אמהות מסביב לעולם: הכירו את חן (אנני) מניו יורק, ארה"ב

מי מאיתנו לא חלמה להיות קארי, סמנתה, שרלוט או מירנדה? לטופף על נעלי עקב בעודה תופסת מונית צהובה חנוטה בפריטי לבוש מהממים (ופרקטיים?) ברחובות ניו יורק? להיפגש עם חברות בסופי שבוע באחת מהמסעדות השוות שיש לעיר להציע ולצאת בערבים להשקות למיניהן ולארועי גאלה בגלריות וסתם כך להתחכך בניו-יורקרים אמיתיים?

כולנו.

אצל רובנו זה נשאר בגדר חלום.

אצל חן (אנני) דודקביץ, המרואיינת השביעית במדור "אמהות מסביב לעולם" החלום הוא המציאות.

בערך.

אם תוציאו מהמשוואה (רק לרגע) את שלושת ילדיה נויה (14), גור (8) וליבי (5).

לניו יורק, חן (אנני) הגיעה בשנת 2012 אחרי שנים של מעברים בין ישראל וארה"ב (וקצת אירופה בדרך) יחד עם בן זוגה  ושלושת ילדיה (שהקטנה בהן הייתה רק תינוקת בת ארבעה חודשים). אחרי כמה חודשי הסתגלות החליטה חן, לצאת ולטרוף את העיר ואת חוויותיה כאמא וכניו-יורקרית היא מתעדת בבלוג מעורר הקנאה "באמא שלי" שאני מזמינה את כולכן להצטרף אליו לאחר קריאת הראיון הזה בכדי לספוג קצת חו"ל. בפברואר האחרון חזרה חן ארצה עם בני משפחתה, אבל את החוויות, התחושות והאנקדוטות לא שכחה לרגע (וגם אם כן, הכל מתועד בבלוג). מזמינה אתכן לקרוא את הריאיון המעניין, המצחיק  והתזזיתי הזה מאמא ניו יורקרית אמיתית.

www.prettysimplelife.co.il | Motherhood around the world | אמהות מסביב לעולם | New York Mum
חן (אנני) והמשפחה בטיול סופשבוע טיפוסי :)
קצת על חן:

שמי חן (אנני) דודקוביץ (למה יש לי שני שמות? תקראו בהמשך…) והסיפור שלי על מעברים, שינויים ושינועים מתחיל בשלב מאוד מוקדם בחיי. נולדתי בתל אביב אבל מהר מאוד הורי עברו לרמת השרון שם גדלתי. כשהייתי בת  8 עברנו לניו ג׳רזי בארצות הברית ופתאום מעברית רהוטה, משפחה וחברים בישראל מצאתי את עצמי באמריקה של הסרטים, הבתים הגדולים, המדשאות הירוקות שנראות כאילו נצבעו במכוון והאנגלית. הכל באנגלית.

זה היה המעבר הגדול שלי – הראשון מבין רבים, בו זרקו אותי למים ואמרו לי ׳תשחי׳. כמובן, שההורים החמודים שלי עשו כל שביכולתם  לעזור לי – אבל מהר מאוד הבנתי שהשפה, החברים, השייכות – תלויה רק בי. וכך היה. הכרתי, התחברתי, שיגשגתי, ממש נהניתי. הרגשתי בבית. ואז בשיא –  חזרנו לארץ, להתאקלמות מחודשת ואחרי ארבע שנים שוב – מעבר. הפעם לקליפורניה, באמצע גיל ההתבגרות. וגם פה נזרקתי למים. אם כי, הפעם, למים המפולטרים והחמימים של לוס אנג׳לס.

סיימתי תיכון כמו כל אמריקאית ממוצעת פלוס נשף הפרום, הציפורניים עם הפרנץ' והלימוזינה ומינוס הפן ומלון "הלילה שאחרי" ומשם לאוניברסיטת ברקלי, אבל רק לשנה כדי שאוכל באמצע התואר לחזור ארצה, להתגייס לצבא לקורס מ"כיות ורק לאחר מכן לחזור שוב לברקלי ולסיים את התואר.

רגע…זה ממשיך. סיימתי בהצלחה תואר ראשון בהנדסת תעשיה וניהול בקליפורניה הרחוקה (כשכל המשפחה בארץ) ועל הדרך גם הכרתי את הגבר גבר בזמן הלימודים (ישראלי מתוק שחשב שהוא ימצא את האמריקאית הבלונדינית שלו ונתקע עם צברית ג׳ינג׳ית מתולתלת), ומשם ישר לעמק הסיליקון לעבודה הייטקיסטית. השלב הבא הברור, מבחינתי, היה תואר שני במנהל עסקים. אבל למה שאקל על עצמי וארשם לאוניברסיטה מקומית וקרובה? את אירופה עדיין לא חוויתי… תואר שני באוניברסיטת אינסיאד שבצרפת, כשהגבר גבר, שבינתיים הפך לבעל בעל, מחכה לי בקליפורניה. עדיף. ועם האידיליה הזו בשנת נישואינו הראשונה עזבתי ללימודי ה-MBA, ובין ביקוריו בצרפת לביקוריי בסן פרנסיסקו סיימתי לא רק תואר שני אלא גם חודש שביעי להריון.

על לידה, גידול ילדים והמרחק מאמא:

חזרתי לסן פרנסיסקו עם בטן מאוד גדולה שכל שאיפותי של ניהול העולם הסתכמו בניהול הבית וסידור החדר לתינוקת.

מסביבי לא היו יותר מידי נשים עם תינוקות, עוד ממש לא הייתי מחוברת לקטע הזה והמשפחה הגרעינית שלי הייתה בארץ. הגענו שנינו ללידה די קלולס וזרמנו עם כל מה שקרה בבית החולים, כשרק בדיעבד הבנו את כובד הסיטואציה שאליה נקלענו כאשר הקטנטונת לא רצתה לצאת, נתקעה בתעלה ובעזרת מלקחיים יצאה לאוויר העולם עם אפגר 4. זאת אומרת כחולה, ללא תנועה ואפטית ונשלחה ישר לטיפול נמרץ כשאני עדיין במיטה מבולבלת מאוד. אני לא כ״כ זוכרת את 24 השעות שאחרי, אבל כשהגעתי לפגייה לחבק תינוקת פיצית בין כל מיני אינקובטורים כשמסביבם הורים מודאגים, אני לא הייתי…לא ידעתי ממה עלי להיות מודאגת. סוף טוב הכל טוב. נויה שלנו התאוששה מאוד מאוד מהר וכבר כמה שעות אחרי הלידה כיכבה בכל המדדים. את גודל החשש הבנתי רק תקופה ארוכה אחרי הלידה.

בבית הייתי די לבד. לא ידעתי כלום על תינוקות, לא היו חברות קרובות בסביבה. אמא הגיעה מהארץ, עזרה ומאוד עודדה אותי להצטרף לקבוצת אמהות. אני די זלזלתי אבל הלכתי בשבילה ומהר מאוד הבנתי שזה היה בשבילי – הקבוצה החזיקה אותי, נתנה טיפים וגרמה לי להבין שאני לא לבד. הכל היה באנגלית אבל זה ממש לא שינה כלום.

את השנתיים הבאות העברתי בבית עם ילדה גי׳נגי׳ת בשכונה מנומנמת ויפה, עם מעט מבקרים מהארץ והרבה ביקורי מולדת וכשנויה הייתה בת שנתיים החלטנו שאנחנו רוצים שהיא תגדל בארץ ועשינו סוג של עליה.

התמקמנו בפרבר בשרון. לא היה לי פשוט להחליף עירוניות שקטה לאיזור שקט עוד יותר. לא הכרתי את הסביבה ופתאום כל התנהלות החיים השתנתה. היינו מוקפים במשפחה, המון חברים, התחלה חדשה. טוב ורע, קל וקשה.

התמקמנו, עבדנו, נולד עוד ילד ג׳ינג׳י ובנינו בית מקסים. אבל אחרי שבע שנים בארץ, עם שני ילדים ותינוקת בת ארבעה חודשים, החלטתנו לעשות מעבר נוסף. ניו יורק סיטי Here I come!!!

www.prettysimplelife.co.il | Motherhood around the world | אמהות מסביב לעולם | ישראלים בניו יורקעל ילדים, מעברים והתאקלמות במדינה חדשה:

כל חיי הביאו אותי לרגע הזה – לכבוש את ניו יורק כמו סקס אנד דה סיטי. אך הפעם במעבר, כבר לא הייתי בגפי (וגם  לא זוג + עוללה כפי שהיינו כשחזרנו ארצה), אלא חלק ממשפחה בת חמש נפשות.

אני נושמת שינויים ואוכלת מעברים לארוחת בוקר. זה באופיי ובדם שלי. אך מעבר עם ילדים ממדינה אחת למדינה אחרת, הוא עניין לא פשוט. כל ילד חווה את המעבר בצורה אחרת ולכן החלטתי, גם כאמא וגם כמישהי שעברה את התהליך בילדותה ובבחרותה, להקדיש את כל כולי להתאקלמות של הילדים. לשינוע, לחוגים, לחברים….להיות שם ולעזור צעד אחרי צעד. לפי דעתי,  זה היה מאוד משמעותי בהתאקלמותם.

וכמובן שצריך גם לקחת בחשבון את אופי הילדים. הגדולה שלנו מתאקלמת בכל מקום בקלות, עם שפה או בלי שפה…זה ממש לא משנה לה ולכן מבחינתה היינו נפרדים לשלום עם הגיענו לניו יורק ונפגשים שוב בנשף סיום התיכון. לעומת זאת, האמצעי, חווה מעברים בצורה יותר קשה. השוני באווירה, צורת ההתנהגות, הציפיות השונות ממנו כתלמיד. חלק מהדברים הוא הבין לבד במסגרות החדשות ועל חלק גדול דיברנו בבית וחווינו ביחד בסופי שבוע ובערך תוך תשעה חודשים התחיל להרגיש כבר בעניינים. כיום הוא מרגיש בניו יורק כמו ביתו הראשון.

אני מאמינה שהרבה מהיחס שלהם למעברים מגיע ממה שהם רואים אצלנו, ההורים. לכן, מההתחלה דאגנו לשדר להם כזאת אופטימיות והתרגשות חיובית שגם הם נדבקו בציפייה. העצמנו  כל דבר קטן – "וואו, תראו את ביה״ס – כמה שהוא גדול", "תראו את הפארק ליד הבית – איזה נוף", "וואוו – יש פה איזה חוגים שאתם רוצים". להלהיב להלהיב להלהיב. ככל שהיינו חיוביים ואופטימיים וככל שהראנו שלכל בעיה יש פיתרון, ככה הם זרמו יותר.

www.prettysimplelife.co.il | Motherhood around the world | אמהות ישראליות בעולם | רילוקיישן לניו יורק
מעיפים עפיפונים לצד הנהר

היום כבן אדם בוגר אני רואה את כל המעברים שחוויתי, חלקם לא בשליטתי וחלקם כהחלטה שלי, כתוספת מדהימה למי שאני. מה שלמדתי, תרבויות שונות, חוויות משפחתיות יוצאות דופן ועוד. בתחילת דרכנו, החלטנו, אני ובעלי, שאנו רוצים שהילדים שלנו גם יחוו את העולם ככה. אנו תמיד צוחקים שבכל מקרה הילדים בוודאי יישבו אצל פסיכולוג בגיל 18 ויקטרו עלינו אז בואו ניתן להם באמת חומר לקטר עליו….

על מדוע יש לי שני שמות:

כשנולדתי, הורי, ששאפו להיות מאוד מקוריים, רצו לבחור לביתם, בכורתם, שם מיוחד, קליט, פשוט, יפה ולא מסובך ומכיוון ששם המשפחה שלנו לא כלל אף אלמנט מהקריטריונים הללו – כל הלחץ נפל על השם הפרטי : חן.

עם השם חייתי באושר בארץ ישראל הטובה והישנה עד שעברתי בפעם הראשונה לניו ג'רזי. כי לשלוח ילדה בת 8 לבה"ס אמריקאי פרברי, בשנות השמונים המוקדמות כשהמנהל בקושי ידע היכן למקם את ישראל על המפה כששמה בעברית הוא "חן" אבל בתרגום חופשי (מאוד) בפספורט הוא "Hen" אז כל מה שיש לי להגיד לכם זה "קוקוריקו" כי Hen  זו תרנגולת באנגלית. בדיוק כל מה שילדה ג'ינג'ית חולמת עליו כשהיא עוברת לארה"ב בלי לדעת מילה באנגלית לתוך כיתה של בלונדינים שכל סיטואציה של קריאת שמה תגרור קירקורים והנפת ידיים ומקור מחברי כיתתה החדשים. אז מפה לשם , ומהר מאוד, על משקל  "חֵנִי" מהבית, שמי הפך בין לילה ל "אַנְנִי". הגיוני, לא?

אמהות-מסביב-לעולם_אנני_חן__9
היי אני חן, Hen, חני, אנני!

כשהפכתי לאמא נשבעתי שלא אעביר את הילדים שלי את אותה טראומת שמות במיוחד שכבר ידעתי את מה שהקלפים ניבאו – מגורים מחוץ לגבולות הארץ. וכמו הוריי, גם אני רציתי לקרוא לבכורתי, שם מקורי, בינלאומי, מיוחד, קליל וקליט: נויה!  נחמד ופשוט. אבל כל מה שיש לאמריקאים להגיד עליו זה "!!Oh how interesting" (מה שבתרגום חופשי אומר – "למה כולכם הזרים חייבים להיות כאלו מקוריים? למה לא קוראים לה ג'ניפר או לאורה כדי שלא נצטרך לשבור את השיניים??")

עם האמצעי גם חיפשנו שם נעים, קצר, שאת כל מרכיביו אפשר להגות בכל שפה – גור, פשוט, קצר וקולע. אך כשאמריקאים מבטאים אותו, זה נשמע כמו שאגת נמר אפריקאי צולע –

גגגגגגגגרררררררררררר

ולכן,  עם השלישית לא לקחנו סיכונים וקראנו לה ליבי.  כולם פה חושבים שזה קיצורֿ של אליזבת ושואלים אם אנחנו קתולים או פרוטסטנטים.  אני ישר ממלמלת משהו לא ברור וליתר ביטחון גם מצטלבת :-).

על מערכת החינוך האמריקאית:

החלטנו להכניס את הילדים לבתי ספר ציבוריים. הם נחשבים טובים במנהטן ואמרנו לעצמנו שננסה אותם לפני בתי ספר פרטיים. הצליח לנו בגדול! מערכת החינוך שחווינו הייתה מכילה, עם שיטת לימוד שכ״כ התאימה לילדים צעירים, מעניינת וכיפית. הם ממש נהנו ללכת לביה״ס, לעשות עבודות ולתרום לכיתה. קשה לי להשוות למערכת החינוך הישראלית, כי זה לא פייר. ממש אין מה להשוות עד כדי שזה מתסכל. מערכת החינוך בארץ לא מגיעה לקרסוליים של זו שחווינו  – לא מבחינת תכני הלימודי, אופן הלימוד או ההתייחסות של צוות המורים.

הלימודים בבה״ס היו בשיטה מבוססת פרויקטים, Project Based Learning. כל נושא לימוד היה פרויקט ארוך שכלל כמעט את כל מקצועות הלימוד. אם למדו על תפוחים (וכן היה פרויקט כזה שבהתחלה לא הבנתי מה יש לדבר כ"כ הרבה זמן על תפוחים) – הם למדו על חלקי התפוח, מקומות גידול (כמובן עם טיול למטע תפוחים), אקלים רלוונטי, ביקרו בשוק איכרים לראיין איכרים ולראות את המבחר, במתמטיקה מילאו טבלאות בנושא, באומנות ציירו את מה שחוו וכמובן שבסוף הכינו מצגת בכוחות עצמם על מה שלמדו. ככה בכל נושא. זה היה מדהים והתלמידים כ״כ נכנסו לעיניין. זה ממש העצים אותם.

אמהות-מסביב-לעולם_אנני_חן__1

חוקרים דלועים

את הקטנה שלחנו לגן פרטי שעלה לנו כמו שנת לימודים באוניברסיטת יוקרה. הגן היה מקסים אבל כגן עירוני הוא היה בתחתית של בניין רב קומות וה"חצר" של הגן היה בעצם הפארק הירוק במרחק כמה רחובות מהגן. הילדים יצאו לפארק כמעט מידי יום, גם בימים מושלגים. ילדים ניו יורקרים עמידים בפני כל מזג אוויר. התכנים בגן דמו לתכנים בארץ אך מספר הילדים בכל קבוצת גיל היה קטן (לא יותר מעשרה ילדים בגן). חגגנו את החגים הנוצרים כמו כריסטמס והזמינו אותי ללמד את הילדים בגן על החגים היהודים. הגן היה מאוד מכיל ומאוד מאוד רך עם הילדים. גם התרבות בגן היתה רגועה ושקטה – לא היה צעקות בכלל והיה דגש על ביטוי דרך אומנות. הקטנה שלנו פרחה שם.

www.prettysimplelife.co.il | Motherhood around the world | אמהות מסביב לעולם | ישראלים בניו יורק
חוגגים חנוכה בניו יורק
על הסוויץ' שעברתי בעקבות אסיפת הורים בגן:

לאסיפת ההורים הראשונה בגן, הוזמנו לפגישה תמימה של הורי הגן בשעות אחר הצהרים המאוחרות. שיחה קלילה עם הגננת על הגן, כך חשבתי. תקתקתי בייביסיטר (ישראלית, כמובן) ויצאתי אחרי מקלחת וחולצה ללא כתמים לשבת על כסאות שמכסים לי חצי טוסיק. הייתי מרוצה מעצמי מאוד. אבל כנראה לא מספיק כי שאר האמהות הגיעו עם שמלות ערב, פנים מאופרות וביקור אצל המניקוריסטית. הגברים לעומת זאת היו בטוקסידו או מינימום חליפה. לא, אני לא מגזימה…רמת ההשקעה לאסיפת הורים קלילה בגן עשתה לי סוויץ׳ ברמת ההשקעה הכללית שלי בלוק היומי שלי בשיטוטיי בניו יורק וכמובן גם סוג של סוויץ׳ בחשבון הבנק.

על תהליך קבלה לבתי ספר:

כשהבכורה שלנו עלתה לחטיבת ביניים, נתקלנו בתהליך שלא היה לי מושג שקיים בכלל – תהליך קבלה לחטיבת ביניים בביה״ס ציבורי! תחרות מטורפת, סיורי בתי ספר שונים, מבחנים בכתב וזימונים לאינטראקציה חברתית, דירוג בתי ספר בכתב וחיבורי קבלה. אשכרה הרווארד. לא ציפיתי לזה בכלל.

אך לאחר שהבנתי את חשיבות התהליך (ולהגיד את האמת, בתחילה די זלזלתי בו כי לא הבנתי את ההבדלים התהומיים בין בתי הספר) ניצלתי את הקלף הישראלי שלי – חוצפה עדינה, אפס שבויים ודבקות במטרה וביררתי בכל מקום אפשרי על סוגי בתי הספר השונים, איך להתכונן למבחנים, עם מי צריך לדבר כדי שיזכרו אותי (מאוד חשוב!!!), אילו מכתבים תומכים כדאי לכתוב (מהגרת חדשה במדינה, רק למדה אנגלית וכו'), איזה הקלות לבקש והכי חשוב לחייך. לחייך לחייך כל הזמן.

וזה השתלם – נויה התקבלה לחטיבה נהדרת, קרובה לבית – מה שנתן לה עצמאות שכן לא תלויה בנו או בתחבורה ציבורית ולי שקט נפשי שהיא לא מסתובבת לבד ברחבי העיר.הרי מצד אחד ,העיר הזאת קוראת לילדים לצאת לכבוש אותה אך מצד שני, עדיין קיימות מחשבות על סכנות שעוברות לכל אמא בראש מסביב לשעון, והמתבגרת שלי וחברותיה בדיוק בתפר בין להיות צמודה לאמא לבין לשחרר ולהתרוצץ לבד.

כל פעם שהיא "בדרך ל…" או "בדרך מ…" היא מסמסת או מתקשרת. השנה סוף סוף היא גם החלה לקחת את הרכבת התחתית לבד. היא יודעת מה היא רוצה לעשות ולראות בעיר – הצגות חדשות, חנויות חדשות וסתם ללכת ברחובות. כמוני, גם היא חיה עירונית שהעיר רק מעוררת אותה. אבל עם כל הרצון של נויה לגלות ולחקור את העיר הגדולה, עדיין חשוב לזכור שמימד הלימודים הוא חזק ולא מזלזלים פה. כמו שתיארתי, במעבר מביה״ס אחד לשני צריך להתקבל ומאוד מאוד להשקיע – מבחנים, חיבורים, ראיונות. הלחץ החברתי בביה״ס הוא להצטיין ולהיות יצירתי. אווירת העשייה בביה״ס היא מאוד חשובה לכולם. המורים משקיעים בילדים ובתמורה הילדים מאוד רציניים לגבי הלימודים ולכן "העצמאות" הזו ממש לא באה על חשבון הלימודים.

על חוגים ותרבות הספורט:

למזלי, בתי הספר משתפים פעולה עם המתנ"ס השכונתי ודרכו הציעו לילדים חוגים (after school activates) שיגרתים ומאוד נחמדים. הילדים בחרו את החוגים, ובימים שהשתתפו בחוג עברו ישירות מביה״ס לחוגים באמצעות צוות המתנ״ס ואני הגעתי לאיסוף רק ב-17:00 בערב. בהתחלה זה נראה לי מאוד מאוד מאוחר כשעת איסוף ויותר מידי עבור ילד שמתחיל ב-8:30 את יום הלימודים אבל הסתגלנו. במיוחד, כשרוב החברים גם נשארו לחוגים. ומבחינת הילד – דאגו לו שם לאוכל, הוא לא היה צריך לצאת ממבנה ביה״ס והוא נהנה בחוג עם חברים.

אמהות-מסביב-לעולם_אנני_חן__3

נבחרת הכדורעף

אחד התחומים המאוד מפותחים פה הוא תחום הספורט בביה״ס. יש מיליון קבוצות ואפשרויות להיות פעיל במהלך היום. הגדולה שלנו רצתה הכל מהכל – גם להצטרף לנבחרת כדורעף ולהיות קפטנית הקבוצה, גם להיות חלק מנבחרת מהאצנים ולהתרוצץ ברחבי העיר בתחרויות וגם להתאמן בשחייה באחד ממרתפי הענק בשכונה. והאמצעי?  גם רצה. אבל לא במסגרת המתנ"ס אלא הכל באחד על אחד. שחייה, קרטה, התעמלות עם מורים פרטיים. ומי אני שאגיד לא, אפילו אם זה דורש ממני לחצות רחובות מושלגים, לדלג בין שלוליות, לתזז ברחבי העיר (מי הזיע יותר? אני או הם? לא ברור) ולמשכן את גופי תמורת בייביסיטר לאחרים? באמריקה כמו באמריקה, אני צריכה להיות אמא על ספסלים מעודדת בקולי קולות.

על חופשות וסופי שבוע:

השבועות של הילדים היו עמוסי לימודים וחוגים אז בסופי שבוע ניסיתי למלא אותם בחוויות משפחתיות עירוניות מיוחדות – פסטיבלים שונים, מתחמים חדשים, מוזיאונים פחות ידועים ועוד. מאוד השתדלתי לא להגיע לאזורים עמוסים ותיירותיים ותמיד מצאתי זמן גם ליהנות מהשכונה הירוקה שלנו על גדות הנהר. לא היה לנו רכב אז בתוך העיר הסתובבנו תמיד בתחבורה ציבורית ומידי כמה שבועות שכרנו רכב ליעדים רחוקים יותר.

אמהות-מסביב-לעולם_אנני_חן__5

לומדים לגלוש
נופשים בחופי מקסיקו

את חופשות בית הספר והחגים, לא משנה מאיזה דת, ניצלנו לנסיעות. חרשנו את הסביבה הקרובה והרחוקה יותר. הסתבר לנו שבאזור שלנו, זה מה שכולם עושים – מגיע חג או חופשה ויוצאים מהעיר. העיר הזאת לא פשוטה וחייבים להתאוורר. במיוחד בתנאי מזג אוויר קיצוני. בתחילת השהות שלנו בניו יורק, כשעוד לא ידענו לאן בורחים, נזכרנו ממש ברגע האחרון לבדוק זמינות ופניות יעדים שונים. כמובן שהכל היה מלא – המקומיים סגרו את כל התוכניות שלהם כבר חצי שנה קודם. לאט לאט התחלנו לתכנן כמעט את כל השנה מראש ומה שיכולנו סגרנו מוקדם. זה הוזיל לנו עלויות, הבטיח לנו מקום ולא היינו ׳תקועים׳ בבית במהלך חופשות ביה״ס ממושכות. רוב החופשות שלקחנו היו תלויות עונת השנה בניו יורק: בסתיו כל שנה יצאנו מהעיר ליום לראות את צבעי חילופי העונות, בחורף תמיד ייעדנו כמה סופי שבוע לסקי (שבעלי ואני יודעים לעשות ומאוד רצינו שכל הילדים ילמדו גם כן) וכל קיץ הגענו לארץ. ובתקופות מזג האוויר הקשה במנהטן (חודשי ינואר-פברואר) היינו בורחים ליעדים חמימים. טיילנו המון ואני חושבת שהילדים מאוד מאוד הרוויחו מכך. זה איחד אותנו כמשפחה וחווינו ביחד מקומות חדשים ותרבויות שונות.

על אסון התאומים:

למרות היותנו ישראלים נהגנו להשתפשף בתרבות המקומית שאפיינה את ניו יורק והאירוע המכונן של האזור, כמובן, היה אסון התאומים (9/11). פעם בשנה מתקיים מירוץ בעיר לזכר הנופלים – בנים של, דודים, נשים, עובדים, כל מי שהכיר או מזדהה, מוזמן לרוץ. כשרק הגענו לניו יורק, נקלענו למסלול של רצים שעבר ממש מתחת לדירה שלנו על נהר ההדסון. רמת ההזדהות עם הנופלים ריגשה אותנו ומגוון האנשים שרצו והרגשת הסולידריות ממש גרמה לנו לעמוד ולהצדיע. מאז כל שנה אנחנו מגיעים לראות ולחלוק כבוד. מה שמרגש עוד יותר זה שהאצנים מתרגשים מהמעודדים. וכבר יצא שאצנים שהבחינו בילדינו עומדים ומעודדים עם דגלים אמריקאים, סטו מדרכם במסלול להגיד שלום ותודה לילדים. אני דומעת כשאני משחזרת את זה כעת.

על מזג האוויר הניו יורקי:

הדבר שמאוד מאוד השפיע על ההתנהלות שלנו בניו יורק, התוכניות שלנו ואפילו על ההתנהגות הוא מזג האוויר. מזג האוויר בניו יורק לא פשוט. הקיץ לוהט ודביק, החורף קשה ומאוד ארוך ועונות המעבר קצרות. כישראלים שהגיעו לעיר עם מזוודות מלאות טי שירטס, מעיל פוקס ומגפוניי ניין ווסט – חשבנו שאנחנו מסודרים אך מהר מאוד, או לפחות כבר בתחילת נובמבר, הבנו שלא הבנו כלום. החורף בניו יורק קשה אבל העיר לא מפסיקה לרגע. הכל מתנהל כרגיל וצריך ללמוד להתמודד עם תכניות מחוץ לבית, תחבורה ציבורית ושעות חשיכה גם שקפוא ומושלג בעזרתם האדיבה של ביגוד איכותי מתאים. כמובן שגם נהנינו מהחורף – ממלחמות השלג מתחת לבית, מהסקי במרחק נסיעה קצר יחסית, ממתחמי החלקה על הקרח ולי באופן אישי –  גם משופינג של מלתחה חדשה עונתית.

אמהות-מסביב-לעולם_אנני_חן__4
קרררר בחורף הניו-יורקי
על מדוע התחלתי לכתוב בלוג:

כשעברנו לניו יורק הגעתי לשם עם תינוקת בת ארבעה חודשים ולא עבדתי – בעלי צלל ישר לעבודה ואני הייתי אחראית שהילדים יתאקלמו, שהבית יתקתק ועל כל הפעילות התרבותית שלנו בעיר (האחריות של המטלה השלישית הייתה כמובן המהנה ביותר).

כשהילדים כבר זרמו במערכות השונות התלבטתי אם לחפש עבודה (בעלת אזרחות אמריקאית…לפחות הייתה תמורה בעד האגרה בעקבות כל השינועים בעברי) והחלטתי (עדיין לא בלב שלם) שאני רוצה להיות נגישה לילדים במיוחד כשאין לנו מערכת תמיכה כלשהי ושבעלי רוב הזמן מעופף בעולם.

אז למדתי לג׳נגל בין הטיפול בילדים לבין הכרת העיר – אם אני כבר בצנטרום של הצנטרום לא כדאי? ייעדתי לפחות יום בשבוע להכיר אזורים שונים בעיר, נסתרים, רחוקים, אחרים, עונתיים. בדקתי בילויים פוטנציאלים עם הילדים, הלכתי לתערוכות ופתיחת גלריות שונות. בהתחלה הצטיידתי בטיים אאוט ניו יורק ולאט לאט מצאתי עוד מאגרי מידע שהם לא בהכרח לתיירים – אלא למקומיים. רציתי לשתף את החברים והמשפחה בחוויות שלי, של המשפחה והתחלתי לתעד את הכל בבלוג. מעבר לתחושות והרגשות שעליהם סיפרתי, שיתפתי גם בכל מיני מקומות ומסלולים בעיר וככה הבלוג התגלגל והגיע לקהל גדול יותר ויותר ואפילו והתחלתי לכתוב טור שבועי ב- ynet.

אמהות-מסביב-לעולם_אנני_חן__7

חווים ויוצרים גראפיטי במוזיאוני העיר

מסתבר שלמרות שמבחינתי ניו יורק היא מרכז העולם, יש עוד המון אנשים שלא מכירים או שבכל ביקור רוצים להכיר משהו חדש. אז למרות המעבר חזרה לארץ בתחילת השנה, החלטתי להמשיך להיות על הקו ולהמשיך לכתוב על העיר – המלצות, הגיגים, סיורים, אירועים ועוד. לא מצליחה להוציא את העיר מהוורידים שלי.

החוויה הניו יורקית שלנו הייתה ועודנה יוצאת מן הכלל בתור משפחה. היו קשיים, היו תסכולים אבל היתרונות לכולנו (גם הילדים אומרים) היו by far גדולים מהחסרונות. השהות והחוויה המשותפת מאוד מאוד קירבה אותנו, גילוי העיר הדהימה אותנו ביחד והאפשרויות לכל אחד בנפרד עודדו אותנו להמשיך קדימה. כשאני מסתכלת קדימה, אני רק יכולה לקוות שתהיה לנו עוד אפשרות כזאת. אך גם אם לא, החוויה בניו יורק השאירה לנו זיכרון מתוק מתוק לכל החיים.


אתן עדיין כאן? הייתי בטוחה שרצתן לקנות כרטיס לניו יורק ולסגור איזה מסלול טיול עם חן, אנני או איך שתרצו לקרוא לאמא הניו יורקית המקסימה הזו (ודרך אגב אם תירשמו לבלוג שלה בימים הקרובים גם תקבלו ממנה מתנה נהדרת – חוברת טיולים מפורטת הכוללת חמישה ימי מסלול מדוקדקים עם מקומות בילוי, אוכל, נוף וחוויה. כי גם אם אתם לא בדרך לשם אחרי הראיון הזה…בטוחה שבקרוב תהיו).

תודה רבה חן על ראיון מרתק! אתן מוזמנות להמשיך וללמוד על החיים של חן בניו-יורק בבלוג האישי שלה "באמאשלי" ומבטיחה שגם אם ביקרתן עשרות פעמים בעיר הזו – חן תדע איך לחדש לכן!

ואם אתן במקרה אמהות ישראליות שגרות מחוץ לישראל ורוצות להתראיין למדור "אמהות מסביב לעולם", אשמח אם תצרו איתי קשר בדוא"ל shira@prettysimplelife.co.il.


פספסתן את הראיונות הקודמים? מזמינה אתכן לבקר איתי מסביב לעולם:

אמהות מסביב לעולם: הכירו את קרן מניו זילנד 

אמהות מסביב לעולם: הכירו את יוליה מאוסטרליה 

אמהות מסביב לעולם: הכירו את ליאת מיפן

אמהות מסביב לעולם: הכירו את כריסטינה מספרד

אמהות מסביב לעולם: הכירו את דונה מסקוטלנד

אמהות מסביב לעולם: הכירו את ג'ואנג מקוריאה


וכמובן את כל סיפורי קוריאה שלי בבלוג:

5 עובדות מפתיעות על היריון ולידה בקוריאה

5 עובדות מפתיעות על גידול ילדים בקוריאה

הדברים הקטנים שמקלים על הורים בקוריאה

חזרה לבית ספר ולגן: ראיון עם הילדים לקראת שנת הלימודים (להדפסה חינם)

חוזרים-לבית-ספריוצרת:

אני מאמינה כי אחד מהתפקידים החשובים ביותר שלי כאמא הוא לעזור לייצר זכרונות טובים עבור ילדיי.

זכרונות מטיולים שיצאנו אליהם כמשפחה, זכרונות מאירועים מיוחדים שחגגנו יחדיו וזכרונות מההווי היומיומי – הארוחות המשותפות, קריאת הסיפורים לפני השינה, ההשכמות היומיות שכוללות נשיקות ודגדוגים לפני שקמים מהמיטה. כל משפחה ואוסף המסורות והזיכרונות שלה.

זכרונות שיעלו חיוך על פניהם גם כשיחשבו עליהם עוד כמה שנים.

זכרונות אשר בזכותם, אני מקווה, יפתחו בטחון עצמי ואשר יעצבו את אישיותם כבוגרים.

שומרת:

וכאמא (או כאבא), אני מאמינה שתפקידי גם לפעול על מנת לתעד את הזכרונות.

כך שגם אם קצת נשכח או נעלם –  ישנם אלבומי תמונות, ומזכרות שרכשנו מהטיול, ויש גם קופסאות בהם נשמרות מיטב היצירות של הילדים וברכות שקיבלו בארועים מיוחדים. וכולם יחדיו עוזרים בשימור ותיעוד הזכרון המשפחתי המשותף. (ועל כל ההמלצות, הדרכים והאוספים שלי גם כתבתי בפוסטים שונים בבלוג ומזמינה אתכן לקרוא כאן וכאן וכאן).

Back-to-school-Interview-with-kids-1מתעדת:

את הזכרון של היום הראשון לכיתה א' אני בטוחה שרובנו חקקנו בלבנו. בכל זאת, זה אירוע מכונן. ובוודאי גם הורינו צילמו את המאורע ותיעדו אותו באלבום התמונות המשפחתי.

אך מי היינו אז ביום הראשון? מה אהבנו? ומה לא? ממה התרגשנו או אפילו פחדנו בתחילת שנת הלימודים?

וממה הורכבה אישיותנו כבר אז? אלו דברים עניינו אותנו? אלו אהבות טיפחנו או חששות פיתחנו והאם שמרנו עליהם גם כשבגרנו?

את התשובות לכל שאלות האלו – לא בטוח שאנחנו זוכרות.

אני בכל אופן לא. אך כאמא, כן הייתי רוצה שילדיי יזכרו.

ולכן, בשל תפקידי כיוצרת ומשמרת ומתעדת הזכרונות, החלטתי לפתוח במסורת משפחתית חדשה: ראיון כתוב עם הילדים לקראת תחילת שנת הלימודים באמצעותו יחלקו איתי וישתפו אותי – מה הם אהבו, ממה חששו וממה הם התרגשו לפני עלייתם לכיתה חדשה או לגן חדש. 

Back-to-school-Interview-with-kids-2

את הראיון בחרתי לחלק לשניים – חלק אחד שישקף את אהבותיהם בתקופת זמן זו והחלק השני קשור להעדפותיהם בביה"ס או לגן. והנה מה שענו ילדיי:

יונתן, בן 7, עולה לכיתה ב' בכפר סבא

החברים הכי טובים שלי:  עומר יהונתן ויואב
צבע אהוב: סגול ספר אהוב: קפטן תחתונים
שיר אהוב: גנגנם סטייל משחק אהוב: לגו
כשאגדל אהיה: מהנדס לגו
אני הכי אוהב בביה"ס: כשיש הפסקה פעילה
המקצוע האהוב עליי הוא: התעמלות המקצוע הכי פחות אהוב עליי הוא: חשבון
בהפסקות תמצאו אותי: צופה במשחק כדורגל
קופסת האוכל שלי מכילה: כריך עם גבינה צהובה ומלפפונים
אני מאחל לעצמי שהשנה: אני אהיה אלוף העולם בכל המקצועות

Back-to-school-Interview-with-kids-5 Back-to-school-Interview-with-kids-4אביגיל, בת 4 ו-10 חודשים, עולה לגן חובה בכפר סבא

החברות הכי טובות שלי: אלה, שירה, נגה
צבע אהוב: ורוד ספר אהוב: אגדות של נסיכות
שיר אהוב: “How Far I’ll Go” של מואנה משחק אהוב: לגו
כשאגדל אהיה: מלכה
אני הכי אוהבת בגן: לרדת לשחק בחצר
הפעילות האהובה עליי בגן: כשיש יום הולדת לאחד מהילדים
המשחק האהוב עליי בחצר: לטפס על הסולמות
קופסת האוכל שלי מכילה: פיתה עם קוטג' או טונה, מלפפון קלוף, גזר, עגבניה
אני מאחלת לעצמי שהשנה: אלמד לקרוא אותיות

Back-to-school-Interview-with-kids-6את הראיונות בכוונתי לסרוק ולצרף לאלבום התמונות הדיגיטאלי המשפחתי השנתי (טיפים להכנת אלבום משפחתי מושלם תמצאו בפוסט כאן).

Back-to-school-Interview-with-kids-3ואם אהבתן את הרעיון וברצונכן להתחיל במסורת חדשה של ראיונות לפני תחילת שנת הלימודים אצלכן במשפחה. מזמינה אתכן להוריד את קובץ פרינטבל הראיון וליצור עבורכן ועבור ילדיכן זכרון משפחתי נוסף.

וכמובן, אל תשכחו לצלם את הילדים ביום הראשון של שנת הלימודים מחזיקים בשלט שלום כיתה א' (או כל כיתה אחרת ואפילו גן) שהכנתי עבורכן כבר שנה שעברה וניתן להוריד בפוסט כאן.

Back-to-school-FIrst-day-of-school-sign

 

 

ושתהיה שנת לימודים פוריה ומוצלחת!


האימג'ים בראיון והבאנר נלקחו מאתר Freepik

5 בלוגים של יצירה ואימהות מומלצים לימי הקיץ החמים

תנו לי לברוח.

למקומות קרירים יותר, בהם ניתן לכרוך צעיף קיצי מבלי להזיל ליטרים של מים.

למקומות בהם כל בית פרטי כולל מדשאות ענק ובריכת שחיה שרק ממתינה לאיזו מסיבת בריכה בסופ"ש הקרוב.

למקומות בהם מסיימים (או מתחילים) את היום עם קוקטייל הום מייד שנלגם על הפטיו (או במסיבת הבריכה!)

למקומות בהם תסרוקות לא נהרסות תוך דקות ספורות בגלל הלחות המזעזעת.

תנו לי לברוח.

בין כל ההפעלות והיצירות, הנסיעות, התיאומים, השריונים והמשחקים.

בין כל ההשתוללויות, הנזיפות, הצעקות, המריבות, הפיוסים, ושוב המריבות.

בין כל ההגיות והקריאות האפשריות לתואר "אמא", "איייייייימממממממממא", "אי-מה!".

תנו לי כמה דקות של אסקפיזם.

תנו לעצמכן.

תצרפו עוד פיד לרשימה.

תתמכרו.

www.prettysimplelife.co.il | Favorite Craft Blogs / Mummy Blogs | בלוגים של יצירה ואימהות מומלצים
קצת אסקפיזם בבקשה…

תברחו איתי.

לבלוגים של יצירה ואימהות האהובים עליי שמספקים לי מידי יום כמה דקות של מפלט והשראה.

לעולמן של הבלוגריות האמריקאיות אחריהן אני עוקבת, אחר חלקן אפילו שנים.

מתפעמת מהיצירתיות, שואבת את היופי, נחשפת לנקודות מבט שונות, מתרשמת מהרעיונות ולומדת – להיות בלוגרית, להיות אמא.

אז אם בין כל המטלות והמשימות, אתן מחפשות, גם כן, לברוח לכמה דקות, תנו לי לעשות לכן הכרות עם הבלוגים האהובים עליי.

www.prettysimplelife.co.il | Favorite Craft Blogs / Mummy Blogs | בלוגים של יצירה ואימהות מומלצים

a cup of Joממבט ראשון הוא לא הבלוג הכי יפה ומעוצב שתמצאו ברשימה. להפך. העיצוב של הבלוג פשוט יחסית, התמונות, גם הן, פשוטות יחסית ואינן מבוימות או צבעוניות, ועם זאת, אם תשאלו אותי איזה בלוג מהווה לי השראה, אבחר ב-"a Cup of Jo" במקום הראשון. זהו בלוג שמקדש את התוכן. את השיחה. את הדיון (וכיאה לכך כמות התגובות בבלוג פשוט עצומה). ג'ואנה גודארד, בעלת הבלוג הניו-יורקית, שחיה שם עם בעלה ושני ילדיה, חולקת את חוויותיה הקטנות והגדולות כאחד, כאמא, כאישה ורעיה. בין אם אלו שיחות עם שני בניה, או עם הקוראות עצמן (פורמט השאלות שאני כל כך אוהבת מנוצל פה במלואו), מחשבות על מערכות יחסים וזוגיות, המלצות על ספרים (לעצמך או עבור הילדים), תרבות, אופנה או עיצוב ובעצם כל נושא שאפשר להציף לדיון על החיים בכללותם.

למה כדאי להכיר את ג'ו? כי זהו בלוג בו כל אישה תמצא את עצמה. לא מושלמת. פשוט היא עצמה.

פוסט אהוב: Penny Walks. רעיון קטן אבל משמעותי לההעצמת הקשר בין הורים לילדים ולהאטת קצב החיים באמצעות משחק שוטטות ברחובות (טוב, בכל זאת רחובות ניו יורק אטרקטיביים יותר מרחובות כפר סבא) אשר כל מטרת הטיול היא ניהול שיחה עם הילדים.

www.prettysimplelife.co.il | Favorite Craft Blogs / Mummy Blogs | בלוגים של יצירה ואימהות מומלצים
הכירו את ג'ואנה גודראד מהבלוג a Cup of Jo

www.prettysimplelife.co.il | Favorite Craft Blogs / Mummy Blogs | בלוגים של יצירה ואימהות מומלצים

Design Mom: אין ספק שזהו הבלוג שיש לי את ההכרות הכי ארוכה עימו. Design Mom, הלא היא גבריאל בלייר, מעצבת גרפית ובלוגרית מוכשרת וותיקה (שחולקת כבר שנים רבות את תפיסת עולמה כאמא לשישה ילדים (כאן המקום לציין שגבריאל ומשפחה נוצרים מורמונים?) הגדלים יחדיו בבית מעוצב בקליפורניה אשר אליו היא מתייחסת כ-Treehouse (וגם כתבה ספר נפלא שניתן להזמין מכאן ועליו המליצה בחום נעמה מהבלוג "סימני דרך" בפוסט האחרון שהעלתה). בבלוג, מעלה גבריאל נושאים הקשורים לילדים קטנים וגדולים כאחד (בכל זאת, שישה ילדים…) כגון חשיפה למסכים, קניית רכב לילדים הבוגרים או שעות השכבה של הילדים, משתפת ברעיונות לעיצוב וסידור הבית (ויש לה גם מדור שלם שמוקדש לבתים עם ילדים), חולקת טיפים הקשורים לחיי משפחה ומציפה שאלות ודיונים על כל נושא שבעולם, שלעיתים נראים טריוואלים אבל איכשהו מקבלים בבלוג משמעות אחרת ועמוקה יותר (כגון איך אתם קוראים לסבא וסבתא שלכם?).

למה כדאי להכיר את גבריאל? כי גבריאל היא ההוכחה שגם עם שישה ילדים, שמעסיקים אותך כל רגע פנוי, אפשר לנהל שיחות אינטלגנטיות שמעסיקות אותנו כאמהות (ולשמור שהבית לא ייראה כאילו הותקף על ידי כוחות גרילה).

פוסט אהוב: what if your partner want fewer kids than you? דיון שניהלתי בעצמי עם עופר לפני קבלת ההחלטה ללדת ילדה שלישית (ההחלטה השלישית כי טובה בחיי!) ואני בטוחה שעוד רבות מאיתנו מנהלות עם בני זוגן.

www.prettysimplelife.co.il | Favorite Craft Blogs / Mummy Blogs | בלוגים של יצירה ואימהות מומלצים
הכירו את גבריאל בלייר ומשפחתה מהבלוג Design Mom

www.prettysimplelife.co.il | Favorite Craft Blogs / Mummy Blogs | בלוגים של יצירה ואימהות מומלצים

!Oh Happy Dayאם תהיתן אי פעם איך זה לחיות על קשת בענן, פשוט תכנסו לבלוג Oh Happy Day! ותגלו. הבלוג הכי צבעוני, הכי יצירתי שבו כל יום הוא סיבה למסיבה. עם השנים והתגברות הויז'ואל על חיינו, עבר הבלוג טרנספורמציה והפך מבלוג אישי על מסיבות, טיולים, עיצוב ויצירות בניצוחה של ג'ורדן פרני (אחותה של גבריאל בלייר, Design Mom) למכונת הפקה משומנת שמפזרת קונפטי של פוסטים מעוצבים מידי יום. אמנם, קצת חבל לי שהפן האישי אבד ובהחלט יש הרבה פחות תוכן טקסטואלי מעניין אך עם זאת, הרעיונות היצירתיים, ההפקות הסופר מושקעות והתמונות המשגעות הן בהחלט חגיגה צבעונית לעיניים שעושה שמח בלב.

למה כדאי להכיר את ג'ורדן? כי אין דבר שפינייאטה בצורת חד קרן ודונאט מלא צבעי מאכל לא יכול לפתור.

פוסט אהוב: Boys Room. פוסט נושן עוד מהימים שג'ורדן שיתפה מחייה האישיים בו תיארה את תהליך עיצוב חדר בניה. חדר שכצפוי צבעוני, שמח ומלא עניין והשראה שכולל פרטי מעצבים יחד עם פרטי ריהוט מאיקאה.

www.prettysimplelife.co.il | Favorite Craft Blogs / Mummy Blogs | בלוגים של יצירה ואימהות מומלצים
הכירו את  בניה של ג'ורדן פארני מהבלוג Oh Happy Day!

www.prettysimplelife.co.il | Favorite Craft Blogs / Mummy Blogs | בלוגים של יצירה ואימהות מומלצים

A Beautiful Messהאחיות אמה ואלסי, מ- ABM כבר ממזמן אינן רק בלוגריות – אלא אימפריית לייף סטייל שכוללת אפליקציות צילום מצליחות, קורסים און ליין, ספר DIY (שניתן לרכוש בלינק כאן), חנות, צוות אינסופי של כותבים ואפילו בר שפתחו בעיר מגוריהן, ואי אפשר שלא להעריץ אותן על כך. הן יצירתיות וכיפיות ועם זאת מאוד ממוקדות, מקצועיות וביזנס אוריינטד. מעבר לרעיונות ה-DIY שהן משתפות, למתכונים ולשפע הקוקטיילים שחולקות (כנראה צריך לשתות הרבה בכדי להיות בכזה דרייב). מעבר לרעיונות העיצוב שלהן ולסטיילנג המטורף, מומלץ מאוד לבקר במדור הבלוגינג שלהן שם הן משתפות בנדיבות טיפים להצלחה, בצילום, בבלוגינג, בניהול עסק ועוד.

גם אם לא תקראו כל פוסט שהן מעלות (וזה גם די בלתי אפשרי בתחשב בעובדה שהן מעלות פוסט חדש מידי יום), גם אם רבים מפרויקטי ה-DIY שהן מציגות אינם פרקטיים (כי מי מאתנו תבנה אח בחצר? למי מאתנו יש בכלל חצר??) וגם אם אינכן אלכוהוליסטיות במסווה (שוב, כמות הקוקטיילים שמכינים כאן בבלוג היא עצומה יחסית) שווה לעקוב אחרי הבלוגריות-אחיות הכי מצליחות בעולם, ולו רק בכדי לבהות בתמונות המעלפות של הפוסטים שהן מעלות.

למה כדאי להכיר את אמה ואלסי? כי אחות זה באמת הדבר הכי טוב בעולם שאישה יכולה לאחל לעצמה.

פוסט אהוב: On Changing Dreams בו אמה, האחות הצעירה מבין השתיים, משתפת בתהליך שעברה עד שמצאה את הייעוד שלה כשותפה בבלוג שאחותה אלסי פתחה והטיפים שלה לכל מי שחולמת על עסק עצמאי משגשג.

www.prettysimplelife.co.il | Favorite Craft Blogs / Mummy Blogs | בלוגים של יצירה ואימהות מומלצים
הכירו את אמה צ'פמן ואלסי לארסון מהבלוג a Beautiful Mess

Blogstitle5Tell Love and Partyכאן לא תמצאו מתכונים, לא מחשבות על אמהות, לא טיפים להורות, לא המלצות לטיולים ובעצם לא תמצאו כאן שום דבר למעט יצירה. יצירה, יצירה, יצירה. ואם כבר מתמקדים בנושא אחד בלבד, ברור שזה ייעשה בצורה המושלמת ביותר, כן? שפע של רעיונות ליצירה ו-DIY  לעיצוב הבית, להפקת מסיבות ולחגים מעשה ידיה של שרה, בעלת הבלוג. כולם צבעוניים, כולם שמחים ומה שאני הכי אוהבת כולם ישימים ופרקטיים (כאן לא בונים אח בחצר!). ואם כבר נכנסתן לבקר, אל תפספסו את חשבון האינסטגרם ההורס של שרה.

למה כדאי להכיר את שרה? כי תמיד טוב שיש חברה שיכולה להרים לך הפקה מושלמת לכבוד יום ההולדת של הקטן/ה בן רגע.

פוסט אהוב: Watermelon Party, הפוסט, שלדעתי הוא זה שפרסם את שרה, התגלגל לו (ועדיין מתגלגל) בפינטרסט כבר שנים – מסיבה (בלי סיבה) בנושא אבטיח, קיצי ומרענן!

www.prettysimplelife.co.il | Favorite Craft Blogs / Mummy Blogs | בלוגים של יצירה ואימהות מומלצים
הכירו את שרה וולק מהבלוג Tell Love & Party

Blogstitle6לא. זה לא שם של בלוג הפעם (אלא התלהבות כללית מהכותרות היפות שיצרתי 🙂 )

וכן. יכולתי להמשיך עוד ולהמליץ על עוד עשרות בלוגים בינלאומיים יפיפיים שאני עוקבת אחריהם על בסיס קבוע. אבל נשאיר אותם לפוסט המשך וניתן לכן, בינתיים, לעשות הכרות מעמיקה עם החמש הנבחרות.

אך אם אתן תוהות כיצד אני, בכלל, מצליחה לעקוב אחרי כל כך הרבה בלוגים במקביל, אני רוצה לשתף אתכן בסוד.

'Bloglovin, האפליקציה והאתר המושלמים לכל מי שאוהבת בלוגים ומקומות להשראה (היי, אם את פה זו כנראה את!) ומחפשת דרך נוחה לעקוב אחרי הבלוגים האהובים עליה במקום אחד.

Bloglovin2

בדומה לכל הרשתות החברתיות, גם ב-'Bloglovin, מוצג לך פיד, של כל הפוסטים האחרונים שעלו בבלוגים אחריהם את עוקבת (על ידי לחיצה על כפתור ה-Follow), מאז ביקרת באפליקציה לאחרונה.

הפוסטים נשמרים בפיד שלך עד שתקראי את הפוסט. לאחר שסיימת לקרוא תוכלי לעשות love לפוסט (כאן אוהבים, לא מלייקקים!), לשתף או לשמור את הפוסט תחת תיקיות שבנית לעצמך בבלוגאבין', לשימוש עתידי (למשל, אם קראת פוסט המלצות על יעד בעולם שאת עתידה לבקר בו, למה שלא תשמרי את הפוסט תחת תיקיית טיולים שתבני לעצמך?).

Bloglovin’

בנוסף, אם את מחפשת בלוגים בנושא מסוים או אם את לא עוקבת אחרי מספיק בלוגים ובא לך להוסיף עוד כמה לרשימה, בלוגלאבין' תמיד שמחה להציג לך בלוגים נוספים אחריהם אינך עוקבת בקטגוריות שונות (באתר: Find Blogs \ באפליקציה: Explore) תוך הצגת מספר העוקבים העולמי אחר  כל בלוג.

כמובן, שאם את בעלת בלוג משל עצמך, מומלץ  להגדיר זאת תחת ה-account הפרטי שלך (Claim your blog) וכך ליצור ערוץ נוסף של עוקבים אחריך (אם כי יש לקחת בחשבון שמרבית המשתמשים באתר הם קוראי אנגלית).

וטיפ אחרון בהחלט – ל-Bloglovin' בלוגים משובחים משל עצמם בנושאים שונים: עיצוב, טיולים, DIY, מזון, אופנה ועוד וממליצה מאוד להירשם אליהם לפי תחומי העניין שלך. היופי בבלוג של Bloglovin' נובע מהעובדה כי החבר'ה שם חשופים למאות אלפי בלוגים ופוסטים ביום, ולכן מסוגלים לרכז לכן מידי ניוזלטר, המלצות בנושאים מגוונים מבלוגים שונים שככל הנראה, לא הייתם נחשפות אליהן אילולא הבלוג.


מקווה שעמדתי בהבטחתי ואכן סיפקתי לכן כמה דקות של אסקפיזם טהור.

ואם אתן רוצות לדעת אחרי איזה עוד בלוגים של יצירה ואימהות (או בכלל) אני עוקבת, תוכלו לגלות בקלות אם תתחילו לעקוב אחרי בחשבון שלי ב-Bloglovin'! 

מהן הבלוגים האהובים עליכן? באיזה תחומי עניין? ואלו בלוגים משרים עליכן השראה? אני תמיד שמחה לגלות בלוגים נפלאים וחדשים ולהוסיפם לפיד שלי ב-Bloglovin'. 

 

איך תכננתי פעילויות לילדים בחופש הגדול ושכחתי מהילדים

www.prettysimplelife.co.il | It's Summer Time! | My favorite craft materials for kids to survive summerזה היה אמור להיות פוסט המשך לפוסט הקודם בו חלקתי עימכן שלושה טיפים שימושיים לתכנון פעילויות לילדים לחופש הגדול.

והוא עדיין כזה. אבל על הדרך הוא גם הפך להיות שיעור קטן בהורות עבורי.

המשוואה הייתה פשוטה: בפוסט אחד אתן המלצות כיצד להיערך ולתכנן את הפעילויות לילדים לחופש הגדול ובפוסט ההמשך אשתף אתכן בלוח תכנון לקיץ שהכנתי עבורכן מתנה. לוח תכנון קיצי, שתוכלו להוריד בהמשך הפוסט (או אם אתן כבר מנויות לניוזלטר של הבלוג, הוא ממתין אצלכן בתיבת הדוא"ל), עליו תוכלו לציין את כל הפעילויות והרעיונות שלכן וגם טיפ לפטנט לעיצוב הלוח כך, שיתאפשר לכן שימוש חוזר בו, להסיר פעילויות או להוסיף, מבלי להדפיס מחדש כל פעם או למחוק בקו שחור את השינוי.

לוח-תכנון-קיץ_1ומאחר ואני לא רק משתפת ברעיונות אלא מבצעת אותם בעצמי, גם אני התחלתי ליישם את שלושת הטיפים שחלקתי. התחלתי לאגור חומרים ליצירה ולשריין ולהזמין כרטיסים להצגות ומוזיאונים ולבדוק באתרים מה מתקיים איפה ומתי. אך תוך כדי מחקר ובניית הרשימה שלי, נזכרתי בגורם אחד שלא לקחתי בחשבון בעת תכנון הפעילויות לחופש הגדול.

הילדים.

לא שאלתי אותם מה הם רוצים. לא התייעצתי איתם ולא נתתי מקום לרעיונות שלהם.

ואמנם זה לא מאוחר מידי, הרי החופש אפילו לא התחיל, ואמנם אני מאמינה שאת מרבית (ואפילו כל) הדברים שכתבתי ברשימה הם ירצו לעשות, עדיין, העובדה הזו קצת היממה אותי. הייתי עסוקה כל כך בלתכנן ובלנהל עד ששכחתי לשתף אותם ואף הראיתי חוסר התחשבות בכך שלא חלקתי עימם את התכניות שלי ולא שאלתי אותם לדעתם, כי אני יודעת יותר טוב מהם מה צריך ומה כדאי לעשות.

עצרתי. קראתי להם ושאלתי אותם.

וביקשתי מיונתן, שכבר יודע לכתוב, להוסיף את הרעיונות שהם העלו בכתב על לוח התכנון.

לוח-תכנון-קיץ_6ועכשיו יש שתי רשימות.

הרשימה שלהם

www.prettysimplelife.co.il | Summer Activity Planner

והרשימה שלי.

www.prettysimplelife.co.il | Summer Activity Planner

ולמרבה השמחה, אכן נוספו מספר רעיונות ליצירה ומקומות בהם נרצה לבקר ולטייל שלא עלו בדעתי קודם.

ולכן בקיץ הקרוב, גם נכין קרטיבים יחדיו, וניסע לפסטיבל (איזה? לא יכלו להגיד לי…) ונלך שוב פעם למוזיאון המדע ונעשה יצירה עם נייר (את ההחלטה איזו יצירה משאירים לי) ועוד כמה רעיונות שלא היה להם מקום בקטגוריית "היכן נבקר ונטייל?"

ולי נוספה עוד פעילות לרשימה. לזכור לשתף, לחלוק ולשאול גם את הילדים לדעתם, גם אם יותר קל לי להחליט הכל על דעת עצמי.


רוצות גם את לוח התכנון הקיצי? הרשמו לבלוג כאן מטה, אשרו הרשמתכן לאחר קבלת מייל ממני וקבלו את הקובץ לתיבת הדוא"ל שלכן (ובמידה ואתן מנויות לניוזלטר, לוח התכנון כבר ממתין לכן שם).

וכמו שאתן יודעות התכונה שאני הכי דוגלת בה היא פרקטיות. ובהתאם, לוח התכנון הוא גם כזה ולכן הוא רב חודשי ורב שנתי.

לוח-תכנון-קיץ_3מה הכוונה? לאחר ההדפסה הניחו אותו במסגרת פלסטיק, לא זכוכית, פשוטה (בתמונות אני משתמשת במסגרת Fiskbo של איקאה בגודל 30*40) ובאמצעות טוש מחיק (כזה שקונים בכל חנות לציוד משרדי) רשמו את כל הרעיונות והפעילויות לחופש הגדול שעולים על דעתכן, את כל המקומות שבהן תרצו לבקר ושבצו בלוח החודשי בהתאם. שיניתן את הלו"ז? היה בלת"ם? מחקו באמצעות מטלית לחה ורשמו מחדש.

 אז מה התכניות שלכן לקיץ? אילו פעילויות כבר סגרתן או אתן חולמות לעשות? והכי חשוב – מה הילדים שלכן מבקשים לעשות (מעבר לים / בריכה וטלוויזיה כמובן)?

פעילויות לילדים בחופש הגדול: רשימת חומרי היצירה האהובים עליי לילדים

www.prettysimplelife.co.il | It's Summer Time! | My favorite craft materials for kids to survive summer

יש לי סוד..

אני אוהבת את החופש הגדול.

אהבתי כילדה ואני אוהבת כאמא לילדים.

כשאני חושבת על החופש הגדול בילדותי עולים בי זיכרונות יפים, לא גדולים בהכרח כמו חופשות בארץ או בחו"ל, אלא דווקא היומיומיים האלה, שחווינו כמעט באופן קבוע מידי יום בקיץ.

את ההליכה לקאנטרי קלאב בהרצליה שם הקפדתי להתאמן על היכולות האמנותיות והאקרובטיות שלי בבריכה (כמה פעמים אפשר לעשות סלטה במים מבלי להוציא את הראש וכמה רחוק אפשר לצלול?) והריצה הנרגשת לכיוון מגלשות המים (והירידה מהמגלשה הישרה שתמיד פלטה ממני צרחה קטנה של פחד מהול באושר) .

את הירידה לים לקראת השקיעה או ממש מוקדם בבוקר בכדי להתחמק מהשמש הקופחת, את קופסאות הפירות שאמא הייתה מביאה עמה ואת שמשייה שאבא תמיד היה סוחב.

את המפגשים השנתיים במלון עם החברים שחיו באמריקה והיו באים לבקר מידי קיץ ובאמתחתם שלל מתנות ומוצרים שלא היה אפשר להשיגם בישראל בשנות ה-80 (מי אמר טי שירט עם טושים מיוחדים לצביעה על חולצה ולא קיבל?).

את הנסיעה הכמעט שבועית עד פארק הירקון בתל אביב (בהעדר פארקים אחרים ראויים באזורנו) למשחק בגן השעשועים ליד האגם או סתם לריצה על המדשאות.

וכמובן את מסיבות יום ההולדת שלי, שנחגג באוגוסט. מסיבות לחברות טובות בלבד (את הטראומה מהמסיבה הכיתתית היחידה שערכו לי שיתפתי בפוסט כאן) שכללו בריכה מתנפחת בחצר הבניין או בגילאים מאוחרים יותר הליכה לקאנטרי עם חברות ולאחריה מסיבת פיג'מות או פיקניק בפארק (הירקון כמובן).

אני אוהבת את החופש הגדול

וכאמא לשלושה ילדים קטנים, הרצון שלי, הוא ליצור גם עבורם זיכרונות יפים בחייהם המוקדמים. זיכרונות שישרו עליהם בטחון ושילוו אותם בעתיד שויעזרו לעצב את אישיותם  – גם בחייהם כבוגרים.

ואני כמעט מתביישת ונבוכה להגיד זאת להורים שמסביבי, שאני אוהבת את החופש הגדול. ושאני אוהבת שהילדים שלי בחופש ואת היציאה מהשגרה המעייפת והמלחיצה של יקיצה מוקדמת, הכנתם, זירוזם וארגונם ליציאה, מחשבות על ארוחות צהריים ומה נבשל היום וריצות לחוגים וחברים. לי גם מגיע חופש גדול.

www.prettysimplelife.co.il | It's Summer Time! | My favorite craft materials for kids to survive summerאני אוהבת את החופש הגדול.

אך לא אכזב ואגיד שחודשיים שלמים עוברים עלינו בשלווה ובנחת. כמובן, שישנם רגעי משבר, כעס ועצבים שאז אני מייחלת שהראשון בספטמבר יתקרב במהרה וייגאל אותי מהחופש הארוך הארוך הזה.

אולם, לשמחתי, אני עדיין לא שם.

אנחנו עדיין טרום החופש הגדול וטרום הקייטנות ואני כולי עסוקה בתכנונים – איזו פעילות קיץ עם הילדים אעשה? לאיזו הצגה נלך? (צריך להזמין מראש), אילו תערוכות מעניינות יש השנה? (אני מאוד אוהבת את תערוכות הקיץ במוזיאון ארץ ישראל בתל אביב) ואיפה נטייל? וגם רעיונות ליצירה להכנה בימים שנשאר במרביתם בבית –  הרי לא סביר וגם לא כלכלי שנוציא כספים מידי יום בכדי לצאת ולבלות.

ובכדי שגם אתן תאהבו את החופש הגדול (אם לא כמוני, אז לפחות קצת יותר), אני רוצה לשתף אתכן בשלושה טיפים שימושיים שאני פועלת לפיהם, לתכנון פעילויות לילדים בחופש הגדול, בבית או בחוץ.

שלושה טיפים לתכנון פעילויות לילדים בחופש הגדול:

1. הכינו מראש רשימה של רעיונות יצירה לילדים להפעלה בבית ורכשו מוצרים וחומרים בהתאם. בדף הפינטרסט שלי כאן ריכזתי עבורכן שפע של רעיונות יצירה והפעלות לילדים לימים בהם מבלים יותר בבית. בנוסף, ממליצה בחום לבקר בכמה מהבלוגים והאתרים האהובים עליי שעוסקים כולם, איך לא, ביצירה לילדים: Hello Wonderful  /  Kiwi Crate / lamaisondeloulou / טרונצ'ו – הורים וילדים נהנים מהחיים /  Art Bar

2. ערכו מחקר ובנו רשימה של מקומות אשר ניתן ליהנות בהם עם הילדים ללא תשלום: עברו על אתרי הרשויות המקומית שלכן ושל אלו הקרובות אליכן ובדקו אלו הפעלות והצגות מוצעות לילדים ללא עלות במסגרתן; לכו לספרייה העירונית (ואם לא קראתן את הפוסט החשוב: מתי לאחרונה ביקרתן עם ילדיכן בספרייה?" שם אני חולקת עימכן טיפים מעולים לביקור מוצלח בספרייה, זה הזמן); חפשו מקומות מוצלים כמו יערות, ערכו בהם פיקניק ולאחריהן חפשו וחקרו "אוצרות" טבע כמו ששיחקנו בהפעלה כאן, בדקו אילו מוזיאונים פותחים את שעריהם לילדים לא תשלום במהלך הקיץ (כדוגמתת מוזיאון ישראל בירושלים) ובמידה ויש לכם מנוי מטמון של רשות הטבע והגנים (מומלץ בחום!), עברו עלל הפרסומים מטעמם וסמנו לכם פעילויות שניתנות חינם או בעלות מוזלת במהלך הקיץ מטעמם.

3. עברו על כל ההנחות המוצעות מטעם חברות כרטיסי האשראי / ועדי העובדים ואתרי הקופונים לפני שאתן מזמינות כרטיסים. כי אם כבר להוציא כסף, אז לפחות לנסות ולצמצם עלויות.. מהניסיון שלי, אין כמעט פעילות שלא ניתן להשיג אליה מחיר מוזל – כולל כניסות לבריכות הקרובותת לבתיכן, כניסה לתערוכות ולמוזיאונים או כרטיסים להצגות שנותרו אליהם כרטיסים. ואם יש לכן נקודות או "פינוקים" במסגרת חברות האשראי אשר מתאפסים מידי חודש בחודשו, ממליצה כי כבר ביוני תזמינו את הפעילויות המועדפות עליכם ליולי אוגוסט.

אני אוהבת את החופש הגדול.

ואני גם אוהבת רשימות (וגם כתבתי על כך ארוכות בפוסט כאן). ולכן אני רוצה לשתף אתכן ברשימת המומלצים שלי בכל הקשור לחומרי יצירה והפעלה וערכות DIY שכדאי שיהיו בכל בית עם ילדים (והרשימה נכונה כמובן, תמיד, ולא רק לימי החופש הגדול):

חומרי יצירה שחובה שיהיו בכל בית עם ילדים (ניתן להשיג בכל חנויות היצירה)
Craft supplies must haves: My favorite kids craft supplies to survive summer vacation

חרוזי גיהוץ (בתמונה של IKEA) / פיקסלים (הלהיט החדש והיקר בבית) / דס או פימו לפיסול  / צבעי גואש וקנבסים לצביעה / קשים וחרוזים להכנת שרשראות או מסגרות

חומרים שתמיד אפשר לעשות מהם ניסוי מדעי

חומרים-מדעייםאבקת אפייה / סודה לשתייה / בלונים (טוב גם ליצירות) / בקבוקים וכוסות מפלסטיק / צבעי מאכל / קשים / קורנפלור (לא בתמונה) / חומץ (לא בתמונה) / נוזל כלים (לא בתמונה)

ערכות ליצירה מוכנות מראש שניתן לרכוש ולשלוף

ערכות אוריגמי יפייפיות

www.prettysimplelife.co.il | It's Summer Time! | My favorite craft materials for kids to survive summerמשחקי דמיון וערכות אוריגמי של בעלי חיים ושאר יצורים בקיפולים מרהיבים מחכים לכן בחנות המקסימה הזו ב-Etsy ובמחירים ממש מצחיקים (סביבות 35-40 ש"ח לערכה).

חוברות צביעה עם "פטנט"

www.prettysimplelife.co.il | It's Summer Time! | My favorite craft materials for kids to survive summerחוברות צביעה של "מליסה אנד דאג" שניתן לקנות בחנויות צעצועים וציוד משרדי המצוידות ב"פטנט" מיוחד: צביעת הדף יוצרת צורות גאומטריות ופאטרנים שונים המוטבעים בציור וגורמים לקריאות הפתעה ועניין בקרב הילדים.

חוברת מדבקות בנושאים שונים 

www.prettysimplelife.co.il | It's Summer Time! | My favorite craft materials for kids to survive summerמתנה שתמיד גוררת שקט (לפחות בקרב ילדיי) העסוקים בהדבקת המדבקות בעמודים הנכונים. ואם לא מפריע לכן שיהיו בשפה האנגלית ניתן לרכוש במחיר זול יותר מבארץ באתר ה-Book Depository העולמי אשר משלח ללא עלות לישראל.

ערכת עיטוף יצירתית של soulandpaper

ערכה לעיטוף והכנת מחברות של סול אנד פייפר

ערכה מקסימה הכוללת כל מה שצריך לאחה"צ של עיטוף ויצירה באמצעות ניירות, שבלונות, מדבקות ועוד המגיעים כולם עם הערכה. ומה יוצרים? כל מה שעולה על רוחכן –  מחברות, מתנות, אלבומים או שקיות. ובאתר במקסים של soulandpaper תמצאו הדרכות מפורטות ורעיונות כיצד לעשות זאת בחן וביופי.

אני אוהבת את החופש הגדול. ואתן?

אשמח אם תשתפו אותי האם אתן מהאוהבות אני או השונאות של החופש הגדול?  וגם אילו מוצרים צריכים להתווסף לרשימת מוצרי "החובה" בכל בית לדעתכן? מחכה לשמוע!

הפוסט הזה הוא רק ראשון מסדרת פוסטים לקיץ אשר תעזור לכן לצלוח אותו בשלום ובקרירות יחסית. ובשבוע הבא, מתנה ו-DIY קליל לתכנון כל הפעיליות לחופש הגדול עם הילדים. שווה לעקוב!

אמהות מסביב לעולם: הכירו את קרן מניו זילנד

5 עובדות שאני יודעת על ניו זילנד.

  1. צילמו בה את טרילוגיית שר הטבעות.
  2. מתגוררים בה יותר כבשים מבני אדם (ושהכבשים מפליצות גזים הגורמים להגדלת החור באוזון).
  3. שבין הניו זילנדים לאוסטרלים קיימים חילוקי דעות קשים באיזו מדינה מהשתיים המציאו את הפבלובה.
  4. הציפור הלאומית היא קיווי כי היא דומה לפרי – ולכן הניו זילנדים מציגים את עצמם כ-Kiwi's.
  5. יש לה נופי פרא משגעים ואני חולמת על טיול בניו זילנד בעתיד.

5 עובדות וזהו.

אז תארו לכן את שמחתי שחברתי לבלוגספירה, נעמה אורבך מהבלוג "סימני דרך" שידכה אותי לחברתה קרן סגל, המתגוררת בדֶנִידִין, ניו זילנד, עם בן זוגה דני ושתי בנותיה, תמר (8) ויסמין (5), שהסכימה שאראיינה למדור "אמהות מסביב לעולם" בכל הקשור להורות, אמהות וגידול ילדים שם. תודה לך נעמה ותודה לך קרן שהסכמת!

קרן_משפחה
קרן והמשפחה

מזמינה אתכן כתמיד, לעשות לעצמכן כוס קפה (או במקרה שלנו, תה אנגלי, בהיות ניו זילנד חברה בחבר העמים הבריטי המכיר במלכה אליזבת' כעומדת בראשה), משהו מתוק ליד (רק לא פבלובה) –ולטוס איתי לצדו השני של העולם, וללמוד קצת על החיים בניו זילנד מפיה של אמא המתגוררת שם.

וכרגיל, תזכורת קטנה לפני שצוללים. כמו בראיונות הקודמים, מידי פעם אוסיף תובנות והערות משלי. אלו יצוינו באמצעות ראשי התיבות של הבלוג – PSL.

קצת על קרן:

נולדתי בירושלים וגדלתי בעיר העתיקה, מקום מיוחד (ומורכב) לגדול בו והמשכתי להתגורר בה גם בבגרותי. כשהייתי בת 10 נסעתי עם משפחתי לפוסט דוקטורט של אבי באנגליה, מה שזכורה כחוויה מאוד משמעותית עבורי. נחשפתי לבית ספר שהתנהל באופן מאוד שונה ממה שהייתי רגילה לו בארץ – המורים היו יותר רגועים, ויותר פנויים לתלמידים, הייתה הרבה עבודה עצמאית ודגש על יצירה ואומנויות. בעיקר, חוויתי במשך שנה אחת ילדות כמו שהיא יכולה להיות במקום אחר, שיש בו פחות מתחים קיומיים כמו בארץ, ומנגד, הרבה יותר אפשרויות מבחינת תרבות פנאי. בנוסף, אמי לא עבדה באותה השנה, מה שתרם והוסיף לחוויה החיובית ואני זוכרת כמה כיף היה לי שאמי הייתה בבית ולא הייתה צריכה לתמרן בין מחויבויות של עבודה לאמהות.

אמנם, נסעתי רק לשנה, אך החזרה לארץ מאנגליה לא היתה פשוטה לי כלל. הרגשתי לא כל כך שייכת. לא אהבתי את הלימודים בבית הספר. היו דברים שהיו לי מעניינים, אבל לא הרגשתי שום קשר רגשי לרוב המורים/ות שלי, ובעיני זה מפתח חשוב ללמידה. בנוסף, הלימודים נראו לי חסרי מעוף, והחיים בעיר העתיקה בירושלים היו מאוד שונים מאשר אלה שלצד נחל קטן באוקספורד. לשמחתי, פגשתי חברות חדשות בשכונה שלי שהפכו לחברות חיים, ושההתבגרות לצידן הייתה ועודנה מתנה ענקית בחיי.

כשבגרתי בחרתי ללמוד פסיכולוגיה  ואחר כך למדתי גם  סוציולוגיה. עבדתי בהרבה דברים, אבל בעיקר לימדתי והנחתי קבוצות דיאלוג בין יהודים לפלסטינים. נשארתי לגור בירושלים, ושם גם הקמתי את משפחתי. לפני כארבע שנים הזדמנה לבן זוגי האפשרות להמשיך ללימודי דוקטורט בניו זילנד, ושמחנו על האפשרות לשינוי וכך עברנו לכאן. לא ידעתי עוד במה אעסוק כשהגענו (היום, אני דוקטורנטית לפסיכולוגיה), אבל שמחתי על הזמן עם הבנות בבית, שעזר לכולנו להתרגל למקום החדש. הדבר היחידי שידעתי לגבי ניו זילנד לפני שהגענו לכאן הוא שאהבתי מאז גיל ההתבגרות את השיר של דליה רביקוביץ' "שני איים ל ניו זילנד".

פנגווינים-צהובי-עיניים
פנגווינים צהובי עיניים שאפשר לפגוש בניו זילנד

אלו החוויות, התובנות והמחשבות של קרן על הורות וגידול ילדים בניו זילנד.

על ללדת בבית את בתך 

את שתי הבנות ילדתי בארץ ועם שתיהן היו לי לידות נפלאות. קודם כל, מאוד נהניתי מההריונות. זו הייתה חוויה מדהימה בעיני, שאפשרה הרבה חיבור לגוף וליכולת שלנו, הנשים, לצור חיים חדשים. אבל גם הריון מצריך הרבה מפגש עם המערכת הרפואית, ויש גם אי ודאות, ודברים מלחיצים, אז לא הכל היה תמיד קל וכיפי. התכוננתי היטב ללידות שלי וידעתי בדיוק איך אני רוצה ללדת. כשהייתי ילדה ראיתי את הכלבה שלי ממליטה פעמיים, וזכרון ההמלטות שלה היה משמעותי עבורי. היא התכנסה בתוך עצמה, חיפשה מקום חשוך ושקט, ומשם בעצם ידעה מה לעשות. הזיכרון הזה של ההמלטות שלה, עזר לי בהכנה שלי ובאופן שבו דמיינתי שהלידות שלי תהיינה. למזלי הדברים גם הסתדרו כמו שרציתי. ילדתי את בתי הבכורה במרכז ללידה טבעית בתל השומר, ואת בתי הצעירה ילדתי בבית. למיטב ידיעתי, בניו זילנד קיימת אפשרות הבחירה לאישה היכן ללדת – בבית חולים או בבית (PSL: וזאת בניגוד גמור לישראל, אשר משרד הבריאות מקשה על אלו המבקשות ללדת במרכז לידה טבעי או בבית וישנם תנאים מאוד מסוימים אשר היולדת צריכה למלא בכדי שיתאפשר לה ללדת בבית כגון אישה בריאה עם היריון תקין שמתגוררת במרחק של עד חצי שעה מבית חולים ויש בבניינה מעלית. כמו כן, נשים ישראליות הבוחרות ללדת בביתן אינן זכאיות למימון הלידה אלא למענק לידה בלבד). אני, למזלי, יכולתי לגייס ללידה הן במרכז לידה טבעי והן ללידה בבית עם מיילדת פרטית, את הכסף, אך בניו זילנד אלו ממומנים על ידי המדינה (PSL: כמו בניו זילנד גם בבריטניה מממנים לידות בית כפי שלמדתי כשראיינתי את דונה מסקוטלנד שגם היא ילדה את שני בניה בביתה).

דבר נוסף שהיה חסר לי מאוד בארץ, וכאן הוא מובן מאליו זו תמיכה וליווי של הזוג. מכיוון שלא מלמדים אותנו איך להיות אמהות, אנחנו צריכות ללמוד את הכל בעצמנו, או לשמוע הרבה מאוד עצות מנשים אחרות, שלא תמיד מתאימות לנו. ולי באופן אישי לקח לי הרבה זמן לפתח את "העצמי" שלי בתור אמא. בניו זילנד, כבר בתחילת ההיריון בוחרים מיילדת שמלווה את המשפחה לאורך ההיריון עד כמה שבועות אחרי הלידה. הגישה הרפואית בניו זילנד היא מאוד מניעתית, ולכן, המיילדת המלווה אחראית על מעקב ההריון באופן כללי, וגם על הבדיקות במהלך ההריון, פרט לאלה שרק רופאה יכולה לעשות. כך שלמעשה, היא הדמות המשמעותית עבור בני הזוג לאורך כל ההריון, הלידה, וההתרגלות לילד/ה חדש/ה.

על ההחלטה לא לשלוח את הבנות לגן עד גיל מאוחר

אחרי שבתי הבכורה נולדה הבנתי שמבחינתי החיים השתנו בצורה שלא ניתן להחזיר אותם להיות כפי שהם היו. גיליתי שלהיות אמא זה הדבר שאני הכי אוהבת בעולם, ואפילו שיש והיו המון רגעים קשים, משעממים, מתסכלים, הרגשתי שאני לא רוצה לעבוד ולשלם כדי שמישהו/מישהי אחרת ייהנו מלבלות עם הבת שלי, ורציתי שאני אהיה זו שתזכה להיות איתה כמה שיותר. ידעתי שאני מאוד רוצה להישאר איתה בבית עד גיל שארגיש שהיא בשלה להיפרד ממני ולצאת למסגרת מחוץ לבית. היה לזה, כמובן, מחיר כלכלי מאוד גדול, ואני מאושרת שבן הזוג שלי ראה את הדברים בדיוק כמוני, והיה ברור לנו כהורים שהבאתה לעולם היא מבחינתנו סוג של "מהפכה" בחיים שלנו, ובסדרי העדיפויות שלנו.

מה שהיה לי מאוד חסר בארץ, כאמא שנשארה בבית עם ביתה, ובניו זילנד הוא מאוד זמין, זו מסגרת חברתית מחוץ לבית. אמנם ארגנתי לה ולעוד ילדה מין מסגרת קטנטנה של 9 שעות בשבוע, כשהייתה בת שנתיים וקצת וגם הצטרפתי לפעילויות של הורים שהם בחינוך ביתי, אבל לפחות בירושלים, המון פעילויות מחוץ לבית עם ילדים צעירים כרוכות בתשלום. כאן, המצב מאוד שונה – המוזיאונים הם בחינם, בילוי בבריכת שחיה עירונית להורה וילד/ה עד גיל 5 עולה משהו כמו 10 ש"ח, כך שזה מאוד סביר. בארץ היו מעט מאוד אפשרויות כאלה. (PSL: מה שמאוד מזכיר לי את החיים בקוריאה, גם שם עלויות הכניסה למקומות היו סבירים בהחלט כמו גם האופציות לבילוי היו רבות יותר ומותאמות יותר לילדים כפי שתיארתי בפוסט כאן).

גן-בוטני-בדנידין
הגן הבוטני בדנידין שניתן לבקר בו ללא עלות.

בנוסף, בניו זילנד ניתן למצוא עוד משהו מיוחד שנקרא מרכזי משחק – אלה מרכזים להורים וילדים עד גיל 7, שבמחיר יחסית סמלי אפשר לבוא אליהם בבקרים ולבלות עם אמהות וילדים אחרים. המרכזים הם קואופרטיביים, כך שכל משפחה ששייכת למרכז גם "עובדת" בו. זה דורש מחויבות, אבל בתמורה מספק עוד "בית" להיות בו. כשהבנות שלי היו צעירות, זה היה לי מאוד חסר. כי לפעמים בבקרים רציתי פשוט שיהיה לי עוד בית להיות בו, ולהכיר אמהות במצבי. אני חושבת שזה גם מאוד עוזר מבחינת בידוד חברתי כי לבחירה שלנו להיות עם הבנות שלנו בבית עד גיל יחסית מבוגר היה גם מחיר של בידוד מבחינת החברה שמסביב. לאט לאט הכרנו יותר הורים שעשו בחירה דומה, אבל בהתחלה היינו מאוד לבד עם ההחלטה הזו, כי החברים/ות שלנו לא בהכרח בחרו באופן דומה.

על יוקר מחייה ותרבות צריכה 

עד לא מזמן, היה מקובל בניו זילנד שאחד ההורים נשאר בבית לגדל את הילדים/ות לפחות עד גיל שלוש, לפעמים עד גיל בית ספר, ולפעמים בכלל. זאת אומרת, אפשר היה כנראה די בקלות להסתדר עם משכורת אחת. אני מתרשמת שהדברים השתנו מאוד בשנים האחרונות, ושעלויות המחייה כבר פחות מאפשרות היום עבודה רק של בן/בת זוג אחד/ת. יחד עם זאת, יש הרבה משפחות שאנחנו מכירים שבהם רק אחד/ת מבני הזוג עובד/ת, כך שכנראה שזה עדיין אפשרי.

אני חושבת שניו זילנדים מאוד רגועים ביחס לעבודה, ובאופן כללי, דואגים להרבה זמן משפחה ובית. למשל, מאוד מקובל ששני ההורים נמצאים בבית בארוחת ערב, ונדיר מאוד שנשארים לעבוד מאוחר. אם יוצא לי להישאר לפעמים אחרי 17:00  במקום העבודה שלי, אני בדרך כלל לבדי. סופי שבוע הם די קדושים, ואנשים לא עובדים בהם.

עם זאת, אני חושבת שגם החברה כאן עוברת תהליכי שינוי מואץ ומרגישים שינוי ביוקר המחיה לעומת מה שהיה בעבר. ביחס לישראל, גם השינויים האלה ביוקר המחייה, עדיין לא הגיעו לעלויות כמו שיש בארץ, אבל בשונה מהעבר, ניו זילנדים מתחילים לשלם יותר על דברים,  מה שמחייב כמובן יותר שעות עבודה, והכיוון כנראה יתחיל להיות דומה יותר ויותר למה שקורה בארץ או בארצות הברית מבחינת הצורך לעבוד יותר על חשבון זמן עם המשפחה והילדים .

לשמחתי, אנחנו גרים בעיר קטנה, אז גם עם השינויים האלה התחילו להיות יותר מורגשים בערים הגדולות, בעיר שלנו עוד אפשר קצת לחיות "כמו פעם". בנוסף, המשפחות שמשתייכות למסגרת החינוכית והקהילתית שאנחנו שייכים לה חולקות ערכים דומים בנוגע לקצב החיים, וסגנון הילדות שרוצים לאפשר לילדים, אז זה מאפשר לנו לשמר די בקלות את הבועה שאנחנו רוצים לילדות שלנו.

אורח-קבוע-בחוף-של-דנידין
דייר קבע בחוף של דנידין, ניו זילנד
על תרבות המיחזור ו"עשה זאת בעצמך"

כאמור, התרבות כאן פחות צרכנית – ניו זילנדים אוהבים לעשות דברים בעצמם, ולתקן כל דבר שצריך בעצמם. בנוסף, הם לא ממהרים לקנות דברים או לזרוק אותם. יש שוק גדול של דברים מיד שניה, ואף אחד לא חושב שזו פחיתות כבוד לקנות משהו משומש, ולמכור משהו שכבר לא צריכים. אותי זה מאוד מרשים. לזה נלווית גם מודעות סביבתית – שאין צורך לייצר זבל מיותר, ובכל דבר שאפשר לעשות שימוש, או להעביר למישהו אחר שיוכל אולי לעשות בו שימוש. למשל, אנשים מאוד ישתדלו לא לזרוק אוכל, ולכל אחד יש בגינה מקום עם שאריות בנייה, למקרה שצריך יהיה לשפץ משהו…

בנוסף, אנשים כאן רגילים לעבוד קשה, הם ייצבעו את הבית בעצמם, או יתקנו ויתקינו דברים אם הם יכולים. לקחת מנקה או עוזר/ת בית זה דבר מאוד לא מקובל, ודי נדיר.

גם בכל הנוגע למיחזור וזבל, השיטה כאן מאוד שונה מבארץ. במשך כל השבוע אוספים את ה"זבל" – מה שאי אפשר למחזר בתוך הבית. בנוסף יש פח של זכוכיות, ופח נפרד לפלסטיק, נייר ומוצרי אלומניום ופחיות. בשונה מבארץ, את הפחים האלה מוציאים מהבית רק ביום האיסוף שלהם, זאת אומרת, פעם בשבועיים מוציאים את הזכוכיות  ובשבוע שאחריו את פח המחזור הכללי (פלסטיק, נייר וכו'). את ה"זבל" שאי אפשר למחזר, אפשר להוציא באותו היום, בתוך שקיות שחורה של העיריה שעולות כסף (שקית גדולה אחת, של 16 ליטרים עולה משהו כמו 7 ש"ח). אנחנו במין ספורט כזה של לייצר כמה שפחות זבל, והאמת שקומפוסט מפחית פי כמה את כמות הזבל שמייצרים. אני חושבת שהשיא שלנו נכון לעכשיו עומד על 8 שבועות. (PSL: ואם טרם קראתן את הפוסט האחרון שלי על שיטת המיחזור בדרום קוריאה, שמזכירה קצת את מה שמתואר כאן, הנה הזדמנות נוספת!)

לשיטה הזו יש בעיני כמה יתרונות – קודם כל – הרחובות נשארים נקיים, כי פרט ליום שבו מוציאים בצורה מסודרת את הזבל, אין פחים בחוץ. בנוסף, השיטה הזו מחייבת א/נשים  לקחת אחריות על כמות הזבל שמייצרים. כל דבר שאנחנו מכניסים הביתה, גם צריך לצאת, וזה עולה כסף, ויכול להיות תקוע בבית עד האיסוף. אגב, בביקור האחרון שלי בארץ הופתעתי לראות כמה פריטי ריהוט (שווים ביותר, אגב) היו מונחים ברחובות שליד ביתה של אמי. שכחתי לגמרי שיש את האפשרות הזו של להניח דברים בחוץ ושהם יילקחו. כאן, צריך ממש לדאוג לפנות דברים. גם אם רוצים למסור אותם, אי אפשר פשוט להשאיר אותם בחוץ. ואם זה זבל ממש (נגיד מכונת כביסה שבורה) צריך לקחת אותה לאתר מחזור ופינוי פסולת.

על מערכת החינוך ומעורבות הורים

הבנות שלי הולכות לגן ובית ספר אנתרופוסופי חצי-ציבורי. המימון של המדינה הוא כמעט מלא לבית הספר, אבל ההורים מתבקשים לתרום לבית הספר, כי חינוך כזה עולה הרבה כסף (חומרים לאמנות, שיעורי נגינה וכן הלאה).  יחד עם זאת, המדיניות של בית הספר היא שכסף אף פעם לא יעמוד כתנאי קבלה או השתייכות לגן או בבית הספר. כך שאף ילד/ה לא יידחו מסיבות כלכליות, אלא ההורים ימצאו דרך לתרום לבית הספר באמצעים שאינם כספיים.

בנוסף, מצפים מכל ההורים לעזור לגייס כספים עבור בית הספר – למשל, פעם בשנה יש יריד (עליו גם כתבתי בבלוג האישי שלי המספר על חיי בניו זילנד) שבו מגייסים הרבה כסף לבית הספר, וכל ההורים עובדים ביריד, מכינים דברים, פעילים ועוזרים. כדי לחסוך בעלויות של עובדים בתשלום, מבקשים מההורים להתנדב בכל מיני עבודות קטנות שבית הספר צריך, ואת בית הספר מנקים ההורים בתורנות.

פסטיבל-אביב-בגן
פסטיבל אביב בגן

אם יוצאים לטיולים  ישנים באוהל של בית הספר, ולא צריך לשלם לאכסניה. ואם כן נדרשת עבודה בתשלום, תמיד יציעו אותה קודם כל להורים שבקהילת בית הספר.

כשרק הגענו לניו זילנד,  מאוד שמחתי לגלות שגני הילדים כאן מאוד גמישים. בארץ חיפשתי לבתי הבכורה גן שתוכל ללכת אליו רק לכמה ימים בשבוע, כדי לאפשר לה התנסויות חברתיות בלעדי, ושביתר הזמן היא תהיה איתי בבית. אבל זה היה ממש בלתי אפשרי למצוא, ובכל מקום הסבירו לי שילדים צריכים ללכת לגן כל יום. כאן זה ממש לא ככה – אפשר לרשום ילדים לגן אפילו ליום בשבוע, או לכמה ימים, ובעצם רק השנה בת החמש שלי התחילה ללכת לגן כל יום, חמישה ימים בשבוע, בין 09:00-13:00. היא שמחה עם הסידור הזה, ואנחנו מאוד שמחים עם הזמן שיש לנו זמן איתה מהצהרים. בתי הבכורה בכיתה ב', והיא מתחילה ללמוד בבית הספר כל יום ב-09:00 ומסיימת בשלוש, גם כן במשך חמישה ימים בשבוע. בעיני זה הרבה מאוד, כי היא חוזרת עייפה, ולא תמיד יש לה כוחות לפעילויות אחרות אחרי בית הספר.

על הלמידה החינוכית

אני מתרשמת שלמורה שלה יש יד חופשית למדי בנוגע לחומרי הלימוד, והיא באמת משתדלת לגוון לפי הרצון שלה, והעניין של הילדים. למשל בשנה שעברה במשך שבוע שלם הילדים עבדו על גינת ירק מחוץ לכיתה שלהם. המורה תמיד פתוחה לכל מיני הצעות של ההורים. למשל, אני השתתפתי לא מזמן בפסטיבל מספרי סיפורים, ורציתי להתאמן ולהציג את הסיפור בכיתה של בתי. המורה מאוד שמחה על האפשרות לחשיפה התרבותית, וזו היתה חוויה מאוד חיובית.

הלוח-של-כיתה-א'
הלוח של כיתה א' בבית הספר

הילדים לומדים סריגה פעמיים בשבוע, נגינה בחליל, ולמרות שהם התחילו ללמוד לקרוא ולכתוב לאט לאט בכיתה א', אני רואה שמשהו בשיטה האנתרופוסופית של למידת קריאה וכתיבה עובד מאוד טוב, ושיש לילדים איזו שהיא תפיסה יותר עמוקה של האותיות. הלימוד היה באמצעות סיפורים, כך שכל אות היתה קשורה באיזה שהוא סיפור, וזה עבד יפה.

כאן אני חייבת לציין שבית הספר שלנו מאוד חריג בנוף מהרבה בחינות. בבית הספר שלנו, למשל, מתחילים ללמוד בכיתה א' החל מגיל שש וחצי – שבע (בדומה לבתי ספר אנתרופוסופיים אחרים בעולם, ולמערכת החינוך הגרמנית בכלל). באופן די מוזר, הניו זילנדים שהם די רגועים באופן כללי, מאוד לחוצים על כך שהילדים שלהם יתחילו ללמוד בבית הספר כבר בגיל חמש. אנחנו באופן אישי מאמינים שזה גיל צעיר מידי, ושמחים שמצאנו מסגרת שמאפשרת להן להתחיל ללמוד בגיל יותר מאוחר.

יחד עם זאת, בתי הספר בניו זילנד באופן כללי נחשבים מאוד טובים, והכיתות בדרך כלל קטנות (אני חושבת שבסביבות ה-20 תלמידים/ות לכיתה בבית ספר "רגיל"). ממה שחברות שלי מתארות מבתי הספר שהילדים/ות שלהם/ן לומדים/ות בהם/ן, גם שם האווירה היא די רגועה, וכוללת הרבה זמן משחק, והמון זמן בחוץ. המצב הזה שיש בו מעט הבדלים בין החינוך הציבורי ה"רגיל" לבין בית הספר הקצת יותר "ייחודי" שאנחנו שולחים את בנותינו אליו, הוא קצת בעוכריו של בית הספר, כי בעצם ביחס למערכת הכללית, לפחות על פני השטח, לא נראה שיש לו הרבה דברים שהם אחרים להציע. אנחנו, כמובן, רואים עוד דברים – כמו הדגש הרבה על אומנויות, ההימנעות משימוש באמצעי לימוד דיגטאליים, הבחירה בקהילה שיש לה אורח חיים קצת אחר ועוד.

בית הספר בקצה הרחוב בו אנו גרים
בית הספר שלנו בקצה הרחוב בו אנו גרים
על קוד לבוש ומזג אוויר

אנחנו מתבקשים שלא להלביש ילדים בבגדים עם פרסומות של חברות, או עם סמלים מסחריים. לשמחתנו, רוב ההורים חיים חיים צנועים, והילדים מתלבשים בבגדים פשוטים ופרקטיים.

הכי חשוב בגדים שיתאימו למזג האוויר שעשוי להשתנות בכל רגע נתון. כך שתמיד צריך לשלוח חולצה קצרה בתיק, אבל במקביל גם מעיל גשם, מגפים ומכנסי גשם… לילדים בגן יש נעלי בית, ומזרן מעור של כבשה (כן, אני יודעת שזה מוזר, אבל זה חם להפליא). לילדים בכיתה יש נעלי בית חמות שהם נועלים בכיתה. בכל מזג אויר הילדים יוצאים ומשחקים בחוץ. הילדים/ות משחקים בחוץ בכל מזג אויר, פרט אולי לגשם חזק או ברד, ואז יש מספיק שטח בתוך הגן או הכיתה למשחק.

למרות שמזג האוויר מאוד לא צפוי, ותמיד יכול לרדת גשם פתאומי, יש כאן סוג של חוסר התרגשות מזה. אני למדתי גם אם יורד גשם אפשר לעשות דברים, ושלא נמסים בגשם. זו היתה תגלית נחמדה. בחורף, קמים בבוקר כשעדיין חשוך, וזה לא כל כך כיף, אבל עד שמגיעים לבית הספר ולגן, כבר מואר ונעים. מחממים טוב את הגן והכיתה ומשתדלים שתמיד יהיה נעים וחמים.

על כבוד ונימוסים

גם אם יש כאן עניינים חינוכיים שאינם תמיד לרוחי, אני חושבת שבאופן כללי האנשים סביבנו מדברים בכבוד לילדים, ומתייחסים אליהם ברצינות אבל גם מצפים ליחס מכבד ומנומס בחזרה. זו גם הגישה שלנו.

הילדים/ות לומדים הרבה נימוסים, ואנחנו מאוד מעריכים את הצד הזה של החינוך. אנחנו כן מגלים שיש כאן קושי בדיבור פתוח על קשיים ובעיות שעולים במערכת. אבל מכיוון שאני בוועד ההורים, ובן הזוג שלי בוועד המנהל של בית הספר, אנחנו מרגישים שאנחנו יכולים לפתוח דברים די בקלות, ובתקווה גם להשפיע על כך שיהיה שיח יותר פתוח בנושאים שונים.

משחקות בחוץ בכל מזג אוויר
משחקות בחוץ בכל מזג אוויר
על חשיפה דיגיטאלית

אחת הסיבות שבחרנו בחינוך אנתרופוסופי, ובכלל באורח חיים שמתאפשר לנו כאן היה הרצון שהבנות שלא לא תהינה חשופות כל כך לטכנולוגיה בגילאים צעירים. כבר כשבתי הבכורה נולדה, ויתרנו על הטלוויזיה בבית. ונדיר שאנחנו מפעילים את המחשב שלנו, אפילו לצרכי עבודה, כשהבנות שלנו בסביבה.

מה שעומד מאחורי ההחלטה הזו שלנו הוא הרצון שהבנות שלנו תשחקנה כמה שיותר, ותדענה לפתח להן עיסוקים בעצמן. כך שאנחנו מעדיפים שהן תהיינה פחות צופות פסיביות בתכנים, אלא תהיינה אקטיביות בתעסוקה שלהן, ובדברים שהן רוצות לעשות. כבר מגיל מאוד צעיר הקפדנו שתהיה להן גישה חופשית למשחקים, וחומרי יצירה, ואני חושבת שבאופן כללי זה תרם לעצמאות שלהן בתעסוקה העצמית שלהן. לכן, בחרנו בית ספר שאין בו בכלל שימוש במחשבים או טכנולוגיות. בבתי ספר אחרים אני יודעת שיש שימוש במחשבים, אבל זה כנראה משתנה מבית ספר לבית ספר. בכל אופן, ניו זילנד הרבה מאחורי ישראל בכל הנושא של מחשוב.

למרות שהבנות שלי עדיין צעירות, אני מתרשמת שהגילאים המקובלים כאן לטלפונים ניידים אצל ילדים הם גיל 15-16, לפחות במסגרות שאני משתייכת אליהם. בכלל, השימוש בטלפונים ניידים כאן עדיין לא כל כך נפוץ כמו בארץ. המנחה שלי לדוקטורט, שהוא פרופסור לפסיכולוגיה, ואיש מאוד עסוק, קנה טלפון חכם רק לפני כשנה, אז זה בערך האופן שבו הדברים עובדים…

על חופשים וחגים

שנת הלימודים מתחלקת לארבעה רבעונים ובסוף של כל רבעון יש שבועיים חופש. ברבעון האחרון יש 6 שבועות חופש. להורים עובדים זה  לא פשוט למצוא סידור לילדים, בעיקר כי אין כאן כמעט קייטנות, וכשיש הן די יקרות. בשנה האחרונה הגן שלנו התחיל לארגן פעילות לילדים בחופשה, שהיא מסובסדת. לשמחתנו, אנחנו גמישים ויכולים להיות בבית עם הבנות בתקופה הזו, אז אנחנו מאוד שמחים כשהן בחופשה.

מכיוון שניו-זילנד גדולה (יותר מבריטניה), ולא זול לטייל בה, מה שמקובל בתקופות החופש,  זה לקחת אוהל או קראוון, ולנסוע לאתר קמפינג במקום יפה ולהיות שם כמה זמן שרק אפשר. זה מאוד נחמד כי בתקופה הזו הרבה מכוניות מתחילות להפוך למעין חצי קרוואן – מסדרים את הכסאות שאפשר יהיה לישון בלילה, ויוצאים לטייל. בחופשות אנחנו שואלים אוהל גדול מבית הספר של הבנות, ונוסעים כל פעם למקום אחר. בקיץ האחרון טיילנו להר הגבוה ביותר בניו זילנד ובקיץ לפניו היינו בחופשה ממש כמו המקומיים.

הר-קוק
הר קוק, ההר הגבוה בניו-זילנד

יש מעט חגים נוצרים – חג המולד נחגג בחופשת הקיץ, ופסחא בחופשת הסתיו. התקופה שלפני חג המולד היא מאוד כיפית ושמחה. יש משהו מיוחד בחג מולד (ועבורנו חנוכה) קיציים. ממש לפני שנסענו לניו זילנד, צפיתי בסרטון על חג המולד בניו זילנד, ואני חושבת שהסרטון הזה משקף יפה את האוירה שכאן מעבר לכך יש כל מיני ימים שהם ימי חופש חד-יומיים, שמצטרפים לסוף השבוע, כך שיש כמה פעמים סוף שבוע ארוך. כמו למשל ביום ההולדת של מלכת אנגליה, במאי, או יום הזיכרון לחללי מלחמת העולם הראשונה והשנייה באפריל.

באופן כללי, מכיוון שיש כאן הרבה אנשים מהרבה תרבויות, וגם הניו זילנדים הם יחסית חברה מאוד לא דתית, ויש אחוז גבוה של אתאיסטים, החגים הם לא עניין גדול בבית הספר ובגן. לשמחתנו, מאוד מתעניינים בתרבויות אחרות, ותמיד שמחים כשאנחנו משתפים במנהגים ובחגים שלנו.

על קצב חיים איטי

בחרנו לגור בשכונה מאוד כפרית, שהיא קצת מחוץ לעיר ובהחלט הייתה לכך השפעה על קצב החיים שלנו. שעות הפעילות בניו זילנד מאוד שונות מבארץ ורוב החנויות  (פרט לסופרים) נסגרות ב-17:00, וחלקן גם סגורות בסוף השבוע. בשעה 17:30 אנחנו אוכלים ארוחת ערב, ואני חושבת שמעט מאוד פעמים הייתי מחוץ לבית אחרי השעה 21:00 בערב. מסעדות ובתי הקפה נסגרים מוקדם – ואחרי 21:00 כבר אפשר לצאת רק לפאבים. זה מייצר חיים שהם מאוד בבית, ומאוד רגועים ושקטים, כי בעצם אין לאן ללכת, וגם אין כל כך רצון.

קצב-חיים-איטי
תמיד כיף לפגוש חברות בטבע

בשכונה שלנו יש לא מעט חוות, וכך למשל אפשר לפעמים לראות כבשים תועות בקצה הרחוב. הרבה אנשים כאן מתניידים באופניים, למרות שזה לא קל, כי הרחובות מאוד תלולים (הרחוב התלול בעולם נמצא בדנידין) אבל מכיוון שהעיר פרוסה על פני שטח רב, קנינו גם אוטו. יש מסלול אופניים מהבית שלנו למרכז העיר, ובכלל יש מסלולי אופנים בהרבה מהכבישים. התנועה יחסית רגועה, ופרט לשעה 8 בבוקר או 5 אחר הצהריים, אף פעם לא עומדים בפקק, ונדיר מאוד מאוד מאוד לשמוע מישהו צופר.

החיים בשכונה מאוד שקטים, כל אחד/ת די חי/ה את החיים הפרטיים שלו/ה, מצד שני, אם צריך משהו מהשכנים, מאוד מקובל לבקש ויישמחו לעזור. למשל, השכנים שמרו לנו על החתול כשהיינו בחופשה, ואנחנו שמרנו על שלהם. יש לנו גם כמה שכנים שאנחנו בקשר מספיק טוב איתם שאם נגמר לנו משהו בבית אפשר לבקש. מצד שני, אנחנו אוהבים את זה שאין חדירה לפרטיות שלנו, וגם כשיש קשר עם השכנים, תמיד הוא יהיה תוך שמירה על המרחב הפרטי שלנו ושלהם.

על הסלנג והמבטא הניו זילנדי

כשרק הגענו לא הבנו מילה ממה שקורה סביבנו מאחר ולחלק מהאנשים יש מבטא ניו זילנדי כבד, ויש המון מילים מקומיות שרק עכשיו אנחנו כבר רגילים להם. למשל – Bicky – זו עוגיה, sweet as – זה "סבבה" או "מגניב", או "בכיף", Togs- זה בגד ים. בקיצור, לקח לנו הרבה זמן להבין את השפה. בנוסף, לבנות שלנו יש את המבטא הזה עכשיו, והן מתקנות את הביטוי הקלוקל שלנו.


אחרי הראיון המעניין הזה אני יכולה להגיד בוודאות כי אני יודעת יותר מ-5 עובדות על ניו זילנד ואני בטוחה שגם אתן. ואם חלמתי לעשות טיול בניו זילנד ביום מן הימים עכשיו אני חוששת שאני פשוט רוצה ללכת ולגור שם בין כבשים וההרים.

תודה רבה קרן על ראיון מרתק! אתן מוזמנות להמשיך וללמוד על החיים של קרן בניו זילנד בבלוג האישי שלה "אהבות חדשות". הנאה ותמונות יפייפיות של ניו זילנד כלולים בהחלט!

ואם אתן במקרה אמהות ישראליות שגרות מחוץ לישראל ורוצות להתראיין למדור "אמהות מסביב לעולם", אשמח אם תצרו איתי קשר בדוא"ל shira@prettysimplelife.co.il.


פספסתן את הראיונות הקודמים? מזמינה אתכן לבקר איתי מסביב לעולם:

אמהות מסביב לעולם: הכירו את יוליה מאוסטרליה 

אמהות מסביב לעולם: הכירו את ליאת מיפן

אמהות מסביב לעולם: הכירו את כריסטינה מספרד

אמהות מסביב לעולם: הכירו את דונה מסקוטלנד

אמהות מסביב לעולם: הכירו את ג'ואנג מקוריאה


וכמובן את כל סיפורי קוריאה שלי בבלוג:

5 עובדות מפתיעות על היריון ולידה בקוריאה

5 עובדות מפתיעות על גידול ילדים בקוריאה

הדברים הקטנים שמקלים על הורים בקוריאה

מה הייתן משנות ביום החתונה שלכן (אם הייתן מתחתנות היום)?

שבוע הבא, עופר ואנוכי חוגגים שמונה שנות נישואים. שמונה שנים בהן חיינו יחד בשלוש דירות שונות בשלוש ערים, בהן עבדתי בשלושה מקומות בשלושה תפקידים שונים ובהן עשינו יחד שלושה ילדים מהממים. הרבה שָלושים אך סה"כ הספק לא רע יחסית 🙂

ועדיין, כשאני מסתכלת על התמונות שלי מאותו יום קסום, או שומעת ברדיו את "מעמקים" של עידן רייכל (שיר החופה), אני מצטמררת, מתרגשת ונזכרת כל פעם מחדש כמה כיף היה לי וכמה מאושרת הייתי באותו יום שמשי של מרץ.

my-wedding-day_8אך זמנים חולפים, טעמים משתנים. אופנות מתעדכנות.

מתבגרים.

ואם הייתי מתחתנת היום, הנה חמישה דברים שבטח הייתי משנה ביום החתונה שלי:

השיער: שערי לנצח חלק ומעולם לא חצה את הכתפיים. גם לא כילדה. תמיד שנאתי לאסוף אותו. ועם זאת, דווקא ביום החתונה רציתי שיער ארוך, גולש וגלי (עם תוספות!). היום בהחלט הייתי מתעקשת להראות יותר כמו שאני. שיער באורך קארה וחלק כמו סרגל.

עדשות מגע: כל משקפופרית חולקת עם משקפיה יחסי אהבה שנאה, ושנים רבות נאבקתי גם אני והתעקשתי להרכיב עדשות (למרות שלכל הסוגים פיתחתי אלרגיות). רק בתקופת הצבא השלמתי סופית עם העובדה שלנצח נצחים, אאלץ להרכיב משקפיים. אך, כלה המתחתנת עם משקפיים? עד כאן. לא יקום ולא יהיה. רכשתי לעצמי זוג עדשות מגע ודחפתי לעיניים דקה לפני הצילומים. והעדשות?כהרגלן בקודש, הציקו והפריעו וטשטשו. בתמונת הסיום של החתונה – כבר הסכמתי להצטלם עם משקפיים ונשבעתי ש-Never Again.

my-wedding-day_1ציפורניים: בנייה ארוכה? פרנץ'? מה פתאום? צבע אחיד על הציפורניים ועדיף כמה שיותר כהה.

טבעת הקידושין: רציתי משהו עדין ודק שכמעט לא נראה. לא אהבתי לענוד טבעות ועד היום הן מפריעות לי על האצבעות. אבל הטבעת שבחרתי? דקה (מידי), עדינה (מידי) ומרוב שהיא כזו –  גם נעלמה ומעולם לא נמצאה. מזל שעוד שנתיים, כשנחגוג 10 שנות נישואין, אוכל לתקן. הפעם גדול וכבד וזהוב.

my-wedding-day_6טבעת האירוסין: הטעות הכי גדולה שעשיתי בחיי. להגיד לבעלי לעתיד כי אני לא אוהבת יהלומים???? ולא לקבל טבעת אירוסין אלא שרשרת במקום? (וגם ליהנות מהרגע הרומנטי בחייך, הצעת הנישואין, שאת ישובה ברכב בחניון האוניברסיטה? אבל זה כבר סיפור אחר). ועד היום לא זכיתי לפיצוי הולם להעדרו של היהלום מקופסת התכשיטים שלי.

בנות, אם תצאו מהפוסט הזה בתובנה אחת בלבד שתהיה היא זו: Diamonds are forever. לעולם אל תטעני כי אינך אוהבת יהלומים. מגיע לך – תקחי.

ומה לא הייתי משנה?

my-wedding-day_2

את שמלת התחרה היפיפייה שלי, את המקום (נמל תל אביב) ואת האווירה ואת זר הצבעונים הלבן שאחזתי. ואפילו את העובדה שהתעקשנו לנסוע לחתונה ברכבנו הפרטי, להזיז את הרכב ממקום חנייה במרכז תל אביב ואז לחפש חנייה ב-4 לפנות בוקר כשחזרנו הביתה מהחתונה עמוסי שיקים ואפופיי אלכוהול ולגלות דו"ח מעיריית תל אביב למחרת, כי בלית ברירה, החנינו על אדום לבן (ולא עזרה העובדה ששלחנו צילום של הכתובה כהוכחה לבקשתנו החריגה לביטול הדו"ח) כי איך אחרת היה לנו סיפור טוב לספר?

my-wedding-day_7וכמובן, גם לא את בעלי היקר, למרות שלפעמים זה בחלט מפתה 😉

אז איזה דברים אתן הייתן משנות ביום החתונה? יש משהו שאתן מצטערות עליו? אשמח לקרוא את תגובותיכן ולשמוע על סיפורי החתונה שלכן והאם יש דברים שהייתן עושות אחרת. 


הפוסט נכתב בהשראת הבלוג האהוב עליי Cup of Jo שם מידי כמה שנים מעלה את השאלה הזו בפני הקוראות. התגובות בדר"כ יותר מוצלחות אפילו מהפוסט ואשמח שזה יהיה המצב גם במקרה זה!

my-wedding-day_5

אחות חדשה לבלוג: חנות למוצרי נייר והגרלה שווה

לידה. כואבת, מתישה ומרגשת.

בין אם מדובר בלידה של תינוקת מקסימה שהצטרפה למשפחתנו או לידה של עסק חדש.

כמו תינוק, עולה בך הצורך, הרצון. את משחקת עם הרעיון, מתכננת, חולמת איך הוא ייראה ולבסוף הרעיון מבשיל לכדי מציאות.

ellieana

והרעיון הזה הדהד בי עוד מימיו הראשונים של הבלוג. וצף ועולה. ונסוג. ושוב עולה. ושוב נגנז. עד שהגיעה השעה הנכונה להוציא אותו לפועל.

והתקדמתי צעד. ועוד צעד. והרעיון קם לתחייה.

ואחות קטנה הצטרפה, גם בבית האישי שלי וגם לבלוג – חנות למוצרי נייר בעיצובי, שם אוכל לשתף אתכן עוד יותר באהבה שלי לנייר, ברעיונות שלי וביצירה שלי.

ועכשיו זה רשמי. גם בלוגרית וגם בעלת חנות אינטרנטית.

Open-for-Business

ומה בחנות?

פרינטים. מוצרי נייר. בדיוק כמו שאני כל כך אוהבת לשתף אתכן בבלוג. עכשיו גם בחנות.

חלק מהמוצרים בחנות חדשים לגמרי ואת העיצובים שלהם טרם ראיתן.

לחלק מהפרינטים נחשפתן בבלוג ועכשיו הן בעלות סמלית (אבל כולל הדפסה ומשלוח אליכן מה שמנטרל את הצורך שלכן לגשת להדפיס).

זה לא אומר כמובן מעתה לא אשתף אתכן בפרינטבלס בבלוג. זה פשוט אומר שיהיו גם וגם וגם.

וחלק מהמוצרים והרעיונות שיש לי בראש עדיין נמצאים שם בראש או בתהליכי עבודה.

מרבית המוצרים מותאמים לילדים ולאימהותיהן, כי זה בסופו של דבר עולם התוכן שלי, ואני בטוחה כי כל אחת מכן תוכל למצוא שם משהו שתאהב עבורה או עבור חברה. למשל:

מתנות ליולדות כדוגמת גלויות לתיעוד חודשי התינוק

גלויות-גיל-תינוק

או תעודות לידה מעוצבות….

Doll_Chalkboard_Boy_Mockup_Frame

Milestones_BirthAnnouncment_Girls_1ותמצאו שם פוסטרים מותאמים אישית לימי הולדת או חגיגות מיוחדות כמו בר / בת מצווה ויום הולדת ראשון שאפשר לשים כרקע על הקיר או על שולחן הכיבוד, להצטלם איתו ולתלות למסגרת.

BarMitzvah_BirthdayPoster_Mockup

פוסטר יום הולדת - בנות

ומשחקים חינוכיים לילדים מנייר שפיתחתי בעצמי ואין זמן טוב מזה להזמין עכשיו את משחק הקלפים "אחד מי יודע" לפסח בעלות מצחיקה שיגיע אליכן מודפס וארוז בדיוק בזמן לערב החג.

משחקים-לפסח-לילדים---אחד-מי-יודע_1

ואי אפשר בלי פוסטר לחדרי ילדים – כי עיצוב חדר ילדים הוא ללא ספק אחד מהנושאים שחורכים את הרשת בימינו. את הפוסטר רטרו "א' ב' של קיץ" אני אוהבת במיוחד.

Summer_Poster_Kids_Room

ועוד הרבה מוצרים שווים שאני עובדת עליהם בדקות אלו ממש ויעלו בקרוב לחנות.

אז איך מגיעים לחנות?

פשוט ביותר – לחצו על הכפתור החנות שלי כאן בבלוג ומיד תופנה לעמוד החנות. דרך נוספת היא פשוט לחפש אותי, PrettySimpleLife במרמלדה מרקט. אני שם, בין אלפי החנויות.

shop

ואיך חוגגים לידה?

עם מתנות, כמובן. כדי לחגוג את פתיחת החנות החלטתי לעשות הגרלה בקרב הקוראות של הבלוג ומישהי מכן תהנה מחבילה של 4 מוצרים מהחנות עבורה או עבור חברה טובה / בת / אחות / שכנה ומי שתרצו.

מה בחבילה?

  • סט גלויות לתיעוד חודשי התינוק או התינוקת – החל מגיל חודש ועד גיל שנה
  • תעודת לידה לוח גיר מעוצבת וממוסגרת
  • פוסטר לחדר ילדים: א' ב' של קיץ
  • משחק קלפים "אחד מי יודע" מודפס וארוז במיוחד לחג הפסח המתקרב

PicMonkey Collage

מי יכולה לקחת חלק בהגרלה?

כל מי שרשומה לבלוג שלי ושתגיב בתחתית הפוסט כי היא מעוניינת לקחת חלק בהגרלה ועבור מי החבילה.

ואם אני לא רשומה?

הרשמי עכשיו בבאנר שבתחתית הפוסט: שם, כתובת דוא"ל, לחיצה על הרשמה (ואל תשכחי לאשרר את ההרשמה במייל שנכנס אליך עכשיו לתיבת הדוא"ל הפרטית שלך).

מתי ההגרלה?

חמישי הבא, 16/03/17, קצת אחרי פורים ורגע לפני שמתחילים לחשוב על חג הפסח. הזוכה תקבל מייל ממני ואעדכן גם כאן למטה מי זכתה.

דבר אחרון לסיום?

עשי לייק לעמוד העסקי של הבלוג, שתפי את הפוסט בפייסבוק, ותייגי חברות שאוהבות מתנות שוות!

מקווה שתאהבו את החנות כמו שאתן אוהבות את הבלוג. אני מעריכה ומודה לכל אחת ואחת שנכנסת, קוראת ומגיבה – זה ממש לא מובן מאליו בעיני.

ועכשיו, מזמינה אתכן לצאת לשופינג אצלי.

אמהות מסביב לעולם: הכירו את יוליה מאוסטרליה

האורחת החמישית שלי במדור "אמהות מסביב לעולם" היא יוליה, ישראלית לשעבר, המתגוררת עם בעלה, לאוניד, ושני ילדיה, ליה (7) וליאם (5) בסידני, אוסטרליה.

כמו בלוגריות רבות אחרות שהכרתי במהלך השנה וקצת האחרונות מאז הבלוג שלי עלה לאוויר, גם את יוליה הכרתי וירטואלית כאשר התחלתי לעקוב אחרי הבלוג שלה "אמא עם המצלמה". בבלוג המקסים הזה, שבדומה לבלוג שלי, גם הוא Mummy Blog, יוליה משתפת את הקוראים בחיי המשפחה שלה באוסטרליה, בעבודות יצירה עם הילדים, במחשבות שלה על הורות ועוד.

כשפניתי אל יוליה וביקשתי שתתראיין למדור "אמהות מסביב לעולם" על חייה כאמא ישראלית באוסטרליה, שמחתי מאוד שהיא הסכימה. כולנו היינו רוצות לברוח מידי פעם למקום מרוחק מישראל ואוסטרליה היא יעד מושלם לכך, אתן לא חושבות? היה לי ברור שהחיים של יוליה שם מהווים בסיס לסיפור נפלא עבורנו על להיות אמא ואישה באוסטרליה.

www.prettysimplelife.co.il | Motherhood around the world | Australian Mum | אמהות מסביב לעולם | אוסטרליה
יוליה והמשפחה

מזמינה אתכן לצלול איתי וללמוד קצת על החיים של אמהות בחצי השני של כדור הארץ. וכרגיל, תזכורת קטנה לפני שצוללים. כמו בראיונות הקודמים, מידי פעם אוסיף תובנות והערות משלי. אלו יצוינו באמצעות ראשי התיבות של הבלוג – PSL.

קצת על יוליה:

בעלי ואני הכרנו כשהייתי בת 14 והוא היה בן 15 וכשהייתי בת 24 התחתנו. בתקופה הזו, סיימתי תואר ראשון בתקשורת יצירה וביקורת, והתחלתי לעבוד במשרד פרסום. מאוד אהבתי את העבודה ואת החברה בה עבדתי, אך לאחר לידת בתי, ליה, בגיל 26, הבנתי שעבודה בשעות משוגעות לא מתאימה לי יותר. חיפשתי עבודה עם שעות קצת יותר גמישות והתחלתי לעבוד במכללת שנקר בתור המזכירה האישית של נשיאת המכללה, פרופ' יולי תמיר.

כשליה הייתה בת שנתיים, ותוך כדי עבודתי במכללת שנקר, נכנסתי שוב להריון.

בתקופה שקדמה להיריון השני, אני ובעלי קיבלנו החלטה להגשים את החלום שלנו ולעבור לאוסטרליה (למרות שאף פעם לא ביקרנו שם) וכאשר הייתי בהיריון עם בני, כבר היינו בתהליכי הגירה לשם. הבנתי כי המציאות הישראלית בה אני נדרשת לאסוף את בתי בחמש בכל יום לא מתאימה לסגנון החיים שדמיינתי לעצמי, ואני רוצה לבלות יותר זמן עם ליה, ועם הילד שייוולד בעתיד. שעתיים בערב אחרי העבודה פשוט לא הספיקו לי במחציתם, וחלמתי כבר על הרגע הזה שאני אעבור לאוסטרליה ואשאר בבית עם הילדים.

www.prettysimplelife.co.il | Motherhood around the world | Australian Mum | אמהות מסביב לעולם | אוסטרליה
בהיריון עם ליאם – שעתיים לפני הלידה

קיווינו לקבל את הויזה לקראת חודש רביעי/חמישי להיריון, אך בחודש שביעי להריון עדיין חיכינו לה. החלטנו להקפיא את התהליך, מכיוון שביטוח הטיסה אפשר לי לטוס עד שבוע 32 בלבד. אולם, ביום ששלחנו לסוכן שלנו את הבקשה לבטל את התהליך לוויזה, קיבלנו מכתב חזרה שהוויזה שלנו אושרה ועומדות בפנינו שתי אפשרויות: לטוס מיד, או ללדת בארץ ולהתחיל תהליך של הוצאת ויזה עבור התינוק, שיכול לקחת עוד חצי שנה עד שנה. החלטנו שאנחנו לא מחכים, ובחודש שמיני, חודש לאחר קבלת הוויזה, ארזנו את עצמנו ועברנו לאוסטרליה.

כולם חשבו שאני משוגעת ומאוד אמיצה, והיו בשוק ממני שאני בוחרת לטוס בטיסה כל כך ארוכה בהריון כזה מתקדם. כמובן שטסנו עם עצירה באמצע, והקפדתי על כל הטיפים שמצאתי באינטרנט לנשים בהריון בזמן הטיסה כגון ללכת כל שעה, לשתות הרבה מים ואפילו קניתי גרביים אלסטיות מיוחדות. גם רופא המעקב שלי אמר שבהריון תקין אין שום מניעה לטוס. ליתר ביטחון עשיתי ביטוח הכי טוב שיכלתי למצוא, וטסנו דרך המדינה שנראתה לי הכי עדיפה מבחינת שרותי בריאות במידה ואצטרך. בגדול, לא כל כך דאגתי, הרגשתי שזה הדבר הנכון לעשות. ובדיעבד לא הייתי משנה כלום.

את ליאם ילדתי, כפי שתכננתי, כבר באוסטרליה, כשהייתי בת 28, חודשיים אחר נחיתתנו במדינה החדשה שלנו.

www.prettysimplelife.co.il | Motherhood around the world | Australian Mum | אמהות מסביב לעולם | אוסטרליה
לידה באוסטרליה: ליאם נשקל בבי"ח

כשמלאו לליאם שלוש, וכשליה התחילה בית ספר, החלטתי להקדיש את השנה לחיפוש עבודה לכמה ימים בשבוע. התמזל מזלי ומצאתי את משרת חלומותיי, מורה לעברית בחוגי ילדים ולאחר מכן אפילו באוניברסיטה של סידני. כיום אני מלמדת ילדים בחוגים ומעבירה שיעורים פרטיים לילדים ולמבוגרים, ומתאימה את השעות לגידול הילדים. אני מבלה את רוב הזמן בשבוע עם הילדים שלי, ועובדת כשהילדים במסגרות או בערבים.

בנוסף, אני מקדישה זמן לבלוג שלי, "אמא עם המצלמה" שהתחלתי לכתוב כשליאם היה בן שנה. בלוג על הורות, משחק יצירתי עם ילדים ועל לימוד תוך כדי משחק. בשיטה זו אני גם מעבירה את שיעורי העברית עם הילדים.

אנו חיים בסידני כבר למעלה מחמש שנים, ואוהבים כל רגע. נהנים מהשלווה של המקום, מהנופים ומהאנשים. מאוד אוהבים לטייל, ומנסים לעשות זאת כמה שיותר. בישראל, שם השארנו את בני המשפחה, אנו מנסים לבקר כל שנה וחצי לערך.

www.prettysimplelife.co.il | Motherhood around the world | Australian Mum | אמהות מסביב לעולם | אוסטרליה
פוגשים קנגורו בטבע

אלו החוויות, התובנות והמחשבות של יוליה על היריון, לידה וגידול ילדים באוסטרליה.

על מדוע לידה באוסטרליה יכולה להיות מוגדרת חלומית

את ליה, בתי הבכורה, ילדתי כאמור בישראל, אך את ליאם, ילדתי באוסטרליה, כחודשיים אחרי הגעתי לסידני.

באוסטרליה ניתן לבחור האם ללדת במרכז לידה פרטי, בבית חולים פרטי או בבית חולים ציבורי. ההבדל המהותי בין הלידה בבית חולים פרטי לציבורי הוא העובדה כי בפרטי היולדת יולדת בעזרתו של רופא המעקב שלה ולא בעזרת מיילדת ובציבורי האישה יולדת בעזרת המיילדת ולא בעזרת רופא מיילד.

את הלידה באוסטרליה של ליאם, אני יכולה לתאר במילה אחת: חלומית. בחרתי ללדת אותו בלידת מים בבית חולים ציבורי קרוב לביתי בו הכל היה בחינם, כולל החדר עם הג'קוזי ללידת מים. האחיות התייחסו ללידה בצורה הכי טבעית שיש: לא חיברו אותי למוניטור ולו לרגע אחד, כשהגעתי ללדת המיילדת שאלה אותי האם לבדוק לי פתיחה, (הסכמתי, כמובן), את דופק העובר מדדו עם  סטטוסקופ אלקטרוני והמיילדת אף לא הציעה בכלל ללדת עם אפידורל.

www.prettysimplelife.co.il | Motherhood around the world | Australian Mum | אמהות מסביב לעולם | אוסטרליה
לידה באוסטרליה: לידת המים של ליאם בבי"ח ציבורי באוסטרליה

באופן כללי, מאוד מעודדים קשר אם-תינוק באוסטרליה, והגישה הטבעית ללידה המשיכה גם אחר הלידה עצמה. לא לקחו את התינוק אחרי הלידה (רק לשנייה בלבד כדי לבדוק אם הוא נושם), מדדו ושקלו אותו רק שעה אחרי הלידה, לא שטפו אותו ולא רחצו אותו (אלא להפך, הרופאים ממליצים להשאיר את הרך הנולד עם כל הג'יפה ליום-יומיים אחרי הלידה, כי מאמינים שכל ההפרשות המרוחות על ראשו טובות למערכת החיסונית של הילד) ולבסוף לא מרחו את הטבור של התינוק באלכוהול (ואכן, הטבור של ליאם נשר הרבה יותר מהר מזה של ליה כשכן מרחתי לה).

מאחר והלידה הייתה תקינה לחלוטין, הציעו לי להשתחרר מבית החולים יממה בלבד אחרי הלידה, והסכמתי. ומי שמשתחררת 24 שעות אחרי הלידה לביתה מקבלת בונוס – מיילדת שמגיעה כל בוקר עד הבית במשך שבוע שלם! את הבדיקות שעושים בטיפת חלב, היא עשתה אצלנו בסלון.

www.prettysimplelife.co.il | Motherhood around the world | Australian Mum | אמהות מסביב לעולם | אוסטרליה
לידה באוסטרליה: שקילה נוספת של ליאם בבית בעת ביקור האחות המיילדת
www.prettysimplelife.co.il | Motherhood around the world | Australian Mum | אמהות מסביב לעולם | אוסטרליה
לידה באוסטרלה: ביקור בית של אחות מיילדת 2

אגב, באוסטרליה כל חברי המשפחה מטופלים אצל רופא משפחה אחד, ובמידת הצורך, הוא שולח עם הפנייה לרופא מומחה, ורופא ילדים נחשב לרופא מומחה… גם רופא נשים נחשב לרופא מומחה, ויש להצטייד בהפנייה כדי לבקר אותו.

ואחרי הלידה….

ממשלת אוסטרליה נותנת ליולדות מענק של 5000$ לקניית ציוד וטיפול ברך הנולד ובעלי היה זכאי לשבועיים חופש לאחר הלידה ללוות ולעזור לי בתקופה הראשונה.

ליאם, היה זכאי באופן מיידי לקבל אזרחות אוסטרלית ואת תעודת הלידה שלו, שלחו לנו בדוא"ל. בתעודת הלידה מבקשים לציין את המקצועות של ההורים, והמידע מופיע ליד השמות של ההורים. יש אפשרות לבחור תעודה ממשלתית רגילה, או לשלם אקסטרה ולבחור באחד העיצובים היותר מיוחדים שהם מציעים. אנחנו בחרנו בתעודה הרגילה…

באופן אישי, חופשת הלידה שלי עם ליאם נמשכה עד שהיה בן שלוש אך בגדול, האימהות האוסטרליות לוקחות חופשת לידה לתקופה של שנה בערך (לא בתשלום) ונשארות בבית עם הילד. לאמהות צעירות יש המון אפשרויות  בשעות הבוקר ומגוון ההפעלות הוא מדהים. אמא בחופשת לידה לא תשאר לבד ולא תשתעמם בוודאות: פליי גרופס, מפגשי אמהות שטיפת החלב מארגנת לנשים שילדו בסמוך וגרות באותו האזור, סדנאות חינמיות מטעם טיפת חלב בנושא תזונה, התפתחות התינוק והנקה, הפעלות חינמיות בספריות הציבוריות, חוגים לתינוקות ואפילו שיעורי שחייה.

באוסטרליה מעודדים הנקה וחדרי ההנקה בקניונים האוסטרליים מושלמים! מדובר על חדר נפרד, עם מיקרוגל, משטחי החתלה, פינת משחקים לאחים הגדולים. כורסאות נוחות להנקה. תענוג! (PSL – ואולי גם אתן זוכרות שבדרום קוריאה חדרי ההנקה היו מושלמים גם כן. הנה הסיפור שלי בנושא ההנקה בדרום קוריאה)

על תחבורה ציבורית ובטיחות

באוסטרליה, ילדים עד גיל חמש נוסעים באוטובוס בחינם. באוטובוס יש שני מקומות מוגדרים להורים עם עגלות, זהו מקום מיוחד ובטיחותי. כשאין הורה עם עגלה, כל אחד יכול לשבת במקום זה, ואם הורה נכנס עם עגלה, כולם חייבים לפנות את הפינה המיוחדת הזו (מדובר על מעמד מרופד, והמקום מיועד גם לאנשים בכיסא גלגלים). במידה והמקום המוגדר כבר תפוס בעגלה אחרת,  הורים עם עגלה שרוצים לעלות לאוטובוס יאלצו לחכות לאוטובוס הבא מכיון שהנהג לא יעלה אותם.

ברחובות, בכל צומת ורמזור יש רמפה מיוחדת לירידה נוחה מהמדרכה לכביש ובקניונים יש מקומות חנייה מיוחדים להורים עם עגלות. מקומות החנייה יותר רחבים, וקרובים יותר לכניסה.

www.prettysimplelife.co.il | Motherhood around the world | Australian Mum | אמהות מסביב לעולם | אוסטרליה
גם זו דרך להתנייד באוסטרליה 🙂 ליה לוקחת חלק בפסטיבל הצעצועים

בכלל, נושא הבטיחות מאוד חשוב באוסטרליה והחוקים מאוד נוקשים. כמובן מחייבים כסא לרכב לכל ילד אבל מעבר לכך ילד עד גיל שנתיים חייב לשבת עם פנים כנגד הנסיעה! אני יודעת שאלו ההמלצות הכלליות גם בעולם אבל באוסטרליה אכן אוכפים אותם! בנוסף, מומלץ למרוח את הילדים מידי יום בקרם הגנה מאחר והחור באוזון שהתמקם לו מעל אוסטרליה גורם לקרינה מוגברת של קרני  UVB. בגני ילדים הגננות מורחות את הילדים, ובבתי ספר האחריות של הילדים למרוח את עצמם. בבית ספר ובגן חובה גם לחבוש כובע בחוץ, ובמידה והילד שוכח את הכובע בבית, אוסרים עליו לשחק בשמש.

על מדוע מקובל לראות ילדים בשעות הבוקר גם בימי לימודים

באוסטרליה, מקובל מאוד לפגוש אימהות, בשעות הבוקר,  עם ילדים בני ארבע וחמש. ילדים שעוד לא התחילו ללכת לבתי ספר או לגנים. בישראל אין כמעט ילדים בגיל הזה מחוץ למסגרת חינוכית בשעות הבוקר (חברה שלי שגרה באוסטרליה וטסה עם משפחתה לישראל, כדי לבקר את ההורים, טיילה בשעות הבוקר עם הילד שלה, אז בן שלוש, בקניון, והשומר שאל את הילד אם הוא חולה, ולכן לא בגן..), אך באוסטרליה זה מובן מעליו.

את ליה שלחתי לגן, מיד עם הגעתנו לאוסטרליה כשהייתה בת 3, ליומיים בשבוע ואז בגיל 4 לשלושה ימים בשבוע. באוסטרליה הרבה אמהות עובדות בחצי משרה, מה שאומר רק כמה ימים בשבוע (לפעמים רק יומיים, ולפעמים שלושה-ארבעה ימים). קיימות הרבה משרות חלקיות כאלו והתפקיד מחולק בין כמה עובדים/עובדות. לכן, גם לגנים ניתן לרשום לכמה ימים בשבוע בלבד וההורים משלמים רק על הימים בהם הילד רשום. עד היום, ליאם הולך לגן פעמיים בשבוע.

על ההבדלים בין בתי ספר ציבוריים לפרטיים

בגיל חמש וחצי , ליה התחילה בית ספר וליאם יתחיל בית ספר בשנה הבאה, כשיהיה כמעט בן שש. באוסטרליה, טווח הגילים להתחלת בית ספר נע מגיל ארבע וחצי ועד גיל שש וכתוצאה, לפעמים יש פערים של שנה ויותר בין ילדים באותה הכיתה. את ילדיי אני שולחת לבית ספר ציבורי אך ניתן, כמובן, לרשום את הילדים גם לבתי ספר פרטיים. אלו, לרוב, הם בעלי ניחוח דתי (יהודי או נוצרי).

www.prettysimplelife.co.il | Motherhood around the world | Austrelian Mum | אמהות מסביב לעולם | אוסטרליה

ברוב בתי הספר הלימודים מתחילים בשעה 9 בבוקר ונגמרים בשעה 15:00 ומתקיימים 5 ימים בשבוע (שני-שישי). מידי רבעון יש חופשה של שבועיים בבית הספר והחופש הגדול האוסטרלי נמשך בין חודש או חודשיים בין החודשים דצמבר לפברואר. אורך החופשה משתנה בהתאם לעובדה האם ילדך לומד בבית ספר ציבורי שם החופשה קצרה יותר לבין בית ספר פרטי שם החופשות ארוכות יותר. היום הראשון של שנת הלימודים משתנה בהתאם לבית ספר ובהתאם למדינה (State).

(PSL  – מפתיע לחשוב כי דווקא בבית ספר פרטי בו ההורים משלמים יותר, החופשות יותר ארוכות אבל זה היה המצב בדיוק גם בדרום קוריאה. חברתי פעם חישבה שבבית הספר הבינלאומי בו למדו ילדינו לומדים רק 180 ימים בשנה, ז"א חצי שנה בלבד. בנוסף לחופשת הקיץ שאורכה היה כחודשיים וחצי, נהנו מחופשת סתיו ואביב של 10 ימים כל אחד, חופשת כריסטמס של 3 שבועות ועל כל אלו, להוסיף ימי חג או ימים לאומיים שגם הם דרשו חופשה).

בכיתות הנמוכות, בבתי ספר הציבוריים, הכיתות יותר קטנות מאשר בבית ספר פרטי (מוזר, אני יודעת) ומספר הילדים בכיתה יהיה סביב 22 תלמידים.

על רמת הציפיות מההורים ומהאמהות בעיקר

רוח ההתנדבות הבית ספרית מאוד חשובה לאוסטרלים ומצפים מההורים לקחת חלק פעיל בבית הספר. במהלך השנה הראשונה, התנדבתי בבית ספר של בתי בכל שבוע והגעתי לכיתה כדי לעזור בקבוצות לימוד, לקרוא ספר, לשחק משחקי חשבון או קריאה וכו'. בנוסף, פעם בחודש התנדבתי בקאנטין, שזה כמו קיסוק בתוך בית ספר שם ניתן לקנות ארוחות חמות אותן מביאים לילדים לכיתה בזמן ארוחת הצהריים. את הארוחה ניתן להזמין באינטרנט או לשלם עליה במקום לפני תחילת הלימודים. בקאנטין ניתן למצוא גם שתייה קלה (לא מוגזת), ממתקים וחטיפים (עלי להודות שאני לא משתגעת על האופציה  הזו…).

www.prettysimplelife.co.il | Motherhood around the world | Austrelian Mum | אמהות מסביב לעולם | אוסטרליה
לאנץ' בוקס טיפוסי למי שבוחר לא לקנות בקאנטין

לצערי, אחוז ההשמנה באוסטרליה הוא הגבוה בעולם, ואף יותר מזה של ארה"ב. אמנם, קיימת מודעות רבה לספורט, אך פחות לתזונה בריאה. בכל מקום רואים רשתות של אוכל מהיר (ויש כמה וכמה רשתות כאלה). בנוסף, בכל אירוע בבית ספר, בחוגים וכו', נוהגים לחלק לילדים ממתקים או חטיפים. בימי הולדת שולחן הממתקים קורס מ"כל טוב מתוק" ואחד ממאכלים הרשמיים של אוסטרליה בימי הולדת זה FAIRY BREAD  או בתרגום חופשי "לחם פייות" שזה למעשה פרוסת לחם עם חמאה וסוכריות צבעוניות לקישוט עוגות, וזה לא מוגש בתור קינוח….

Fairy Bread. התמונה וההסבר לקוחים מתוך וויקפדיה.
על מגרשי המשחקים ופעילות ספורטיבית

מזג האוויר בסידני מאפשר שעות רבות של משחק מחוץ לבית ומגרשי המשחקים מלאים באמהות עם ילדים בשעות הבוקר ואחר הצהריים.  תופעה מעניינת ושכיחה למדי היא העובדה כי במגרשי המשחקים ניתן לפגוש ספיידרמנים, פייות, נסיכות בלרינות ופיראטים. הילדים האוסטרלים אוהבים להתחפש, ועושים זאת כל הזמן! חצאיות טוטו הן גם פריט לבוש מאוד פופולארי, ובקניון פוגשים ילדות קטנות וחמודות בחצאיות טוטו צבעוניות.

www.prettysimplelife.co.il | Motherhood around the world | Austrelian Mum | אמהות מסביב לעולם | אוסטרליה

בנוסף, האוסטרלים שמים דגש רב על פעילות ספורטיבית ובמיוחד על שיעורי שחייה, וכמעט ואין ילד שלא לומד שחייה במהלך ילדותו. ליה שלי התחילה עם שיעורי שחייה מאוחר יחסית, בגיל חמש, וליאם בגיל 3. ליה כבר יודעת לשחות, אך ליאם עדיין לומד.  בבתי ספר מקיימים תחרויות שחייה שנקראים swimming carnival, וזה אירוע חשוב בכל בית ספר.

על עונות השנה ומזג האוויר

העובדה כי אוסטרליה נמצאת בחצי השני של כדור הארץ, גורמת לכך שעונות השנה הפוכות. שיא הקיץ הוא בחודשים ינואר-פברואר בעוד שהחורף הוא ביולי-אוגוסט. גם לאחר 5 שנים, עדיין מוזר לי לחגוג את ימי ההולדת בעונות הפוכות. נולדתי במאי, באביב, ועכשיו זה סוף הסתיו. ליה נולדה בישראל ביוני, בשיא החום, ובאוסטרליה אנחנו חוגגים לה בחורף, כשקר מאוד. בנוסף, כשמדברים עם חברים או משפחה בישראל, ואומרים משפט כמו "אנחנו מגיעים בקיץ", זה תמיד מבלבל, קיץ שלנו או שלכם, ותמיד חייבים להוסיך את החודש אחרי קביעה כזו.

www.prettysimplelife.co.il | Motherhood around the world | Australian Mum | אמהות מסביב לעולם | אוסטרליה
תוכים אוסטרליים

וכמו בישראל, הקיץ האוסטרלי יכול להיות חם במיוחד והחורף איננו ארוך במיוחד. ובדומה לישראל, הבתים לא ערוכים במיוחד לקור. בכלל, האוסטרלים לא מתרגשים במיוחד מהקור, אבל בכלל לא! לא נוהגים להלביש את הילדים בבגדים חמים מדי, אפילו בחורף, החלונות בבית תמיד פתוחים. וניתן לראות לא פעם, באמצע החורף, כשבחוץ 15 מעלות, בחופי סידני ילדים שוחים בים, בזמן שהאימהות שלהן משגיחות עליהם על החוף, עטופות בצעיף ונעולות במגפיים.

על תרבות הברביקיו וסופ"ש

מרבית האוסטרלים מתגוררים בבית צמודי קרקע ובחצר האחורית שלהם יש עצי פרי מטורפים וכמובן הברביקיו. האוסטרלים מאוד אוהבים את הברביקיו, ובכל בית יש אחד כזה. האוסטרלים הם קרניבורים אמיתיים וכמעט כל סופ"ש מקובל לעשות ברביקיו בחצר האחורית ולהגיש לילדים נקניקיה בלחמנייה ולהכין שיפודי פירות ים.

www.prettysimplelife.co.il | Motherhood around the world | Australian Mum | אמהות מסביב לעולם | אוסטרליה
פסטיבל ימי הביניים

הסופ"ש מוקדש למפגשים עם חברים (ברביקיו כמובן!)  לטיולים, קמפינג ולחוף הים. ישנם גם הרבה פסטיבלים מהממים כגון פסטיבל האביב, פסטיבל האור (ויויד סידני), פסטיבלי אוכל למיניהם, פסטיבלים לקראת קריסמס, פסטיבלים של עדות שונות (הודי, סיני,איטלקי, הכל יש!) וניתן ללמוד הרבה על עדות ותרבויות שונות מכמות הפסטיבלים שמתקיימים כל שנה בסידני. בנוסף, אנחנו מאוד אוהבים לטייל ויצא לנו, מאז שנחתנו לפני 5 שנים, לטייל בכל סופ"ש, ועדיין נשאר לגלות ולגלות, אני מניחה שלא ראינו אפילו 70% ממה שניתן באיזור שלנו.

www.prettysimplelife.co.il | Motherhood around the world | Austrelian Mum | אמהות מסביב לעולם | אוסטרליה
טיול להרים הכחולים
על השפה האוסטרלית

אני מאוד אוהבת את השפה "האוסטרלית" ואת המבטא המקומי. האוסטרלים אוהבים לדבר בסלנג, ולקצר כל מילה. והם כמעט ולא מבטאים את האות .R אז אם נקח את הסלנג ונוריד ממנו את האות R, לוקח הרבה זמן להבין את כוונת הדובר. למשל, ברביקיו הופך בקיצור ל"ברבי", אבל אם נשמיט את הr באמצע קיבלנו "בבי". ועוד דוגמה, במידה והמילה נגמרה באות R, האוסטרלים משנים את הצליל לA.  וככה "סופר סנטר" הופך ל"סופה סנטה", ו-teacher הופך לטיצ'ה.

www.prettysimplelife.co.il | Motherhood around the world | Austrelian Mum | אמהות מסביב לעולם | אוסטרליה

הראיון עם יוליה יכול היה להמשך עוד ועוד אך צערי נאלצנו להגביל את אורכו. אבל אל דאגה, אם אתם רוצים להכיר את יוליה יותר לעומק וללמוד עוד על החיים של יוליה באוסטרליה, קפיצה קטנה אחת שלכם לבלוג שלה "אמא עם המצלמה" או  לעמוד הפייסבוק המצליח שלה תזרוק אתכן חזרה לחצי השני של כדור הארץ.

תודה רבה יוליה על ראיון מרתק ובינתיים שיהיה לכולנו G’day!


אל תפספסו ראיונות נוספים מרתקים במדור זה:

אמהות מסביב לעולם: הכירו את ליאת מיפן

אמהות מסביב לעולם: הכירו את כריסטינה מספרד

אמהות מסביב לעולם: הכירו את דונה מסקוטלנד

אמהות מסביב לעולם: הכירו את ג'ואנג מקוריאה


וכמובן את כל סיפורי קוריאה שלי בבלוג:

5 עובדות מפתיעות על היריון ולידה בקוריאה

5 עובדות מפתיעות על גידול ילדים בקוריאה

הדברים הקטנים שמקלים על הורים בקוריאה


 

לא רק ביום הולדת (אך בעיקר): אוסף כרטיסי ברכה ומתנה

מסיבת יום הולדת 

כילידת אוגוסט, אמי ואבי נהנו מהזכות ששמורה בחלקם של הורים שילדיהם נולדו בתקופת החופש הגדול, והיא היעדר חובת עריכת מסיבות יום הולדת גדולות כיתתיות. ואכן, שנה אחר שנה, הורי הצליחו להמנע מגזירת הגורל, שרובנו נתונות לה. שלא תבינו אותי לא נכון, זה לא שלא חגגו לי ימי הולדת. אבל המסיבה תמיד נערכה בפורמט מצומצם של חברות טובות / ילדים של חברים / שכנים מהבניין והתקיימה בדר"כ בחצר הבניין (מי זוכר שהיו כאלו בשנות ה-80?) ,בפארק או בקאנטרי בהרצליה.

אך שנה אחת, אני וחברתי הטובה ביותר, גם היא ילידת הקיץ, כנראה התעקשנו על מסיבה "אמיתית". בבית, עם כל הכיתה, מוסיקה, משחקים וחטיפים. כי בקיץ של אותה שנה, ערכו לנו מסיבה כיתתית ראשונה.

חלומות לחוד ומציאות לחוד. אמנם לא "הקיץ של אביה" אבל זכרון מר מאותה מסיבה נותר אצלי עד היום. כי במהלך המסיבה החלו בנות הכיתה לבקש שקיות מאמי וזמן קצר לאחר מכן החלו להיעלם באופן חשוד החטיפים משולחן הכיבוד. אמי ואמה של חברתי פתחו בחקירה שבסופה הסתבר כי לאחר המסיבה שלי, תוכננה מסיבת פיג'מות "למקובלות" של הכיתה בלבד (וכמובן שבנות יום ההולדת כלל לא נכללו ברשימה) והנ"ל החליטו לכבד את עצמן בחטיפים תוצרת המסיבה שלי. ומאחר ואימותינו מורות שתיהן, תגלית זו לא עברה בשקט כפי שאתן יכולות לתאר. הבנות לאחר שנתגלו מעשיהן החליטו לברוח מהמסיבה והשקיות והמתנות בידיהן, משאירות אותי ואת חברתי לחגוג את יום ההולדת עם חבורה של בנים (שכמובן לא הבינו על מה המהומה כיאה לבנים) ועוד כמה בנות שגם הן לא הוזמנו.

מיותר לציין, כי זו הייתה הפעם הראשונה והאחרונה בה זכיתי למסיבת יום הולדת כיתתית.

נוהל כרטיסי ברכה

אך אל תתעצבנה אל ליבכן. ימי הולדת, למעט זו הספציפית, היו, והן עד היום, מאורע מרגש ומשמח, גם בגילי המופלג. כאמור, כילידת הקיץ, נהניתי תמיד מימי כיף עליזים ביום ההולדת, משפע תשומת לב ומתנות (בכל זאת מזל אריה) וכמיטב המסורת המשפחתית, לכרטיס ברכה אישי מכל אחד מבני המשפחה.

ישראלים לא מאמינים בכרטיסי ברכה. ובוודאי שאין שום צורך להתעכב על העיצוב. מוסר המתנה יזדהה בדר"כ על ידי שרבוט מסר על עטיפת המתנה עצמה, על פתק נייר שחובר לו והמשקיענים ידפיסו ברכה במדפסת הביתית. אפילו בחתונות, שכיח למדי להבחין באלו שעומדים בכניסה, ועל המעטפה הממותגת של האולם שלקחו מהמארחת, משרבטים מזל טוב ותוחבים כמה שטרות.

כנראה שהחלום של משוגעות כמוני, לפתיחת סניף של הולמרק, פפירוס או דומיהן (חנויות אשר מוקדשות לכרטיסי ברכה בלבד. מאות מאות כרטיסים לכל מאורע ובכל עיצוב) בישראל, איננו ריאלי. זה פשוט לא יהיה כלכלי עבורן.

www.prettysimplelife.co.il | Free Birthday Cards | כרטיסי ברכה להדפסה חינם
הורים, סבים וסבתות, אחים, בני זוג, חברות ודודים – כרטיס ברכה מכל אחד מהם מאוחסן אחר כבוד בקופסת נעליים

אבל שורשיי, להזכירכן, אנגלו-סכסיים וברכות הן מרכיב חשוב ביותר, לאנשים תוצרת הממלכה המאוחדת, במכלול המתנה. ועל כן, בכל ביקור בחו"ל, אנו, בנות המשפחה, אוספות כרטיסי ברכה יפיפיים ומשנעותם ארצה, בכדי לצרפם למתנות בחגיגות ימי ההולדת המשפחתיות (למעט אחותי אשר מאז ומתמיד הכינה בעצמה ברכות מעוצבות להפליא מנייר, מקרטון ומבד, עוד לפני שכל תחום ה"סקראפ" היה בכלל מוכר בישראל). ולאחר "טקס" חלוקת המתנות וקריאת הברכות, יוצבו להם הכרטיסים על מדף מרכזי בסלון, לתקופת זמן של שבועיים פלוס-מינוס, למען יידעו כולם, יום הולדת נחגג כאן!

www.prettysimplelife.co.il | Free Birthday Cards | כרטיסי ברכה להדפסה חינם
אוסף כרטיסי הברכה שאחותי הכינה לאורך השנים – מקרטון ביצוע, נייר ובד
אוסף ברכות

ולאחר שבועיים, כאשר הברכות הוסרו אחר כבוד מהמדף, עוברות הן לאחסון לנצח נצחים בקופסת הנעליים מתחת למיטה. נערמות להן, שנה אחר שנה, בקופסת נעליים עטופה. כל ברכה, כתובה על כרטיס או על דף נייר, או אפילו על גליל נייר טואלט (הלהיט בשנת 1990) מאז היותי בת 8, מועד תחילת האוסף, נשמרו להם בקופסא. ועוד קופסא. ועוד קופסא.

www.prettysimplelife.co.il | Free Birthday Cards | כרטיסי ברכה להדפסה חינם
מדגם מייצג של קופסא אחת מתוך רבות המאחסנות כרטיסי ברכה

והיום. שפע של קופסאות נעליים (עטופות כמובן) מאוחסנות מתחת למיטתו של בני ונוצרות זכרונות שלי, מבני משפחה שכבר אינם, מחברים שהקשר עימם נותק  (או עבר לפייסבוק שם הזיכרונות נצורים לנצח על Wall) ומאירועים שכבר לא יחזרו, (גיוס לצה"ל, חתונה), וטוב שכך.

www.prettysimplelife.co.il | Free Birthday Cards | כרטיסי ברכה להדפסה חינם
כרטיסי ברכה שנשמרו גם לאירועים פחות משמחים…

וכמובן שלא אקפח את ילדיי, להם אני כבר שומרת את כרטיסי הברכה אשר מקבלים לימי ההולדת עוד מיום היוולדם, בקופסאות משלהם. שגם להם יהיו זכרונות מהימים טרם היו להם בכלל זכרונות.

www.prettysimplelife.co.il | Free Birthday Cards | כרטיסי ברכה להדפסה חינם
מופע שנות ה-80

אז עשו לכן ולבני ביתכן מנהג. כתבו כרטיסי ברכה והגישו אותם באריזה יפה.

ומאחר ואנו בשיא עונת המסיבות הכיתתיות, גם אעזור לכן בהפקה. אוסף של 6 כרטיסי ברכה מעוצבים, כיפים וחינמיים להדפסה שתוכלו לצרף לכל מתנה ולעזור ליצור לילדים אחרים, זכרונות יפים מאירועים משמחים.

www.prettysimplelife.co.il | Free Birthday Cards | כרטיסי ברכה להדפסה חינם

להורדת אוסף כרטיסי הברכה, כל שעליכן לעשות הוא להרשם לאתר כאן מטה (ואם אתן כבר רשומות תקבלו לינק לקובץ אצלכן בניוזלטר), להדפיס, ולצרף למתנות.

כי מתנות זה כיף. כרטיסים הם זכרונות.


Designed by Freepik

Designed by Freepik

בלוגינג 2017: 6 החלטות לשנה החדשה

עובדה ידועה כי היהודים לוקים בסכיזופרניה המובנת ב-DNA.

שומרים באופן אדוק על צום יום כיפור אבל בשאר הזמן חילונים לגמרי.

מותחים ביקורת כל היום על המדינה והחיים כאן אבל מגנים עליה בחירוף נפש בפני כל מי שיעז להביע ביקורת.

וחוגגים פעמיים את ראש השנה – זו היהודית וזו הגרגוריאנית. מברכים את עצמם במיני איחולים לשנה החדשה, מסכמים בינם לבין עצמם פעמיים את השנה (ומשתפים זאת בפייסבוק) ומקבלים החלטות שהפעם באמת ימלאו בשנה הקרובה (או לפחות עד תחילת השנה הבאה אותה חוגגים).

וגם אני, יהודייה טובה, כבר איחלתי לעצמי כאן מיני איחולים וברכות בראש השנה האחרון (שגם חפף את מועד חגיגות השנה של הבלוג). אבל למה שזה ימנע ממני לשתף אתכם ב-6 החלטות שקיבלתי לשנת 2017 שנוגעות לבלוג ולאופן ניהולו?

האמת, שבהתחלה שקלתי לשמור אותן לעצמי, כך שאם לא אעמוד בהן, זה לא יהיה קבל עם ועדה. אך לאחר מחשבה רבה החלטתי שכאן זה המקום לשתף אותן ולו רק מהסיבה שברגע שזה כתוב, ידוע לכל וגם נצחי (כי אי אפשר למחוק באמת דברים ברשת), איאלץ להשקיע את מירב המאמצים לקיימן ולא אוכל להסתתר מאחורי מסך של תירוצים.

6 החלטות לשנה החדשה מתחילות ע-כ-ש-י-ו:

1. להתמקד בתוכן. הבלוגים שאני הכי נמשכת אליהם, אינם אלו עם הוויזואלים הכי יפים, או ההדרכות הכי מושקעות. באלו אני רק מרפרפת בעין למאית השנייה ועוברת הלאה. אבל בלוגריות שמספרות לי סיפור, משתפות אותי בחייהן ועל הדרך גם עושות זאת בחן ובצורה אסתטית, את אלו אני באמת קוראת.

ובניתוח שלי את הבלוג, אני מאמינה כי נקודת החזקה שלי כבלוגרית היא יכולת הכתיבה שלי. אני אוהבת לכתוב, לשוחח אתכן הקוראות, לספר לכן חוויות, אנקדוטות וסיפורים ולשתף אתכן במידע. ואני גם רוצה להאמין שאני עושה זאת טוב.

אז נכון שאנו חיות בעולם וויזואלי בו תמונה שווה אלף לייקים, אך אני עדיין מאמינה שלאורך תקופה, אם לא אספק תוכן טוב, אף תמונה לא תציל את הבלוג שיתחיל לשעמם את הקוראות (כפי שהרגשתי שקרה עם כל כך הרבה בלוגים אהובים שגדלו, התרחבו, התחילו לעשות אאוטסורסינג לתכנים ואיבדו מהקסם האישי שהיה בהם).

החלטה 1#: לספק תוכן איכותי ומעניין, לפתח מדורים חדשים, להמשיך לחפור לכן על דרום קוריאה ולמה כדאי לבקר שם, וכמובן לייצר ולעצב עוד פרינטבלס מגניבים שאני כל כך אוהבת לשתף, ובתקווה שאכן תקראו את הבלוג לעומק (מילה מילה) ולא רק תרפרפו….  🙂 

3 בלוגריות ישראליות שמהוות השראה ושאני תמיד קוראת מה שיש להן לספר לי:

נעמה אורבך – סימני דרך / אפרת יפה – קפה ויפה / אפרת ליכטנשטט – אז מה את עושה כל היום

www.prettysimplelife.co.il | 6 החלטות לשנה החדשה | בלוגריות שמהוות השראה

2. להשתפר בוויז'ואל: כי למרות האמור מעלה, אנו עדיין חיות בעולם וירטואלי בו הכל יפה, מעוצב ופינטרסטי. ולמרות שאני משתדלת לעצב לסגנן ולצלם תמונות טובות, יש לי עוד הרבה מה ללמוד ומקומות אליהן אני רוצה לשאוף ולהתקדם על מנת להגיע לרגע בו כולכן תפלטו אנחת עונג מהתמונה המוצבת בפניכן שאני סיגננתי וצילמתי.

החלטה 2#: ללמוד ולקחת סדנאות בתחום הצילום, הסטיילינג וההפקה של תמונות וגם לקנות סוף סוף מצלמה איכותית (וכאן אני חושפת סוד כמוס – את התמונות לבלוג אני מצלמת ממצלמת הטלפון שלי – שהיא מאוד איכותית אמנם אבל עדיין לא הדבר האמיתי…).

3 בלוגריות ישראליות שמהוות השראה ושפשוט ליירר על התמונות שלהן:

 סיוון ליבנה חכים – שתיים סוכר (לא לפספס את האינסטוש שלה ) / דבורה מינדל – בי בלוג /

טל סיוון ציפורן – שוקולד / מלח

www.prettysimplelife.co.il | 6 החלטות לשנה החדשה | בלוגריות שמהוות השראה

3. להיות סושיאבל. בעלי תמיד טוען כי עד שנסענו לדרום קוריאה הוא נחשב החברותי מבין שנינו ובזמן שהותינו שם התחלפו היוצרות ואני זו שהפכה להיות סוכן חברתי. התנדבתי בביה"ס הבינלאומי, הלכתי לחוגים שעלו לי הון, השתתפתי בפלייגרופס עם אמהות מכל העולם ונרשמתי לסדנאות – הכל כדי להכיר בשנה הראשונה חברות שיעבירו לי את הבדידות שמרגישים, לפעמים, כשרחוקים מהבית. וגם אחרי כשחזרנו ועברנו לגור בעיר חדשה, רחוקים מכל חברינו משכבר הימים שגרו במרחק הליכה מאתנו בת"א, ועתה התפזרו להם בארץ ובעולם, נהנתי ואני עדיין נהנית ליצור חברויות חדשות.

אבל בכל הנוגע לרשתות החברתיות אני מודה ומתוודה – אינני חברתית במיוחד (אינסטרגם אפילו אין לי!). לא עונה לכל פוסט, וגם לא עושה לייק לתמונות, לא תמיד משתפת בידע בשאלות שעולות, וגם לא תמיד מאשרת חברויות. והאמת, שאני גם לא בטוחה מדוע. אולי כי סתם אין לי חשק, אולי כי אני קצת מקנאת ואולי כי ה"אני" הפחות חברותי עדיין מסתתר שם ואולי בגלל שפייסבוק, בעיני, זה מקום כל כך נורא וכל כך טוב בו זמנית שאני אמביוולנטית לגביו.

מצד אחד, הוא לא רק מקור ידע עצום בנוגע לחיים מסביבי באופן כללי אלא מקום בו באמת יצרתי חברויות חדשות, נחשפתי לרעיונות חדשים וצפיתי בחדשות חשובות ומרגשות (בחיים האישיים שלכן או בעולם) אך מנגד הוא מקור לעצב כאשר אני מעלה פוסט שאני חושבת שהוא מצוין ולא עשו לי עליו לייק, או שאני מסתכלת על כמות הלייקים של העמוד שלי ומאוכזבת כל פעם מחדש או בגלל העובדה הפשוטה כי מפריע לי הצורך שפייסבוק מעלה בי שתאהבו אותי ותחבבו אותי.

החלטה 3#: בואו נעשה עסקה. כדי שלא תתעורר עליי מרה שחורה, אתן תהיו חברות שלי (ואם אתן עדיין לא, אז בבקשה)תעקבו אחרי העמוד ואפילו תגיבו (או לפחות תעשו לייק) ואני בתמורה אשתדל, ואנסה, ואקפיד יותר לחבב, לפרגן ולהגיב.

3 בלוגריות ישראליות שמהוות השראה וחברותיות במיוחד:

הילה בן חנוך – תלתלים שירה גנני – אבן נייר ומספריים / אירה חרקובסקי דותן – אומאמי

www.prettysimplelife.co.il | 6 החלטות לשנה החדשה | בלוגריות שמהוות השראה

4. להעביר את הידע. אינני מתיימרת לדעת את הכל בעולם הבלוגים, אך אני כן מרגישה כי אחרי שנה ו-4 חודשים של להיות בלוגרית במשרה מלאה (ולהוסיף לכך עוד שנה כמעט של הכנות ולימוד לקראת העלייה לאוויר של הבלוג), אני יכולה להרגיש כבר מספיק בטוחה להתחיל ולהעביר את הידע והרעיונות שלי הלאה. ואני גם מאמינה שאם אעביר הלאה את הידע שלי – אקבל בחזרה. בלוגריות אחרות ישתפו גם הן בידע שלהן בתחומים אחרים, וכך נוכל ליצור כאן קהילה איכותית ומקצועית של בלוגריות שאולי תצליח לשנות את התפישה הרווחת כי בלוג = תחביב.

החלטה 4#: סוף סוף לפתח את הסדנאות שרצות לי בראש כבר מעל לשנה בתחומים שאני חזקה בהן ונתחיל עם מיילצ'ימפ, התוכנה על בסיסה אתן מקבלות את הניוזלטר שלי (ואם אתן לא רשומות, זה הזמן למלא פרטים!).

3 בלוגריות ישראליות שתמיד שמחות לשתף בידע שלהן:

יונית צוק – הבלוגריסטית /  מיכל בן ארי מנור – רואה עולם (שלא כותבת על זה אבל בעלת ידע עצום בעולם הבלוגינג) /

שירי מור אייזן  – שירי שיק (בקרוב מאוד תבינו למה)

www.prettysimplelife.co.il | 6 החלטות לשנה החדשה | בלוגריות שמהוות השראה

5. להתפתח ולהתמקצע בתחום העיצוב. אחד מהדברים שגיליתי על עצמי בשנה פלוס האחרונה היא כמה אני אוהבת לעצב. כל פרינטבל שאני מעלה לבלוג, ראיתי בראש, תכננתי ואז ישבתי שעות ועיצבתי מאהבה. אינני מעצבת גרפית ומעולם לא למדתי באופן "מקצועי" את התחום ועם זאת, הצורך ליצור ולעצב מוצרים חדשים מדגדג לי כל הזמן בין האצבעות. ולא הכל מתאים לבלוג ולאופיו וגם נפל לי האסימון כי לא הכל צריך להנתן בחינם. ישנם פרויקטים שאני עובדת עליהם שעות וימים ולגיטימי שאבקש עליהם תשלום. בכלל אני חושבת שרק טבעי שכל בלוגרית בתחומה שלה, תמנף את נקודות החוזק שלה, בין אם בבישול, DIY או רשתות חברתיות ותייצר לעצמה עוד נתיב של הכנסה אם זה באמצעות סדנאות או אם באמצעות מכירת מוצרים או העברת הרצאות.

החלטה 5#:  בלוג כמו שלי שמספק פרינטים, חייב שתהיה לו גם חנות קטנה, אתן לא חושבות? מקום בו אוכל למכור מוצרי נייר מעוצבים ויפים כמו שאני אוהבת ולהנות מפרי עמלי מבלי להתנצל. אז צפו לעדכונים כי זה הולך לקרות בקרוב! 

3 בלוגריות ישראליות שהפכו מלהיות בלוגריות לבעלות עסק בתחום העיצוב ועשו זאת בהצלחה:

עינת ספקטור – מזמינים / ענבל גיבור – החומרים הקטנים מהם עשוייה השראה  / דנה הדר – פיטוטי 

www.prettysimplelife.co.il | 6 החלטות לשנה החדשה | בלוגריות שמהוות השראה

6.להפוך את המקצוע "בלוגרית" למקצוע אמיתי ומכניס גם מבחינת חברות מסחריות / משרדי יח"צ והתקשורת. כאן זו החלטה מאוד גדולה אשר מן הסתם לא אוכל לעשות לבד. מצערת אותי כל יום מחדש העובדה כי בלוגרית לא נתפס מקצוע בישראל (וגם כתבתי על כך ארוכות כאן) ואף זוכה לזלזול מקרב חברות מסחריות / משרדי יח"צ וגופי תקשורת שחושבים שבתמורה לקופון / מתנה / הזמנה לאירוע, לגיטימי לבקש מהבלוגרית לכתוב פוסט מפרגן.

אז זהו שלא! לא לגיטימי בעיני להציע לבלוגרית לכתוב תוכן מקורי עבור פורטל / חברה / עיתון בתמורה לחשיפה בעמוד המסחרי ובפייסבוק ולא לגיטימי לצפות לכתבה מפרגנת על מוצר רק כי שלחתם אותו אלינו להתנסות. אבל כאן גם אנחנו, הבלוגריות, אשמות, בעצם העובדה שאנו מסכימות לכך כי "ככה זה בארץ" או "כי נחמד לקבל מוצרים להתנסות" ובלי שנתחיל להגיד "לא" ברור זה לא ישתנה.

החלטה 6#: לעזור ולשנות את השיח בארץ יחד עם בלוגריות אחרות. כי רק אם כולנו נעמוד איתן ונעביר מסר כי על תוכן איכותי צריך לשלם, נצליח לעשות שינוי.

מי איתי??

והפעם אשאיר את הבלוגריות שמהוות השראה בתחום לשנה הבאה, גם כי לצערי אין מספיק כאלו בישראל וגם כדי שיהיה למה לשאוף.

הרבה החלטות, חלקן פשוטות יותר וחלקן פחות. עכשיו רק נשאר לנסות לקיימן.

וגם אם לא אצליח. 4 סיבות למה 2017 עדיין תהיה שנה מעולה עבורי:

www.prettysimplelife.co.il | 6 החלטות לשנה החדשה | בלוגריות שמהוות השראה


Designed by Freepik

אוספת זכרונות: אוסף ביצים דקורטיביות מהעולם

אוסף תכונות

אינני נוסטלגית במיוחד.

וגם לא רומנטית.

ואין בי שביב של סנטימנט.

אינני נקשרת בקשר עבות לחפצים.

בגדים, צעצועים, מגזינים וכל דבר הנופל תחת הקטגוריה "חפצים שאין בהם שימוש", מפונים על בסיס קבוע מביתי, לתרומה או לפח.

גם אין באמתחתי סיפורים על חפצים או אוספים, העוברים מדור לדור בין בני המשפחה (למעט אוסף הבולים של אבי).

ולמעט שולחן הפסיפס שנקנה בשנת 1974 על ידי סבתי בשוק הפשפשים ביפו, אף אין בבעלותי פריט בודד שעבר אליי בירושה.

אך בכל הקשור לטיולים ולמסעות בחו"ל, הכללים מעלה, אינם חלים עליי.

מפתחת תמיד אלבומי תמונות לתיעוד החוויה ושימור הזיכרונות.

שומרת כל כרטיס כניסה, עלון למוזיאון, גלויות או מפה ובעצם כל סוג של ניירת שליוותה אותנו בטיול.

ומבקרת קבועה בחנויות מזכרות, בכל טיול מעבר לים, על מנת לנסות ולהמשיך להרחיב את אוסף הביצים הדקורטיביות שלי שאני אוספת בקפידה קצת פחות מ-20 שנה.

www.prettysimplelife.co.il | אוספים מהעולם | אוסף ביצים דקורטיביות
אוסף הביצים על רקע שולחן הפסיפס שנקנה ע"י סבתי לפני 45 שנה בשוק הפשפשים ביפו
אוסף ביצים

כל ביצה היא סיפור.

מהגרת שהגיעה ממדינה שונה בעולם, שאני או מקורביי טיילו בה, והתמקמה לה בקערה על שולחן הפסיפס לצד אחיותיה החורגות.

חלקן נעשו בעבודת יד, על בסיס מסורת מקומית וחלקן נחצבו במכונה.

רובן עשויות שיש מקומי, אך יש כאלו העשויות עץ, נייר, מתכת, זכוכית בד ואפילו, כמה מפתיע, מקליפת ביצה.

לכל ביצה, זיכרון מטיול, המלווה אותה.

סיפור. לא גדול או מרגש או מצמרר.

אלא אנקדוטה. קטנה. שנחרטה בזיכרון, היכן הייתי ובאיזה מעמד נרכשה הביצה.

www.prettysimplelife.co.il | אוספים מהעולם | אוסף ביצים דקורטיביות אוסף אנקדוטות

כמו למשל, זוג הביצים מיפן, שנקנו ממש כמה שעות לפני הטיסה הביתה, ועל מנת למצאן, כפיתי על חברתי, קרן, לעבור חנות חנות ברחבת הכניסה למקדש אסאקוסה, בטוקיו, עד שנתקלתי בהם, בחנות מזכרות אחת ויחידה.

www.prettysimplelife.co.il | אוספים מהעולם | אוסף ביצים דקורטיביות
זוג הביצים מעץ שנקנו בכניסה למקדש אסאקוסה בטוקיו. בתמונה מקדש הזהב בקיוטו בשביל האווירה מאחר ולא מצאתי תמונה של המקדש המדובר….

או ביצת הזכוכית מפראג אשר נמצאה בחנות מזכרות בעיר העתיקה, ותמיד כשאתבונן בה, אזכר ב"חופשת המזל" שלנו בה זכינו לישון במלון יוקרה מוכר ברובע, לאחר שמערכת הביוב במלון ה-4 הכוכבים שבו הזמנו חדר במקור, הציפה חלקים נרחבים במלון ובעליו נאלץ לשכננו במלון חלופי.

www.prettysimplelife.co.il | אוספים מהעולם | אוסף ביצים דקורטיביות
ביצת הזכוכית מפראג

או הביצה מתאילנד שאותרה במפעל לעץ בצ'יאנג מאי אחרי שברגע של טירוף דעת (אין לי דרך אחרת לקרוא לזה) הסכמנו אני ושותפתי למסע, להתלוות לנהג טוק טוק לסיור מפעלים הידוע לכולם, כמלכודת תיירים מסוכנת, ממנה לא יוצאים בזול (אבל כן יוצאים עם ביצה לאוסף!).

www.prettysimplelife.co.il | אוספים מהעולם | אוסף ביצים דקורטיביות
ביצי עץ מתאילנד מעוטרים בצבעים אדום וזהב הנפוצים כל כך במדינה

וכמובן, הביצה הראשונה שלי שנקנתה בשנת 1999 על ידי אמו של החבר שלי בצבא (שאספה בעצמה ביצים וידעה כמה אני אוהבת את האוסף), ביריד חוצות היוצר בירושלים, כאות תודה על שירותי בייביסיטר שעשיתי לבתה.

www.prettysimplelife.co.il | אוספים מהעולם | אוסף ביצים דקורטיביות
הביצה הראשונה שלי

ויש גם סיפורים, זיכרונות, של אחרים, בני משפחה, שהיו ספקים נאמנים של הביצים הדקורטיביות לאורך השנים.

אם זו הביצה מקמבודיה שעשויה בעבודת יד ומצוירת ישירות על קליפת ביצה, שאחותי איתרה בשוק מקומי.

www.prettysimplelife.co.il | אוספים מהעולם | אוסף ביצים דקורטיביות
הביצה הקמבודית בעיטור המצויר על קליפת ביצה אמיתית לאחר שרוקנה מתוכנה

או הביצה מספרד המזכירה יצירת אמנות של מירו שנקנתה עבורי על ידי אימי במוזיאון המנציח את יצירותיו.

או הביצה מסיביר שברוסיה, הביצה היחידה שבעלי תרם לאוסף, שעשויה אבן סיבירית מקומית (אשר מזכירה לי בעיקר את העובדה כי עזב אותי ואת הילדים לשבועיים על מנת לנסוע לטיול, בסיביר?!)

או הביצים ממקסיקו, מאוסטרליה, מאיטליה, מהונג קונג, מבריטניה, מאירלנד, מארה"ב, מגרמניה, מתורכיה, מיוון, מפולין ומקפריסין. לכל אחת סיפור. זיכרון.

דווקא מדרום קוריאה, הביצה באוסף, כלל לא מהווה ייצוג הולם עבור המדינה שאני כל כך אוהבת, מאחר נקנתה ביריד האקספו ב-2012 מהביתן של מדינת קניה. ביצה קוריאנית "אותנטית" לא מצאתי ב-4 שנות מגוריי.

www.prettysimplelife.co.il | אוספים מהעולם | אוסף ביצים דקורטיביות
ביצים שנקנו בדרום קוריאה אך לצערי לא מייצגים את המדינה או המסורת

וגולת הכותרת של האוסף, לפחות, נכון להיום, הביצה מווייטנאם שעשויה עשרות יחידות של נייר מגולגל (בשיטת הקווילינג) שיוצרים ביצה מרהיבה בצורת טווס.

www.prettysimplelife.co.il | אוספים מהעולם | אוסף ביצים דקורטיביות
הביצה הוייטנאמית עשוייה נייר – שימו לב לצורת הגלגול המיוחדת של הניירות ליצירת הדוגמא

ועדיין.

יש כל כך הרבה מדינות שעדיין נותר לאסוף מהן ביצים. כל כך הרבה טיולים לעשות, מקומות לראות וחוויות לחוות.

ולמרות שכל אדם שנוסע למדינה ממנה אין לי ביצה, מתבקש לנסות ולאתר אחת עבורי , לא תמיד זה אפשרי. רבות המדינות בהן אני או מישהו מהמשפחה, חזרנו מהן בידיים ריקות.

אך לפעמים, הבקשה נענית והאוסף מתרחב עוד קצת. ויחד עם הביצה, גדל אוסף הסיפורים והזיכרונות.

eggs-collage-2


לסיום, כמה סיפורי אוספים קסומים ומרגשים של בלוגריות אחרות ברשת שכדאי לכן לקרוא:

"לי כל גל נושא מזכרת" על אוספים אחרים שנאספים מרחבי העולם בבלוג "רואה עולם" של מיכל בן ארי מנור.

"אוספים של החיים" בבלוג TamariandMe של תמר סלונים-ליבס.

"אוסף הזהבים של אמא", "אוסף המפיות האגדי של חמותי" ואוסף המחקים בבלוג "סימני דרך" של נעמה אורבך (נעמה, כמו ששמתן לב, מאוד אוהבת לאסוף…)


אילו אוספים יש לכן בבית? אילו רגשות הם מעוררים או זיכרונות הם מעלים? אשמח מאוד אם תשתפו ואף תעלו תמונות בעמוד הבלוג בפייס.