אימהות מסביב לעולם: הכירו את גלית מקנדה

את יום הולדתי ה-40 אחגוג בקנדה.

לא לונדון, לא פריז, לא ניו יורק.

טוב, אולי אעשה עצירה קצרה בניו יורק. (איך אפשר שלא אחרי הראיון האחרון במדור עם אנני הניו יורקית?).

קנדה. זה היעד. 30 שנה אני מחכה להגיע לשם ובגיל 40 זה יקרה. אני בטוחה.

סוף סוף אגיע לעולם בו גדלתי בדמיוני: אי הנסיך אדוארד. שם אצעד בעיירה הקטנה אבונלי, על אותה אדמה שצעדה בה אן שרלי .

שם אחלום בהקיץ תחת עץ השקמה בעודי קוראת ספר.

בדיוק כמו שעשיתי בראשי מאות פעמים.

קנדה.

המדינה שפעם הייתה מושא ללעג מצד האמריקאים והיום היא מושא קנאתם בזכות המדיניות הליברלית המונהגת שם ובזכות ג'סטין (טרודו, לא ביבר), ראש הממשלה שכולנו היינו מייחלות לעצמנו.

3 שנים מפרידות בין החלום שלי על  קנדה.

אך עבור גלית לוינסקי משאל, המרואיינת השמינית במדור אימהות מסביב לעולם, החלום שלי הוא המציאות שלה (תזרמו איתי ותתעלמו רגע מהעובדה כי גלית חיה בעיר מודרנית במאה ה-21 ולא בעיירה כפרית מנומנמת במאה ה-19…).

גלית, צלמת מוכשרת במקצועה (אני כבר מזהירה כי התמונות בפוסט זה יהיו מובחרות במיוחד!), עשתה רילוקיישן לקנדה, לפני כשנה וחצי בעקבות רם, בעלה, רופא ילדים במקצועו אשר התקבל לתת התמחות בוונקובר בתחום התפתחות הילד, יחד עם שתי בנותיהם, עלמה (6) ותמר (4). את החיים בקנדה גלית מתעדת בכתב ובעשרות צילומים מרהיבים בבלוג אליו אני ממליצה לקפוץ בסיום הראיון MyTrueColors.

www.prettysimplelife.co.il | Motherhood around the world | אמהות מסביב לעולם | רילוקיישן לקנדה
משפחת לוינסקי משאל

מוכנות להפוך להיות וונקווברייט לכמה רגעים? (כך הוונקוברים מכנים את עצמם…)

קצת על גלית:

נולדתי, גדלתי והתחנכתי ברמת גן בשכונה קטנה ו"סגורה", בה כולם מכירים את כולם. למדתי עם אותם ילדים בכיתה, איתם גם הלכתי לחוגים, ל"צופים", ואלה היו חבריי. התגייסתי כחברה בגרעין נח"ל, ובתום השירות ידעתי שאני הולכת ללמוד בבית ספר לאמנות, רק לא הייתי בטוחה מה. התלבטתי בין גרפיקה לצילום ובחרתי בלימודי הצילום על סמך אינטואיציה. המצלמה מלווה אותי מילדות, ואהבתי לתמונות ולנוסטלגיה מילדות,  ממשיכה עד היום. למדתי צילום ב"בצלאל", ונהניתי מכל רגע (המשבר הגיע עם תערוכת הגמר…), ואת רם  הכרתי הרבה אחרי סיום הלימודים, כשכבר עבדתי כצלמת אירועים במשרה מלאה פלוס. כשנה אחרי שתמר בתי הצעירה, נולדה,  עזבתי את השותפות שלי בצילום האירועים. הרגשתי שסדר העדיפויות שלי השתנה, ואני לא יכולה יותר לעבוד כל כך הרבה שעות וסביב השעון, כשיש לי שתי בנות צעירות בבית. הוויתור הזה היה וויתור מקצועי קשה מבחינתי אך התחלתי להקים את העסק הפרטי שלי של צילום משפחה, הריון, ילדים, לייפסטייל.

עברנו להתגורר בוונקובר לפני שנה וחצי, בעקבות רם. רם הוא רופא ילדים ועושה פה תת-התמחות בנושא התפתחות הילד. הסיבה שבחרנו והתאמצנו לעבור דווקא לוונקובר היא כי אחותי, בעלה ובנותיה גרים פה, כבר 10 שנים וזו מבחינתי הייתה הזדמנות חד-פעמית לחזור ולגור יחד באותה מדינה. גם אני וגם רם, רצינו לעבור לגור בחו"ל בשביל החוויה למשפחה, לבנות ולנו. רם התאמץ מאוד כדי להגיע לכאן, והשמחה כשהתבשרנו שהוא התקבל להתמחות דווקא בוונקובר הייתה עצומה.

על התמודדות עם שינויים :

אני צלמת במקצועי ועבדתי בארץ כ-10 שנים, ממש מתום לימודי הצילום שלי ב"בצלאל" בצילום אירועים (חתונות בריתות, בר מצוות, כנסים). כשנה אחרי לידת תמר, עם קבלת מכתב הדחייה הראשון מוונקובר (לבית החולים יש מחויבות לקבל להתמחות קודם כל קנדים ולמרות שההתרשמות מרם הייתה מאוד חיובית הוא לא התקבל בפעם הראשונה שניסה) השבר מצידי היה מאוד גדול. אחרי מחשבות והיסוסים הבנתי שהגיע הזמן לעשות את השינוי המקצועי שייחלתי שיקרה בעקבות המעבר, ואני צריכה לעשות אותו בעצמי, עוד בארץ. עזבתי את השותפות שהייתי בה, והתחלתי לעבוד כעצמאית בעסק פרטי שלי – צילום אירועים קטנים, הריון, משפחה, לייפסטייל.

בפעם השנייה שניסה רם להתקבל, קיבלנו את התשובה החיובית המיוחלת. ההיערכות הנפשית למעבר הייתה מאוד קשה עבורי. אני אדם ששונא שינויים, ולמרות שמאוד חיכיתי והתרגשתי לקראת המעבר הבנתי שאני יוצאת מהסביבה הטבעית שלי, וגם מהאזור המקצועי המוכר והבטוח שלי ועוברת לארץ בה אני צריכה ללמוד מה הן הציפיות והמוסכמות בתחום שלי. אך עם המעבר הבנתי שאני בכלל לא יודעת, אם אני באמת רוצה להתאים את עצמי לציפיות ולאופנות המקומיות במקצוע שלי, בשביל הזמן הקצר שאנו צפויים לגור כאן.

לרוקיז בקרוואן 43

לכן, החלטתי באופן מודע "להוריד הילוך", ליהנות מהיכרות עם ארץ חדשה ותרבות שונה, ליהנות מהחופש ולהקדיש הרבה זמן בטיפול ובתמיכה במשפחה שלי, ובבנות שלי שמתמודדות עם השינויים הגדולים שבאים עם המעבר. יש לי ויזת עבודה, ואני עובדת כצלמת גם פה אבל בהחלט לא בנפח העבודה בו עבדתי בארץ: באירועים קטנים של הקהילה היהודית, קצת צילומי משפחה, בוקים, בר מצוות, בנות מצווה וכו'.

על שעות עבודה ופנאי :

מבחינה משפחתית אורח החיים שלנו השתפר פה פלאים, בעיקר בזכות שני ימי סופשבוע, והעובדה שרם לא עושה תורנויות, לא עובד במשמרות בסופשבוע, ומסיים בכל יום את העבודה אחר הצהריים (למעט ימים יוצאי דופן). אנחנו נמצאים הרבה יותר ימים ושעות ביחד, וזה שינוי מדהים ביחס לחיינו בארץ. אמנם, רם תמיד היה שותף מלא בגידול הבנות מרגע שהן נולדו, אולם, מאז הלידות עיקר נטל הפרנסה והעבודה עבר אליו, בעוד שאני הפחתתי בשעות. בארץ, רם היה במשך הרבה שנים מתמחה ועבד אינסוף שעות בשבוע וגם בתורנויות לילה.

קנדה היא הרבה פחות "קפיטליסטית" משכנתה ארה"ב ואין בה תחושה של "וורקוהוליות", גם לא בקרב חבריי הישראלים שבאו לעבוד פה בהייטק. שעות העבודה של רם כרופא בהתמחות, הן ככל עבודה אחרת, כ-45 שעות בשבוע, 8:00-17:00 ובנוסף 20 ימי חופשה בשנה + השבוע שבין ערב חג המולד לראש השנה האזרחי וגם  סופי שבוע ארוכים שמורכבים מיום חג נוסף של המדינה או הפרובינציה, שמתווסף לסופשבוע פעם בכ-חודש/חודשיים (בקיץ כל חודש, בחורף לא). לצערי הרב, כשנחזור ארצה, רם ייאלץ לשוב ולעבוד הרבה יותר שעות ביום וגם בסופי השבוע, גם כרופא מומחה, כי מערכת הבריאות בארץ בנויה כך.

www.prettysimplelife.co.il | Motherhood around the world | אמהות מסביב לעולם | רילוקיישן לקנדה
גם לרופאים מגיע פנאי…

www.prettysimplelife.co.il | Motherhood around the world | אמהות מסביב לעולם | רילוקיישן לקנדה

הפנאי בקנדה מאוד מוערך והעובדה שעובדים חמישה ימים בשבוע עוזרת מאוד – אנשים עושים ספורט, מטיילים, יש להם תחביבים ובכל זאת מספיקים לנוח. בארץ סופי השבוע שלנו היו כל כך עמוסים, גם במשפחה (שני צדדים תודה לאל), גם להספיק לראות חברים, וגם לנסות לעשות משהו ביחד – כך ש"לנוח" לא הספקנו. וכאן, מאז שהגענו, אנחנו מטיילים המון, יוצאים ל"הייק" בעגה המקומית. העיר עצמה מאוד יפה ועשירה בפארקים ובצמחיה, והטבע פשוט קרוב- ב-20 דקות נסיעה מגיעים להרים, לאגמים, לכפרים ומסלולים ולמקומות יפיפיים. ועם כל מה שהספקנו לחוות, אנחנו ממש לא "טיילים" אמיתיים יחסית למשפחות פה.

www.prettysimplelife.co.il | Motherhood around the world | אמהות מסביב לעולם | רילוקיישן לקנדה

על מערכת החינוך:

אמנם ,יש בקנדה מערכת חינוך ציבורית שנחשבת מאוד טובה אך אנחנו בחרנו לרשום את בנותינו לבית ספר היהודי גם בגלל שהבנות של אחותי שייכות אליו ורציתי להקל על כולנו את המעבר, וגם בגלל שעלמה בתי הבכורה עלתה פה לכיתה א' וקיוויתי שהיא תלמד עברית ברמה מספיקה כדי להמשיך בקלות כשנחזור להתגורר בארץ. בית הספר היהודי ברמה מאוד גבוהה, גם מבחינת לימודים, וגם מבחינת משאבים. הוא מאובזר ברמה מעוררת השתאות. שכר הלימוד מאוד גבוה, אבל בית הספר מתחייב לקבל ללימודים כל ילד יהודי שרוצה, ונותן מלגות והנחות רבות מאוד. בית הספר מתבסס בעיקר על תרומות מהקהילה. כל השנה בית הספר אוסף תרומות, גדולות כקטנות. יש מסע פרסום לאורך כל השנה לאיסוף התרומות, וכולם, באמת כולם, תורמים.

בבית הספר היהודי (החילוני) שבנותיי לומדות בו מכיתה א' מערכת השעות היומית מחולקת לשניים: השעות הראשונות נלמדות באנגלית (אנגלית, חשבון, לימודים כלליים) והחצי השני של היום נלמד בעברית (קריאה, כתיבה, תנ"ך, יהדות, ולימודים נוספים).www.prettysimplelife.co.il | Motherhood around the world | אמהות מסביב לעולם | רילוקיישן לקנדה

לכל ילד יהודי קנדי יש שם רגיל ושם עברי ובחלק ה"אנגלי" של היום פונים לילדים בשמותיהם ה"אנגליים" ובשיעורים בחלק העברי בשמותיהם העבריים. מרבית השמות העבריים שהילדים נושאים הם שמות הנחשבים בישראל מיושנים כמו ג'ייקוב, ג'ונה, ג'ודה ארון (יעקב, יונה, יהודה, אהרון) ואפילו שמות יותר מודרניים מקבלים אינטרפרטציה מיושנת בעברית –  אלקסיס = עליזה, זואי = שרה, אניה = חנה. דווקא תמר, שבארץ הייתה אחת מבין  ארבע "תמר" בגן, היא היחידה בבית הספר מבין מאות תלמידים יהודים.

בבית הספר לא נותנים שיעורי בית,  אין צורך להביא תיק גדול לבית הספר כי יש לכל ילד לוקר, וכל ספרי הלימוד, המחשבים, המחברות, ואפילו כלי הכתיבה מסופקים על ידי בית הספר. בכיתות גבוהות יותר זה כבר שונה, אבל בניגוד מפתיע (מהארץ) תיק כיתה א' של עלמה זהה בגודלו לתיק-גן שלה וכל מה שצריך להכניס אליו זה תיק אוכל וסוודר.

בבית הספר יש מדים מגן חובה. גן חובה נחשב גם ה"מעבר הגדול" לבית-ספר, שלא כמו בארץ שהכניסה לכיתה א' היא המעבר הגדול ביותר לילד בגיל הזה. גן החובה שייך כבר לחטיבה הצעירה של בית הספר (גן חובה-כיתה ג'), וילדי גן חובה כבר לומדים, ומקבלים תעודות בסיום כל שליש. אמנם זה מתחיל בהדרגה אבל בתום גן-החובה עלמה ידעה לכתוב ולקרוא באנגלית (זה מרשים עוד יותר בהתחשב בכך שהיא לא ידעה מילה באנגלית בתחילת השנה).

www.prettysimplelife.co.il | Motherhood around the world | אמהות מסביב לעולם | רילוקיישן לקנדה

בקנדה, הרבה ילדים לא נכנסים למסגרת חינוכית לפני גן חובה. בגילאי 3 (Preschool) קשה מאוד למצוא מסגרת שיש בה מקום ולמסגרות הפרטיות האלה יש תקופת המתנה של חודשים ואפילו שנים. הרבה הורים מכניסים ילדים צעירים רק לחלק מימי השבוע, או, מה שמאוד נפוץ – רק לשלוש שעות בבוקר. לשמחתי, כשהגענו לקנדה,  תמר נכנסה לשנתה הראשונה של Preschool בבית הספר היהודי, ליום לימודים מלא. (Full Day), עד 15:20 כמו שאר בית הספר (כאשר עד שנה שעברה הייתה אופציה רק לחצי יום לימודים בשנתון שלה). הקבוצה שלה הייתה הקטנה ביותר, רק 11 ילדים, והיה להם חדר ענק, מאובזר וחדש כולו, וגם חדר מיוחד לשנת הצהריים.

על תרומה לקהילה:

מוטיב התרומה וההתנדבות חזק מאוד בקנדה וגם בית הספר מחנך בכל מיני דרכים לתרומה לקהילה מה שבעיני תורם רבות למעורבות בקהילה ולתחושת השייכות. כהורה לילדות בבית הספר, אני מחויבת לתרום 12 שעות לבית הספר בכל שנה (אני מדווחת על כל התנדבות שאני עושה וסופרת את השעות). מי שלא מתנדב את כל השעות הנדרשות נאלץ לשלם 300 דולר בסוף השנה. בתחילה נושא "ההתנדבות הכפויה" הזו מאוד הלחיץ אותי וקומם אותי ("התנדבתי מספיק בצבא"), אבל לאט לאט הבנתי שזה מוטיב חינוכי מאוד יציב ויפה. בשנה החולפת, התנדבתי לצלם לבית הספר אירועים גדולים, וגם אחרי שנגמרה מכסת השעות שהתחייבתי אליה, בגלל שיש לי זמן פנוי ואני גמישה בעבודתי, המשכתי ללוות את תמר לכל הטיולים של הגן, והתנדבתי לפעילויות נוספות.

www.prettysimplelife.co.il | Motherhood around the world | אמהות מסביב לעולם | רילוקיישן לקנדה

הקהילה היהודית פה קטנה אבל פעילה: המרכז הקהילתי שוקק, והיהודים הקנדים תורמים סכומי עתק לבתי הספר היהודיים ולמרכז הקהילתי היהודי. במרכז הקהילתי יש חוגים לכל גיל, בריכה ומגרשי ספורט, אבל גם מתקיימות בו הרצאות, פסטיבל ספר, פסטיבל קולנוע, הופעות ונחגגים כל החגים והמועדים היהודיים באופן פתוח לקהילה.

על חשיפה דיגיטלית:

הילדים מתחילים לעבוד על אייפד של הגן כבר בגן-חובה, ועל מחשבים בחדר מחשב. בכיתה א' יש עבודה על אייפד, ויש מקרן בכיתה עליו המורה מקרינה חלק מהנושאים, כמו גם יש שקופית של סדר היום וכד'. בכיתות גבוהות יותר יש שיעורים המתקיימים בכיתת המחשב, לכל ילד יש ססמא ועבודות הנעשות בשיתוף ברשת המקומית. במעבר לתיכון (כיתה ח') כל ילד צריך להגיע עם מחשב (מק-בוק, הכל פה על מק) לכיתה. טלפונים ילדים מקבלים בגיל הרבה יותר מאוחר מבארץ, כמובן תלוי במשפחה, בבית ספר הפרטי בממוצע בגיל 11 (כיתה ה-ו).

הורי בית הספר מקבלים מיילים על בסיס יומי מבית הספר. כל לוח השנה שלי מסונכרן עם זה של בית הספר (שלחו לינק איך להתקין את הלוח על לוח השנה שלי) ובכל סופשבוע יש מייל סיכום שבועי ותזכורות לשבוע הבא. למורה לכיתה א' של עלמה יש גם בלוג שבו היא מכניסה את הפן הפחות רשמי – הסברים על החומר, תמונות של הילדים.

בכלל, התקשורת פה היא בעיקר במיילים, גם עם בית הספר, המורים, והורים אחרים. למשל אם מבקשים רשימת כיתה של הורי התלמידים (כדי לקבוע פליידייט) מקבלים רשימת מיילים. רק למי שאני כבר מכירה אני יכולה לכתוב הודעת SMS, והכי פחות מקובל זה לטלפן…

על רכישת כישורי חיים ומיומנות עמידה מול קהל:

באופן כללי, יש דגש רב על יכולת עמידה מול קהל, דיבור, הרצאות, הופעות. במופע החנוכה של בית הספר, כל הילדים מגיל גן חובה מופיעים בשירה וריקודים, כולם! כמו כן, יש מחזמר שמעלה החוג של בית-הספר ועולה לקראת האביב. זו הפקה ממש מושקעת ומרשימה עם שירים, ריקודים ותלבושות, אליה הילדים עורכים חזרות בכל יום ראשון, בחוג של כ-5 שעות מפגש עד המופע. בגן חובה מלבד המופע הבית-ספרי היו שלושה מופעים גדולים (גם של כיתות הגן) ובאחד מהם הילדים העלו הצגה ושיחקו מול הקהל (רק האימהות נכחו במקרה הזה). בנוסף, יש בגן Show and tell בו הילד נדרש להציג ולספר על משהו מחייו, שלפעמים זה משהו פשוט ולפעמים זה משהו שהכינו בבית. בכיתות גבוהות יש המון שימת דגש על "מיומנויות חיים": איך להרצות, איך לדבר מול קהל, תחרויות של איות, וכיאה לתיכון יהודי – קורס על "כיצד לייצג את ישראל".

www.prettysimplelife.co.il | Motherhood around the world | אמהות מסביב לעולם | רילוקיישן לקנדה

על פעילות גופנית וספורטיבית:

בוונקובר יש דגש רב על פעילות גופנית בחוץ, Rain or shine. כיוון שיורד פה הרבה גשם, הביטוי הזה מופיע על הרבה מהזמנות לאירועים, כי הם יתקיימו בכל מזג אוויר –  פסטיבלי רחוב, ימי ספורט, ריצות בית ספריות וכד'. רק במצבי קיצון יבוטל האירוע.

גם בבית הספר מקפידים לצאת לשחק בחצר בכל מזג אוויר. בגן יש שתי הפסקות של  45 דקות במהלך היום בחצר ובכיתות הנמוכות שלוש הפסקות באורכי זמן שונים בהם גם מחויבים הילדים להיות בחוץ. הילדים משחקים לבושים במעילים ונעולים מגפיים, וכל ציוד החורף ולילדים הצעירים יותר יש בגן Muddy-buddy  (="חבר לבוץ") שזו חליפת-מעיל-גשם על כל הגוף וכך הם יוצאים לשחק בגשם.

מה שיפה הוא שמעודדים פה מאוד פעילות ספורטיבית לשני המינים. יש חוגי הוקי שדה, כדורגל וכדורסל בבית הספר עצמו וכמות הבנות בחוגים האלו לא נופלת מכמות הבנים ברוב ענפי הספורט (אם כי, בהוקי, לדוגמא, עדיין יש רוב מובהק לבנים…) . האחייניות שלי, למשל, משתתפות בנבחרות בית הספר שלהן בכדורסל, בכדורגל ומשתתפות בסופי שבוע במשחקים.

www.prettysimplelife.co.il | Motherhood around the world | אמהות מסביב לעולם | רילוקיישן לקנדה
מעודדות את הבת דודה שמשתייכת לנבחרת הכדורגל

(PSL: כאן אני רוצה לעצור לרגע ולדחוק בכן לקרוא אחרי הראיון הזה את הפוסט המצוין של רונית כפיר על חשיבות ספורט לנערות. כל כך חבל שזו לא הגישה בישראל).

על טיולים ויציאה לטבע:

בית הספר שלנו מוציא ילדים מגן טרום טרום חובה לטיולים. זה התחיל ב"טיול לבית האבות היהודי" במרחק 5 דק' נסיעה באוטובוס של בית-הספר, אבל בהמשך היו טיולים של חצי יום לחוות חיות, נסיעה משותפת במעבורת Sea bus לחוף העיר הסמוכה, שם עשינו פיקניק וחזרנו, סיור לתחנת מכבי אש הכולל הדגמות וכד'. יש לבית הספר אוטובוס ונהג צמוד, ולכל הנסיעות הקצרות נוסעים בו. בגן-חובה היו לעלמה טיולים ל"טבע", ובנוסף נסיעה לחצי יום לאופרה, ביקור במוזיאון האמנות של ונקובר, וגם נסיעה לבאולינג. בכיתות הגבוהות יותר יש טיולים שכוללים לינה, בכיתה ז' יש טיול הכולל טיסה לוויניפג שם יש מוזיאון לזכויות האדם.

www.prettysimplelife.co.il | Motherhood around the world | אמהות מסביב לעולם | רילוקיישן לקנדה

הקנדים מאוד אוהבים קמפינג, טיולים רגליים בטבע, לינה בטבע ובקיץ כווווולם פה יוצאים לטבע (ושואלים אחד את השני על תכניותיהם). כמו כן, מאוד מקובל שהילדים יוצאים בתקופת הקיץ לקמפ של כמה שבועות. זה מתחיל בגיל 6 (בסיום גן חובה) אז בסיום הקייטנה נותנים אופציה בלילה האחרון (לילה אחד בלבד) לצאת  לקמפינג הכולל לינה באוהלים עם שקי שינה וכד' (עלמה נהנתה בטירוף). המחנות "האמיתיים" של הקיץ מתחילים בגיל 7 (לאחר סיום כיתה א'). קמפ של חמישה ימים, שבכל שנה כמות הימים עולה עם הגיל (המקסימום זה שלושה שבועות). האחייניות שלי כל-כך אוהבות את מחנות-הקיץ שהן יוצאות לשני מחזורים. האחיינית הבכורה מדריכה בקמפ ונמצאת בו במהלך כל הקיץ (10 שבועות כמעט). כשיוצאים למחנה אין תקשורת בין ההורים לילדים בכלל, מלבד מיילים מהמדריכים ועדכונים באתר המחנה ואסור להתקשר הביתה!!! (שלושה שבועות לילד בכיתה ג'!).

GAL_2518b

על רכיבה על אופניים:

בוונקובר כולם רוכבים על אופניים, החל מילדים שרק למדו ללכת ועד קשישים. רוכבים על אופניים לעבודה (חונים בחניית אופניים ומחליפים בגדים בחדר ייעודי), רוכבים על אופניים בכל עונות השנה (שלג לא מפחיד אותם, ובוודאי ובוודאי לא הגשם שיורד 80% מהזמן), 50% מהשאלות במבחן התאוריה הן על כללי נהיגה בסביבת אופניים ובקיץ כל חנויות הספורט (שבחורף מוכרות ציוד סקי) עוברות הסבה לחנויות אופניים.

bike14

וכמובן ובניגוד לישראל, כולם כאן רוכבים על אופניים "רגילות" (לא חשמליות) וכולם, אבל כולם, עם קסדה. זה כל-כך יוצא דופן לראות מישהו רוכב ללא קסדה שהבנות מציינות את זה בכל פעם מחדש. ("תראי אמא, האיש הזה רוכב בלי קסדה!").

יש שיטה מאוד מובנית ללימוד ילדים קטנים לרכב על אופניים והיא קייטנות אופניים המתקיימות מידי קיץ . בכל שבוע בקיץ, באינספור מוקדים בעיר נפתחת קייטנה של חמישה ימי לימוד רכיבה של  Pedalheads. לקטנטנים יש חוג של שעה. לגדולים יותר יש קייטנה של חצי יום עד יום שלם, לפי רמות. כל חמישה ילדים מוצמדים למדריך או שניים ולומדים ומתרגלים רכיבה. ביום הראשון של קייטנת האופניים של עלמה היא למדה להתחיל לרכב (היא הסירה את גלגלי-העזר שלושה שבועות קודם אבל פחדה מאוד), לעצור, לאותת עם יד אחת לפניה שמאלה, להסתכל אחורה מעבר לכתף, לנסוע בסללום בין קונוסים, וכנראה עוד מיליון דברים שאני לא יודעת עליהם וביום השלישי היא כבר רכבה בטור בצד הכביש עם הקבוצה והמדריכה שלה, מאותתת לפני פניה ונוסעת לפי חוקי הכביש.

www.prettysimplelife.co.il | Motherhood around the world | אמהות מסביב לעולם | רילוקיישן לקנדה

על מזג אוויר חורפי:

www.prettysimplelife.co.il | Motherhood around the world | אמהות מסביב לעולם | רילוקיישן לקנדה

צוחקים על הקנדיים שכל כך שומרים על הנימוס שהשיחות ביניהם הן תמיד על מזג האוויר ולא יותר. אבל האמת שהם גם מאוד מנומסים, גם מאוד נחמדים, וגם באמת מדברים הרבה על מזג-האוויר. בוונקובר יורד המון גשם, השנים האחרונות פה נחשבו שחונות ולכן כמעט לא ירד גשם בקיץ ואין פה בדרך כלל שלג, ואם יש אז הוא כמו בירושלים – כמעט לא מצטבר. לכן, כשבשנה שעברה ירדו כמויות גדולות של שלג ובגלל הטמפרטורות הנמוכות לא נמסו במשך כחודש, כל העיר הייתה חסומה, רכבים החליקו, העיר ממש לא הייתה ערוכה לזה. אבל אנחנו הישראלים, לא הפסקנו להתפעל מהיופי הלבן הטהור הזה. מאחר ומעולם לא גרנו במקום שיורד בו כל-כך הרבה שלג , ממש מחוץ לבית, עשינו כל מה שאפשר בכדי ליהנות מהלבן הלבן הזה במהלך החורף – שיחקנו בשלג, בנינו אנשי שלג, קנינו מזחלת שלג, עלמה למדה לגלוש סקי (כאן הילדים מתחילים בגיל שנתיים), ניסינו להחליק על הקרח (פחות התחברנו) ואפילו בילינו בגן שעשועים מכוסה שלג!

www.prettysimplelife.co.il | Motherhood around the world | אמהות מסביב לעולם | רילוקיישן לקנדה www.prettysimplelife.co.il | Motherhood around the world | אמהות מסביב לעולם | רילוקיישן לקנדה

בקיץ יש המון שעות אור (מלפני חמש בבוקר עד 10 בלילה זה השיא ביוני) ובחורף המון שעות חושך (מאיר בסביבות 8 בבוקר ומחשיך  ב-16:30 בשיא החורף בדצמבר). כל כך הרבה שעות חשוכות (וקרות) בחושך זה מאוד קשה לישראלית שכמוני אבל אחרי החורף הקשה שהיה פה הגעתי למסקנה שעל-אף שכל-כך קר, בארץ יותר קר לי בהרבה. הבתים פה מחוממים בחום נעים וקבוע (לא מדליקים ומכבים מזגן, זה חום של רדיאטורים או מתחת לרצפה) ומבודדים היטב, וכך גם כל המבנים הציבוריים. הילדים לומדים בכיתות בשיא השלג בחולצה קצרה. בחוץ מתלבשים טוב, וזה עושה את כל ההבדל!

www.prettysimplelife.co.il | Motherhood around the world | אמהות מסביב לעולם | רילוקיישן לקנדה
ובסוף כל חורף יש גם קיץ בוונקובר

www.prettysimplelife.co.il | Motherhood around the world | אמהות מסביב לעולם | רילוקיישן לקנדה

על איכות הסביבה ומיחזור:

וונקובר לקחה על עצמה להיות עיר ירוקה עד שנת 2020. מה זה אומר? שצריך להפריד את כל האשפה, בכל בית, בכל מוסד ציבורי, בית קפה וכו'. בחלק מהמרכזים הקהילתיים יש עד שבעה סוגי פחים שונים: קומפוסט, אריזות, נייר, קרטון, פלסטיק רך, זכוכית. משאיות האשפה מחולקת לפחים לפי סוגי המיחזור. אם לא שמנו את הפח במקום הנכון / קיפלנו את כל הניירות ופרקנו את הקופסאות / רוקנו את המיכלים – פשוט לא יאספו לנו את הפח השבוע. זה כל כך חזק פה שכשטיילנו ברוקיז למשל, והיו רק שלושה סוגי פחים באתרי הקמפינג בניגוד לשבעה שאני רגילה אליהם, התביישתי לזרוק דברים לפח הזבל ה"כללי" שהיה שם, אני כבר כל כך רגילה! הבנות התרגלו תוך שבוע-שבועיים להפריד אשפה בבית. בעיני זה מבורך. החיסרון: מאוד קשה להיפטר מדברים (חפצים גדולים, רהיטים, דברים שיצאו מכלל שימוש). לכן כל הזמן עושים פה "יארד סייל" בהם אנשים מנסים למכור קצת חפצים שיצאו משימוש, ובקבוצות המייל/פייסבוק השונות מנסים למכור/לתרום ה כ ל : בגדים משומשים, צעצועים, ספרים, נעליים, רהיטים.

על נימוסים והליכות:

הקנדים  מאוד מנומסים והמילה הכי שימושית בקנדה היא Sorry. אישית, אני מאוד נהנית מהנימוס, מהשמירה על המרחב הפרטי, לא דוחפים או עוקפים בתור, לא מזרזים אותך בכל מקום, הזבנים לא "כועסים" עלייך בחנות, כמעט לא צופרים בכביש ומאוד סבלניים. אני יודעת שישראלים אומרים שזו צביעות, אני דווקא מאוד מעריכה את זה. מלמדים את הילדים מגיל הגן לעמוד בתור, לחכות בסבלנות, להיות אדיבים, וגם לתת מעצמם לקהילה ולאחר. יש יום נגד בריונות (יום החולצה הוורודה ), מלמדים את הילדים להיות אדיבים ולענות בנימוס. אני חושבת שזה ממש ראוי להערכה. נעים יותר לחיות ככה. הם מתאמצים להיות נעימים. הכוונה לאנשים ה"רגילים" – לא אלה ש"מנסים למכור לי" או שעבודתם היא לתת שירות. הם פותחים בשיחה, גם אם היא שיחה של שני משפטים על מזג האוויר. הם מחייכים, גם אם זה חיוך קטן מעבר למתקנים בגן שעשועים. הם לא נכנסים לדברים של האחר, גם אם הוא זר ומתקשה למצוא את המילים. יש לזה צד שני כמובן – הם הרבה יותר בירוקרטיים, והרבה פחות יעילים מנותני השירותים בארץ. פחות פתוחים לפתרונות יצירתיים אלא "מרובעים" יותר בשירות שלהם אבל בהחלט יותר נעימים.

www.prettysimplelife.co.il | Motherhood around the world | אמהות מסביב לעולם | רילוקיישן לקנדה
יום החולצה הורודה
www.prettysimplelife.co.il | Motherhood around the world | אמהות מסביב לעולם | רילוקיישן לקנדה
מחכים בסבלנות בתור לאוטובוס

אמנם אנחנו באמצע השנה השניה, אבל אני יכולה כבר לסכם ולומר שהחוויה שלנו מאוד חיובית. אני ורם יודעים להעריך וליהנות מהשקט והשלווה, מהסובלנות והנימוסים הקנדיים, ומהיתרונות היחסיים. כמשפחה אנחנו מבלים המון זמן איכות ביחד ונהנים מהקרבה לטבע. הבנות נחשפות לשפה נוספת וגם לעולם קצת שונה מאשר בארץ, לאנשים אחרים או שונים, לחיי קהילה, ללימודים בסגנון שונה. על הקושי של המרחק מהמשפחה והחברים בארץ אנחנו מתגברים בביקורים בארץ ובמשפחה שמשקיעה ומגיעה עד לקצה העולם – לבקר אותנו. ואנחנו נהנים מהמשפחה הקרובה שיש לנו פה ומהרבה חברים חדשים.


תודה רבה גלית על ראיון מצוין ומבט על קנדה שלא הכרנו (להוציא את השנים שליווינו את הילדים מדגראסי…) ועל תמונות שגרמו לכולנו (אני בטוחה) להזיל ריר! אתן מוזמנות להמשיך לעקוב אחרי גלית בבלוג האישי והמצוין שלה My True Colors שם משתפת גלית בחיי היום יום שלה בקנדה ובתמונות מרהיבות ממש.

ואם אתן במקרה אמהות ישראליות שגרות מחוץ לישראל ורוצות להתראיין למדור "אמהות מסביב לעולם", אשמח אם תצרו איתי קשר בדוא"ל shira@prettysimplelife.co.il.


פספסתן את הראיונות הקודמים? מזמינה אתכן לבקר איתי מסביב לעולם:

אמהות מסביב לעולם: הכירו את חן (אנני) מניו יורק

אמהות מסביב לעולם: הכירו את קרן מניו זילנד 

אמהות מסביב לעולם: הכירו את יוליה מאוסטרליה 

אמהות מסביב לעולם: הכירו את ליאת מיפן

אמהות מסביב לעולם: הכירו את כריסטינה מספרד

אמהות מסביב לעולם: הכירו את דונה מסקוטלנד

אמהות מסביב לעולם: הכירו את ג'ואנג מקוריאה


וכמובן את כל סיפורי קוריאה שלי בבלוג:

5 עובדות מפתיעות על היריון ולידה בקוריאה

5 עובדות מפתיעות על גידול ילדים בקוריאה

הדברים הקטנים שמקלים על הורים בקוריאה

אולי תאהבו גם את ...

תגובות בפייסבוק

comments

7 thoughts on “אימהות מסביב לעולם: הכירו את גלית מקנדה

  1. תודה רבה על הראיון והפירוט.
    החיים נראים כל כך רגועים ושונים מאלו בישראל, שעושה חשק לעבור לשם לכמה שנים.
    יש לנו מה ללמוד מאחרים.

  2. תענוג לקרוא עוד ועוד על גלית והמשפחה שלה, ועל החיים בקנדה, שנשמעים לכל ישראלי כמו הדבר הכי רגוע בעולם. אחד הדברים שבטח הכי קשים ברילוקיישן למקום כל כך רחוק הוא המרחק מהמשפחה, וכאן יש סיפור דווקא על התקרבות מחודשת בין שתי אחיות שאוקיינוס הפריד ביניהן וזה מאוד יפה ומשמח. נשמע שכל המשפחה עבדה קשה כדי שהאיחוד הזה יקרה. ריאיון נהדר, מלא מידע ותובנות על חיים אחרים. הפינה הזו ממשיכה להיות המדור הכי אהוב עלי, ואני תמיד מחכה בקוצר רוח לאמא הבאה שתתראיין.

    1. בגלל זה בדיוק פיתחתי את המדור. חיי בחו"ל הבהירו לי שאין אמהות אחת – בשונה לפעמים ממה שחווים בישראל….

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *