום או בעוד שנה. לשם הדוגמא, השנה, ראש השנה הקוריאני נחגג ב-18.02.15. תינוק שנולד ב-19.02.14 הוא בן שנה אך גם תינוק שנולד ב-17.02.15, הוא בן שנה. ובראש השנה הקוראני, 18.02.15 יחגגו שני התינוקות, שנתיים, יחד עם כל העם הקוריאני, שבמועד זה, יוסיפו שנה לגילם.

ומיותר לציין, שכל אישה קוריאנית שתשאל אותה לגילה תעדיף לחשוף את גילה המערבי ולא הקוריאני. הרי, מספיק גרוע לחשוף את גילך האמיתי, למה להוסיף לעצמך עוד שנתיים?…

ואם כבר בימי הולדת עסקינן…מגדת עתידות

לנו יש ברית ובר מצווה ולקוריאנים 100 יום וגיל שנה (וגם גיל 60, אבל זה רחוק מאיתנו…). אצלנו, קיום הטקס מקנה בתמורה אמא לחוצה (ואיבר חתוך…). ואילו אצל הקוריאנים, קיום הטקס מקנה בתמורה לא רק אמא לחוצה, אלא גם ניבוי עתידו של הילד…בלי לחץ, כן?

יום ההולדת הראשון בקוריאה (גיל מערבי, לא קוריאני) הוא סיבה למסיבה. משכירים אולם, מזמינים את כל החברים והמשפחה, מלבישים את הילד בתלבושת ההאנבוק המסורתית (וההורים גם הם לבושים בהתאם) ועורכים את טקס ה-toljabee בו הילד מושב לפני שולחן הערוך עם מאכלים מסוימים (אורז, עוגות אורז, פרות עונתיים) ופריטים מסוימים (עפרון / מברשת קליגרפיה,חבל, מחט וחוט תפירה, כסף, ספר). לא כל הורה בוחר לשים את כל הפריטים והמאכלים, ולפעמים אף מוסיף פריטים משלו (למשל, מיקרופון, סטתוסקופ…).

toljabee _Jisoo_1
מתכוננים לטקס

שיאו של הטקס מתרחש כאשר בוחר הילד אחד או שני פריטים שמסמלים להורים ולאורחים, מה צפוי לילד עם בגרותו. למשל: כסף או אורז מעידים על שפע ושגשוג, מברשת / עפרון / ספר יעידו כי הילד יהיה משכיל, מחט / מספריים יעידו כי לילד יהיו ידיים טובות וחבל יעיד על אריכות ימים (וסטתוסקופ או מיקרופון אתם יכולים כבר לנחש…).

הילד יהיה משכיל, אמא קיוותה שיבחר בכסף....
הילד יהיה משכיל, אמא מינהי קיוותה שיבחר בכסף….

אין לחץ בכלל…. 😉

יונתן בחר בבלון. באמת הילד שלי קצת מעופף : )
יונתן בחר בבלון. באמת הילד שלי קצת מעופף : )

זהו… מקווה שהצלחתי להעביר גם הפעם קצת מההרגלים הנפלאים והמוזרים שמתקיימים במדינה המדהימה הזו, קוריאה, ואולי לעורר קצת מחשבה. אשמח גם הפעם לשמוע מה חשבתם ותודה רבה מקרב לב לחברתי מינהי לי (Minhui Lee) ששלחה לי את התמונות שלה ושל משפחתה מטקס ה-toljabee של בנה ג'יסו. gam-sa-hab-nida! (תודה)