אמהות מסביב לעולם: הכירו את חן (אנני) מניו יורק, ארה"ב

מי מאיתנו לא חלמה להיות קארי, סמנתה, שרלוט או מירנדה? לטופף על נעלי עקב בעודה תופסת מונית צהובה חנוטה בפריטי לבוש מהממים (ופרקטיים?) ברחובות ניו יורק? להיפגש עם חברות בסופי שבוע באחת מהמסעדות השוות שיש לעיר להציע ולצאת בערבים להשקות למיניהן ולארועי גאלה בגלריות וסתם כך להתחכך בניו-יורקרים אמיתיים?

כולנו.

אצל רובנו זה נשאר בגדר חלום.

אצל חן (אנני) דודקביץ, המרואיינת השביעית במדור "אמהות מסביב לעולם" החלום הוא המציאות.

בערך.

אם תוציאו מהמשוואה (רק לרגע) את שלושת ילדיה נויה (14), גור (8) וליבי (5).

לניו יורק, חן (אנני) הגיעה בשנת 2012 אחרי שנים של מעברים בין ישראל וארה"ב (וקצת אירופה בדרך) יחד עם בן זוגה  ושלושת ילדיה (שהקטנה בהן הייתה רק תינוקת בת ארבעה חודשים). אחרי כמה חודשי הסתגלות החליטה חן, לצאת ולטרוף את העיר ואת חוויותיה כאמא וכניו-יורקרית היא מתעדת בבלוג מעורר הקנאה "באמא שלי" שאני מזמינה את כולכן להצטרף אליו לאחר קריאת הראיון הזה בכדי לספוג קצת חו"ל. בפברואר האחרון חזרה חן ארצה עם בני משפחתה, אבל את החוויות, התחושות והאנקדוטות לא שכחה לרגע (וגם אם כן, הכל מתועד בבלוג). מזמינה אתכן לקרוא את הריאיון המעניין, המצחיק  והתזזיתי הזה מאמא ניו יורקרית אמיתית.

www.prettysimplelife.co.il | Motherhood around the world | אמהות מסביב לעולם | New York Mum
חן (אנני) והמשפחה בטיול סופשבוע טיפוסי :)
קצת על חן:

שמי חן (אנני) דודקוביץ (למה יש לי שני שמות? תקראו בהמשך…) והסיפור שלי על מעברים, שינויים ושינועים מתחיל בשלב מאוד מוקדם בחיי. נולדתי בתל אביב אבל מהר מאוד הורי עברו לרמת השרון שם גדלתי. כשהייתי בת  8 עברנו לניו ג׳רזי בארצות הברית ופתאום מעברית רהוטה, משפחה וחברים בישראל מצאתי את עצמי באמריקה של הסרטים, הבתים הגדולים, המדשאות הירוקות שנראות כאילו נצבעו במכוון והאנגלית. הכל באנגלית.

זה היה המעבר הגדול שלי – הראשון מבין רבים, בו זרקו אותי למים ואמרו לי ׳תשחי׳. כמובן, שההורים החמודים שלי עשו כל שביכולתם  לעזור לי – אבל מהר מאוד הבנתי שהשפה, החברים, השייכות – תלויה רק בי. וכך היה. הכרתי, התחברתי, שיגשגתי, ממש נהניתי. הרגשתי בבית. ואז בשיא –  חזרנו לארץ, להתאקלמות מחודשת ואחרי ארבע שנים שוב – מעבר. הפעם לקליפורניה, באמצע גיל ההתבגרות. וגם פה נזרקתי למים. אם כי, הפעם, למים המפולטרים והחמימים של לוס אנג׳לס.

סיימתי תיכון כמו כל אמריקאית ממוצעת פלוס נשף הפרום, הציפורניים עם הפרנץ' והלימוזינה ומינוס הפן ומלון "הלילה שאחרי" ומשם לאוניברסיטת ברקלי, אבל רק לשנה כדי שאוכל באמצע התואר לחזור ארצה, להתגייס לצבא לקורס מ"כיות ורק לאחר מכן לחזור שוב לברקלי ולסיים את התואר.

רגע…זה ממשיך. סיימתי בהצלחה תואר ראשון בהנדסת תעשיה וניהול בקליפורניה הרחוקה (כשכל המשפחה בארץ) ועל הדרך גם הכרתי את הגבר גבר בזמן הלימודים (ישראלי מתוק שחשב שהוא ימצא את האמריקאית הבלונדינית שלו ונתקע עם צברית ג׳ינג׳ית מתולתלת), ומשם ישר לעמק הסיליקון לעבודה הייטקיסטית. השלב הבא הברור, מבחינתי, היה תואר שני במנהל עסקים. אבל למה שאקל על עצמי וארשם לאוניברסיטה מקומית וקרובה? את אירופה עדיין לא חוויתי… תואר שני באוניברסיטת אינסיאד שבצרפת, כשהגבר גבר, שבינתיים הפך לבעל בעל, מחכה לי בקליפורניה. עדיף. ועם האידיליה הזו בשנת נישואינו הראשונה עזבתי ללימודי ה-MBA, ובין ביקוריו בצרפת לביקוריי בסן פרנסיסקו סיימתי לא רק תואר שני אלא גם חודש שביעי להריון.

על לידה, גידול ילדים והמרחק מאמא:

חזרתי לסן פרנסיסקו עם בטן מאוד גדולה שכל שאיפותי של ניהול העולם הסתכמו בניהול הבית וסידור החדר לתינוקת.

מסביבי לא היו יותר מידי נשים עם תינוקות, עוד ממש לא הייתי מחוברת לקטע הזה והמשפחה הגרעינית שלי הייתה בארץ. הגענו שנינו ללידה די קלולס וזרמנו עם כל מה שקרה בבית החולים, כשרק בדיעבד הבנו את כובד הסיטואציה שאליה נקלענו כאשר הקטנטונת לא רצתה לצאת, נתקעה בתעלה ובעזרת מלקחיים יצאה לאוויר העולם עם אפגר 4. זאת אומרת כחולה, ללא תנועה ואפטית ונשלחה ישר לטיפול נמרץ כשאני עדיין במיטה מבולבלת מאוד. אני לא כ״כ זוכרת את 24 השעות שאחרי, אבל כשהגעתי לפגייה לחבק תינוקת פיצית בין כל מיני אינקובטורים כשמסביבם הורים מודאגים, אני לא הייתי…לא ידעתי ממה עלי להיות מודאגת. סוף טוב הכל טוב. נויה שלנו התאוששה מאוד מאוד מהר וכבר כמה שעות אחרי הלידה כיכבה בכל המדדים. את גודל החשש הבנתי רק תקופה ארוכה אחרי הלידה.

בבית הייתי די לבד. לא ידעתי כלום על תינוקות, לא היו חברות קרובות בסביבה. אמא הגיעה מהארץ, עזרה ומאוד עודדה אותי להצטרף לקבוצת אמהות. אני די זלזלתי אבל הלכתי בשבילה ומהר מאוד הבנתי שזה היה בשבילי – הקבוצה החזיקה אותי, נתנה טיפים וגרמה לי להבין שאני לא לבד. הכל היה באנגלית אבל זה ממש לא שינה כלום.

את השנתיים הבאות העברתי בבית עם ילדה גי׳נגי׳ת בשכונה מנומנמת ויפה, עם מעט מבקרים מהארץ והרבה ביקורי מולדת וכשנויה הייתה בת שנתיים החלטנו שאנחנו רוצים שהיא תגדל בארץ ועשינו סוג של עליה.

התמקמנו בפרבר בשרון. לא היה לי פשוט להחליף עירוניות שקטה לאיזור שקט עוד יותר. לא הכרתי את הסביבה ופתאום כל התנהלות החיים השתנתה. היינו מוקפים במשפחה, המון חברים, התחלה חדשה. טוב ורע, קל וקשה.

התמקמנו, עבדנו, נולד עוד ילד ג׳ינג׳י ובנינו בית מקסים. אבל אחרי שבע שנים בארץ, עם שני ילדים ותינוקת בת ארבעה חודשים, החלטתנו לעשות מעבר נוסף. ניו יורק סיטי Here I come!!!

www.prettysimplelife.co.il | Motherhood around the world | אמהות מסביב לעולם | ישראלים בניו יורקעל ילדים, מעברים והתאקלמות במדינה חדשה:

כל חיי הביאו אותי לרגע הזה – לכבוש את ניו יורק כמו סקס אנד דה סיטי. אך הפעם במעבר, כבר לא הייתי בגפי (וגם  לא זוג + עוללה כפי שהיינו כשחזרנו ארצה), אלא חלק ממשפחה בת חמש נפשות.

אני נושמת שינויים ואוכלת מעברים לארוחת בוקר. זה באופיי ובדם שלי. אך מעבר עם ילדים ממדינה אחת למדינה אחרת, הוא עניין לא פשוט. כל ילד חווה את המעבר בצורה אחרת ולכן החלטתי, גם כאמא וגם כמישהי שעברה את התהליך בילדותה ובבחרותה, להקדיש את כל כולי להתאקלמות של הילדים. לשינוע, לחוגים, לחברים….להיות שם ולעזור צעד אחרי צעד. לפי דעתי,  זה היה מאוד משמעותי בהתאקלמותם.

וכמובן שצריך גם לקחת בחשבון את אופי הילדים. הגדולה שלנו מתאקלמת בכל מקום בקלות, עם שפה או בלי שפה…זה ממש לא משנה לה ולכן מבחינתה היינו נפרדים לשלום עם הגיענו לניו יורק ונפגשים שוב בנשף סיום התיכון. לעומת זאת, האמצעי, חווה מעברים בצורה יותר קשה. השוני באווירה, צורת ההתנהגות, הציפיות השונות ממנו כתלמיד. חלק מהדברים הוא הבין לבד במסגרות החדשות ועל חלק גדול דיברנו בבית וחווינו ביחד בסופי שבוע ובערך תוך תשעה חודשים התחיל להרגיש כבר בעניינים. כיום הוא מרגיש בניו יורק כמו ביתו הראשון.

אני מאמינה שהרבה מהיחס שלהם למעברים מגיע ממה שהם רואים אצלנו, ההורים. לכן, מההתחלה דאגנו לשדר להם כזאת אופטימיות והתרגשות חיובית שגם הם נדבקו בציפייה. העצמנו  כל דבר קטן – "וואו, תראו את ביה״ס – כמה שהוא גדול", "תראו את הפארק ליד הבית – איזה נוף", "וואוו – יש פה איזה חוגים שאתם רוצים". להלהיב להלהיב להלהיב. ככל שהיינו חיוביים ואופטימיים וככל שהראנו שלכל בעיה יש פיתרון, ככה הם זרמו יותר.

www.prettysimplelife.co.il | Motherhood around the world | אמהות ישראליות בעולם | רילוקיישן לניו יורק
מעיפים עפיפונים לצד הנהר

היום כבן אדם בוגר אני רואה את כל המעברים שחוויתי, חלקם לא בשליטתי וחלקם כהחלטה שלי, כתוספת מדהימה למי שאני. מה שלמדתי, תרבויות שונות, חוויות משפחתיות יוצאות דופן ועוד. בתחילת דרכנו, החלטנו, אני ובעלי, שאנו רוצים שהילדים שלנו גם יחוו את העולם ככה. אנו תמיד צוחקים שבכל מקרה הילדים בוודאי יישבו אצל פסיכולוג בגיל 18 ויקטרו עלינו אז בואו ניתן להם באמת חומר לקטר עליו….

על מדוע יש לי שני שמות:

כשנולדתי, הורי, ששאפו להיות מאוד מקוריים, רצו לבחור לביתם, בכורתם, שם מיוחד, קליט, פשוט, יפה ולא מסובך ומכיוון ששם המשפחה שלנו לא כלל אף אלמנט מהקריטריונים הללו – כל הלחץ נפל על השם הפרטי : חן.

עם השם חייתי באושר בארץ ישראל הטובה והישנה עד שעברתי בפעם הראשונה לניו ג'רזי. כי לשלוח ילדה בת 8 לבה"ס אמריקאי פרברי, בשנות השמונים המוקדמות כשהמנהל בקושי ידע היכן למקם את ישראל על המפה כששמה בעברית הוא "חן" אבל בתרגום חופשי (מאוד) בפספורט הוא "Hen" אז כל מה שיש לי להגיד לכם זה "קוקוריקו" כי Hen  זו תרנגולת באנגלית. בדיוק כל מה שילדה ג'ינג'ית חולמת עליו כשהיא עוברת לארה"ב בלי לדעת מילה באנגלית לתוך כיתה של בלונדינים שכל סיטואציה של קריאת שמה תגרור קירקורים והנפת ידיים ומקור מחברי כיתתה החדשים. אז מפה לשם , ומהר מאוד, על משקל  "חֵנִי" מהבית, שמי הפך בין לילה ל "אַנְנִי". הגיוני, לא?

אמהות-מסביב-לעולם_אנני_חן__9
היי אני חן, Hen, חני, אנני!

כשהפכתי לאמא נשבעתי שלא אעביר את הילדים שלי את אותה טראומת שמות במיוחד שכבר ידעתי את מה שהקלפים ניבאו – מגורים מחוץ לגבולות הארץ. וכמו הוריי, גם אני רציתי לקרוא לבכורתי, שם מקורי, בינלאומי, מיוחד, קליל וקליט: נויה!  נחמד ופשוט. אבל כל מה שיש לאמריקאים להגיד עליו זה "!!Oh how interesting" (מה שבתרגום חופשי אומר – "למה כולכם הזרים חייבים להיות כאלו מקוריים? למה לא קוראים לה ג'ניפר או לאורה כדי שלא נצטרך לשבור את השיניים??")

עם האמצעי גם חיפשנו שם נעים, קצר, שאת כל מרכיביו אפשר להגות בכל שפה – גור, פשוט, קצר וקולע. אך כשאמריקאים מבטאים אותו, זה נשמע כמו שאגת נמר אפריקאי צולע –

גגגגגגגגרררררררררררר

ולכן,  עם השלישית לא לקחנו סיכונים וקראנו לה ליבי.  כולם פה חושבים שזה קיצורֿ של אליזבת ושואלים אם אנחנו קתולים או פרוטסטנטים.  אני ישר ממלמלת משהו לא ברור וליתר ביטחון גם מצטלבת :-).

על מערכת החינוך האמריקאית:

החלטנו להכניס את הילדים לבתי ספר ציבוריים. הם נחשבים טובים במנהטן ואמרנו לעצמנו שננסה אותם לפני בתי ספר פרטיים. הצליח לנו בגדול! מערכת החינוך שחווינו הייתה מכילה, עם שיטת לימוד שכ״כ התאימה לילדים צעירים, מעניינת וכיפית. הם ממש נהנו ללכת לביה״ס, לעשות עבודות ולתרום לכיתה. קשה לי להשוות למערכת החינוך הישראלית, כי זה לא פייר. ממש אין מה להשוות עד כדי שזה מתסכל. מערכת החינוך בארץ לא מגיעה לקרסוליים של זו שחווינו  – לא מבחינת תכני הלימודי, אופן הלימוד או ההתייחסות של צוות המורים.

הלימודים בבה״ס היו בשיטה מבוססת פרויקטים, Project Based Learning. כל נושא לימוד היה פרויקט ארוך שכלל כמעט את כל מקצועות הלימוד. אם למדו על תפוחים (וכן היה פרויקט כזה שבהתחלה לא הבנתי מה יש לדבר כ"כ הרבה זמן על תפוחים) – הם למדו על חלקי התפוח, מקומות גידול (כמובן עם טיול למטע תפוחים), אקלים רלוונטי, ביקרו בשוק איכרים לראיין איכרים ולראות את המבחר, במתמטיקה מילאו טבלאות בנושא, באומנות ציירו את מה שחוו וכמובן שבסוף הכינו מצגת בכוחות עצמם על מה שלמדו. ככה בכל נושא. זה היה מדהים והתלמידים כ״כ נכנסו לעיניין. זה ממש העצים אותם.

אמהות-מסביב-לעולם_אנני_חן__1

חוקרים דלועים

את הקטנה שלחנו לגן פרטי שעלה לנו כמו שנת לימודים באוניברסיטת יוקרה. הגן היה מקסים אבל כגן עירוני הוא היה בתחתית של בניין רב קומות וה"חצר" של הגן היה בעצם הפארק הירוק במרחק כמה רחובות מהגן. הילדים יצאו לפארק כמעט מידי יום, גם בימים מושלגים. ילדים ניו יורקרים עמידים בפני כל מזג אוויר. התכנים בגן דמו לתכנים בארץ אך מספר הילדים בכל קבוצת גיל היה קטן (לא יותר מעשרה ילדים בגן). חגגנו את החגים הנוצרים כמו כריסטמס והזמינו אותי ללמד את הילדים בגן על החגים היהודים. הגן היה מאוד מכיל ומאוד מאוד רך עם הילדים. גם התרבות בגן היתה רגועה ושקטה – לא היה צעקות בכלל והיה דגש על ביטוי דרך אומנות. הקטנה שלנו פרחה שם.

www.prettysimplelife.co.il | Motherhood around the world | אמהות מסביב לעולם | ישראלים בניו יורק
חוגגים חנוכה בניו יורק
על הסוויץ' שעברתי בעקבות אסיפת הורים בגן:

לאסיפת ההורים הראשונה בגן, הוזמנו לפגישה תמימה של הורי הגן בשעות אחר הצהרים המאוחרות. שיחה קלילה עם הגננת על הגן, כך חשבתי. תקתקתי בייביסיטר (ישראלית, כמובן) ויצאתי אחרי מקלחת וחולצה ללא כתמים לשבת על כסאות שמכסים לי חצי טוסיק. הייתי מרוצה מעצמי מאוד. אבל כנראה לא מספיק כי שאר האמהות הגיעו עם שמלות ערב, פנים מאופרות וביקור אצל המניקוריסטית. הגברים לעומת זאת היו בטוקסידו או מינימום חליפה. לא, אני לא מגזימה…רמת ההשקעה לאסיפת הורים קלילה בגן עשתה לי סוויץ׳ ברמת ההשקעה הכללית שלי בלוק היומי שלי בשיטוטיי בניו יורק וכמובן גם סוג של סוויץ׳ בחשבון הבנק.

על תהליך קבלה לבתי ספר:

כשהבכורה שלנו עלתה לחטיבת ביניים, נתקלנו בתהליך שלא היה לי מושג שקיים בכלל – תהליך קבלה לחטיבת ביניים בביה״ס ציבורי! תחרות מטורפת, סיורי בתי ספר שונים, מבחנים בכתב וזימונים לאינטראקציה חברתית, דירוג בתי ספר בכתב וחיבורי קבלה. אשכרה הרווארד. לא ציפיתי לזה בכלל.

אך לאחר שהבנתי את חשיבות התהליך (ולהגיד את האמת, בתחילה די זלזלתי בו כי לא הבנתי את ההבדלים התהומיים בין בתי הספר) ניצלתי את הקלף הישראלי שלי – חוצפה עדינה, אפס שבויים ודבקות במטרה וביררתי בכל מקום אפשרי על סוגי בתי הספר השונים, איך להתכונן למבחנים, עם מי צריך לדבר כדי שיזכרו אותי (מאוד חשוב!!!), אילו מכתבים תומכים כדאי לכתוב (מהגרת חדשה במדינה, רק למדה אנגלית וכו'), איזה הקלות לבקש והכי חשוב לחייך. לחייך לחייך כל הזמן.

וזה השתלם – נויה התקבלה לחטיבה נהדרת, קרובה לבית – מה שנתן לה עצמאות שכן לא תלויה בנו או בתחבורה ציבורית ולי שקט נפשי שהיא לא מסתובבת לבד ברחבי העיר.הרי מצד אחד ,העיר הזאת קוראת לילדים לצאת לכבוש אותה אך מצד שני, עדיין קיימות מחשבות על סכנות שעוברות לכל אמא בראש מסביב לשעון, והמתבגרת שלי וחברותיה בדיוק בתפר בין להיות צמודה לאמא לבין לשחרר ולהתרוצץ לבד.

כל פעם שהיא "בדרך ל…" או "בדרך מ…" היא מסמסת או מתקשרת. השנה סוף סוף היא גם החלה לקחת את הרכבת התחתית לבד. היא יודעת מה היא רוצה לעשות ולראות בעיר – הצגות חדשות, חנויות חדשות וסתם ללכת ברחובות. כמוני, גם היא חיה עירונית שהעיר רק מעוררת אותה. אבל עם כל הרצון של נויה לגלות ולחקור את העיר הגדולה, עדיין חשוב לזכור שמימד הלימודים הוא חזק ולא מזלזלים פה. כמו שתיארתי, במעבר מביה״ס אחד לשני צריך להתקבל ומאוד מאוד להשקיע – מבחנים, חיבורים, ראיונות. הלחץ החברתי בביה״ס הוא להצטיין ולהיות יצירתי. אווירת העשייה בביה״ס היא מאוד חשובה לכולם. המורים משקיעים בילדים ובתמורה הילדים מאוד רציניים לגבי הלימודים ולכן "העצמאות" הזו ממש לא באה על חשבון הלימודים.

על חוגים ותרבות הספורט:

למזלי, בתי הספר משתפים פעולה עם המתנ"ס השכונתי ודרכו הציעו לילדים חוגים (after school activates) שיגרתים ומאוד נחמדים. הילדים בחרו את החוגים, ובימים שהשתתפו בחוג עברו ישירות מביה״ס לחוגים באמצעות צוות המתנ״ס ואני הגעתי לאיסוף רק ב-17:00 בערב. בהתחלה זה נראה לי מאוד מאוד מאוחר כשעת איסוף ויותר מידי עבור ילד שמתחיל ב-8:30 את יום הלימודים אבל הסתגלנו. במיוחד, כשרוב החברים גם נשארו לחוגים. ומבחינת הילד – דאגו לו שם לאוכל, הוא לא היה צריך לצאת ממבנה ביה״ס והוא נהנה בחוג עם חברים.

אמהות-מסביב-לעולם_אנני_חן__3

נבחרת הכדורעף

אחד התחומים המאוד מפותחים פה הוא תחום הספורט בביה״ס. יש מיליון קבוצות ואפשרויות להיות פעיל במהלך היום. הגדולה שלנו רצתה הכל מהכל – גם להצטרף לנבחרת כדורעף ולהיות קפטנית הקבוצה, גם להיות חלק מנבחרת מהאצנים ולהתרוצץ ברחבי העיר בתחרויות וגם להתאמן בשחייה באחד ממרתפי הענק בשכונה. והאמצעי?  גם רצה. אבל לא במסגרת המתנ"ס אלא הכל באחד על אחד. שחייה, קרטה, התעמלות עם מורים פרטיים. ומי אני שאגיד לא, אפילו אם זה דורש ממני לחצות רחובות מושלגים, לדלג בין שלוליות, לתזז ברחבי העיר (מי הזיע יותר? אני או הם? לא ברור) ולמשכן את גופי תמורת בייביסיטר לאחרים? באמריקה כמו באמריקה, אני צריכה להיות אמא על ספסלים מעודדת בקולי קולות.

על חופשות וסופי שבוע:

השבועות של הילדים היו עמוסי לימודים וחוגים אז בסופי שבוע ניסיתי למלא אותם בחוויות משפחתיות עירוניות מיוחדות – פסטיבלים שונים, מתחמים חדשים, מוזיאונים פחות ידועים ועוד. מאוד השתדלתי לא להגיע לאזורים עמוסים ותיירותיים ותמיד מצאתי זמן גם ליהנות מהשכונה הירוקה שלנו על גדות הנהר. לא היה לנו רכב אז בתוך העיר הסתובבנו תמיד בתחבורה ציבורית ומידי כמה שבועות שכרנו רכב ליעדים רחוקים יותר.

אמהות-מסביב-לעולם_אנני_חן__5

לומדים לגלוש
נופשים בחופי מקסיקו

את חופשות בית הספר והחגים, לא משנה מאיזה דת, ניצלנו לנסיעות. חרשנו את הסביבה הקרובה והרחוקה יותר. הסתבר לנו שבאזור שלנו, זה מה שכולם עושים – מגיע חג או חופשה ויוצאים מהעיר. העיר הזאת לא פשוטה וחייבים להתאוורר. במיוחד בתנאי מזג אוויר קיצוני. בתחילת השהות שלנו בניו יורק, כשעוד לא ידענו לאן בורחים, נזכרנו ממש ברגע האחרון לבדוק זמינות ופניות יעדים שונים. כמובן שהכל היה מלא – המקומיים סגרו את כל התוכניות שלהם כבר חצי שנה קודם. לאט לאט התחלנו לתכנן כמעט את כל השנה מראש ומה שיכולנו סגרנו מוקדם. זה הוזיל לנו עלויות, הבטיח לנו מקום ולא היינו ׳תקועים׳ בבית במהלך חופשות ביה״ס ממושכות. רוב החופשות שלקחנו היו תלויות עונת השנה בניו יורק: בסתיו כל שנה יצאנו מהעיר ליום לראות את צבעי חילופי העונות, בחורף תמיד ייעדנו כמה סופי שבוע לסקי (שבעלי ואני יודעים לעשות ומאוד רצינו שכל הילדים ילמדו גם כן) וכל קיץ הגענו לארץ. ובתקופות מזג האוויר הקשה במנהטן (חודשי ינואר-פברואר) היינו בורחים ליעדים חמימים. טיילנו המון ואני חושבת שהילדים מאוד מאוד הרוויחו מכך. זה איחד אותנו כמשפחה וחווינו ביחד מקומות חדשים ותרבויות שונות.

על אסון התאומים:

למרות היותנו ישראלים נהגנו להשתפשף בתרבות המקומית שאפיינה את ניו יורק והאירוע המכונן של האזור, כמובן, היה אסון התאומים (9/11). פעם בשנה מתקיים מירוץ בעיר לזכר הנופלים – בנים של, דודים, נשים, עובדים, כל מי שהכיר או מזדהה, מוזמן לרוץ. כשרק הגענו לניו יורק, נקלענו למסלול של רצים שעבר ממש מתחת לדירה שלנו על נהר ההדסון. רמת ההזדהות עם הנופלים ריגשה אותנו ומגוון האנשים שרצו והרגשת הסולידריות ממש גרמה לנו לעמוד ולהצדיע. מאז כל שנה אנחנו מגיעים לראות ולחלוק כבוד. מה שמרגש עוד יותר זה שהאצנים מתרגשים מהמעודדים. וכבר יצא שאצנים שהבחינו בילדינו עומדים ומעודדים עם דגלים אמריקאים, סטו מדרכם במסלול להגיד שלום ותודה לילדים. אני דומעת כשאני משחזרת את זה כעת.

על מזג האוויר הניו יורקי:

הדבר שמאוד מאוד השפיע על ההתנהלות שלנו בניו יורק, התוכניות שלנו ואפילו על ההתנהגות הוא מזג האוויר. מזג האוויר בניו יורק לא פשוט. הקיץ לוהט ודביק, החורף קשה ומאוד ארוך ועונות המעבר קצרות. כישראלים שהגיעו לעיר עם מזוודות מלאות טי שירטס, מעיל פוקס ומגפוניי ניין ווסט – חשבנו שאנחנו מסודרים אך מהר מאוד, או לפחות כבר בתחילת נובמבר, הבנו שלא הבנו כלום. החורף בניו יורק קשה אבל העיר לא מפסיקה לרגע. הכל מתנהל כרגיל וצריך ללמוד להתמודד עם תכניות מחוץ לבית, תחבורה ציבורית ושעות חשיכה גם שקפוא ומושלג בעזרתם האדיבה של ביגוד איכותי מתאים. כמובן שגם נהנינו מהחורף – ממלחמות השלג מתחת לבית, מהסקי במרחק נסיעה קצר יחסית, ממתחמי החלקה על הקרח ולי באופן אישי –  גם משופינג של מלתחה חדשה עונתית.

אמהות-מסביב-לעולם_אנני_חן__4
קרררר בחורף הניו-יורקי
על מדוע התחלתי לכתוב בלוג:

כשעברנו לניו יורק הגעתי לשם עם תינוקת בת ארבעה חודשים ולא עבדתי – בעלי צלל ישר לעבודה ואני הייתי אחראית שהילדים יתאקלמו, שהבית יתקתק ועל כל הפעילות התרבותית שלנו בעיר (האחריות של המטלה השלישית הייתה כמובן המהנה ביותר).

כשהילדים כבר זרמו במערכות השונות התלבטתי אם לחפש עבודה (בעלת אזרחות אמריקאית…לפחות הייתה תמורה בעד האגרה בעקבות כל השינועים בעברי) והחלטתי (עדיין לא בלב שלם) שאני רוצה להיות נגישה לילדים במיוחד כשאין לנו מערכת תמיכה כלשהי ושבעלי רוב הזמן מעופף בעולם.

אז למדתי לג׳נגל בין הטיפול בילדים לבין הכרת העיר – אם אני כבר בצנטרום של הצנטרום לא כדאי? ייעדתי לפחות יום בשבוע להכיר אזורים שונים בעיר, נסתרים, רחוקים, אחרים, עונתיים. בדקתי בילויים פוטנציאלים עם הילדים, הלכתי לתערוכות ופתיחת גלריות שונות. בהתחלה הצטיידתי בטיים אאוט ניו יורק ולאט לאט מצאתי עוד מאגרי מידע שהם לא בהכרח לתיירים – אלא למקומיים. רציתי לשתף את החברים והמשפחה בחוויות שלי, של המשפחה והתחלתי לתעד את הכל בבלוג. מעבר לתחושות והרגשות שעליהם סיפרתי, שיתפתי גם בכל מיני מקומות ומסלולים בעיר וככה הבלוג התגלגל והגיע לקהל גדול יותר ויותר ואפילו והתחלתי לכתוב טור שבועי ב- ynet.

אמהות-מסביב-לעולם_אנני_חן__7

חווים ויוצרים גראפיטי במוזיאוני העיר

מסתבר שלמרות שמבחינתי ניו יורק היא מרכז העולם, יש עוד המון אנשים שלא מכירים או שבכל ביקור רוצים להכיר משהו חדש. אז למרות המעבר חזרה לארץ בתחילת השנה, החלטתי להמשיך להיות על הקו ולהמשיך לכתוב על העיר – המלצות, הגיגים, סיורים, אירועים ועוד. לא מצליחה להוציא את העיר מהוורידים שלי.

החוויה הניו יורקית שלנו הייתה ועודנה יוצאת מן הכלל בתור משפחה. היו קשיים, היו תסכולים אבל היתרונות לכולנו (גם הילדים אומרים) היו by far גדולים מהחסרונות. השהות והחוויה המשותפת מאוד מאוד קירבה אותנו, גילוי העיר הדהימה אותנו ביחד והאפשרויות לכל אחד בנפרד עודדו אותנו להמשיך קדימה. כשאני מסתכלת קדימה, אני רק יכולה לקוות שתהיה לנו עוד אפשרות כזאת. אך גם אם לא, החוויה בניו יורק השאירה לנו זיכרון מתוק מתוק לכל החיים.


אתן עדיין כאן? הייתי בטוחה שרצתן לקנות כרטיס לניו יורק ולסגור איזה מסלול טיול עם חן, אנני או איך שתרצו לקרוא לאמא הניו יורקית המקסימה הזו (ודרך אגב אם תירשמו לבלוג שלה בימים הקרובים גם תקבלו ממנה מתנה נהדרת – חוברת טיולים מפורטת הכוללת חמישה ימי מסלול מדוקדקים עם מקומות בילוי, אוכל, נוף וחוויה. כי גם אם אתם לא בדרך לשם אחרי הראיון הזה…בטוחה שבקרוב תהיו).

תודה רבה חן על ראיון מרתק! אתן מוזמנות להמשיך וללמוד על החיים של חן בניו-יורק בבלוג האישי שלה "באמאשלי" ומבטיחה שגם אם ביקרתן עשרות פעמים בעיר הזו – חן תדע איך לחדש לכן!

ואם אתן במקרה אמהות ישראליות שגרות מחוץ לישראל ורוצות להתראיין למדור "אמהות מסביב לעולם", אשמח אם תצרו איתי קשר בדוא"ל shira@prettysimplelife.co.il.


פספסתן את הראיונות הקודמים? מזמינה אתכן לבקר איתי מסביב לעולם:

אמהות מסביב לעולם: הכירו את קרן מניו זילנד 

אמהות מסביב לעולם: הכירו את יוליה מאוסטרליה 

אמהות מסביב לעולם: הכירו את ליאת מיפן

אמהות מסביב לעולם: הכירו את כריסטינה מספרד

אמהות מסביב לעולם: הכירו את דונה מסקוטלנד

אמהות מסביב לעולם: הכירו את ג'ואנג מקוריאה


וכמובן את כל סיפורי קוריאה שלי בבלוג:

5 עובדות מפתיעות על היריון ולידה בקוריאה

5 עובדות מפתיעות על גידול ילדים בקוריאה

הדברים הקטנים שמקלים על הורים בקוריאה

7 מתנות מעוצבות לראש השנה ((וגם פרקטיות!) שכל אמא צריכה

מאז שהפכתי לאמא לא נעלתי נעלי עקב (למעט בחתונות או באירועים רשמיים).

סניקרס הם החבר הכי טוב שלי. 

מאז שהפכתי לאמא, איבדתי את מפתחות הבית יותר פעמים משניתן לספור. פעמיים הם נמצאו בחור המפתח של תיבת הדואר. בדר"כ הם פשוט נשכחים בדלת הכניסה. פעם נמצאו בתוך עציץ ופעם בתוך כסא הבימבה (ותודה לאביגיל שמחביאה על בסיס קבוע חפצים ולאחר מכן שוכחת היכן הניחה אותם).

אך הודות לבעלי היקר, שהזמין לי מארה"ב את Tile, ההתקן הגאוני לאיתור חפצים שנעלמו להם לפתע, לא איבדתי את צרור המפתחות אפילו פעם אחת. את ה-Tile ניתן לחבר לצרור המפתחות, לטלפון, לתיקים או לכל מה שנוטה להיעלם וכאשר הפריט לא נמצא, פשוט מחייגים אליו מאפליקציה המותקנת בטלפון הנייד ומחכים לשמע הצלצול ולקבלת מפה המראה לך מיקום מדויק של החפץ (וכך מצאתי את צרור המפתחות שנשכחו בתא הדואר). מושלם לאמהות שבהיסח דעת מניחות דברים ברחבי הבית ולאחר מכן לא מוצאות אותם.

www.prettysimplelife.co.il | Tile Key/Wallet/Item Finder
Tile: התקן גאוני שמציל אותי פעם ביום לפחות לאיתור חפצים שנעלמים. רק מחברים לצרור המפתחות, לטלפון הנייד או מניחים בארנק.

מאז שהפכתי לאמא לא תליתי תיק צד על כתפי. תיק גב שאני נושאת, יפה ומעוצב מלא בציוד האישי שלי ושל הילדים נוח לי בהרבה.

אני מודה לאלוהים בכל אחת מהפעמים כשאני נאלצת להתכופף ולהרים חפץ מהרצפה שנזרק או "נפל" ואף תיק צד לא מתעופף לו מכתפי לכיוון פרצופי 🙂 ).

מאז שהפכתי לאמא, הפריט החשוב ביותר בתיק שלי הוא תיק האיפור. איפור, כמובן, אין שם. אך הוא מלא בכל טוב של אמהות: פלסטרים (בכל הצורות ובכל הגדלים), חומר דוחה יתושים, משחת הרגעה (למקרה ופספסתי אזור מריחה), ספריי עזרה ראשונה (קסם שמרפא כל פצע ושריטה), מגבונים לחים שאני אוספת מבתי קפה ומסעדות (כי איכשהו תמיד כשבאמת צריך, חבילת המגבונים הלחים איננה בתיק), עוד פלסטרים (כי אף פעם אין מספיק). אה, ופריט אחד עבורי – שפתון לחות.

שפתון הלחות הוא החבר השני הכי טוב שלי (לאחר הסניקרס) ולפעמים הוא גם בעל סגולות ריפוי לפצעים ושריטות של הילדים (באין ברירה ובמקרי קיצון בהם מלאי הפלסטרים אזל וטרם חודש).

מאז שהפכתי לאמא, מסך הטלפון הסלולארי מנופץ באופן קבוע. אין טעם לתקן, הילדים רק יפילו אותו שוב.

טוב. כאן עיוותתי את המציאות והעללתי לשווא על ילדיי. בדרך כלל מי שמפילה את הטלפון הסלולארי זו אני ומאז שבאו לעולם לפני כשני עשורים לא היה זמן נתון בו מסך הטלפון שלי לא היה מנופץ. אף מגן לא מצליח להגן על השלומיאליות שלי – אך לפחות תמיד ידעתי לבחור מגנים יפים ומעוצבים (אם כי חסרי תועלת במקרה שלי).

מאז שהפכתי לאמא אני מנהלת אינספור רישומים ומשימות: אירועים הקשורים לילדים או תזכורות כלליות באפליקציות בטלפון הנייד, פגישות עבודה ו-TDL הקשורים לעיסוקיי ביומן. ורעיונות ומחשבות באלפי מחברות מעוצבות שמסתובבות להן בבית.

למי עוד יש אובססית מחברות כאן?? בשנים האחרונות אני פשוט לא מפסיקה לקנות מחברות מעוצבות ויפות ואני פשוט מתה על הטרנד החדש של מחברות "רגילות למראה" שבמרכזן מופיע איזה דף צבעוני מלא חיים עם מסר משובב לשבירת המונוטוניות של השורות והלובן. 

מאז שהפכתי לאמא וזמני הפנוי התכווץ אני מנסה לייעל את כל נושא המתנות. מה שאפשר להזמין און-ליין, ויחסוך לי את השיטוט והטיול, תמיד יקבל אצלי עדיפות.

ואם גם אתן כמוני, אמהות פרקטיות נטולות זמן אך חובבות דברים יפים, שימושיים ונוטפי סטייל, בוודאי תשמחו לקבל אחת ממתנות לראש השנה המעוצבות שאספתי כאן עבורכן.

מתנות מעוצבות לראש השנה שכל אמא צריכה

  1. סט מחברות של חברת Ban.Do הכיפית והצבעונית שכוללת מסרים צבעוניים ומשובבים במרכזה.
  2. התקן לאיתור חפצים אבודים של חברת Tile שמציל אותי לפחות פעם ביום.
  3. תיק גב משגע בפאטרן שיש האהוב של אתר העיצוב Society6.
  4. כיסוי קונפטי מנצנץ לטלפון הנייד בצבע רוז גולד האופנתי.
  5. תיק איפור שקוף + הולוגרמה גם של חברת Ban.Do שדרכו תוכלו לראות את כל בית המרקחת שסחבתם איתכן לגינה. והכי שווה – תוכלו להשתמש בתיק הזה גם כקלאץ' לערב ללא הילדים ולהיות האמהות הכי מגניבות בשכונה.
  6. שפתון EOS האורגני הכי טעים שיצא לי למשוח על שפתיי. נסו את טעמי הקוקוס או האוכמניות ולא תצטערו.
  7. ה-סניקרס של הסתיו הקרוב. גם זהב, גם סקוטצ'ים וגם פומה. יש יותר סטייל מזה?

פנקו את עצמכן במתנה לראש השנה או שלחו לבעלכן כרמז דק 🙂 העיקר שתהנו, תחגגו ותתחילו את השנה החדשה ברגל ימין (עם סניקרס משגע לרגליכן!).

שנה טובה!


גילוי נאות: בכל המוצרים (או במוצרים דומים של המותג) והמותגים המומלצים כאן התנסיתי בעצמי, אהבתי ולכן בחרתי לשתף. הלינקים למוצרים הם חלק מתוכניות שותפים שונות וכך גם אני מרוויחה (קצת) באם תבחרו לרכוש. 

חוגגת שנתיים של בלוגינג עם הגרלה: לוח שנה מעוצב מתנה

שנתיים בדיוק עברו מאז שלחצתי על כפתור ה"פרסום" בפעם הראשונה.

שנתיים בלבד אך ההרגשה היא כאילו מאז ומעולם הבלוג היה חלק מחיי.

הרהורים מה יהיו הפוסטים שאכתוב, רעיונות ליצירה הבאה, מחשבות על הבלוג, על דרכים לקידומו, לשיווקו –  אינם פוסקים לרגע.

כל חג. כל אירוע. כל שיחה.

כל בילוי. כל טיול או חוויה.

קוראים לי לשבת ולכתוב, לעצב, ליצור ולשתף.

כל תגובה לפוסט.

כל נרשמת חדשה.

כל לייק שנצבר.

מרטיטים את ליבי ומעלים חיוך על פניי.

וכל פוסט שלא נהנה מתפוצה.

כל יצירה שנוצר פער בין הדימיון לביצוע.

כל פעולה הקשורה לבלוג שלא זוכה להכרה.

עושים לי קווץ' בלב.

אני היא הבלוג.

balloons


לא בכדי השקתי את הבלוג בחודש ספטמבר. תחילתה של השנה העברית החדשה.

ספטמבר מאז ולתמיד יסמל, בעיני, את תחילתה של השנה וזאת חרף ידידינו ברחבי העולם שהחליטו כי תחילתה של שנה היא דווקא בחודשי החורף הקרים. הרי ברור אלפי מונים, שבמקרה הזה הצדק עם היהודים ושעדיף לחגוג את תחילת השנה בסיומו של קיץ חם וארוך, בעת שמנשבות רוחות סתיו נעימות מאשר בחורף הקר והחשוך שסיומו לא נראה באופק.

ספטמבר תמיד יהיה הזמן בו אסתכל קדימה, אקבע מטרות שארצה לממשן ואדמיין חלומות שארצה להגשימם.

וכל החלטה שתתקבל בספטמבר, בין אם היא אישית, עסקית, משפחתית – אסמן ביומן ובלוח השנה התלוי במטבח ואצפה להגשמתה במהלך השנה.

לכן, איזו דרך טובה יותר מאשר לחגוג את גם תחילתה של השנה העברית החדשה וגם את יום ההולדת השני של הבלוג, אם לא לחלק לקוראות מתנה?

מתנת תודה על כך שאתן פותחות את הניוזלטר, קוראות ומגיבות, כאן בבלוג או בפייס, מלייקקות, משתפות, מספרות לאחרות, מפרגנות וגורמות לי לסיפוק אדיר ולהרגשה שכנראה אני עושה משהו טוב עם הבלוג שלי.

ולמה לחלק רק מתנה תודה אחת שאפשר לחלק ארבע מתנות?

ארבע ממנויות הבלוג שלי יזכו בלוח שנה מעוצב מתנה בכדי שגם לכן יהיה מקום בו תוכלו לכתוב את כל החלומות והמטרות שתצפו להגשים במהלך השנה.

אילו לוחות שנה יוגרלו? הבחירה עבורכן תהיה קשה, אני מבטיחה.

אם אתן מחובבות הפאטרנים הפרחוניים בוודאי תרצו לזכות בלוח שנה מעוצב של חברת Rifle שמשווק על ידי יולטהבוטיק הנייר היפה ביותר בארץ.

לוח השנה לשנת 2018 מבית Rifle Paper מבוסס כולו על איורים מושלמים של המאיירת אנה בונד באווירת yucatan שנמצאת במקסיקו. כל חודש כולל איור משתנה אשר בסוף השנה יהיה ניתן למסגרו (חשוב לציין: לוח השנה הינו לועזי ותחילתו בינואר 2018).

www.prettysimplelife.co.il | לוח שנה מעוצב מתנה

ומה אפשר לצפות מיולטה בשנה הקרובה? בשנה הקרובה מתכננים עמי ואסף, בעלי יולטה, להמשיך ולהציג קולקציות חדשות של מותגי הנייר המובילים בעולם כמו גם מוצרים חדשים של חברות הנייר האהובות Belle & Boo, MT Masking Tape ,Rifle Paper. בנוסף, מתוכננים להגיע לחנות מותגי נייר חדשים ומובילים מאירופה שטרם נחשפנו אליהם בישראל.

את לוח השנה המושלם של Rifle שיוגרל פה ועוד מוצרים שווים אחרים של החברה וחברות אחרות אתן מוזמנות למשש בעצמכן (וגם לזכות בהנחות שוות!) בחנות הממוקמת ברחוב מסריק 19 תל אביב בחגיגות לציון שלוש השנים לחנות שתיערכנה ב- 08.09.2017, יום שישי. אני אהיה שם!

www.prettysimplelife.co.il | לוח שנה מעוצב מתנה

אם אתן מחובבות הנוסטלגיה והסגנון הנאיבי בוודאי תרצו לזכות בלוח השנה המאויר של סטודיו לימיק, מותג למוצרי נייר וחנות מקוונת לפריטים מאויירים.

לוח השנה השולחני של לימיק, מלווה כולו באיורים ייחודיים ומקוריים של בעלת הסטודיו המוכשרת, לימור ביטן פיטלסון המתאפיינים ברוך, מתיקות, צבעוניות נעימה ומזמינה ותשומת לב לפרטים הקטנים. לוח התכנון השנתי יהיה מושלם לשימוש בפינת העבודה או בבית ובסוף הלוח מחכה גם הפתעה קטנה: פוסטר מעוצב שניתן למסגר עם הכיתוב: "זו הולכת להיות השנה שלי"!

www.prettysimplelife.co.il | לוח שנה מעוצב מתנה

ומה אפשר לצפות מלימיק בשנה הקרובה? חוץ ממוצרי נייר חדשים נוספים בעיצובים מתוקים ומשמחים, מחלקת הפרינטבלס החדשה בחנות של לימיק צפוייה להתרחב ולהתמלא בכל טוב כך שבקרוב תוכלו להנות מהעיצובים גם במדפסת הביתית שלכם. בנוסף, ללימיק בלוג חדש שמתוכנן להתמלא בפוסטים יצירתיים, מלאי השראה ומשמחים עם הצצה למאחורי הקלעים של המותג, וגם קבוצת פייסבוק חדשה שכולן מוזמנות להצטרף אליה, "יוצרות ונהנות עם לימיק", שמיועדת לקהילת של נשים יצירתיות וחובבות יצירה במסגרתה תהנו מהטבות ייחודיות לחברות הקבוצה ובתכנים כייפים ומלאי השראה.

www.prettysimplelife.co.il | לוח שנה מעוצב מתנה

אם אתן מחובבות הטבע ובעלי החיים בוודאי תרצו לזכות בלוח השנה המאויר של המאיירת והמעצבת המוכשרת, נרקיס שחף.

לוח השנה מאוייר בעבודת יד, וכולל איורי חיות מים וחיות יבשה. את האיורים איירה נרקיס שחף, בעלת המותג וחנות הבוטיק המקוונת הנושאת את שמה, בה תוכלו למצוא הדפסים, מחברות, סיכות דש, כרטיסי ברכה מאוירים ועוד, במהלך "חופשת הלידה" שלה, כשהייתה לה קצת מנוחה הניהול השוטף של העסק והיא הרגישה צורך עז ליצור.

NarkisShachafומה אפשר לצפות מנרקיס שחף בשנה הקרובה?

בשנה הקרובה המותג הולך ומתרחב עם ליין מוצרים חדשים, שיכללו בתוכם גם מוצרים בהתאמה אישית, יחד עם מוצרי פרינטבל. השנה לוקחת נרקיס צעד קדימה יחד עם החיים האישיים שלה ופונה יותר לכיוון של תינוקות וילדים. כך שבעתיד תוכלו למצוא בין השאר תעודות לידה מעוצבות, הדפסים לחדרי ילדים ועוד!

NarkisShachaf2ואם אתן מחובבות הסגנון הסקנדינבי בוודאי תרצו לזכות בלוח השנה השחור-לבן של חברת מוצרי הנייר השיקית, 300gr.

לוח השנה של 300gr מתאפיין, כשאר מוצרי החברה במינימליזם פרקטי ונוח לשימוש, מיוצר מניירות איכותיים ביותר ומאופיין בקו עיצובי טיפוגרפי ובסקאלת צבעים מונוכרומטית. 300gr נולד מתוך שיתוף פעולה בין בית הדפוס גאמא למעצב אוריה גנור ומטרתו ליצור מותג ייחודי למוצרי נייר יפים ושימושיים.

300grומה אפשר לצפות מ-300gr בשנה הקרובה?

בלוח השנתי של 300gr כבר מסומנים כמה תאריכים חשובים והראשון שבהם הוא בשבת הקרובה, 09.09.2017, בה ישתתפו ביריד TLV MARKET בבית רומנו ואליו כולכן מוזמנות להצטרף.כמו כן, 300gr ישיקו לקראת השנה החדשה את הקולקציה הרביעית במספר, עליה הם עובדים בשבועות האחרונים ובשנה הקרובה מאחלים לעצמם לפתוח חנות נוספת למותג, והפעם בתל אביב.
www.prettysimplelife.co.il | לוח שנה מעוצב מתנה

אמרתי לכן שהבחירה תהיה קשה!

מעוניינות לזכות באחד מלוחות השנה? הנה הפרטים המלאים:

מי יכולה להשתתף בהגרלה?

כל מי שמנויה לניוזלטר של הבלוג ותציין תכתוב בתגובות (כאן למטה, לא בפייסבוק) כי היא מעוניינת להשתתף בהגרלה ועל הדרך כותבת איזה לוח שנה הכי תשמח לקבל!

תני לי מתנת בלוגלדת חזרה

עשי לי לייק לעמוד העסקי של הבלוג בפייסבוק (במידה ולא עשית זאת עד היום) ודאגי לשתף פוסט זה עם חברה טובה.

ואם את לא מנוייה לניוזלטר?

אל דאגה, הרשמי לבלוג באחד מהבאנרים המפוזרים באתר, מלאי אחר כל השלבים שתיארתי למעלה (לייק ושיתוף בפייס, תגובה בבלוג למטה) והנה – גם את משתתפת בהגרלה.

***לתשומת לבכן, רק מי שביצעה את כל השלבים (מנויה לניוזלטר, הגיבה למטה, לייק ושיתוף בפייסבוק) תתשתף בהגרלה***

פרטים נוספים? 

ההגרלה הסתיימה! תודה לכל המשתתפות! שמות הזוכות אשר יישלח אליהן לוח שנה ממש בקרוב הן – >> בלוח שנה של Rifle שנמכר בחנויות יולטה זכתה: לימור קלר 
>> בלוח השנה השולחני של לימיק זכתה: מעיין קליימן יעקבי 
>> בלוח השנה של נרקיס שחף זכתה: יפעת מאירי
>> בלוח השנה של 300 גרם זכתה: גלית בן-נר גדיש

נתראה בפוסט הבא! המשיכו לעקוב….

Birthday_Mailchimp_4

 

 



תמונת הבלונים נלקחה מאתר Designed by Freepik

חזרה לבית ספר ולגן: ראיון עם הילדים לקראת שנת הלימודים (להדפסה חינם)

חוזרים-לבית-ספריוצרת:

אני מאמינה כי אחד מהתפקידים החשובים ביותר שלי כאמא הוא לעזור לייצר זכרונות טובים עבור ילדיי.

זכרונות מטיולים שיצאנו אליהם כמשפחה, זכרונות מאירועים מיוחדים שחגגנו יחדיו וזכרונות מההווי היומיומי – הארוחות המשותפות, קריאת הסיפורים לפני השינה, ההשכמות היומיות שכוללות נשיקות ודגדוגים לפני שקמים מהמיטה. כל משפחה ואוסף המסורות והזיכרונות שלה.

זכרונות שיעלו חיוך על פניהם גם כשיחשבו עליהם עוד כמה שנים.

זכרונות אשר בזכותם, אני מקווה, יפתחו בטחון עצמי ואשר יעצבו את אישיותם כבוגרים.

שומרת:

וכאמא (או כאבא), אני מאמינה שתפקידי גם לפעול על מנת לתעד את הזכרונות.

כך שגם אם קצת נשכח או נעלם –  ישנם אלבומי תמונות, ומזכרות שרכשנו מהטיול, ויש גם קופסאות בהם נשמרות מיטב היצירות של הילדים וברכות שקיבלו בארועים מיוחדים. וכולם יחדיו עוזרים בשימור ותיעוד הזכרון המשפחתי המשותף. (ועל כל ההמלצות, הדרכים והאוספים שלי גם כתבתי בפוסטים שונים בבלוג ומזמינה אתכן לקרוא כאן וכאן וכאן).

Back-to-school-Interview-with-kids-1מתעדת:

את הזכרון של היום הראשון לכיתה א' אני בטוחה שרובנו חקקנו בלבנו. בכל זאת, זה אירוע מכונן. ובוודאי גם הורינו צילמו את המאורע ותיעדו אותו באלבום התמונות המשפחתי.

אך מי היינו אז ביום הראשון? מה אהבנו? ומה לא? ממה התרגשנו או אפילו פחדנו בתחילת שנת הלימודים?

וממה הורכבה אישיותנו כבר אז? אלו דברים עניינו אותנו? אלו אהבות טיפחנו או חששות פיתחנו והאם שמרנו עליהם גם כשבגרנו?

את התשובות לכל שאלות האלו – לא בטוח שאנחנו זוכרות.

אני בכל אופן לא. אך כאמא, כן הייתי רוצה שילדיי יזכרו.

ולכן, בשל תפקידי כיוצרת ומשמרת ומתעדת הזכרונות, החלטתי לפתוח במסורת משפחתית חדשה: ראיון כתוב עם הילדים לקראת תחילת שנת הלימודים באמצעותו יחלקו איתי וישתפו אותי – מה הם אהבו, ממה חששו וממה הם התרגשו לפני עלייתם לכיתה חדשה או לגן חדש. 

Back-to-school-Interview-with-kids-2

את הראיון בחרתי לחלק לשניים – חלק אחד שישקף את אהבותיהם בתקופת זמן זו והחלק השני קשור להעדפותיהם בביה"ס או לגן. והנה מה שענו ילדיי:

יונתן, בן 7, עולה לכיתה ב' בכפר סבא

החברים הכי טובים שלי:  עומר יהונתן ויואב
צבע אהוב: סגול ספר אהוב: קפטן תחתונים
שיר אהוב: גנגנם סטייל משחק אהוב: לגו
כשאגדל אהיה: מהנדס לגו
אני הכי אוהב בביה"ס: כשיש הפסקה פעילה
המקצוע האהוב עליי הוא: התעמלות המקצוע הכי פחות אהוב עליי הוא: חשבון
בהפסקות תמצאו אותי: צופה במשחק כדורגל
קופסת האוכל שלי מכילה: כריך עם גבינה צהובה ומלפפונים
אני מאחל לעצמי שהשנה: אני אהיה אלוף העולם בכל המקצועות

Back-to-school-Interview-with-kids-5 Back-to-school-Interview-with-kids-4אביגיל, בת 4 ו-10 חודשים, עולה לגן חובה בכפר סבא

החברות הכי טובות שלי: אלה, שירה, נגה
צבע אהוב: ורוד ספר אהוב: אגדות של נסיכות
שיר אהוב: “How Far I’ll Go” של מואנה משחק אהוב: לגו
כשאגדל אהיה: מלכה
אני הכי אוהבת בגן: לרדת לשחק בחצר
הפעילות האהובה עליי בגן: כשיש יום הולדת לאחד מהילדים
המשחק האהוב עליי בחצר: לטפס על הסולמות
קופסת האוכל שלי מכילה: פיתה עם קוטג' או טונה, מלפפון קלוף, גזר, עגבניה
אני מאחלת לעצמי שהשנה: אלמד לקרוא אותיות

Back-to-school-Interview-with-kids-6את הראיונות בכוונתי לסרוק ולצרף לאלבום התמונות הדיגיטאלי המשפחתי השנתי (טיפים להכנת אלבום משפחתי מושלם תמצאו בפוסט כאן).

Back-to-school-Interview-with-kids-3ואם אהבתן את הרעיון וברצונכן להתחיל במסורת חדשה של ראיונות לפני תחילת שנת הלימודים אצלכן במשפחה. מזמינה אתכן להוריד את קובץ פרינטבל הראיון וליצור עבורכן ועבור ילדיכן זכרון משפחתי נוסף.

וכמובן, אל תשכחו לצלם את הילדים ביום הראשון של שנת הלימודים מחזיקים בשלט שלום כיתה א' (או כל כיתה אחרת ואפילו גן) שהכנתי עבורכן כבר שנה שעברה וניתן להוריד בפוסט כאן.

Back-to-school-FIrst-day-of-school-sign

 

 

ושתהיה שנת לימודים פוריה ומוצלחת!


האימג'ים בראיון והבאנר נלקחו מאתר Freepik

5 בלוגים של יצירה ואימהות מומלצים לימי הקיץ החמים

תנו לי לברוח.

למקומות קרירים יותר, בהם ניתן לכרוך צעיף קיצי מבלי להזיל ליטרים של מים.

למקומות בהם כל בית פרטי כולל מדשאות ענק ובריכת שחיה שרק ממתינה לאיזו מסיבת בריכה בסופ"ש הקרוב.

למקומות בהם מסיימים (או מתחילים) את היום עם קוקטייל הום מייד שנלגם על הפטיו (או במסיבת הבריכה!)

למקומות בהם תסרוקות לא נהרסות תוך דקות ספורות בגלל הלחות המזעזעת.

תנו לי לברוח.

בין כל ההפעלות והיצירות, הנסיעות, התיאומים, השריונים והמשחקים.

בין כל ההשתוללויות, הנזיפות, הצעקות, המריבות, הפיוסים, ושוב המריבות.

בין כל ההגיות והקריאות האפשריות לתואר "אמא", "איייייייימממממממממא", "אי-מה!".

תנו לי כמה דקות של אסקפיזם.

תנו לעצמכן.

תצרפו עוד פיד לרשימה.

תתמכרו.

www.prettysimplelife.co.il | Favorite Craft Blogs / Mummy Blogs | בלוגים של יצירה ואימהות מומלצים
קצת אסקפיזם בבקשה…

תברחו איתי.

לבלוגים של יצירה ואימהות האהובים עליי שמספקים לי מידי יום כמה דקות של מפלט והשראה.

לעולמן של הבלוגריות האמריקאיות אחריהן אני עוקבת, אחר חלקן אפילו שנים.

מתפעמת מהיצירתיות, שואבת את היופי, נחשפת לנקודות מבט שונות, מתרשמת מהרעיונות ולומדת – להיות בלוגרית, להיות אמא.

אז אם בין כל המטלות והמשימות, אתן מחפשות, גם כן, לברוח לכמה דקות, תנו לי לעשות לכן הכרות עם הבלוגים האהובים עליי.

www.prettysimplelife.co.il | Favorite Craft Blogs / Mummy Blogs | בלוגים של יצירה ואימהות מומלצים

a cup of Joממבט ראשון הוא לא הבלוג הכי יפה ומעוצב שתמצאו ברשימה. להפך. העיצוב של הבלוג פשוט יחסית, התמונות, גם הן, פשוטות יחסית ואינן מבוימות או צבעוניות, ועם זאת, אם תשאלו אותי איזה בלוג מהווה לי השראה, אבחר ב-"a Cup of Jo" במקום הראשון. זהו בלוג שמקדש את התוכן. את השיחה. את הדיון (וכיאה לכך כמות התגובות בבלוג פשוט עצומה). ג'ואנה גודארד, בעלת הבלוג הניו-יורקית, שחיה שם עם בעלה ושני ילדיה, חולקת את חוויותיה הקטנות והגדולות כאחד, כאמא, כאישה ורעיה. בין אם אלו שיחות עם שני בניה, או עם הקוראות עצמן (פורמט השאלות שאני כל כך אוהבת מנוצל פה במלואו), מחשבות על מערכות יחסים וזוגיות, המלצות על ספרים (לעצמך או עבור הילדים), תרבות, אופנה או עיצוב ובעצם כל נושא שאפשר להציף לדיון על החיים בכללותם.

למה כדאי להכיר את ג'ו? כי זהו בלוג בו כל אישה תמצא את עצמה. לא מושלמת. פשוט היא עצמה.

פוסט אהוב: Penny Walks. רעיון קטן אבל משמעותי לההעצמת הקשר בין הורים לילדים ולהאטת קצב החיים באמצעות משחק שוטטות ברחובות (טוב, בכל זאת רחובות ניו יורק אטרקטיביים יותר מרחובות כפר סבא) אשר כל מטרת הטיול היא ניהול שיחה עם הילדים.

www.prettysimplelife.co.il | Favorite Craft Blogs / Mummy Blogs | בלוגים של יצירה ואימהות מומלצים
הכירו את ג'ואנה גודראד מהבלוג a Cup of Jo

www.prettysimplelife.co.il | Favorite Craft Blogs / Mummy Blogs | בלוגים של יצירה ואימהות מומלצים

Design Mom: אין ספק שזהו הבלוג שיש לי את ההכרות הכי ארוכה עימו. Design Mom, הלא היא גבריאל בלייר, מעצבת גרפית ובלוגרית מוכשרת וותיקה (שחולקת כבר שנים רבות את תפיסת עולמה כאמא לשישה ילדים (כאן המקום לציין שגבריאל ומשפחה נוצרים מורמונים?) הגדלים יחדיו בבית מעוצב בקליפורניה אשר אליו היא מתייחסת כ-Treehouse (וגם כתבה ספר נפלא שניתן להזמין מכאן ועליו המליצה בחום נעמה מהבלוג "סימני דרך" בפוסט האחרון שהעלתה). בבלוג, מעלה גבריאל נושאים הקשורים לילדים קטנים וגדולים כאחד (בכל זאת, שישה ילדים…) כגון חשיפה למסכים, קניית רכב לילדים הבוגרים או שעות השכבה של הילדים, משתפת ברעיונות לעיצוב וסידור הבית (ויש לה גם מדור שלם שמוקדש לבתים עם ילדים), חולקת טיפים הקשורים לחיי משפחה ומציפה שאלות ודיונים על כל נושא שבעולם, שלעיתים נראים טריוואלים אבל איכשהו מקבלים בבלוג משמעות אחרת ועמוקה יותר (כגון איך אתם קוראים לסבא וסבתא שלכם?).

למה כדאי להכיר את גבריאל? כי גבריאל היא ההוכחה שגם עם שישה ילדים, שמעסיקים אותך כל רגע פנוי, אפשר לנהל שיחות אינטלגנטיות שמעסיקות אותנו כאמהות (ולשמור שהבית לא ייראה כאילו הותקף על ידי כוחות גרילה).

פוסט אהוב: what if your partner want fewer kids than you? דיון שניהלתי בעצמי עם עופר לפני קבלת ההחלטה ללדת ילדה שלישית (ההחלטה השלישית כי טובה בחיי!) ואני בטוחה שעוד רבות מאיתנו מנהלות עם בני זוגן.

www.prettysimplelife.co.il | Favorite Craft Blogs / Mummy Blogs | בלוגים של יצירה ואימהות מומלצים
הכירו את גבריאל בלייר ומשפחתה מהבלוג Design Mom

www.prettysimplelife.co.il | Favorite Craft Blogs / Mummy Blogs | בלוגים של יצירה ואימהות מומלצים

!Oh Happy Dayאם תהיתן אי פעם איך זה לחיות על קשת בענן, פשוט תכנסו לבלוג Oh Happy Day! ותגלו. הבלוג הכי צבעוני, הכי יצירתי שבו כל יום הוא סיבה למסיבה. עם השנים והתגברות הויז'ואל על חיינו, עבר הבלוג טרנספורמציה והפך מבלוג אישי על מסיבות, טיולים, עיצוב ויצירות בניצוחה של ג'ורדן פרני (אחותה של גבריאל בלייר, Design Mom) למכונת הפקה משומנת שמפזרת קונפטי של פוסטים מעוצבים מידי יום. אמנם, קצת חבל לי שהפן האישי אבד ובהחלט יש הרבה פחות תוכן טקסטואלי מעניין אך עם זאת, הרעיונות היצירתיים, ההפקות הסופר מושקעות והתמונות המשגעות הן בהחלט חגיגה צבעונית לעיניים שעושה שמח בלב.

למה כדאי להכיר את ג'ורדן? כי אין דבר שפינייאטה בצורת חד קרן ודונאט מלא צבעי מאכל לא יכול לפתור.

פוסט אהוב: Boys Room. פוסט נושן עוד מהימים שג'ורדן שיתפה מחייה האישיים בו תיארה את תהליך עיצוב חדר בניה. חדר שכצפוי צבעוני, שמח ומלא עניין והשראה שכולל פרטי מעצבים יחד עם פרטי ריהוט מאיקאה.

www.prettysimplelife.co.il | Favorite Craft Blogs / Mummy Blogs | בלוגים של יצירה ואימהות מומלצים
הכירו את  בניה של ג'ורדן פארני מהבלוג Oh Happy Day!

www.prettysimplelife.co.il | Favorite Craft Blogs / Mummy Blogs | בלוגים של יצירה ואימהות מומלצים

A Beautiful Messהאחיות אמה ואלסי, מ- ABM כבר ממזמן אינן רק בלוגריות – אלא אימפריית לייף סטייל שכוללת אפליקציות צילום מצליחות, קורסים און ליין, ספר DIY (שניתן לרכוש בלינק כאן), חנות, צוות אינסופי של כותבים ואפילו בר שפתחו בעיר מגוריהן, ואי אפשר שלא להעריץ אותן על כך. הן יצירתיות וכיפיות ועם זאת מאוד ממוקדות, מקצועיות וביזנס אוריינטד. מעבר לרעיונות ה-DIY שהן משתפות, למתכונים ולשפע הקוקטיילים שחולקות (כנראה צריך לשתות הרבה בכדי להיות בכזה דרייב). מעבר לרעיונות העיצוב שלהן ולסטיילנג המטורף, מומלץ מאוד לבקר במדור הבלוגינג שלהן שם הן משתפות בנדיבות טיפים להצלחה, בצילום, בבלוגינג, בניהול עסק ועוד.

גם אם לא תקראו כל פוסט שהן מעלות (וזה גם די בלתי אפשרי בתחשב בעובדה שהן מעלות פוסט חדש מידי יום), גם אם רבים מפרויקטי ה-DIY שהן מציגות אינם פרקטיים (כי מי מאתנו תבנה אח בחצר? למי מאתנו יש בכלל חצר??) וגם אם אינכן אלכוהוליסטיות במסווה (שוב, כמות הקוקטיילים שמכינים כאן בבלוג היא עצומה יחסית) שווה לעקוב אחרי הבלוגריות-אחיות הכי מצליחות בעולם, ולו רק בכדי לבהות בתמונות המעלפות של הפוסטים שהן מעלות.

למה כדאי להכיר את אמה ואלסי? כי אחות זה באמת הדבר הכי טוב בעולם שאישה יכולה לאחל לעצמה.

פוסט אהוב: On Changing Dreams בו אמה, האחות הצעירה מבין השתיים, משתפת בתהליך שעברה עד שמצאה את הייעוד שלה כשותפה בבלוג שאחותה אלסי פתחה והטיפים שלה לכל מי שחולמת על עסק עצמאי משגשג.

www.prettysimplelife.co.il | Favorite Craft Blogs / Mummy Blogs | בלוגים של יצירה ואימהות מומלצים
הכירו את אמה צ'פמן ואלסי לארסון מהבלוג a Beautiful Mess

Blogstitle5Tell Love and Partyכאן לא תמצאו מתכונים, לא מחשבות על אמהות, לא טיפים להורות, לא המלצות לטיולים ובעצם לא תמצאו כאן שום דבר למעט יצירה. יצירה, יצירה, יצירה. ואם כבר מתמקדים בנושא אחד בלבד, ברור שזה ייעשה בצורה המושלמת ביותר, כן? שפע של רעיונות ליצירה ו-DIY  לעיצוב הבית, להפקת מסיבות ולחגים מעשה ידיה של שרה, בעלת הבלוג. כולם צבעוניים, כולם שמחים ומה שאני הכי אוהבת כולם ישימים ופרקטיים (כאן לא בונים אח בחצר!). ואם כבר נכנסתן לבקר, אל תפספסו את חשבון האינסטגרם ההורס של שרה.

למה כדאי להכיר את שרה? כי תמיד טוב שיש חברה שיכולה להרים לך הפקה מושלמת לכבוד יום ההולדת של הקטן/ה בן רגע.

פוסט אהוב: Watermelon Party, הפוסט, שלדעתי הוא זה שפרסם את שרה, התגלגל לו (ועדיין מתגלגל) בפינטרסט כבר שנים – מסיבה (בלי סיבה) בנושא אבטיח, קיצי ומרענן!

www.prettysimplelife.co.il | Favorite Craft Blogs / Mummy Blogs | בלוגים של יצירה ואימהות מומלצים
הכירו את שרה וולק מהבלוג Tell Love & Party

Blogstitle6לא. זה לא שם של בלוג הפעם (אלא התלהבות כללית מהכותרות היפות שיצרתי 🙂 )

וכן. יכולתי להמשיך עוד ולהמליץ על עוד עשרות בלוגים בינלאומיים יפיפיים שאני עוקבת אחריהם על בסיס קבוע. אבל נשאיר אותם לפוסט המשך וניתן לכן, בינתיים, לעשות הכרות מעמיקה עם החמש הנבחרות.

אך אם אתן תוהות כיצד אני, בכלל, מצליחה לעקוב אחרי כל כך הרבה בלוגים במקביל, אני רוצה לשתף אתכן בסוד.

'Bloglovin, האפליקציה והאתר המושלמים לכל מי שאוהבת בלוגים ומקומות להשראה (היי, אם את פה זו כנראה את!) ומחפשת דרך נוחה לעקוב אחרי הבלוגים האהובים עליה במקום אחד.

Bloglovin2

בדומה לכל הרשתות החברתיות, גם ב-'Bloglovin, מוצג לך פיד, של כל הפוסטים האחרונים שעלו בבלוגים אחריהם את עוקבת (על ידי לחיצה על כפתור ה-Follow), מאז ביקרת באפליקציה לאחרונה.

הפוסטים נשמרים בפיד שלך עד שתקראי את הפוסט. לאחר שסיימת לקרוא תוכלי לעשות love לפוסט (כאן אוהבים, לא מלייקקים!), לשתף או לשמור את הפוסט תחת תיקיות שבנית לעצמך בבלוגאבין', לשימוש עתידי (למשל, אם קראת פוסט המלצות על יעד בעולם שאת עתידה לבקר בו, למה שלא תשמרי את הפוסט תחת תיקיית טיולים שתבני לעצמך?).

Bloglovin’

בנוסף, אם את מחפשת בלוגים בנושא מסוים או אם את לא עוקבת אחרי מספיק בלוגים ובא לך להוסיף עוד כמה לרשימה, בלוגלאבין' תמיד שמחה להציג לך בלוגים נוספים אחריהם אינך עוקבת בקטגוריות שונות (באתר: Find Blogs \ באפליקציה: Explore) תוך הצגת מספר העוקבים העולמי אחר  כל בלוג.

כמובן, שאם את בעלת בלוג משל עצמך, מומלץ  להגדיר זאת תחת ה-account הפרטי שלך (Claim your blog) וכך ליצור ערוץ נוסף של עוקבים אחריך (אם כי יש לקחת בחשבון שמרבית המשתמשים באתר הם קוראי אנגלית).

וטיפ אחרון בהחלט – ל-Bloglovin' בלוגים משובחים משל עצמם בנושאים שונים: עיצוב, טיולים, DIY, מזון, אופנה ועוד וממליצה מאוד להירשם אליהם לפי תחומי העניין שלך. היופי בבלוג של Bloglovin' נובע מהעובדה כי החבר'ה שם חשופים למאות אלפי בלוגים ופוסטים ביום, ולכן מסוגלים לרכז לכן מידי ניוזלטר, המלצות בנושאים מגוונים מבלוגים שונים שככל הנראה, לא הייתם נחשפות אליהן אילולא הבלוג.


מקווה שעמדתי בהבטחתי ואכן סיפקתי לכן כמה דקות של אסקפיזם טהור.

ואם אתן רוצות לדעת אחרי איזה עוד בלוגים של יצירה ואימהות (או בכלל) אני עוקבת, תוכלו לגלות בקלות אם תתחילו לעקוב אחרי בחשבון שלי ב-Bloglovin'! 

מהן הבלוגים האהובים עליכן? באיזה תחומי עניין? ואלו בלוגים משרים עליכן השראה? אני תמיד שמחה לגלות בלוגים נפלאים וחדשים ולהוסיפם לפיד שלי ב-Bloglovin'. 

 

איך עמדנו בפקק 10 שעות ושרדנו? רעיונות לערכת יצירה ופעילויות לילדים בנסיעה

www.prettysimplelife.co.il | It's Summer Time! | My favorite craft materials for kids to survive summer

יש דברים שלא קורים בישראל. לא יורד גשם בקיץ. לא סוגרים בתי קפה בשעה 17:00 ולא עומדים בפקק 10 שעות.

עומדים בפקקים. ברור. ולקטר עליהם אנחנו אלופי העולם (אם כי בימינו, אין באמת מדינה, מפותחת או מתפתחת, שלא סובלת מפקקים ועומסים בערים מרכזיות ובכבישים הבינעירוניים ובמיוחד בסופי שבוע, חגים או חופשים מקומיים).

אבל אין  מצב שתעמדו בישראל בפקק בן 10 שעות להגיע ממקום אחד לשני. פשוט אין. המדינה לא גדולה מספיק.

בשביל זה תצטרכו לטוס רחוק, למדינה זרה.

בשביל זה תצטרכו לשהות במדינה גדולה יותר, בה המרחקים בין המקומות גדולים בהרבה יותר (וגם הגבולות נזילים יותר).

ובשביל זה תצטרכו להחליט לצאת לחופשה דווקא באחד מימי החופש או החג היחידים שיש לעובדים במדינה.

בואו נגיד, שבשביל לעמוד בפקק 10 שעות ולשרוד על מנת לספר על כך, תצטרכו לנסוע, נגיד, למדינה כמו דרום קוריאה :).


חשבנו ששיחקנו אותה. תיאמנו לנו חופשה מחוץ לסיאול, במלון מפואר בחג השבועות. כל מי שעובד בחו"ל בשגרירות ישראל או בחברה ישראלית, יודע שחופשות מתאמים רק בחגים יהודים בהם מקום העבודה סגור לרגל החג, אך המשק עדין עובד כרגיל. ריק מתיירים, מחירים נוחים ובלי פקקים.

ובכל זאת, עשינו טעות של מתחילים. לא הצלבנו את התאריך עם לוח החופשות הקוריאני ולכן לא שמנו לב שערב חג שבועות נופל על Children's Day המקומי  (5 במאי). חופש לכולם.

תבינו, מספר ימי החופשה והחגים הקוריאניים בשנה לעובד מסתכמים בערך ב-10 ימים. זהו. העובדים הקוריאנים ידועים לשמצה בשעות העבודה הארוכות שלהם מחד, ובהעדר ימי חופשה מנגד. אז שיש יום חופש, שבמקרה גם כזה שממשיך לסופ"ש ארוך, אין קוריאני שיחליט להישאר בבית. חייבים לצאת לטייל.

וכך, בבוקר נעים בחודש מאי, מצאנו את עצמנו עומדים בפקק. פקק שהחל מיד עם יציאתנו מסיאול, והסתיים רק עם הגענו למלון, עשר וחצי שעות לאחר מכן (שבפועל, משך הנסיעה היה אמור להסתכם בשלוש שעות).

ולהוסיף על הזוועה, תיק האוכל שהיה אמור ללוות אותנו במהלך הנסיעה, נשכח בכניסה לבית.

ברכב, אבא, אמא שלו (חמותי), ילד בן שלוש וחצי, עוללה בת שנה וחצי ואמא עצבנית, רעבה (שכחנו את האוכל בבית!) ודחוסה במושב האחורי בין שתי כסאות לרכב של ילדים עומדים בפקק.

ועומדים.

ועומדים.

היעד הנכסף
היעד הנכסף אליו הגענו אחרי 10.5 שעות בפקק

כיצד שורדים 10.5 שעות ברכב עם שני ילדים?

עם קצת עצירות (מזל שבכבישים המהירים בדרום קוריאה תמיד ניתן למצוא מתחמי מזון ונקודות עצירה וריענון לנהגים), עם קצת טלוויזיה ועם ערכת נסיעה שאני תמיד אורזת לילדים (או עכשיו כשהם גדולים, והם אורזים לעצמם – כי באמת מאוד סביר לקחת עמך לחופשה קומקום צעצוע או חלק של פאזל אחד…)  הכוללת משחקים, הפעלות וספרים מתאימים לגילם.

נסיעה ארוכה עם הילדים, היא בדרך כלל חוויה מאתגרת. גם כמבוגרים אנו מתקשים לשבת במקום כל כך הרבה זמן, ובוודאי שלילדים זה לא פשוט.

ונכון, שבעידן הטלפונים החכמים אפשר פשוט לתת להם את הטלפון הנייד ולהקרין להם סרטים במהלך הנסיעה, אבל, באופן אישי, אינני עושה זאת (למעט, הנסיעה הזו, הידועה לשמצה, אז כל האמצעים היו כשרים). לא מפעילה טלפון נייד במהלך נסיעות, לא לסרטים ולא למוסיקה. גם מחשש לקרינה מוגברת ברכב הקטן והצפוף וגם כי בחיי היום יום, כל עוד אני יכולה לשלוט על כך, אני משתדלת להגביל את זמן המסכים שלהם בבית או בנסיעה.

אז מה כן עושים אצלנו בנסיעה? ספרים, משחקים, יצירות והפעלות שניתן להכין גם בזמן שנוסעים.  

DIY-Road-Trip-kit-for-kids_4

ומאחר שבחופש הגדול, צפויות לנו שתי נסיעות ארוכות, החלטתי שהשנה נשתדרג. לא סתם תיק או שקית עם השלל שהכנתי ואספתי, אלא ערכת פעילות לנסיעה עם הילדים מעוצבת ויצירתית גם מבפנים וגם מבחוץ.

ערכת פעילות לנסיעה עם הילדים

האתגר הגדול ביותר בנסיעה שצריך להתמודד איתו הוא התנועה והתזוזה של הרכב. ולכן הדבר הראשון שעשיתי הוא לעטוף קופסת נעליים שתוכל לשמש גם כשולחן עבודה וגם כמקום אחסון להפעלות.

DIY-Road-Trip-kit-for-kids_1

את מכסה קופסת הנעליים הפכתי לכן ציירים נייד.

בצד אחד, באמצעות שני אטבי כביסה מיניאטוריים אשר הודבקו לקופסא, אפשר לחבר ניירות או חוברות עבודה, בלי שאלה יזוזו לנו כל רגע.

DIY-Road-Trip-kit-for-kids_7

אפילו פוקימונים ניתן לצייר בזמן נסיעה (צייר וצבע: יונתן פורר 🙂 )

בצד השני, ריססתי באמצעות ספריי שיוצר אפקט גיר חתיכת דיקט (מומלץ לשייף באמצעות נייר שיוף עדין את המשטח על מנת להחליקו ולמנוע שבבי עץ סוררים) והדבקתי לפנים המכסה עם דבק חם. באמצעות גירים יוכלו הילדים לצייר כאוות נפשם ולמחוק עם מטלית לחה.

DIY-Road-Trip-kit-for-kids DIY-Road-Trip-kit-for-kids_3

ובתוך הקופסא?

בפנים הקופסא חשוב להכין מראש הפעלות ויצירות שלא מצריכות דיוק רב מידי (בכל זאת אנו בתזוזה אז בלי מספריים), שלא יגרמו ללכלוך בלתי הפיך (דבק על סוגיו, בצק או פלסטלינה  שיכולים להדבק למושבי הרכב וכמובן גם כל דבר על בסיס נוזל) ועדיף מוצרים בעלי גב קשיח (קרטון) אשר יאפשר יציבות מירבית על שולחן העבודה. וכמובן, לא לשכוח גירים, עפרונות צבעוניים וטושים (מחיקים כמו אלו של קריולה!).

ideas-of-things--to-take-on-long-road-trips

חוברות ייעודיות לנסיעה של מליסה אנד דאג / משחקים ויצירות: מבוכים, צביעה על שקף (אפשר להצמיד לחלון בסיום הצביעה) / חוברות מדבקות
ומה עוד?

ספרים. ספרי חיפוש כגון "איפה אפי", סדרת ספרי "באר שפע" שבכל ספר, מתוארות סצנות באותן הרחובות, הבתים והאנשים בעונת שנה אחרת, או הלהיט המקומי – הספר  "רק בישראל" – ספר החיפושים הגדול" של המאיירת המדהימה והבלוגרית, רחלי שלו, כולם נפלאים לנסיעות ארוכות ומעסיקים את הילדים זמן רב בחיפוש אחר תעלומות נסתרות ודמויות עלומות.

בנוסף, תמיד כיף להביא לפחות ספר אחד שמתאר את היעד אליו נוסעים ומספק מידע גאוגרפי ותרבותי בצורה ידידותית לילדים, שבוודאי יתרגשו עוד יותר, במציאות, לראות את מה שתואר להם בספר.

DIY-Road-Trip-kit-for-kids_6
"רק בישראל- ספר החיפושים הגדול" / מסביב לעולם – קומיקס לילדים על מדינות שונות בעולם / שדה התעופה – ספר חוויתי על מה קורה בשדה התעופה / Busy Places – ביקור בערים החשובות בעולם באמצעות לשוניות

 

ולבסוף, משחקים. ועדיף כאלה שאפשר לשחק עם עצמך: קלפים למיניהם, משחקי חשיבה ("פקק תנועה" הוא משחק קלאסי) או הפעלות שאפשר לקנות מראש או להוריד בקלות מאתרים למיניהן: תשחצים, מבוכים, תפזורות, סודקו, תן קו וכו'.

DIY-Road-Trip-kit-for-kids_8DIY-Road-Trip-kit-for-kids_5

ספרו לי. מה אתן לוקחות לחופשה אתכן? אילו דברים הם must have's בכל נסיעה משפחתית? ואיך אתן והמשפחה מעבירים את הזמן בפקקים?


עוד רעיונות לפעילויות, ספרים ומשחקים בזמן נסיעות משפחתיות של בלוגריות מובילות:

פעילויות להדפסה חינם שרבות מהם מתאימות לנסיעה: תמר בהרב מהבלוג טרונצו'

המשחק שמשדרג כל נסיעה משפחתית: נעמה אורבך מהבלוג "סימני דרך" 

מגלים עולם – המלצות על ספרי ילדים שמטיילים בעולם: ליען נוסבאום מהבלוג "בדרכים" 

טיפים לנסיעות עם מתבגרים: מיכל מנור מהבלוג "רואה עולם" 

נסיעה טובה!

איך תכננתי פעילויות לילדים בחופש הגדול ושכחתי מהילדים

www.prettysimplelife.co.il | It's Summer Time! | My favorite craft materials for kids to survive summerזה היה אמור להיות פוסט המשך לפוסט הקודם בו חלקתי עימכן שלושה טיפים שימושיים לתכנון פעילויות לילדים לחופש הגדול.

והוא עדיין כזה. אבל על הדרך הוא גם הפך להיות שיעור קטן בהורות עבורי.

המשוואה הייתה פשוטה: בפוסט אחד אתן המלצות כיצד להיערך ולתכנן את הפעילויות לילדים לחופש הגדול ובפוסט ההמשך אשתף אתכן בלוח תכנון לקיץ שהכנתי עבורכן מתנה. לוח תכנון קיצי, שתוכלו להוריד בהמשך הפוסט (או אם אתן כבר מנויות לניוזלטר של הבלוג, הוא ממתין אצלכן בתיבת הדוא"ל), עליו תוכלו לציין את כל הפעילויות והרעיונות שלכן וגם טיפ לפטנט לעיצוב הלוח כך, שיתאפשר לכן שימוש חוזר בו, להסיר פעילויות או להוסיף, מבלי להדפיס מחדש כל פעם או למחוק בקו שחור את השינוי.

לוח-תכנון-קיץ_1ומאחר ואני לא רק משתפת ברעיונות אלא מבצעת אותם בעצמי, גם אני התחלתי ליישם את שלושת הטיפים שחלקתי. התחלתי לאגור חומרים ליצירה ולשריין ולהזמין כרטיסים להצגות ומוזיאונים ולבדוק באתרים מה מתקיים איפה ומתי. אך תוך כדי מחקר ובניית הרשימה שלי, נזכרתי בגורם אחד שלא לקחתי בחשבון בעת תכנון הפעילויות לחופש הגדול.

הילדים.

לא שאלתי אותם מה הם רוצים. לא התייעצתי איתם ולא נתתי מקום לרעיונות שלהם.

ואמנם זה לא מאוחר מידי, הרי החופש אפילו לא התחיל, ואמנם אני מאמינה שאת מרבית (ואפילו כל) הדברים שכתבתי ברשימה הם ירצו לעשות, עדיין, העובדה הזו קצת היממה אותי. הייתי עסוקה כל כך בלתכנן ובלנהל עד ששכחתי לשתף אותם ואף הראיתי חוסר התחשבות בכך שלא חלקתי עימם את התכניות שלי ולא שאלתי אותם לדעתם, כי אני יודעת יותר טוב מהם מה צריך ומה כדאי לעשות.

עצרתי. קראתי להם ושאלתי אותם.

וביקשתי מיונתן, שכבר יודע לכתוב, להוסיף את הרעיונות שהם העלו בכתב על לוח התכנון.

לוח-תכנון-קיץ_6ועכשיו יש שתי רשימות.

הרשימה שלהם

www.prettysimplelife.co.il | Summer Activity Planner

והרשימה שלי.

www.prettysimplelife.co.il | Summer Activity Planner

ולמרבה השמחה, אכן נוספו מספר רעיונות ליצירה ומקומות בהם נרצה לבקר ולטייל שלא עלו בדעתי קודם.

ולכן בקיץ הקרוב, גם נכין קרטיבים יחדיו, וניסע לפסטיבל (איזה? לא יכלו להגיד לי…) ונלך שוב פעם למוזיאון המדע ונעשה יצירה עם נייר (את ההחלטה איזו יצירה משאירים לי) ועוד כמה רעיונות שלא היה להם מקום בקטגוריית "היכן נבקר ונטייל?"

ולי נוספה עוד פעילות לרשימה. לזכור לשתף, לחלוק ולשאול גם את הילדים לדעתם, גם אם יותר קל לי להחליט הכל על דעת עצמי.


רוצות גם את לוח התכנון הקיצי? הרשמו לבלוג כאן מטה, אשרו הרשמתכן לאחר קבלת מייל ממני וקבלו את הקובץ לתיבת הדוא"ל שלכן (ובמידה ואתן מנויות לניוזלטר, לוח התכנון כבר ממתין לכן שם).

וכמו שאתן יודעות התכונה שאני הכי דוגלת בה היא פרקטיות. ובהתאם, לוח התכנון הוא גם כזה ולכן הוא רב חודשי ורב שנתי.

לוח-תכנון-קיץ_3מה הכוונה? לאחר ההדפסה הניחו אותו במסגרת פלסטיק, לא זכוכית, פשוטה (בתמונות אני משתמשת במסגרת Fiskbo של איקאה בגודל 30*40) ובאמצעות טוש מחיק (כזה שקונים בכל חנות לציוד משרדי) רשמו את כל הרעיונות והפעילויות לחופש הגדול שעולים על דעתכן, את כל המקומות שבהן תרצו לבקר ושבצו בלוח החודשי בהתאם. שיניתן את הלו"ז? היה בלת"ם? מחקו באמצעות מטלית לחה ורשמו מחדש.

 אז מה התכניות שלכן לקיץ? אילו פעילויות כבר סגרתן או אתן חולמות לעשות? והכי חשוב – מה הילדים שלכן מבקשים לעשות (מעבר לים / בריכה וטלוויזיה כמובן)?

פעילויות לילדים בחופש הגדול: רשימת חומרי היצירה האהובים עליי לילדים

www.prettysimplelife.co.il | It's Summer Time! | My favorite craft materials for kids to survive summer

יש לי סוד..

אני אוהבת את החופש הגדול.

אהבתי כילדה ואני אוהבת כאמא לילדים.

כשאני חושבת על החופש הגדול בילדותי עולים בי זיכרונות יפים, לא גדולים בהכרח כמו חופשות בארץ או בחו"ל, אלא דווקא היומיומיים האלה, שחווינו כמעט באופן קבוע מידי יום בקיץ.

את ההליכה לקאנטרי קלאב בהרצליה שם הקפדתי להתאמן על היכולות האמנותיות והאקרובטיות שלי בבריכה (כמה פעמים אפשר לעשות סלטה במים מבלי להוציא את הראש וכמה רחוק אפשר לצלול?) והריצה הנרגשת לכיוון מגלשות המים (והירידה מהמגלשה הישרה שתמיד פלטה ממני צרחה קטנה של פחד מהול באושר) .

את הירידה לים לקראת השקיעה או ממש מוקדם בבוקר בכדי להתחמק מהשמש הקופחת, את קופסאות הפירות שאמא הייתה מביאה עמה ואת שמשייה שאבא תמיד היה סוחב.

את המפגשים השנתיים במלון עם החברים שחיו באמריקה והיו באים לבקר מידי קיץ ובאמתחתם שלל מתנות ומוצרים שלא היה אפשר להשיגם בישראל בשנות ה-80 (מי אמר טי שירט עם טושים מיוחדים לצביעה על חולצה ולא קיבל?).

את הנסיעה הכמעט שבועית עד פארק הירקון בתל אביב (בהעדר פארקים אחרים ראויים באזורנו) למשחק בגן השעשועים ליד האגם או סתם לריצה על המדשאות.

וכמובן את מסיבות יום ההולדת שלי, שנחגג באוגוסט. מסיבות לחברות טובות בלבד (את הטראומה מהמסיבה הכיתתית היחידה שערכו לי שיתפתי בפוסט כאן) שכללו בריכה מתנפחת בחצר הבניין או בגילאים מאוחרים יותר הליכה לקאנטרי עם חברות ולאחריה מסיבת פיג'מות או פיקניק בפארק (הירקון כמובן).

אני אוהבת את החופש הגדול

וכאמא לשלושה ילדים קטנים, הרצון שלי, הוא ליצור גם עבורם זיכרונות יפים בחייהם המוקדמים. זיכרונות שישרו עליהם בטחון ושילוו אותם בעתיד שויעזרו לעצב את אישיותם  – גם בחייהם כבוגרים.

ואני כמעט מתביישת ונבוכה להגיד זאת להורים שמסביבי, שאני אוהבת את החופש הגדול. ושאני אוהבת שהילדים שלי בחופש ואת היציאה מהשגרה המעייפת והמלחיצה של יקיצה מוקדמת, הכנתם, זירוזם וארגונם ליציאה, מחשבות על ארוחות צהריים ומה נבשל היום וריצות לחוגים וחברים. לי גם מגיע חופש גדול.

www.prettysimplelife.co.il | It's Summer Time! | My favorite craft materials for kids to survive summerאני אוהבת את החופש הגדול.

אך לא אכזב ואגיד שחודשיים שלמים עוברים עלינו בשלווה ובנחת. כמובן, שישנם רגעי משבר, כעס ועצבים שאז אני מייחלת שהראשון בספטמבר יתקרב במהרה וייגאל אותי מהחופש הארוך הארוך הזה.

אולם, לשמחתי, אני עדיין לא שם.

אנחנו עדיין טרום החופש הגדול וטרום הקייטנות ואני כולי עסוקה בתכנונים – איזו פעילות קיץ עם הילדים אעשה? לאיזו הצגה נלך? (צריך להזמין מראש), אילו תערוכות מעניינות יש השנה? (אני מאוד אוהבת את תערוכות הקיץ במוזיאון ארץ ישראל בתל אביב) ואיפה נטייל? וגם רעיונות ליצירה להכנה בימים שנשאר במרביתם בבית –  הרי לא סביר וגם לא כלכלי שנוציא כספים מידי יום בכדי לצאת ולבלות.

ובכדי שגם אתן תאהבו את החופש הגדול (אם לא כמוני, אז לפחות קצת יותר), אני רוצה לשתף אתכן בשלושה טיפים שימושיים שאני פועלת לפיהם, לתכנון פעילויות לילדים בחופש הגדול, בבית או בחוץ.

שלושה טיפים לתכנון פעילויות לילדים בחופש הגדול:

1. הכינו מראש רשימה של רעיונות יצירה לילדים להפעלה בבית ורכשו מוצרים וחומרים בהתאם. בדף הפינטרסט שלי כאן ריכזתי עבורכן שפע של רעיונות יצירה והפעלות לילדים לימים בהם מבלים יותר בבית. בנוסף, ממליצה בחום לבקר בכמה מהבלוגים והאתרים האהובים עליי שעוסקים כולם, איך לא, ביצירה לילדים: Hello Wonderful  /  Kiwi Crate / lamaisondeloulou / טרונצ'ו – הורים וילדים נהנים מהחיים /  Art Bar

2. ערכו מחקר ובנו רשימה של מקומות אשר ניתן ליהנות בהם עם הילדים ללא תשלום: עברו על אתרי הרשויות המקומית שלכן ושל אלו הקרובות אליכן ובדקו אלו הפעלות והצגות מוצעות לילדים ללא עלות במסגרתן; לכו לספרייה העירונית (ואם לא קראתן את הפוסט החשוב: מתי לאחרונה ביקרתן עם ילדיכן בספרייה?" שם אני חולקת עימכן טיפים מעולים לביקור מוצלח בספרייה, זה הזמן); חפשו מקומות מוצלים כמו יערות, ערכו בהם פיקניק ולאחריהן חפשו וחקרו "אוצרות" טבע כמו ששיחקנו בהפעלה כאן, בדקו אילו מוזיאונים פותחים את שעריהם לילדים לא תשלום במהלך הקיץ (כדוגמתת מוזיאון ישראל בירושלים) ובמידה ויש לכם מנוי מטמון של רשות הטבע והגנים (מומלץ בחום!), עברו עלל הפרסומים מטעמם וסמנו לכם פעילויות שניתנות חינם או בעלות מוזלת במהלך הקיץ מטעמם.

3. עברו על כל ההנחות המוצעות מטעם חברות כרטיסי האשראי / ועדי העובדים ואתרי הקופונים לפני שאתן מזמינות כרטיסים. כי אם כבר להוציא כסף, אז לפחות לנסות ולצמצם עלויות.. מהניסיון שלי, אין כמעט פעילות שלא ניתן להשיג אליה מחיר מוזל – כולל כניסות לבריכות הקרובותת לבתיכן, כניסה לתערוכות ולמוזיאונים או כרטיסים להצגות שנותרו אליהם כרטיסים. ואם יש לכן נקודות או "פינוקים" במסגרת חברות האשראי אשר מתאפסים מידי חודש בחודשו, ממליצה כי כבר ביוני תזמינו את הפעילויות המועדפות עליכם ליולי אוגוסט.

אני אוהבת את החופש הגדול.

ואני גם אוהבת רשימות (וגם כתבתי על כך ארוכות בפוסט כאן). ולכן אני רוצה לשתף אתכן ברשימת המומלצים שלי בכל הקשור לחומרי יצירה והפעלה וערכות DIY שכדאי שיהיו בכל בית עם ילדים (והרשימה נכונה כמובן, תמיד, ולא רק לימי החופש הגדול):

חומרי יצירה שחובה שיהיו בכל בית עם ילדים (ניתן להשיג בכל חנויות היצירה)
Craft supplies must haves: My favorite kids craft supplies to survive summer vacation

חרוזי גיהוץ (בתמונה של IKEA) / פיקסלים (הלהיט החדש והיקר בבית) / דס או פימו לפיסול  / צבעי גואש וקנבסים לצביעה / קשים וחרוזים להכנת שרשראות או מסגרות

חומרים שתמיד אפשר לעשות מהם ניסוי מדעי

חומרים-מדעייםאבקת אפייה / סודה לשתייה / בלונים (טוב גם ליצירות) / בקבוקים וכוסות מפלסטיק / צבעי מאכל / קשים / קורנפלור (לא בתמונה) / חומץ (לא בתמונה) / נוזל כלים (לא בתמונה)

ערכות ליצירה מוכנות מראש שניתן לרכוש ולשלוף

ערכות אוריגמי יפייפיות

www.prettysimplelife.co.il | It's Summer Time! | My favorite craft materials for kids to survive summerמשחקי דמיון וערכות אוריגמי של בעלי חיים ושאר יצורים בקיפולים מרהיבים מחכים לכן בחנות המקסימה הזו ב-Etsy ובמחירים ממש מצחיקים (סביבות 35-40 ש"ח לערכה).

חוברות צביעה עם "פטנט"

www.prettysimplelife.co.il | It's Summer Time! | My favorite craft materials for kids to survive summerחוברות צביעה של "מליסה אנד דאג" שניתן לקנות בחנויות צעצועים וציוד משרדי המצוידות ב"פטנט" מיוחד: צביעת הדף יוצרת צורות גאומטריות ופאטרנים שונים המוטבעים בציור וגורמים לקריאות הפתעה ועניין בקרב הילדים.

חוברת מדבקות בנושאים שונים 

www.prettysimplelife.co.il | It's Summer Time! | My favorite craft materials for kids to survive summerמתנה שתמיד גוררת שקט (לפחות בקרב ילדיי) העסוקים בהדבקת המדבקות בעמודים הנכונים. ואם לא מפריע לכן שיהיו בשפה האנגלית ניתן לרכוש במחיר זול יותר מבארץ באתר ה-Book Depository העולמי אשר משלח ללא עלות לישראל.

ערכת עיטוף יצירתית של soulandpaper

ערכה לעיטוף והכנת מחברות של סול אנד פייפר

ערכה מקסימה הכוללת כל מה שצריך לאחה"צ של עיטוף ויצירה באמצעות ניירות, שבלונות, מדבקות ועוד המגיעים כולם עם הערכה. ומה יוצרים? כל מה שעולה על רוחכן –  מחברות, מתנות, אלבומים או שקיות. ובאתר במקסים של soulandpaper תמצאו הדרכות מפורטות ורעיונות כיצד לעשות זאת בחן וביופי.

אני אוהבת את החופש הגדול. ואתן?

אשמח אם תשתפו אותי האם אתן מהאוהבות אני או השונאות של החופש הגדול?  וגם אילו מוצרים צריכים להתווסף לרשימת מוצרי "החובה" בכל בית לדעתכן? מחכה לשמוע!

הפוסט הזה הוא רק ראשון מסדרת פוסטים לקיץ אשר תעזור לכן לצלוח אותו בשלום ובקרירות יחסית. ובשבוע הבא, מתנה ו-DIY קליל לתכנון כל הפעיליות לחופש הגדול עם הילדים. שווה לעקוב!

אמהות מסביב לעולם: הכירו את קרן מניו זילנד

5 עובדות שאני יודעת על ניו זילנד.

  1. צילמו בה את טרילוגיית שר הטבעות.
  2. מתגוררים בה יותר כבשים מבני אדם (ושהכבשים מפליצות גזים הגורמים להגדלת החור באוזון).
  3. שבין הניו זילנדים לאוסטרלים קיימים חילוקי דעות קשים באיזו מדינה מהשתיים המציאו את הפבלובה.
  4. הציפור הלאומית היא קיווי כי היא דומה לפרי – ולכן הניו זילנדים מציגים את עצמם כ-Kiwi's.
  5. יש לה נופי פרא משגעים ואני חולמת על טיול בניו זילנד בעתיד.

5 עובדות וזהו.

אז תארו לכן את שמחתי שחברתי לבלוגספירה, נעמה אורבך מהבלוג "סימני דרך" שידכה אותי לחברתה קרן סגל, המתגוררת בדֶנִידִין, ניו זילנד, עם בן זוגה דני ושתי בנותיה, תמר (8) ויסמין (5), שהסכימה שאראיינה למדור "אמהות מסביב לעולם" בכל הקשור להורות, אמהות וגידול ילדים שם. תודה לך נעמה ותודה לך קרן שהסכמת!

קרן_משפחה
קרן והמשפחה

מזמינה אתכן כתמיד, לעשות לעצמכן כוס קפה (או במקרה שלנו, תה אנגלי, בהיות ניו זילנד חברה בחבר העמים הבריטי המכיר במלכה אליזבת' כעומדת בראשה), משהו מתוק ליד (רק לא פבלובה) –ולטוס איתי לצדו השני של העולם, וללמוד קצת על החיים בניו זילנד מפיה של אמא המתגוררת שם.

וכרגיל, תזכורת קטנה לפני שצוללים. כמו בראיונות הקודמים, מידי פעם אוסיף תובנות והערות משלי. אלו יצוינו באמצעות ראשי התיבות של הבלוג – PSL.

קצת על קרן:

נולדתי בירושלים וגדלתי בעיר העתיקה, מקום מיוחד (ומורכב) לגדול בו והמשכתי להתגורר בה גם בבגרותי. כשהייתי בת 10 נסעתי עם משפחתי לפוסט דוקטורט של אבי באנגליה, מה שזכורה כחוויה מאוד משמעותית עבורי. נחשפתי לבית ספר שהתנהל באופן מאוד שונה ממה שהייתי רגילה לו בארץ – המורים היו יותר רגועים, ויותר פנויים לתלמידים, הייתה הרבה עבודה עצמאית ודגש על יצירה ואומנויות. בעיקר, חוויתי במשך שנה אחת ילדות כמו שהיא יכולה להיות במקום אחר, שיש בו פחות מתחים קיומיים כמו בארץ, ומנגד, הרבה יותר אפשרויות מבחינת תרבות פנאי. בנוסף, אמי לא עבדה באותה השנה, מה שתרם והוסיף לחוויה החיובית ואני זוכרת כמה כיף היה לי שאמי הייתה בבית ולא הייתה צריכה לתמרן בין מחויבויות של עבודה לאמהות.

אמנם, נסעתי רק לשנה, אך החזרה לארץ מאנגליה לא היתה פשוטה לי כלל. הרגשתי לא כל כך שייכת. לא אהבתי את הלימודים בבית הספר. היו דברים שהיו לי מעניינים, אבל לא הרגשתי שום קשר רגשי לרוב המורים/ות שלי, ובעיני זה מפתח חשוב ללמידה. בנוסף, הלימודים נראו לי חסרי מעוף, והחיים בעיר העתיקה בירושלים היו מאוד שונים מאשר אלה שלצד נחל קטן באוקספורד. לשמחתי, פגשתי חברות חדשות בשכונה שלי שהפכו לחברות חיים, ושההתבגרות לצידן הייתה ועודנה מתנה ענקית בחיי.

כשבגרתי בחרתי ללמוד פסיכולוגיה  ואחר כך למדתי גם  סוציולוגיה. עבדתי בהרבה דברים, אבל בעיקר לימדתי והנחתי קבוצות דיאלוג בין יהודים לפלסטינים. נשארתי לגור בירושלים, ושם גם הקמתי את משפחתי. לפני כארבע שנים הזדמנה לבן זוגי האפשרות להמשיך ללימודי דוקטורט בניו זילנד, ושמחנו על האפשרות לשינוי וכך עברנו לכאן. לא ידעתי עוד במה אעסוק כשהגענו (היום, אני דוקטורנטית לפסיכולוגיה), אבל שמחתי על הזמן עם הבנות בבית, שעזר לכולנו להתרגל למקום החדש. הדבר היחידי שידעתי לגבי ניו זילנד לפני שהגענו לכאן הוא שאהבתי מאז גיל ההתבגרות את השיר של דליה רביקוביץ' "שני איים ל ניו זילנד".

פנגווינים-צהובי-עיניים
פנגווינים צהובי עיניים שאפשר לפגוש בניו זילנד

אלו החוויות, התובנות והמחשבות של קרן על הורות וגידול ילדים בניו זילנד.

על ללדת בבית את בתך 

את שתי הבנות ילדתי בארץ ועם שתיהן היו לי לידות נפלאות. קודם כל, מאוד נהניתי מההריונות. זו הייתה חוויה מדהימה בעיני, שאפשרה הרבה חיבור לגוף וליכולת שלנו, הנשים, לצור חיים חדשים. אבל גם הריון מצריך הרבה מפגש עם המערכת הרפואית, ויש גם אי ודאות, ודברים מלחיצים, אז לא הכל היה תמיד קל וכיפי. התכוננתי היטב ללידות שלי וידעתי בדיוק איך אני רוצה ללדת. כשהייתי ילדה ראיתי את הכלבה שלי ממליטה פעמיים, וזכרון ההמלטות שלה היה משמעותי עבורי. היא התכנסה בתוך עצמה, חיפשה מקום חשוך ושקט, ומשם בעצם ידעה מה לעשות. הזיכרון הזה של ההמלטות שלה, עזר לי בהכנה שלי ובאופן שבו דמיינתי שהלידות שלי תהיינה. למזלי הדברים גם הסתדרו כמו שרציתי. ילדתי את בתי הבכורה במרכז ללידה טבעית בתל השומר, ואת בתי הצעירה ילדתי בבית. למיטב ידיעתי, בניו זילנד קיימת אפשרות הבחירה לאישה היכן ללדת – בבית חולים או בבית (PSL: וזאת בניגוד גמור לישראל, אשר משרד הבריאות מקשה על אלו המבקשות ללדת במרכז לידה טבעי או בבית וישנם תנאים מאוד מסוימים אשר היולדת צריכה למלא בכדי שיתאפשר לה ללדת בבית כגון אישה בריאה עם היריון תקין שמתגוררת במרחק של עד חצי שעה מבית חולים ויש בבניינה מעלית. כמו כן, נשים ישראליות הבוחרות ללדת בביתן אינן זכאיות למימון הלידה אלא למענק לידה בלבד). אני, למזלי, יכולתי לגייס ללידה הן במרכז לידה טבעי והן ללידה בבית עם מיילדת פרטית, את הכסף, אך בניו זילנד אלו ממומנים על ידי המדינה (PSL: כמו בניו זילנד גם בבריטניה מממנים לידות בית כפי שלמדתי כשראיינתי את דונה מסקוטלנד שגם היא ילדה את שני בניה בביתה).

דבר נוסף שהיה חסר לי מאוד בארץ, וכאן הוא מובן מאליו זו תמיכה וליווי של הזוג. מכיוון שלא מלמדים אותנו איך להיות אמהות, אנחנו צריכות ללמוד את הכל בעצמנו, או לשמוע הרבה מאוד עצות מנשים אחרות, שלא תמיד מתאימות לנו. ולי באופן אישי לקח לי הרבה זמן לפתח את "העצמי" שלי בתור אמא. בניו זילנד, כבר בתחילת ההיריון בוחרים מיילדת שמלווה את המשפחה לאורך ההיריון עד כמה שבועות אחרי הלידה. הגישה הרפואית בניו זילנד היא מאוד מניעתית, ולכן, המיילדת המלווה אחראית על מעקב ההריון באופן כללי, וגם על הבדיקות במהלך ההריון, פרט לאלה שרק רופאה יכולה לעשות. כך שלמעשה, היא הדמות המשמעותית עבור בני הזוג לאורך כל ההריון, הלידה, וההתרגלות לילד/ה חדש/ה.

על ההחלטה לא לשלוח את הבנות לגן עד גיל מאוחר

אחרי שבתי הבכורה נולדה הבנתי שמבחינתי החיים השתנו בצורה שלא ניתן להחזיר אותם להיות כפי שהם היו. גיליתי שלהיות אמא זה הדבר שאני הכי אוהבת בעולם, ואפילו שיש והיו המון רגעים קשים, משעממים, מתסכלים, הרגשתי שאני לא רוצה לעבוד ולשלם כדי שמישהו/מישהי אחרת ייהנו מלבלות עם הבת שלי, ורציתי שאני אהיה זו שתזכה להיות איתה כמה שיותר. ידעתי שאני מאוד רוצה להישאר איתה בבית עד גיל שארגיש שהיא בשלה להיפרד ממני ולצאת למסגרת מחוץ לבית. היה לזה, כמובן, מחיר כלכלי מאוד גדול, ואני מאושרת שבן הזוג שלי ראה את הדברים בדיוק כמוני, והיה ברור לנו כהורים שהבאתה לעולם היא מבחינתנו סוג של "מהפכה" בחיים שלנו, ובסדרי העדיפויות שלנו.

מה שהיה לי מאוד חסר בארץ, כאמא שנשארה בבית עם ביתה, ובניו זילנד הוא מאוד זמין, זו מסגרת חברתית מחוץ לבית. אמנם ארגנתי לה ולעוד ילדה מין מסגרת קטנטנה של 9 שעות בשבוע, כשהייתה בת שנתיים וקצת וגם הצטרפתי לפעילויות של הורים שהם בחינוך ביתי, אבל לפחות בירושלים, המון פעילויות מחוץ לבית עם ילדים צעירים כרוכות בתשלום. כאן, המצב מאוד שונה – המוזיאונים הם בחינם, בילוי בבריכת שחיה עירונית להורה וילד/ה עד גיל 5 עולה משהו כמו 10 ש"ח, כך שזה מאוד סביר. בארץ היו מעט מאוד אפשרויות כאלה. (PSL: מה שמאוד מזכיר לי את החיים בקוריאה, גם שם עלויות הכניסה למקומות היו סבירים בהחלט כמו גם האופציות לבילוי היו רבות יותר ומותאמות יותר לילדים כפי שתיארתי בפוסט כאן).

גן-בוטני-בדנידין
הגן הבוטני בדנידין שניתן לבקר בו ללא עלות.

בנוסף, בניו זילנד ניתן למצוא עוד משהו מיוחד שנקרא מרכזי משחק – אלה מרכזים להורים וילדים עד גיל 7, שבמחיר יחסית סמלי אפשר לבוא אליהם בבקרים ולבלות עם אמהות וילדים אחרים. המרכזים הם קואופרטיביים, כך שכל משפחה ששייכת למרכז גם "עובדת" בו. זה דורש מחויבות, אבל בתמורה מספק עוד "בית" להיות בו. כשהבנות שלי היו צעירות, זה היה לי מאוד חסר. כי לפעמים בבקרים רציתי פשוט שיהיה לי עוד בית להיות בו, ולהכיר אמהות במצבי. אני חושבת שזה גם מאוד עוזר מבחינת בידוד חברתי כי לבחירה שלנו להיות עם הבנות שלנו בבית עד גיל יחסית מבוגר היה גם מחיר של בידוד מבחינת החברה שמסביב. לאט לאט הכרנו יותר הורים שעשו בחירה דומה, אבל בהתחלה היינו מאוד לבד עם ההחלטה הזו, כי החברים/ות שלנו לא בהכרח בחרו באופן דומה.

על יוקר מחייה ותרבות צריכה 

עד לא מזמן, היה מקובל בניו זילנד שאחד ההורים נשאר בבית לגדל את הילדים/ות לפחות עד גיל שלוש, לפעמים עד גיל בית ספר, ולפעמים בכלל. זאת אומרת, אפשר היה כנראה די בקלות להסתדר עם משכורת אחת. אני מתרשמת שהדברים השתנו מאוד בשנים האחרונות, ושעלויות המחייה כבר פחות מאפשרות היום עבודה רק של בן/בת זוג אחד/ת. יחד עם זאת, יש הרבה משפחות שאנחנו מכירים שבהם רק אחד/ת מבני הזוג עובד/ת, כך שכנראה שזה עדיין אפשרי.

אני חושבת שניו זילנדים מאוד רגועים ביחס לעבודה, ובאופן כללי, דואגים להרבה זמן משפחה ובית. למשל, מאוד מקובל ששני ההורים נמצאים בבית בארוחת ערב, ונדיר מאוד שנשארים לעבוד מאוחר. אם יוצא לי להישאר לפעמים אחרי 17:00  במקום העבודה שלי, אני בדרך כלל לבדי. סופי שבוע הם די קדושים, ואנשים לא עובדים בהם.

עם זאת, אני חושבת שגם החברה כאן עוברת תהליכי שינוי מואץ ומרגישים שינוי ביוקר המחיה לעומת מה שהיה בעבר. ביחס לישראל, גם השינויים האלה ביוקר המחייה, עדיין לא הגיעו לעלויות כמו שיש בארץ, אבל בשונה מהעבר, ניו זילנדים מתחילים לשלם יותר על דברים,  מה שמחייב כמובן יותר שעות עבודה, והכיוון כנראה יתחיל להיות דומה יותר ויותר למה שקורה בארץ או בארצות הברית מבחינת הצורך לעבוד יותר על חשבון זמן עם המשפחה והילדים .

לשמחתי, אנחנו גרים בעיר קטנה, אז גם עם השינויים האלה התחילו להיות יותר מורגשים בערים הגדולות, בעיר שלנו עוד אפשר קצת לחיות "כמו פעם". בנוסף, המשפחות שמשתייכות למסגרת החינוכית והקהילתית שאנחנו שייכים לה חולקות ערכים דומים בנוגע לקצב החיים, וסגנון הילדות שרוצים לאפשר לילדים, אז זה מאפשר לנו לשמר די בקלות את הבועה שאנחנו רוצים לילדות שלנו.

אורח-קבוע-בחוף-של-דנידין
דייר קבע בחוף של דנידין, ניו זילנד
על תרבות המיחזור ו"עשה זאת בעצמך"

כאמור, התרבות כאן פחות צרכנית – ניו זילנדים אוהבים לעשות דברים בעצמם, ולתקן כל דבר שצריך בעצמם. בנוסף, הם לא ממהרים לקנות דברים או לזרוק אותם. יש שוק גדול של דברים מיד שניה, ואף אחד לא חושב שזו פחיתות כבוד לקנות משהו משומש, ולמכור משהו שכבר לא צריכים. אותי זה מאוד מרשים. לזה נלווית גם מודעות סביבתית – שאין צורך לייצר זבל מיותר, ובכל דבר שאפשר לעשות שימוש, או להעביר למישהו אחר שיוכל אולי לעשות בו שימוש. למשל, אנשים מאוד ישתדלו לא לזרוק אוכל, ולכל אחד יש בגינה מקום עם שאריות בנייה, למקרה שצריך יהיה לשפץ משהו…

בנוסף, אנשים כאן רגילים לעבוד קשה, הם ייצבעו את הבית בעצמם, או יתקנו ויתקינו דברים אם הם יכולים. לקחת מנקה או עוזר/ת בית זה דבר מאוד לא מקובל, ודי נדיר.

גם בכל הנוגע למיחזור וזבל, השיטה כאן מאוד שונה מבארץ. במשך כל השבוע אוספים את ה"זבל" – מה שאי אפשר למחזר בתוך הבית. בנוסף יש פח של זכוכיות, ופח נפרד לפלסטיק, נייר ומוצרי אלומניום ופחיות. בשונה מבארץ, את הפחים האלה מוציאים מהבית רק ביום האיסוף שלהם, זאת אומרת, פעם בשבועיים מוציאים את הזכוכיות  ובשבוע שאחריו את פח המחזור הכללי (פלסטיק, נייר וכו'). את ה"זבל" שאי אפשר למחזר, אפשר להוציא באותו היום, בתוך שקיות שחורה של העיריה שעולות כסף (שקית גדולה אחת, של 16 ליטרים עולה משהו כמו 7 ש"ח). אנחנו במין ספורט כזה של לייצר כמה שפחות זבל, והאמת שקומפוסט מפחית פי כמה את כמות הזבל שמייצרים. אני חושבת שהשיא שלנו נכון לעכשיו עומד על 8 שבועות. (PSL: ואם טרם קראתן את הפוסט האחרון שלי על שיטת המיחזור בדרום קוריאה, שמזכירה קצת את מה שמתואר כאן, הנה הזדמנות נוספת!)

לשיטה הזו יש בעיני כמה יתרונות – קודם כל – הרחובות נשארים נקיים, כי פרט ליום שבו מוציאים בצורה מסודרת את הזבל, אין פחים בחוץ. בנוסף, השיטה הזו מחייבת א/נשים  לקחת אחריות על כמות הזבל שמייצרים. כל דבר שאנחנו מכניסים הביתה, גם צריך לצאת, וזה עולה כסף, ויכול להיות תקוע בבית עד האיסוף. אגב, בביקור האחרון שלי בארץ הופתעתי לראות כמה פריטי ריהוט (שווים ביותר, אגב) היו מונחים ברחובות שליד ביתה של אמי. שכחתי לגמרי שיש את האפשרות הזו של להניח דברים בחוץ ושהם יילקחו. כאן, צריך ממש לדאוג לפנות דברים. גם אם רוצים למסור אותם, אי אפשר פשוט להשאיר אותם בחוץ. ואם זה זבל ממש (נגיד מכונת כביסה שבורה) צריך לקחת אותה לאתר מחזור ופינוי פסולת.

על מערכת החינוך ומעורבות הורים

הבנות שלי הולכות לגן ובית ספר אנתרופוסופי חצי-ציבורי. המימון של המדינה הוא כמעט מלא לבית הספר, אבל ההורים מתבקשים לתרום לבית הספר, כי חינוך כזה עולה הרבה כסף (חומרים לאמנות, שיעורי נגינה וכן הלאה).  יחד עם זאת, המדיניות של בית הספר היא שכסף אף פעם לא יעמוד כתנאי קבלה או השתייכות לגן או בבית הספר. כך שאף ילד/ה לא יידחו מסיבות כלכליות, אלא ההורים ימצאו דרך לתרום לבית הספר באמצעים שאינם כספיים.

בנוסף, מצפים מכל ההורים לעזור לגייס כספים עבור בית הספר – למשל, פעם בשנה יש יריד (עליו גם כתבתי בבלוג האישי שלי המספר על חיי בניו זילנד) שבו מגייסים הרבה כסף לבית הספר, וכל ההורים עובדים ביריד, מכינים דברים, פעילים ועוזרים. כדי לחסוך בעלויות של עובדים בתשלום, מבקשים מההורים להתנדב בכל מיני עבודות קטנות שבית הספר צריך, ואת בית הספר מנקים ההורים בתורנות.

פסטיבל-אביב-בגן
פסטיבל אביב בגן

אם יוצאים לטיולים  ישנים באוהל של בית הספר, ולא צריך לשלם לאכסניה. ואם כן נדרשת עבודה בתשלום, תמיד יציעו אותה קודם כל להורים שבקהילת בית הספר.

כשרק הגענו לניו זילנד,  מאוד שמחתי לגלות שגני הילדים כאן מאוד גמישים. בארץ חיפשתי לבתי הבכורה גן שתוכל ללכת אליו רק לכמה ימים בשבוע, כדי לאפשר לה התנסויות חברתיות בלעדי, ושביתר הזמן היא תהיה איתי בבית. אבל זה היה ממש בלתי אפשרי למצוא, ובכל מקום הסבירו לי שילדים צריכים ללכת לגן כל יום. כאן זה ממש לא ככה – אפשר לרשום ילדים לגן אפילו ליום בשבוע, או לכמה ימים, ובעצם רק השנה בת החמש שלי התחילה ללכת לגן כל יום, חמישה ימים בשבוע, בין 09:00-13:00. היא שמחה עם הסידור הזה, ואנחנו מאוד שמחים עם הזמן שיש לנו זמן איתה מהצהרים. בתי הבכורה בכיתה ב', והיא מתחילה ללמוד בבית הספר כל יום ב-09:00 ומסיימת בשלוש, גם כן במשך חמישה ימים בשבוע. בעיני זה הרבה מאוד, כי היא חוזרת עייפה, ולא תמיד יש לה כוחות לפעילויות אחרות אחרי בית הספר.

על הלמידה החינוכית

אני מתרשמת שלמורה שלה יש יד חופשית למדי בנוגע לחומרי הלימוד, והיא באמת משתדלת לגוון לפי הרצון שלה, והעניין של הילדים. למשל בשנה שעברה במשך שבוע שלם הילדים עבדו על גינת ירק מחוץ לכיתה שלהם. המורה תמיד פתוחה לכל מיני הצעות של ההורים. למשל, אני השתתפתי לא מזמן בפסטיבל מספרי סיפורים, ורציתי להתאמן ולהציג את הסיפור בכיתה של בתי. המורה מאוד שמחה על האפשרות לחשיפה התרבותית, וזו היתה חוויה מאוד חיובית.

הלוח-של-כיתה-א'
הלוח של כיתה א' בבית הספר

הילדים לומדים סריגה פעמיים בשבוע, נגינה בחליל, ולמרות שהם התחילו ללמוד לקרוא ולכתוב לאט לאט בכיתה א', אני רואה שמשהו בשיטה האנתרופוסופית של למידת קריאה וכתיבה עובד מאוד טוב, ושיש לילדים איזו שהיא תפיסה יותר עמוקה של האותיות. הלימוד היה באמצעות סיפורים, כך שכל אות היתה קשורה באיזה שהוא סיפור, וזה עבד יפה.

כאן אני חייבת לציין שבית הספר שלנו מאוד חריג בנוף מהרבה בחינות. בבית הספר שלנו, למשל, מתחילים ללמוד בכיתה א' החל מגיל שש וחצי – שבע (בדומה לבתי ספר אנתרופוסופיים אחרים בעולם, ולמערכת החינוך הגרמנית בכלל). באופן די מוזר, הניו זילנדים שהם די רגועים באופן כללי, מאוד לחוצים על כך שהילדים שלהם יתחילו ללמוד בבית הספר כבר בגיל חמש. אנחנו באופן אישי מאמינים שזה גיל צעיר מידי, ושמחים שמצאנו מסגרת שמאפשרת להן להתחיל ללמוד בגיל יותר מאוחר.

יחד עם זאת, בתי הספר בניו זילנד באופן כללי נחשבים מאוד טובים, והכיתות בדרך כלל קטנות (אני חושבת שבסביבות ה-20 תלמידים/ות לכיתה בבית ספר "רגיל"). ממה שחברות שלי מתארות מבתי הספר שהילדים/ות שלהם/ן לומדים/ות בהם/ן, גם שם האווירה היא די רגועה, וכוללת הרבה זמן משחק, והמון זמן בחוץ. המצב הזה שיש בו מעט הבדלים בין החינוך הציבורי ה"רגיל" לבין בית הספר הקצת יותר "ייחודי" שאנחנו שולחים את בנותינו אליו, הוא קצת בעוכריו של בית הספר, כי בעצם ביחס למערכת הכללית, לפחות על פני השטח, לא נראה שיש לו הרבה דברים שהם אחרים להציע. אנחנו, כמובן, רואים עוד דברים – כמו הדגש הרבה על אומנויות, ההימנעות משימוש באמצעי לימוד דיגטאליים, הבחירה בקהילה שיש לה אורח חיים קצת אחר ועוד.

בית הספר בקצה הרחוב בו אנו גרים
בית הספר שלנו בקצה הרחוב בו אנו גרים
על קוד לבוש ומזג אוויר

אנחנו מתבקשים שלא להלביש ילדים בבגדים עם פרסומות של חברות, או עם סמלים מסחריים. לשמחתנו, רוב ההורים חיים חיים צנועים, והילדים מתלבשים בבגדים פשוטים ופרקטיים.

הכי חשוב בגדים שיתאימו למזג האוויר שעשוי להשתנות בכל רגע נתון. כך שתמיד צריך לשלוח חולצה קצרה בתיק, אבל במקביל גם מעיל גשם, מגפים ומכנסי גשם… לילדים בגן יש נעלי בית, ומזרן מעור של כבשה (כן, אני יודעת שזה מוזר, אבל זה חם להפליא). לילדים בכיתה יש נעלי בית חמות שהם נועלים בכיתה. בכל מזג אויר הילדים יוצאים ומשחקים בחוץ. הילדים/ות משחקים בחוץ בכל מזג אויר, פרט אולי לגשם חזק או ברד, ואז יש מספיק שטח בתוך הגן או הכיתה למשחק.

למרות שמזג האוויר מאוד לא צפוי, ותמיד יכול לרדת גשם פתאומי, יש כאן סוג של חוסר התרגשות מזה. אני למדתי גם אם יורד גשם אפשר לעשות דברים, ושלא נמסים בגשם. זו היתה תגלית נחמדה. בחורף, קמים בבוקר כשעדיין חשוך, וזה לא כל כך כיף, אבל עד שמגיעים לבית הספר ולגן, כבר מואר ונעים. מחממים טוב את הגן והכיתה ומשתדלים שתמיד יהיה נעים וחמים.

על כבוד ונימוסים

גם אם יש כאן עניינים חינוכיים שאינם תמיד לרוחי, אני חושבת שבאופן כללי האנשים סביבנו מדברים בכבוד לילדים, ומתייחסים אליהם ברצינות אבל גם מצפים ליחס מכבד ומנומס בחזרה. זו גם הגישה שלנו.

הילדים/ות לומדים הרבה נימוסים, ואנחנו מאוד מעריכים את הצד הזה של החינוך. אנחנו כן מגלים שיש כאן קושי בדיבור פתוח על קשיים ובעיות שעולים במערכת. אבל מכיוון שאני בוועד ההורים, ובן הזוג שלי בוועד המנהל של בית הספר, אנחנו מרגישים שאנחנו יכולים לפתוח דברים די בקלות, ובתקווה גם להשפיע על כך שיהיה שיח יותר פתוח בנושאים שונים.

משחקות בחוץ בכל מזג אוויר
משחקות בחוץ בכל מזג אוויר
על חשיפה דיגיטאלית

אחת הסיבות שבחרנו בחינוך אנתרופוסופי, ובכלל באורח חיים שמתאפשר לנו כאן היה הרצון שהבנות שלא לא תהינה חשופות כל כך לטכנולוגיה בגילאים צעירים. כבר כשבתי הבכורה נולדה, ויתרנו על הטלוויזיה בבית. ונדיר שאנחנו מפעילים את המחשב שלנו, אפילו לצרכי עבודה, כשהבנות שלנו בסביבה.

מה שעומד מאחורי ההחלטה הזו שלנו הוא הרצון שהבנות שלנו תשחקנה כמה שיותר, ותדענה לפתח להן עיסוקים בעצמן. כך שאנחנו מעדיפים שהן תהיינה פחות צופות פסיביות בתכנים, אלא תהיינה אקטיביות בתעסוקה שלהן, ובדברים שהן רוצות לעשות. כבר מגיל מאוד צעיר הקפדנו שתהיה להן גישה חופשית למשחקים, וחומרי יצירה, ואני חושבת שבאופן כללי זה תרם לעצמאות שלהן בתעסוקה העצמית שלהן. לכן, בחרנו בית ספר שאין בו בכלל שימוש במחשבים או טכנולוגיות. בבתי ספר אחרים אני יודעת שיש שימוש במחשבים, אבל זה כנראה משתנה מבית ספר לבית ספר. בכל אופן, ניו זילנד הרבה מאחורי ישראל בכל הנושא של מחשוב.

למרות שהבנות שלי עדיין צעירות, אני מתרשמת שהגילאים המקובלים כאן לטלפונים ניידים אצל ילדים הם גיל 15-16, לפחות במסגרות שאני משתייכת אליהם. בכלל, השימוש בטלפונים ניידים כאן עדיין לא כל כך נפוץ כמו בארץ. המנחה שלי לדוקטורט, שהוא פרופסור לפסיכולוגיה, ואיש מאוד עסוק, קנה טלפון חכם רק לפני כשנה, אז זה בערך האופן שבו הדברים עובדים…

על חופשים וחגים

שנת הלימודים מתחלקת לארבעה רבעונים ובסוף של כל רבעון יש שבועיים חופש. ברבעון האחרון יש 6 שבועות חופש. להורים עובדים זה  לא פשוט למצוא סידור לילדים, בעיקר כי אין כאן כמעט קייטנות, וכשיש הן די יקרות. בשנה האחרונה הגן שלנו התחיל לארגן פעילות לילדים בחופשה, שהיא מסובסדת. לשמחתנו, אנחנו גמישים ויכולים להיות בבית עם הבנות בתקופה הזו, אז אנחנו מאוד שמחים כשהן בחופשה.

מכיוון שניו-זילנד גדולה (יותר מבריטניה), ולא זול לטייל בה, מה שמקובל בתקופות החופש,  זה לקחת אוהל או קראוון, ולנסוע לאתר קמפינג במקום יפה ולהיות שם כמה זמן שרק אפשר. זה מאוד נחמד כי בתקופה הזו הרבה מכוניות מתחילות להפוך למעין חצי קרוואן – מסדרים את הכסאות שאפשר יהיה לישון בלילה, ויוצאים לטייל. בחופשות אנחנו שואלים אוהל גדול מבית הספר של הבנות, ונוסעים כל פעם למקום אחר. בקיץ האחרון טיילנו להר הגבוה ביותר בניו זילנד ובקיץ לפניו היינו בחופשה ממש כמו המקומיים.

הר-קוק
הר קוק, ההר הגבוה בניו-זילנד

יש מעט חגים נוצרים – חג המולד נחגג בחופשת הקיץ, ופסחא בחופשת הסתיו. התקופה שלפני חג המולד היא מאוד כיפית ושמחה. יש משהו מיוחד בחג מולד (ועבורנו חנוכה) קיציים. ממש לפני שנסענו לניו זילנד, צפיתי בסרטון על חג המולד בניו זילנד, ואני חושבת שהסרטון הזה משקף יפה את האוירה שכאן מעבר לכך יש כל מיני ימים שהם ימי חופש חד-יומיים, שמצטרפים לסוף השבוע, כך שיש כמה פעמים סוף שבוע ארוך. כמו למשל ביום ההולדת של מלכת אנגליה, במאי, או יום הזיכרון לחללי מלחמת העולם הראשונה והשנייה באפריל.

באופן כללי, מכיוון שיש כאן הרבה אנשים מהרבה תרבויות, וגם הניו זילנדים הם יחסית חברה מאוד לא דתית, ויש אחוז גבוה של אתאיסטים, החגים הם לא עניין גדול בבית הספר ובגן. לשמחתנו, מאוד מתעניינים בתרבויות אחרות, ותמיד שמחים כשאנחנו משתפים במנהגים ובחגים שלנו.

על קצב חיים איטי

בחרנו לגור בשכונה מאוד כפרית, שהיא קצת מחוץ לעיר ובהחלט הייתה לכך השפעה על קצב החיים שלנו. שעות הפעילות בניו זילנד מאוד שונות מבארץ ורוב החנויות  (פרט לסופרים) נסגרות ב-17:00, וחלקן גם סגורות בסוף השבוע. בשעה 17:30 אנחנו אוכלים ארוחת ערב, ואני חושבת שמעט מאוד פעמים הייתי מחוץ לבית אחרי השעה 21:00 בערב. מסעדות ובתי הקפה נסגרים מוקדם – ואחרי 21:00 כבר אפשר לצאת רק לפאבים. זה מייצר חיים שהם מאוד בבית, ומאוד רגועים ושקטים, כי בעצם אין לאן ללכת, וגם אין כל כך רצון.

קצב-חיים-איטי
תמיד כיף לפגוש חברות בטבע

בשכונה שלנו יש לא מעט חוות, וכך למשל אפשר לפעמים לראות כבשים תועות בקצה הרחוב. הרבה אנשים כאן מתניידים באופניים, למרות שזה לא קל, כי הרחובות מאוד תלולים (הרחוב התלול בעולם נמצא בדנידין) אבל מכיוון שהעיר פרוסה על פני שטח רב, קנינו גם אוטו. יש מסלול אופניים מהבית שלנו למרכז העיר, ובכלל יש מסלולי אופנים בהרבה מהכבישים. התנועה יחסית רגועה, ופרט לשעה 8 בבוקר או 5 אחר הצהריים, אף פעם לא עומדים בפקק, ונדיר מאוד מאוד מאוד לשמוע מישהו צופר.

החיים בשכונה מאוד שקטים, כל אחד/ת די חי/ה את החיים הפרטיים שלו/ה, מצד שני, אם צריך משהו מהשכנים, מאוד מקובל לבקש ויישמחו לעזור. למשל, השכנים שמרו לנו על החתול כשהיינו בחופשה, ואנחנו שמרנו על שלהם. יש לנו גם כמה שכנים שאנחנו בקשר מספיק טוב איתם שאם נגמר לנו משהו בבית אפשר לבקש. מצד שני, אנחנו אוהבים את זה שאין חדירה לפרטיות שלנו, וגם כשיש קשר עם השכנים, תמיד הוא יהיה תוך שמירה על המרחב הפרטי שלנו ושלהם.

על הסלנג והמבטא הניו זילנדי

כשרק הגענו לא הבנו מילה ממה שקורה סביבנו מאחר ולחלק מהאנשים יש מבטא ניו זילנדי כבד, ויש המון מילים מקומיות שרק עכשיו אנחנו כבר רגילים להם. למשל – Bicky – זו עוגיה, sweet as – זה "סבבה" או "מגניב", או "בכיף", Togs- זה בגד ים. בקיצור, לקח לנו הרבה זמן להבין את השפה. בנוסף, לבנות שלנו יש את המבטא הזה עכשיו, והן מתקנות את הביטוי הקלוקל שלנו.


אחרי הראיון המעניין הזה אני יכולה להגיד בוודאות כי אני יודעת יותר מ-5 עובדות על ניו זילנד ואני בטוחה שגם אתן. ואם חלמתי לעשות טיול בניו זילנד ביום מן הימים עכשיו אני חוששת שאני פשוט רוצה ללכת ולגור שם בין כבשים וההרים.

תודה רבה קרן על ראיון מרתק! אתן מוזמנות להמשיך וללמוד על החיים של קרן בניו זילנד בבלוג האישי שלה "אהבות חדשות". הנאה ותמונות יפייפיות של ניו זילנד כלולים בהחלט!

ואם אתן במקרה אמהות ישראליות שגרות מחוץ לישראל ורוצות להתראיין למדור "אמהות מסביב לעולם", אשמח אם תצרו איתי קשר בדוא"ל shira@prettysimplelife.co.il.


פספסתן את הראיונות הקודמים? מזמינה אתכן לבקר איתי מסביב לעולם:

אמהות מסביב לעולם: הכירו את יוליה מאוסטרליה 

אמהות מסביב לעולם: הכירו את ליאת מיפן

אמהות מסביב לעולם: הכירו את כריסטינה מספרד

אמהות מסביב לעולם: הכירו את דונה מסקוטלנד

אמהות מסביב לעולם: הכירו את ג'ואנג מקוריאה


וכמובן את כל סיפורי קוריאה שלי בבלוג:

5 עובדות מפתיעות על היריון ולידה בקוריאה

5 עובדות מפתיעות על גידול ילדים בקוריאה

הדברים הקטנים שמקלים על הורים בקוריאה

האם אתן ממחזרות? יצירה מחומרים ממוחזרים ופרינטבל מתנה

מאז שאני זוכרת את עצמי אני מפרידה בין סוגי אשפה שונים.

זה התחיל בבית הורי, כמובן, שם אבי היה מקפיד לזרוק כל סוג אשפה לכל סוג פח שהיה בנמצא (ובשנות ה-80 זה היה די פשוט מאחר והיה רק פח אחד למחזור והיא הצפרדע הירוקה של הניירות).

המשיך, כשהתחלתי לצאת עם בעלי, שהתגורר בתחילת יחסינו בגפו בתל אביב והיה זורק את כלל האשפה לסל אחד עד שהצבתי בפניו עובדה (ו-3 קרטונים לצד הדלת) וטענתי כי אולי הוא לא ממחזר –  אבל אני כן (וכמובן, היום הוא גם ממחזר).

והשיא היה בעת שהותנו בדרום קוריאה, שם, כפו עלינו למחזר.

מה זאת אומרת כפו? כפו כמו שרק מדינה מזרח אסייתית צייתנית יודעת לכפות ולפקח כאשר מחוקקים חוק עזר מקומי.

רחובות מצוחצחים ללא פחי אשפה בסיאול שכן את הזבל צריך לקחת אתכן הביתה ולמחזר

בואו נתחיל עם העובדה כי את שקיות האשפה לא ניתן לקנות פשוט בכל סופר. מדוע? כי לכל אזור בסיאול, שקית אשפה משל עצמה (אותו צבע אך כיתוב אחר שמציין את שם האזור על כל שקית ושקית). ואת השקית חייבים לקנות בסופרים / מרכולים מקומיים בלבד (ז"א שאם עשיתי קניות בסופר שאיננו "באזור" שלי, שקיות אשפה לא הייתי יכולה לרכוש שם).

ומה מכניסים לשקית?

יותר נכון לשאול מה לא. לא אוכל אורגני ולא נייר ולא זכוכית ולא בדים ולא ציוד אלקטרוני ולא מתכות. וכמובן כמובן שלא בקבוקי פלסטיק. לכל אחד מאלו, אזור נפרד למחזור בחדר שיועד לכך בבניין מגורינו.

ועכשיו המוח הישראלי של כולכן בטח שואל את עצמו: "אבל איך הם בכלל יידעו אם קניתי שקית אשפה ואם הפרדתי ואם מחזרתי?"

אז ככה.

אני מניחה שזהו נתון שלא התחבטתן לגביו מעולם, אבל האבטלה בדרום קוריאה היא אחת מהנמוכות בעולם ועומדת על ממוצע של 3.64% (מאז 1999). אבל כל מי שהתגורר אי פעם בדרום קוריאה יודע את פשר הסיבה לאבטלה הנמוכה וזו קיומה של אבטלה סמויה נרחבת בדמות תפקידים שלא קיימים באף מקום אחר בעולם.

התרבות הקוריאנית איננה מקבלת אבטלה, חוסר תעסוקה. זו בושה לא לעבוד. אז גם אם סיים תואר ראשון באוניברסיטה וטרם מצא עבודה בתחום לימודיו, הקוריאני ייצא לעבוד. במה למשל? כל האופציות פתוחות בפניו. בתור "מתאם חניית רחוב" שתפקידו לכוון אותך כיצד להחנות בחניות פנויות ברחובות העיר, בתור "דייל עגלות" שתפקידו למסור לך את עגלת הסופר בכניסה לסופרמרקט ולוודא כי כל העגלות מסודרות במקומן (לא לאסוף אותן, לסדר אותן), בתור "דייל החניה של הקניון" שכל תפקידו הוא לקוד לך עם הראש בעת כניסתך לחניון ולתת לך את כרטיס החניה ביד או בתור מפריד אשפה.

וגם זה תפקיד קוראיני מצוי. שומר במשמר הקיסרי אשר צועד לאורך רחובות העיר פעמיים ביום. אז זבל לא תמצאו ברחוב. אבל אנשים הלבושים כך – בוודאי.
גם בגשם ממשיכים לעבוד… חתול מקדם מכירות של חנות / מסעדה

מפריד אשפה. אדם שתפקידו או תפקידה הוא לעבוד בחדר "זבל" של מגדלי מגורים ולוודא כי השקית המיוחדת שרכשת והנחת בחדר הזבל – אכן מופרדת כראוי, ואם לא להפריד בהתאם. אל דאגה, בפסולת האורגנית לא ייאלץ מפריד הזבל לגעת. את השקית הזו כבר הנחתן עוד קודם, בחדר הפסולת האורגנית הייעודי (שהוא בעצם מקרר ענק אליו נכנסת וזרקת לשם את הפסולת על מנת להפכו לקוֹמְפּוֹסְט או בעברית תקנית: דשונת).

ועכשיו מוחכן הישראלי שוב עושה חושבים."אז מה? הוא כל היום בחדר הזבל? נוריד את האשפה בהיעדרו, מאוחר בלילה או מוקדם בבוקר ולא נתפס".

אבל הדרום קוריאנים חושבים על הכל ובכל בנין מגורים גדול מותקנות מצלמות. מצלמות שיכולות לראות בדיוק מי הניח מה ומתי והאם עברו על חוקי העזר העירוניים. ואם עברתן – תיקנסו!

לא מאמינות לי? תשאלו את חברתי (הישראלית) שנתפסה במצלמות חדר הזבל ונקנסה על ידי הנהלת הבניין בגין הנחת פסולת אלקטרונית בחדר אשפה מבלי לדווח על כך (כי על פסולת אלקטרונית או רהיטים צריך להתקשר למוקד העירייה ולבקש לפנות).


ולמה סיפרתי לכן את כל זה? כי ג'וק המיחזור שלי הלך והחמיר עם שנות מגוריי בדרום קוריאה. ואם אי אפשר למחזר את הפסולת, אחשוב טוב טוב לפני שאני זורקת לפח האם אפשר להפכה ליצירה מחומרים ממוחזרים.

ולכן, אני שומרת באדיקות גלילי נייר המשמשים ליצירות עבור הילדים כמו למשל הלפיד שיצרתי בהדרכה כאן:

www.prettysimplelife.co.il | bottle crafts | Sword DIY | recycled crafts

או אקדח הקונפטי משודרג שלנו שהכנו עבור יום העצמאות כאן.

confetti poppers DIY | יצירה ליום העצמאות

ואת אוסף פקקי השעם (שאת חלקם ראיתן ברקע בפוסט פסח האחרון כאן) שהביא את אחותי להכין את היצירה המופלאה הבאה (לוח מודעות שאליו התלווה כרטיס ברכה וכולו מפקקי שעם).

DIY-Batteries-Container-Printable_3

ואת קופסאות התמ"ל שמשמשות אותי לאחסון פריטים קטנים או ליצירת עציצים כדוגמת אלו שכאן.

אדנית-תבלינים_סיום2

והעובדה שכל קופסא – גדולה כקטנה, נעליים או צעצועים נשמרת בארון מיוחד ("שנקרא "ארון הקופסאות שנופלות על בעלי כל פעם שפותח את דלת הארון") לשימוש עתידי כמו משלוח מנות, הכנת מתנות, אחסון אוסף כרטיסי הברכה שלי או כאן בערכת הגנן המתחיל שהכנו בט"ו בשבט האחרון.

www.prettysimplelife.co.il | gardner's kit | ערכה לגנן המתחיל

ויש עוד עשרות פריטים שאני שומרת וטרם יצא לכן לראות: סרטים שמגיעים מעטיפות של מתנות, ניירות עיטוף וצלופן שאפשר להוריד מהמתנה המקורית ולהשתמש בהם בשנית, תבליטים של שוקולד שמשמשים אותנו להכנת גבס לצביעה עם הילדים ואפילו את הדמויות הקטנות שמקבלים בביצי קינדר אשר יכולים לשמש ליצירת snow globe מגניבים ועוד המוני רעיונות ליצירה מחומרים ממוחזרים שאני אוגרת בלוח ייעודי בפינטרסט כאן.


ורק דבר אחד תמיד מסתובב בבית ממתין למחזור וטרם מצאתי לו מקום ראוי – בטריות.

כל הורה לילדים קטנים מכיר את הצעצועים הכה נוראיים וכה מרעישים שיש באמתחתם ואת הסיטואציה בה הבטריות נגמרות על בסיס קבוע לשמחת חברות כמו דורסל (וההורים שמאסו מזוועת הניגונים) ולמגינת ליבם של הילדים.

DIY-Batteries-Container-Printable

והן מצטברות ומצטברות ומצטברות, במקומות שונים בבית (בנוסף על כך שהן מזהמות ומסוכנות לילדים) עד שבעלי אוסף אותן ולוקח אותן איתו לעבודה, שם מניחן במתקן מיחזור הסוללות הייעודי.

אז נעשה טובה לסביבה ולבני ביתי ולסיכום פוסט המיחזור הזה – נבנה עבורם קופסא. קופסא פשוטה מחומר ממוחזר, כמובן, (קופסת תמ"ל או שימורים) שנעטוף בפרינט יפה וצבעוני שיצרתי ושיזכיר לנו למה בעצם הקופסא משמשת.

DIY-Batteries-Container-Printable_2

את הקופסא נאחסן בארון המטבח ולשם נזרוק את הבטריות, עד שנמצא היכן למחזרם.

הפרינט, כהרגלי בקודש, נשלח למנויות הניוזלטר ובמידה ואינכן מנויות הרשמו עוד היום בלינק מטה ותהנו גם אתן מפרינט שמח וצבעוני ליצירת קופסא לאחסון בטריות.

אז ספרו לי. האם אתן ממחזרות? מפרידות בין ניירות, בקבוקים, זכוכיות, מתכות וכו' או גם אתן הופכות אותם ליצירה מחומרים ממוחזרים? האם בעיר שאתן חיות בה בכלל יש אופציה למיחזור? ואם אתן חיות בחו"ל אשמח לשמוע כיצד מקפידים שם על איכות הסביבה. ממתינה בקוצר רוח לתגובותיכן מטה!

יצירה ליום העצמאות: אקדח קונפטי שרק נראה תמים ושרביט מנצנץ

אז מה אתן הכי שונאות בערב יום העצמאות? את הצפיפות הנוראית ברחובות?  את המוזיקה מחרישת האוזניים (או את זיקוקי הדי-נור הרועמים שאני דווקא אוהבת..)? את הלחץ והחרדה שאחד מהילדים ילך לאיבוד? את הלכלוך והזוהמה על הכבישים או החשש מכניסה (בטעות, בטעות) לשדה קרב של ילדים אחוזים ספריי שלג וטירוף בעיניים?

מנקודת מבטה של אמא, יש כל כך הרבה סיבות למה לתעב את ערב יום העצמאות.

וואו. הזדקנתי.

הרי כל מה שתיארתי מעלה הן בדיוק הסיבות לאהוב את יום העצמאות כשאת ילדה.

אך המנצח ברשימת הדברים השנואים עליי ביום העצמאות הוא ה"אביזרים". או בשמם היותר ראוי – השטויות מפלסטיק שאנו מוצאים את עצמנו קונים בחוסר ברירה לילדים, ששוות שקל ומתומחרות בשלושים. שמתפרקות אחרי 20 דקות בדיוק וגורמות עוגמת נפש עצומה ובדרך גם מזהמות את הסביבה בלכלוך מיותר וחסר תכלית שיוצר בכלל בסין ואין לו שום קשר לייצור מקומי כחול-לבן.

לא עוד. אחרי שבשנה שעברה, תוך 5 דקות הפטיש המתנפח של אביגיל התפוצץ, ויונתן שכח את אקדח בועות הסבון מאחור, החלטתי השנה לעשות ניסוי כלכלי אקולוגי.

במקום לקנות אביזרים (להלן, שטויות) – נכין! יצירה ליום העצמאות של אביזרים לחג מחומרים מתכלים וממוחזרים (או כאלה שלפחות נוכל להשתמש בהם בשנית בעתיד למטרות יותר עילאיות).

שטויות משודרגות עם המון נצנצים (היי, לא הבטחתי שלכלוך לא כלול, בכל זאת יום העצמאות…) ממותגות בצבעי המדינה כמובן ומייד אין יזראל ביי יורז טרולי: אקדח קונפטי מגניב ושרביט נצנצים (או "מקל קסמים" לדברי הילדים).

confetti poppers DIY | יצירה ליום העצמאות

גם זמן יצירה ליום העצמאות עם הילדים, גם חינוך סביבתי (בערך….) וגם ערך כלכלי. כי את שלושים השקלים שאנו "חייבים" להם על הפטיש / נבוט / אלת ברזל / יד ענקית (מחקו את המיותר) המתנפח, נשמור בקופת החסכון למטרות טובות יותר.

תנו לי לשכנע אתכן גם….

אקדח קונפטי שרק נראה תמים 

ממבט ראשון זו נראית כמו עוד יצירה ליום העצמאות – קצת סרטים, קצת כחול-לבן. אבל הזהרונה – בתוך הגליל מוחבאים להם אלפי קונפטי ונצנצים שרק מחכים להתפוצץ על התמים התורן.

מה צריך?

  • גליל נייר עבה (כזה שנשאר כאשר מסיימים את נייר האלומיניום / מגבות המטבח) לאקדח ארוך / גליל נייר טואלט לאקדח מקוצר
  • בלון
  • מגני דוד נוצצים (ניתן לקנות בחנויות חד פעמי או אפייה)
  • קונפטי הום מייד: הושיבו את הילדים עם מחורר לצד ניירות בצבעי כחול ולבן ותנו להם לעשות את העבודה / ניירות מקופלים בצורת אקורדיון / ניירות גזורים לריבועים קטנים / פונפונים בצבעי כחול לבן
  • נייר פרינטבל מודפס (גללו מטה ולחצו על התמונה להדפסתו) / בריסטול כחול או צבע אקריל כחול / לבן
  • מסקינטייפ / וושי טייפ עבה
  • דבק דו צדדי
  • סרטי בד בצבעי כחול לבן (אופציונאלי)

confetti poppers DIY | יצירה ליום העצמאות

מה עושים?

קושרים את קצה הבלון (בדומה לקשירה שעושים כאשר מנפחים בלון). את הקצה השני של הבלון מקפלים לחצי וחותכים את הקצה העליון (בערך שליש עליון).

confetti poppers DIY | יצירה ליום העצמאות

מלבישים את הבלון מצדו האחד של הגליל ומותחים כלפי מעלה כמה שניתן. מחזקים עם מסקינטייפ / וושי טייפ למניעת תזוזה.

עוטפים את הגליל (בהתאם לאורך שבחרתן) בפרינט המצורף או בבריסטול כחול כך שיסתיר את אזור הדבקת הבלון. לחלופין, ניתן לצבוע את הגליל בצבע אקריל כחול או לבן.

confetti poppers DIY | יצירה ליום העצמאות

אופצינאלי: מקשטים באמצעות סרטים בצבעי כחול-לבן את צידו החשוף של הגליל כך שאף אחד בחיים לא ינחש שזה אקדח אלא יחשוב שזה סוג של מוט מעודדות. או, ההפתעה שמצפה להם!

רק הערה אחת חשובה. במידה והדבקתם את הסרטים, החדירו מעל אזור הדבק נייר מגולגל שימנע הדבקות הקונפטי והנצנצים לדבק כאשר הם מנסים לפרוץ החוצה בעת הירייה.

confetti poppers DIY | יצירה ליום העצמאות

מכניסים לגליל מיני נוצצים וניירות קונפטי שהכינותן מראש. 

confetti poppers DIY | יצירה ליום העצמאותהכנסת-קונפטי_אקדח-קונפטי

מושכים בחוזקה את הבלון ומשחררים לאוויר!

confetti poppers DIY | יצירה ליום העצמאות
יונתן עם פנים חוששות…
יונתן_2_אקדח-קטן
עשינו זאת!

שימו לב, ככל שתמשכו  יותר פעמים, הבלון יאבד מהאלסטיות שלו לכן מומלץ לבחור בחוכמה את הקורבנות 🙂

confetti poppers DIY | יצירה ליום העצמאות
מתכוננים לתקיפה עם האקדח הארוך
confetti poppers DIY | יצירה ליום העצמאות
מי שמנסה להתעסק איתי יקבל קונפטי לראש!
שרביט נוצץ / מקל קסמים

מה צריך?

  • שני מיכלים מוארכים מפלסטיק שקוף עם סוגר (אני השתמשתי במבחנות שנקנו בחנות למוצרי אפייה אך אפשר להשתמש גם בבקבוקים שקופים או כל מכל אחר מוארך ושקוף שיש בבית).
  • נצנצים בצבעי כחול לבן כסוף. שימו לב, ישנם המוני סוגי נצנצים שנמכרים בחנויות יצירה – לאחר מספר ניסיונות הגעתי למסקנה כי לפרויקט הזה עדיף את אלו המגיעים בבקבוק עם פיה ונשפכים כמו מלח (ולא אלו הנמכרים בשקיות ומוארכים קמעה).
  • מגני דוד נוצצים (ניתן לקנות בחנויות חד פעמי או אפייה)
  • דבק מגע
  • מסקינטייפ
  • נייר פרינטבל מודפס (גללו מטה ולחצו על התמונה להדפסתו) / בריסטול כחול
  • גליצרין (ניתן לקנות בפראמים)
  • צבע מאכל כחול (אופציונאלי)

Sparkle Tube / Glitter Tube DIY | יצירה ליום העצמאות

מה עושים?

ממלאים כל מכל / מבחנה בנצנצים ומגני דוד. בערך חצי כפית מכל סוג נצנצים ולא יותר מ-6-8 מגני דוד.

מבחנה_שרביט-מנצנץ

2-מבחנות_שרביט-מנצנץ

מכסים במים ומטפטפים טיפה אחת של גליצרין (יגרום להאטת תזוזת המים).

להגברת אפקט ה"וואו" טפטפו טיפה אחת של צבע מאכל כחול.

סוגרים את המיכל ומדביקים יחדיו "ראש אל ראש" באמצעות דבק מגע.

Sparkle Tube / Glitter Tube DIY | יצירה ליום העצמאות

מחזקים את החיבור בין שני המכלים על ידי ליפוף מסקינטייפ סביב שני המכסים המודבקים יחדיו.

גוזרים את הפרינט למלבן ומדביקים סביב אזור המפגש בין שני המכלים כך שיסתיר את החלק המודבק.

דגל-ישראל

מתחילים להפוך מצד אל צד!

Sparkle Tube / Glitter Tube DIY | יצירה ליום העצמאות Sparkle Tube / Glitter Tube DIY | יצירה ליום העצמאות

היצירות היו הצלחה עצומה ובילינו אחר צהריים שלם ביריות קונפטי אחד על השני. (ואתן לא רוצות לדעת כיצד נראה בעלי כאשר ראה את הלכלוך שעשינו על המרפסת….). כרגע הם זורמים עם הבקשה שלי לא לקנות להם דבר בערב יום העצמאות הקרוב (למעט דברי מזון) אלא לחסוך את הכסף. עכשיו נותר לראות האם אכן נצליח לעמוד במשימה:)


לחצו כאן על מנת להוריד את הפרינט ליום העצמאות בצבעי כחול לבן:

באנר


בלוג הופהפוסט הזה נכתב כחלק מבלוג הופ בין כמה מהבלוגים האהובים עליי ביותר. הבלוגריות המשתתפות הן בעיני מהטובות והמשובחות תוצרת כחול-לבן כך שממש שמחתי כשהזמינו אותי לבלוג הופ הזה.

כל אחת מהבלוגריות בחרה לשלב את אהבתה לילדים וליצירה מנקודת מבטה הייחודית והאסתטית שלה והאמינו לי יצא מדהים ומשמח ומשובב לב. אז אל תשכחו לבקר אחרי אצל:

 

קרן בר מהבלוג KarenB שהכינה קופסאות עם כיתוב מקסים שיעזור לכם בחינוך לעצמאות של הקטנטנים.

תמר בהרב מהבלוג טרונצ׳ו הכינה שקית הפתעות שתעסיק את הילדים בדרכים וכתבה על דברים שילדים יכולים לעשות לבד ביום העצמאות.

נועה קליין מהבלוג I'm on leave מארחת את דורית רוזן מהבלוג 'ניחוח לישה' והן הכינו לכם 3 מתכונים של קוקטיילים גם לילדים וגם למבוגרים לאירוח מושלם.

אשמח כמו תמיד לשמוע את תגובותיכן. ספרו לי – מה אתן שונאות ביום העצמאות? והאם גם אתן החלטתן להצטרף לניסוי?

שיהיה חג שמח וזהירות מהספריי!

מסורות, עדות ומתנה לפסח: תגית לקישוט בקבוק יין

מסורת

בימים כשגרתי בדרום קוריאה, נהגנו הישראלים שהתגוררו בסיאול לחגוג את חגי ישראל יחדיו. רובנו לא ששנו ללכת לארוחות הענק שהתקיימו בבית חב"ד יחד עם אלפי יהודים עזובים בערב החג ומנגד, ובהעדר משפחות קרובות, לא רצינו לחגוג רק עם המשפחה הגרעינית הקטנה. כך יצא, שערבי החג היו נחגגים במתכונת של 50-60 איש בחדר דיירים גדול ומושקע במיוחד עם רשימת אקסל מפורטת מה מכין כל אחד מהמשתתפים.

וכתוצאה מכך, נחשפתי למנהגים ומסורות של עדות אחרות בערב החג, שלא היו מוכרים לי. בראש השנה, לראשונה בחיי, בירכתי על כל שבע הברכות כמנהג הספרדים (וליטראלי היה צריך להפוך כל סופר ושוק בסיאול על מנת למצוא את המרכיבים המתאימים), או טעמתי מהמגוון המטורף של סלטים שהוגשו לשולחן מצד זו עם השורשים המרוקאיים, התנסיתי באכילת מיני מאכלים מסורתיים כמו טנזיה (שוב מרוקו) או לימון כבוש (מצרים), הקשבתי לניגונים שונים של הברכות, מאלו המזומרות בביתי, ולמדתי כי בקרב עדות מסוימות נהוג לחבוט על ראשו זה של האחר עם בצל ירוק כאשר מברכים על הכרפס.

ורק לגפילטע פיש שאני ובעלי טרחנו ורכשנו – היה קונה אחד בלבד 🙂

מרק עוף

ואפילו כשזה נגע להכנת מרק העוף, התגלעו חילוקי דעות בין עדתיים (הכל בחיוך, כמובן) בנוגע למרכיבים שאמורים להיות בו. בעוד אני כנציגת עדות אשכנז טענתי כי במרק עוף נדרש מעבר לעוף, גם גזר, קישואים, דלעת בצל, פטרוזיליה וסלרי בלבד, השגריר ממוצא הונגרי טען כי יש להוסיף גם קולורבי וזו ששורשיה בהולנד טענה כי יש להוסיף גם שמיר ועגבניה וכלל אין צורך בדלעת (אך כן יש צורך באבקת מרק עוף). וכאן מצבנו עוד היה טוב. כי כשדנו בסוגיה עם יוצאי עדות המזרח, אלו טענו כי מרק עוף הוא מרק עם כל ירק ותבלין שניתן למצוא במקרר (ועוף) בעוד אני טענתי שהתיאור שלהם תואם בכלל מרק ירקות (ללא העוף).

בקיצור, קיבוץ גלויות קולינרי במרכז מדינה אסייתית אסלית. אין יותר אקלקטי מזה.

(ובכל הקשור למרק העוף – בערב החג הועמדו, לבסוף, זה לצד זה שני סירי מרק עוף, האחד צהבהב, זך עם קניידלך והשני ירקרק שופע ירק וכך באו על סיפוקם כל בני העדות)

יין

Wine-Tags_1_Front

אך בדבר אחד לכולם, מכנה משותף. היין. אדום, יבש, חצי יבש, קברנה, מרלו. לא משנה. יין צריך שיהיה על השולחן והרבה. כי רק יין ישמח לבב אנוש.

ומאחר ויין הוא רכיב מרכזי וחשוב במיוחד בערב הפסח, למה שלא נקשטו לכבוד החג?

אז מי שמאסה לתת קערת הסלט המסורתית ורוצה להתדהר בבקבוק יין מקושט כמתנה למארחת, ולמי שזכתה להיות אחראית על הבאת היינות לערב החג ורוצה לעשות לשמח, ולמי שרוצה ששולחן החג יהיה יפה ומשודרג. לכולכן סידרתי מתנה קטנה לחג הפסח, ממני אליכן  – תגיות יין בסגנון בוהו לקישוט בקבוק היין.

Wine-Tags_3הרשמו מטה לבלוג לקבלת הקובץ, הדפיסו, גזרו והניחו על הבקבוק ונגמרה העבודה.

www.prettysimplelife.co.il | Wine Tags Free Printable | תגית ליין | פינטרבל מתנה

 

 

Wine-Tags_2


ועכשיו לאתגר האמיתי: העסקת הילדים בערב החג בשלב שבו להם כבר נגמרה הסבלנות ואתן עדיין מסביב לשולחן החג.

בשביל זה דאגתי לקוראות הבלוג כבר שנה שעברה, ועיצבתי ערכת משחקים לפסח לילדים. אז אם הצטרפתן רק בשנה האחרונה ופספסתן את הפרינטבלס של פסח הקודם שהוקדשו למשחקים לפסח, מזמינה אתכן להנות מהם בחג הפסח קרוב:

משחק זכרון – "אחד מי יודע" . משחק קלפים מהנה המבוסס על שיר הפסח "אחד מי יודע" הנמכר עכשיו בחנות שלי במחיר מצחיק. וקוראות הבלוג יהנו גם ממשלוח חינם בכל הזמנה בהזנת הקוד PASSOVER17 (תקף עד סוף החג). הקליקו כאן לרכישה.

www.prettysimplelife.co.il | משחקים לפסח לילדים | משחק זיכרון אחד מי יודע | פרינטבל חינם להדפסה משחקים-לפסח-לילדים---אחד-מי-יודע_1

מגזרות נייר "משה בתיבה". סט מגזרות נייר המדמה את מצרים העתיקה ואת סיפור משה בתיבה שהילדים יוכלו לצבוע, לגזור ולדמיין כי הם נוכחים בסיפור ההגדה. הוראות משחק ניתן למצוא כאן. 

www.prettysimplelife.co.il | משחקים לפסח לילדים | משה בתיבה - מגזרות נייר | פרינטבל חינם להדפסה

www.prettysimplelife.co.il | משחקים לפסח לילדים | משה בתיבה - מגזרות נייר | פרינטבל חינם להדפסה

קופסה אביבית לאגוזים. קופסא מעוצבת לאחסון האגוזים שיכולים להעסיק שעות את הילדיםעם שלל משחקי אגוזים לחג. רעיונות למשחקים השונים שניתן לשחק עם אגוזים ניתן לקרוא בפוסט כאן.

www.prettysimplelife.co.il | משחקים לפסח לילדים | קופסא לאחסון אגוזים | פרינטבל חינם להדפסה

הרשמו כאן לקבלת קבצי המשחקים במתנה:


את השראה לפוסט קיבלתי מחברתי לבלוגספירה, דלית עינב קידרון, אשר מנהלת את הבלוג היצירתי' my piece of craft, שם נחשפתי גם למאמרה המרתק על ההיסטוריה של השעם. מזמינה אתכן לבקר אצל דלית, מבטיחה כי תזכו לשפע של השראה ויצירתיות.

חג פסח שמח ואביבי לכולן! נתראה שוב אחרי החג….