פוסט געגועים: הדברים הקטנים שמקלים על הורים בקוריאה

לפעמים תוקפים אותי געגועים לדרום קוריאה.

זה לא שלא התרגלתי לחיים בחזרה לישראל.

התרגלתי.

לטוב ולרע.

אבל לפעמים, בלי שבכלל התכוונתי, אני בורחת חזרה, לכמה שניות, לזיכרונות מהמקום ההוא, שכל כך אהבתי, שכל כך התחברתי ושאני יודעת שכנראה לעולם לא אשוב אליו.

ולפעמים אני רק יכולה לייחל שיהיו דברים בישראל שיהיו קצת, אבל רק קצת, כמו בדרום קוריאה.

זה לא שהכל ורוד שם. ממש לא. מזג אוויר אמנם כולל 4 עונות בדיוק כמו בספרים אבל קר רוב השנה למעט הקיץ שאז חם מידי ולח מידי (נגיד רק 100% לחות, בקטנה…). ובשנים האחרונות רמת זיהום האוויר שם הולכת ומתגברת, הודות לשכנה המרוחקת, סין, שמשטר הרוחות מפנה את כל הפסולת שלה לכיוון חצי האי הקוריאני. ולפעמים הקוריאנים עצמם, ב"מרובעות" שלהם ובחוסר יכולתם לסטות לרגע מהכלל, יכולים להטריף כל ישראלי מצוי שכל חייו רק מתרגל לקיצורי דרך ועיגולי פינות, כי ככה זה כאן וככה זה שם.

קר-בקוריאה
קר בקוריאה. מאוד.

ובכל זאת….געגועים. לדברים הקטנים, היומיומיים שנראים טריוויאליים כל כך ברגע שחיים שם, ומרוחקים כל כך ברגע שחוזרים.

וזה נכון במיוחד כלפי היחס לילדים בקוריאה. הרי זה לא סוד שישראל היא מדינה שמעודדת ילודה. מקום ראשון בעולם בטיפולי פוריות הוא לא דבר של מה בכך. אבל זה גם לא סוד, שהורים לילדים קורסים תחת נטל החיים, כי ברגע שילדתם, המדינה, פחות או יותר, מפקירה אתכם לגורלכם…

ולפעמים, כשאני יוצאת עם הילדים – בין אם זה לסופר, לטיול או סתם לרחוב, אני מייחלת שאפילו הדברים הקטנים שמקלים על הורים בקוריאה, גם אם הם לא באמת משמעותיים ולא באמת חשובים, היו נראים גם במחוזותינו. סתם, כדי לבוא קצת, אבל רק קצת, לקראתנו ההורים במרוץ החיים היומיומי הזה.

כמו מה אתן שואלות?

טיול לסופרמרקט:

תשאלי כל הורה ישראלי למה הוא הכי מתגעגע בסיאול והתשובה תהיה חד משמעית, לסופרמרקט. או ליתר דיוק ל"אי-מרט". נשמע מצחיק? אבל זהו, שלא.

לאי מרט הולכים יחד כמשפחה לחצי יום של בילוי בהנאה בשבת או בראשון בבוקר ובמחיר של קניות בסופר זכית בכמה שעות של הנאה ובילוי.

באי מרט תיהנו משירותי בייביסיטר שניתנים בג'ימבורי מאובזר ותמורת 3$ לשעתיים תוכלו להשאיר את הילדים ולעשות קניות בשקט (או לחלופין להיפרד מהבן זוג שיכנס איתם לג'ימבורי ולעשות קניות לבד).

ואם לא חשקה נפשם של הילדים במשחקייה, באי מרט תוכלו למצוא עגלות סופר מותאמות לילדים בצורת מכוניות אשר הנ"ל יוכלו לנווט בעצמם בעוד שאת הקניות תניחו על גג המכונית.

אי-מרט
מסיע את עגלת הקניות באי מרט

ובאי מרט תוכלו להעסיק את ילדכם בטעימות של מזונות המוצעים בשפע הדוכנים העומדים בכל נקודה בסופר – מפירות וירקות, לדוכנים המטגנים מיני בשרים ודגים ועד לדוכנים באזורי החלב שם תוכלו לטעום יוגורטים, משקאות ואפילו עוגות.

ובאי מרט תוכלו לא רק לרכוש מוצרי מזון וטואלטיקה אלא לנווט בהנאה עם הילדים בין המעברים מלאי הצעצועים, הבגדים, כלי הבית או להתבונן איתם בארנבים, בציפורים, בשרקנים ובדגים, במעברים המוקדשים לבעלי חיים ואפילו להתייעץ איתם איזה ריח של סבון או מרכך לקנות (כי לצד כל מוצר, דוגמית ריח קטנה להקל על הבחירה מצד הצרכן איזה ריח הוא הכי אוהב).

ובאי מרט תפגשו, כמובן, את כל החברים שהגיעו יחד עם משפחתם לאותה מטרה ואולי אפילו תשבו איתם לאכול ב-"Food Court" במרכז הסופרמרקט.

אז פלא שלפחות פעם בשבוע היינו ב"סופר"?

טיול לפארק (או לארמון או למוזיאון או לכל מקום ציבורי):

ואם את אחד מימי הסופ"ש היינו מבלים בסופרמרקט, את היום השני לסופ"ש או את אותו אחה"צ, היינו מבלים באחד מעשרות הפארקים הפזורים בסיאול ובמידה ומזג האוויר לא היה מאפשר זאת, אז במקום סגור כמו מוזיאון.

מוזיאון המלחמה בסיאול (תצוגת מטוסי ח"א בחצר)
מוזיאון המלחמה בסיאול (תצוגת מטוסי ח"א בחצר)

כי לא משנה אם נסענו לפארק / למוזיאון / לגן החיות / לאחד מהארמונות, תמיד ידענו שהיציאה הזו, לא תדלדל את כיסנו, כי עלות כניסה לכל מקום ציבורי נעה בין 0$ ל-3$ לאדם (ומתחת לגיל 3 חינם!) והדבר היחיד עליו בדר"כ נדרשנו לשלם הוא החניה. כן, כי גם לגן החיות, שגודלו, כגודל השכונה בה אני מתגוררת, המציג מופעי חינם של דולפינים ואריות ים, ומכיל בתוכו מרחבים עצומים ועשרות זנים של חיות, וגם למוזיאון המדע / הילדים או למוזיאון הלאומי וגם לארמונות ואפילו להחליק על הקרח, עלות הכניסה לאדם במשפחה הייתה… נכון. 3$ (והפארקים בחינם…).

גן-חיות-בקוריאה
בגן החיות בקוריאה (נסיעה ברכבל לתצפית מגבוה על בעלי החיים)

וכי לא משנה באיזה מקום ביקרנו – פארק / גן חיות / מוזיאון ושות' ידעתי שתמיד, אבל תמיד, יהיו שם חדרי הנקה מסודרים אשר יאפשרו לי להניק את ילדיי בשלווה (וכך לחסוך את כל הדיון עקוב מרגשות בנוגע להנקה בציבור), לחמם את הבקבוק במיקרוגל המוצע ולהחליף חיתול במקום מסודר ולא באמצעות תעלולי אקרובטיקה באוויר או על העגלה. ואמנם ישראל התקדמה מאוד מאז שילדתי את יונתן בכל הקשור לחדרי הנקה אבל עדיין, עד שלא נכנסתן לחדר הנקה ממוצע בקוריאה הצבוע בצבעי פסטל, המכיל בתוכו כורסאות וכריות של מיטב מעצבי העל בעולם, ושם מקבלת את פניכם דיילת שכל תפקידה לברך אתכן לשלום, ולפעמים אפילו להציע חיתול על חשבונם, לא הנקתן בסטייל.

חדר הנקה
חדר הנקה ממוצע בפארק בקוריאה (צילום ע"י Yuhan-Kimberly)

וגם כי תמיד יכולנו לגשת לאחד מעמדות המודיעין ולבקש להשכיר עגלה, במקרה והגענו ללא עגלה או אם יונתן היה מתעייף, ואביגיל הייתה מאכלסת את העגלה שהבאנו. כי שירות השכרת עגלות הוא סטנדרט בכל מקום ציבורי או פרטי (כמו קניון) שתגיעו אליו בקוריאה (כפי שציינתי בפוסט על גידול ילדים בקוריאה, החבר הכי טוב של האם הוא המנשא, שהולך איתך לכל מקום ולא העגלה…).

ואל תתחילו לדבר איתי על שירותים ציבוריים. ברור שהם מצוחצחים ומלאים תמיד באספקה של ניירות טואלט וסבון, ותמיד תמצאו בהם מתקן להחלפת חיתולים, כן?

טיול לחו"ל:

ואם פעם בשנה, בחרנו יעד לטוס אליו לחופשה עם הילדים, ברור שאת הטיסה עצמה נעביר בחברת "קוריאן אייר" המקומית. כי רק שם ניתן להזמין מבעוד מועד ארוחות בוקר, צהריים או ערב  מותאמות במיוחד לחיך הילדים  או אפילו להזמין ארוחה לתינוק הכוללת ערכה של מיני מרוסקים (יענו גרבר) ותחליף חלב בבקבוק! ורק שם עם עלייתנו למטוס, תעבור הדיילת בין המעברים ותחלק לילדים ערכה ייעודית הכוללת צעצועים ועפרונות צביעה להנעמת זמנם בטיסה ולתינוק שאיתך שקית מלאה מגבונים לחים וטישיו (ומיותר לציין את המבחר הרב של הסדרות והסרטים ב-VOD  המותאמים במיוחד לילדים….). ורק ב"קוריאן אייר" תיגש הדיילת להורים המנסים להרגיע את תינוקם הצורח ותציע להרימו במקומם ולהסתובב איתו במטוס, בזמן שחברתה הדיילת תחלק אטמי אוזניים לכל היושבים במחלקה על מנת שהתינוק הבוכה לא ייפריע לשנתם…..

פלא שחטפתי טראומה כשטסתי מבנגקוק לישראל באל על? 🙂

ובונוס למערביים בלבד – שירותי בייביסיטר במסעדה:

ואם חשקה נפשנו בארוחה קוריאנית (מה שקרה לפחות פעם בשבוע), ידענו כי לכל מסעדה יש את האג'ומה שלה (להזכירכן, אג'ומה היא השילוב בין האם הפולנייה למרוקאית שתיארתי בהרחבה בפוסט כאן) שמנהלת ביד רמה את המסעדה, את עובדיה ואת בעלה.

אוכלים-במסעדה-מקומית
ארוחה במסעדה מקומית. לכל מסעדה יש את האג'ומה שלה…

ובעוד שהיא קשה כאבן לכל הסובבים אותה, לילדים מערביים (במיוחד בלונדינים כמו ילדיי) יש לה מקום מיוחד מלא רגש בלב. ולכן תשמח לטייל עם ילדכם בעגלה בזמן שאתם אוכלים את מטעמי ידה, לנענע ולהחזיק את הילד אם הוא בוכה, על מנת שתסיימי לאכול בשקט, והגדילה לעשות האג'ומה בעיירה  קטנה מחוץ לסיאול, אשר מעולם לא ראתה ילד בלונדיני, ובזמן שאני נהניתי מהאוכל במסעדה, נעלמה היא עם ילדי. ובהתקף של חרדה מצידי בו רצתי החוצה לחפשו, מצאתיה עוברת בין כל החנויות ברחוב עם יונתן, כדי להציג את הפלא הצהבהב שנקרה בדרכה.

טיול בסרוקסאן שם נעלמה האג'ומה עם יונתן בזמן ארוחת הצהריים
טיול בסרוקסאן שם נעלמה האג'ומה עם יונתן בזמן ארוחת הצהריים

סרוקסאן.jpg2

אז, נכון, כל מה שתיארתי מעלה הוא לא הכרח. הרי כולנו כאן מסתדרות גם בלי המחוות והתופעות האלו.

ובכל זאת…

היה נחמד לדעת שלפעמים באים לקראתנו קצת כהורים ומנסים להקל על חיינו בדברים הקטנים ואולי אפילו הלא חשובים או משמעותיים. אבל שמראים לנו שחושבים עלינו.

רק קצת..

אולי תאהבו גם את ...

תגובות בפייסבוק

comments

4 thoughts on “פוסט געגועים: הדברים הקטנים שמקלים על הורים בקוריאה

  1. גרמת לי להתגעגע… מיד כשחזרתי ארצה מהביקור שלי בקוריאה עם הילדים חשבתי איך זה שאנחנו כאן שעל כך מדברים על המשפחתיות וילדים ומהרגע שיש טבעת על האצבע כולם דוחפים מתי יהיו כבר ילדים.. כל כך לא ידידותים לילדים ומשפחות ואיך דווקא שם כל כך היה נוח (ועוד טילתי עם 3 ילדים כשהגדולה בת 4 והקטן בן 6 שבועות!)
    וכל זה עוד מבלי שהזכרת את הג׳ימבוריי. המטורפים שיש בכל קניון :))

    1. להעציב ממש לא היתה הכוונה 🙂
      אולי רק קצת חומר למחשבה ותקווה שמישהו אולי יקרא את הפוסט ויאמץ רעיון אחד או שניים 🙂

  2. כרגיל, בהמון כישרון הצלחת לתאר את הפרטים הקטנים שהופכים את קוריאה למקום כל כך מיוחד, נעים וכייפי… מתגעגעת גם!!!😘

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *