סיפורי חג המולד 2#: מה עושים הפינים בחג המולד?

3 ישראלים (יהודים), איטלקייה (קתולית), אמריקאי (פרוטסטנטי) ופינית (נוצריה אך תהרגו אותי איזה זרם…) אחת נפגשים.

תחילתה של בדיחה. ממש לא.

התאריך: 24 בדצמבר, ערב חג המולד.

הדמויות: שלושה זוגות שכנים. האחד, בעלי ואנוכי. השני, קצין בכיר בצבא האמריקאי ואשתו האיטלקייה. והשלישי, ישראלי ואשתו הפינית.

המקום: מגדל מגורים בסיאול, דרום קוריאה.

המאורע: ארוחת חג המולד ברוח פינית.

הידעתם? הפינים מנכסים לעצמם (ודי בצדק) את קיומו של חג המולד במתכונתו הנוכחית וזאת בשל העובדה כי מוצאו של סנטה קלאוס, הקרוי בפינלנד Joulupukki, והיה במקור דמות בצורת עז סקנדינבית שהיתה מפחידה ילדים, (זאת לפני שאימצו הפינים את הדמות של הסנטה "האמריקאי" החביב), היא בעיירה קטנה בצפון לפלנד הנקראת Rovaniemi (ואל תנסו אפילו לתרגם לעברית, פינית זו אחת מהשפות הקשות ביותר בעולם…).

עם מסורת לא מתווכחים

אז, נכון. שאנחנו חושבים כריסטמס אנחנו חושבים ניו-יורק או לונדון מושלגות, אורות החג מוארים מכל עבר מהחנויות המקושטות, מקהלות נודדות שרות מזמורי חג בפינות רחוב, ומשפחות מאושרות המתכנסות בבית ראש המשפחה לארוחת חג משותפת, שירה בליווי בן המשפחה התורן שיודע לפרוט על הפסנתר ופתיחת המתנות הממתינות תחת עץ האשוח בבוקר החג.

חג-מולד-בפינלנד
תמונת מקור: Picjumbo

או שאנחנו חושבים על שווקי חג המולד בגרמניה ובשוויץ, על ריחות היין הממותק והמחמם וניחוח הג'ינג'ר והקינמון ועל המתנות הארוזות בצבעי אדום, ירוק ולבן (מדהים, כיצד המראות שאנו צופים בהם בקולנוע ובטלוויזיה משפיעים על הזיכרון שלנו, ומסוגלים לגרום לנו להאמין כאילו אנחנו באמת ראינו את המראות האלו במציאות…).

אבל מה שאנחנו לא מתארים במוחנו, זו חבורה של אנשים ערומים בסאונה יבשה או בילוי של ערב בבית קברות, כמיטב המסורת הפינית. אבל היי, כל אחד והמסורת שלו…

וברצינות. חג המולד בפינלנד הוא בעל משמעות היסטורית עמוקה ביותר, וארוחת חג המולד (המתקיימת אחרי הסאונה וההליכה לבית הקברות להדלקת נרות להתייחדות עם זכרם של המתים) היא כמובן חלק חשוב מאוד מהמסורת.

ומה תעשה פינית אחת, העובדת בדרום קוריאה, נשואה לישראלי, רחוקה ממולדתה וממשפחתה, בערבו של חג המולד? תנסה לשחזר במידת האפשר את חג המולד בפינלנד, ומה זה משנה אם אנחנו פינים, איטלקיים או בכלל יהודים? אוכל אנחנו אוהבים? יין אנחנו אוהבים? יותר מזה אנחנו לא צריכים.

(ורק להעצים את המצב, בעלה (להזכירכם, ישראלי-יהודי) של הפינית, היה מנודב על ידה כמעט כל חג, לשמש כסנטה קלאוס התורן הבא לבקר את הילדים, להושיב אותם על ברכו ולחלק להם מתנות, וזאת בהעדר אבות מתנדבים נוצרים, הרוצים לחגוג את הערב עם משפחתם, ולא להתרוצץ בין בתים של אחרים).

סנטה קלאוס יהודי מקבל ילדים והורים בשוק חג המולד בסיאול, דצמבר 2011.
סנטה קלאוס יהודי מקבל ילדים והורים בשוק חג המולד בסיאול, דצמבר 2011.
אז מה בעצם אוכלים בארוחת חג המולד בפינלנד?

הודו? רוטב קרנבריז? עוגת חג המולד? ועוד מיני מטעמים שפירטתי בפוסט הקודם? ממש לא. צלע חזיר מלווה ברוטב חרדל (לא טעמנו, לא הצליחה להשיג בסיאול…), סלמון כבוש, סלט Rosolli (המכיל תפוחי אדמה, סלק, גזרים, מלפפונים חמוצים, תפוחים וביצים), קדרת Rutabaga (מסתבר שהתרגום לכך הוא כרוב נפוס?!), מלווה ביין מתובל בשם Glögg. טעים? מאוד. מאוד. מאוד. ולקינוח. עוגיות ממולאות בריבת שזיפים וכן, גם עוגיות ג'ינג'ר.

חג-המולד-בפינלנד_עוגיות_מסוגים-שונים

מתכונים? בבקשה:

Joulutortut – מאפה לחג המולד
מרכיבים:
יבשים : רטובים:
200  גרם חמאה 1/3 כוס מים
1 כוס קמח 1 כפית חומץ
1 ביצה טרופה ריבת שזיפים או ממרח שזיפים מיובשים

אופן ההכנה:

1. חממו תנור ל-200 מעלות.

2. לושו ידנית את החמאה, הקמח, המים והחומץ בקערה עד לקבלת בצק אחיד.

3. הניחו את הבצק במקרר עד לקירורו המוחלט.

4. לושו ידנית את הבצק על משטח מקומח עוד מספר דקות ולאחר מכן רדדו אותו לעובי של 1/2 ס"מ.

5. חתכו מהבצק ריבועים בגודל 7 * 7 ס"מ.

חג-המולד-בפינלנד_עוגיות-מסורתיות_ריבועים

6. חרצו באמצעות סכין קווים אלכסוניים מפינות הריבוע לכיוון המרכז (לא עד הסוף).

חג-המולד-בפינלנד_עוגיות-מסורתיות_אלכסונים

7. הניחו במרכז הריבוע את ריבת השזיפים / ממרח השזיפים. קפלו כל פינה לכיוון מרכז הריבוע לקבלת צורה של שבשבת.

חג-המולד-בפינלנד_עוגיות-מסורתיות_ריבת-שזיפים

7. הברישו ביצה טרופה על כל מאפה ואפו בתנור עד קבלת מראה זהוב (כ-12 דקות).

חג-המולד-בפינלנד_עוגיות-מסורתיות_שבשבות

יין מתובל – Glögg

מרכיבים:

יבשים: רטובים:
1/2 כוס סוכר 1 בקבוק יין אדום
1/3 כוס צימוקים 2-3 כפות מדירה (לא חובה)
1/4 שקדים מולבנים 1/4 כוס וודקה (לא חובה)
1-2 מקלות קינמון
5-6 שיני ציפורן
גרידת תפוז

אופן ההכנה:

בסיר בישול, מעל הכיריים, חממו באיטיות את היין, הסוכר, הקינמון, הציפורן, גרידת התפוז והמדירה עד להתחממות המשקה (אך לא לרתיחה). טעמו והוסיפו תבלינים או סוכר במידת הצורך. הגישו מחומם (ושוב, לא רותח) לצד השקדים והצימוקים. כל אורח יוסיף את אלו בעצמו בהתאם לטעמו האישי. את הוודקה ניתן להוסיף למשקה בשלב ההגשה.

חג-המולד-בפינלנד_עוגיות_יין

ואיך אפשר בלי קצת קוריאה לסיום?

ואם לאורך הפוסט חלפה בראשכם המחשבה, מהי בעצם דתם של הקוריאנים? הנה התשובה. קצת יותר מ- 50% מאוכלוסיית קוריאה הם… נוצרים! מופתעים, נכון? המיסיונרים עשו עבודה מצוינת שם…לכן, גם הקוראנים חוגגים חג המולד. אולם, מאחר וזוהי לא מסורת מושרשת רבת שנים (הקפיצה הגדולה בהמרה לנצרות התרחשה רק בשנות ה-90 של המאה ה-20), החגיגה באה לידי ביטוי בעיקר בארוחה במסעדה ובהליכה לכנסייה בבוקר החג.

ושוב, אם יש לכם סיפורי חג מולד מעניינים או מסורות משפחתיות מיוחדות אשמח אם תשתפו אותם איתי. ותודה לסאטו ואבנר שחשפו אותנו למנהגי התרבות הפינית ולמאכליה.

במידה והנכם מעוניינים לקבל מתכונים נוספים שהוזכרו כאן, מוזמנים לשלוח אליי בפרטי, ואשלח לכם בחזרה את המתכון הרלוונטי.

וסיימנו עם סיפורי חג המולד לשנה זו. נתראה ב-2016…

סיפורי חג המולד 1#: מה עושים היהודים בחג המולד?

על ארוחת חג המולד הראשונה שלי ומתכון לעוגיות ג'ינג'ר

לא אשכח את ארוחת חג המולד הראשונה שלנו לפני 20 שנה. דודי היקר, החליט לחדש מסורת שהייתה נהוגה במשפחתנו עוד שחיו באנגליה בשנות ה-60, והיא עריכת ארוחת חג המולד.

רגע. לא להיבהל. הכוונה לא ללכתם של בני משפחתי לכנסייה או לציון כל סממן דתי נוצרי הקשור לחג כמו עץ אשוח או גרביים על האח (בכל זאת, אנחנו משפחה יהודית טובה). אלא פשוט להתכנסותה של המשפחה וחבריהם היהודים, נטולי המעש בערב החג (הרי, הכל היה סגור ומשותק…), לארוחת ערב (מה אחרת עושים היהודים בחג המולד אם לא לאכול?), הכוללת את תפריט חג המולד המסורתי הבריטי, בה גולות הכותרת הן ההודו הממולא שנצלה בתנור כ-8 שעות, ומוגש לצד רוטב חמוציות ועוגת חג המולד שנאפתה כחודש לפני החג ונשמרה בקירור לספיחת הטעמים.

PrettySimpleLife_Christmas Dinner
ארוחת חג המולד: הודו ועוגת פירות יבשים מצופה מרציפן
אז מה באמת היהודים עושים בחג המולד?

ולפני שממשיכים לספר בקורות משפחתי, עצירה קטנה לשם הדיון מה באמת עושים היהודים בחג המולד? אז ככה. בצפון אמריקה, היהודים מצאו דרך אחרת (אך גם קשורה למזון) לציין את חוסר המעש הנכפה עליהם בערב החג –  התכנסות עם בני המשפחה או החברים היהודים והזמנה בצוותא של טייק אווי סיני. תגחכו, אך המסורת היא בעלת אלמנטים היסטוריים וסוציולוגיים והתפתחה כבר לפני 100 שנה בלואר איסט סייד ניו יורק, שם חיו בצוותא, שתיים מבין הקהילות הלא נוצריות הגדולות בארה"ב – היהודים והסינים. מאחר ובערב חג המולד, הכל סגור ומשותק, אך מסעדות סיניות המשיכו לפעול כרגיל, הצטלבו דרכיהם של היהודים והסינים בערב זה לחגיגה של טעמים קצת אחרים מהנהוג בחג המולד, אך כשרים (באופן יחסי כמובן… כי במטבח הסיני אמנם יש שימוש בפירות ים וחזיר אך מנגד אין מערבבים מוצרי חלב ובשר, מה שמאפשר ליהודים להזמין מנות העומדות בתנאי הכשרות).

ארוחת ערב שישי מסורתית

ומאז אותו ערב, לפני 20 שנה, בה החליט דודי להכין לבני המשפחה את ההודו הממולא המפורסם, ומינה את סבתי לאפות את עוגת חג המולד. מתכנסת משפחתי מדי שנה, לקראת סוף דצמבר-תחילת ינואר (לא מתעקשים על ה-24 בדצמבר), ובמקום ארוחת ערב שישי "רגילה", עם חלה, מרק עוף עם לוקשן, עוף ותפוחי אדמה בתנור וכל אלו המוכרים, נפגשים כדי לאכול את ארוחת חג המולד המסורתית.

והיום? דודי כבר מזמן עבר לגור ארה"ב, ואת האחריות על ההודו הממולא לקח אחי. סבתי עדיין אחראית על הכנת עוגת חג המולד ואני? מאז חזרתי ארצה לקחתי על עצמי את תפקיד המארחת והאופה.

אופה מה? עוגיות ג'ינגר כמובן (ג'ינג'רברד במבטא בריטי).

עוגיות-ג'ינג'ר_PrettySimpleLife

האמת, שעוגיות ג'ינג'ר הן תושבות קבע אצלי במטבח במשך כל השנה, ומוכתרות כעוגיות האהובות ביותר על ילדיי. ולא פלא. הן מתוקות עם קמצוץ של חריפות, המרכיבים תמיד זמינים בבית, גם אם לא תכננתי את הכנתן מבעוד מועד, ואפשר לעצבן ולחתכן במיליון צורות. באחת השנים, בה היה מפגש בין תאריכי חנוכה וחג המולד (כריסטמסחנוכה) אפילו הגדלנו לעשות, וחתכנו אותן בחותכני עוגיות בצורת סביבונים, חנוכייה, מכבים ועוד. מי אמר רב תרבותיות ולא קיבל? 🙂

מתכון לעוגיות ג'ינג'ר?

כמובן! (המתכון נלקח ועובד מתוך בלוג האפייה המוצלח Baking a Moment)

עוגיות-ג'ינג'ר_IIII_PrettySimpleLife

מרכיבים:

יבשים: רטובים:
1/3 כוס סוכר חום כהה דחוס 115  גרם חמאה בטמפ' החדר
3 כוסות קמח 1/3 כוס סילאן תמרים טבעי או מולסה
3 כפות קורנפלור 1 ביצה
2 כפות קינמון טחון
2 כפות אבקת ג'ינג'ר
½ כפית ציפורן טחון (לא חובה)
½ כפית אגוז מוסקט טחון (לא חובה)
אבקת סוכר (לא חובה)

אופן ההכנה:

1. מחממים תנור ל-170 מעלות.

2. טורפים את החמאה והסוכר במהירות בינונית עד לקבלת תערובת קרמית. מוסיפים את הסילאן / מולסה וממשיכים לטרוף. מוודאים כי כל החומרים אכן מאוחדים ומעורבבים.

3. מוסיפים את הביצה וטורפים שוב.

4. מוסיפים את החומרים היבשים (למעט אבקת הסוכר) וטורפים עד שנוצר כדור בצק מושלם. אם הבצק דביק הוסיפו כ-1/4 כוס קמח.

5. מחלקים את הבצק ל-3 חתיכות ומרדדים כל חלק על משטח מקומח קלות לעובי חצי ס"מ.

עוגיות-ג'ינג'ר_III_PrettySimpleLife

6. קורצים עוגיות באמצעות חותכן ומניחים על תבנית אפיה מכוסה נייר אפייה.אופים כ-11 דקות ומצננים.

עוגיות-ג'ינג'ר_II_PrettySimpleLife

7. כשהעוגיות קרות לחלוטין אפשר לזרות מעל אבקת סוכר, לזגגם או להשאירם כמות שהם.

עוגיות-ג'ינג'ר_I_PrettySimpleLife

ואם יש לכם סיפורי חג מולד מעניינים או מסורות משפחתיות מיוחדות אשמח אם תשתפו אותם איתי. ובמידה והנכם מעוניינים לקבל מתכונים נוספים שהוזכרו כאן כמו ההודו הממולא או עוגת חג המולד, אתם  מוזמנים לשלוח אליי בפרטי, ואשלח לכם בחזרה את המתכון הרלוונטי.

אפייה מהנה!

אמהות מסביב לעולם: הכירו את סו (ג'ו-אנג) רייבר מגרמניה וקוריאה

לא מפתיע, כי האורחת הראשונה שלי בפרויקט "אמהות מסביב לעולם", היא חברתי הטובה מימי בקוריאה, סו רייבר.

סו, כפי שיתחוור לכן בהמשך, היא אשת העולם הגלובאלי במלוא מובן המילה. היא נולדה בקוריאה, אך עברה בגיל 7 לגרמניה ושם חייתה עד לאחר שסיימה תואר ראשון במנהל עסקים (ולכן מגדירה את עצמה גרמנייה ולא קוריאנית). את התואר השני במנהל עסקים (MBA), כבר עשתה סו בארה"ב, שם גם פגשה את בעלה לימים. המשבר הכלכלי שפקד את העולם ב-2008, שינה את תכניותיהם להישאר ולעבוד בארה"ב, ולכן החליטו סו ובעלה, קוריאני גם הוא במקור, לחזור למולדתם, דרום קוריאה, ולפתח שם את הקריירה של השניים.

עם חזרתם, בעלה של סו, החל לעבוד באחת מהחברות הקוריאניות הגדולות בקוריאה , בעוד שסו החלה לעבוד כמנהלת שיווק מקומית בחברת מיקרוסופט. אולם, קצת לאחר חזרתם לקוריאה, נכנסה סו להיריון. אחרי לידת בנם, מקס, עזבה סו את מיקרוסופט והחלה לטפל בבנם במשרה מלאה. כשהיה מקס בן שנה וחצי (היום בן 5), נולדה אחותו, אלנה (היום בת 3.5).

אמהות מסביב לעולם - צילום משפחתי

היום, סו ומשפחתה מתגוררים במדריד, ספרד, לשם עברו בחורף האחרון, לאחר שבעלה קיבל הצעת עבודה לרילוקיישן מטעם החברה הקוריאנית בה הוא עובד.

אלו החוויות, התובנות והמחשבות שלה על היריון, לידה וגידול ילדים.

(ורק הערה קטנה לפני שצוללים פנימה – מידי פעם אוסיף תובנות והערות משלי. אלו יצוינו באמצעות ראשי התיבות של הבלוג , PSL). קריאה מהנה!

על מדוע בעלי פספס את לידת בתנו, ואיך זה קשור לטרואמה מלידת בני הבכור

את שני ילדי ילדתי בדרום קוריאה בהפרש של כשנה וחצי. ההריונות של שניהם היו תקינים אם כי, בהיריון של בני הבכור, מקס, חוויתי צירים מוקדמים, מה שחייבו אותי לבלות את סוף ההיריון בשמירת היריון במיטה. הלידה של מקס זכורה לי כמתישה (15 שעות), בהן אולצתי לשכב במיטת בית החולים, ללא כל אופציה להסתובב או לזוז, מה שעיכב לדעתי את הלידה עצמה ושאב ממני הרבה אנרגיה.

אמהות מסביב לעולם - סו בהיריון
סו בהיריון עם אלנה

באופן כללי, לידות בקוריאה נתפסות כפרוצדורה רפואית לכל דבר (PSL). עם הגעתי לבית חולים, נאסר עליי לזוז ואולצתי לשכב על הגב, עד שהלידה תסתיים.  בניגוד אליי, מרבית ממכרותיי ובנות משפחתי הקוריאניות בחרו שלא ללדת באופן טבעי, מחשש עצום מהלידה ומכאבים, אלא לתאם מראש ניתוח קיסרי על מנת לנסות ולהימנע מהכאב. הרופאים ובתי החולים בקוריאה אף מעודדים בחירה בהליך ניתוחי, שנתפש בעיניהם בטוח יותר, ולכן לא מהססים לקבוע ניתוח קיסרי גם אם אין סיבה רפואית מוצדקת לכך (PSL).

על מנת לא לחזור על טעויות העבר, כשהחלו הצירים עם בתי, לפנות בוקר, בחרתי לנסות ולמשוך כמה שיותר זמן בבית, ולהימנע מכניסה לבית חולים מוקדם מידי. בעלי הלך באותו הבוקר לעבודה, שכן לא היה ברור מתי אני אלד בפועל, וסוכם בינינו שאלך לבית החולים בשעה 10:00, מועד בו גם כך נקבע לי תור לבדיקת העובר, ואעדכן אותו בהתקדמות.

עם הגעתי לבית חולים הסתבר כי הייתי כבר בפתיחה של 7 ס"מ מה שאילץ אותי להיכנס מהר לחדר לידה. בתי נולדה כ-20 דקות מאוחר יותר, ובעלי, שהוזעק ממקום עבודתו ברגע שנכנסתי לחדר לידה, לא הספיק להגיע בזמן….

אמהות מסביב לעולם - לידת אלנה
סו בלידת בתה, אלנה. שימו לב לעיטוף ההדוק של התינוקת הרכה…
על היכן מבלות נשים קוריאניות את השבועיים הראשונים ללידה ומדוע אף פעם לא קר להן

מרבית הנשים בדרום קוריאה מבלות את השבועיים הראשונים של חופשת הלידה בבית יולדות ייעודי לכך, בו מלמדים את האם הטרייה כל מה שנדרש לדעת על טיפול בתינוק. אם כי, אני באופן אישי, לא הייתי בבית יולדות שכזה לאחר הלידה אלא נשארתי לילה אחד בלבד בבית חולים ונסעתי הביתה.

בבית היולדות, האישה והתינוק מטופלים במשך 24 שעות ביממה, התינוק "מבקר" את האם בשעות ההאכלה אך נמצא בחדר תינוקות נפרד. הבעל והמשפחה רשאים לבקר את האם הטרייה, אך לא לשהות עמה את הלילה, שכן הנ"ל חייבת לנוח, להתחזק ולחדש את כוחה ומרצה לקראת החזרה הביתה. בקוריאה, גם מאוד מאמינים כי על האישה להישאר מחוממת בכל זמן נתון ולכן הטמפ' במקומות האלו מאוד גבוהה. אסור לה לפתוח מקררים, לאכול אוכל קר או להיחשף לקור שבחוץ, מחשש לפגיעה באם, שחלושה גם כך אחרי לידה.

על אמונות תפלות ובחירת שם לילד 

הקוריאנים מלאים אמונות תפלות וזה נכון גם לגבי בחירת שם הילד. באופן מסורתי, מקובל להתייעץ עם "אסטרולוג" ולבחור את שם הילד בהסתמך על היום והשעה בו נולד. השם מורכב מהגורל והתכונות אשר מייחלים לרך הנולד. לילדיי נתתי שמות גרמנים, אך כל אחד מהם נושא גם שם קוריאני שנקבע על ידי חמותי. שמו הקוריאני של מקס הוא טא-יון (טא: גדול, יון: שגשוג) ושמה הקוריאני של אלנה הוא יון-ג'י (יון: שגשוג, ג'י: מזל).

אמהות מסביב לעולם - מקס ואלנה בלבוש קוריאני מסורתי
מקס ואלנה לבושים בתלבושת האנ-בוק מסורתית
על מדוע נשים קוריאניות רבות לא חוזרות לעבוד אחרי הלידה והיכן מבלים הבעלים בלילות

תרבות העבודה בקוריאה, מאוד מקשה על שותפות שוויונית בגידול הילד (PSL:  שיעור נשירת נשים משוק העבודה בין גילאי 30-39 הוא גבוה במיוחד ועומד על 43%). במידה ואין לך אמא, או חמות, שיכולה לעזור, במשרה מלאה, אין לך ברירה אלא לגדל את ילדיך בעצמך (לפני גיל שנה, מאוד לא מקובל לשלוח את הילד לאיזשהו סוג של גן).

בעלי למשל, קיבל רק 2 ימי חופש ממקום העבודה על מנת להיות איתי לאחר הלידה של אלנה וגם זה ירד מהסך הכללי של 10-15 ימי חופש בשנה. מקום עבודתו ציפה כי יחזור לתפוקה רגילה באופן מידי. הכוונה כאן, היא בערך כ-12-13 שעות עבודה ביום ואפילו יותר. זאת משום, שמבנה העבודה ההיררכי בקוריאה, בנוי כך, כי גם אם סיימת את עבודתך לאותו היום, עליך להישאר במקום העבודה,  עד שהבוס שלך יחליט כי זהו הזמן ללכת הביתה…וגם בגלל שמספר ערבים בשבוע, אחרי שעות העבודה מקובל שהגברים יוצאים לפאב המקומי לארוחת ערב ושתייה, טרם חזרתם הביתה. כך יוצא שהבעל יוצא לעבודה בבוקר וחוזר לעיתים קרובות לא לפני חצות…(PSL).

שעות העבודה הנוקשות בקוריאה (שחלות כמובן גם על אישה עובדת), העובדה שאמי עדיין חיה בגרמניה, וחמותי לא בקו הבריאות, כמו גם העובדה כי אין בנמצא כמעט משרות חלקיות, אילצו אותי לוותר על מקום עבודתי, ולהישאר בבית ולגדל את ילדיי בשנים הראשונות. רק כשאלנה הייתה בת שנה (ומקס בן שנתיים וחצי), והתחילה ללכת לגנון, יכולתי להתחיל ולחשוב על חזרה לשוק העבודה, אם כי עשיתי שינוי קריירה.

אמהות מסביב לעולם - סו ומקס מתכרבלים בשלב
סו ומקס מכורבלים בחורף הקוריאני

לאחר הכשרה שעברתי, הפכתי למאמנת עסקית בחברות פרטיות. את ההכנה עשיתי בבית, ושעות העבודה שלי נקבעות על ידי ולא ע"י גורם אחר. כך יכולתי ברוב הימים לאסוף את ילדיי בשעות סבירות (~16:00) ולבלות עימם את שעות אחה"צ והערב ברוגע יחסי. המעבר למדריד שיבש במקצת את המסלול החדש אותו בחרתי ואני אנסה בהדרגה לחזור לתחום האימון העסקי, לאחר שאסיים את לימודי הספרדית שלי.

על תנאי קבלה לגן קוריאני וגמילה מחיתולים

בסיאול, הורים רבים מצרפים את ילדיהם לרשימת המתנה לגן מסוים, כבר עם היוודע ההיריון של האישה. גנים מבוקשים יכולים להיות בעלי רשימות המתנה של עשרות ילדים (PSL). למזלי, נחסך מאיתנו להמתין ברשימות המתנה, שכן מקום עבודתו של בעלי, מספק גן לילדי העובדים.

עם זאת, גם לגן זה לא מאוד פשוט להתקבל וישנם קריטריונים ברורים לקבלה. העדיפות הראשונה היא לילדי אישה העובדת בחברה, עדיפות שנייה היא לילדי עובד מטעם החברה שאשתו מועסקת במשרה מלאה במקום עבודתה ורק לבסוף הרישום פתוח לעובדים שבת זוגתם איננה מועסקת. מה שיצר מצב מלחיץ במקצת, שכן אלנה כמעט ולא התקבלה לגן, מאחר ולא הייתי מועסקת בזמנו.

אמהות מסביב לעולם - מקס ואלנה ממתינים לארוחה
מקס ואלנה ממתינים לארוחה

הגן פעיל מ-07:30 ועד 19:30 בערב ואם מעדכנים מראש ניתן אף להשאיר את הילדים עד 21:00 בערב. כמו כן, הגן פעיל ברציפות במשך כל השנה, למעט חגים ציבוריים וימי החופשה המרוכזת של החברה בסוף יולי (כ-10 ימים). בשארית הקיץ הגננות יוצאות לחופש בתורות כך שתמיד ישנה גננת בגן.

יחס הגננות / ילדים בגן של ילדיי היה 1 ל-4 לערך והגננות גם תומכות בהורים בכל הנוגע להרגלים. כך למשל, עושים גמילה מחיתולים מרוכזת לילדי הגן (ובקבוצת הגיל הצעירה יחסית של בני השנה-שנתיים) . במקביל, תומכים בהורים בכל הקשור להרגלי אכילה קוריאניים, כמו לדוגמא אכילה באמצעות צ'ופ סטיקס החל מגיל שנתיים ואף חשיפה לקימצ'י (המאכל הלאומי הקוריאני, כרוב מותסס בשום וצ'ילי שאוכלים בכל ארוחה) החל מגיל 3.

על מדוע ילדים קוריאנים הולכים לישון מאוחר 

הארוחה המרכזית שלנו היא ארוחת הערב (ולארוחת צהריים אני משתדלת לתת משהו קל) בסביבות 19:00. בדר"כ אנחנו מנסים להמתין לחזרתו של בעלי מהעבודה, על מנת לאכול כל המשפחה יחדיו, אך לעיתים, במיוחד אם הילדים רעבים או עייפים, נאכל בנפרד ממנו. אני משתדלת לאזן בין אוכל מערבי לקוריאני בבית ולכן ערב אחד נאכל פסטה, תפוחי אדמה ובשר בסגנון מערבי וערב למחרת נאכל בעיקר אורז עם ירקות ודגים. קינוח אחרי ארוחת ערב אין, אך אם הילדים מבקשים משהו מתוק, אתן להם פרי, כפי שהקוריאנים נוהגים לעשות.

בבית אין לנו הרגלי שינה נוקשים. אחרי ארוחת הערב, אקלח את הילדים, אכין אותם לשינה (מאחר וגדלתי בגרמניה, אינני מאמינה בלינה משותפת וכל ילד ישן במיטתו שלו) ואני או בעלי נקריא להם סיפור. בימים אלו, אני משתדלת שבעלי יהיה זה שמקריא להם את הסיפור לפני השינה בשפה הקוריאנית, מאחר ואני מפחדת שהם ישכחו את השפה (בגן הילדים מדברים ספרדית ואני מדברת איתם בבית גרמנית) וגם מאחר וזוהי הפעילות היחידה המשותפת של בעלי עם הילדים באמצע השבוע. בסביבות השעה 20:00 בערב נכבה את האורות והילדים ירדמו לקראת השעה 20:30 לערך.

שמתי לב, שבדומה לקוריאה, אך בשונה מגרמניה, בה גדלתי, שעות השינה לילדים בספרד, מאוחרות גם הן. בתקופת הקיץ, ילדים עדיין ישחקו בגן השעשועים בסביבות השעה 19:00 בערב ויאכלו ארוחת ערב מאוחרת עם ההורים, אפילו ב-21:00. גם בקוריאה, לא נדיר למצוא ילדים מחוץ לבית, יושבים במסעדות, בשעות הערב המאוחרות. אני מניחה שזה קשור לכמה סיבות: האחת, הלינה המשותפת הנהוגה בקוריאה מעכבת את שעת השכבת הילדים. השנייה שעות פתיחת המשרדים והחנויות בקוריאה מאוחרות גם הן, ובניגוד לגרמניה בה הכל נפתח ב-08:00 בבוקר, בקוריאה בתיה"ס, החנויות, והמשרדים מתחילים פעילות רק ב-09:00 בבוקר.

אמהות מסביב לעולם - סו והילדים
סו, מקס ואלנה בחוף הים במדריד
על חשיפה דיגיטאלית

בבית שלנו אין בכלל מכשיר טלוויזיה, אם כי יש Ipad, דרכו הילדים יכולים לראות סרטונים. הילדים החלו לצפות רק השנה על בסיס קבוע (גילאי 3 ו-4) והם אלו שבוחרים את הסרטון בו מעוניינים לצפות. עם זאת, הם מוגבלים לצפייה בסופ"ש בלבד והסך הכולל יהיה פחות משעה (בערך 40 דקות). למעט הצפייה ב-Ipad, אינני מאפשרת להם לגעת במחשב או בסמארטפון (אלא אם כן הם צופים בתמונות של או בסרטוני וידאו של עצמם). בהתאם לזאת, הם כמובן לא בעלי מכשיר דיגיטאלי משלהם ואם זה תלוי בי, הם יקבלו אחד משלהם בגיל מאוחר ככל האפשר.

 

זה הכל לראיון הראשון במדור אמהות מסביב לעולם! בפעם הבאה, דונה מסקוטלנד, אמא לשלושה וגם דולה ומלוות נשים בהיריון תתראיין, אז הרשמו מהר לניוזלטר על מנת לא לפספס את הראיון.

ותודה מקרב לב לסו על הנכונות לחשיפה, על התמונות ועל התובנות.

בואי נמציא לנו חג! על חגים מומצאים ופפרו דיי

רק כשחיים בחו"ל קולטים כמה חגים יש ליהודים, או ליתר דיוק לישראלים, במיוחד בהשוואה לתרבויות אסייתיות שמספר החגים אצלם, נראה לי, אף יותר מצומצם משל התרבויות אירופאיות-נוצריות (וגם להם אין יותר מידי…).

האמריקאים הגאונים מצאו שיטה. בהעדר מגוון מספק של חגים דתיים מבוססי תאריך קבוע (דהיינו, כריסטמס, חג ההודיה וחג הפסחא וה- 4 ביולי, שאיננו דתי אך מוגדר תאריך), שריינו להם חגים "לאומיים" לציון מאורעות ואישים חשובים בהיסטוריה כגון יום מרטין לותר קינג, קולומבוס דיי, יום הולדתו של וושינגטון ויום הזכרון.

לגיטימי, לא? הרי כל המדינות עושות זאת. אבל איפה הגאונות, אתם שואלים? הגאונות טמונה בעובדה, כי ימים לאומיים אלו תמיד ישוריינו ביום שני הראשון או האחרון של חודש מסויים. וכך עשו להם האמריקאים סופ"ש ארוך ומנחם. גאונים.

אבל זה לא מספיק.

לאמריקאים כנראה רגשי נחיתות קשים בכל הנוגע לחגים. ובשילוב יצר צרכני מטורף בו לוקים כל האמריקאים (אשר אני פגשתי לפחות) שריינו לעצמם עוד מספר חגים מומצאים או ליתר דיוק "ימי" חג. ימים שאמנם אינם מקנים יום חופש מהעבודה, אך כולם, ללא יוצא מן הכלל, מחייבים "צריכה" מסוימת של מוצר (ומאחורי המצאתם עומדות, בהרבה מהמקרים, מכונות שיווק משומנות של חברות מוכרות).

המוכר מביניהם הוא, כמובן, חג הוולנטייס דיי וכיאה לאהבה, חצה גבולות ועמים (ואפילו בישראל, רשתות השיווק מנסות לשווק מוצרים באמתלתו) ולקראת היום המיועד, מתמלאים העיתונים בכתבות והבורדים ברשתות החברתיות באלפי הצעות ליצירת כרטיסי ברכה מקוריים, מתנות לבן זוג כבוד החג וכיצד לחגוג יחד את היום הכל כך מיוחד הזה…

אבל לא רק…

Made Up Days Collageשמעתם פעם על  דונאט דיי (שאף נחגג פעמיים בשנה – פעם ביום שישי הראשון מידי יוני ופעם ב-5 בנובמבר)? על פנקייק דיי (חג שמסתבר בעל משמעות היסטורית-דתית אמיתית שמתרחש 47 יום לפני חג הפסחא) ? או על פאי (Pie) דיי (23 בינואר)? ולא להתבלבל עם  Pi דיי (π), שהוא, אף אושר על ידי הקונגרס האמריקאי כיום לאומי בתאריך 14 במרץ ( שבצורת כתיבה אמריקאית של חודש ויום נרשם כ-3.14, ערך הפאי, וגם בחג זה, אוכלים, נכון! פאי…).

מסתבר שבארה"ב לבדה יש כ-1,100 חגים מומצאים, וחברה בשם "National Day Calendar" אף הגדילה לעשות ויצרה אתר ייעודי בו תוכלו לדעת בדיוק איזה חג חוגגים היום (וגם מוכרת לוחות שנה בהתאם). רק בנובמבר תוכלו לחגוג את: יום "הסופר", יום "בשל אוכל לחיית המחמד שלך", יום "החומץ" , יום "הביצים הממולאות", יום "החמוצים" ועוד ועוד. לא מאמינים לי? בדקו לבד.

ואסור, אסור לשכוח את מובמבר, שהוא איננו רק יום, אלא חודש שלם, בו גברים מגדלים שפם ברחבי העולם על מנת להעלות את מודעות הגברים לסרטן הערמונית והאשכים ולבריאות הגבר בכלל. ובעלי היקר, אף הצטרף לחגיגה השנה, והחל לגדל שפמנון משלו.

אבל למה בכלל אני מעלה את הנושא של חגים מומצאים? כי מעבר לכך שזה נושא שהוא, מצד אחד, ערכי (שכן רבות מהמטרות לשמם נוסד יום מסוים הן לתרומות והעלאת מודעות) ומצד שני מטריד מבחינה סוציולוגית (כל ההתמכרות הצרכנית הזו…) אך תמיד מאוד מבדר, היום, חברים, הוא יום חג!

אם לא ידעתם, ה-11.11, הוא יום הפפרו הבינלאומי. חג שמח!

אה… מה???

פפרו, חטיף מקלות בייגלה מוארך מצופה שוקולד שנראה כך:

what is pepero 2

אז גם הקוריאנים היקרים שלי הרגישו רגשי נחיתות מול עמים אחרים מול החוסר המוחלט שלהם כמעט בחגים ובימי חופש ציבוריים, והחליטו להמציא להם חג. וגם כאן, מאחורי ההמצאה, עומדת מכונת שיווק משומנת בשם לוטה, אחד מהקונגלומרטים הגדולים בקוריאה, ויצרן הממתקים הגדול במדינה, אשר מקדם באגרסיביות את החג בכל נקודות המכירה (וברשתות המארט שבבעלותו) ומוכר חבילת פפרו בפחות מ-$1 ליחידה. וגם כאן, הקוריאנים, שאוהבים לצרוך והרבה, אימצו את החג בשמחה ומחליפים בינם לבין עצמם חבילות פפרו כאות לאהבה ולחברות (יענו, וולנטיינס דיי לייט), ואפילו משחקים את ה-Pepero Kiss Game בו כל אחד מחזיק צד אחד של המקל עם שיניו ונוגסים עד לנשיקה המיוחלת (ולא רק גברים עם נשים…).

Pepero Freinds week
במקרה ושכחתם כי השבוע מתקיים הפפרו דיי, הסטנדים בסופרמרקט יזכירו לכם לקנות לאהוביכם פפרו ואולי גם בושם?

ושלא תחשבו שהפפרו הזה תמים. כאילו אין מספיק היסטוריה עוינת בין קוריאה ליפאן, גם הפפרו הזה יצר מחלוקת בין המדינות שכן היפנים טענו כי הפפרו הוא בעצם העתק של חטיף יפני הנקרא Pocky ואף לקחו אותם למשפט בנושא.

קוריאנים מעתיקים? מה פתאום? הם פשוט לוקחים מוצר ומשדרגים אותו 😉

ולמה ה"פפרו דיי" נחגג דווקא  ב-11.11? כי ששמים 4 מקלות פפרו אחד ליד השני, זה נראה כמו התאריך 11.11.

Pepero Day 11.11
מצא את המתחרה על המדף….

ואפילו מצאתי את הפפרו הישראלי בסופר. אולי נתחיל גם לחגוג את החג אצלנו?

Israeli Pepero

אבל זה לא החג היחידי שהם המציאו. שמעתם פעם על White Day? אז בעוד שבעולם חוגגים ווליטיינס דיי ב-14.02, החליטו הקוריאנים (והיפנים, והסינים והטייוואנים) שמועד אחד לאהבה (או שתיים, אם מחשיבים את גם פפרו דיי) איננו מספיק. בוולנטיינס יחלקו הגברים לאהובותיהם מתנות, פרחים וברכות וב-White Day שיתקיים בדיוק חודש אחרי (14.03,התאריך נשמע לכם מוכר? כן? כי זה גם Pi Day בארה"ב!) יחלקו הקוריאניות מתנות וברכות לאהוביהם…

מזל שלנו היהודים, חגים מספיק, ואין צורך להמציא עוד. הספיק לי בהחלט חודש של חגים שהסתיים לא מזמן, ושבוע נוסף של סופגניות שעומד בפתח, בכדי שיהיו לנו עוד חגים מומצאים נוספים שרק אוכלים ואוכלים בהם…

חג שמח חברים!

ותודה רבה רבה לרותם, ליה ודניאל על התמונות שצולמו השבוע בקוריאה (טרי טרי) ועל הפוזות 🙂

האם את אמא משקיעה?

שמעתן פעם על המושג Pinterest Birthday Mum? (או על מקבילתה העברית: "אמא משקיעה"?) גם אם לא שמעתן, אני בטוחה שכל מי שקצת בקיאה ברזי הפינטרסט (או בכלל ברשתות חברתיות המקדשות צילומים) יכולה לתאר לעצמה למה הכוונה: ימי הולדת מעוצבים, הסובבים סביב נושא (Theme) מסוים, ואשר כלל הפעילויות וההפעלות במסיבה קשורות לנושא. וגולת הכותרת של המסיבה (בדרך כלל) הינו שולחן המתוקים אשר נאפה, נערך ועוצב בהתאם לנושא הנבחר. ולמה המושג Pinterest Birthday Mum? התשובה פשוטה. עם כל ההשקעה, המחשבה והעיצוב, נרצה לשתף את התוצר הסופי. ואיפה נציג ונשתף אם לא בפינטרסט, אתר המתבסס קודם  על המסר הוויזואלי?

birthday collage
ואלו רק דוגמאות שעלו מחיפוש קליל בפינטרסט …

קשה לי. קשה לי עם כל ימי ההולדת המעוצבים האלו ושלא תבינו לא נכון, אין אדם שאוהב יותר ימי הולדת ממני. כל חיי כאם, חיכיתי לגיל בו אוכל לעשות לילדיי מסיבת יום הולדת "אמיתית". וכן, שהגיע יונתן לגיל בו כבר עורכים מסיבות לגן, בחרתי נושא, יצרתי הפעלות בהתאם ואפילו התאמתי את המזון שיוגש לאופי המסיבה.

אז למה קשה לך? הרי זה מה שאת, Pinterest Birthday Mum / "אמא משקיעה", לא? כן, אני לא אתכחש. אני אוהבת ימי הולדת מעוצבים, אני אוהבת ליצור ימי הולדת נושאיים ואני אוהבת שיש התאמה בין כל האלמנטים.

אבל מה שקשה לי זה לא הרעיון, אלא למה שזה הפך להיות. מעין תחרות בין האמהות (והופכת להיות גם בין הילדים), מי תעשה מסיבת יום הולדת יותר מושקעת ומעוצבת שתגרור כמה שיותר לייקים ו/או פינים ברשתות החברתיות (ובדרך יגרום לאמהות אחרות גם להרגיש "רע" עם עצמן, כי הן לא כאלה, ולילדים אחרים להרגיש רע עם עצמם, כי האמהות שלהם לא כאלה….).

ימי הולדת עמוסי, אבל עמוסי סוכר וצבעי מאכל – והכל בשם יופיו של שולחן המתוקים, ללא שום התייחסות להשלכות הבריאותיות שיש על הילדים (ובעיני הטענה, "יום הולדת יש פעם בשנה, שייהנו", כלל לא רלוונטית. ימי הולדת בגן ממוצע בישראל יש 30 פעם בשנה ואם נוסיף חגיגות בגנים ועם המשפחה בנפרד, נגיע למספרים עוד יותר גבוהים). רק תחשבו על כמות צבע המאכל הכחול שבימי ההולדת שבתמונה (גילוי נאות: כל התמונות בפוסט נלקחו מאתרים בארה"ב וזאת על מנת לא לפגוע באף "אמא משקיעה" ישראלית, אבל שלא תחשבו שאין מסיבות כאלה גם בארץ. יש ועוד איך).

Sweet Birthday Tables

ימי הולדת שמדפיסים לקראתם כמות מטורפת של ניירת ממותגת, רוכשים כלים חד פעמיים ממותגים בהתאם ומחלקים בהם הפתעות בשקל, שוב מבלי שום התייחסות לזיהום הסביבתי שהן יוצרות …

ולמה כל ההקדמה הזו?

בגלל שהנושא הזה מטריד אותי כבר הרבה זמן. וכי מרגיש לי שקצת התבלבלנו, המסיבה היא עבורם, לא עבורנו ואיננה אמורה להיות תצוגת תכלית של יכולתינו. ילד או ילדה בני שנה, שנתיים, שלוש ומבוגר מכך, לא זקוקים, לדעתי האישית, לשולחנות צבעוניים מלאי ממתקים וחטיפים שאינם טובים להם (או לאחרים), לימי הולדת ממותגים, שבינינו, רק מעצימים עוד יותר את הצורך של ילדינו במותגים ובצריכתם, ולטיפוח המסר הבעייתי כי "הקנקן יותר חשוב מהתוכן". שכן כל אלו רק מעלים עוד יותר את רף הציפיות, מאיתנו, וממסיבות יום הולדת של ילדים אחרים, ולמה בעצם?

אבל יש עוד סיבה. חשובה מכך. והיא בגלל שאביגיל, אהובתי, חוגגת 3 בסוף השבוע. וכפי שכבר הבנתם, אני רוצה להשקיע, ואני אוהבת להשקיע ואני כן חושבת שחשוב להשקיע ולגרום לילדה שלי ליהנות מהיום המיוחד הזה שלה. אבל בלי הרבה מיתוגים, ובלי הרבה ממתקים, אבל כן עם תשומת לב לפרטים קטנים.

אז, התחלתי לחקור וחיפשתי.

רעיונות, קטנים כאלו, לא ממותגים ולא מסובכים. פשוטים. כאלו שאוכל ליישם בקלות בבוקר יום ההולדת (כי את המסיבה עצמה, פיקניק למשפחה הקרובה בלבד, נערוך בבוקר שבת למחרת), שתוכל להתחיל את היום בהרגשה כי היא המיוחדת במינה וכי היא אהובה. הרי בינינו, יותר מזה היא לא צריכה.

ולהלן הממצאים*….

נתלה לה פוסטר יום הולדת דו צדדי מהמם חינמי להדפסה (וגם נדפיס אותו פעם נוספת ונקפל כברכה).

Birthday Poster

ונעשה לה זר מחומרים שיש בכל בית, כמו נייר או אולי בלונים?

זר לראש
את הזר מימין נראה לי אשאיר למומחים….

ונעטוף לה את המתנה ונזרה בפנים קצת ניירות קונפטי שיתפזרו להם על כל הרצפה.

Confetti Wrap

ואסור לשכוח את העוגה, שתקושט ללא עזרתם האדיבה של צבעי מאכל זרחניים.

cake

וזהו. נראה לי מספיק לגיל 3, לא? : )

לחיצה על התמונות תוביל אתכן ישירות לאתר ממנו הרעיון נלקח על מנת שתוכלו להדפיס או ללמוד כיצד ליישם. מקווה שבדרך גם הצלחתי להציף קצת חומר למחשבה ואשמח מאוד לשמוע את דעתכן בעניין.

ולסיום, ניתוח אמיתי שמעלה חיוך שמציג כיצד השתנה יחסינו לימי הולדת, כלפי הסובבים אותנו (חס וחלילה לא כלפי הילדים…), עם חדירתם של הרשתות החברתיות והסמראטפון לחיינו. אז איפה אתן על הגרף?

wendy_macnaughton_birthdays_greetings

5 עובדות מפתיעות על ילדים בדרום קוריאה

הפוסט הראשון בסדרה, "5 עובדות על היריון ולידה בקוריאה" (שאם לא קראתם, זה הזמן…) הוביל לתגובות רבות המבקשות לשמוע עוד על ההבדלים לבין התרבות הקוריאנית לישראלית. ואני, שיכולה לדבר על קוריאה ללא הרף, מיד התמסרתי למשימה. אז קבלו את פוסט ההמשך והפעם, 5 עובדות מפתיעות על ילדים בדרום קוריאה.

האמת, שגרים בחו"ל, ולא משנה איזה מדינה. הרבה דברים אמנם נראים לכם קצת מוזר בהתחלה, אבל מהר מאוד לא רק שאתם מתרגלים, אלא גם מאמצים את ההרגלים, שלאט לאט לא נראים כל כך חריגים. פתאום אתם מוצאים את עצמכם רעבים בשעה 12:00 (או אפילו 11:30) ולא דקה מאוחר יותר, כי כולם אוכלים בדיוק באותה שעה, ארוחת צהריים. ופתאום, נראה לכם נורמלי, לפרוס מחצלת על המדרכה באמצע גן החיות או הפארק ופשוט להתיישב לאכול (ב-12:00, כמובן). וברור, כי המאכלים שתחלקו ביניכם (ב-12:00, ב-12:00), יהיו זהים לאלו שאוכלות המשפחות הקוריאניות שיושבות לצדכם על המחצלת שמונחת על המדרכה (דהיינו, קימבפ, הגרסה הקוריאנית לסושי היפני, ו/או אורז,שהכנתם בבית במכונת האורז שמונחת לה בגאון על השיש…) 

והדבר נכון גם בכל הנוגע לטיפול וגידול ילדים. לפעמים הרגלים או מסורת מסוימת נראית לכם מוזרה, מצחיקה או פשוט לא רלוונטית, אך עם הזמן אתם  מוצאים את עצמכם מאמצים, מיישמים ואפילו מייחצנים, הרגלים אלו. כי הסוד ידידיי, במעבר למדינה חדשה, הוא  לקבל, להתבונן וללמוד מהמקומיים. ייתכן כי הם עלו על משהו…(ומצד שני, ייתכן שלא…)

הצמוד של האם

סיטי ג’וגר? פחח, הצחקתם אותי. על פחות מעגלת Stoke אין בכלל על מה לדבר (אולי נסכים להתפשר על Quinny). אה, וצריך מקלארן כמובן שיגדלו ויעברו לטיולון.

רגע, לא סיפרת בפוסט הקודם שכמעט ולא רואים תינוקות מתחת לגיל שנה ברחובות בקוריאה. אז למה בכלל צריך עגלה? נכון, סיפרתי. וגם לא הגזמתי. אבל זה לא סותר את העובדה כי כל אם (ואב) קוריאניים מתדהרים בעגלת יוקרה.

אה, וזה גם לא סותר את העובדה, שבכלל לא משתמשים כמעט בעגלה בקוריאה, ובמיוחד בסיאול, כי החבר הכי טוב שלך, זה שאת קשורה אליו מהרגע שהתינוק נולד, הוא בעצם המנשא שלך. כי רק המנשא (ארגו ודומיו, שפונים כלפי פנים, בשום אופן לא בייבי ביורן), בו התינוק מחובר אליך, יכול באמת לתמוך בך בעליות ובמורדות של העיר ההררית הזאת, ברכבת התחתית אליה את רצה כדי להגיע ממקום למקום ובמזג האוויר הקפוא ו/או הגשום הזה, שבזכותו  את יכולה להגן על התינוק כמו שצריך.  

כשרק הגעתי לקוריאה, לא היה ברשותי מנשא, אלא הסתובבתי בגאון עם עגלת פג פרגו שנרכשה רק 3 חודשים קודם לכן. אך מהר מאוד הבנתי שמה שטוב אולי לישראל, בהחלט לא טוב בקוריאה. רק כדי להגיע לכל חנות מכולת, נדרשתי לדחוף עגלה עם תינוק במעלה הר שזוויתו הוא כ-70 מעלות (זה מה שקורה שגרים במורדות הר ה-Namsan, ההר המרכזי בסיאול). ושלא לדבר על תחבורה ציבורית שדרשה להטוטים רבים בהורדת העגלה לרכבת התחתית (כמעט בלתי אפשרי ללא עזרה)  או אפילו להכנסתה הלא אפשרית למונית (כי רק בקוריאה המוניות מונעות בגז, והמיכל נמצא נחשו איפה? נכון, בבגאז').

והפתרונים: בסיאול התנהג כסיאוליסט. ואם סיאוליסטיט מחוברת באופן קבוע למנשא, את צריכה להסיק מכך, שגם את צריכה להיות מחוברת למנשא. וכך הייתי….

Carrier
טוב לי ושמח במנשא :)

ואת הס"ד (סיבוב דאווין) עם העגלה המהודרת נשאיר לימי השמש החמימים (והמעטים) בו נטייל בפארק. אה, רגע, שכחתי לציין, גם שם לא באמת צריך, כי כמעט בכל מקום ציבורי (גן חיות, פארקים, מוזיאונים) או קניונים פרטיים, יש שרות השכרת עגלת בחינם, לטובת המבקרים…מה שנאמר, הלוואי עלינו 🙂

לילות לבנים 2#

22:00 בלילה, שקט בבית, הילדים כבר הלכו לישון….אז זהו שלא. אם אתם משפחה קוריאנית ממוצעת, רוב הסיכויים שבשלב זה הילד רק ייכנס למיטה, גם אם הוא זאטוט בן שנתיים בלבד.

כן, מאוד שכיח לראות ילדים קוריאניים מסתובבים עם הוריהם באזורי קניות, הולכים עם ההורים לסופרמרקט בשעה 21:00 בערב (וגם נשארים לשחק בפליירום שמספק שירותי בייביסיטר ופתוח עד השעה 22:00, בזמן שההורים עושים את הקניות בשקט) או יושבים עם הוריהם במסעדה מקומית, בשעות שאנחנו לקראת התמוטטות עצבים, לאחר פרץ של צעקות נוסף על הקטנים שלנו שילכו כבר לישון…

מדוע? האמת, לא הצלחתי למצוא תשובה חד משמעית לנושא כששאלתי הורים קוריאניים, אבל הנה כמה סיבות שיכולות לענות לפחות חלקית על השאלה:

  • לינה משותפת –  כבר חשפתי שאת הלילות, החמים והקרים, מבלים בני המשפחה הקוריאנית במיטה אחת לא כל כך גדולה (וגם די קשה, מאחר ובעבר הממש לא רחוק, הקוריאנים בכלל ישנו על מזרון שהונח מידי ערב על הרצפה וגולגל לו בחזרה בבוקר למחרת). ללינה המשותפת יתרונות רבים אך זו בהחלט יכולה להיות אחת מהסיבות מדוע שעת השינה של הילדים מתקרבת לזו של הוריהם.
  • שעות העבודה הארוכות (של האב, בעיקר) – למי שלא יודע, שעות העבודה בקוריאה הן מבין הארוכות בעולם (ב-2014 לפי דו"ח ה-OECD, ממוצע שעות העבודה עמד על 2,142 שעות. ישראל לשם השוואה עומדת על 1,734 שעות). כתוצאה מכך, במידה ומשפחה קוריאנית מבקשת לאכול את ארוחת הערב שלה יחדיו (שכן, אחת מהמסורות הכי בולטות בקוריאה היא הארוחה המשותפת בה כולם חולקים את האוכל המונח בצלוחיות במרכז השולחן) או שהילדים יבלו במעט עם האב, יאלצו להמתין לו עד חזרתו מיום העבודה (שיסתיים לא לפני 20:00-21:00 לכל המוקדם). 
  • דפוס החיים המתאחר בקוריאה – בניגוד לישראל ולמדינות אירופאיות רבות, המשרדים ובתי הספר והגנים מתחילים את יום העבודה / לימודים באופן רשמי בשעה 09:00 וחנויות במרכזי קניות נפתחות רק בשעה 10:00. כך מתאפשר לילדים ולהורים להישאר ולישון בבוקר קצת יותר, מאשר המקובל בישראל.

ואיך הילדים הזאטוטים מצליחים לשרוד כל כך מאוחר? חברתי הבריטית ששלחה את ביתה לגן קוריאני גילתה לי את הסוד: לשנ"צ בגן משכיבים את הילדים רק בסביבות 14:30-15:00, כך שאלו פחות עייפים בשעות הערב המוקדמות.

זהירות, חריף!

ראו אזהרה, האוכל המקומי הקוריאני חריף. חריף מאוד. לוקח לא מעט זמן להתרגל לרמת החריפות במאכלים קוריאנים  אשר מתובלים כמעט תמיד בפלפל אדום, אבקת צ'ילי אדום, שום וג'ינג'ר. 

המדריך לאכילת חריף ב-3 שלבים פשוטים...
המדריך לאכילת חריף ב-3 שלבים פשוטים…

אז איך? איך מרגילים ילדים מגיל צעיר לאכול מאכלים חריפים? להלן המדריך הקוריאני המפורט ב-3 שלבים פשוטים:

  • שלב א' – החלו בחשיפת ילדכם לקי'מצי לבן שהוא בעצם סוג של "חמוצים" קוריאניים. לא חריף שכן לא כולל את אבקת הצ'ילי האדום אך מתובל.
  • שלב ב' – לקראת גיל 3 החלו לחשוף את ילדיכם לקימצ'י (המאכל הקוריאני הנפוץ ביותר שמלווה כל, אבל כל ארוחה, שמבוסס בדר"כ על כרוב מותסס שהושרה במלח, אבקת צ'ילי אדום, שום, ג'ינג'ר ורוטב במשך שנה שלמה!) ע"י טבילת נתח הקימצ'י במים והגשתו להם.
  • שלב ג' – גיל 3, נגמרו תירוצים – עוברים לאכול חריף!
  • ואנקדוטה אישית – אביגיל מעולם לא נרתעה מחריף ולא אשכח את ניסיונות אכילת הקימצ'י שלה במסעדה קוריאנית עוד בגיל 18 חודשים (שלא השגחנו, כמובן) שהסתיימו בתנועות ידיים נואשות שלנו ושלה בניסיון  להסיר את החריף מלשונה. אך הלקח נלמד ומאז אביגיל, סיגלה לעצמה את השיטה. בין אם זה קימצ'י קוראיני או קבב ישראלי, אביגיל תטבול תמיד המאכל קודם בכוס מים ורק אז תאכל להנאתה 🙂

יום הולדת הנה בא!

"מזל טוב! התינוק כבר בן שנה? וואו, איך הזמן רץ. לא בן שנה? בן שנתיים, כמעט שלוש? רגע, אבל ילדת לפני שנה, לא? אז איך הוא כמעט בן שלוש?"

מבלבל לא? כן, גם אותי בהתחלה.. אבל לקוריאנים שיטה משלהם לחישוב הגיל ולכן כל קוריאני שתשאל אותו לגילו ישאל אותך שאלה מקדימה: "גיל מערבי או גיל קוריאני"? ננסה להסביר.

בפשטות: הוסיפו בערך שנתיים לגילכם המערבי וקבלו את הגיל הקוריאני.

באריכות: גיל הקוריאנים מחושב לא לפי יום הלידה הלועזי , אלא לפי מועד ראש השנה הקוריאני (Seollal), שמתרחש בדר"כ בסביבות ינואר-פברואר. עם הולדתו של תינוק קוריאני, הנ"ל כבר בן שנה (שכן זמן ההתעברות ההיריון שהתרחשה בזמן השנה הקוריאנית נספרים גם הם) והיום הולדת הבאה שלו (שנתיים) תיספר במועד ראש השנה הקוריאני, בין אם ראש השנה נופל למחרת היום או בעוד שנה. לשם הדוגמא, השנה, ראש השנה הקוריאני נחגג ב-18.02.15. תינוק שנולד ב-19.02.14 הוא בן שנה אך גם תינוק שנולד ב-17.02.15, הוא בן שנה. ובראש השנה הקוראני, 18.02.15 יחגגו שני התינוקות, שנתיים, יחד עם כל העם הקוריאני, שבמועד זה, יוסיפו שנה לגילם.

ומיותר לציין, שכל אישה קוריאנית שתשאל אותה לגילה תעדיף לחשוף את גילה המערבי ולא הקוריאני. הרי, מספיק גרוע לחשוף את גילך האמיתי, למה להוסיף לעצמך עוד שנתיים?…

ואם כבר בימי הולדת עסקינן…מגדת עתידות

לנו יש ברית ובר מצווה ולקוריאנים 100 יום וגיל שנה (וגם גיל 60, אבל זה רחוק מאיתנו…). אצלנו, קיום הטקס מקנה בתמורה אמא לחוצה (ואיבר חתוך…). ואילו אצל הקוריאנים, קיום הטקס מקנה בתמורה לא רק אמא לחוצה, אלא גם ניבוי עתידו של הילד…בלי לחץ, כן?

יום ההולדת הראשון בקוריאה (גיל מערבי, לא קוריאני) הוא סיבה למסיבה. משכירים אולם, מזמינים את כל החברים והמשפחה, מלבישים את הילד בתלבושת ההאנבוק המסורתית (וההורים גם הם לבושים בהתאם) ועורכים את טקס ה-toljabee בו הילד מושב לפני שולחן הערוך עם מאכלים מסוימים (אורז, עוגות אורז, פרות עונתיים) ופריטים מסוימים (עפרון / מברשת קליגרפיה,חבל, מחט וחוט תפירה, כסף, ספר). לא כל הורה בוחר לשים את כל הפריטים והמאכלים, ולפעמים אף מוסיף פריטים משלו (למשל, מיקרופון, סטתוסקופ…).

toljabee _Jisoo_1
מתכוננים לטקס

שיאו של הטקס מתרחש כאשר בוחר הילד אחד או שני פריטים שמסמלים להורים ולאורחים, מה צפוי לילד עם בגרותו. למשל: כסף או אורז מעידים על שפע ושגשוג, מברשת / עפרון / ספר יעידו כי הילד יהיה משכיל, מחט / מספריים יעידו כי לילד יהיו ידיים טובות וחבל יעיד על אריכות ימים (וסטתוסקופ או מיקרופון אתם יכולים כבר לנחש…).

הילד יהיה משכיל, אמא קיוותה שיבחר בכסף....
הילד יהיה משכיל, אמא מינהי קיוותה שיבחר בכסף….

אין לחץ בכלל…. 😉

יונתן בחר בבלון. באמת הילד שלי קצת מעופף : )
יונתן בחר בבלון. באמת הילד שלי קצת מעופף : )

זהו… מקווה שהצלחתי להעביר גם הפעם קצת מההרגלים הנפלאים והמוזרים שמתקיימים במדינה המדהימה הזו, קוריאה, ואולי לעורר קצת מחשבה. אשמח גם הפעם לשמוע מה חשבתם ותודה רבה מקרב לב לחברתי מינהי לי (Minhui Lee) ששלחה לי את התמונות שלה ושל משפחתה מטקס ה-toljabee של בנה ג'יסו. gam-sa-hab-nida! (תודה)

5 עובדות מפתיעות על היריון ולידה בדרום קוריאה

"בטח היה קשה ללדת בקוריאה" אומרים לי כל פעם שאני מספרת שאביגיל נולדה שם. "המממ" זה כל מה אני יכולה לחשוב, "אם רק הייתם רואים את התנאים בהם ילדתי": חדר לידה מודרני ונעים, בריכת ג'קוזי ענקית בחדר הצמוד, לשימושי, חדר פרטי עם מיטה זוגית על מנת לאפשר לבעלך לישון עמך בלילות, ארוחות שף מזינות וטעימות, והכי חשוב שקט ומנוחה. אף אחד לא מפריע לך – לא בזמן הלידה, בה יש מינימום של טיילת בחדר, לא לאחריה שאת לבד בחדר רק עם המשפחה והיילוד, והאחיות נכנסות על קצות אצבעותיהן מידי פעם לביקורת (ודופקות בדלת כמובן) ולא בבוקר למחרת (בו מחכים שתקומי ולא מעירים אותך ב-05:30 בבוקר). אפילו מוסיקה קלאסית נעימה מתנגנת במסדרונות.

ובכל זאת, לידה בחו"ל, לא משנה היכן, אבל במיוחד במדינה אסייתית שהתרבות בה כל כך שונה מזו המערבית, מעמידה אותך במהלך כל ההיריון ולאחר הלידה, מול מציאות שונה מזו שהכרת. כל מה ששמעת (אם זו לידה ראשונה) או חשבת (אם זו לידה שניה והלאה) על היריון, לידה וגידול הילד פתאום נתפס באור שונה – החל מאמונות ותפיסות לגידול הילד השונות משלך וכלה בחיפוש אחרי מוצרי צריכה, שלך אולי נראים בסיסיים, אך להפתעתך, מסתבר, שהם אינם כאלה.

ולך? לך לא נותר אלא להתאים את עצמך למציאות הזו, ולקבל אותה בהבנה ובחיוך, כי האמת, אין לך הרבה מה לעשות בכל מקרה.

אז מה כל כך שונה ומוזר?  קבלו 5 עובדות שלא ידעתם על היריון, לידה וגידול הילד בקוריאה– חלקן פשוט מוזרות, חלקן מפתיעות אך כולן כולן מצחיקות. מבטיחה.

שומרי משקל:

היריון הוא היריון, בין אם את ישראלית, קוריאנית או אמריקאית. את מתנפחת, את משמינה, את לא שומרת על הגזרה. לא שאת קוריאנית.

כשאת אישה בהיריון בקוריאה יש חוק לא כתוב שלפיו אסור לך לעלות יותר מ-12 ק"ג במהלך ההיריון. החברות שלך אומרות לך את זה, אמא שלך וחמותך (האג'ומה בשפה מקומית) אומרת לך את זה והכי מטריד – הגינקולוגית שלך אומרת לך את זה.

וגם לי אמרו.

וכיצד תעשי זאת? באמצעות כושר, כושר מידי יום, פעמיים ביום, אם זה היה תלוי בגניקולוגית שטיפלה בי. רק לא לעלות.

מזון לנשמה:

ילדת? מזל טוב! עכשיו תנוחי, תאכלי ותתחזקי.

לא. לא סושי, גם לא אגז בנדיקט, גם לא קרפצ'ו.

אל תאכלי שום דבר שלא יכולת לאכול ב-9 החודשים האחרונים. בעצם, אל תאכלי גם את כל מה שכן יכולת לאכול ב-9 החודשים האחרונים. פשוט תאכלי מרק.

מרק. איזה מרק? מרק אצות קוריאני (Miyeok guk), שלוש -ארבע פעמים ביום, אולי יותר. כל יום, במשך חודש לפחות. אה, וגם בכל יום הולדת של ילדך ושלך מעתה ועד עולם (כזכר למזון הראשון שצרכת).

למה? כי מרק האצות הקוריאני, המוכר גם ב"מרק יום ההולדת" ממריץ את מערכת הדם, עוזר ליצירת חלב אם ומלא בסידן וברזל הדרושים להחזרת החומרים המזינים שאבדו ליולדת במהלך ההיריון והלידה. כך לפחות הקוריאנים מאמינים.

וגם אני אכלתי מרק. לא חודש, אפילו לא שבוע, אבל במשך כל זמן האשפוז. האמת, טעים.

Soup

גרדרובה מפוארת:

איזה כיף לקנות או לקבל בגדי תינוק חדשים. הם כל כך יפים, כל כך טהורים (עד שמלכלכים אותם בפליטות ועוד מיני יציאות) וכל כך חמודים. אז זהו, שבקוריאה הסיכוי שתקבלי או תרכשי בגדי תינוק לרך שזה עתה נולד (דהיינו, New Born) הוא קלוש.

זה לא שאין בגדי תינוקות בקוריאה. יש. מעלפים. אבל לא אם זה עתה נולד לך תינוק. כי אם זה עתה ילדת, את תעטפי את העולל הלבוש בחיתול בלבד בשמיכת עיטוף, אולי 2, אולי 3, תלוי בעונה, וזהו. תעטפי כל כך חזק שלא יצליח לזוז לפחות 100 יום. ורק אז אולי תשימי עליו איזה אוברול חמוד ותתני לו לזוז.

swaddling

והאמת, שיש לי רק דברים טובים להגיד על swaddling (שיטת עיטוף התינוק בשמיכה כך שמדמה את תחושת הרחם). הנ"ל באמת מרגיע את התינוק ועוזר לו לישון יותר טוב. הבעיה היא שהעיטוף עצמו דורש מיומנות שאמנם באה בטבעיות לקוריאניות, שיודעות לעטוף בצורה מרשימה שכזו שהשמיכה לא תשתחרר ויהי מה, אך למערבית בורה שכמותי, לא הפסיקה השמיכה להשתחרר מביתי היקרה ,עד שהתייאשתי בגיל 6 שבועות לחלוטין…

100 יום:

אצלנו המושג 100 ימים ראשונים מתקשר בעיקר לפוליטיקה, אולם, בקוריאה ל-100 הימים הראשונים משמעות שונה לחלוטין. קוריאה שעד שנות ה-70 של המאה עשרים נחשבה מדינת עולם שלישי, חוותה מאז ומתמיד שיעורי תמותה גבוהים של תינוקות בשל מחלות. בהתאם לזאת, החל נוהג, הנמשך עד לימינו אנו, בו תינוק לא יוצא מהבית ולא מוצג למשפחה המורחבת ולחברים עד ליומו ה-100.

ובכלל, נדיר מאוד לראות תינוקות מתחת לגיל שנה ברחובות בקוריאה. לא לוקחים סיכונים, גם היום, שזו מדינה מפותחת עם הכלכלה ה-13 בעולם.

ועכשיו תארו לכם אם צעירה (אני) עם תינוק זעיר (יונתן) שרק נחתו במדינה הזרה הזו והולכים להם ברחוב בשלהי אוקטובר. התקלות עם אג'ומה (השילוב הקוריאני של האמא הפולנייה והמרוקאית יחדיו) באופן כללי יכולה להיות חוויה מפחידה, אבל בטח שאת בשבוע הראשון שלך שם. כמות הצעקות שחטפתי ברמזור שהעזתי לצאת מהבית עם תינוק כזה קטן, ועוד בלבוש לא הולם, לדעתה, יכולה להרתיע כל אחת, מערבית או קוריאנית, לצאת מהבית עם תינוק ב-100 יום הראשונים. ולא, לא צריך באמת לדעת קוריאנית בכדי להבין את האג'ומה שמלווה את הצעקות בניפוף זרועות וניסיונות כיסוי הילד.

100-Days

לילות לבנים:

ולסיום, הפתרון הקוריאני (ובכלל האסייתי) לבעיות שינה של תינוקות. לינה משותפת! אין לילות לבנים, אין קימות לתינוק באמצע הלילה, אה וגם אין מיטת תינוק או עריסה שאפשר לרכוש לקראת הלידה (לא ממש אין, אבל מאוד קשה, ואם אתם רוצים אחת יפה תשכחו מזה). כי אמא, אבא, תינוק וגם אחים, ישנים כולם יחד במיטה אחת. עד איזה גיל? 4-5, אולי אחרי. לילה טוב!

האמת שדווקא העדר מיטות תינוק יפות, וגם שידות החתלה, דווקא שיחק לטובתי והצלחתי למכור את השניים, שנקנו בכלל בשילב, במחיר עלות למערבית אחרת שחיפשה חיפשה ולא מצאה.

זהו להפעם, אך מבטיחה כי אשתף בעתיד בעוד מיני עובדות קוראיניות לא ידועות. ובינתיים, קבלו מתכון למרק אצות קוריאני, שכיף ובריא לאכול לא רק אחרי הלידה, אלא סתם כך. הוא טעים, מזין ואפילו ילדים מחבבים אותו. את המתכון ואת התמונות שלפתי מבלוג הבישול הקוריאני, Korean Bapsang, שמשתף באנגלית מתכונים קוריאניים. שווה לבדוק אם מעניין אתכם.

מרק אצות קוריאני (Miyeok guk)

מרכיבים:

יבשים: רטובים:
  • 2 כוסות אצות ווקאמה מיובשות
  • 1 כף שמן שומשום
  • 1 כוס בשר בקר להקפצה חתוך לחתיכות קטנות
  • 2 כפות רוטב סויה למרק או רוטב דגים (ניתן למצוא בחנויות המתמחות במאכלים מהמזרח)
  • 2 כפיות שום כתוש
  • 10 כוסות מים

אופן ההכנה:

  • השרו כשעה את הבשר החתוך בכף רוטב סויה, השום ומעט פלפל
  • השרו את האצות המיובשות במים 30 דקות. שטפו אותם וסננו מהם שאריות מים. חתכו לריבועים קטנים.
  • בסיר למרק, טגנו את הבשר בשמן השומשום עד שמשנה את צבעו מאדום. הוסיפו את שאריות הסויה והאצות והמשיכו לטגן עוד 4-5 דקות
  • הוסיפו את המים והביאו לרתיחה. על אש קטנה בשלו את המרק (כשעה – שעה וחצי) עד שהבשר רך והמרק בעל גוון חלבי

בתאבון! או כמו שאומרים בקוריאנית: ג'אל מיאוק-קס-סאומנידה  (잘 먹겠습니다)

שנה חדשה. בלוג חדש.

כבר הרבה מאוד זמן מתבשל לי הבלוג הזה בבטן. למעלה משנה אני משוחחת עם הקוראים הדמיוניים שלי (בינתיים), משתפת מחשבות, מנסחת פוסטים בראש ובכתב. כבר למעלה משנה אני אוגרת ואוספת רעיונות לעיצוב, למתכונים, ל-DIY’s ולמסיבות ועושה קורסים שונים בעולם העיצוב. והנה זה הגיע. שנה חדשה, בלוג חדש.

Have a beautiful day

ככל שהתקרב מועד חזרתי ארצה, לאחר שהות של 4 שנים בניכר (או דרום קוריאה ליתר דיוק)  לא עזבה אותי המחשבה מה ארצה לעשות שאחזור. ידעתי מה לא ארצה לעשות – לא ארצה לחזור לעבוד במשרה תובענית. לא ארצה להתרוצץ בין עבודה, ילדים ובית ולהרגיש כי אני לא ממלאת אף אחת מהמשימות באופן מיטבי. לא ארצה להרגיש כי אלו הן משימות.

ומה כן ארצה? להיות עם הילדים כמה שיותר שהם קטנים, לעבוד בתחום שבאמת מעניין אותי, שאני אוהבת והכי חשוב – שאני טובה בו וליהנות. ליהנות מהחיים וממה שהם נותנים לי מבלי להרגיש אשמה.

The kids & I

ואז נולד הרעיון לבלוג. עוד שעזבתי לקוריאה התחלתי לנהל בלוג באנגלית על החוויות התיירותיות שלי שם. אך לא התמדתי, לא הייתי רצינית מספיק והכי גרוע – הרגשתי עול כל פעם שהייתי צריכה לכתוב פוסט, אז הפסקתי.

אבל הרעיון לבלוג לא עזב אותי מעולם. וככל שחשבתי על זה יותר הגעתי להבנה מה אני רוצה לעשות שאחזור ארצה. להיות בלוגרית.

בלוגרית??? יש בזה כסף? פרנסה? זה רק בשביל הכיף, לא? אלו רק מקבץ קטן ביותר של התגובות שאני מקבלת כל פעם שמישהו מחברי שואל אותי אם כבר התחלתי לחפש עבודה. ואני מנסה להסביר להם שלא. לא רק בשביל הכיף, אולי יש בזה כסף, אולי לא (מקווה שכן). אבל הבלוג קודם כל הוא בשביל עצמי, ובשביל הקוראים שלי, כי אני באמת מאמינה שיש לי מה לתרום לכם, ואני מקווה שאתם תאמינו גם כן.

אז על מה יהיה הבלוג? במשפט קצר- בלוג על כל הדברים הפשוטים והיפים שאני אוהבת בעולם הזה. ובמשפט קצת יותר ארוך – בלוג שינסה לשמור על חיי וחייכם מסודרים, מאורגנים ופשוטים יותר תוך שמירה על היופי ועל הטאץ' האישי. בבלוג אשתף אתכם בתובנות החיים ובמחשבות שלי, בפרויקטים יצירתיים, בהפקות אירועים ודפוס ובמתכונים בריאים שגם ילדים אוהבים. בבלוג לא תמצאו מתכונים מאתגרים או  יצירות DIY מורכבות כי האמת היא שגם לי אין זמן או סבלנות לכאלו. אני אוהבת את החיים שלי פשוטים ויפים ככל האפשר.

אני כותבת את הפסקה האחרונה ומתרגשת. היד רועדת על המקלדת. עכשיו זה באמת קורה. הפוסט הבא והבאים אחריו כבר לא יהיה רק מילות הכרות אתכם, אלא המבחן האמיתי, שיגרום לכם להחליט האם להתמיד איתי, או שלא. ממחשבה שלא עזבה אותי ב-5 שנים האחרונות , הבלוג יהפוך למשהו אמיתי שנוגע בכל החושים שלי, ואני מקווה שייגע גם בשלכם– בעיניים שקוראות ומתבוננות, בריחות ובטעמים שעולים מהתמונות, בידיים שלא יכולות לחכות וליצור ובקולות הדמיוניים שיש לי בראש שמעודדים אותי ואומרים לי להמשיך, או בעצם להתחיל, ולהגשים את החלום שלי.

קריאה מהנה….