פוסט געגועים: הדברים הקטנים שמקלים על הורים בקוריאה

לפעמים תוקפים אותי געגועים לדרום קוריאה.

זה לא שלא התרגלתי לחיים בחזרה לישראל.

התרגלתי.

לטוב ולרע.

אבל לפעמים, בלי שבכלל התכוונתי, אני בורחת חזרה, לכמה שניות, לזיכרונות מהמקום ההוא, שכל כך אהבתי, שכל כך התחברתי ושאני יודעת שכנראה לעולם לא אשוב אליו.

ולפעמים אני רק יכולה לייחל שיהיו דברים בישראל שיהיו קצת, אבל רק קצת, כמו בדרום קוריאה.

זה לא שהכל ורוד שם. ממש לא. מזג אוויר אמנם כולל 4 עונות בדיוק כמו בספרים אבל קר רוב השנה למעט הקיץ שאז חם מידי ולח מידי (נגיד רק 100% לחות, בקטנה…). ובשנים האחרונות רמת זיהום האוויר שם הולכת ומתגברת, הודות לשכנה המרוחקת, סין, שמשטר הרוחות מפנה את כל הפסולת שלה לכיוון חצי האי הקוריאני. ולפעמים הקוריאנים עצמם, ב"מרובעות" שלהם ובחוסר יכולתם לסטות לרגע מהכלל, יכולים להטריף כל ישראלי מצוי שכל חייו רק מתרגל לקיצורי דרך ועיגולי פינות, כי ככה זה כאן וככה זה שם.

קר-בקוריאה
קר בקוריאה. מאוד.

ובכל זאת….געגועים. לדברים הקטנים, היומיומיים שנראים טריוויאליים כל כך ברגע שחיים שם, ומרוחקים כל כך ברגע שחוזרים.

וזה נכון במיוחד כלפי היחס לילדים בקוריאה. הרי זה לא סוד שישראל היא מדינה שמעודדת ילודה. מקום ראשון בעולם בטיפולי פוריות הוא לא דבר של מה בכך. אבל זה גם לא סוד, שהורים לילדים קורסים תחת נטל החיים, כי ברגע שילדתם, המדינה, פחות או יותר, מפקירה אתכם לגורלכם…

ולפעמים, כשאני יוצאת עם הילדים – בין אם זה לסופר, לטיול או סתם לרחוב, אני מייחלת שאפילו הדברים הקטנים שמקלים על הורים בקוריאה, גם אם הם לא באמת משמעותיים ולא באמת חשובים, היו נראים גם במחוזותינו. סתם, כדי לבוא קצת, אבל רק קצת, לקראתנו ההורים במרוץ החיים היומיומי הזה.

כמו מה אתן שואלות?

טיול לסופרמרקט:

תשאלי כל הורה ישראלי למה הוא הכי מתגעגע בסיאול והתשובה תהיה חד משמעית, לסופרמרקט. או ליתר דיוק ל"אי-מרט". נשמע מצחיק? אבל זהו, שלא.

לאי מרט הולכים יחד כמשפחה לחצי יום של בילוי בהנאה בשבת או בראשון בבוקר ובמחיר של קניות בסופר זכית בכמה שעות של הנאה ובילוי.

באי מרט תיהנו משירותי בייביסיטר שניתנים בג'ימבורי מאובזר ותמורת 3$ לשעתיים תוכלו להשאיר את הילדים ולעשות קניות בשקט (או לחלופין להיפרד מהבן זוג שיכנס איתם לג'ימבורי ולעשות קניות לבד).

ואם לא חשקה נפשם של הילדים במשחקייה, באי מרט תוכלו למצוא עגלות סופר מותאמות לילדים בצורת מכוניות אשר הנ"ל יוכלו לנווט בעצמם בעוד שאת הקניות תניחו על גג המכונית.

אי-מרט
מסיע את עגלת הקניות באי מרט

ובאי מרט תוכלו להעסיק את ילדכם בטעימות של מזונות המוצעים בשפע הדוכנים העומדים בכל נקודה בסופר – מפירות וירקות, לדוכנים המטגנים מיני בשרים ודגים ועד לדוכנים באזורי החלב שם תוכלו לטעום יוגורטים, משקאות ואפילו עוגות.

ובאי מרט תוכלו לא רק לרכוש מוצרי מזון וטואלטיקה אלא לנווט בהנאה עם הילדים בין המעברים מלאי הצעצועים, הבגדים, כלי הבית או להתבונן איתם בארנבים, בציפורים, בשרקנים ובדגים, במעברים המוקדשים לבעלי חיים ואפילו להתייעץ איתם איזה ריח של סבון או מרכך לקנות (כי לצד כל מוצר, דוגמית ריח קטנה להקל על הבחירה מצד הצרכן איזה ריח הוא הכי אוהב).

ובאי מרט תפגשו, כמובן, את כל החברים שהגיעו יחד עם משפחתם לאותה מטרה ואולי אפילו תשבו איתם לאכול ב-"Food Court" במרכז הסופרמרקט.

אז פלא שלפחות פעם בשבוע היינו ב"סופר"?

טיול לפארק (או לארמון או למוזיאון או לכל מקום ציבורי):

ואם את אחד מימי הסופ"ש היינו מבלים בסופרמרקט, את היום השני לסופ"ש או את אותו אחה"צ, היינו מבלים באחד מעשרות הפארקים הפזורים בסיאול ובמידה ומזג האוויר לא היה מאפשר זאת, אז במקום סגור כמו מוזיאון.

מוזיאון המלחמה בסיאול (תצוגת מטוסי ח"א בחצר)
מוזיאון המלחמה בסיאול (תצוגת מטוסי ח"א בחצר)

כי לא משנה אם נסענו לפארק / למוזיאון / לגן החיות / לאחד מהארמונות, תמיד ידענו שהיציאה הזו, לא תדלדל את כיסנו, כי עלות כניסה לכל מקום ציבורי נעה בין 0$ ל-3$ לאדם (ומתחת לגיל 3 חינם!) והדבר היחיד עליו בדר"כ נדרשנו לשלם הוא החניה. כן, כי גם לגן החיות, שגודלו, כגודל השכונה בה אני מתגוררת, המציג מופעי חינם של דולפינים ואריות ים, ומכיל בתוכו מרחבים עצומים ועשרות זנים של חיות, וגם למוזיאון המדע / הילדים או למוזיאון הלאומי וגם לארמונות ואפילו להחליק על הקרח, עלות הכניסה לאדם במשפחה הייתה… נכון. 3$ (והפארקים בחינם…).

גן-חיות-בקוריאה
בגן החיות בקוריאה (נסיעה ברכבל לתצפית מגבוה על בעלי החיים)

וכי לא משנה באיזה מקום ביקרנו – פארק / גן חיות / מוזיאון ושות' ידעתי שתמיד, אבל תמיד, יהיו שם חדרי הנקה מסודרים אשר יאפשרו לי להניק את ילדיי בשלווה (וכך לחסוך את כל הדיון עקוב מרגשות בנוגע להנקה בציבור), לחמם את הבקבוק במיקרוגל המוצע ולהחליף חיתול במקום מסודר ולא באמצעות תעלולי אקרובטיקה באוויר או על העגלה. ואמנם ישראל התקדמה מאוד מאז שילדתי את יונתן בכל הקשור לחדרי הנקה אבל עדיין, עד שלא נכנסתן לחדר הנקה ממוצע בקוריאה הצבוע בצבעי פסטל, המכיל בתוכו כורסאות וכריות של מיטב מעצבי העל בעולם, ושם מקבלת את פניכם דיילת שכל תפקידה לברך אתכן לשלום, ולפעמים אפילו להציע חיתול על חשבונם, לא הנקתן בסטייל.

חדר הנקה
חדר הנקה ממוצע בפארק בקוריאה (צילום ע"י Yuhan-Kimberly)

וגם כי תמיד יכולנו לגשת לאחד מעמדות המודיעין ולבקש להשכיר עגלה, במקרה והגענו ללא עגלה או אם יונתן היה מתעייף, ואביגיל הייתה מאכלסת את העגלה שהבאנו. כי שירות השכרת עגלות הוא סטנדרט בכל מקום ציבורי או פרטי (כמו קניון) שתגיעו אליו בקוריאה (כפי שציינתי בפוסט על גידול ילדים בקוריאה, החבר הכי טוב של האם הוא המנשא, שהולך איתך לכל מקום ולא העגלה…).

ואל תתחילו לדבר איתי על שירותים ציבוריים. ברור שהם מצוחצחים ומלאים תמיד באספקה של ניירות טואלט וסבון, ותמיד תמצאו בהם מתקן להחלפת חיתולים, כן?

טיול לחו"ל:

ואם פעם בשנה, בחרנו יעד לטוס אליו לחופשה עם הילדים, ברור שאת הטיסה עצמה נעביר בחברת "קוריאן אייר" המקומית. כי רק שם ניתן להזמין מבעוד מועד ארוחות בוקר, צהריים או ערב  מותאמות במיוחד לחיך הילדים  או אפילו להזמין ארוחה לתינוק הכוללת ערכה של מיני מרוסקים (יענו גרבר) ותחליף חלב בבקבוק! ורק שם עם עלייתנו למטוס, תעבור הדיילת בין המעברים ותחלק לילדים ערכה ייעודית הכוללת צעצועים ועפרונות צביעה להנעמת זמנם בטיסה ולתינוק שאיתך שקית מלאה מגבונים לחים וטישיו (ומיותר לציין את המבחר הרב של הסדרות והסרטים ב-VOD  המותאמים במיוחד לילדים….). ורק ב"קוריאן אייר" תיגש הדיילת להורים המנסים להרגיע את תינוקם הצורח ותציע להרימו במקומם ולהסתובב איתו במטוס, בזמן שחברתה הדיילת תחלק אטמי אוזניים לכל היושבים במחלקה על מנת שהתינוק הבוכה לא ייפריע לשנתם…..

פלא שחטפתי טראומה כשטסתי מבנגקוק לישראל באל על? 🙂

ובונוס למערביים בלבד – שירותי בייביסיטר במסעדה:

ואם חשקה נפשנו בארוחה קוריאנית (מה שקרה לפחות פעם בשבוע), ידענו כי לכל מסעדה יש את האג'ומה שלה (להזכירכן, אג'ומה היא השילוב בין האם הפולנייה למרוקאית שתיארתי בהרחבה בפוסט כאן) שמנהלת ביד רמה את המסעדה, את עובדיה ואת בעלה.

אוכלים-במסעדה-מקומית
ארוחה במסעדה מקומית. לכל מסעדה יש את האג'ומה שלה…

ובעוד שהיא קשה כאבן לכל הסובבים אותה, לילדים מערביים (במיוחד בלונדינים כמו ילדיי) יש לה מקום מיוחד מלא רגש בלב. ולכן תשמח לטייל עם ילדכם בעגלה בזמן שאתם אוכלים את מטעמי ידה, לנענע ולהחזיק את הילד אם הוא בוכה, על מנת שתסיימי לאכול בשקט, והגדילה לעשות האג'ומה בעיירה  קטנה מחוץ לסיאול, אשר מעולם לא ראתה ילד בלונדיני, ובזמן שאני נהניתי מהאוכל במסעדה, נעלמה היא עם ילדי. ובהתקף של חרדה מצידי בו רצתי החוצה לחפשו, מצאתיה עוברת בין כל החנויות ברחוב עם יונתן, כדי להציג את הפלא הצהבהב שנקרה בדרכה.

טיול בסרוקסאן שם נעלמה האג'ומה עם יונתן בזמן ארוחת הצהריים
טיול בסרוקסאן שם נעלמה האג'ומה עם יונתן בזמן ארוחת הצהריים

סרוקסאן.jpg2

אז, נכון, כל מה שתיארתי מעלה הוא לא הכרח. הרי כולנו כאן מסתדרות גם בלי המחוות והתופעות האלו.

ובכל זאת…

היה נחמד לדעת שלפעמים באים לקראתנו קצת כהורים ומנסים להקל על חיינו בדברים הקטנים ואולי אפילו הלא חשובים או משמעותיים. אבל שמראים לנו שחושבים עלינו.

רק קצת..

אימהות מסביב לעולם: ראיון עם דונה מסקוטלנד

יחד עם סו, שהתראיינה למדור "אימהות מסביב לעולם" בפעם הקודמת, דונה הייתה החברה הכי טובה שלי בזמן שהותי בדרום קוריאה. לכן, כל כך שמחתי שהסכימה להתראיין למדור "אימהות מסביב לעולם", ולחלוק את תובנותיה ומניסיונה לא רק כאמא לשלושה, אלא גם כמלוות נשים לפני ובזמן לידה.

אמהות-מסביב-לעולם---דונה-והמשפחה
אימהות מסביב לעולם: דונה והמשפחה בצילום משפחתי בארמון בסיאול
קצת על דונה:

דונה, גדלה והתחנכה בגלזגו, סקוטלנד, ואת התואר הראשון שלה עשתה במנהל עסקים באוניברסיטה המקומית. את בעלה, פגשה כבר בשבוע הראשון באוניברסיטה, בגיל 18, במפגש לסטודנטים בשנה א'. עם סיום התואר הראשון, חשה כי רוצה לחוות קצת מהעולם, ולכן נסעה ללמוד בקנדה, שם עשתה תואר נוסף בפילוסופיה ובפסיכולוגיה. כאשר חזרה דונה, לסקוטלנד, החזיקה בידה שני תארים ראשונים, אך עדיין לא היה לה ברור מה היא רוצה לעשות בחיים, ולכן נסעה עם החבר שלה דאז, בעלה לעתיד, לפולין, שם הוא לימד אנגלית באוניברסיטה מקומית. המגורים מסביב לעולם, הבהירו לה, ולבעלה, כי זה מה שהיו  רוצים לעשות בעתיד – להכיר מדינות חדשות, תרבויות שונות ולפגוש אנשים מכל קצוות העולם.

אמהות-מסביב-לעולם---דונה-קשת-בענן
אימהות מסביב לעולם: קשת בענן בסקוטלנד לאחר הגשם

 

עם חזרתם ליבשת האנגלית, השתקעו, דונה ובעלה, בלונדון,  בשל מקום עבודתו החדש של בעלה, ודונה עצמה החלה לעבוד בתחום הפיננסים (קודם, בארגונים ללא מטרות רווח ולאחר מכן בסקטור הפרטי).

בתקופת מגוריהם בלונדון, נולדה ביתם הבכורה, ודונה חזרה למקום עבודתה לאחר 4 חודשים, משאירה את ביתה התינוקת, בפעוטון, מהשעה 08:00 בבוקר ועד השעה 18:00 בערב. בגיל שנה, מימשו דונה ובעלה את חלומם להכיר מדינות חדשות, ועברו במסגרת מקום העבודה של בעלה, לסיאול, בירת דרום קוריאה, שם מצאה דונה את ייעודה המקצועי בחיים – מלוות נשים בהיריון ועד הלידה.

אמהות-מסביב-לעולם---דונה-וביתה2
אימהות מסביב לעולם: דונה ובתה הבכורה מטיילות

 

אלו החוויות, התובנות והמחשבות שלה על היריון, לידה וגידול ילדים.

(ושוב תזכורת קטנה לפני שצוללים. כמו בראיון הקודם,  מידי פעם אוסיף תובנות והערות משלי. אלו יצוינו באמצעות ראשי התיבות של הבלוג – PSL).

על חוויות לידה בשתי יבשות שונות:

את לידת ביתי הבכורה, שנולדה בבית חולים בלונדון, אני זוכרת כחוויה שלילית, ממושכת (מעל 24 שעות), אליה הגעתי לא מוכנה בעליל. למרות שחלמתי על לידה טבעית, ללא מכשירים או תרופות, לא הכנתי את עצמי מראש (לא עשיתי קורסים או קראתי ספרים) ורק הנחתי כי אם מיליוני נשים עשו זאת לפניי, גם אני יכולה. אולם, ברגע האמת, המציאות טפחה על פניי. צוות בית החולים, לא הציע שום תמיכה או סיוע במהלך הלידה, ולמרות שהתחלתי את הלידה בג'קוזי, כפי שרציתי, המיילדת החליטה כי הלידה נמשכת זמן רב מידי, הוציאה אותי מהמים ופקעה את המים שלי, על מנת לזרז את הלידה. לאחר הפקיעה, לחצו עליי לדחוף על מנת ללדת, אך אז הסתבר כי ישנה סכנה כי התינוקת תשאף מים מקוניאליים ולכן הזדרזו להוציאה באמצעות מלקחיים.

ללידת בני האמצעי, שכבר התרחשה בזמן שחיינו בדרום קוריאה, ידעתי כי דברים ייראו אחרת. עברתי קורס היפנובירת'ינג, (PSL: קורס בו מלמדים אותך על דרכים להסדרת נשימות ולשמירה על רוגע בעת הלידה), ושכרתי דולה שתלווה אותי במהלך ההיריון ובלידה עצמה. עם התחלת הצירים, נשארתי בבית, רגועה ככל האפשר, נשמתי, עשיתי אמבטיות והלכתי לבית החולים רק שהרגשתי שהזמן ללידה קרב. את בני, ילדתי כשעה וחצי לאחר הגעתי לבית החולים.

אמהות-מסביב-לעולם---דונה-היריון
אימהות מסביב לעולם: דונה בהיריון שלישי במרפסת ביתה בסיאול

את בני השלישי, כבר ילדתי בלידת בית. ידעתי שלאור חוויית הלידה המתוקנת שעברתי עם בני השני, והעובדה כי בשנה ומשהו שקדמה לכך, כבר התחלתי לעבוד כמלוות לידה ודולה, שלידה בבית, מבחינתי, תהיה הכי מרגיעה. בעלי, בתחילה קצת חשש, אך לאחר ששוחחנו על השיקולים לכאן או לכאן של  לידת בית, זרם עם ההחלטה. הלידה עברה כפי שציפיתי, ללא בעיות מיוחדות, בנוכחות מיילדת קוראנית ודולה. בבריטניה, לידות בית, מוכרות במסגרת ביטוח הבריאות הממלכתי, ולכן מכירים בהוצאות על המיילדות אשר מגיעות אליך הביתה ליילד (עם זאת, דולה איננה הוצאה מוכרת). חשוב לציין, שלמרות ההכרה של ממשלת בריטניה, בסוג כזה של לידות, מרביתן המכריע של הלידות עדיין מתרחשות בבתי חולים (היחס הוא 1 ל-50 לידות בי"ח).

למרות ההבדלים שחוויתי בין כל אחת מהלידות, להערכתי, הריונות בבריטניה הן עדיין יותר "טבעיות" בהתייחסות אליהן. כך למשל, עם ביתי הבכורה, עברתי רק שתי בדיקות אולטרסאונד במהלך כל ההיריון (בשבוע 12 ובשבוע 20) ומעולם לא נשקלתי. במקום, בביקורת התקופתית, הייתה האחות מודדת את היקפי הבטן שלי, וככה מעריכה את גודל התינוק. לעומת זאת, כמות בדיקות האולטרסאונד שחוויתי בדרום קוריאה, הייתה גדולה משמעותית (PSL: לקראת סוף ההיריון עם אביגיל, גם אני עברתי בדיקת אולטרסאונד אחת ליומיים לערך) ומדידת המשקל נעשתה בלובי המרפאה, שם כל האחיות והפציינטיות האחרות מסתכלים כמה "השמנת" (PSL: כפי שציינתי בפוסט 5 עובדות על היריון ולידה בדרום קוריאה, עליית משקל סבירה בקוריאה הינה עד 12 ק"ג).

על חופשת לידה בבריטניה:

בבריטניה נהוג לשחרר את האם והתינוק לביתם, לאחר 6 שעות מזמן הלידה, במידה והלידה עברה באופן תקין. עם זאת, ביתי הבכורה, בלעה, כאמור, מים מקוניאליים, ולכן לאחר הלידה הראשונה נשארתי בבית החולים יממה לפני ששוחררתי הביתה. בבריטניה, הציפייה מהאם היא שתחזור לתפקוד מלא תוך מספר שעות מרגע הלידה. אפילו נתקלתי באמהות שחזרו הביתה וניגשו לבשל ארוחת ערב למשפחה, ביום שהן ילדו! הסביבה מצפה מהאם לחזור לשגרת חייה הרגילה ימים ספורים לאחר הלידה, לארח את האורחים ואפילו לאפות עבורם עוגות! אני בהחלט חושבת שיש לבריטים עוד הרבה  מה ללמוד בכל הקשור למנוחה והירגעות לאחר הלידה, מתרבויות אחרות.

בלידת בני האמצעי, בחרתי להישאר שני לילות בבית החולים, אולם רק מטעמי נוחות, שכן ילדתי אותו במהלך יום שבת, והעדפתי להמתין לרופא שיבדוק אותו ביום שני בבוקר, מאשר ללכת הביתה ולחזור במיוחד. את בני השלישי כאמור ילדתי בבית, ולכן, רק הלכנו, למחרת הלידה, לבית חולים מקומי שיעשו לו את הבדיקות הדרושות.

אמהות-מסביב-לעולם---דונה-היריון-טיול-בסין
אימהות מסביב לעולם: דונה בהיריון שלישי מנצלת את הדקות האחרונות לפני הלידה לטיול בסין

חופשת לידה בבריטניה היא כ-52 שבועות אך מתוכם זכאים לדמי לידה בשיעורים משתנים לתקופה של 39 שבועות. עם ביתי הבכורה, ניצלתי כ-16 שבועות מסך חופשת הלידה, לפני שחזרתי למקום עבודתי (המגורים בלונדון יקרים מאוד ומחייבים שני בני זוג עובדים). מתוכם, בעלי לקח שבועיים חופש לפני שחזר הוא למקום העבודה.

במהלך השבועיים הראשונים לאחר הלידה, מקובל בבריטניה, שמיילדת מבקרת אותך בביתך ובודקת אותך ואת התינוק. במידה ואת זקוקה ליועצת הנקה, את רשאית להזמין גם אותה לביתך, במימון המדינה.

כאשר התינוק בן מספר שבועות, ההחלטה בידייך, האם תעדיפי ללכת לקליניקה חיצונית לשם הבדיקות הנחוצות ומעקב משקל, או שתעדיפי שמומחית בריאות תגיע לביתך. קיימות גם קבוצות הנקה שתומכות באמהות, אשר חלקן מופעלות על ידי המדינה וחלקן על ידי האמהות עצמן. מוסד ביטוח הבריאות הממלכתי, גם מכשיר אמהות לתת תמיכה לאמהות אחרות שזקוקות לכך, טלפונית, בביקורי בית או במפגש בקליניקה אזורית.

על חזרה לשוק העבודה:

העובדה כי עברתי עם בעלי וביתי לגור בדרום קוריאה, לא אפשרה לי להמשיך לעבוד בתחום הפיננסי בו עבדתי לפני המעבר. והאמת היא שגם חיפשתי מקצוע אליו אתחבר יותר ושיאזן את חיי המקצועיים עם הבית ויאפשר לי ליהנות מכל העולמות.

אחרי הלידה המדהימה שעברתי עם בני האמצעי, התחלתי לחשוב לעצמי כמה נהדר זה יהיה לעזור לזוגות אחרים לעבור את אותה חוויה קסומה בעת הלידה. עברתי קורס דולות ולאחריו עשיתי סטאז' אצל הדולה שיילדה אותי. בנוסף עברתי קורס מדריכי היפנובירת'ינג וגם קורס מדריכי יוגה למבוגרים ולתינוקות.

למרות האספקטים הלא נעימים, לעיתים, שכרוכים בתפקיד (כגון הקאות, דימומים ואף עשיית צרכים…), אני נהנית ומתרגשת לעבור את זה כל פעם מחדש . אני באמת מאמינה, שכאשר זוג חווה לידה חיובית, החוויה מעצימה אותם כזוג וכפרטים.  אני אוהבת ללמוד להכיר את הזוגות, לעזור להם לפתח טכניקות להרגעה לפני ובזמן הלידה ומקווה שזה יעזור להם גם  להיות הורים רגועים, מה שיוביל לתינוק רגוע ומאושר. הרי בסופו של יום, זו המטרה הסופית של כולנו כהורים.

אמהות-מסביב-לעולם---דונה-מול-הר-נמסן-סיאול
אימהות מסביב לעולם: דונה והילדים מול הר הנמסן בסיאול (ועל גג הבניין בו אני התגוררתי!)

 

על הנוהג של אכילת השילייה:

לאחר לידת בני השלישי, התחלתי לחשוב על השילייה באופן כללי ולאחר שעשיתי קצת מחקר, למדתי על הנוהג לפיו אמהות לאחר לידה, אוכלות את השילייה על מנת לאזן את ההורמונים בגוף, להגביר את קצב ייצור החלב ולתת אנרגיה. העמקתי עוד בנושא, עברתי מספר הדרכות אינטרנטיות ובסופם, התחלתי להציע ללקוחותיי שירות של אנקפסולציה של השילייה בו אני מאדה את שיליית האם, מייבשת אותה וטוחנת אותה לאבקה המוכנסת לגלולות קטנות, אותן נוטלת האם. מרבית האמהות אותן ליוויתי כדולה, חוו לאחר לידתן הראשונה דכאון וחרדה, ולכן קיוו לנטרל תחושות אלו, על ידי אכילת השילייה מתוך האמונה כי זה יחזק אותן. מהניסיון שלי, מרבית האמהות  שאכן עשו זאת, דיווחו על תחושות חיוביות במהלך התקופה לאחר הלידה.

על מערכת החינוך בסקוטלנד:

בסקוטלנד, ילדים זכאים לחינוך ציבורי חינם החל מגיל 3. עם זאת, הזכאות עד גיל 5, הינה לחצי יום לימודים בלבד (09:00-12:00), 5 ימים בשבוע. בגיל 5 זכאים הילדים ליום לימודים שלם (09:00-15:00).

בערים הגדולות, מקובל כי, בתי הספר מציעים גם מועדון ארוחת בוקר וגם צהרונים (בתשלום נוסף) לילדים ששני הוריהם עובדים במשרות מלאות ונאלצים לצאת מוקדם בבוקר לעבודה או לאספם בשעות אחר הצהריים המאוחרות.

אמהות-מסביב-לעולם---דונה-צועדים-בשלג
אימהות מסביב לעולם: דונה והילדים צועדים בשלג

עם זאת, לאחר שחזרנו מסיאול, בחרנו לעבור ולהתגורר באזור כפרי, ושם לא קיימות אופציות שכאלו. לכן, מרבית האמהות מסביבי לא עובדות בכלל, עובדות חצי משרה או נאלצות להסתמך על קרובי משפחה לאיסוף וטיפול בילדים. לצערי, גם אני מוצאת את עצמי בסיטואציה הזו בימים אלו. בעלי, חזר לעבוד במשרה מלאה במקום עבודתו, בלונדון, ונעדר מרבית השבוע מהבית, ובהעדר משפחה קרובה, הטיפול בילדים נופל ברובו עליי. את שירותיי כדולה , נאלצתי להקפיא מאחר ואינני מסוגלת לצאת בהתראה קצרה ללקוחות, במיוחד בלילות, אך אני מעבירה לנשות וילדי האזור שיעורי יוגה ולנשים לפני לידה גם שיעורי היפנוברת'ינג.

על בית הספר בטבע (Forest School):

אחד מהדברים היפים שיש בסקוטלנד הוא Forest School , האופציה לבית ספר שכולו מתקיים בטבע, אליו בני האמצעי הולך פעם בשבוע. הילדים מעבירים את כל היום ביער מקומי, חוקרים את הטבע, מכינים דברים שמצאו ביער, בונים מדורות ולומדים על מה שנמצא מסביבם. אם יורד גשם חזק (מה שמאוד שכיח באזורנו), הם מתכנסים תחת מחסה ביער, אך הוא עדיין חיצוני.

אמהות-מסביב-לעולם---דונה-צועדים-על-חוף-ים
אימהות מסביב לעולם: דונה ובן הזקונים בטיול על חוף הים
על הרגלי אכילה ושינה:

את הארוחה המרכזית שלנו, שהיא ארוחת הערב, אנו אוכלים בשעה 17:00-17:30, והיא בדרך כלל כוללת מנת אורז (החיים בדרום קוריאה הרחיקו אותנו מלחם והילדים שלי מסוגלים לאכול אורז כל יום) או פחמימה אחרת. בשר ודגים אנו אוכלים כפעמיים בשבוע. קינוח אחרי הארוחה יסתכם בפרי או יוגורט ממותק בלבד, וגלידה בסופי שבוע.

את הארוחה המרכזית אנחנו אוכלים יחד ארבעתנו, ללא בעלי שחוזר הביתה מאוחר יותר (או לא חוזר בכלל), ולאחריה הילדים מתקלחים (בסביבות השעה 18:00), משחקים וקוראים סיפורים לפני השינה והולכים לישון כולם ב-19:00 בערב (PSL:!!!). בחדר הילדים הנחתי שעון, והם יודעים כי הם אינם יכולים לצאת מהמיטה, גם אם הם ערים, עד שהשעון מצביע על ציור השמש (07:00). מצאתי ש-12 שעות שינה לשלושת ילדי, הוא מספר השעות האופטימלי לתפקודם אבל גם לתפקודי מאחר ורק בשעות הערב אני מספיקה לעשות את עבודות הבית, לנוח וקצת לעבוד.

על חשיפה דיגיטאלית:

לפעמים כשאני צריכה להספיק לעשות משהו והם עצבניים ועייפים, אתן לילדיי לצפות בטלוויזיה, אך רק בתכנית שאני בחרתי עבורם ולזמן מועט בלבד (20 דקות לערך). מעבר לכך, לילדים אין מכשירים אלקטרוניים משלהם כמו Ipad או סמארטפון, אם כי לפעמים אאשר לבתי, בסופ"ש בזמן שהאחים שלה ישנים, לשחק בטלפון הנייד שלי, אך גם הוא משחק בעל ערך חינוכי בלבד אותו אני אבחר עבורה.

על קצב החיים באזור הכפרי:
אמהות-מסביב-לעולם---חוף-הים-בסקוטלנד

אין ספק שקצב החיים בכפר הוא יותר איטי מאשר קצב החיים אשר הורגלתי אליו בסיאול (PSL: סיאול נחשבת יחד עם עוד מספר ערים בעולם, מגה סיטי, ומאכלסת 12 מיליון תושבים) ואפילו בגלזגו. העבודות פחות לוחצות, פחות תנועה על הכבישים והכל יותר רגוע. גם הילדים משחקים הרבה יותר בחוץ, מאשר ששיחקו אי פעם, למרות מזג האוויר הגשום כמעט באופן תמיד. אבל לילידת עיר כמוני, אני בהחלט מרגישה שהכפר מציע פחות אפשרויות ומבחר לילדים שלי  – מבחינת תרבות, חנויות, סוגי מזון ועוד, ובאופן אישי אשמח לחזור לגור בעיר גדולה ביום מהימים.

אמהות-מסביב-לעולם---דונה-שלג-בסקוטלנד
אימהות מסביב לעולם: עוד קצת שלג בסקוטלנד

 

תודה דונה על הנכונות לשתף, התובנות וההערות שלך! XOXO

ואם גם לכן יש סיפורי לידה מעניינים מהעולם  שתרצו לשתף, אשמח מאוד אם תצרו עימי קשר!

האובססיה הפינטרסטית שלי 2#: לוחות שנה מעוצבים

זוכרות שלא מזמן שיתפתי אתכן בהתמכרות שלי? כן, כן. זו של הפינטרסט. איך אפשר לשכוח? אני בטוחה שרבות מכן לוקות בה גם…

אז כמו שהבטחתי בפוסט ההוא, שאם פספסתן, הנה הזדמנות נוספת לקרוא על ההתמכרות של החודש שעבר, מידי פעם אעלה לבלוג אסופת רעיונות לגבי אובססיה – חדשה או ישנה, שמעסיקה אותי בימים אלו בפינטרסט.

והאובססיה החודשית, שכנראה גם מעסיקה רבות אחרות בפינטרסט, כי לא אני לא מפסיקה לראות Re-Pin על הבורד הזה היא…. לוחות שנה!

האמת, לא מפתיע.

כמידי ינואר, עשרות בלוגריות מהעולם, מציגות ומשיקות את לוח השנה השנתי עליו עמלו ואותו עיצבו ואנחנו הנהנות העיקריות מהתוצרים.

הם מעוצבים, הם מושקעים והכי כיף – רובם גם בחינם!

אז לכבוד שנה מלאת חוויות, טיולים ואירועים שימלאו את הלו"ז שלכן, קבלו נא 7 לוחות שנה מעוצבים וחינמיים וכמובן יפים, שרצים עכשיו ברשת:

לוחות שנה מעוצבים: טרנדי

לוחות שנה מעוצבים: פרחוני

לוחות שנה מעוצבים: נאיבי

 

לוחות שנה מעוצבים: גאומרטי

לוחות שנה מעוצבים: פרקטי

ואם לא בא לכן לוח שנה באנגלית….יש גם בעברית:

לוחות שנה מעוצבים: פאטרן

לוחות שנה מעוצבים: שחור לבן

לחיצה על כל אחד מהלוחות יביא אתכן ישירות לאתר בו תוכלו להורידם.

ואם כבר ביקרתן, תנו קפיצה גם לבורד בפינטרסט המוקדש רק ללוחות שנה לקבלת עוד רעיונות ולהורדת לוחות שנה מעוצבים וחינמיים.

ואני מרשה רק רק דברים טובים בלוח השנה, כן? 🙂

שנה טובה!

סיפורי חג המולד 2#: מה עושים הפינים בחג המולד?

3 ישראלים (יהודים), איטלקייה (קתולית), אמריקאי (פרוטסטנטי) ופינית (נוצריה אך תהרגו אותי איזה זרם…) אחת נפגשים.

תחילתה של בדיחה. ממש לא.

התאריך: 24 בדצמבר, ערב חג המולד.

הדמויות: שלושה זוגות שכנים. האחד, בעלי ואנוכי. השני, קצין בכיר בצבא האמריקאי ואשתו האיטלקייה. והשלישי, ישראלי ואשתו הפינית.

המקום: מגדל מגורים בסיאול, דרום קוריאה.

המאורע: ארוחת חג המולד ברוח פינית.

הידעתם? הפינים מנכסים לעצמם (ודי בצדק) את קיומו של חג המולד במתכונתו הנוכחית וזאת בשל העובדה כי מוצאו של סנטה קלאוס, הקרוי בפינלנד Joulupukki, והיה במקור דמות בצורת עז סקנדינבית שהיתה מפחידה ילדים, (זאת לפני שאימצו הפינים את הדמות של הסנטה "האמריקאי" החביב), היא בעיירה קטנה בצפון לפלנד הנקראת Rovaniemi (ואל תנסו אפילו לתרגם לעברית, פינית זו אחת מהשפות הקשות ביותר בעולם…).

עם מסורת לא מתווכחים

אז, נכון. שאנחנו חושבים כריסטמס אנחנו חושבים ניו-יורק או לונדון מושלגות, אורות החג מוארים מכל עבר מהחנויות המקושטות, מקהלות נודדות שרות מזמורי חג בפינות רחוב, ומשפחות מאושרות המתכנסות בבית ראש המשפחה לארוחת חג משותפת, שירה בליווי בן המשפחה התורן שיודע לפרוט על הפסנתר ופתיחת המתנות הממתינות תחת עץ האשוח בבוקר החג.

חג-מולד-בפינלנד
תמונת מקור: Picjumbo

או שאנחנו חושבים על שווקי חג המולד בגרמניה ובשוויץ, על ריחות היין הממותק והמחמם וניחוח הג'ינג'ר והקינמון ועל המתנות הארוזות בצבעי אדום, ירוק ולבן (מדהים, כיצד המראות שאנו צופים בהם בקולנוע ובטלוויזיה משפיעים על הזיכרון שלנו, ומסוגלים לגרום לנו להאמין כאילו אנחנו באמת ראינו את המראות האלו במציאות…).

אבל מה שאנחנו לא מתארים במוחנו, זו חבורה של אנשים ערומים בסאונה יבשה או בילוי של ערב בבית קברות, כמיטב המסורת הפינית. אבל היי, כל אחד והמסורת שלו…

וברצינות. חג המולד בפינלנד הוא בעל משמעות היסטורית עמוקה ביותר, וארוחת חג המולד (המתקיימת אחרי הסאונה וההליכה לבית הקברות להדלקת נרות להתייחדות עם זכרם של המתים) היא כמובן חלק חשוב מאוד מהמסורת.

ומה תעשה פינית אחת, העובדת בדרום קוריאה, נשואה לישראלי, רחוקה ממולדתה וממשפחתה, בערבו של חג המולד? תנסה לשחזר במידת האפשר את חג המולד בפינלנד, ומה זה משנה אם אנחנו פינים, איטלקיים או בכלל יהודים? אוכל אנחנו אוהבים? יין אנחנו אוהבים? יותר מזה אנחנו לא צריכים.

(ורק להעצים את המצב, בעלה (להזכירכם, ישראלי-יהודי) של הפינית, היה מנודב על ידה כמעט כל חג, לשמש כסנטה קלאוס התורן הבא לבקר את הילדים, להושיב אותם על ברכו ולחלק להם מתנות, וזאת בהעדר אבות מתנדבים נוצרים, הרוצים לחגוג את הערב עם משפחתם, ולא להתרוצץ בין בתים של אחרים).

סנטה קלאוס יהודי מקבל ילדים והורים בשוק חג המולד בסיאול, דצמבר 2011.
סנטה קלאוס יהודי מקבל ילדים והורים בשוק חג המולד בסיאול, דצמבר 2011.
אז מה בעצם אוכלים בארוחת חג המולד בפינלנד?

הודו? רוטב קרנבריז? עוגת חג המולד? ועוד מיני מטעמים שפירטתי בפוסט הקודם? ממש לא. צלע חזיר מלווה ברוטב חרדל (לא טעמנו, לא הצליחה להשיג בסיאול…), סלמון כבוש, סלט Rosolli (המכיל תפוחי אדמה, סלק, גזרים, מלפפונים חמוצים, תפוחים וביצים), קדרת Rutabaga (מסתבר שהתרגום לכך הוא כרוב נפוס?!), מלווה ביין מתובל בשם Glögg. טעים? מאוד. מאוד. מאוד. ולקינוח. עוגיות ממולאות בריבת שזיפים וכן, גם עוגיות ג'ינג'ר.

חג-המולד-בפינלנד_עוגיות_מסוגים-שונים

מתכונים? בבקשה:

Joulutortut – מאפה לחג המולד
מרכיבים:
יבשים : רטובים:
200  גרם חמאה 1/3 כוס מים
1 כוס קמח 1 כפית חומץ
1 ביצה טרופה ריבת שזיפים או ממרח שזיפים מיובשים

אופן ההכנה:

1. חממו תנור ל-200 מעלות.

2. לושו ידנית את החמאה, הקמח, המים והחומץ בקערה עד לקבלת בצק אחיד.

3. הניחו את הבצק במקרר עד לקירורו המוחלט.

4. לושו ידנית את הבצק על משטח מקומח עוד מספר דקות ולאחר מכן רדדו אותו לעובי של 1/2 ס"מ.

5. חתכו מהבצק ריבועים בגודל 7 * 7 ס"מ.

חג-המולד-בפינלנד_עוגיות-מסורתיות_ריבועים

6. חרצו באמצעות סכין קווים אלכסוניים מפינות הריבוע לכיוון המרכז (לא עד הסוף).

חג-המולד-בפינלנד_עוגיות-מסורתיות_אלכסונים

7. הניחו במרכז הריבוע את ריבת השזיפים / ממרח השזיפים. קפלו כל פינה לכיוון מרכז הריבוע לקבלת צורה של שבשבת.

חג-המולד-בפינלנד_עוגיות-מסורתיות_ריבת-שזיפים

7. הברישו ביצה טרופה על כל מאפה ואפו בתנור עד קבלת מראה זהוב (כ-12 דקות).

חג-המולד-בפינלנד_עוגיות-מסורתיות_שבשבות

יין מתובל – Glögg

מרכיבים:

יבשים: רטובים:
1/2 כוס סוכר 1 בקבוק יין אדום
1/3 כוס צימוקים 2-3 כפות מדירה (לא חובה)
1/4 שקדים מולבנים 1/4 כוס וודקה (לא חובה)
1-2 מקלות קינמון
5-6 שיני ציפורן
גרידת תפוז

אופן ההכנה:

בסיר בישול, מעל הכיריים, חממו באיטיות את היין, הסוכר, הקינמון, הציפורן, גרידת התפוז והמדירה עד להתחממות המשקה (אך לא לרתיחה). טעמו והוסיפו תבלינים או סוכר במידת הצורך. הגישו מחומם (ושוב, לא רותח) לצד השקדים והצימוקים. כל אורח יוסיף את אלו בעצמו בהתאם לטעמו האישי. את הוודקה ניתן להוסיף למשקה בשלב ההגשה.

חג-המולד-בפינלנד_עוגיות_יין

ואיך אפשר בלי קצת קוריאה לסיום?

ואם לאורך הפוסט חלפה בראשכם המחשבה, מהי בעצם דתם של הקוריאנים? הנה התשובה. קצת יותר מ- 50% מאוכלוסיית קוריאה הם… נוצרים! מופתעים, נכון? המיסיונרים עשו עבודה מצוינת שם…לכן, גם הקוראנים חוגגים חג המולד. אולם, מאחר וזוהי לא מסורת מושרשת רבת שנים (הקפיצה הגדולה בהמרה לנצרות התרחשה רק בשנות ה-90 של המאה ה-20), החגיגה באה לידי ביטוי בעיקר בארוחה במסעדה ובהליכה לכנסייה בבוקר החג.

ושוב, אם יש לכם סיפורי חג מולד מעניינים או מסורות משפחתיות מיוחדות אשמח אם תשתפו אותם איתי. ותודה לסאטו ואבנר שחשפו אותנו למנהגי התרבות הפינית ולמאכליה.

במידה והנכם מעוניינים לקבל מתכונים נוספים שהוזכרו כאן, מוזמנים לשלוח אליי בפרטי, ואשלח לכם בחזרה את המתכון הרלוונטי.

וסיימנו עם סיפורי חג המולד לשנה זו. נתראה ב-2016…

סיפורי חג המולד 1#: מה עושים היהודים בחג המולד?

על ארוחת חג המולד הראשונה שלי ומתכון לעוגיות ג'ינג'ר

לא אשכח את ארוחת חג המולד הראשונה שלנו לפני 20 שנה. דודי היקר, החליט לחדש מסורת שהייתה נהוגה במשפחתנו עוד שחיו באנגליה בשנות ה-60, והיא עריכת ארוחת חג המולד.

רגע. לא להיבהל. הכוונה לא ללכתם של בני משפחתי לכנסייה או לציון כל סממן דתי נוצרי הקשור לחג כמו עץ אשוח או גרביים על האח (בכל זאת, אנחנו משפחה יהודית טובה). אלא פשוט להתכנסותה של המשפחה וחבריהם היהודים, נטולי המעש בערב החג (הרי, הכל היה סגור ומשותק…), לארוחת ערב (מה אחרת עושים היהודים בחג המולד אם לא לאכול?), הכוללת את תפריט חג המולד המסורתי הבריטי, בה גולות הכותרת הן ההודו הממולא שנצלה בתנור כ-8 שעות, ומוגש לצד רוטב חמוציות ועוגת חג המולד שנאפתה כחודש לפני החג ונשמרה בקירור לספיחת הטעמים.

PrettySimpleLife_Christmas Dinner
ארוחת חג המולד: הודו ועוגת פירות יבשים מצופה מרציפן
אז מה באמת היהודים עושים בחג המולד?

ולפני שממשיכים לספר בקורות משפחתי, עצירה קטנה לשם הדיון מה באמת עושים היהודים בחג המולד? אז ככה. בצפון אמריקה, היהודים מצאו דרך אחרת (אך גם קשורה למזון) לציין את חוסר המעש הנכפה עליהם בערב החג –  התכנסות עם בני המשפחה או החברים היהודים והזמנה בצוותא של טייק אווי סיני. תגחכו, אך המסורת היא בעלת אלמנטים היסטוריים וסוציולוגיים והתפתחה כבר לפני 100 שנה בלואר איסט סייד ניו יורק, שם חיו בצוותא, שתיים מבין הקהילות הלא נוצריות הגדולות בארה"ב – היהודים והסינים. מאחר ובערב חג המולד, הכל סגור ומשותק, אך מסעדות סיניות המשיכו לפעול כרגיל, הצטלבו דרכיהם של היהודים והסינים בערב זה לחגיגה של טעמים קצת אחרים מהנהוג בחג המולד, אך כשרים (באופן יחסי כמובן… כי במטבח הסיני אמנם יש שימוש בפירות ים וחזיר אך מנגד אין מערבבים מוצרי חלב ובשר, מה שמאפשר ליהודים להזמין מנות העומדות בתנאי הכשרות).

ארוחת ערב שישי מסורתית

ומאז אותו ערב, לפני 20 שנה, בה החליט דודי להכין לבני המשפחה את ההודו הממולא המפורסם, ומינה את סבתי לאפות את עוגת חג המולד. מתכנסת משפחתי מדי שנה, לקראת סוף דצמבר-תחילת ינואר (לא מתעקשים על ה-24 בדצמבר), ובמקום ארוחת ערב שישי "רגילה", עם חלה, מרק עוף עם לוקשן, עוף ותפוחי אדמה בתנור וכל אלו המוכרים, נפגשים כדי לאכול את ארוחת חג המולד המסורתית.

והיום? דודי כבר מזמן עבר לגור ארה"ב, ואת האחריות על ההודו הממולא לקח אחי. סבתי עדיין אחראית על הכנת עוגת חג המולד ואני? מאז חזרתי ארצה לקחתי על עצמי את תפקיד המארחת והאופה.

אופה מה? עוגיות ג'ינגר כמובן (ג'ינג'רברד במבטא בריטי).

עוגיות-ג'ינג'ר_PrettySimpleLife

האמת, שעוגיות ג'ינג'ר הן תושבות קבע אצלי במטבח במשך כל השנה, ומוכתרות כעוגיות האהובות ביותר על ילדיי. ולא פלא. הן מתוקות עם קמצוץ של חריפות, המרכיבים תמיד זמינים בבית, גם אם לא תכננתי את הכנתן מבעוד מועד, ואפשר לעצבן ולחתכן במיליון צורות. באחת השנים, בה היה מפגש בין תאריכי חנוכה וחג המולד (כריסטמסחנוכה) אפילו הגדלנו לעשות, וחתכנו אותן בחותכני עוגיות בצורת סביבונים, חנוכייה, מכבים ועוד. מי אמר רב תרבותיות ולא קיבל? 🙂

מתכון לעוגיות ג'ינג'ר?

כמובן! (המתכון נלקח ועובד מתוך בלוג האפייה המוצלח Baking a Moment)

עוגיות-ג'ינג'ר_IIII_PrettySimpleLife

מרכיבים:

יבשים: רטובים:
1/3 כוס סוכר חום כהה דחוס 115  גרם חמאה בטמפ' החדר
3 כוסות קמח 1/3 כוס סילאן תמרים טבעי או מולסה
3 כפות קורנפלור 1 ביצה
2 כפות קינמון טחון
2 כפות אבקת ג'ינג'ר
½ כפית ציפורן טחון (לא חובה)
½ כפית אגוז מוסקט טחון (לא חובה)
אבקת סוכר (לא חובה)

אופן ההכנה:

1. מחממים תנור ל-170 מעלות.

2. טורפים את החמאה והסוכר במהירות בינונית עד לקבלת תערובת קרמית. מוסיפים את הסילאן / מולסה וממשיכים לטרוף. מוודאים כי כל החומרים אכן מאוחדים ומעורבבים.

3. מוסיפים את הביצה וטורפים שוב.

4. מוסיפים את החומרים היבשים (למעט אבקת הסוכר) וטורפים עד שנוצר כדור בצק מושלם. אם הבצק דביק הוסיפו כ-1/4 כוס קמח.

5. מחלקים את הבצק ל-3 חתיכות ומרדדים כל חלק על משטח מקומח קלות לעובי חצי ס"מ.

עוגיות-ג'ינג'ר_III_PrettySimpleLife

6. קורצים עוגיות באמצעות חותכן ומניחים על תבנית אפיה מכוסה נייר אפייה.אופים כ-11 דקות ומצננים.

עוגיות-ג'ינג'ר_II_PrettySimpleLife

7. כשהעוגיות קרות לחלוטין אפשר לזרות מעל אבקת סוכר, לזגגם או להשאירם כמות שהם.

עוגיות-ג'ינג'ר_I_PrettySimpleLife

ואם יש לכם סיפורי חג מולד מעניינים או מסורות משפחתיות מיוחדות אשמח אם תשתפו אותם איתי. ובמידה והנכם מעוניינים לקבל מתכונים נוספים שהוזכרו כאן כמו ההודו הממולא או עוגת חג המולד, אתם  מוזמנים לשלוח אליי בפרטי, ואשלח לכם בחזרה את המתכון הרלוונטי.

אפייה מהנה!

5 עובדות מפתיעות על ילדים בדרום קוריאה

הפוסט הראשון בסדרה, "5 עובדות על היריון ולידה בקוריאה" (שאם לא קראתם, זה הזמן…) הוביל לתגובות רבות המבקשות לשמוע עוד על ההבדלים לבין התרבות הקוריאנית לישראלית. ואני, שיכולה לדבר על קוריאה ללא הרף, מיד התמסרתי למשימה. אז קבלו את פוסט ההמשך והפעם, 5 עובדות מפתיעות על ילדים בדרום קוריאה.

האמת, שגרים בחו"ל, ולא משנה איזה מדינה. הרבה דברים אמנם נראים לכם קצת מוזר בהתחלה, אבל מהר מאוד לא רק שאתם מתרגלים, אלא גם מאמצים את ההרגלים, שלאט לאט לא נראים כל כך חריגים. פתאום אתם מוצאים את עצמכם רעבים בשעה 12:00 (או אפילו 11:30) ולא דקה מאוחר יותר, כי כולם אוכלים בדיוק באותה שעה, ארוחת צהריים. ופתאום, נראה לכם נורמלי, לפרוס מחצלת על המדרכה באמצע גן החיות או הפארק ופשוט להתיישב לאכול (ב-12:00, כמובן). וברור, כי המאכלים שתחלקו ביניכם (ב-12:00, ב-12:00), יהיו זהים לאלו שאוכלות המשפחות הקוריאניות שיושבות לצדכם על המחצלת שמונחת על המדרכה (דהיינו, קימבפ, הגרסה הקוריאנית לסושי היפני, ו/או אורז,שהכנתם בבית במכונת האורז שמונחת לה בגאון על השיש…) 

והדבר נכון גם בכל הנוגע לטיפול וגידול ילדים. לפעמים הרגלים או מסורת מסוימת נראית לכם מוזרה, מצחיקה או פשוט לא רלוונטית, אך עם הזמן אתם  מוצאים את עצמכם מאמצים, מיישמים ואפילו מייחצנים, הרגלים אלו. כי הסוד ידידיי, במעבר למדינה חדשה, הוא  לקבל, להתבונן וללמוד מהמקומיים. ייתכן כי הם עלו על משהו…(ומצד שני, ייתכן שלא…)

הצמוד של האם

סיטי ג’וגר? פחח, הצחקתם אותי. על פחות מעגלת Stoke אין בכלל על מה לדבר (אולי נסכים להתפשר על Quinny). אה, וצריך מקלארן כמובן שיגדלו ויעברו לטיולון.

רגע, לא סיפרת בפוסט הקודם שכמעט ולא רואים תינוקות מתחת לגיל שנה ברחובות בקוריאה. אז למה בכלל צריך עגלה? נכון, סיפרתי. וגם לא הגזמתי. אבל זה לא סותר את העובדה כי כל אם (ואב) קוריאניים מתדהרים בעגלת יוקרה.

אה, וזה גם לא סותר את העובדה, שבכלל לא משתמשים כמעט בעגלה בקוריאה, ובמיוחד בסיאול, כי החבר הכי טוב שלך, זה שאת קשורה אליו מהרגע שהתינוק נולד, הוא בעצם המנשא שלך. כי רק המנשא (ארגו ודומיו, שפונים כלפי פנים, בשום אופן לא בייבי ביורן), בו התינוק מחובר אליך, יכול באמת לתמוך בך בעליות ובמורדות של העיר ההררית הזאת, ברכבת התחתית אליה את רצה כדי להגיע ממקום למקום ובמזג האוויר הקפוא ו/או הגשום הזה, שבזכותו  את יכולה להגן על התינוק כמו שצריך.  

כשרק הגעתי לקוריאה, לא היה ברשותי מנשא, אלא הסתובבתי בגאון עם עגלת פג פרגו שנרכשה רק 3 חודשים קודם לכן. אך מהר מאוד הבנתי שמה שטוב אולי לישראל, בהחלט לא טוב בקוריאה. רק כדי להגיע לכל חנות מכולת, נדרשתי לדחוף עגלה עם תינוק במעלה הר שזוויתו הוא כ-70 מעלות (זה מה שקורה שגרים במורדות הר ה-Namsan, ההר המרכזי בסיאול). ושלא לדבר על תחבורה ציבורית שדרשה להטוטים רבים בהורדת העגלה לרכבת התחתית (כמעט בלתי אפשרי ללא עזרה)  או אפילו להכנסתה הלא אפשרית למונית (כי רק בקוריאה המוניות מונעות בגז, והמיכל נמצא נחשו איפה? נכון, בבגאז').

והפתרונים: בסיאול התנהג כסיאוליסט. ואם סיאוליסטיט מחוברת באופן קבוע למנשא, את צריכה להסיק מכך, שגם את צריכה להיות מחוברת למנשא. וכך הייתי….

Carrier
טוב לי ושמח במנשא :)

ואת הס"ד (סיבוב דאווין) עם העגלה המהודרת נשאיר לימי השמש החמימים (והמעטים) בו נטייל בפארק. אה, רגע, שכחתי לציין, גם שם לא באמת צריך, כי כמעט בכל מקום ציבורי (גן חיות, פארקים, מוזיאונים) או קניונים פרטיים, יש שרות השכרת עגלת בחינם, לטובת המבקרים…מה שנאמר, הלוואי עלינו 🙂

לילות לבנים 2#

22:00 בלילה, שקט בבית, הילדים כבר הלכו לישון….אז זהו שלא. אם אתם משפחה קוריאנית ממוצעת, רוב הסיכויים שבשלב זה הילד רק ייכנס למיטה, גם אם הוא זאטוט בן שנתיים בלבד.

כן, מאוד שכיח לראות ילדים קוריאניים מסתובבים עם הוריהם באזורי קניות, הולכים עם ההורים לסופרמרקט בשעה 21:00 בערב (וגם נשארים לשחק בפליירום שמספק שירותי בייביסיטר ופתוח עד השעה 22:00, בזמן שההורים עושים את הקניות בשקט) או יושבים עם הוריהם במסעדה מקומית, בשעות שאנחנו לקראת התמוטטות עצבים, לאחר פרץ של צעקות נוסף על הקטנים שלנו שילכו כבר לישון…

מדוע? האמת, לא הצלחתי למצוא תשובה חד משמעית לנושא כששאלתי הורים קוריאניים, אבל הנה כמה סיבות שיכולות לענות לפחות חלקית על השאלה:

  • לינה משותפת –  כבר חשפתי שאת הלילות, החמים והקרים, מבלים בני המשפחה הקוריאנית במיטה אחת לא כל כך גדולה (וגם די קשה, מאחר ובעבר הממש לא רחוק, הקוריאנים בכלל ישנו על מזרון שהונח מידי ערב על הרצפה וגולגל לו בחזרה בבוקר למחרת). ללינה המשותפת יתרונות רבים אך זו בהחלט יכולה להיות אחת מהסיבות מדוע שעת השינה של הילדים מתקרבת לזו של הוריהם.
  • שעות העבודה הארוכות (של האב, בעיקר) – למי שלא יודע, שעות העבודה בקוריאה הן מבין הארוכות בעולם (ב-2014 לפי דו"ח ה-OECD, ממוצע שעות העבודה עמד על 2,142 שעות. ישראל לשם השוואה עומדת על 1,734 שעות). כתוצאה מכך, במידה ומשפחה קוריאנית מבקשת לאכול את ארוחת הערב שלה יחדיו (שכן, אחת מהמסורות הכי בולטות בקוריאה היא הארוחה המשותפת בה כולם חולקים את האוכל המונח בצלוחיות במרכז השולחן) או שהילדים יבלו במעט עם האב, יאלצו להמתין לו עד חזרתו מיום העבודה (שיסתיים לא לפני 20:00-21:00 לכל המוקדם). 
  • דפוס החיים המתאחר בקוריאה – בניגוד לישראל ולמדינות אירופאיות רבות, המשרדים ובתי הספר והגנים מתחילים את יום העבודה / לימודים באופן רשמי בשעה 09:00 וחנויות במרכזי קניות נפתחות רק בשעה 10:00. כך מתאפשר לילדים ולהורים להישאר ולישון בבוקר קצת יותר, מאשר המקובל בישראל.

ואיך הילדים הזאטוטים מצליחים לשרוד כל כך מאוחר? חברתי הבריטית ששלחה את ביתה לגן קוריאני גילתה לי את הסוד: לשנ"צ בגן משכיבים את הילדים רק בסביבות 14:30-15:00, כך שאלו פחות עייפים בשעות הערב המוקדמות.

זהירות, חריף!

ראו אזהרה, האוכל המקומי הקוריאני חריף. חריף מאוד. לוקח לא מעט זמן להתרגל לרמת החריפות במאכלים קוריאנים  אשר מתובלים כמעט תמיד בפלפל אדום, אבקת צ'ילי אדום, שום וג'ינג'ר. 

המדריך לאכילת חריף ב-3 שלבים פשוטים...
המדריך לאכילת חריף ב-3 שלבים פשוטים…

אז איך? איך מרגילים ילדים מגיל צעיר לאכול מאכלים חריפים? להלן המדריך הקוריאני המפורט ב-3 שלבים פשוטים:

  • שלב א' – החלו בחשיפת ילדכם לקי'מצי לבן שהוא בעצם סוג של "חמוצים" קוריאניים. לא חריף שכן לא כולל את אבקת הצ'ילי האדום אך מתובל.
  • שלב ב' – לקראת גיל 3 החלו לחשוף את ילדיכם לקימצ'י (המאכל הקוריאני הנפוץ ביותר שמלווה כל, אבל כל ארוחה, שמבוסס בדר"כ על כרוב מותסס שהושרה במלח, אבקת צ'ילי אדום, שום, ג'ינג'ר ורוטב במשך שנה שלמה!) ע"י טבילת נתח הקימצ'י במים והגשתו להם.
  • שלב ג' – גיל 3, נגמרו תירוצים – עוברים לאכול חריף!
  • ואנקדוטה אישית – אביגיל מעולם לא נרתעה מחריף ולא אשכח את ניסיונות אכילת הקימצ'י שלה במסעדה קוריאנית עוד בגיל 18 חודשים (שלא השגחנו, כמובן) שהסתיימו בתנועות ידיים נואשות שלנו ושלה בניסיון  להסיר את החריף מלשונה. אך הלקח נלמד ומאז אביגיל, סיגלה לעצמה את השיטה. בין אם זה קימצ'י קוראיני או קבב ישראלי, אביגיל תטבול תמיד המאכל קודם בכוס מים ורק אז תאכל להנאתה 🙂

יום הולדת הנה בא!

"מזל טוב! התינוק כבר בן שנה? וואו, איך הזמן רץ. לא בן שנה? בן שנתיים, כמעט שלוש? רגע, אבל ילדת לפני שנה, לא? אז איך הוא כמעט בן שלוש?"

מבלבל לא? כן, גם אותי בהתחלה.. אבל לקוריאנים שיטה משלהם לחישוב הגיל ולכן כל קוריאני שתשאל אותו לגילו ישאל אותך שאלה מקדימה: "גיל מערבי או גיל קוריאני"? ננסה להסביר.

בפשטות: הוסיפו בערך שנתיים לגילכם המערבי וקבלו את הגיל הקוריאני.

באריכות: גיל הקוריאנים מחושב לא לפי יום הלידה הלועזי , אלא לפי מועד ראש השנה הקוריאני (Seollal), שמתרחש בדר"כ בסביבות ינואר-פברואר. עם הולדתו של תינוק קוריאני, הנ"ל כבר בן שנה (שכן זמן ההתעברות ההיריון שהתרחשה בזמן השנה הקוריאנית נספרים גם הם) והיום הולדת הבאה שלו (שנתיים) תיספר במועד ראש השנה הקוריאני, בין אם ראש השנה נופל למחרת היום או בעוד שנה. לשם הדוגמא, השנה, ראש השנה הקוריאני נחגג ב-18.02.15. תינוק שנולד ב-19.02.14 הוא בן שנה אך גם תינוק שנולד ב-17.02.15, הוא בן שנה. ובראש השנה הקוראני, 18.02.15 יחגגו שני התינוקות, שנתיים, יחד עם כל העם הקוריאני, שבמועד זה, יוסיפו שנה לגילם.

ומיותר לציין, שכל אישה קוריאנית שתשאל אותה לגילה תעדיף לחשוף את גילה המערבי ולא הקוריאני. הרי, מספיק גרוע לחשוף את גילך האמיתי, למה להוסיף לעצמך עוד שנתיים?…

ואם כבר בימי הולדת עסקינן…מגדת עתידות

לנו יש ברית ובר מצווה ולקוריאנים 100 יום וגיל שנה (וגם גיל 60, אבל זה רחוק מאיתנו…). אצלנו, קיום הטקס מקנה בתמורה אמא לחוצה (ואיבר חתוך…). ואילו אצל הקוריאנים, קיום הטקס מקנה בתמורה לא רק אמא לחוצה, אלא גם ניבוי עתידו של הילד…בלי לחץ, כן?

יום ההולדת הראשון בקוריאה (גיל מערבי, לא קוריאני) הוא סיבה למסיבה. משכירים אולם, מזמינים את כל החברים והמשפחה, מלבישים את הילד בתלבושת ההאנבוק המסורתית (וההורים גם הם לבושים בהתאם) ועורכים את טקס ה-toljabee בו הילד מושב לפני שולחן הערוך עם מאכלים מסוימים (אורז, עוגות אורז, פרות עונתיים) ופריטים מסוימים (עפרון / מברשת קליגרפיה,חבל, מחט וחוט תפירה, כסף, ספר). לא כל הורה בוחר לשים את כל הפריטים והמאכלים, ולפעמים אף מוסיף פריטים משלו (למשל, מיקרופון, סטתוסקופ…).

toljabee _Jisoo_1
מתכוננים לטקס

שיאו של הטקס מתרחש כאשר בוחר הילד אחד או שני פריטים שמסמלים להורים ולאורחים, מה צפוי לילד עם בגרותו. למשל: כסף או אורז מעידים על שפע ושגשוג, מברשת / עפרון / ספר יעידו כי הילד יהיה משכיל, מחט / מספריים יעידו כי לילד יהיו ידיים טובות וחבל יעיד על אריכות ימים (וסטתוסקופ או מיקרופון אתם יכולים כבר לנחש…).

הילד יהיה משכיל, אמא קיוותה שיבחר בכסף....
הילד יהיה משכיל, אמא מינהי קיוותה שיבחר בכסף….

אין לחץ בכלל…. 😉

יונתן בחר בבלון. באמת הילד שלי קצת מעופף : )
יונתן בחר בבלון. באמת הילד שלי קצת מעופף : )

זהו… מקווה שהצלחתי להעביר גם הפעם קצת מההרגלים הנפלאים והמוזרים שמתקיימים במדינה המדהימה הזו, קוריאה, ואולי לעורר קצת מחשבה. אשמח גם הפעם לשמוע מה חשבתם ותודה רבה מקרב לב לחברתי מינהי לי (Minhui Lee) ששלחה לי את התמונות שלה ושל משפחתה מטקס ה-toljabee של בנה ג'יסו. gam-sa-hab-nida! (תודה)